Vayedaber

Simple Havroutah

Psa'him

Daf 83a

רַבָּה מוֹסִיף, אַף רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: כָּל הָעִנְיָן כּוּלּוֹ אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּפָרִים הַנִּשְׂרָפִים וּבִשְׂעִירִין הַנִּשְׂרָפִין, לִשְׂרוֹף פְּסוּלֵיהֶן אַבֵּית הַבִּירָה, וְלִיתֵּן ''לֹא תַעֲשֶׂה'' עַל אֲכִילָתָן.

Traduction

Rabba adds that these tanna’im were not the only ones who maintain this opinion; even Rabbi Yosei HaGelili agreed with them, as it was taught in a baraita that Rabbi Yosei HaGelili says: The entire matter that is stated in the verse: ''Any sin-offering from which some blood has been brought to the Tent of Meeting, to make atonement in the sacred place, shall not be eaten; it shall be burned in fire'' (Leviticus 6:23) is not stated with regard to a regular sin-offering improperly brought inside the Sanctuary; rather, it speaks only about bulls that are burned and goats that are burned. These are unique sin-offerings, and the Torah states that their blood should be brought inside the Sanctuary. The verse is stated with regard to these sin-offerings both in order to command the Jewish people to burn the disqualified ones in the place of the bira on the Temple Mount and in order to establish a prohibition with regard to their consumption.

Rachi non traduit

ורבה מוסיף אף רבי יוסי. נמי סבירא ליה כר' יוחנן בן ברוקה דפסול בעלים לא בעי עיבור צורה:

כל הענין כולו. כל פרשה זו וכל חטאת אשר יובא מדמה (ויקרא ו':כ''ג) דמוקי לה רבנן במסכת זבחים (דף פב.) בחטאת החיצונה שהכניס דמה לפנים וזהו פסול שלה וקאמר רחמנא שישרף פליג ריה''ג ומוקי בחטאת הפנימית כגון פר העלם דבר של ציבור אשר יובא מדמה כמצותה אל אהל מועד לא תאכל באש תשרף (ובבשרה) לא איצטריך קרא דהא כתיב בגופיה (ויקרא ד':י''ב) ושרף אותו על עצים וגו' אלא שאם נפסלה ביוצא ובטומאה בא הכתוב ללמדך שתשרפנה בבית הבירה ולא חוץ לג' מחנות כמצות' וליתן לא תעשה על אכילתה:

Tossefoth non traduit

ורבה מוסיף אף ריה''ג. וא''ת היכי נימא דריה''ג ור' יוחנן בן ברוקה אמרו דבר אחד והא פסולה דחטאת שנכנס דמה לפנים היינו לפני זריקה ור' יוחנן בן ברוקה אחר זריקה איירי ואליבא דר' יוחנן מסיק מדקא מוסיף עלי' וי''ל דרבה לא מפליג בין קודם זריקה בין לאחר זריקה כי היכי דלא מפליג ר' יוחנן דקאמר אף אחר זריקה מחלוקת:

אָמְרוּ לוֹ: חַטָּאת שֶׁנִּכְנַס דָּמָהּ לִפְנַי וְלִפְנִים מִנַּיִן? אָמַר לָהֶן: ''הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה'', מִכְּלָל דְּאִי נָפֵיק אִיהִי, אִי נָמֵי עָיֵיל דָּמָהּ — בִּשְׂרֵיפָה.

Traduction

The Rabbis said to Rabbi Yosei HaGelili: If you expound the verse in this fashion, then with regard to a regular sin-offering whose blood entered inside the Sanctuary, from where is it derived that it must be burned? He said to them: It is derived from the verse: ''Behold, its blood was not brought into the Sanctuary within'' (Leviticus 10:18). This proves by inference that if the sin-offering is taken out of its permitted area, or alternatively, if its blood enters the Sanctuary, it must be burned immediately without waiting for decay of form.

Rachi non traduit

אמרו לו חטאת החיצונה שהכניס דמה לפנים מנין לך. שהיא פסולה:

אמר להן. מדאמר ליה משה לאהרן הן לא הובא הא הובא בת שריפה היא ושפיר עביד דשרפוה לאלתר ומדיליף ריה''ג קדשי דורות מחטאת דאהרן אלמא ס''ל נמי דאם הובא דמה לדורות בעיא שריפה לאלתר כי חטאת דאהרן ואף על גב דפסול הדם הוא דהוי כפסולו מחמת דבר אחר וקס''ד דה''ה נמי ס''ל בפסול בעלים דלא בעי עיבור צורה אבל רבנן דלא גמירי מיניה סברי דורות משעה לא ילפינן ובההיא הוא דקאמר להו משה דאם הביאו דמה לפנים בעיא שריפה אבל לדורות בעי קרא אחרינא וגבי עיבור צורה נמי לא ילפינן מינה:

Tossefoth non traduit

אמר להן הן לא הובא את דמה. פירש בקונטריס דרבנן לא בעו למילף מחטאת דאהרן דלא גמרי' דורות משעה ומה שפירש כן לא משום דחטאת דאהרן היה לשעה דהא שעיר של ר''ח היה כדפירש בקונ' וכן איתא בזבחים בפרק טבול יום (זבחים דף קא:) אלא דקסברי רבנן הוראת שעה היתה כדאמר לעיל וקשה לרשב''א דלעיל שייך הוראת שעה כדפי' דקסבר מפני טומאה נשרפה דהוי פסולו בגופו ומסברא ישרף מיד אבל הכא בחטאת שנכנס דמה לפנים דהוי פסולו בדם ומסבר' בעי עיבור צורה לא שייך הוראת שעה היתה ונראה לר''י דרבנן לא בעו למילף מחטאת אהרן משום דמצינו למימר דמשה לא הודה להן על השריפה דשפיר עבוד אלא במה שלא אכלוה אבל על השריפה לא הודה להן דאפי' היה כן שלא כדין שרפוה בלא עיבור צורה וקשה דלעיל יליף מחטאת אהרן שריפה ביוצא וקאי אמתני' דסבר' דשאינו פסולו בגופו בעי עיבור צורה והיינו כרבנן דר' יוסי ואינהו לא בעו למילף הכא מחטאת אהרן:

וְרַבִּי יוֹחָנָן סָבַר: דָּם וּבָשָׂר חֲדָא מִילְּתָא הִיא. בְּעָלִים מִלְּתָא אַחֲרִיתִי הִיא.

Traduction

The Gemara explains: And Rabbi Yoḥanan did not include Rabbi Yosei HaGelili because Rabbi Yoḥanan holds that there is a difference between the opinion of Rabbi Yosei HaGelili and those of Rabbi Yoḥanan ben Beroka and Rabbi Neḥemya. The reason for this difference is that impurity of blood and meat, about which Rabbi Yosei HaGelili was speaking, is one matter, and impurity of the blood can therefore be considered a disqualification in the animal itself, but disqualification of the owners is a different matter. Therefore, Rabbi Yosei HaGelili does not necessarily agree with the tanna’im who allow the offering to be burned immediately in the case of disqualification of the owners.

Rachi non traduit

ור' יוחנן. דלא חשיב ליה לריה''ג בהדייהו אמר לך נהי דשמעת ליה בפסול דם דלא בעו עיבור צורה בפסול בעלים מי שמעת ליה דקאי כרבי יוחנן בן ברוקה:

דם ובשר חדא מילתא היא. והוה ליה פסולו בגופו כאילו נטמא בשר עצמו:

מַתְנִי' הָעֲצָמוֹת וְהַגִּידִין וְהַנּוֹתָר — יִשָּׂרְפוּ בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר. חָל שִׁשָּׁה עָשָׂר לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת — יִשָּׂרְפוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר. לְפִי שֶׁאֵינָן דּוֹחִין לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב.

Traduction

MISHNA: The bones of the Paschal lamb that contain edible marrow but cannot be eaten because it is prohibited to break the bones of the Paschal lamb; and the sinews; and the leftover meat should all be burned on the sixteenth of Nisan, immediately after the first day of the Festival. If the sixteenth occurs on Shabbat, they should be burned on the seventeenth, because the mitzva to burn them does not override Shabbat or the Festival. Therefore, they are burned on the first weekday.

Rachi non traduit

מתני' העצמות. שלא יכול לשוברן מפני שנאסרה בו שבירת העצם ונותר בהן מוח והרי הוא נותר וטעון שריפה:

וכן גידין. ובגמרא פריך ניכלינהו:

והנותר. בשר פסח שנתעצלו באכילתו וניתותר:

בששה עשר. שהוא חולו של מועד ואע''פ שנפסל בבוקר ראשון אין רשאי לשורפו בי''ט כדמפרש בגמר':

גְּמָ' אָמַר רַב מָרִי בַּר אֲבוּהּ אָמַר רַבִּי יִצְחָק: עַצְמוֹת קָדָשִׁים שֶׁשִּׁימְּשׁוּ נוֹתָר — מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם, הוֹאִיל וְנַעֲשָׂה בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר. נֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: הָעֲצָמוֹת וְהַגִּידִים וְהַנּוֹתָר — יִשָּׂרְפוּ לְשִׁשָּׁה עָשָׂר.

Traduction

GEMARA: Rav Mari bar Avuh said that Rabbi Yitzḥak said: Bones of offerings that served as a base for leftover, meaning that they have leftover meat on them or inside them after the time of eating, render hands impure, just as the leftover sacrificial parts themselves render hands impure. Since the bones have become a base for an intrinsically prohibited object, they are treated in the same manner as the prohibited object itself. The Gemara suggests: Let us say that the following expression in the mishna supports him: The bones, and the sinews, and the leftover should be burned on the sixteenth of Nisan.

Rachi non traduit

גמ' ששימשו נותר. שנותר בהן מוח חוץ לזמנו ושימשוהו העצמות הללו:

מטמאין את הידים. כנותר עצמו שגזרו חכמים שיטמא את הידים בפ' בתרא (דף קכ:) ולקמן בפירקין (פסחים דף פה.) מייתי לה בגמ':

בסיס. כנו כדמתרגמי' בסיסיה (שמות ל) מקום מושבו:

הָנֵי עֲצָמוֹת הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דְּלֵית בְּהוּ מוֹחַ, לָמָּה בִּשְׂרֵיפָה? נִשְׁדִּינְהוּ! אֶלָּא פְּשִׁיטָא, דְּאִית בְּהוּ מוֹחַ.

Traduction

The Gemara asks: What are the circumstances in which these bones must be burned? If we say that there is no marrow in them, why must they be burned? We should discard them, as the Torah requires that leftover parts of offerings be burned only when they are edible. Rather, it is obvious that we are dealing with bones that have marrow in them. The marrow is part of the meat of the offering, and in other offerings one would have broken the bones in order to eat the marrow.

Rachi non traduit

הני עצמות היכי דמי. דקאמר עיקרן ותחלתן בשריפה:

נשדינהו. ישליכם דלא הצריך הכתוב שריפה אלא בראוי לאכילה וניתותר כדכתיב (שם יב) לא תותירו ממנו עד בקר ואם תותירו תשרפו:

דאית בהו מוח. ומתחלתן לשריפה עומדים שאסור לשוברן וע''כ נעשין נותר הילכך חשיב להו באנפי נפשייהו ולא הוו בכלל והנותר דמתני':

אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא שִׁימּוּשׁ נוֹתָר מִילְּתָא הִיא, אַמְּטוּ לְהָכִי בָּעֵי שְׂרֵיפָה. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ שִׁימּוּשׁ נוֹתָר לָאו מִילְּתָא הִיא, לְמָה לְהוּ שְׂרֵיפָה? נִתְבְּרִינְהוּ וְנַחְלְצֵהּ לְמוֹחַ דִּידְהוּ וְנִשְׂרְפֵיהּ וְנִשְׁדִּינְהוּ לְדִידְהוּ. אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ, שִׁימּוּשׁ נוֹתָר מִילְּתָא הִיא.

Traduction

Granted, if you say that an item that serves as a base or container for leftover is something significant and becomes disqualified in the same manner as the leftover themselves, because of this it needs burning like the leftover itself. But if you say that serving as a base for leftover is nothing significant, why do these bones need to be burned? Let us break them, and remove their marrow, and burn the marrow, and discard the bones. Rather, must one not conclude from it that serving as a base for leftover is something significant, and the bones themselves become prohibited and impart ritual impurity due to their consecrated contents?

Rachi non traduit

אמטו להכי בעו שריפה. אף העצמות כמוח עצמו:

אלא אי לאו מילתא היא. הרי מכיון שניתותרו ונפסלו אין בהן משום איסור שבירה דאמרינן לקמן ועצם לא תשברו בו בכשר ולא בפסול:

ניתברינהו. ונישקליה למוח ונישרפיה ולא יפסיד עצים וטורח לשרוף העצמות:

אָמְרִי: לָא, לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ שִׁימּוּשׁ נוֹתָר — לָאו מִילְּתָא, וְקָסָבַר: ''בּוֹ'' בְּכָשֵׁר, וַאֲפִילּוּ בְּפָסוּל.

Traduction

Say in refutation of this proof: No. Actually, I could say to you that serving as a base for leftover is nothing significant, and the tanna of the mishna holds that the prohibition stated in the Torah: ''And you shall not break a bone in it'' (Exodus 12:46), applies even to a disqualified Paschal lamb. The prohibition to break the bones of the Paschal lamb applies even when the Paschal lamb itself may no longer be eaten. Thus, the bones must be burned because there is no way to extract the marrow. They are not burned because they themselves have served as a base for the leftover marrow.

Rachi non traduit

קסבר. האי תנא בו דכתיב גבי שבירה לאו למעוטי פסול אתא אלא אורחיה דקרא הוא וכשר ואף פסול במשמע:

Tossefoth non traduit

בו בכשר ואפי' בפסול. ולא תיקשי ויוציא המוח ע''י גומרתא דליכא שבירת עצם דאיכא למיחש שמא יפקע כדאמרי' לקמן אי נמי ע''י גומרתא טריחא מילתא למיעבד:

אֲפִילּוּ בְּפָסוּל סָלְקָא דַּעְתָּךְ? וְהָא תְּנַן: אֲבָל הַמּוֹתִיר בַּטָּהוֹר וְהַשּׁוֹבֵר בַּטָּמֵא אֵינוֹ סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים! לָא קַשְׁיָא, כָּאן — שֶׁהָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר, כָּאן — שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר.

Traduction

The Gemara expresses surprise at the previous answer: Can it enter your mind to say that the prohibition applies even to a disqualified Paschal lamb? Didn’t we learn in a mishna: But one who leaves over part of a pure Paschal lamb or one who breaks the bone of a ritually impure Paschal lamb does not receive forty lashes, which indicates that the Torah prohibition to break a bone applies only to a Paschal lamb that is still valid? The Gemara responds: This is not difficult. Here, when the mishna indicates that it is prohibited to break even the bone of a disqualified Paschal lamb, it is referring to a case where it had a time when it was valid, such as leftover sacrificial meat, which was valid before it was left over, and the prohibition therefore became relevant when it was valid. There, when the other mishna stated that the prohibition does not apply, it is referring to sacrificial meat that did not have a time when it was valid.

Rachi non traduit

המותיר בטהור. וכל שכן בטמא:

אין סופג. לקמן בפירקין מפרש טעמא:

היתה לו שעת הכושר. כגון נותר יש בו שבירת העצם:

וּמַאן תַּנָּא דְּשָׁנֵי לֵיהּ בֵּין שֶׁהָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר לְלֹא הָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר, רַבִּי יַעֲקֹב הִיא. דְּתַנְיָא: ''וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ'', ''בּוֹ'' בְּכָשֵׁר וְלֹא בְּפָסוּל. רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר: הָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר וְנִפְסַל — יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת הָעֶצֶם, לֹא הָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר — אֵין בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת הָעֶצֶם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה — אֵין בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת הָעֶצֶם.

Traduction

The Gemara adds: And who is the tanna who differentiates between a Paschal lamb that had a time when it was valid and one that did not have a time when it was valid? It is Rabbi Ya’akov, as it was taught in a baraita: The verse states: ''And you shall not break a bone in it,'' and the emphasis of the expression ''in it'' teaches that the prohibition applies only to a valid Paschal lamb and not to a disqualified one. Rabbi Ya’akov says: If an offering had a time when it was valid and then became disqualified, it is subject to the prohibition of breaking a bone; if it did not have any time when it was valid, it is not subject to the prohibition of breaking a bone. Rabbi Shimon says: With regard to both this and that, whether the offering was valid at some point or not, once it becomes disqualified it is not subject to the prohibition of breaking a bone.

Rachi non traduit

לא היתה לו שעת הכושר. כגון נטמא לפני זריקה אין בו משום שבירת עצם:

ומאן ניהו תנא. דמתני' דשאני ליה בהכי לגבי שבירת העצם:

Tossefoth non traduit

רבי שמעון אומר אחד זה ואחד זה אין בו משום שבירת העצם. וא''ת ר''ש היינו ת''ק ונראה לר''י דר' יעקב ור''ש פליגי אליבא דת''ק כי ההיא דלא ירבה לו נשים דפרק כהן גדול (סנהדרין כא.) וההיא דחזקתן שלש שנים דחזקת הבתים (ב''ב כח:):

מֵיתִיבִי: כָּל עַצְמוֹת הַקֳּדָשִׁים אֵין טְעוּנִין שְׂרֵיפָה, חוּץ מֵעַצְמוֹת הַפֶּסַח מִפְּנֵי הַתַּקָּלָה. הָנֵי עֲצָמוֹת הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵּימָא דְּלֵית בְּהוּ מוֹחַ, לְמָה לְהוּ שְׂרֵיפָה? אֶלָּא פְּשִׁיטָא דְּאִית בְּהוּ מוֹחַ, וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ שִׁימּוּשׁ נוֹתָר מִילְּתָא הִיא — עַצְמוֹת קָדָשִׁים אַמַּאי אֵין טְעוּנִין שְׂרֵיפָה?

Traduction

The Gemara raises an objection based on what was taught in the following baraita: No bones of offerings require burning except for the bones of the Paschal lamb, due to the possibility that leaving the bones around will lead to a mishap because one may eventually transgress the prohibition of breaking the bones. The Gemara asks: What are the circumstances in which these bones must be burned? If we say we are dealing with a case where there is no marrow in the bones, why must they be burned? They should simply be discarded. Rather, it is obvious that there is marrow in them. And if it should enter your mind that serving as a base for leftover meat of an offering is something significant, why do bones of other offerings not require burning? They are serving as a base for the leftover marrow in them.

Rachi non traduit

כל עצמות. נותר מן הקדשים אין טעונין שריפה אלא שוברם ומוציא את המוח ושורפו ומשליך את העצמות:

חוץ מעצמות הפסח. שאין יכול לשוברן מפני תקלת עצם לא תשברו בו לפיכך נשרפים על ידי מוח שבהן:

למה להו שריפה. לעצמות הפסח:

אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? כְּגוֹן שֶׁמְּצָאָן חֲלוּצִין: עַצְמוֹת קָדָשִׁים, דְּאֵין בָּהֶן מִשּׁוּם שְׁבִירַת הָעֶצֶם — קַמֵּי דְּנֶהְווֹ נוֹתָר חַלְצִינְהוּ, וְלָא הָווּ שִׁימּוּשׁ נוֹתָר, וְלָא בָּעוּ שְׂרֵיפָה.

Traduction

Rav Naḥman bar Yitzḥak said: With what are we dealing here? We are dealing with a special case where one finds bones from which the marrow had already been removed. Therefore, there is room to differentiate between the different cases: With regard to bones of other offerings, to which the prohibition of breaking a bone does not apply, one may presume that before they became leftover one removed the marrow from them and ate it. Therefore, these bones were not serving as a base for leftover sacrificial meat, and they do not require burning and may be discarded.

Rachi non traduit

שמצאן חלוצין. כולה מתני' מיתוקמא במוצא עצמות חלוצין כלומר שבורין ונחלץ מוח מהן:

עצמות קדשים. דמותר לשוברן אמרי' סתמא דמילתא לא אתא מוח דידהו לידי נותר ומקמיה איסורייהו דניתו לידי נותר חלצינהו ואין כאן שימוש נותר:

עַצְמוֹת הַפֶּסַח, דְּיֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם שְׁבִירַת הָעֶצֶם — לְבָתַר דְּנֶהְווֹ נוֹתָר הוּא דְּחַלְצִינְהוּ, וְהָווּ לְהוּ שִׁימּוּשׁ נוֹתָר, וּבָעוּ שְׂרֵיפָה.

Traduction

On the other hand, bones of the Paschal lamb, to which the prohibition of breaking a bone does apply, were certainly not broken while the prohibition applied; rather, it was after they became leftover that one removed the marrow from them, when the prohibition of breaking a bone no longer applied, according to the opinion of Rabbi Shimon above. In that case, the bones temporarily served as a base for leftover sacrificial meat, and therefore they require burning.

Rachi non traduit

לבתר הכי. דאיפסיל חלצינהו דתו לית ביה איסור שבירה כר''ש ויש כאן שימוש נותר:

Tossefoth non traduit

אימור לבתר איסורא חלצינהו. ומפני התקלה דקתני בברייתא היינו דמשום שבירת עצם לא חלצינהו קודם איסורא ולהכי ישרפו דשימשו נותר:

רַב זְבִיד אָמַר: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? כְּגוֹן

Traduction

Rav Zevid said that one can answer in a different way: With what are we dealing here? We are dealing with a case such as

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source