Vayedaber

Simple Havroutah

Psa'him

Daf 82a

חוֹזֵר וְשׂוֹרְפוֹ לִפְנֵי הַבִּירָה מֵעֲצֵי הַמַּעֲרָכָה!

Traduction

he must return and burn it before the Temple with wood from the arrangement. The mishna’s formulation uses the word remembered, implying that not only a large piece of meat that became ritually impure or somehow disqualified, but even a piece that is so small that it could become forgotten, must be burnt with wood from the arrangement.

Rachi non traduit

חוזר ושורפו כו'. אלמא מיעוטו שנפסל מעצי המערכה נמי שרפינן:

אָמַר רַב חָמָא בַּר עוּקְבָא: לָא קַשְׁיָא, כָּאן — בְּאַכְסְנַאי. כָּאן — בְּבַעַל הַבַּיִת.

Traduction

Rav Ḥama bar Ukva said: It is not difficult. Here, where it is stated that one burns it in the Temple with wood from the arrangement, it is referring to a visitor who does not live in Jerusalem or have wood there, and he may therefore use wood from the arrangement. While there, where it is stated that one burns it at home with one’s own wood, it is referring to a resident of Jerusalem.

Rachi non traduit

כאן באכסנאי. שאין לו עצים שורפו מעצי המערכה ומתני' בבעל הבית:

רַב פָּפָּא אָמַר: הָא וְהָא בְּאַכְסְנַאי, כָּאן — שֶׁהֶחְזִיק בַּדֶּרֶךְ, כָּאן — שֶׁלֹּא הֶחְזִיק בַּדֶּרֶךְ.

Traduction

Rav Pappa said: This case and that case both refer to a visitor. Here, where it is stated that one may use wood from the arrangement, it is referring to one who already set out on the road, and it is difficult for him to collect wood. There, where it is stated that one must use his own wood, it is referring to a case in which the visitor has not yet set out on the road, and he can gather his own wood.

Rachi non traduit

שהחזיק בדרך. לא הטריחוהו לחזר על עצים כדקתני וכן מי שיצא אלמא בהחזיק בדרך עסקינן:

רַב זְבִיד אָמַר: לְעוֹלָם כִּדְאָמַר מֵעִיקָּרָא — כָּאן בְּאַכְסְנַאי כָּאן בְּבַעַל הַבַּיִת, וְאַף עַל גַּב דְּלָא הֶחְזִיק בַּדֶּרֶךְ, אַכְסְנַאי כֵּיוָן דְּלֵית לֵיהּ עֲשָׂאוּהוּ כְּצִיקָנִין. דִּתְנַן: הַצִּיקָנִין שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ לִפְנֵי הַבִּירָה בִּשְׁבִיל לֵיהָנוֹת מֵעֲצֵי הַמַּעֲרָכָה.

Traduction

Rav Zevid disagreed with Rav Pappa and clarified Rav Ḥama bar Ukva’s opinion. He said: Actually, it can be explained as Rav Ḥama initially said: Here, it is referring to a visitor; there, it is referring to a resident. And even though he did not yet set out on the road, a visitor may use wood from the arrangement for the following reason: Since he does not have his own wood, the Sages treated him like the misers, as we learned in a mishna: The misers burn it before the Temple in order to benefit from the wood of the arrangement. This indicates that anyone who is unconcerned about his reputation, like a miser, may use wood from the arrangement, and this is not considered to be a misuse of consecrated property. Similarly, the Sages also permitted a visitor to use wood from the arrangement.

Rachi non traduit

רב זביד. כרב חמא מוקים לה ואדרב פפא פליג ויהיב טעמא למילתיה דרב חמא דכיון דלית ליה עצים שם עשאוהו כציקנין והחזיק בדרך דקתני מתני' לאשמועינן חזרה נקט לה ולא משום עצים דהוא הדין ללא החזיק:

Tossefoth non traduit

רב זביד אמר לעולם כדאמר מעיקרא. פי' בקונטרס דרב זביד לא פליג אדרב חמא בר עוקבא ואינו אלא מפרש טעמו וקשה לריב''א דלא מצינו בשום מקום שיאמר לעולם כו' כדי לפרש ונראה לו דרב חמא בר עוקבא ורב פפא לא פליגי דרב חמא בר עוקבא מוקי כאן באכסנאי כאן בבע''ה ואידי ואידי בהחזיק בדרך אבל בלא החזיק אפי' אכסנאי הוי כבע''ה אלא דלא איירי בה ורב פפא מוקי אידי ואידי. באכסנאי ולא פליג אדרב חמא בר עוקבא ורב זביד פליג אתרווייהו וקסבר אכסנאי שלא החזיק עשאוהו כציקנין אי נמי רב פפא ורב זביד פליגי אליבא דרב חמא בר עוקבא רב פפא סבר דרב חמא בר עוקבא איירי בהחזיק אבל בלא החזיק הוי אכסנאי כבעל הבית ורב זביד סבר דאכסנאי אפי' לא החזיק עשאוהו כציקנין ודוקא נקט רב חמא בר עוקבא בעל הבית:

תָּנוּ רַבָּנַן: בָּאוּ לְשׂוֹרְפוֹ בְּחַצְרוֹתֵיהֶן וּמֵעֲצֵי הַמַּעֲרָכָה — אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן. לִפְנֵי הַבִּירָה וּמֵעֲצֵי עַצְמָן — אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן.

Traduction

The Sages taught in the Tosefta: If individuals came and wanted to burn the Paschal lamb that had become ritually impure in their courtyards and wanted to take wood from the arrangement to use for this purpose, one does not listen to them. Similarly, if they wanted to burn it before the Temple with their own wood, one does not listen to them.

Rachi non traduit

באו לשורפו כו'. כדמפרש טעמא:

בִּשְׁלָמָא מֵעֲצֵי הַמַּעֲרָכָה בְּחַצְרוֹתֵיהֶן אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן — דִּילְמָא פָּיְישָׁן מִינַּיְיהוּ, וְאָתוּ בְּהוּ לִידֵי תַקָּלָה. אֶלָּא לִפְנֵי הַבִּירָה מֵעֲצֵי עַצְמָן, מַאי טַעְמָא לָא?

Traduction

The Gemara asks: Granted, if people want to burn it with wood from the arrangement in their own courtyards one does not listen to them. This is because the Sages were concerned lest they leave over some of the wood they took to burn the Paschal lamb and come to experience a mishap with it by using the wood for another purpose. But in the case in which they wanted to burn the offering before the Temple with their own wood, what is the reason one does not listen to them?

Rachi non traduit

לידי תקלה. ליהנות מהן הנאה אחרת והנאה זו אין בו מעילה דתנאי ב''ד הוא ועל מנת כן מקדישין אותו:

רַב יוֹסֵף אָמַר: שֶׁלֹּא לְבַיֵּישׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ. רָבָא אָמַר: מִפְּנֵי הַחֲשָׁד.

Traduction

Rav Yosef said: It is in order not to embarrass one who does not have the means to bring his own wood. If it were permitted to bring one’s own wood to burn in the Temple, people would realize that only the poor people take wood from the Temple. This would be embarrassing to the poor. Rava said: It is due to suspicion. People would take back their own unused wood that they had brought, and others might suspect that they were stealing consecrated wood from the Temple.

Rachi non traduit

משום חשד. שלאחר שריפתן מחזירין מותר העצים לתוך ביתן והרואה חושדן בגונבי עצי המערכה ונהנין מהן:

מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּאַיְיתִי קְנֵי וְחַרְיָוָתָא, דְּלָא חֲזֵי לַמַּעֲרָכָה.

Traduction

The Gemara asks: What is the practical difference between these two answers? The Gemara answers: The practical difference between them is the case of one who brings reeds or palm branches that are not fit for the arrangement. Since these types of branches are not used for the arrangement of wood on the altar, there is no concern that people would be wrongly suspected of stealing them from the Temple; therefore, Rava would permit it. However, the concern that the poor will be embarrassed is still relevant, and so Rav Yosef would prohibit it.

Rachi non traduit

קני וחריות'. קנים וחריות של דקל הכל יודעים שאינם מעצי המערכה לפי שקלים הם ונשרפין מהר ואין אש המערכה מתקיימ' בהן ומשום חשד ליכא אבל משום בושת איכא:

תְּנַן הָתָם: רֹאשׁ הַמַּעֲמָד הָיָה מַעֲמִיד אֶת הַטְּמֵאִין עַל שַׁעַר הַמִּזְרָח. מַאי טַעְמָא? אָמַר רַב יוֹסֵף: כְּדֵי לְבַיְּישָׁן. רָבָא אָמַר: מִפְּנֵי הַחֲשָׁד.

Traduction

Another mishna teaches a similar dispute between Rav Yosef and Rava on a different subject: We learned in a mishna there, in tractate Tamid: The head of the watch would stand the ritually impure priests at the entrance to the eastern gate each morning. The Gemara asks: What is the reason that they did not simply send them home without making them stand at the entrance to the eastern gate? Rav Yosef said: It was in order to embarrass them for not having been careful to avoid becoming impure. Rava said: They would stand them there to avoid suspicion, so that people would realize that they were not performing the Temple service because they were impure, rather than in order to work in their regular professions.

Rachi non traduit

תנן התם. במסכת תמיד:

ראש המעמד. הממונה על כך מעמיד את הטמאים של בית אב בכל בקר בשער המזרחי כניסת כל אדם להר הבית:

כדי לביישן. שלא נזהרו מלטמא והרי העבודה של מחר היתה מוטלת עליהן והיה להן ליזהר:

משום חשד. שלא יחשדום שמפני מלאכתן הן נחדלין מלבוא לעבוד עבודה ומעמידן שם כדי שיראו אותם בני אדם ויודעין שמחמת טומאה הם חדילין ואיידי דאיירי לעיל בהך פלוגתא דמפני החשד נקט לה להא:

Tossefoth non traduit

היה מעמיד את הטמאים בשער המזרח. אפילו בטומאת קריין מיירי ונראה לר''י דהאי שער המזרח היינו שער עזרת נשים ואע''ג דאמר בפ''ק דיבמות (דף ז:) ובכמה דוכתי דטבול יום אינו נכנס במחנה לויה לא בכל מחנה לויה קאמר אלא מעזרת נשים ולפנים דהכי מוכח במסכת כלים (פ''א מ''ח) דקתני התם עזרת נשים מקודשת ממנה שאין טבולי יום נכנסין לשם:

מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ מְפַנְּקִי, אִי נָמֵי דְּקָא גָדֵיל שִׁישׁוּרָא.

Traduction

The Gemara asks: What is the practical difference between these two opinions? The Gemara answers: The practical difference between them is the case of pampered people who never work, whom others would not suspect of avoiding Temple service in order to work in their regular professions. Alternatively, it is the case of one who twists ropes for a living. No one would suspect someone of missing the Temple service in order to work in such a lowly and non-profitable occupation. These two categories of people would not have to stand at the gate according to Rava’s opinion, but would have to according to Rav Yosef’s opinion.

Rachi non traduit

מפנקי. הכל יודעין שבטילים הן מן המלאכה ואין מניחין עבודה מפני מלאכתן דהני משום חשד ליכא ואין צריך להעמידם שם ולמאן דאמר כדי לביישן צריך:

אי נמי דקגדיל שישורא. מפשילי חבלים שהיא אומנות קלה ושכרה מעט ואין בני אדם חשודין שיחדלו מלבוא לעבודה מפני ביטול מלאכה זו:

מַתְנִי' הַפֶּסַח שֶׁיָּצָא אוֹ שֶׁנִּטְמָא — יִשָּׂרֵף מִיָּד. נִטְמְאוּ הַבְּעָלִים אוֹ שֶׁמֵּתוּ — תְּעוּבַּר צוּרָתוֹ, וְיִשָּׂרֵף בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: אַף זֶה יִשָּׂרֵף מִיָּד לְפִי שֶׁאֵין לוֹ אוֹכְלִין.

Traduction

MISHNA: A Paschal lamb that was taken out of its permissible area or that became ritually impure should be burned immediately on the eve of Passover. If the owners became ritually impure or died, its form must be allowed to decay by leaving it for a period of time instead of burning it immediately, and it should be burned on the sixteenth of Nisan, immediately after the first day of the Festival. Rabbi Yoḥanan ben Beroka says: This, too, should be burned immediately, because it has no one to eat it, which is also so severe a disqualification that decay of form is not required.

Rachi non traduit

מתני' הפסח שנטמא או שיצא ישרף מיד. בארבעה עשר ואין צריך להשהותו עד הבוקר של ששה עשר שתעובר צורתו דהיינו לילה אחד ומיהו בי''ט לא מצי שריף ליה כדיליף לקמן (פסחים דף פג:) דאין שורפין קדשים בי''ט:

נטמאו הבעלים או שמתו. דאין פסולו בגופו אלא מחמת דבר אחר שאין לו אוכלין:

גְּמָ' בִּשְׁלָמָא טָמֵא, כְּתִיב: ''וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף''. אֶלָּא יוֹצֵא מְנָלַן?

Traduction

GEMARA: The Gemara asks: Granted, the fact that ritually impure sacrificial meat must be burned is written in the Torah, as it says: ''The flesh that touches any impure item shall not be eaten, it shall be burned in fire'' (Leviticus 7:19). But sacrificial meat that is taken out of its permissible area, from where do we derive that it must be burned?

Rachi non traduit

גמ' בשלמא נטמא. טעון שריפה:

דִּכְתִיב: ''הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה''. אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן: מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת? שֶׁמָּא נִכְנַס דָּמָהּ לִפְנַי וְלִפְנִים. אָמַר לוֹ: לָאו.

Traduction

The Gemara responds: It is derived from the verses describing Moses admonishing Aaron and his sons about the fact that they did not eat the sin-offering on the eighth day of inauguration, as it is written: ''Behold, its blood was not brought into the Sanctuary within; you should have eaten it in the Sanctuary, as I commanded'' (Leviticus 10:18). This should be understood as follows: Moses said to Aaron: Why didn’t you eat the sin-offering? Perhaps its blood entered the innermost chamber, the Sanctuary, in which case it must be burned? Aaron said to him: No.

Rachi non traduit

דכתיב והבשר וגו'. וגבי קדשים קלים כתיב:

שמא נכנס דמה. אל הקודש לכפר בהיכל ונפסלה כדכתיב (ויקרא ו':כ''ג) וכל חטאת אשר יובא מדמה וגו' א''כ הוא יפה עשיתם ששרפתם:

Tossefoth non traduit

בשלמא נטמא דכתיב והבשר. אין לפרש דאמיד דקתני במתניתין קאי דכיון דכתיב בקרא ישרף אית לן למימר דהיינו מיד בלא עיבור צורה דאי בעיבור לישתוק קרא מיניה ואנא ידענא דישרף דהוה ליה נותר מדאמר לקמן ורבה מוסיף אף ר''י הגלילי דתניא כו' אבל לרבנן דילפי מכל חטאת אשר יובא מדמה וגו' בעי עיבור צורה אע''ג דכתיב ישרף אלמא מישרף לא משמע מיד מיהו יש לדחות דההוא ישרף מוקמינן לשריפת' בקודש ואינו מיותר אך יש להביא ראיה מדקאמר בסמוך לן דמה נשפך דמה או שיצא חוץ לקלעים מנלן והתם לא בעי בע''כ מנלן שהם מיד בשריפה דהתנן בדם ובבעלים תעובר צורתו אלא מנלן בשריפה קאמר ושריפה דמיד מסברא נפקא לן ולא מקרא וא''ת ואמאי צריך קרא בפסול הדם דכיון דצריך עיבור צורה פשיטא דישרף משום נותר ואור''י דאיצטריך דלא ליעבד ליה קבורה קודם שיהיה נותר אי נמי הוה אמינא אפי' כשיהיה נותר לא ישרף דנותר שהיה ראוי לאכילה קודם שניתותר דוקא ישרף כדמשמע לא תותירו אלא תאכלוהו אבל קשה דהיכי יליף יוצא בשריפה מחטאת דאהרן דהא ע''כ לא הודה להן משה על השריפה דחטאת שנכנס דמה לפנים דפסולו בדם בעי עיבור צורה והם שרפוה מיד אלא ה''ק להו הא אם הובא יפה עשו שלא אכלוהו דהכי כתיב רישיה דקרא מדוע לא אכלתם ומיהו נראה לרשב''א דמצינו למימר דאמיד בעי מנא לן וכולה שמעתין מסקא אליבא דר' יוחנן דסבירא ליה לקמן דפסול הדם הוי פסולו בגופו דחשיב דם ובשר חדא מילתא ובפסול בעלים דוקא קתני מתניתין דבעי עיבור צורה ושפיר מייתי השתא מחטאת דאהרן דמשה הודה להן אם נכנס דמה לפנים שפיר עבוד דשרפוה ולן דמה נמי קבעי מנלן דמיד אך קשה על זה כיון דמסברא לא הוה אמרינן דישרף מיד אלא בעיבור צורה אי לאו דמסיק דהלכתא גמירי לה מאי קאמר ולרבה בר אבוה דאפי' פיגול בעי עיבור צורה מנלן לימא דלא גמירי הלכתא ומה צריך גזירה שוה אלא ודאי דפסולו בגופו ישרף מיד סברא הוא ובדם ובבעלים דבעי עיבור צורה נמי סברא:

אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא חוּץ לִמְחִיצָתָהּ יָצְתָה? אָמַר לוֹ: לָאו, בַּקּוֹדֶשׁ הָיְתָה. אָמַר לוֹ: אִי בַּקּוֹדֶשׁ הָיְתָה וְ''הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה'', מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אוֹתָהּ? מִכְּלָל דְּאִי נָפְקָא, אִי נָמֵי עָיֵיל דָּמָהּ לִפְנִים — בַּת שְׂרֵיפָה הִיא.

Traduction

Moses said to him: Perhaps it was taken outside of its boundary, and that is the reason you did not eat it? He said to him: No, it was in the sacred area, i.e., the courtyard. Moses said to him: If it was in the sacred area the entire time, behold, its blood was not brought into the Sanctuary within, why didn’t you eat it? This proves by inference that if it leaves its boundary, or alternatively, if its blood enters within the Sanctuary of the Temple, it must be burned. This can serve as a model for all offerings.

Rachi non traduit

שמא חוץ למחיצתה. חוץ לעזרה יצאת ומקרא יתירא דרשי לה דלא איצטריך פנימה אלא הכי בעא מינייהו ברישא שמא יצאתה ולא היתה פנימה ואם כן הוא יפה עשיתם ששרפתם פנימה היתה ולא יצאת הא למדנו שאם יצאת היה לו לשורפה:

Tossefoth non traduit

בקדש היתה. רש''י פירש דדריש מפנימה וכן ר''ח ולר''י נראה דדריש מאכל תאכלו אותה בקודש ובתורת כהנים דריש מבמקום הקדש:

בִּשְׁלָמָא נִטְמָא, גַּלִּי רַחֲמָנָא בְּקָדָשִׁים קַלִּים, כָּל שֶׁכֵּן בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים. אֶלָּא יוֹצֵא, אַשְׁכְּחַן קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, קָדָשִׁים קַלִּים מְנָלַן? וְתוּ, הָא דְּתַנְיָא: לָן דָּמָהּ,

Traduction

The Gemara asks: Granted, with regard to sacrificial meat that became ritually impure, the Merciful One reveals that halakha in the Torah with regard to offerings of lesser sanctity, as the verse: ''The flesh that touches any impure item shall not be eaten,'' is referring to a peace-offering, and it applies all the more so with regard to offerings of the most sacred order. However, with regard to sacrificial meat that is taken out of its boundary, we have found a source that this applies to offerings of only the most sacred order. With regard to offerings of lesser sanctity, such as the Paschal lamb, from where do we derive that they too must be burned? And furthermore, with regard to that which is taught in a baraita: If the blood of an offering was left overnight instead of being sprinkled on the altar on the day it was slaughtered,

Rachi non traduit

נטמא. והבשר אשר יגע וגו' גבי שלמים כתיב וכ''ש קדשי קדשים דחמירי:

אלא יוצא. בחטאת אשכחן וקדשים קלים מנלן דמצריך ליה תנא דמתניתין שריפה ליוצא דפסח:

לן דמה. של בהמת קרבן דאמרינן בזבחים (דף נו.) מנין לדם שנפסל בשקיעת החמה שנא' ביום הקריבו את זבחו ביום שאתה זובח אתה מקריב כו':

Tossefoth non traduit

בשלמא נטמא גלי רחמנא בקדשים קלים והוא הדין בקדשי קדשים. וא''ת והא בהדיא בהאי קרא כתיבי קדשי קדשים ומאי קאמר והוא הדין כדדרשינן בכל שעה (לעיל פסחים כד:) והבשר לרבות עצים ולבונה ויש לומר דאי לאו הוא הדין הוה אמינא דאתא לרבות קדשים קלים דלא בעו הכשר ולא קדשי קדשים:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source