Le texte Le vocabulaire Les révisions
Psa'him
Daf 4b
לָאו מִשּׁוּם דְּחֶזְקָתוֹ בָּדוּק, דְּקָסָבַר: הַכֹּל חֲבֵרִים הֵם אֵצֶל בְּדִיקַת חָמֵץ. דְּתַנְיָא: חָבֵר שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ מְגוּרָה מְלֵיאָה פֵּירוֹת, אֲפִילּוּ הֵן בְּנֵי יוֹמָן — הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת מְתוּקָּנִים.
Traduction
Isn’t it due to the fact that the presumptive status of the house is that it has been searched, as this tanna maintains: All are considered ḥaverim with regard to the search for leavened bread? A ḥaver is one with the presumptive status of trustworthiness with regard to a given matter, e.g., ritual purity and impurity, tithes, etc. In this case, since everyone has ḥaver status with regard to searching for leaven, everyone is deemed trustworthy to have performed the requisite action. As it was taught in a baraita: With regard to a ḥaver who died and left a storehouse filled with produce, even if the produce was there only that day, the fruit has the presumptive status of produce that was ritually prepared, i.e., tithed, as there is no doubt that the ḥaver tithed his produce before he died. The same applies to the search for leaven: All are considered ḥaverim and are believed.
Rachi non traduit
דקסבר. האי תנא:
הכל חבירין אצל בדיקה. ואפילו עם הארץ ובדבר שהוא מוחזק חבר מחזקינן ליה שלא עבר זמנו עד שעשאוהו:
דתניא חבר. הנאמן על המעשרות ומת והניח מגורה מליאה פירות אפילו הן בני יומן שנתמרחו היום הרי הן בחזקת מתוקנים דודאי לא יצא מתחת ידו עד שגמר כל מצותו והכא נמי כיון דאף עמי הארץ חבירין הן על הבדיקה חזקתן שבדקוהו:
Tossefoth non traduit
לאו משום דחזקתו בדוק. תימה מאי ס''ד דאי בחזקתו בדוק אם כן מה צריך לאמירה דהני כלל ואומר ר''י דמיירי כגון שבעל הבית בעיר אע''ג דחזקתו בדוק כיון דאיתיה בעיר צריך לישאל הימנו ולהכי מהני אמירה דהני דלא שאלינן אע''ג דגבי טבל סמכינן אחזקת חבר ואין צריך אפילו לישאל היינו משום דכיון ששולח לו לאכול מסתמא תיקנה שלא יבא לידי מכשול אבל גבי בדיקה אפילו לא יהיה בדוק לא יהיה כל כך מכשול לכך צריך לישאל אם הוא בעיר ומסיק אי חזקתו בדוק כל הבתים בחזקת בדוקין מיבעי ליה וממילא ידעינן דאמירה דהני מהני ואין צריך לישאל הימנו אפילו אם הוא בעיר ועוד פירש ר''י דס''ד דאיירי דאמרי הני לא היה בדוק ואנן בדקנו דאי חזקתו בדוק מהימני מגו דאי בעי שתקי אבל אי אין חזקתו בדוק אמאי מהימני ופריך אי הכי כל הבתים בחזקת בדוקין מיבעי ליה דממילא ידעינן דמהימני במגו:
וּמִמַּאי? דִּילְמָא שָׁאנֵי הָכָא, מִשּׁוּם דְּקָאָמְרִי הָנֵי. אַטּוּ אֲמִירָה דְּהָנֵי מִידֵּי מְשָׁשָׁא אִית בֵּיהּ?
Traduction
The Gemara challenges this claim: And from where can this be proven? It is possible that in general a house does not have presumptive status that it was searched, and perhaps it is different here, due to the fact that these people, e.g., a woman, slave, or minor, expressly stated that they conducted the search. Perhaps that is why the house is considered to have been searched. The Gemara rejects this contention: Is that to say that there is any substance in the statement of these people? Since the testimony of all these is disqualified, they lack credibility, and their statements are not reliable. Instead, the reason that there is no need to search the rented property for leaven must be because of the presumption that it has already been searched.
Rachi non traduit
וממאי. דהא דקתני נאמנין טעמא משום דהכל חבירים הם אצל בדיקה דלמא אין עמי הארץ חבירים על כך וטעמא משום דקאמרי הני אנו ראינו שבדקו:
אֶלָּא מַאי — דְּחָזְקָתוֹ בָּדוּק? הַאי ''הַכֹּל נֶאֱמָנִים'', ''כָּל הַבָּתִּים בְּחֶזְקַת בְּדוּקִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר'' מִיבְּעֵי לֵיהּ!
Traduction
The Gemara retorts: Rather, what is the reason that one need not search the rented property for leaven? Is it due to the fact that its presumptive status is that it has been searched? If so, this statement should not read: Everyone is believed, as women, slaves, or minors themselves have no credibility. It should have been formulated: With regard to all houses on the fourteenth, their presumptive status is that they have already been searched, as that is the actual rationale for the lenient ruling.
Rachi non traduit
כל הבתים בחזקת בדוקים מיבעי ליה למיתני. ולא הוה למיתליה באמירה דהני ומקשינן אלא מדתלא באמירה ודאי איכא למידק הא לא אמרי לא אם כן מאי קא מיבעיא לך תיפשוט מינה דאין חזקתו בדוק ומשני מהא ליכא למידק למיפשט מידי דאיכא לאוקמא להא כגון דמוחזק לן בהאי דלא בדק כגון שראינוהו טרוד או יצא מבעוד יום לדרך ואמרי הני אנחנו בדקינוהו:
אֶלָּא מַאי — מִשּׁוּם אֲמִירָה דְּהָנֵי, הָא לָא אָמְרִי הָנֵי — לָא? תִּפְשׁוֹט מִינֵּיהּ דְּאֵין חֶזְקָתוֹ בָּדוּק.
Traduction
The Gemara rejects this contention: Rather, what is the alternative? Is it that this halakha is due to the statement of these people, and by inference, if these people do not say that the house has been searched, then no, it cannot be assumed that it was searched? If so, resolve the original dilemma from here, as this is proof that the presumptive status of the house is not that it has been searched, unless someone explicitly states that this is the case.
לָא, לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ חֶזְקָתוֹ בָּדוּק, וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — דְּמוּחְזָק לַן דְּלָא בְּדַק, וְקָאָמְרִי הָנֵי: בַּדְקִינֵּיהּ. מַהוּ דְּתֵימָא: לָא לְהֵימְנִינְהוּ רַבָּנַן, קָא מַשְׁמַע לַן: כֵּיוָן דִּבְדִיקַת חָמֵץ מִדְּרַבָּנַן הוּא, דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא בְּבִיטּוּל בְּעָלְמָא סַגִּי לֵיהּ — הֵימְנוּהוּ רַבָּנַן בִּדְרַבָּנַן.
Traduction
The Gemara rejects this conclusion: No, actually I can say to you that on the fourteenth its presumptive status is that it has been searched, and with what case are we dealing here? This halakha is referring to a situation where our presumption is that the owner did not search the house, and these women, slaves, or minors say: We searched it. Lest you say that the Sages do not believe them, as they are unfit to testify, the baraita therefore teaches us that since the search for leavened bread is an ordinance by rabbinic law, as by Torah law mere nullification of one’s ownership before the prohibition of the leaven takes effect is sufficient, the Sages believe them with regard to an ordinance instituted by rabbinic law.
Rachi non traduit
בביטול בעלמא. דכתיב תשביתו ולא כתיב תבערו והשבתה דלב היא השבתה:
בדרבנן. הימנוהו רבנן בחיובא דליתא אלא מדרבנן דהם הצריכו והם התירו לסמוך באמירתן של אלו וכח בידיהם להאמינם במידי דלאו דאורייתא:
Tossefoth non traduit
מדאורייתא בביטול בעלמא סגי. פי' בקונטרס מדכתיב תשביתו ולא כתיב תבערו אלמא השבתה בלב היא וקשה לר''י דהאי השבתה הבערה היא ולא ביטול דתניא בשמעתין רע''א אין צריך הרי הוא אומר תשביתו ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה ועוד דתשביתו אמרינן לקמן מאך חלק שהוא משש שעות ולמעלה ואחר איסורא לא מהני ביטול ואומר ר''י דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי מטעם דמאחר שביטלו הוי הפקר ויצא מרשותו ומותר מדקאמרינן אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה והא דאמרינן בנדרים (דף מה.) הפקר בפני שלשה מדאורייתא אין צריך:
הימנוהו רבנן בדרבנן. אף על גב דכל דבר שהוא בידם מהימנינן להו לנשים ועבדים ואפילו מדאורייתא דמעשים בכל יום שאנו מאמינים לאשה ועבד על השחיטה ועל הניקור ובפ' המדיר (כתובות עב. ושם) גבי מאכילתו שאינו מעושר משמע שסומך עליה לענין חלה ומעשר מכל מקום גבי בדיקת חמץ אע''ג דבידם מ''מ אי הוי מדאורייתא לא מהימנינן להו משום דאיכא טירחא יתירתא וצריך דקדוק גדול כדמוכח בירושלמי שמפרש מפני שנשים עצלניות הן ותחומין דרבנן מהימנינן להו לאשה ועבד ולא קטן מדתניא בפ' כיצד מעברין (עירובין נח:

ושם) אפילו עבד ואפילו שפחה נאמנת לומר עד כאן תחום שבת אבל קטנים לא דגריעי טפי מדחשיב להו בשמעתין בסוף ובפרק שני דכתובות (דף כח. ושם) אלו נאמנים להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן עד כאן היינו מהלכין בשבת משמע אבל בקוטנן לא היינו משום דתחומין אין בידם כלל לכך אין נאמנים כמו בבדיקת חמץ:
אִיבַּעְיָא לְהוּ: הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ בְּחֶזְקַת בָּדוּק, וּמְצָאוֹ שֶׁאֵינוֹ בָּדוּק, מַהוּ? מִי הָוֵי כְּמִקָּח טָעוּת, אוֹ לָא?
Traduction
A dilemma was raised before the Sages: With regard to one who lets a house to another for Passover, with the presumptive status that it was searched, and the lessee discovered that it was not searched, what is the halakha? Is it considered a mistaken transaction, and the renter can abrogate the deal, claiming that he agreed on the basis of his belief that the property had already been searched? Or no, it is not considered a mistaken transaction?
Rachi non traduit
מי הוי מקח טעות. ואם בא השוכר לחזור בו על ידי עלילותיו ולומר לא כך שכרתי ואין תנאי שלנו קיים מהו לחזור:
Tossefoth non traduit
המשכיר בית לחבירו בחזקת שהוא בדוק. נראה לרשב''א דבשלשה עשר איירי דבארבעה עשר על המשכיר לבדוק:
תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר אַבָּיֵי: לָא מִיבַּעְיָא בְּאַתְרָא דְּלָא יָהֲבִי אַגְרָא וּבְדַקוּ — דְּנִיחָא לֵיהּ לְאִינִישׁ לְקַיּוֹמֵי מִצְוָה בְּגוּפֵיהּ. אֶלָּא אֲפִילּוּ בְּאַתְרָא דְּיָהֲבִי אַגְרָא וּבְדַקוּ — דְּנִיחָא לֵיהּ לְאִינִישׁ לְקַיּוֹמֵי מִצְוָה בְּמָמוֹנֵיהּ.
Traduction
The Gemara suggests: Come and hear a resolution to this dilemma, as Abaye said: Needless to say, that in a place where people typically do not pay a wage and hire others to conduct the search for leaven and everyone searches himself, a person prefers to fulfill the mitzva himself. However, even in a place where people pay a wage and have others search for leaven, it is not a mistaken transaction due to the fact that a person prefers to perform the mitzva with his own money. Consequently, it is not considered a mistaken transaction, as a person does not object to having to perform a mitzva.
Rachi non traduit
לא מבעיא היכא דלא יהבי אגרא. לאחרים ובדקי אלא כל איש ואיש בודק את ביתו דלא מצי למימר ליה מקח טעות דאם הייתי יודע שאינו בדוק לא הייתי שוכרו דודאי ניחא לאיניש למעבד מצוה בגופיה ואי נמי הוה ידע דלא בדיק לא היה מניחו בכך:
אלא אפילו באתרא. דנהיגי כל בני העיר לשכור בודקין כל איש בביתו דאיכא השתא חסרון כיס אפילו הכי אי ידע ביה אתמול דלא בדיק לא הוי הדר ביה דניחא ליה כו' והאי דקא הדר ביה משום מלתא אחריתי היא דאשכח ביתא אחריתי דשפירא מינה:
תְּנַן הָתָם, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אוֹכְלִין כָּל חָמֵשׁ, וְשׂוֹרְפִין בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אוֹכְלִין כָּל אַרְבַּע, וְתוֹלִין כָּל חָמֵשׁ, וְשׂוֹרְפִין בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ. דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִיהָא חָמֵץ מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה אָסוּר, מְנָלַן?
Traduction
We learned in a mishna there, that Rabbi Meir says: One may eat leaven on the fourteenth day during the entire first five hours of the day, and he burns the leaven at the beginning of the sixth hour. Rabbi Yehuda says: One may eat leaven for the entire first four hours of the day, and one leaves it in abeyance during the fifth hour, at which point eating leaven is prohibited but it need not be burned yet, and one burns the leaven at the beginning of the sixth hour. Everyone agrees, in any case, that leavened bread is prohibited by Torah law from the sixth hour and onward. From where do we derive this?
Rachi non traduit
תנן התם. גרסינן ואף על גב דבפירקין היא:
ושורפין בתחלת שש. ולא ימתין עד תחלת שבע שהוא אסור מן התורה לפי שאדם טועה בשעות:
ר' יהודה אומר. טועה אדם יותר מכאן וצריך להתרחק מן העבירה יותר ולא יאכל מסוף ארבע ולמעלה:
תולין. לא אוכלין ולא שורפין כלומר אין צריך לשרוף ומאכיל הוא לבהמתו כל חמש אבל הוא לא יאכל:
דכולי עלמא מיהא חמץ מששת שעות ולמעלה אסור. מן התורה דאי לא מיתסר עד אורתא לא הוו גזרי ביה דבין יממא לליליא לא טעו אינשי:
אָמַר אַבָּיֵי: תְּרֵי קְרָאֵי כְּתִיבִי, כְּתִיב: ''שִׁבְעַת יָמִים שְׂאוֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם'', וּכְתִיב: ''אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאוֹר מִבָּתֵּיכֶם''. הָא כֵּיצַד? לְרַבּוֹת אַרְבָּעָה עָשָׂר לְבִיעוּר.
Traduction
Abaye said: Two verses are written, and the halakha is derived by comparing them. It is written in one verse: ''Seven days, leaven shall not be found in your houses'' (Exodus 12:19), indicating that throughout these seven days it is prohibited to maintain leaven in one’s house. And it is written in another verse: ''Yet on the first day you shall remove leaven from your houses'' (Exodus 12:15), indicating that one must remove the leaven on the first day, after the Festival has begun. How can this apparent contradiction be resolved? The Gemara responds: The latter verse comes to include the fourteenth day of Nisan with regard to the elimination of leaven. The phrase: On the first day, does not refer to the fifteenth of Nisan or to the beginning of the festival of Passover. It is referring to the fourteenth, the day on which the Paschal lamb is slaughtered.
Rachi non traduit
שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם. אפילו שעה אחת בתוך השבעת ימים וכתיב אך ביום הראשון תשביתו הרי שהה בו שעה אחת:
הא כיצד לרבות כו'. דעל כרחיך האי הראשון ראשון קודם לכל שבעה קאמר דהיינו ארבעה עשר:
Tossefoth non traduit
וכתיב אך ביום הראשון תשביתו. פי' הקונטרס מדמחייב ביום הראשון להשבית מכלל דמקצתו מותר ואין נראה לר''י דהא תשביתו הבערה היא ולא צוה הכתוב לשורפו אלא לאחר איסורו ועוד אי ממשמעות דיום ראשון משמע מקצת מותר מה צריך לאך חלק מיהו ללישנא שני שפירש הקונטרס דא''ך ח''ץ באח''ס בט''ע אתי שפיר ונראה לר''י דמייתורא דקרא קדריש ועוד מדכתיב אך ודרשינן לקמן אך חלק פריך:
וְאֵימָא לְרַבּוֹת לֵילֵי חֲמִשָּׁה עָשָׂר לְבִיעוּר, דְּסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: ''יָמִים'' כְּתִיב, יָמִים — אִין, לֵילוֹת — לָא, קָא מַשְׁמַע לַן אֲפִילּוּ לֵילוֹת! הָהוּא לָא אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ,
Traduction
The Gemara asks: And say perhaps, that the verse comes to include the night of the fifteenth, the first night of Passover, with regard to the elimination of leaven. As, were it not for this verse, it could enter your mind to say: Seven days is written, which indicates by inference: During the days, yes, one is obligated to remove leaven, but during the nights, no, there is no requirement to do so. Therefore, the verse teaches us: On the first day, one may not be in possession of leaven even during the nights. The Gemara rejects this suggestion: That halakha was not necessary to be derived by the Sages, as it can be learned from another source.
Rachi non traduit
ואימא לרבות ליל חמשה עשר. שלא ימתין עד הבוקר והכי קאמר אך בכניסת יום הראשון מיד תשביתו דאי משבעת ימים הוה אמינא ימים אין לילות לא:
Tossefoth non traduit
ואימא לרבות ליל חמשה עשר לביעור. הוי מצי לשנויי ביום כתיב כדמשני בסמוך וכי נמי משני דאיתקש השבתת שאור לאכילת חמץ לא צריך לקרא דמייתי שבעת ימים שאור לא ימצא דמדאיתקש השבתת שאור לאכילת חמץ יכול לדרוש הכל כמו שדורש רבי יוסי (הגלילי) לקמן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source