Vayedaber

Simple Havroutah

Psa'him

Daf 47a

נֶאֱכָל לְתִשְׁעָה, לַעֲשָׂרָה, וּלְאַחַד עָשָׂר — לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. כֵּיצַד? כְּדַרְכּוֹ, לְתִשְׁעָה. נֶאֱפֶה בְּעֶרֶב שַׁבָּת — נֶאֱכָל בְּשַׁבָּת לְתִשְׁעָה. חָל יוֹם טוֹב לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת — נֶאֱכָל לְשַׁבָּת לַעֲשָׂרָה. שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה — נֶאֱכָל לְשַׁבָּת לְאַחַד עָשָׂר, לְפִי שֶׁאֵינוֹ דּוֹחֶה לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת הַיּוֹם טוֹב. וְאִי אָמְרַתְּ צוֹרְכֵי שַׁבָּת נַעֲשִׂין בְּיוֹם טוֹב, אַמַּאי לָא דָּחֵי יוֹם טוֹב?

Traduction

may be eaten on the ninth, tenth, or eleventh days from when it is baked, no less and no more. How so? In its usual manner it is eaten on the ninth day after it was baked, as it is baked on Shabbat eve and it is eaten on the next Shabbat, on the ninth day from when it was baked. If a Festival occurs on Shabbat eve, the shewbread is not baked on the Festival day but rather on Thursday, the eve of the Festival. Consequently, it is eaten on Shabbat of the next week, on the tenth day from when it was baked. If the two Festival days of Rosh HaShana preceded Shabbat, the shewbread is baked on Wednesday, Rosh HaShana eve, and it is eaten on the next Shabbat, on the eleventh day from when it was baked, because baking the shewbread does not override Shabbat or a Festival. Rabba asks: If you say that whatever one needs for Shabbat may be done on a Festival, why doesn’t the baking of this bread override the Festival? Since the shewbread is eaten on Shabbat, it should be considered food that one is permitted to prepare during the Festival.

Rachi non traduit

נאכל לתשעה. ליום תשיעי לאפייתו:

נאפה בערב שבת. זו מסדרין אותן למחר ולשבת הבאה מסלקים אותן הרי הוא נאכל לשבת הבאה ליום תשיעי לאפייתו:

חל י''ט בערב שבת. ולא היו יכולין לאפות דבר שלא לצורך י''ט ואפאוהו מערב י''ט שהוא חמישי בשבת נאכל לשבת שניה דהיינו בעשרה:

ימים של ר''ה. חלו בחמישי וששי כגון שבאו עדים מן המנחה ולמעלה דתנן (ר''ה דף ל:) נוהגים אותו היום קודש ולמחר קודש נאפה ברביעי בשבת ונאכל בשבת שניה לאחד עשר וההוא שבת לאו יום צום הוא דכשהיו באים עדים לאחר המנחה היו עושין אלול מעובר ומונין מיום שני כדאמרינן שלא היו מקבלין את העדים לקדש בו ביום אא''כ באים קודם המנחה וא''נ הוי יום צום מצי אכיל ליה לאורחא דהוי נאכל ליום ולילה ובקדשים לילה הולכת אחר היום ושני ימים טובים של ר''ה דוקא נקט דבזמן לחם הפנים לא היו שני ימים טובים של גליות:

שאינו דוחה. באפייתו:

לחם הפנים. צרכי שבת הוא שמסלקין ואוכלין אותו בשבת ואי מדאורייתא נעשין בי''ט בגבולין ומדרבנן הוא דאסור הא במקדש קיימא לן דלא גזרו על השבות ואמאי אינו דוחה:

לעולם צרכי שבת. בי''ט אין בהן אלא משום שבות ודקא קשיא לך הכא לישתרי דאין שבות במקדש:

Tossefoth non traduit

נאכל לאחד עשר יום. כגון שבאו עדים מן המנחה ולמעלה ביום חמישי דנוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש כי היכי דלא לזלזלו ביה לשנה הבאה כשיבאו העדים קודם המנחה כדמוכח בריש ביצה (דף ה:) ובתרא עיקר ומיניה מנינן יוה''כ ויהא יוה''כ ביום א' ואז נאכל לי''א אבל אם באו עדים קודם המנחה א''כ למחר ביום ו' חול גמור הוא ויכולין לאפות לחם אחר ביום ו' ולחם הראשון יפדה דאין התנור מקדשם כיון דקסבר דאינו דוחה לא שבת וי''ט כדפרישית לעיל:

ואי אמרת צורכי שבת נעשים בי''ט. תימה לר''י מאי פריך והא רב חסדא לא פליג עליה דרבה אלא שמתיר לבשל בי''ט לשבת כמו שמותר לבשל לבו ביום דקדושה אחת היא כדפ''ה אבל בכה''ג דמייתי אפי' לבו ביום אסורה כדקתני סיפא גבי שתי הלחם ובהא לא אמר רב חסדא שיעשו בי''ט יותר מרבה ונראה לר''י דה''פ לעיל צרכי שבת נעשים בי''ט לאו משום דקדושה אחת היא אלא כלומר הואיל שהיא מצות שבת אם לא יעשנה בי''ט שוב לא יעשנה חשיב כמו אוכל נפש די''ט והשתא פריך שפיר בשלמא לדידי דלא שריא בי''ט לשמחת י''ט אלא בכה''ג שיהא עיקרו משום שמחת י''ט והכא ליכא שמחת י''ט וגבי שתיה לחם נמי אין עיקרו לשמתת י''ט אלא עיקרו משום זבח אלא לדידך דאמרת צורכי שבת נעשים בי''ט וכל דבר שהוא מצוה וצריך לעשות בי''ט שאין לו זמן אחר הכא אמאי לא דחי י''ט וכן נראה לקמן גבי שתי הלחם ורש''י פי' גבי שתי הלחם דלרבה א''ש דלא שייכא הואיל משום דההיא שעתא לא חזו עד שישחטו עליהם כבשים ויזרוק דמן וקשה לר''י לפירושו כיון דהגמרא אינה יודעת חילוק בין גבוה להדיוט וכי בשביל שלא יהא עכשיו ראוי אע''פ שיהא ראוי לבו ביום יהא אסור הלא כשאופה העיסה לאורחים אינה ראויה עד שתאפה ושלמי חגיגה שמותר לשוחטן אע''פ שאסורים עד שיזרוק דמן ושחט בהמתו נמי בשעת שחיטה אינה ראויה אלא כיון שמותר אחר זמן לבו ביום לאו חסרון הוא וא''כ תיקשי נמי לרבה ומיהו י''ל לפ''ה דשתי הלחם אין להם שום חסרון בגופו:

אֲמַר לֵיהּ: שְׁבוּת קְרוֹבָה — הִתִּירוּ. שְׁבוּת רְחוֹקָה — לֹא הִתִּירוּ.

Traduction

Rav Ḥisda said to him: They permitted one to override the rabbinic decree in the Temple only with regard to baking on a Festival for the proximate Shabbat, i.e., Shabbat that immediately follows the Festival. However, they did not permit one to override the rabbinic decree to prepare for a distant Shabbat, namely Shabbat of the next week.

Rachi non traduit

שבות קרובה. של י''ט עצמו או של אותה שבת עצמה שצריכה לבו ביום במקדש התירו:

שבות רחוקה. לדחות שבות י''ט זה בשביל שבת שניה לא התירו במקדש:

וּלְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, דְּאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן הַסְּגָן: דּוֹחֶה אֶת יוֹם טוֹב וְאֵינוֹ דּוֹחֶה אֶת יוֹם צוֹם, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?

Traduction

The Gemara asks: And according to Rabban Shimon ben Gamliel, who said in the name of Rabbi Shimon, son of the deputy High Priest, that the baking of the shewbread overrides a Festival but does not override the fast day of Yom Kippur, what can be said? Apparently, the issue is the subject of a tannaitic dispute between Rabbi Shimon, son of the deputy High Priest, who contends that it is permissible to prepare the shewbread during a Festival, and the Rabbis, who prohibit it.

Rachi non traduit

ואינו דוחה את יום צום הכפורים. באפייתו דאיסורא דאורייתא הוא דלא הותר בו אוכל נפש אבל יו''ט הותר בו אוכל נפש והאי אוכל נפש הוא ואע''ג דאינו צורך לי''ט הרי צורך לשבת דהוא נמי י''ט הלכך בעלמא איסור שבות הוא ובמקדש לא גזור ואע''ג דרחוקה היא:

Tossefoth non traduit

ולר''ש ב''ג דאמר דוחה י''ט. בשלמא לדידי דאמינא דסבירא ליה לת''ק דצורכי שבת אינן נעשים בי''ט איכא למימר דבהא פליגי ולא איירי אלא בדאורייתא וקשה לך מת''ק אי נמי אומר רשב''א דאיכא למימר דפליגי דמר סבר אמרי' הואיל ויכול לפדותו ומר סבר לא אמרי' הואיל דלא שכיח כדפרי' לעיל אלא לדידך דאמרת דטעמא דת''ק משום שבות רחוקה בהא ליפלוג עליה רשב''ג:

בְּהָא פְּלִיגִי: מָר סָבַר שְׁבוּת קְרוֹבָה הִתִּירוּ, שְׁבוּת רְחוֹקָה לֹא הִתִּירוּ. וּמָר סָבַר: שְׁבוּת רְחוֹקָה נָמֵי הִתִּירוּ.

Traduction

The Gemara explains that they do not dispute the basic principle. Rather, this is the point over which they disagree: One Sage, i.e., the Rabbis, holds that they permitted one to override the rabbinic decree only to prepare for the proximate Shabbat, but they did not permit one to override the rabbinic decree to prepare for a distant Shabbat. Therefore, the baking of the shewbread does not override the Festival. And one Sage, Rabbi Shimon, holds that they also permitted one to override the rabbinic decree in order to prepare for a distant Shabbat.

מֵתִיב רַב מָרִי: שְׁתֵּי הַלֶּחֶם אֵינָן נֶאֱכָלוֹת לֹא פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם, וְלֹא יוֹתֵר עַל שְׁלֹשָׁה. כֵּיצַד? נֶאֱפוֹת עֶרֶב יוֹם טוֹב — נֶאֱכָלוֹת לְיוֹם טוֹב לִשְׁנַיִם. חָל יוֹם טוֹב לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת — נֶאֱכָלוֹת לְיוֹם טוֹב לִשְׁלֹשָׁה, לְפִי שֶׁאֵינָהּ דּוֹחָה לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת הַיּוֹם טוֹב. וְאִי אָמְרַתְּ צוֹרְכֵי שַׁבָּת נַעֲשִׂין בְּיוֹם טוֹב, הַשְׁתָּא דְּשַׁבָּת בְּיוֹם טוֹב שְׁרֵי, דְּיוֹם טוֹב בְּיוֹם טוֹב מִיבַּעְיָא?!

Traduction

Rav Mari raised an objection: The two loaves of bread that are brought as a communal offering on Shavuot are eaten by the priests no sooner than the second day and no later than the third day from when they are baked. How so? They are generally baked on the eve of the Festival and eaten on the Festival, the second day from their baking. If the Festival occurs after Shabbat, they are baked on Friday and they are eaten on the third day from the baking, because the baking of the two loaves does not override Shabbat or the Festival. Rav Mari asks: If you say that whatever one needs for Shabbat may be done on a Festival, now that it is permitted to engage in the necessary preparations for Shabbat on a Festival, is it necessary to mention that it is permitted to bake for the Festival itself on the Festival? As such, why doesn’t the baking of the two loaves override the Festival?

Rachi non traduit

שתי הלחם. הבאין בעצרת:

לשלשה. לפי שאפאום מערב שבת:

ביום טוב מיבעיא. אי נמי לא חזו השתא הא חזו לבו ביום ומי גרעי מצרכי שבת של מחר דלכל האי יומא לא חזי ליה דהא סעד כבר אלא לאו שמע מינה אין מותר בי''ט מן התורה אלא דבר הראוי לו אותה שעה וצרכי שבת טעמייהו משום הואיל דאורחים ובהני ליכא למימר הואיל משום דההיא שעתא לא חזי עד שישחטו כבשים עליהן ויזרוק דמן וכיון דהוה אפשר למיעבד מאתמול לא דחי ליה לי''ט מידי דלא חזי ליה:

שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא ''לָכֶם'' — ''לָכֶם'' וְלֹא לְגָבוֹהַּ.

Traduction

The Gemara answers: It is different there, in the case of the two loaves, as the verse says: ''No kind of labor shall be done on them, save that which every man must eat, that only may be done for you'' (Exodus 12:16). This indicates that it is permitted to cook and bake only ''for you,'' i.e., for human consumption, and not for the One above, namely for the Temple service.

Tossefoth non traduit

לכם ולא לגבוה. פי' אף ולא לגבוה ודרשינן נמי ולא לנכרי כדמוכח בביצה (דף כ:) דמאן דסבר נדרים ונדבות אין קריבין בי''ט דריש נמי לכם ולא לנכרי גבי אמרו להם בית שמאי לבית הלל והלא כבר נאמר לכם ולא לגבוה:

וּלְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, דְּאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן הַסְּגָן: דּוֹחֶה אֶת יוֹם טוֹב, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? סָבַר לַהּ כְּאַבָּא שָׁאוּל, דְּאָמַר: ''לָכֶם'' — ''לָכֶם'' וְלֹא לְגוֹיִם.

Traduction

The Gemara asks: And according to Rabban Shimon ben Gamliel, who said in the name of Rabbi Shimon, son of the deputy High Priest, that baking the shewbread overrides the Festival, what can be said? How does he understand the term: For you? The Gemara answers: He holds in accordance with the opinion of Abba Shaul, who said that this verse should be understood in the following manner: Cooking and baking are permitted for you, and not for gentiles; for the sake of the Temple service, however, they are permitted.

Rachi non traduit

רבן שמעון כו'. לא גרסי' ביה ואינו דוחה יום צום דמה ענין יום צום סמוך לעצרת:

כאבא שאול. במס' ביצה (דף כ:):

לכם ולא לנכרים. אבל לגבוה שרי:

שְׁלַח לֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַבָּה בְּיַד רַב אַחָא בַּר רַב הוּנָא: מִי אָמְרִינַן ''הוֹאִיל''? וְהָא תְּנַן: יֵשׁ חוֹרֵשׁ תֶּלֶם אֶחָד וְחַיָּיבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם שְׁמוֹנָה לָאוִין: הַחוֹרֵשׁ בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר, וְהֵן מוּקְדָּשִׁים, וְכִלְאַיִם בַּכֶּרֶם,

Traduction

Rav Ḥisda sent a question to Rabba with Rav Aḥa bar Rav Huna: Do we say the principle: Since, etc.? Didn’t we learn in a mishna: There is a case in which one plows one furrow and is liable for violating eight prohibitions with this single act? The mishna explains that this applies to one who plows with an ox and a donkey, thereby violating the prohibition: ''You shall not plow with an ox and a donkey together'' (Deuteronomy 22:10), and they were consecrated, in which case plowing with them constitutes misuse of consecrated property. If his plowing aids the growth of food crops in a vineyard, he has transgressed a third prohibition.

Rachi non traduit

ביד רב אחא. הטעימו תשובה זו לאומרה לרבה משמו:

החורש בשור וחמור. משום לא תחרוש וגו':

והן מוקדשין. עובר על השור שהוא קדשי מזבח משום לא תעבוד בבכור שורך וכל הקדשים כבכור ועל החמור שהוא קדשי בדק הבית משום לאו דהזיד במעילה דאמרן בפ' כל שעה (לעיל פסחים לג.) הזיד במעיל' באזהר' וגמר חטא חטא מתרומה הרי שלשה לאוין חלוקין ולא חשיב אלא לאוין חלוקין:

ובכלאים בכרם. דבהדי דקא חרש מחפה בכלאים והמחפה בכלאים לוקה הרי חמשה וי''ט הרי ששה ושבת לא תנא משום דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב''ד הוא דאין לוקין עליו:

Tossefoth non traduit

ומוקדשין. פ''ה דבמוקדשין איכא תרתי בשור עובר משום לא תעבוד בבכור שורך וחמור שהוא קדשי בדק הבית חייב משום מעילה ובחנם דחק דבשור גופיה מיחייב משום מעילה אם הוא עולה או חטאת וקשה לר''י דבפרק בתרא דמכות (דף כב.) אמר מידי דאיתא בשאלה לא קתני ופריך והרי הקדש ומשני בבכור ופריך והרי נזיר והשתא מחמור הוה ליה לאקשויי לפ''ה כיון דאיירי בחמור הקדש וע''ק לפי' ליחשוב נמי כלאי זרעים ולוקמא כגון שזרע הרבה מינין בכרם דכי האי גוונא פריך במסכת מכות (דף כא.) לחשוב כמה לאוי ונראה לר''י דלא חשיב לאו דמעילה דלא חשיב אלא הנך לאוי דלקי עלייהו אחרישה כל שהוא אבל אלאו דמעילה לא לקי עד שיחרוש בשוה פרוטה וכלאי הכרם מפרש ר''י דחשיב תרי לאוי משום כלאי זרעים ומשום כלאי הכרם וכן משמע כפי' מדלא קתני כלאי הכרם אלא כלאים בכרם והא דאמר רבי יאשיה אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד לאו משום דלית ליה כלאי זרעים אלא אינו חייב משום כלאי הכרם קאמר וכן משמע בירושלמי דקאמר על דעתיה דר' יאשיה כתיב שדך לא תזרע כלאים לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים פי' כיון דבלא חרצן מיחייב משום שדך ומשני שאם התרו בו משום שדך לוקה ומשום כרמך לוקה וכן משמע בפ' אותו ואת בנו (חולין פב.) דקאמר הזורע כלאים כלאים לוקה ופריך כלאים כלאים למה לי ומסיק מילתא אגב אורחיה קמשמע לן דאיכא תרי גווני כלאים לאפוקי מדרבי יאשיה דאמר עד שיזרע חטה וכו' וקא משמע לן דכי זרע חטין וחרצן ושעורה וחרצן נמי חייב ומדלא נקט חטה ושעורה אלא חטה וחרצן משמע דרבי יאשיה מודה בחטה ושעורה דלוקה משום כלאי זרעים והא דאמרינן בפרק בתרא דבכורות (דף נד.) דתירוש ויצהר אין תורמין מזה על זה מדכתיב כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן תן חלב לזה וחלב לזה אשכחן תירוש ויצהר תירוש ודגן דגן ודגן מנין אמרת קל וחומר וכו' ולרבי יאשיה מייתי לה הכי מה תירוש ויצהר שאינם כלאים זה עם זה אפילו ע''י ד''א אין מעשרין מזה על זה תירוש ודגן דגן ודגן שהן כלאים ע''י דבר אחר וכו' ע''י ד''א דקאמר לא קאי אדגן ודגן דבלאו דבר אחר מיחייב בחטים ושעורים לחוד וטעמא דר' יאשיה דכלאים בכרם לא מיחייב אלא בשלשה מינין ובכלאי זרעים מיחייב בב' מינין מפר''י דזריעת כלאים משמע בב' מיני זרעים וחרצן לאו מין זריעה הוא אבל אין לפרש משום דמשמע לא תזרע בהדי כרמך כלאים אבל שדך בלא שום זרע קרוי שדה דהא לא שייך לפרש כן גבי בהמתך ולפירוש ר''י קשה אמאי נקט שור וחמור בשור לחודי' ה''מ לאשכוחי כלאים בשור פסולי המוקדשים כדאמר בפ' בתרא דמכות (דף כב.) דאמר רבי יצחק המנהיג בשור פסולי המוקדשים דלוקה משום דעשאו הכתוב ב' גופים דאיתקש לצבי ואיל ולפ''ה ניחא דליכא בפסולי המוקדשי' לאו דמעילה ולפר''י י''ל דמשום דעיקר כלאים בשור ובחמור כתיב נקט שור וחמור:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source