Le texte Le vocabulaire Les révisions
Psa'him
Daf 45a
מִשּׁוּם דְּהָוֵה נָזִיר וְחַטָּאת שְׁנֵי כְתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד, וְאֵין מְלַמְּדִין.
Traduction
due to the fact that the halakhot of a nazirite and those of a sin-offering are two verses that come as one, i.e., to teach the same principle, and two verses that teach the same principle do not teach that principle by analogy.
Rachi non traduit
משום. דבדוכתא אחריתי נמי כתבה רחמנא ושני כתובין הבאין כו' אבל לרבנן דמוקי לה לטעם כעיקר לא הוו שני כתובין הבאין כאחד כדמפרש לקמיה:
Tossefoth non traduit
משום דהוי נזיר וחטאת שני כתובין הבאין כאחד. תימה לרשב''א אמאי לא קאמר נזיר וחמץ דר''ע דריש כל בפ' התערובת (זבחים דף פב.):
נָזִיר, הָא דַּאֲמַרַן. חַטָּאת מַאי הִיא? דְּתַנְיָא: ''כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ וְגוֹ''', יָכוֹל אֲפִילּוּ לֹא בָּלְעָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ''בִּבְשָׂרָהּ (יִקְדָּשׁ)'' — עַד שֶׁיִּבָּלַע בְּבָשָׂר
Traduction
The Gemara elaborates: The derivation that a permitted substance joins together with a prohibited substance in the case of a nazirite is that which we stated above. With regard to a sin-offering, what is the derivation that permitted material combines with prohibited material? As it was taught in a baraita with regard to the verse: ''Anything that touches in its flesh shall become consecrated'' (Leviticus 6:20). I might have thought that non-sacred meat that touched any part of a sin-offering is rendered prohibited even if it did not absorb the taste of the sin-offering it touched. Therefore, the verse states: In its flesh shall become consecrated, to teach that this meat is not consecrated until the taste of the sin-offering is absorbed within its flesh.
Rachi non traduit
כל אשר יגע בבשרה. בשר חולין או שלמים שזמן אכילתו מרובה מחטאת ונגע בחטאת יקדש כדמפרש להיות כמוה שאם פסולה היתה החטאת כגון פיגול או פסול אחר תיפסל אף זו שבלעה ממנה ואם כשירה היא החטאת מהניא לבולעת הימנה לאסור באכילה אלא כחמור שבה כחומר החטאת שנבלע בה לפנים מן הקלעים ולזכרי כהונה וליום ולילה אחד:
יכול אפילו לא בלעה. הנוגעת בה ממנה קאמר רחמנא יקדש ת''ל כו':
''יִקְדָּשׁ'' — לִהְיוֹת כָּמוֹהָ, שֶׁאִם פְּסוּלָה הִיא — תִּיפָּסֵל, וְאִם כְּשֵׁירָה הִיא — תֵּאָכֵל כֶּחָמוּר שֶׁבָּהּ.
Traduction
The baraita continues: Shall become consecrated means that its legal status becomes like that of the sin-offering itself; that is, if the sin-offering is disqualified, this meat will also be disqualified. And if the sin-offering is valid, the meat that touched it may be eaten in accordance with the more stringent standards of a sin-offering as far as when and where it may be eaten. The principle that a permitted substance joins together with a prohibited substance applies in the case of a sin-offering as well. Therefore, the principle cannot be extended to the entire Torah, as a halakha stated in two cases is not applied elsewhere.
Rachi non traduit
תאכל. הבולעת כחמור שבה שהרי יש בה ב' מינין אחד חמור ואחד קל וכלה הולכת אחר החמור אלמא היתר מצטרף לאיסור:
וְרַבָּנַן נָמֵי, נִיהְוֵי נָזִיר וְחַטָּאת שְׁנֵי כְתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד, וְאֵין מְלַמְּדִין!
Traduction
The Gemara asks: And according to the Rabbis as well, let the cases of a nazirite and a sin-offering be considered two verses that come as one and they do not teach the principle that the legal status of taste is like that of the substance with regard to the entire Torah.
Tossefoth non traduit
ר''ח גרס כחומר שבהן ומיירי בחטאת ושלמים ואם נבלע החטאת בשלמים שנשחט אתמול נאכל כחומר השלמים ואינו נאכל בלילה ואם נבלע החטאת בשלמים שנשחט היום נאכל כחומר החטאת ואינו נאכל למחר ולשון הברייתא קשה דאמר עד שיבלע בבשרה משמע דאיירי בהיתר שנבלע באיסור והדר קאמר יקדש להיות כמוה משמע שהאיסור נבלע בהיתר:
אָמְרִי: הָנְהוּ מִיצְרָיךְ צְרִיכִי.
Traduction
The Gemara answers that the Rabbis say: Both of these cases are necessary as they could not have been derived from each other. Therefore, they are not two verses that come as one and it is possible to derive a principle from these two halakhot.
Tossefoth non traduit
ורבנן אמרי לך חטאת להיתר מצטרף לאיסור. אור''י דבנזיר בפ' ג' מינין (דף ל':) משמע נזיר וחטאת לרבנן תרווייהו לטעם כעיקר דקאמר התם צריכ' דאי כתב רחמנא חטאת חולין מקדשים לא גמרינן ואי כתב רחמנא נזיר חטאת מנזיר לא ילפינן דחמיר איסוריה דאפילו חרצן אסיר ליה:
בשמעתין משמע דטעם כעיקר דאורייתא דילפינן מנזיר דלאו אסמכתא היא דמדר''ע דאמר לקי אהיתר מצטרף לאיסור בנזיר נשמע לרבנן וקשה מפ' כל הבשר (חולין דף קח.) וממסכת ע''ג (דף סז:) ושם מפורש:
וְרַבִּי עֲקִיבָא, מַאי צְרִיכִי? בִּשְׁלָמָא אִי כְּתַב רַחֲמָנָא בְּחַטָּאת, לָא גָּמַר נָזִיר מִינַּהּ — דְּחוּלִּין מִקֳּדָשִׁים לָא גָּמְרִינַן. אֶלָּא, לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּנָזִיר, וְתֵיתֵי חַטָּאת וְתִגְמוֹר מִינֵּיהּ, דְּהָא כָּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה קָא גָמַר מִנָּזִיר.
Traduction
The Gemara asks: And Rabbi Akiva, who does not derive a general principle from these verses, would respond by asking: In what way are they necessary? Granted, if the Merciful One had written this principle only with regard to a sin-offering, one would not derive the halakha of a nazirite from it, as we do not derive halakhot of non-sacred objects from those of consecrated objects. Certain stringencies and strictures apply only to consecrated property. However, let the Merciful One write this principle with regard to a nazirite, and you could bring the case of the sin-offering and derive it from the case of a nazirite, just as the application of this principle to all prohibitions in the Torah is derived from the halakha of a nazirite. Since this principle is stated in both cases unnecessarily, these are two verses that come as one, and one cannot derive a principle from them.
וְרַבָּנַן אָמְרִי לָךְ, מִיצְרָךְ צְרִיכִי: חַטָּאת לְהֶיתֵּר מִצְטָרֵף לְאִיסּוּר, וְחוּלִּין מִקֳּדָשִׁים לָא גָּמַר, וּ''מִשְׁרַת'' — לִיתֵּן טַעַם כְּעִיקָּר, וּמִכָּאן אַתָּה דָּן לְכָל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ.
Traduction
The Gemara asks: And the Rabbis, as they maintain that the principle that the legal status of the taste of a prohibited substance is like that of the substance itself is not limited to these two cases, they would say to you that both sources are necessary. The case of the sin-offering is necessary to derive the principle that a permitted substance joins together with a prohibited substance, as one cannot derive the halakhot of non-sacred food from consecrated property. And the term soaked, which appears in the context of the halakhot of a nazirite, teaches the principle that the legal status of taste is like that of the substance. Since both examples are necessary, they are not considered two verses that come as one, and it is therefore possible to derive a principle from them. And consequently from here you derive the halakha with regard to all of the Torah in its entirety.
Rachi non traduit
ה''ג ורבנן אמרי לך מיצרך צריכי. חטאת אשמועינן משום דהיתר מצטרף לאיסור ואי נמי לא איבלע בכולה אי אכל חצי זית פיגול וחצי זית היתר בבת אחת ניגמור מינה דבקדשים ניחייב ומיהו בשאר איסורין לא אמרינן הכי ואפילו בנזיר דחולין מקדשים לא גמרינן ומשרת לאו לאגמורי היתר מצטרף לאיסור אתא בנזיר אלא ליתן טעם כעיקר דמגיעולי נכרים לא יליף דחידוש הוא ואיצטריך למכתביה בנזיר ומכאן אתה דן לכל התורה:
מיצרך צריכי. תרוויהו כדמפרש לקמיה ולא הוו שני כתובין הבאין כאחד דחד מחבריה לא מצי יליף דנימא מדהדר כתביה לאידך ולא ילפא מחבריה ש''מ דווקא הכי קאמר:
חולין. להחמיר לא גמרי מדין קדשים דדין קדשים להיות חמורין:
וְרַבִּי עֲקִיבָא: תַּרְוַיְיהוּ לְהֶיתֵּר מִצְטָרֵף לְאִיסּוּר, וְהָווּ לְהוּ שְׁנֵי כְתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד, וְכָל שְׁנֵי כְתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד אֵין מְלַמְּדִין.
Traduction
The Gemara asks: And how could Rabbi Akiva respond to this claim? The Gemara answers: Rabbi Akiva would say that both cases teach the principle that a permitted substance joins together with a prohibited substance, and they are indeed two verses that come as one, to teach about the same issue. And the rule is that any two verses that come as one do not teach overarching principles.
Rachi non traduit
ור' עקיבא. אית ליה גיעולי נכרים לאו חידוש הוא דלא מצריך קרא לטעם כעיקר הלכך לר''ע כיון דשמעת ליה דמפיק משרת להיתר מצטרף לאיסור על כרחיך תרווייהו הני להיתר מצטרף לאיסור אתו והוה ליה חטאת קרא יתירא דמצי למיגמר מנזיר והוו להו שני כתובין הבאין כאחד ומש''ה פשיטא ליה לר' יוחנן דר''ע לא גמר שאר איסורין מנזיר דהא לא מצי דשני כתובין נינהו והא ליכא למימר משרת להיתר מצטרף לאיסור וחטאת לטעם כעיקר דגיעולי נכרים חידוש הוא ולא מצי גמר חטאת מינייהו ואין כאן שני כתובין דא''כ טעם כעיקר בשאר איסורין מנא ליה מגיעולי נכרים לא גמרינן מקדשים נמי לא גמרינן ורבנן דפליגי עליה דר''א בכותח הבבלי אלמא לית להו טעם כעיקר דאורייתא מפקי להאי משרת להיתר מצטרף לאיסור כר''ע ובגיעולי נכרים סבירא להו דחידוש הוא כרבנן והכי אמרינן נמי בכל הבשר דאיכא למאן דאמר טעמו ולא ממשו דרבנן:
אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב כָּהֲנָא, אֶלָּא הָא דְּתַנְיָא: ''מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג'' — לִימֵּד עַל אִיסּוּרֵי נָזִיר שֶׁמִּצְטָרְפִים זֶה עִם זֶה. הַשְׁתָּא: לְרַבִּי עֲקִיבָא אִיסּוּר וְהֶיתֵּר מִצְטָרְפִין, אִיסּוּר וְאִיסּוּר מִיבַּעְיָא?!
Traduction
Rav Ashi said to Rav Kahana: But with regard to that which is taught in a baraita: The verse: ''He shall eat nothing that is made of the grapevine, from the grape skins to the grape seed'' (Numbers 6:4), taught with regard to prohibitions of a nazirite that these substances join together. If the nazirite ate only a small amount of each substance that when joined together constitute the measure that determines liability, he is liable. Now the following question arises: According to Rabbi Akiva, who maintains that prohibited and permitted substances join together, is it necessary to teach that one prohibited substance joins together with another prohibited substance? Apparently, according to Rabbi Akiva’s opinion, this derivation is unnecessary.
Rachi non traduit
לימד על איסורי נזיר כו'. מדכיילינהו לחרצנים וזגין בחדא אכילה לימד שמצטרפין:
השתא לרבי עקיבא. ל''ל דכתב רחמנא קרא להכי השתא איסור והיתר מצטרפין כו':
אֲמַר לֵיהּ: אִיסּוּר וְהֶיתֵּר בְּבַת אַחַת, אִיסּוּר וְאִיסּוּר בָּזֶה אַחַר זֶה.
Traduction
Rav Kahana said to him that this derivation is necessary because the two cases are not identical: Whereas prohibited and permitted substances combine only when they are eaten simultaneously, prohibited and other prohibited substances join together even when eaten one after the other. In other words, if a nazirite eats half an olive-bulk of grape skins and then eats half an olive-bulk of grape seeds, he is liable according to Rabbi Akiva.
מַתְנִי' בָּצֵק שֶׁבְּסִידְקֵי עֲרֵיבָה, אִם יֵשׁ כְּזַיִת בְּמָקוֹם אֶחָד — חַיָּיב לְבַעֵר, וְאִם (לֹא) — בָּטֵל בְּמִיעוּטוֹ.
Traduction
MISHNA: With regard to dough that is in the cracks of a kneading bowl, if there is an olive-bulk of dough in one place, one is obligated to remove it. And if the dough does not add up to this amount, it is nullified due to its insignificance.
וְכֵן לְעִנְיַן הַטּוּמְאָה, אִם מַקְפִּיד עָלָיו — חוֹצֵץ, וְאִם רוֹצֶה בְּקִיּוּמוֹ — הֲרֵי הוּא כַּעֲרֵיבָה.
Traduction
And similarly, with regard to the halakhot of immersion to purify the bowl from ritual impurity, if one is particular about the dough that is stuck in the cracks and he plans to remove it and use it, it is a foreign substance that interposes between the kneading bowl and the water of the ritual bath, and invalidates the immersion of the bowl, leaving it ritually impure. And if he wants the dough to remain in place, its status is like that of the kneading bowl itself and is not an interposition.
Rachi non traduit
מתני' וכן לענין הטומאה. מפרש בגמ':
גְּמָ' אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּמְקוֹם שֶׁאֵין עֲשׂוּיִין לְחַזֵּק, אֲבָל בִּמְקוֹם שֶׁעֲשׂוּיִין לְחַזֵּק — אֵינוֹ חַיָּיב לְבַעֵר.
Traduction
GEMARA: Rav Yehuda said that Shmuel said: They taught that one is obligated to remove a combined olive-bulk of leaven only in a case where the pieces of dough are not in a position where they serve to reinforce the kneading bowl. However, in a case where they serve to reinforce the bowl and they will remain there for this purpose, he is not obligated to remove them; he may simply render them null and void.
Rachi non traduit
גמ' ה''ג ל''ש אלא במקום שאין עשוי לחזק אבל במקום העשוי לחזק אינו חייב לבער מכלל דפחות מכזית אפילו במקום שאין עשוי לחזק אינו חייב לבער. ופירש לא שנו דכזית במקום אחד חייב לבער אלא שאין הסדקין בשולי עריבה מקום הצקת מים שיהא בצק זה מועיל לעריבה לחזק המים אלא בדפנותיהן מקום שאין עשוי לחזק אבל אם במקום העשוי לחזק הן בטלו לגבה והוו כעץ דמסתמא בטלינהו האי גברא להתם ואפילו כזית אינו חייב לבער:
Tossefoth non traduit
כאן שלא במקום לישה. פ''ה דשלא במקום לישה עובר בפחות מכזית וקשה דאמר לקמן לא אמרן אלא בעריבה אבל בבית חייב לבער משום דזימנין דמיכנף ונפלי אהדדי ולפ''ה תיפוק ליה דפחות מכזית חייב לבער שלא במקום לישה ונראה לר''י דמקום העשוי לחזק היינו את הכלי בין במקום לישה ובין שלא במקום לישה עושין לחזק אך במקום לישה יש להחמיר יותר שיש לחוש שידבק מאותה עיסה לעיסה אחרת על ידי לישה או תבלע מן הטעם ולכך כזית במקום לישה אפילו עשוי לחזק עובר אף על גב דודאי מבטלו כיון דאיכא תרתי לריעותא כזית ובמקום לישה ופחות מכזית אפילו במקום לישה אי עשוי לחזק לא גזרו ביה רבנן דכיון שהוא דבר מועט יכול לשמור שלא ילוש עליו וכן כזית שלא במקום לישה אי עשוי לחזק אין עובר אבל פחות מכזית ושלא במקום לישה אפילו אין עשויה לחזק מותר:
מִכְלָל דְּפָחוֹת מִכְּזַיִת — אֲפִילּוּ בִּמְקוֹם שֶׁאֵין עָשׂוּי לְחַזֵּק אֵינוֹ חַיָּיב לְבַעֵר.
Traduction
The Gemara concludes: This proves by inference that with regard to less than an olive-bulk, even in a place where it does not serve to reinforce the bowl, one is not obligated to remove it.
Rachi non traduit
מכלל דפחות מכזית כו'. ותלמודא דייק ממילתא דשמואל דאוקמה למתני' במקום שאין עשוי לחזק וקתני מתני' בפחות מיכן בטל במיעוטו שמע מינה דפחות מכזית לא חשיב ואע''ג דאיכא בה פלגי זיתא טובא הואיל ולאו במקום אחד נינהו לא חשיבי:
אִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַסֵּיפָא: ''וְאִם לָאו בָּטֵל בְּמִיעוּטוֹ''. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּמְקוֹם הֶעָשׂוּי לְחַזֵּק, אֲבָל בִּמְקוֹם שֶׁאֵין עָשׂוּי לְחַזֵּק — חַיָּיב לְבַעֵר, מִכְּלָל דִּכְזַיִת — אֲפִילּוּ בִּמְקוֹם הֶעָשׂוּי לְחַזֵּק חַיָּיב לְבַעֵר.
Traduction
Some teach the statement of Rav Yehuda with regard to the latter clause of the mishna: And if the dough is not an olive-bulk, it is nullified due to its insignificance. Rav Yehuda said that Shmuel said: They taught that one is obligated to remove less than an olive-bulk of dough in one place only in a place where it serves to reinforce the bowl; however, in a place where it does not serve to reinforce the bowl, one is obligated to remove it. This proves by inference that if there is an olive-bulk of dough in one place, even in a place where it serves to reinforce the bowl, one is obligated to remove it.
Rachi non traduit
ה''ג איכא דמתני לה אסיפא פחות מיכן בטל במיעוטו אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא במקום העשוי לחזק אבל במקום שאין עשוי לחזק חייב לבער מכלל דכזית אפילו במקום העשוי לחזק חייב לבער. ואע''ג דודאי מבטיל ליה אפילו הכי כיון דחשיב לא בטיל ולישנא בתרא חמיר מקמא:
תַּנְיָא כְּלִישָּׁנָא קַמָּא, תַּנְיָא כְּלִישָּׁנָא בָּתְרָא. תַּנְיָא כְּלִישָּׁנָא קַמָּא: בָּצֵק שֶׁבְּסִידְקֵי עֲרֵיבָה, בִּמְקוֹם הֶעָשׂוּי לְחַזֵּק — אֵינוֹ חוֹצֵץ וְאֵינוֹ עוֹבֵר. וּבִמְקוֹם שֶׁאֵין עָשׂוּי לְחַזֵּק — חוֹצֵץ וְעוֹבֵר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּכְזַיִת, אֲבָל בְּפָחוֹת מִכְּזַיִת — אֲפִילּוּ בִּמְקוֹם שֶׁאֵין עָשׂוּי לְחַזֵּק, אֵינוֹ חוֹצֵץ וְאֵינוֹ עוֹבֵר.
Traduction
The Gemara comments: It was taught in a baraita in accordance with the first version of Rav Yehuda’s statement, and it was taught in a different baraita in accordance with the latter version of his statement. The Gemara elaborates: It was taught in a baraita in accordance with the first version of Rav Yehuda’s statement: With regard to dough that is in the cracks of a kneading bowl in a place where it is serves to reinforce the bowl, it does not interpose and invalidate the immersion for ritual impurity, and one does not violate the prohibition against having leaven in his possession during Passover. And in a case where it does not serve to reinforce the bowl, it interposes, and one violates the prohibition against having leaven in his possession on Passover. In what case is this statement said? It is in the case of an olive-bulk of dough; however, in a case where there is less than olive-bulk, even in a case where it does not serve to reinforce the bowl, it does not interpose and one does not violate a prohibition by having it in his possession.
וְתַנְיָא כְּלִישָּׁנָא בָּתְרָא: בָּצֵק שֶׁבְּסִידְקֵי עֲרֵיבָה, בִּמְקוֹם הֶעָשׂוּי לְחַזֵּק —
Traduction
And it was taught in a different baraita in accordance with the latter version of Rav Yehuda’s statement: With regard to dough that is in the cracks of a kneading bowl, in a place where it serves to reinforce the bowl,
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source