Vayedaber

Simple Havroutah

Psa'him

Daf 21b

רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: כּוּתָּח וְכָל מִינֵי כוּתָּח — אָסוּר לִמְכּוֹר שְׁלֹשִׁים יוֹם קוֹדֶם לַפֶּסַח.

Traduction

Rabbi Yehuda ben Beteira, who agrees in principle with Beit Shammai’s opinion, says: With regard to kutaḥ, a dip that contains leavened breadcrumbs, and all types of kutaḥ, it is prohibited to sell it to a gentile thirty days before Passover. Because kutaḥ is spicy, people use only a bit at a time, so it will likely last until Passover.

Rachi non traduit

ר' יהודה אומר כותח. נותנין בו פירורי לחם ואסור משום חמץ:

שלשים יום. דס''ל כב''ש וזה אינו נאכל מהר שאין אוכלין אותו אלא מטבילין בו והני שלשים יום משעה שחל עליו חובת ביעור מששואלין בהלכות הפסח:

Tossefoth non traduit

רבי יהודה אומר כותח וכל מיני כותח. אור''י בשם ר''ת דר''י אתי כב''ה ואסר בכותח משום דשם בעליו עליו ויודעים שהוא כותח של פלוני ויסברו שמכרו בפסח ע''י נכרי אי נמי יסברו שבפסח מכרו ישראל לנכרי ולכן אוסר ר' יהודה למכור כותח לנכרי וא''ש אף לר''ת דמפרש בריש אלו עוברים (לקמן פסחים מב.) דמותר להשהות כותח בפסח:

וּמוּתָּר בַּהֲנָאָה. פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא שֶׁחֲרָכוֹ קוֹדֶם זְמַנּוֹ. וְקָא מַשְׁמַע לַן כִּדְרָבָא, דְּאָמַר רָבָא: חֲרָכוֹ קוֹדֶם זְמַנּוֹ — מוּתָּר בַּהֲנָאָה אֲפִילּוּ לְאַחַר זְמַנּוֹ.

Traduction

It was stated in the mishna that as long as leavened bread may be eaten, it is permitted to derive benefit from it. The Gemara asks: Isn’t that obvious? The Gemara answers: No, it is necessary to teach this in a case where one charred the leavened bread with fire before its time, i.e., before it became prohibited, rendering it inedible. And it teaches us that the halakha is in accordance with the opinion of Rava. As Rava said: If one charred leavened bread before its time, it is permitted to derive benefit from it even after its time, since it no longer has the legal status of leavened bread.

Rachi non traduit

ומותר בהנאתו. קס''ד אשעה שמותר לאכול קאי:

פשיטא. דהא אמרת מאכיל ומוכר היינו הנאה:

לא צריכא כו'. והאי מותר אלאחר זמן קאי וכגון שחרכו באור יפה קודם זמנו שבטל טעמו ומראיתו:

Tossefoth non traduit

חרכו קודם זמנו מותר בהנאה אף לאחר זמנו. וכגון שנפסל מלאכול לכלב דבענין אחר לא הוי שרי דומיא דפת שעיפשה בפ''ק (דף טו:):

עָבַר זְמַנּוֹ אָסוּר בַּהֲנָאָתוֹ. פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא, לְשָׁעוֹת דְּרַבָּנַן. דְּאָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב חִיָּיא בַּר יוֹסֵף אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַמְקַדֵּשׁ מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה, אֲפִילּוּ בְּחִיטֵּי קוּרְדִּנְיָתָא — אֵין חוֹשְׁשִׁין לְקִדּוּשִׁין.

Traduction

It was stated in the mishna: After its time passes, it is prohibited to benefit from it. The Gemara asks: Isn’t that obvious? The Gemara answers: No, it is necessary for the mishna to teach that it remains prohibited to benefit from leavened bread during additional hours that are delineated by rabbinic law. As Rav Giddel said that Rav Ḥiyya bar Yosef said that Rabbi Yoḥanan said: With regard to one who takes wheat grains that may have come into contact with water and become leavened and betroths a woman with the leaven from the beginning of the sixth hour, when the leaven is prohibited by rabbinic law, and onward on Passover eve, even if he betrothed her with wheat from the mountains, which is especially hard and unlikely to become leavened, nonetheless, we are not concerned that this betrothal is valid. This is because when performing a betrothal with money one must give the woman an object worth as least the value of a peruta, and leaven from which one is prohibited to benefit is considered worthless.

Rachi non traduit

עבר זמנו אסור בהנאה לשעות דרבנן. ה''ג ולא גרסי' פשיטא דהא אפי' בפסח איצטריך לאשמעי' דהא איכא רבי יוסי הגלילי דשרי בהנאה כל שבעה לקמן:

לשעות דרבנן. כלומר האי זמנו זמן אכילתו משמע ואפילו שעה ששית שאין איסורו אלא מדרבנן הוי אסור אף בהנאה:

משש שעות. על כרחך מתחלת שש משמע דאי לאחר שש דאסור מדאורייתא מאי אתא לאשמעינן פשיטא דאין מקדשין באיסורי הנאה:

חיטי קורדניתא. קשות הן ואפ''ה אם באו לחשש חמץ כגון שנפלו עליהן מים אסור:

Tossefoth non traduit

עבר זמנו אסור בהנאה פשיטא. רש''י ל''ג פשיטא דהא רבי יוסי הגלילי פליג ושרי חמץ בהנאה כל שבעה ואין לפרש פשיטא דאסור בהנאה מדיוקא דרישא דדרך התנא בכמה מקומות לכפול את דבריו ועוד דלא משני שפיר ונראה דפריך פשיטא משום דתנא בפ''ק (דף יא:) דשורפין חמץ אלמא אסור בהנאה דלר' יוסי הגלילי א''צ לשורפו אלא יריצנו לפני כלבו או ימכרנו לנכרי:

וְלֹא יַסִּיק בּוֹ תַּנּוּר וְכִירַיִם. פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא, לְרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר אֵין בִּיעוּר חָמֵץ אֶלָּא שְׂרֵיפָה. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְאָמַר רַבִּי יְהוּדָה מִצְוָתוֹ בִּשְׂרֵיפָה, בַּהֲדֵי דְּקָא שָׂרֵיף לֵיהּ לִיתְהֲנֵי מִינֵּיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן.

Traduction

It was stated in the mishna: And one may not even light an oven or a stove with leavened bread once it becomes prohibited. The Gemara asks: Isn’t that obvious, as this is also a type of benefit? The Gemara answers: No, it is necessary to teach this due to the opinion of Rabbi Yehuda, who said that the removal of leavened bread is to be performed only through burning. Otherwise, it could enter your mind to say: Since Rabbi Yehuda said that its mitzva is performed through burning, while one is burning it let him benefit from it. Therefore, it teaches us that it is prohibited to benefit from leavened bread even while burning it.

Rachi non traduit

פשיטא. דהא אמרת אסור בהנאתו:

Tossefoth non traduit

בהדי דקשריף ליה ליתהני מיניה. משום דלר' יהודה דאמר חמץ בשריפה אפרו מותר דתניא בפ' בתרא דתמורה (ד' לד.) כל הנשרפין אפרן מותר וקס''ד בהדי דקשריף ליה ליתהני מיניה אבל לרבנן דאין מצותו בשריפה והוי מן הנקברים דאמרינן בפרק בתרא דתמורה אפרן אסור ופשיטא לדידהו דבהדי דקשריף ליה אסור ליהנות ממנו:

אָמַר חִזְקִיָּה: מִנַּיִן לְחָמֵץ בַּפֶּסַח שֶׁאָסוּר בַּהֲנָאָה? שֶׁנֶּאֱמַר ''לֹא יֵאָכֵל חָמֵץ'' — לֹא יְהֵא בּוֹ הֶיתֵּר אֲכִילָה: טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא ''לֹא יֵאָכֵל חָמֵץ'', הָא לָא כְּתַב ''לֹא יֵאָכֵל'', הֲוָה אָמֵינָא: אִיסּוּר אֲכִילָה — מַשְׁמַע, אִיסּוּר הֲנָאָה — לָא מַשְׁמַע.

Traduction

Ḥizkiya said: From where is it derived in the mishna that it is prohibited to derive benefit from leavened bread on Passover? As it is stated: ''Leavened bread shall not be eaten'' (Exodus 13:3). Since the verse uses the passive, it should be understood as follows: There shall be no permitted consumption of it at all, even deriving benefit, as benefit could be exchanged for money, which could be used to buy food. The Gemara reads precisely: The reason deriving benefit is prohibited is that the Merciful One writes in the Torah: ''Leavened bread shall not be eaten.'' Had the Torah not written: ''Shall not be eaten,'' and instead used the active form: You shall not eat, I would have said that the prohibition of eating is implied but that the prohibition of deriving benefit is not implied.

Rachi non traduit

לא יאכל. מדקרינא לא יאכל משמע לא יהא בו היתר המביא לידי שום אכילה וסתם הנאות לידי אכילה הם באות שלוקח בדמים דבר מאכל:

וּפְלִיגָא דְּרַבִּי אֲבָהוּ. דְּאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ''לֹא יֵאָכֵל'', ''לֹא תֹאכַל'', ''לֹא תֹאכְלוּ'' — אֶחָד אִיסּוּר אֲכִילָה וְאֶחָד אִיסּוּר הֲנָאָה (מַשְׁמַע), עַד שֶׁיִּפְרֹט לְךָ הַכָּתוּב כְּדֶרֶךְ שֶׁפָּרַט לְךָ בִּנְבֵילָה.

Traduction

The Gemara comments: And this conclusion disagrees with the opinion of Rabbi Abbahu, as Rabbi Abbahu said that wherever it is stated: ''It shall not be eaten,'' ''You, singular, shall not eat,'' or ''You, plural, shall not eat,'' both a prohibition of eating and a prohibition of deriving benefit are implied, unless the verse specifies that one may benefit, in the manner that it specified with regard to an unslaughtered animal carcass.

Rachi non traduit

עד שיפרוט לך הכתוב בו. היתר הנאה כדרך שפרט לך בנבלה שלא היה כתוב בה אלא לא תאכלו והוצרך להתירה בהנאה כדכתיב או מכור לנכרי לגר בנתינה לנכרי במכירה לא גרסינן אלא ה''ג כדרך שפרט לך בנבלה דתניא וכו':

Tossefoth non traduit

כל מקום שנאמר לא יאכל. וא''ת יהא נהנה מחמץ בפסח בכרת דהא כתיב כי כל אוכל חמץ ונכרתה וכי תימא אין הכי נמי א''כ לקמן (פסחים דף כג:) דבעי מאי איכא בין חזקיה לר' אבהו לימא דאיכא בינייהו הא ואור''י דלא יאכל ולא תאכל ילפינן מלא תאכלו אבל כי כל אוכל לא ילפינן מלא תאכלו:

דְּתַנְיָא: ''לֹא תֹאכְלוּ כָּל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי וְגוֹ''', אֵין לִי אֶלָּא לַגֵּר בִּנְתִינָה וְלַגּוֹי בִּמְכִירָה. לַגֵּר בִּמְכִירָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ''לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה אוֹ מָכֹר''. לַגּוֹי בִּנְתִינָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ''תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי''. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר: אֶחָד גֵּר וְאֶחָד גּוֹי, בֵּין בִּמְכִירָה בֵּין בִּנְתִינָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

Traduction

As it was taught in a baraita: ''You shall not eat of any unslaughtered animal; you may give it to the resident alien who is within your gates, that he may eat it; or you may sell it to a foreigner; for you are a sacred people to the Lord your God'' (Deuteronomy 14:21). I have derived only that it is permitted to a resident alien through giving and to a gentile through selling. From where do I derive that it is permitted to a resident alien through selling? The verse states: ''You may give it to the resident alien who is within your gates…or you may sell it,'' meaning that one has the option to do either of these. From where is it derived that it is permitted to a gentile through giving and one is not required to sell it to him? The verse states: ''You may give it…that he may eat it, or you may sell it to a foreigner.'' Therefore, you may say that he may transfer it to both a resident alien and a gentile, both through giving and through selling. This is the statement of Rabbi Meir.

Rachi non traduit

ת''ל לגר תתננה ואכלה או מכור. דרוש ליה אגר וכן גבי לנכרי נמי דרוש תתננה ואכלה או מכור לנכרי:

Tossefoth non traduit

ליכתוב רחמנא תתננה ואכלה ומכור. משמע דאי הוי כתב הכי לא הוה דרשינן אלא כר''מ וכן באיזהו נשך (ב''מ סא.) גבי נשך ותרבית והא דאמרי' בקדושין (ד' לב:) ורבנן אי ס''ד כרבי יוסי הגלילי ליכתוב רחמנא מפני שיבה תקום והדרת תקום והדרת פני זקן היינו משום דלשון והדרת לא שייך אמפני ולשון פני לא שייך אתקום והנך קראי דאין להן הכרעה שאת ארור מחר משוקדים וקם (יומא ד' נב.) אין ענינם לכאן דהתם מצי קאי אדלעיל או אלתחת אבל הכא תרוייהו לא מצי קיימי אגר לחודיה או אנכרי לחודיה ובפ''ב דזבחים (ד' כד.) פליגי תנאי גבי ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן איכא דמוקי אצבעו אלקיחה ולא אנתינה משום דפשטיה דקרא קאי אלקיחה דלפניו ואיכא דמוקי לה אנתינה דלאחריו ולא אלקיחה משום דמשכחת בדוכתא אחרינא ולקחת מדם הפר ונתת על קרנות המזבח באצבעך דקאי אצבע אנתינה ואיכא דמוקי לה אתרוייהו משום דמשמע ליה אלקיחה כפשטא דקרא ואנתינה נמי כדמוכח בקרא אחרינא:

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, דְּבָרִים כִּכְתָבָן: לַגֵּר בִּנְתִינָה וְלַגּוֹי בִּמְכִירָה. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה? אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כִּדְאָמַר רַבִּי מֵאִיר, לִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא: ''לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ וּמָכֹר''. ''אוֹ'' לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ לִדְבָרִים כִּכְתָבָן.

Traduction

The baraita concludes: Rabbi Yehuda says: These matters are meant to be understood as they are written; he may transfer an unslaughtered animal carcass to a resident alien only through giving and to a gentile only through selling. The Gemara asks: What is the reason for the opinion of Rabbi Yehuda? The Gemara answers: If it could enter your mind to understand the verse in accordance with that which Rabbi Meir said, then let the Merciful One write: You may give it to the resident alien who is within your gates that he may eat it and sell it to a foreigner. Why do I need the word ''or'' between these two options? Learn from it that the matters are to be understood as they are written.

Rachi non traduit

דברים ככתבן. כך מצותה לא יתננה לנכרי ולא ימכרנה לגר:

או. לשון חילוק ואי כר' מאיר קאמר קרא דתרוייהו אגר ותרוייהו אנכרי לא נכתוב או:

וְרַבִּי מֵאִיר? ''אוֹ'' לְהַקְדִּים נְתִינָה דְגֵר לִמְכִירָה דְּגוֹי. וְרַבִּי יְהוּדָה? הָא לָא צָרִיךְ קְרָא: כֵּיוָן דְּגֵר אַתָּה מְצֻוֶּוה לְהַחְיוֹתוֹ, וְגוֹי אִי אַתָּה מְצֻוֶּוה לְהַחֲיוֹתוֹ, לָא צְרִיךְ קְרָא, סְבָרָא הוּא.

Traduction

The Gemara asks: And how does Rabbi Meir explain the formulation of the verse? The Gemara answers that Rabbi Meir would explain that the word ''or'' teaches one to give precedence to giving to a resident alien over selling to a gentile. The Gemara asks: And from where does Rabbi Yehuda derive this halakha? According to Rabbi Yehuda, this matter does not need a verse, since you are commanded to sustain a resident alien, as it is a mitzva for one to sustain a resident alien who has renounced idol worship, and you are not commanded to sustain a gentile. There is no need for a verse to teach this; it is based on a logical inference.

Rachi non traduit

להקדים נתינה דגר למכירה דנכרי. אם יש גר ליתנה לו נתינתו קודמת למכירתה לנכרי והאי גר בגר תושב קאמר שקיבל עליו שלא לעבוד עכו''ם ואוכל נבלות:

גר אתה מצווה להחיותו. דכתיב (ויקרא כ''ה:ל''ה) גר ותושב וחי עמך:

סברא היא. מסברא אנו יודעין שנתינה לגר קודמת דחיות הגר מצוה אבל מכירה לנכרי מאי מצוה איכא ואיצטריך קרא לחלק ולאסור ליתן במתנה לנכרי ולמכור נבלה לגר:

בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: אֶחָד גֵּר וְאֶחָד גּוֹי, בֵּין בִּמְכִירָה בֵּין בִּנְתִינָה. מִדְּאִיצְטְרִיךְ קְרָא לְמִישְׁרֵא נְבֵילָה בַּהֲנָאָה — הָא כָּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה אֲסוּרִין בֵּין בַּאֲכִילָה בֵּין בַּהֲנָאָה.

Traduction

The Gemara applies this discussion to the previously mentioned topic. Granted, Rabbi Abbahu’s opinion is reasonable according to Rabbi Meir, who said that one may transfer an animal carcass to both a convert and a gentile, both through selling and through giving. From the fact that a verse was necessary to permit one to derive benefit from an animal carcass, one can learn that with regard to all other prohibitions in the Torah about which it states only that one may not eat an item, it is prohibited both to eat it and to derive benefit from it.

Rachi non traduit

בשלמא. לר' אבהו אליבא דר''מ מצי למילף מדאיצטריך קרא למישרי נבלה הא כל איסורין שבתורה דכתיב בהו לא תאכל כי הכא אי לא הדר פריט בהו היתרא אסורין הן באכילה ובהנאה:

Tossefoth non traduit

בשלמא לרבי מאיר. תימה לר''מ נמי יקשה דהא איצטריך לאקדומי נתינה דגר ותי' ר''י דודאי אי לא הוה כתב קרא כל עיקר הוה ידעינן מסברא לאקדומי אבל השתא דכתב נתינה תתננה ואכלה ומכור אי לא הוה כתב או ה''א דאתא למידרש שאין צריך להקדים וצריך ליכתב נמי גר ונכרי דאי לא הוה כתב אלא גר הוה אמינא דאתא למעוטי נתינה דנכרי ואי הוה כתוב נכרי לחודיה הוה אמינא דאתא למעוטי מכירה דגר:

אֶלָּא לְרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: לִדְבָרִים כִּכְתָבָן הוּא דַּאֲתָא — הָא כָּל אִיסּוּרִים שֶׁבַּתּוֹרָה מְנָא לֵיהּ דַּאֲסוּרִין בַּהֲנָאָה? נָפְקָא לֵיהּ מִ''לַּכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אֹתוֹ''.

Traduction

However, according to Rabbi Yehuda, who said that the word ''or'' comes to teach that the matters are to be understood as they are written, from where does he derive with regard to all prohibitions of eating mentioned in the Torah that it is prohibited to derive benefit as well? The Gemara answers: He derives it from another verse. It is stated with regard to an animal with a condition that will cause it to die within twelve months [tereifa]: ''And you shall be sacred men to Me, therefore you shall not eat any flesh that is torn of beasts in the field; you shall cast it to the dogs'' (Exodus 22:30).

Rachi non traduit

אלא. לר' אבהו אליבא דרבי יהודה מנא ליה דילמא האי פרט דנבלה לאו למשרייה בהנאה אתא דלא איצטריך אלא להחמיר ולומר דלנכרי במכירה ולגר בנתינה דאי לא כתביה הוה אמינא כל הנאות מותרות בה:

נפקא ליה. לר' אבהו ואליבא דר' יהודה מדכתב בטרפה לא תאכלו ומיעט בה לכלב תשליכון אותו:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source