Le texte Le vocabulaire Les révisions
Psa'him
Daf 12b
אֶלָּא בֵּין יְמָמָא לְלֵילְיָא לָא טָעוּ אִינָשֵׁי. וּבְדִין הוּא דְּנִיתֵּיב לְקַמֵּיהּ טְפֵי, אֶלָּא שֶׁבְּחָמֵשׁ חַמָּה בַּמִּזְרָח, וּבְשֶׁבַע חַמָּה בַּמַּעֲרָב.
Traduction
However, between day and night people do not err, and therefore there is no concern that they might have erred in this regard. And similarly, by right we should give them even more leeway at the end of the period. However, this too is not a reasonable discrepancy, as at five hours of the day the sun is in the east and at seven hours the sun is in the west. No one confuses the morning with the afternoon.
Rachi non traduit
אלא בין יממא לליליא לא טעו אינשי. ולבתריה יהבינן ליה רביעית חמישית וששית ולבעל חמש יהבינן לקמיה רביעית ושלישית ושניה ולבתריה ששית ואכתי הוה לן למיתב ליה אלא הא פריש ר' יהודה בהדיא דבין חמש לשבע לא טעו שבחמש חמה במזרח ובשבע במערב וכל הנך טעותא דיהבינן להו ה''מ לאצולינהו ולמפטרינהו מקטלא אבל מ''מ משעה כשהוזם אחד מהן באותה שעה לבדה ובשל אחריה מיד בטלה העדות ואפי' לא הוזם בטעות שלפניו דהא כי אמרו ליה לבעל ג' שלישית ורביעית וחמישית עמנו היית והוצרך לומר בשניה היה אלא שטעיתי הרי נחלקה עדותן שאם בשניה היה המעשה אין כאן אלא עד אחד דהא חבירו אמר בחמש ובין שנייה לחמישית לא טעו:
תְּנַן רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אוֹכְלִין כָּל חָמֵשׁ, וְשׂוֹרְפִין בִּתְחִילַּת שֵׁשׁ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אוֹכְלִין כָּל אַרְבַּע, וְתוֹלִין כָּל חָמֵשׁ, וְשׂוֹרְפִין בִּתְחִילַּת שֵׁשׁ.
Traduction
In light of the above conclusions, the Gemara returns to address the issue of leaven. We learned in the mishna that Rabbi Meir says: One may eat leaven the entire fifth hour of the fourteenth of Nisan, and one must burn it immediately afterward at the beginning of the sixth hour. Rabbi Yehuda says: One may eat the entire fourth hour, and one places it in abeyance for the entire fifth hour, and one burns it at the beginning of the sixth hour.
לְאַבָּיֵי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: אֵין אָדָם טוֹעֶה וְלֹא כְּלוּם — נֵיכוֹל כּוּלַּהּ שֵׁית. וּלְהַךְ לִישָּׁנָא נָמֵי דְּאָמַר: אָדָם טוֹעֶה מַשֶּׁהוּ — נֵיכוֹל עַד סוֹף שֵׁית.
Traduction
The Gemara raises a difficulty: According to Abaye’s explanation in accordance with the opinion of Rabbi Meir, that he said a person does not err about the time at all, let him eat leaven for the entire sixth hour, as by Torah law it is permitted to eat until the end of the sixth hour, i.e., midday. The Sages issued a decree prohibiting the consumption of leaven from the beginning of the sixth hour, lest one unwittingly come to eat after midday. However, according to Rabbi Meir, people do not err in this regard at all and that concern is unfounded. And according to that version of Rabbi Meir’s opinion, that he said a person errs a bit, let him eat leaven until just before the end of the sixth hour.
Rachi non traduit
ניכול עד סוף ששית. דהא מן התורה אינו אסור אלא משעברו שש ורבנן למה הוא דעבוד הרחקה במידי דלא טעו אינשי ביה:
Tossefoth non traduit
ניכול כולה שית. לאו דוקא כולה שית דהא צריך לשרוף תוך שש:
ולהך לישנא דאדם טועה שעה ומשהו ניכול עד סוף חמש. אפי' טעה בשתי שעות היה יכול להקשות ניכול עד סוף חמש שבחמש חמה במזרח ובשבע חמה במערב:
וְאַבָּיֵי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: אָדָם טוֹעֶה חֲצִי שָׁעָה — נֵיכוֹל עַד פַּלְגָא דְשֵׁית. וּלְהָךְ לִישָּׁנָא נָמֵי דְּאָמְרַתְּ: אָדָם טוֹעֶה שָׁעָה וּמַשֶּׁהוּ — נֵיכוֹל עַד סוֹף חָמֵשׁ.
Traduction
And according to Abaye’s explanation in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, that he said: A person errs by half an hour; let him eat leaven until the midpoint of the sixth hour. And even according to the version of Rabbi Yehuda’s opinion, that he said: A person errs by an hour plus a bit; let him eat leaven until just before the end of the fifth hour. From the fact that this is not the ruling of these Sages, apparently Abaye’s assessment of the amount of time that a person errs is incorrect.
(אֶלָּא) אָמַר אַבָּיֵי: עֵדוּת מְסוּרָה לִזְרִיזִים, חָמֵץ לַכֹּל מָסוּר.
Traduction
Rather, Abaye said: There is a difference between the issues of testimony and leaven, as testimony is entrusted to the vigilant. One comes to testify only if he thoroughly scrutinized the subject of his testimony. Therefore, he will not err significantly with regard to the time in question. However, the prohibition against eating leavened bread is a halakha entrusted to all, and not everyone is able to correctly determine the time. Consequently, Rabbi Meir and Rabbi Yehuda both extend the margin for error, so that people will not unwittingly eat leaven after the time that it is prohibited to do so.
Rachi non traduit
עדות מסורה לזריזים. אין אדם בא להעיד על הנפש אא''כ בקי בשעות לפי שיודע הוא שסופו להדרש בדרישה וחקירה אבל חמץ על הכל מוטל ושאינו בקי בשעות טועה בהן:
וְרָבָא אַלִּיבָּא דְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: אָדָם טוֹעֶה שְׁתֵּי שָׁעוֹת חָסֵר מַשֶּׁהוּ — מִתְּחִילַּת חָמֵשׁ לָא נֵיכוֹל! חָמֵשׁ חַמָּה בַּמִּזְרָח, וְשֶׁבַע חַמָּה בַּמַּעֲרָב.
Traduction
The Gemara raises another difficulty: And according to Rava’s explanation in accordance with the opinion of Rabbi Meir, that he said: A person errs by two hours less a bit; from the beginning of the fifth hour let one no longer eat leaven. After all, one could confuse the fifth hour with the seventh hour, when it is prohibited to eat leaven by Torah law. The Gemara answers: Since at five hours the sun is in the east and at seven hours the sun is in the west, no one confuses morning with afternoon.
Rachi non traduit
בחמש חמה במזרח ובשבע במערב. וחמץ אינו אסור אלא בשבע ואין טעות בין חמש לשבע:
אִי הָכִי, בְּשֵׁית נָמֵי נֵיכוֹל?! אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: שֵׁית, יוֹמָא בְּקַרְנָתָא קָאֵי.
Traduction
The Gemara raises a difficulty: If so, during the sixth hour let him eat leaven as well, as one distinguishes between the sixth hour and the seventh hour since the sun tends westward only during the seventh hour. Rav Adda bar Ahava said: In the sixth hour, the day, i.e., the sun, stands at the meridian, equidistant between east and west, and it is unclear toward which direction it tends. Therefore, confusion between the sixth and seventh hours is possible.
Rachi non traduit
אי הכי בשש נמי ניכול. דהא בשש עדיין לא נטתה חמה לצד מערב אלא באמצע הרקיע וזריחתה תחתיה בראש כל אדם ואין צל נוטה לא לכאן ולא לכאן אלא תחתיו:
יומא. חמה:
בי קרנתא קאי. באמצע הרקיע קרובה לנטות למזרח וקרובה לנטות למערב ואין עומדין עליה ולהכי נקט לישנא דבי קרנתא ולא נקט בי מיצעי דדרום קאי לפי שגלגל חמה שחמה סובבת בו עגול הוא ודבר עגול אין חילוק ארבע רוחות ניכר בו ומזרחו מתעגל עד חצי דרומו וחצי צפונו ומיחזי פלגי דרום בסוף מזרח וראש מערב:
Tossefoth non traduit
בשית חמה בי קרנתא קאי. הקשה ריב''א לאביי דאמר לר' יהודה דאמר אדם טועה חצי שעה ותלינן הטעות בשניהן אם כן אחד אומר בה' ואחד אומר בשבע אמאי עדותן בטלה כיון דאין הכירא בתחילת שש לז' נימא האי דקאמר ה' בסוף ה' והאי דקאמר ז' בתחילת ז' ועובדא הוה בפלגא דשית וטעה כל אחד חצי שעה וי''ל דהא דקאמר שית חמה בי קרנתא קאי וטעו בין תחילת שש לז' היינו חמץ דלכל מסור אבל עדות מסורה לזריזין אי נמי הך שינויא דקאמר בי קרנתא קאי לית ליה לאביי:
וְרָבָא אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: אָדָם טוֹעֶה שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת חָסֵר מַשֶּׁהוּ — מִתְּחִילַּת אַרְבַּע לָא נֵיכוֹל! חָמֵשׁ חַמָּה בַּמִּזְרָח, וְשֶׁבַע חַמָּה בַּמַּעֲרָב. וְכָל שֶׁכֵּן אַרְבַּע. אִי הָכִי, בְּחָמֵשׁ נָמֵי נֵיכוֹל!
Traduction
The Gemara asks: And according to Rava’s explanation in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, that he said: A person errs by three hours less a bit; from the beginning of the fourth hour let one no longer eat leaven. The Gemara answers: If, since at five hours the sun is in the east and at seven hours the sun is in the west, one does not confuse the morning with the evening, and all the more so one will not confuse seven hours of the day with four hours of the day, when the sun is further east. The Gemara raises a difficulty: If so, i.e., there is no concern lest one confuse morning and afternoon, during the fifth hour let him eat leaven as well.
Rachi non traduit
מתחילת ארבע לא ניכול. דהא טעי שש וחמש וארבע:
ומשני שמעי' ליה לרבי יהודה דאמר בין חמש לשבע לא טעו וכ''ש ארבע:
תַּרְגְּמַהּ אַבָּיֵי אַלִּיבָּא דְּרָבָא: עֵדוּת מְסוּרָה לִזְרִיזִים, חָמֵץ לַכֹּל מָסוּר.
Traduction
Abaye interpreted it in accordance with the opinion of Rava: Testimony is entrusted to the vigilant, and therefore a witness is less likely to err, whereas the prohibition against eating leavened bread is entrusted to all. Since a common person is more likely to err, the Sages were more stringent with regard to leaven than with regard to testimony.
Rachi non traduit
עדות מסורה לזריזין. והילכך מודי בה ר' יהודה דלא טעו בין חמש לשבע אבל חמץ לכל מסור וטעו מיהו כולי האי לא טעו ואע''ג דטעו בין תחילת שלש לסוף חמש דהיינו שלש שעות לא טעו בין סוף ארבע לתחיל' שבע לאסרינהו בד' משום שבע אע''ג דאיכא בציר משלש משום דאיכא היכירא בחמה:
וְרָבָא אָמַר: לָאו הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה. אֶלָּא רַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: אֵין בִּיעוּר חָמֵץ אֶלָּא שְׂרֵיפָה, וִיהַבוּ לֵיהּ רַבָּנַן שָׁעָה אַחַת לִלְקוֹט בָּהּ עֵצִים.
Traduction
And Rava said: That is not the reason for the added hour in the opinion of Rabbi Yehuda, as he is not concerned lest people err. Rather, Rabbi Yehuda conforms to his standard line of reasoning, as he said: The removal of leaven can be performed only by burning it, and therefore by prohibiting the consumption of leaven, the Sages provided him with one hour during which to gather wood to burn the leaven.
Rachi non traduit
ורבא אמר. טעמא דר' יהודה בחמץ לאו משום טעותא היא דלא טעו אינשי בין חמש לשבע כדקאמר חמש חמה במזרח כו' והאי דקאמר תולין כל חמש ר' יהודה לטעמיה דאמר באידך פירקין (דף כא.) אין ביעור חמץ אלא שריפה הילכך אסרו רבנן באכילתו כדי שיהא לו פנאי ללקט עצים בינתיים ואי שרית ליה כל חמש אינו נזכר אבל עכשיו דתלי ליה רמי אנפשיה ומדכר ללקט:
אֵיתִיבֵיהּ רָבִינָא לְרָבָא: אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי — שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת בִּיעוּרוֹ. אֲבָל בִּשְׁעַת בִּיעוּרוֹ — הַשְׁבָּתָתוֹ בְּכָל דָּבָר!
Traduction
Ravina raised an objection to the opinion of Rava from a baraita. Rabbi Yehuda said: When is it that the elimination of leaven can be performed only by burning it? It is only when one removes the leaven not at the time designated for its removal. Then, one should seek out the preferred method of removal and implement it in the ideal manner. However, when one removes the leaven at the time designated for its removal, at the end of the sixth hour when he must remove the leaven immediately, the removal of leaven may be performed in any manner, and one need not seek wood for burning. Why, then, was it necessary for the Sages to provide him with an hour to gather wood?
Rachi non traduit
אימתי. אני אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה:
שלא בשעת ביעורו. בתחילת שש וכל שש דאכתי מדאורייתא שרי אבל בשעת ביעורו בשבע שהוא מוזהר מן התורה השבתתו בכל דבר וטורח זה למה אם אין לו עצים ימתין עד שעת ביעורו וישביתנו בכל דבר:
Tossefoth non traduit
אימתי שלא בשעת ביעורו. פירש הקונטרס שלא בשעת ביעורו בשש ובשעת ביעורו מכאן ואילך ופריך הואיל ובשעת ביעורו השבתתו בכל דבר ימתין עד שבע וקשה לר''ת היכי ימתין עד שבע לבערו הא אסקינן לעיל (פסחים ד' י:) דגזר ר' יהודה בשעת איסורו לבדוק דילמא אתי למיכל מיניה ועוד שעת ביעורו דמתני' היינו בשש ועוד דמנותר יליף ר' יהודה דחמץ בשריפה ונותר אחר שיעורו טעון שריפה וכמו כן חמץ ומפר''ת דשלא בשעת ביעורו היינו אחר שש שרוב העולם מבערין בשש כתיקון חכמים וטעם משום דיליף מנותר והיינו לאחר איסורו אבל בשעת ביעורו דהיינו בשש כיון שאינה מצוה לבערו אלא מדרבנן השבתתו בכל דבר וכן איתא בירושלמי פרק כל שעה:
אֶלָּא אָמַר רָבָא: גְּזֵירָה מִשּׁוּם יוֹם הַמְעוּנָּן. אִי הָכִי, אֲפִילּוּ בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת נָמֵי לָא נֵיכוֹל! אָמַר רַב פָּפָּא: אַרְבַּע זְמַן סְעוּדָה לַכֹּל הִיא.
Traduction
Rather, Rava reconsidered the previous explanation and said: It is a rabbinic decree due to a cloudy day, when one is unable to observe the precise position of the sun, increasing the likelihood of confusion. The Gemara raises a difficulty: If so, then even at fourth hour let one no longer eat leaven, as according to Rabbi Yehuda a person errs by three hours less a bit. Rav Pappa said: The fourth hour is mealtime for everyone, and therefore everyone is aware of that hour and will not confuse it with another.
Rachi non traduit
יום המעונן. שאין חמה זורחת ואין יכולין לבדוק בחמה:
זמן סעודה לכל היא. והכל בקיאים בה:
Tossefoth non traduit
ארבע זמן סעודה לכל היא. לא שייך האי טעמא אלא לענין אכילה אבל לענין עדות לא:
תָּנוּ רַבָּנַן: שָׁעָה רִאשׁוֹנָה — מַאֲכַל לוּדִים. שְׁנִיָּה — מַאֲכַל לִיסְטִין. שְׁלִישִׁית — מַאֲכַל יוֹרְשִׁין. רְבִיעִית — מַאֲכַל פּוֹעֲלִין. חֲמִישִׁית — מַאֲכַל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. שִׁשִּׁית — מַאֲכַל כָּל אָדָם.
Traduction
In light of Rav Pappa’s statement, the Gemara discusses the topic of mealtimes. The Sages taught in a baraita: Eating in the first hour of the morning is the time of eating for Ludim, who are members of a nation of cannibals, and they are ravenous and in a hurry to eat. The second hour is the time of eating for robbers [listin]. Since they spend the night stealing, they eat early in the morning. The third hour is the time of eating for heirs, i.e., people who inherited a lot of money and do not work for their sustenance. Their only preoccupation in the early hours of the morning is eating. The fourth hour is the time of eating for workers. The fifth hour is the time of eating for Torah scholars. The sixth hour is the time of eating for all people.
Rachi non traduit
לודים ולסטים. רעבתנים הן אלא שהליסטים נעורין כל הלילה וישנים שחרית שעה ראשונה ואוכלין בשניה:
יורשין. לאו משום רעבתנות אלא הואיל ולא עמלו בו:
וְהָאָמַר רַב פָּפָּא: רְבִיעִית — זְמַן סְעוּדָה לְכָל הִיא! אֶלָּא אֵיפוֹךְ: רְבִיעִית — מַאֲכַל כָּל אָדָם, חֲמִישִׁית — מַאֲכַל פּוֹעֲלִים, שִׁשִּׁית — מַאֲכַל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים.
Traduction
The Gemara raises a difficulty: But didn’t Rav Pappa say that the fourth hour is the time of eating for all? Rather, reverse the fourth, fifth, and sixth hours: The fourth hour is mealtime for all people, the fifth hour is the time of eating for workers, and the sixth hour is the time of eating for Torah scholars.
מִכָּאן וְאֵילָךְ, כְּזוֹרֵק אֶבֶן לַחֵמֶת. אָמַר אַבָּיֵי: לָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא טָעֵים מִידֵּי בְּצַפְרָא. אֲבָל טָעֵים מִידֵּי בְּצַפְרָא — לֵית לַן בַּהּ.
Traduction
One who eats from this point forward does not benefit from eating, as he is like one who throws a stone into a leather bottle, i.e., it does not contribute to his health. Abaye said: We only said that eating from the sixth hour onward is not beneficial, when he did not taste anything in the morning; however, if he tasted something in the morning we have no problem with it.
אָמַר רַב אָשֵׁי: כְּמַחְלוֹקֶת בְּעֵדוּת, כָּךְ מַחְלוֹקֶת בְּחָמֵץ. פְּשִׁיטָא, הַיְינוּ הָךְ דְּאָמְרִינַן! הָא קָא מַשְׁמַע לַן: שִׁינּוּיֵי דְּשַׁנִּינַן — שִׁינּוּיָא הוּא, וְלָא תֵּימָא תַּנָּאֵי הִיא.
Traduction
Rav Ashi said: Like the dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yehuda with regard to testimony, so too is their dispute with regard to leavened bread. The Gemara comments: This is obvious, as this is precisely that which we said. The Gemara explains: Rav Ashi comes to teach us that the answers that we answered, distinguishing between the cases of testimony and leaven, are legitimate answers. And do not say that the different rulings in the two cases reflect a dispute between tanna’im with regard to the opinions of Rabbi Meir and Rabbi Yehuda and the answers are merely forced attempts to resolve the contradiction but not legitimate answers.
Rachi non traduit
כמחלוקת. דרבי מאיר ור' יהודה בעדות משום דלר' יהודה טעי אינשי טפי כך מחלוקת במתניתין נמי בחמץ משום דלר' יהודה טעי אינשי טפי ובין לר' מאיר ובין לר' יהודה דלא מרחקי כולי טעותא כדאמרן בעדות למר שתי שעות ולמר שלש שעות:
משום שינוייא דשנינן. חמץ לכל מסור דלא תימא תנאי היא כי קשיא לך מתני' דסנהדרין ומתני' דהכא לא תימא תנאי היא אליבא דר' מאיר ור' יהודה דתנא דמתני' סבר לר' מאיר אדם טועה שעה אחת ולר' יהודה אדם טועה שתים ותנא דסנהדרין סבר לר''מ אדם טועה שתים ולר' יהודה שלש אלא ודאי כאותו מחלוקת של שם כך הוא כאן אלא משום דחמץ לכל מסור הוא א''נ כי קשה לך לר' יהודה דאמר התם אין טעות בין חמש לשבע משום חמה והכא אמר טעו לא תימא תנאי היא אלא כטעמו שם כך טעמו כאן אלא שהחמץ לכל מסור אי נמי משום יום המעונן:
אָמַר רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּשָׁעוֹת, אֲבָל אֶחָד אוֹמֵר קוֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה וְאֶחָד אוֹמֵר אַחַר הָנֵץ הַחַמָּה — עֵדוּתָן בְּטֵילָה. פְּשִׁיטָא!
Traduction
Rav Shimi bar Ashi said: They taught that the court does not reject testimony due to a discrepancy over time only with regard to testimony ascribed to different hours of the day. However, if one witness says that the incident occurred before sunrise and the other one says it occurred after sunrise, their testimony is void. The Gemara asks: It is obvious that this is the case, as a blatant contradiction of this kind could not possibly be the result of miscalculation.
Rachi non traduit
לא שנו. הך דסנהדרין אלא שהעידו על השעות אבל הוציאו בפיהם שם הנץ החמה אין כאן טעות אלא כזב:
אֶלָּא: אֶחָד אוֹמֵר קוֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה וְאֶחָד אוֹמֵר בְּתוֹךְ הָנֵץ הַחַמָּה — עֵדוּתָן בְּטֵילָה. הָא נָמֵי פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: תַּרְוַיְיהוּ חֲדָא מִילְּתָא קָאָמְרִי, וְהָא דְּקָאָמַר
Traduction
Rather, emend the previous statement: If one witness says the incident occurred before sunrise and one says it occurred during sunrise, their testimony is void. The Gemara asks: That too is obvious, as the difference between those times is similarly conspicuous. The Gemara answers: It is necessary to teach this halakha, lest you say that both of the witnesses are saying one matter, and the fact that one witness says
Rachi non traduit
בתוך הנץ. כשמתחיל הנץ:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source