Daf 20b
וּלְהַשְׁקָיַית סוֹטָה, וְלַעֲרִיפַת הָעֶגְלָה, וּלְטָהֳרַת הַמְּצוֹרָע.
וּלְהַשְׁקָיַית סוֹטָה — אָתְיָא ''תּוֹרָה'' ''תּוֹרָה''. כְּתִיב הָכָא: ''וְעָשָׂה לָהּ הַכֹּהֵן אֵת כָּל הַתּוֹרָה הַזֹּאת'', וּכְתִיב הָתָם: ''עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט''.
וּלְהַגָּשָׁה — דְּאִיתַּקַּשׁ לִתְנוּפָה, דִּכְתִיב: ''וְלָקַח הַכֹּהֵן מִיַּד הָאִשָּׁה אֵת מִנְחַת הַקְּנָאוֹת וְהֵנִיף... וְהִקְרִיב''. וְלִמְלִיקָה וְלִקְמִיצָה וּלְהַקְטָרָה וּלְהַזָּיָה, דִּכְתִיב: ''בַּיּוֹם צַוּוֹתוֹ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל''.
Rachi (non traduit)
Rachi
ביום צוותו. להקריב את קרבניהם וכל הני הקרבת הקרבן נינהו דאילו הקטרת קומץ הקרבה היא וקמיצה איתקש להקטרה דכתיב וקמץ והקטיר מליקת עוף מליקתו והזייתו כאחת והזייתו היא הקרבתו קבלת דם הקרבה קרי לה דאמר מר (חגיגה דף יא.) והקריבו זו קבלת הדם א''נ להקריב כל צורכי הקרבה קמיצה ומליקה וקבלה כולן צרכי הקרבה הן ואי אפשר בלא הן אבל הגשה ותנופה אינן מעכבין:
לקמיצה ולהקטרה. בהקטרת קומץ קאמר שהיא במנחה כנגד זריקת דם בזבחים ואינה כשרה אלא ביום אבל הקטר חלבים ואברים תנן במתני' דכשרים כל הלילה:
והניף והקריב. והקרבה היא הגשה דאי אפשר לומר הך הקרבה היא הקטרת הקומץ דהא כתיב בתריה וקמץ והקטיר ומה היא הגשה מגיש את המנחה ומגיעה בקרן מערבית דרומית של מזבח כנגד חודה של קרן ואח''כ קומץ ומקראי יליף לה במסכת סוטה (דף יד:) ובמנחות (דף יט:):
Tossefoth (non traduit)
Tossefoth
לקמיצה ולהקטרה דכתיב ביום צוותו. אבל שחיטה לא מפקינן מהאי קרא דלאו עבודה היא שהרי כשרה בזר וקרא משתעי בעבודה דכתיב להקריב את קרבניהם וכן תנופה והגשה אין צריך בהו כהן במנחה לפני הקמיצה:
לִסְמִיכָה וְלִשְׁחִיטָה, דִּכְתִיב: ''וְסָמַךְ... וְשָׁחַט'', וּכְתִיב בַּהּ בִּשְׁחִיטָה: ''בַּיּוֹם זִבְחֲכֶם''. וְלִתְנוּפָה, דִּכְתִיב: ''בְּיוֹם הֲנִיפְכֶם אֶת הָעוֹמֶר''.
וּלְוִידּוּי מַעֲשֵׂר וְכוּ', דִּכְתִיב: ''וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת'', וּסְמִיךְ לֵיהּ: ''הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ''.
וּלְוִידּוּי פָּרִים, דְּיָלֵיף ''כַּפָּרָה'' ''כַּפָּרָה'' מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים. דְּתַנְיָא גַּבֵּי יוֹם הַכִּפּוּרִים: ''וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ'' — בְּכַפָּרַת דְּבָרִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וְכַפָּרָה בִּימָמָא הוּא, דִּכְתִיב: ''בַּיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם''.
Rachi (non traduit)
Rachi
כי ביום הזה יכפר עליכם. אלמא כפרתו ביום:
גמ' בכפרת דברים. וידוי במסכת יומא (דף לו:) מסיים לה אתה אומר בכפרת דברים או אינו אלא בכפרת דמים הרי הוא אומר ושחט את פר החטאת אשר לו למדנו שעדיין לא נשחט הפר:
Tossefoth (non traduit)
Tossefoth
ולוידוי יוה''כ דתניא. קשיא אמאי איצטריך למימר האי כיון דתנא כל היום כשר לסמיכה והלא הוידוי אינו אלא בשעת סמיכה וי''ל דאי לאו האי הוה אמינא דוידוי זה (כוידוי) דשאר סמיכות דאינו כשר כל היום ויגרום נמי לסמיכה שלא תהא כשרה כל היום כשאר סמיכות משו''ה איצטריך למתני הוידוי:
וְלִנְטִילַת לוּלָב, דִּכְתִיב: ''וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן''. וְלִתְקִיעַת שׁוֹפָר, דִּכְתִיב: ''יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם''. וּלְמוּסָפִין, דִּכְתִיב: ''דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ''. וְלִתְפִלַּת הַמּוּסָפִין — כְּמוּסָפִין שַׁוְּיוּהָ רַבָּנַן.
גְּמָ' מְנָלַן? דְּאָמַר קְרָא: ''וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים''. לִקְרִיאַת הַהַלֵּל, דִּכְתִיב: ''מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ''. (רַבִּי יוֹסֵי) אוֹמֵר: ''זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה'''.
כָּל הַלַּיְלָה כָּשֵׁר לִקְצִירַת הָעוֹמֶר, וּלְהֶקְטֵר חֲלָבִים, וְאֵבָרִים. זֶה הַכְּלָל: דָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַּיּוֹם — כָּשֵׁר כָּל הַיּוֹם. דָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַּלַּיְלָה — כָּשֵׁר כָּל הַלַּיְלָה.
Tossefoth (non traduit)
Tossefoth
כל הלילה כשר לקצירת העומר. אומר ר''ת שאם שכח לברך בלילה לא יברך ביום כדמשמע בהאי סתמא דמתני' דנהי דאיכא סתמא במנחות (דף עא.) דתני נקצר ביום כשר בדיעבד מ''מ סתמא דהכא עדיפא דהא קתני לה גבי הלכתא פסיקתא דדינא ועוד נראה דאפי' למאן דמכשר קצירת העומר ביום דיעבד מודה הוא גבי ספירה דאין לברך ביום משום דשנה עליה הכתוב לעכב דכתיב (ויקרא כג) תמימות ואי אתה מוצא תמימות אלא כשאתה מונה בלילה וכן כתוב בהלכות עצרת ובה''ג כתב דהיכא דאינשי לברך בלילה ימנה למחר בלא ברכה וכן הלכה אבל אם שכח לילה ויום לא ימנה עוד בברכה דבעינן תמימות וליכא ואחר שבירך על הספירה אומר י''ר שיבנה וכו' מה שאין כן בתקיעת שופר ולולב והיינו טעמא לפי שאין אלא הזכרה עתה לבנין ביהמ''ק אבל לשופר ולולב יש עשיה:
לִסְמִיכָה, לִשְׁחִיטָה, לִתְנוּפָה, לְהַגָּשָׁה, לִקְמִיצָה, וּלְהַקְטָרָה, לִמְלִיקָה, וּלְקַבָּלָה, וּלְהַזָּיָה,
Rachi (non traduit)
Rachi
להזיה. לזריקת הדם והזיית פרים הנשרפין וחטאות הפנימיות שהיא זריקה שלהן:
לקבלה. לקבלת הדם:
למליקה. של עוף:
וּלְוִידּוּי הַפָּרִים, וּלְוִידּוּי מַעֲשֵׂר, וּלְוִידּוּי יוֹם הַכִּפּוּרִים.
Rachi (non traduit)
Rachi
לוידוי פרים. פר העלם דבר של צבור ופר כהן משיח שמתודין עליו חטא שהביאוהו עליו כדאמרינן במסכת יומא (דף לו:) והתודה על חטאת עון חטאת כתיב הכא וכפר עליו הכהן (ויקרא ד':כ''ו) וכתיב התם ביום הכפורים יעמד חי לפני ה' לכפר עליו וגו' (ויקרא ט''ז:י') מה להלן כפרת דברים וביום כדיליף לקמן אף כאן כפרת דברים וביום:
מַתְנִי' כָּל הַיּוֹם כָּשֵׁר לִקְרִיאַת הַמְּגִילָּה, וְלִקְרִיאַת הַהַלֵּל, וְלִתְקִיעַת שׁוֹפָר, וְלִנְטִילַת לוּלָב, וְלִתְפִלַּת הַמּוּסָפִין, וּלְמוּסָפִין,
Rachi (non traduit)
Rachi
מתני' כל היום כשר. ואע''ג דקיימא לן זריזין מקדימין למצות דכתיב וישכם אברהם בבקר (בראשית כ''ב:ג') אפילו הכי כשר כל היום:
מַאי וְאוֹמֵר? וְכִי תֵּימָא: מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר לָאו יְמָמָא, וּמִכִּי עָרְבָא שִׁמְשָׁא לֵילְיָא, וְאִינְהוּ מְקַדְּמִי וּמְחַשְּׁכִי — תָּא שְׁמַע: ''(וְהָיָה) לָנוּ הַלַּיְלָה מִשְׁמָר וְהַיּוֹם מְלָאכָה''.
Rachi (non traduit)
Rachi
ת''ש (והיה) לנו הלילה למשמר והיום למלאכה. ש''מ כל זמן שעסוקים במלאכה קרי יום ולא קדמותא וחשכותא:
מחשכי. מעריבין:
מקדמי. מקדימין:
אֶלָּא אָמַר רַבִּי זֵירָא, מֵהָכָא: ''וַאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים בַּמְּלָאכָה וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים בָּרְמָחִים מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים'', וְאוֹמֵר: ''(וְהָיָה) לָנוּ הַלַּיְלָה (לְמִשְׁמָר)''.
Tossefoth (non traduit)
Tossefoth
והיה לנו הלילה למשמר. קשיא דהא אמרינן בברכות (דף ב:
ושם) גבי צאת הכוכבים לילה הוא ואע''פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר דכתיב והיה לנו הלילה למשמר ואמאי לא הוי ראייה גמורה כדמפקינן הכא מקרא ויש לומר דהתם בעי לאסוקי דזמן שכיבה דגבי ק''ש הוי צאת הכוכבים ומש''ה קאמרינן התם דאין זו ראייה גמורה דנהי דהוי לילה באותה שעה מ''מ לא הוי זמן שכיבה לכל אדם:
והא קי''ל דעם צאת הכוכבים ליליא הוא. ואם תאמר כיון דקיי''ל דבצאת הכוכבים הוי ליליא א''כ אמאי פליגי ר' יוסי ור' יהודה בבין השמשות לימרו בצאת הכוכבים וי''ל דאף בשיעור צאת הכוכבים יש חילוק שיש כוכבים נראין ביום:
אֶלָּא מֵעַתָּה: ''וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה'' [לַמַּחְשִׁיךְ וּבָא קָרָא לַיְלָה]? הָא קַיְימָא לַן דְּעַד צֵאת הַכּוֹכָבִים לָאו לַיְלָה הוּא!
Tossefoth (non traduit)
Tossefoth
והא קי''ל דעם צאת הכוכבים ליליא הוא. ואם תאמר כיון דקיי''ל דבצאת הכוכבים הוי ליליא א''כ אמאי פליגי ר' יוסי ור' יהודה בבין השמשות לימרו בצאת הכוכבים וי''ל דאף בשיעור צאת הכוכבים יש חילוק שיש כוכבים נראין ביום:
וְכוּלָּן שֶׁעָשׂוּ מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר כָּשֵׁר. מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רָבָא: דְּאָמַר קְרָא: ''וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם'', לַמֵּאִיר וּבָא קְרָאוֹ ''יוֹם''.
סְפִירָה בִּימָמָא הִיא.
Tossefoth (non traduit)
Tossefoth
ספירה ביממא היא. מכאן קשיא לפירוש רש''י דכיצד צולין (פסחים דף פא. ושם) דפריך ולר' יוסי דאמר מקצת היום ככולו וזבה שראתה בשבעה לספירתה אינה סותרת אם כן זבה גדולה לדידיה היכי משכחת לה ומשני [בראתה כל שני] בין השמשות דאז הוי סוף היום ותחלת האחר בטומאה וקשיא אמאי לא אמר ברואה בלילות דהא ספירת לילה לאו ספירה היא ונמצא שכל היום טמא כיון שתחילתו הוי טמא וי''ל דסבר ר' יוסי דסוף היום מהני לשמור כמו תחלת היום וה''נ משמע פרק שני דנזיר (דף טז.) בסופו דקאמר [לר''י זבה גמורה] היכי משכחת לה אי דחזי בפלגא דיומא אידך פלגא ליהוי לה שימור ואם תאמר אם כן רבי יוסי דסבר מקצת היום ככולו א''כ היה לו להקשות ר' יוסי ככותאי אמרה לשמעתיה כדקפריך לרב בנדה (דף סט.) וי''ל דכותאי אמרי אפי' מיום ראשון שפסקה בו דסופרתו ליום ראשון ור' יוסי לא אמר אלא מיום שבעה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source