Le texte Le vocabulaire Les révisions
Meguilah
Daf 10a
יֵשׁ אַחֲרֶיהָ הֶיתֵּר, וּקְדוּשַּׁת יְרוּשָׁלַיִם — אֵין אַחֲרֶיהָ הֶיתֵּר.
Traduction
after the Tabernacle was destroyed, there is permission to sacrifice offerings on improvised altars. But with regard to the sanctity of Jerusalem, after the Temple was destroyed, there is no permission to sacrifice offerings on improvised altars, as the prohibition remains intact.
Rachi non traduit
יש אחריה היתר. כשחרבה שילה הותרו הבמות כדאמרינן במס' זבחים (דף קיט.) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה זו שילה שנחו מלכבוש ואל הנחלה זו ירושלים למה חלקן הכתוב כדי ליתן היתר בין זו לזו:
גְּמָ' אָמַר רַבִּי יִצְחָק: שָׁמַעְתִּי שֶׁמַּקְרִיבִין בְּבֵית חוֹנְיוֹ בִּזְמַן הַזֶּה. קָסָבַר: בֵּית חוֹנְיוֹ לָאו בֵּית עֲבוֹדָה זָרָה הִיא, וְקָא סָבַר: קְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה — קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְלֹא קִידְּשָׁה לְעָתִיד לָבוֹא.
Traduction
GEMARA: Rabbi Yitzḥak said: I heard that one sacrifices offerings in the temple of Onias in Egypt at the present time. The Gemara cites the basis for the statement of Rabbi Yitzḥak. He maintains that the temple of Onias is not a house of idol worship but rather a temple devoted to the service of God, and he maintains that the initial consecration sanctified Jerusalem for its time and did not sanctify Jerusalem forever. Therefore, after the destruction of the Temple, the sanctity of Jerusalem lapsed and the sacrifice of offerings elsewhere was no longer prohibited. For these reasons it was permitted to sacrifice offerings in the temple of Onias after the Temple was destroyed.
Rachi non traduit
גמ' בית חוניו. מזבח חוניו בנו של שמעון הצדיק בנה במה במצרים לשם שמים כדאמרינן במס' מנחות:
קסבר כו'. דאיכא למאן דאמר התם שבנאה לשם ע''ז:
וקסבר קדושה. שנתקדשה ירושלים אינה קדושה לעולם ומשחרבה הותרו הבמות:
לעתיד לבא. כלומר משתחרב:
Tossefoth non traduit
שמעתי שמקריבין בבית חוניו. קשיא היאך מקריבין שם בטומאה דהא גזרו טומאה על ארץ העמים ויש לומר דשמא לגבי הא לא גזרו חכמים טומאה כיון שמן התורה יכול להקריב:
דִּכְתִיב: ''כִּי לֹא בָּאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה''. ''מְנוּחָה'' — זוֹ שִׁילֹה, ''נַחֲלָה'' — זוֹ יְרוּשָׁלַיִם, מַקִּישׁ נַחֲלָה לִמְנוּחָה: מָה ''מְנוּחָה'' יֵשׁ אַחֲרֶיהָ הֶיתֵּר, אַף ''נַחֲלָה'' יֵשׁ אַחֲרֶיהָ הֶיתֵּר.
Traduction
The Gemara cites the source of this halakha. It is as it is written: ''For you are not as yet come to the rest and to the inheritance'' (Deuteronomy 12:9), which is interpreted: ''Rest,'' this is Shiloh; ''inheritance,'' this is Jerusalem. The verse juxtaposes and likens inheritance to rest: Just as in the place of rest, Shiloh, after its destruction there is permission to sacrifice offerings on improvised altars, so too in the place of inheritance, Jerusalem, after its destruction there is permission to sacrifice offerings on improvised altars.
אֲמַרוּ לֵיהּ: אָמַרְתָּ? אֲמַר לְהוּ: לָא. אֲמַר רָבָא: הָאֱלֹהִים! אַמְרַהּ, וּגְמִירְנָא לַהּ מִינֵּיהּ.
Traduction
The Gemara reports that the other Sages said to Rabbi Yitzḥak: Did you say this halakha with regard to the temple of Onias? He said to them: No, I did not say that. Rava said, reinforcing his assertion with an oath: By God! Rabbi Yitzḥak did in fact say this, and I myself learned it from him, but he later retracted this ruling.
וּמַאי טַעְמָא קָא הָדַר בֵּיהּ? מִשּׁוּם קֻשְׁיָא דְּרַב מָרִי. דְּמוֹתֵיב רַב מָרִי: קְדוּשַּׁת שִׁילֹה — יֵשׁ אַחֲרֶיהָ הֶיתֵּר. קְדוּשַּׁת יְרוּשָׁלַיִם — אֵין אַחֲרֶיהָ הֶיתֵּר. וְעוֹד תְּנַן: מִשֶּׁבָּאוּ לִירוּשָׁלַיִם נֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת, וְלֹא הָיָה לָהֶם עוֹד הֶיתֵּר, וְהִיא הָיְתָה נַחֲלָה.
Traduction
The Gemara asks: And what is the reason he retracted his ruling? The Gemara explains: It is due to the difficulty raised by Rav Mari, as Rav Mari raised an objection from the mishna: With regard to the sanctity of Shiloh, after the Tabernacle was destroyed there is permission to sacrifice offerings on improvised altars. But with regard to the sanctity of Jerusalem, after the Temple was destroyed there is no permission to sacrifice offerings on improvised altars. And furthermore, we learned in a mishna (Zevaḥim 112b): Once they came to Jerusalem, improvised altars were prohibited, and they did not again have permission to do so, and Jerusalem became the everlasting inheritance.
Rachi non traduit
והיא היתה נחלה. האמור בפסוק אל המנוחה ואל הנחלה:
Tossefoth non traduit
ומאי טעמא הדר ביה משום קושיא דרב מרי. הקשה הר''ר חיים ומתחילה היכי אמר למילתיה וכי לא היה יודע המשנה והלא הן שגורות בפי כל ועוד קשיא כיון דתנאי היא אמאי הדר ביה לימא אנא דאמרי כמאן דאמר לא קדשה לכך נראה להר''ר חיים דכ''ע מודו דמשבאו לירושלים נאסרו הבמות ושוב לא היה להן היתר והני תנאי בהא פליגי דמאן דאמר לא קדשה סבר דאף במקומו של מזבח אין יכולין להקריב עכשיו ומאן דאמר קדשה סבר דבמקום מזבח מותר להקריב אבל לא בבמה:
תַּנָּאֵי הִיא. (דְּתַנְיָא) אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: שָׁמַעְתִּי כְּשֶׁהָיוּ בּוֹנִין בַּהֵיכָל, עוֹשִׂין קְלָעִים לַהֵיכָל וּקְלָעִים לָעֲזָרָה. אֶלָּא שֶׁבַּהֵיכָל בּוֹנִין מִבַּחוּץ, וּבָעֲזָרָה בּוֹנִין מִבִּפְנִים.
Traduction
The Gemara comments: This matter is subject to a dispute between tanna’im, as it is taught in a mishna (Eduyyot 8:6): Rabbi Eliezer said: I heard that when they were building the Sanctuary in the Second Temple, they fashioned temporary hangings for the Sanctuary and temporary hangings for the courtyard to serve as partitions until construction of the stone walls was completed. The difference was only that in building the Sanctuary, the workers built the walls outside the hangings, without entering, and in the courtyard, the workers built the walls inside the hangings.
Rachi non traduit
קלעים להיכל. קא סלקא דעתך במקום חומות היכל שיהא מזבח הבנוי בעזרה קרוי אשר פתח אהל מועד שאלמלא כן לא היו מקריבין עד שיגמר הבנין והם התחילו להקריב קרבנות משבאו שם בימי כורש כמו שכתוב בספר עזרא ועד עשרים ושנים שנה אחרי כן לא נגמר הבית בשנת שלש לדריוש האחרון:
בונין מבחוץ. שהיו הקלעים פרושים לפנים מעובי החומה שלא יכנסו הבונין לתוך ההיכל:
וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: שָׁמַעְתִּי שֶׁמַּקְרִיבִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּיִת, אוֹכְלִין קָדְשֵׁי קָדָשִׁים אַף עַל פִּי שֶׁאֵין קְלָעִים, קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חוֹמָה, מִפְּנֵי שֶׁקְּדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְקִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבוֹא. מִכְּלָל דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר לֹא קִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבוֹא.
Traduction
And Rabbi Yehoshua said: I heard that one sacrifices offerings on the altar even though there is no Temple, one eats offerings of the most sacred order in the Temple courtyard even if there are no hangings, and one eats offerings of lesser sanctity and second tithe produce in Jerusalem even if there is no wall surrounding the city, due to the fact that the initial consecration sanctified Jerusalem for its time and also sanctified Jerusalem forever. Even if the walls do not exist, the sanctity remains intact. The Gemara concludes: From the fact that Rabbi Yehoshua based his opinion on the principle that the initial sanctification sanctified Jerusalem forever, by inference one can conclude that Rabbi Eliezer holds: It did not sanctify Jerusalem forever. Apparently, this issue is subject to a dispute between tanna’im.
Rachi non traduit
לאו מכלל דר' אליעזר. דבעי קלעים סבר לא קידשה לאחר חורבן לפיכך פירסו קלעים במקום בנין וחזרו וקידשו בתודות ובשיר כדאמר במס' שבועות (דף טז.):
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: מִמַּאי? דִּלְמָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא קְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְקִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבוֹא, וּמָר — מַאי דִּשְׁמִיעַ לֵיהּ קָאָמַר, וּמָר — מַאי דִּשְׁמִיעַ לֵיהּ קָאָמַר. וְכִי תֵּימָא: קְלָעִים לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְמָה לִי? לִצְנִיעוּתָא בְּעָלְמָא.
Traduction
Ravina said to Rav Ashi: From where do you draw this inference? Perhaps everyone maintains that the initial consecration sanctified Jerusalem for its time and also sanctified Jerusalem forever. And one Sage, Rabbi Eliezer, stated that tradition, which he heard from his teachers, and one Sage, Rabbi Yehoshua, stated that tradition, which he heard from his teachers, and there is no dispute between them. And if you would say: Why then do I need hangings at all according to Rabbi Eliezer? The original sanctity remained when Jerusalem was not surrounded by walls, and the presence or absence of hangings is irrelevant as well. The Gemara answers: The hangings were established merely for seclusion, as it would have been unbecoming for the activity in this most sacred venue to be visible to all.
Rachi non traduit
ומר מאי דשמיע ליה קאמר. ולא משום צורך קדושה: וכי תימא כו':
Tossefoth non traduit
דכולי עלמא קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא. הקשה רבינו תם אמאי לא מייתי ראיה דרבי אליעזר אית ליה בפ' קמא דחגיגה (דף ג:
ושם) דלא קדשה לעתיד לבוא דקאמר התם מעשה ברבי יוסי בן דורמסקית ומסיק אמר ר' אליעזר כך מקובלני מרבן יוחנן בן זכאי עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית מה טעם משום דהרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל וקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא ותירץ רבינו תם דמה טעם דהתם גמרא הוא דקאמר לה ולאו מילתא דרבי אליעזר היא ותדע דהא במשנה דמסכת ידים (פ''ד משנה ג) דתניא מילתיה דרבי אליעזר לא תנא לה והכי פירושה מה טעם מעשרין משום דכי האי גוונא אשכחן בערי ישראל שהניחום עולי בבל מלקדש למאן דאמר לא קדשה כדי שיסמכו עליהן עניי ישראל בשביעית וכל שכן עמון ומואב שהן חוצה לארץ שהניחום עולי בבל מלקדש למאן דאמר לא קדשה והניחום לעניים דהא לא מיירי בעמון ומואב שטהרו בסיחון אלא מיירי באותן שהניחו ישראל בצאתם ממצרים ולא כבשום והכי נמי משמע במסכת ידים (ג''ז שם) דחשיב להו עם בבל ומצרים שהן חו''ל וההיא דחזקת הבתים (ב''ב דף לח.) דקאמר שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל דמשמע דעמון ומואב שהיו בעבר הירדן היו מא''י מיירי בעמון ומואב שטהרו בסיחון ועוד הקשה ר''ת מהא דאמר במס' ביצה (דף ה: ושם) ובר''ה (דף לא:) כרם רבעי היה לו לרבי אליעזר ובקש להפקירו לעניים וא''כ משמע דאית ליה קדשה לעתיד לבוא ומשום שלא היה רוצה לטרוח להוליכו לירושלים היה מפקירו לעניים שיוליכו אותו ויאכלוהו שמה דאי סבר לא קדשה והיה צריך לפדותו כאותו שבחוצה לארץ שצריך לפדותו אמאי היה צריך להוליך לירושלים וגם מה היו העניים מרויחים אחרי שצריך לפדותו וי''ל משום דבראשונה כרם רבעי שבארץ ישראל היה צריך להוליכו לירושלים גם בקש ר' אליעזר להוליכו משום דכל דבר שנאסר במניין צריך מניין אחר להתירו ואהא מייתי לה בביצה (ג''ז שם) ומכל מקום העניים היו מרויחים במה שהיו יכולים לחללו בשוה פרוטה כדשמואל ונהי דשמואל לא אמר למלתיה אלא בדיעבד כדמשמע לישנא שחללו היינו דווקא בזמן שבית המקדש קיים אבל בזמן הזה לא ואפילו לכתחילה והכי נמי איתא בשאלתות דרב אחאי בפרשת קדושים תהיו (סוף סימן ק') ומברך על פדיון עובר לעשייתן וקלי ליה לדמי פדיוניה או ישליכם לנהר: [וע''ע תוס' ר''ה לא: ד''ה בקש]:
אֶלָּא כִּי הָנֵי תַּנָּאֵי, דְּתַנְיָא: אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי: לָמָּה מָנוּ חֲכָמִים אֶת אֵלּוּ? שֶׁכְּשֶׁעָלוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה מָצְאוּ אֶת אֵלּוּ וְקִידְּשׁוּם, אֲבָל הָרִאשׁוֹנוֹת בָּטְלוּ מִשֶּׁבָּטְלָה הָאָרֶץ. אַלְמָא קָסָבַר: קְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְלֹא קִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבוֹא.
Traduction
Rather, this matter is subject to the dispute between these tanna’im, as it is taught in a baraita that Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said: Why did the Sages enumerate these nine cities in tractate Arakhin as cities walled since the days of Joshua, son of Nun? Weren’t there many more? As, when the exiles ascended to Eretz Yisrael from Babylonia, they discovered these cities and consecrated them as walled cities; but the sanctity of the first walled cities enumerated in the book of Joshua was negated when settlement in the land was negated and the Jewish people were exiled. Apparently, Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, maintains: The initial consecration sanctified Jerusalem for its time only and did not sanctify Jerusalem forever.
Rachi non traduit
ולמה מנאום. והלא הרבה היו שם והתם נמי תנן וכל כיוצא בהן:
את אלו. עיירות נמנו בפ' בתרא דערכין לענין בתי ערי חומה לומר שהיו מוקפות חומה מימות יהושע בן נון ואין שם יותר מתשעה:
וּרְמִינְהוּ, אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי: וְכִי אֵלּוּ בִּלְבַד הָיוּ? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ''שִׁשִּׁים עִיר כָּל חֶבֶל אַרְגּוֹב'', וּכְתִיב: ''כָּל אֵלֶּה עָרִים בְּצוּרוֹת חוֹמָה גְבוֹהָה''. אֶלָּא לָמָּה מָנוּ חֲכָמִים אֶת אֵלּוּ? שֶׁכְּשֶׁעָלוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה מָצְאוּ אֵלּוּ וְקִידְּשׁוּם.
Traduction
The Gemara raises a contradiction from a different baraita. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said: Were these cities that were enumerated in tractate Arakhin the only walled cities? Wasn’t it already stated: ''Sixty cities, all the region of Argov'' (Deuteronomy 3:4), and concerning these cities it is written: ''All these cities were fortified with high walls, gates and bars'' (Deuteronomy 3:5), indicating that there were a great number of walled cities? Rather, why then did the Sages enumerate these specific cities? It is due to the fact that when the exiles ascended from Babylonia they discovered these and consecrated them as walled cities.
Rachi non traduit
ורמינהו. מסקנא דמילתיה הוא דאמר לעיל הני תנאי פליגי בקידשה ולא קידשה:
Tossefoth non traduit
למה מנו חכמים את אלו. קשה אמאי מייתי הך ברייתא דלא מוכחא אלא דקדושה ראשונה לא בטלה והאיכא תנא דאית ליה בפ' הערל (יבמות דף פב:) דקדושה ראשונה ושניה יש להן הא שלישית אין להן דקדושה אחרונה לא בטלה וקדושת חוניו היתה לאחר קדושה שלישית ויש לומר דאפילו למאן דאמר קדושה אחרונה לא בטלה היינו דוקא לענין תרומה בזמן הזה אבל לכל מילי אחריני ודאי בטלה:
קִידְּשׁוּם?!
Traduction
The Gemara asks: Consecrated them? If their sanctity remained, why was it necessary to consecrate them?
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source