Vayedaber

Simple Havroutah

Eirouvine

Daf 85a

בּוֹר שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת, מוּפְלֶגֶת מִכּוֹתֶל זֶה אַרְבָּעָה וּמִכּוֹתֶל זֶה אַרְבָּעָה — זֶה מוֹצִיא זִיז כָּל שֶׁהוּא וּמְמַלֵּא, וְזֶה מוֹצִיא זִיז כָּל שֶׁהוּא וּמְמַלֵּא. וְרַב יְהוּדָה דִּידֵיהּ אָמַר: אֲפִילּוּ קַנְיָא.

Traduction

If a cistern in a small alleyway between two courtyards is separated by four handbreadths from the wall of one courtyard and by four handbreadths from the wall of another courtyard, the resident of this courtyard may extend a ledge of minimal size from his window in the direction of the cistern, as a sign that he is not using the domain of the other, and he may subsequently proceed to draw water from the cistern through the window. And the resident of the other courtyard may likewise extend a ledge of minimal size and draw water from the cistern through his window. And Rav Yehuda himself said: An actual ledge is unnecessary, as it is enough even if one merely extends a simple reed.

Rachi non traduit

בור שבין שתי חצירות. הפרודות זו מזו ומפסיק ביניהן כעין מבוי קטן ואין דיורין פתוחין לו והבור באותו הפסק מופלגת מכותל זה ארבעה כו' דאי לאו הכי דמופלג הוי תשמישו בנחת והוי כמו שהבור חציה בחצר זו וחציה בחצר זו שרשות שניהן שולטת בה ותנן במתני' בור שבין שתי חצירות אין ממלאין הימנה בשבת שזה אוסר על זה עד שיערבו או עד שיעשו מחיצה תלויה בבור כך השיב ר''י:

זה מוציא זיז כל שהוא. מכתלו עד לבור וממלא דרך חלונו וכן זה דכיון דמופלגת ד' לא שלטי ביה לאסור זה על זה ומשום שיהא רשות לשניהן במבוי נמי ליכא שאין דיוריהן פתוחין לחצר לצאת ולבא ברגל ואין תשמישתן בכך אלא דרך אויר ובדין הוא דזיז נמי לא ליבעי אלא משום היכר בעלמא שלא ישתמשו ברשות אחרת של שנים בלא עירוב משום הכי מתקני הכא פורתא ודכוותה אתמר במסכת שבת בפרק הזורק (שבת דף ק:) ספינה רב הונא אמר מוציא הימנה זיז כל שהוא וממלא ומוקימנן לה התם דאינו אלא היכר בעלמא דלא לייתי לטלטולי מכרמלית אחרת לרה''י וים לגבי מילוי ס''ל דלאו כרמלית היא אלא קרקעיתא אבל אוירא דמיא מקום פטור הוא דמיא כמאן דליתנהו דמו:

אפילו קניא. דלא מינכר כולי האי שרי:

Tossefoth non traduit

בור שבין שתי חצירות מופלגת מכותל זה ד' כו'. פירש בקונטרס שיש בין שתי חצירות כעין מבוי קטן ואין דיורין פתוחין לו והבור באותו הפסק זה מוציא זיז כל שהוא עד לבור וממלא דרך חלונו וכן זה דכיון דמופלגת ד' לא שלטי ביה לאסור זה על זה ומשום שיהא רשות לשניהם במבוי נמי ליכא שאין דיורין פתוחין לו לצאת ולבא ברגל ואין משתמשין בו אלא דרך אויר ובדין הוא דאפילו זיז נמי לא ניבעי אלא משום היכר בעלמא שלא ישתמשו ברשות אחרת של שנים בלא עירוב מש''ה מתקני הכא פורתא ולרב לא צריך שום תיקון דאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר ורש''י הקשה בעצמו בסמוך דגבי שני בתים ושלש חורבות ביניהם דאמצעי אסור ומוקי להו דקיימי כי חצובא דכי היכי דאמצעי בכולו אסור לשניהם משום שכל אחד משתמש בד' הסמוכים לו בלא אויר הכי נמי יאסרו זה על זה מבוי קטן דכיון דכל אחד יכול להשתמש בארבעה הסמוכים לו וכיון שהמבוי אסור היאך יכול לשלשל ולמלאות מן הבור לחצר דרך אויר המבוי האסור ותירץ דלא דמי דאילו חורבה משתמשין בה נמי בסמוך אבל הכא במבוי ליכא שום תשמיש אלא מילוי והוא ע''י הפלגת אויר ד' ור''י מפרש כגון שזה הבור מושך כל אורך החצירות ומפסיק בין ד' הסמוכים לחצר זו לארבעה הסמוכים לחצר אחרת דחשיב כל חד רשותא לנפשיה אי נמי אור''י כגון שאותו הפסק שבין שתי החצירות שהבור עומד שם אינו רה''י אלא רה''ר או כרמלית ומחיצות הבור גבוהים עשרה דכשממלאים מן הבור לחצר מביאין דרך מלמעלה מי' דהוי מקום פטור כדאמרינן בשמעתין בשני בתים משני צידי רשות הרבים דמותר לזרוק מזה לזה:

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: הָא דְּרַב יְהוּדָה דִּשְׁמוּאֵל הִיא, דְּאִי דְּרַב, הָא אָמַר: אֵין אָדָם אוֹסֵר עַל חֲבֵירוֹ דֶּרֶךְ אֲוִיר.

Traduction

Abaye said to Rav Yosef: This ruling of Rav Yehuda, that some minimal sort of adjustment is required, is in accordance with the opinion of his teacher, Shmuel. Since if he holds in accordance with the opinion of his other teacher, Rav, this would present a difficulty, as didn’t Rav say: One person does not render it prohibited for another person to perform an action by way of the air, if the place he is using is four handbreadths away from him? Consequently, not even a reed is required.

Rachi non traduit

והא דרב יהודה. דבעי תיקון כל שהוא:

דשמואל היא. משמואל רביה גמר לה דצריך תיקון קצת:

דאי דרב. דהוה נמי רביה מיניה לא גמר לה דהא אין אדם אוסר על חבירו בתשמיש מופלג כזה שצריך לזרוק דלי באויר ד' טפחים ואפילו קניא לא צריך:

וְדִשְׁמוּאֵל מֵהֵיכָא? אִילֵּימָא מֵהָא דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: גַּג הַסָּמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים — צָרִיךְ סוּלָּם קָבוּעַ לְהַתִּירוֹ. דִּילְמָא כִּדְרַב פָּפָּא!

Traduction

The Gemara asks: And from where is it ascertained that this is the opinion of Shmuel? If you say we learn it from that teaching which Rav Naḥman said that Shmuel said: With regard to a low roof adjacent to a public domain, there must be a fixed ladder from the courtyard to the roof in order to permit the use of the roof to the residents of the courtyard, it might be inferred from here that the people in the public domain render it prohibited to use the roof because they can use it through the air, by throwing. However, this proof is inconclusive. Perhaps, this halakha can be understood in accordance with the opinion of Rav Pappa: Here we are dealing with a roof upon which people in the public domain place their hats and shawls when in need of rest. That would mean that this halakha does not involve use of the airspace at all.

Rachi non traduit

ודשמואל מהיכא. מאיזו מימרא דשמואל סלקא דעתיה דאביי למשמע דרב יהודה משמואל גמר לה סלקא דעתך השתא דכי שמעה אביי להא דרב יהודה מילתא באנפי נפשיה שמעה אמר רב יהודה בור שבין שתי חצירות מופלגת ארבעה מכאן ומכאן זה מוציא קנה כל שהוא וממלא וכו' ולא שמעה בהדיא הא דשמואל דאי עלה דהא דשמואל דזיז כל שהוא שמעה אביי להא דרב יהודה מאי תיבעי לן דשמואל מהיכא הכא אשמעינן שמואל בהדיא דבעי תיקון:

צריך סולם קבוע. ואי לא בני רה''ר אסרי עליה דרך אויר שאין גג זה ראוי לתשמישן אא''כ זורקין עליו שום דבר דסתם רה''ר איכא חפופי סמוך לכתלים ומתרחקים על כרחן:

דילמא כדרב פפא. שתשמיש גמור הוא להן בכומתא וסודרא:

Tossefoth non traduit

דילמא כדרב פפא. בכומתא וסודרא מעיקרא סלקא דעתיה דאיירי במשאות כבדים דאותן אין רגילין להתקרב לכתנים דמשתמשין בגג ע''י זריקה כגון אותם שמפשילין משאות במקלות על כתפיהם וכשרוצים לכתף מכתפים על הגג ויש הפסק ד' מן האויר ולגג ומשני בכומתא וסודרא שהוא דבר קל ורגילין להתקרב לכותל ולא הוי דרך אויר:

אֶלָּא מֵהָא: זֶה מוֹצִיא זִיז כָּל שֶׁהוּא וּמְמַלֵּא, וְזֶה מוֹצִיא זִיז כָּל שֶׁהוּא וּמְמַלֵּא. טַעְמָא דְּאַפֵּיק, הָא לָא אַפֵּיק — אָמְרִינַן: אָדָם אוֹסֵר עַל חֲבֵירוֹ דֶּרֶךְ אֲוִיר.

Traduction

Rather, Shmuel’s opinion is learned from this statement: This one, the resident of one courtyard, may extend a ledge of minimal size and draw water from the cistern through his window; and the resident of the other courtyard may also extend a ledge of minimal size and draw water through his window. The reason for this halakha is that one extended a ledge, but if he did not extend a ledge, we say that one person renders it prohibited for another person by way of the air. One resident would be prohibited to draw water from the cistern due to the other resident, who has equal access to the water in the cistern by way of the air.

Rachi non traduit

אלא מהא כו'. דאביי שמעה לדרב יהודה אמילתיה דשמואל והכי קאמר אביי הא דבעי רב יהודה קניא משמואל גמר לה דבעי תיקון ואתא לאשמעינן דשמואל רביה לאו זיז דוקא אמר דכיון דלא בעי זיז ארבעה דהא זיז כל שהוא אמר יליף רב יהודה מיניה דה''ה לקניא:

וּדְרַב מֵהֵיכָא? אִילֵּימָא מֵהָא: שְׁתֵּי גְזוּזְטְרָאוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ, עָשׂוּ מְחִיצָה לָעֶלְיוֹנָה וְלֹא עָשׂוּ מְחִיצָה לַתַּחְתּוֹנָה — שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת עַד שֶׁיַּעַרְבוּ.

Traduction

The Gemara asks: And from where is the opinion of Rav learned, that one person does not render it prohibited for another by way of the air? If you say it is derived from that which was taught in a mishna: If two balconies extend over a body of water, one above the other, and the residents erected a partition for the upper balcony but they did not erect a partition for the lower one, residents of both balconies are prohibited to draw water, unless they established an eiruv together.

Rachi non traduit

ודרב מהיכא. שמעינן דאין אדם אוסר על חברו דרך אויר:

וְאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּסְמוּכָה, אֲבָל בְּמוּפְלֶגֶת אַרְבָּעָה — עֶלְיוֹנָה מוּתֶּרֶת וְתַחְתּוֹנָה אֲסוּרָה.

Traduction

The Gemara continues. And Rav Huna said that Rav said: They taught that the residents of one balcony render it prohibited for the residents of the other balcony to draw water only when one balcony is near the other, i.e., horizontally within four handbreadths. But if each balcony is four handbreadths removed from the other, so that each can use the other only by means of the air, the upper balcony is permitted to draw water, while the lower one is prohibited to do so. This teaching indicates that one person does not render it prohibited for use by another by way of the air.

Rachi non traduit

אלא בסמוכה. שאין עליונה משוכה מכנגד התחתונה במשך הכותל ד' טפחים ואע''ג דגבוהה ממנה עשרה רב לטעמיה דאמר לזה בשלשול ולזה בזריקה שניהן אסורין דתשמיש דשלשול וזריקה חשיב תשמיש אבל במופלגת מכנגדה ד' כיון דאין לתחתונה כאן אלא תשמיש מופלג במשך זהו אויר ולאו תשמיש הוא לא מצינו לשון הפלגה בתלמוד בגבהה אלא במשכה כדתנן במתניתין בד''א בסמוכה כו':

דִּלְמָא שָׁאנֵי הָכָא, דְּכֵיוָן דְּלָזֶה בִּזְרִיקָה וְשִׁלְשׁוּל, וְלָזֶה בְּשִׁלְשׁוּל לְחוֹדֵיהּ — כְּלָזֶה בִּזְרִיקָה וְלָזֶה בְּפֶתַח דָּמֵי.

Traduction

However, this proof is inconclusive, as perhaps it is different here, since for the residents of this lower balcony, their use of the area is relatively inconvenient, as they can use it only by way of hoisting and lowering. The residents of the lower balcony must hoist the bucket from the lower balcony to the upper one before lowering it from there to draw water; whereas for the residents of the other one, i.e., the upper balcony, use of the water is convenient, as they can utilize it by way of lowering alone. Consequently, this case is similar to that of an area that can be used by the residents of one courtyard only by throwing and by the residents of another courtyard as an entrance. Since it is easier for the upper balcony to draw water, the lower balcony does not render it prohibited for the upper balcony in this particular case.

Rachi non traduit

שאני הכא. דכיון דלזה בזריקת אויר וזריקת גובה ושלשול ולזה בשלשול לחודיה שמשלשל דלי לים:

כלזה בפתח ולזה בזריקה דמי. אבל גבי בור דשניהן שוין בהפלגה לעולם אימא לך דאסרי:

אֶלָּא מֵהָא דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אָמַר רַב: שְׁנֵי בָתִּים וְשָׁלֹשׁ חוֹרָבוֹת בֵּינֵיהֶם. זֶה מִשְׁתַּמֵּשׁ בַּסָּמוּךְ שֶׁלּוֹ עַל יְדֵי זְרִיקָה, וָזֶה מִשְׁתַּמֵּשׁ בַּסָּמוּךְ שֶׁלּוֹ עַל יְדֵי זְרִיקָה,

Traduction

Rather, we can learn that this is the opinion of Rav from that teaching, which Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said that Rav said: If there are two houses with three ruins between them, the resident of this house may use the ruin adjacent to him by means of throwing into the ruin through his windows that open out to that ruin, and the resident of the other house may use the ruin adjacent to him by means of throwing through his windows,

Rachi non traduit

וג' חורבות ביניהן. מחיצות פרוצות זו לזו ואין בהן דיורין ואין להן בעלים אלא בני הבתים האלו ויש חלונות בבתים פתוחין לחורבה:

זה משתמש. בחורבה הסמוכה לו דרך חלונות ע''י זריקה הואיל ואין לו בה תשמיש גמור בחול שאין לו בה פתח פתוח לה אלא חלון אין פירצת המחיצה אוסרת ומותר להשתמש בכולה והוא אינו יכול להשתמש דרך חלון למרחוק אלא ע''י זריקה וחבירו אינו אוסר עליו ואע''פ שמשתמש בה בחול בזריקה שזורק דרך אויר שלו בפירצה עד תוך חורבה זו אינו אוסר על חבירו דרך אויר שאין לו עליו תשמיש אלא ע''י אויר אבל בסמוכה לחברו לא ישתמש אפילו בזריקה הואיל ויש לחברו בה תשמיש נוח בשלשול סמוך לחלונו:

Tossefoth non traduit

בתים ושלש חורבות ביניהם. פירש בקונטרס שאין לחורבות בעלים אלא בני הבתים האלה משמע דסבר דאם יש להם בעלים דאוסרין אותן הבעלים על בני הבתים אע''ג דאינם אוסרין את החצר ואת המבוי שפתוחין להם דקי''ל כרבי יהודה דבית התבן אינו אוסר ובפירקין נמי פסקינן כר''ש דאמר דירה בלא בעלים לא שמה דירה מכל מקום בתוכה מיהא אסור לטלטל ובסוף הדר (לעיל עירובין דף עד.) פירש כן בהדיא גבי דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחורבה פירש והרי רשות אחרת היא שיש לה בעלים ובמבוי לא נשתתפה שאינה אוסרת כדתניא לעיל אינה אוסרת אלא מקום דירה בלבד דהיינו מקום פיתא או מקום לינה והא דשרינן הכא להשתמש בסמוך לו אע''ג שיש לחבירו כמו כן חלק בה אינו אוסר על זה כיון שגם לזה יש חלק בה דשניהם שותפים בשלשתן ואינם אוסרין זה על זה את הסמוכים כיון דהוי לזה תשמישו בנחת ולחבירו בקשה ובשתי גזוזטראות דסוף פרקין עשו לתחתונה סילקו נפשייהו מעליונה ואין אוסרין את העליונה אף על פי שעשו אותה בשותפות ויש להם חלק בה ואין נראה לר''י לעשות דירה בלא בעלים דירה לחצאין לאסור לטלטל בתוכו ואור''י דהא דאמרינן בסוף הדר דילמא אתי. לאפוקי מאני דבתים לחורבה מיירי בחורבה הפתוחה לבית ומיירי שאותו בית פתוח לצד אחר ואינו רגיל במבוי ולכך. אין המבוי ניתר בלחי וקורה משום בית אלא משום חורבה ומיירי שפיר הכא בחורבות שיש להם בעלים וכיון דלא דיירי בהו לא אסרי:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source