Vayedaber

Simple Havroutah

Beitsah

Daf 5a

וְנִתְקַלְקְלוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר. הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ מְקַבְּלִים אֶת הָעֵדִים אֶלָּא עַד הַמִּנְחָה.

Traduction

and the Levites erred in the song. They were unsure whether to sing the weekday song or that of Rosh HaShana during the sacrifice of the afternoon daily offering, as it was unclear whether or not witnesses would arrive that day. From that point on, the court instituted that they would accept witnesses who came to testify that that day was Rosh HaShana only up to minḥa time, i.e., when the daily afternoon offering was sacrificed. If witnesses had not arrived by then, they would declare Elul a thirty-day month and calculate the dates of the Festivals accordingly.

Rachi non traduit

ונתקלקלו הלוים בשיר. תמיד של בין הערבים שאמרו בו שירה של חול שהיו סבורים שלא יבאו עוד והיום חול וכשבאו נמצא שהוא קדש ובשל שחר אין טעות דבתמיד של שחר אפילו הוקדש החדש קודם הקרבתו שיר של חול היו אומרים לפי שברוב השנים אין העדים ממהרים לבא כל כך:

עד המנחה. עד הקרבת תמיד של בין הערבים אבל לאחר מכאן אותו היום הרי הוא מעובר ומונין מיום המחרת ליום הכפורים וסוכות ואם באו עדים מן המנחה ולמעלה אע''פ שאין מונין למועדות מהיום לא מזלזלינן ביה בהאי שלשים אלא גומרין אותו באיסורו כאשר הוזהרו עד המנחה ממלאכה כן נוהגין וגומרין אותו בקדושתו אלמא תחילת עשייה שני ימים לראש השנה אפילו בבית דין הוה ולא מספק שהרי ודאי שיום טוב למחר ואעפ''כ תקנו לעשותו שמע מינה חק חכמים ומצותן היה לעשותן בבאו עדים אחר המנחה והרחוקים יש עליהם לעשותן בכל שנה שמא יבאו עדים אחר המנחה והרי קדושתו אחת ואין כאן לומר ממה נפשך חד מינייהו חול דשמא אין כאן חול אלא שניהם קדש:

Tossefoth non traduit

ונתקלקלו הלוים בשיר. בשיר של בין הערבים מיירי שאמרו שיר של חול שלא היו סבורים שיבאו עדים אותו יום ונהגו אותו יום חול וכשבאו לאחר המנחה נמצא שהוא קדש אבל אינו אומר בשיר של שחרית שאמרו של חול בתמיד של שחרית שהרי אפילו באו קודם הקרבת תמיד של שחרית היו אומרים שיר של חול כדאמרינן בר''ה (דף ל:
ושם) לפי שרוב השנים לא היו ממהרין כל כך לבא והקשה ר' פרץ והאיכא קלקול גבי מוספין ואמאי לא חשו אלא על עבודת התמיד דכשבאו עדים מן המנחה ולמעלה כבר הקריבו התמיד וא''כ אינן יכולין להקריב המוספין דכתיב והקטיר עליה חלבי השלמים ודרשינן (יומא דף לג.) עליה השלם כל הקרבנות כולן שאין קרבן קרב לאחריה ותירץ דאפילו לא באו עד לאחר הקרבת התמיד מכל מקום המוספין קרבין דהיכא דלא אפשר שאני מידי דהוי אמחוסר כפורים בע''פ שמביא כפרתו לאחר הקרבת התמיד של בין הערבים ואוכל פסחו בערב והכי אמרינן בפ' תמיד נשחט (פסחים נט. ושם) ועוד י''ל דאתי עשה דרבים ודחי עשה דהשלמה משום דאלים טפי דהכי אמרינן בתמיד נשחט (ג''ז שם) דאתי עשה דפסח דענוש כרת ודחי עשה דהשלמה דאינו ענוש כרת ויש מפרשי' דמעיקרא אייתו התמיד ומתנו אם לא יבאו עדים יהא תמיד ואם יבאו יהא מן המוספין ואח''כ יביאו את התמיד ושאר קרבנות ולא נהירא דאיכא בהדיא התם דאמרו שיר של חול עם תמיד של בין הערבים:

וְאִם בָּאוּ עֵדִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, נוֹהֲגִין אוֹתוֹ הַיּוֹם קֹדֶשׁ, וּלְמָחָר קֹדֶשׁ.

Traduction

And if witnesses came from minḥa time onward, although the calculations for the dates of the Festivals began only from the following day, the people would nevertheless observe that day on which the witnesses arrived as sacred, and they would also observe the following day as sacred. On the second day, they observed Rosh HaShana in full, both by sacrificing its offerings as well as calculating the upcoming Festivals from that date. It is evident that the observance of two days of Rosh HaShana did not stem from uncertainty in the Diaspora as to when the Festival began. Rather, the Sages instituted that the two days of Rosh HaShana are one unit due to the inherent difficulty in determining the date of a Festival that is celebrated on the first of the month.

אָמַר רַבָּה: מִתַּקָּנַת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְאֵילָךְ, בֵּיצָה — מוּתֶּרֶת. דִּתְנַן: מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁיְּהוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ כָּל הַיּוֹם.

Traduction

Rabba said: From the time of the ordinance of Rabban Yoḥanan ben Zakkai onward, an egg laid on one day of Rosh HaShana is permitted on the other. As we learned in a mishna (Rosh HaShana 30b): After the Temple was destroyed, Rabban Yoḥanan ben Zakkai instituted that the court should once again accept testimony to determine the start of the month all day. Since the concern about errors was no longer relevant, they reverted to the original custom. As the court was aware of the exact date based on the testimony of the witnesses, those in proximity to the court kept only one day of Rosh HaShana. Those who lived far from the court observed two days merely due to uncertainty, and as one of those days was certainly a weekday, an egg laid on the first day was permitted on the second.

Rachi non traduit

אמר רבה. גר':

מתקנת רבן יוחנן בן זכאי. שהחזיר הדבר ליושנו לקבל עדותן כל היום ולקדש היום נמצא שאין בית דין עושין שני ימים והרחוקים העושים שני ימים אינו אלא מספק שאין יודעין אם נתקדש ביום שלשים אם בשלשים ואחד והרי הן כשאר י''ט של גליות וביצה שנולדה בזה מותרת בזה ממה נפשך דחד מינייהו חול:

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי, וְהָא רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: בֵּיצָה אֲסוּרָה! אֲמַר לֵיהּ: אָמֵינָא לָךְ אֲנָא רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְאַתְּ אָמְרַתְּ לִי רַב וּשְׁמוּאֵל?!

Traduction

Abaye said to him: But didn’t Rav and Shmuel both say that an egg is prohibited? Rabba said to him: Your question is out of place; I say to you a statement in the name of the distinguished tanna Rabban Yoḥanan ben Zakkai, and you say to me a ruling of the amora’im Rav and Shmuel?

וּלְרַב וּשְׁמוּאֵל קַשְׁיָא מַתְנִיתִין! לָא קַשְׁיָא: הָא לַן, וְהָא לְהוּ.

Traduction

The Gemara asks: And according to the opinion of Rav and Shmuel, isn’t it true that the mishna is difficult, as it indicates that the special status of Rosh HaShana has been revoked? The Gemara answers that this is not difficult: This ruling is for us, those who live outside of Eretz Yisrael, who have kept the ancient custom of observing two Festival days, and therefore Rosh HaShana is still considered one long day and constitute a single sanctity. Conversely, that ruling of the mishna is for them, the inhabitants of Eretz Yisrael. Since Rabban Yoḥanan ben Zakkai instituted that the court should once again accept testimony all day concerning the new moon, then even if circumstances dictate that Rosh HaShana would be observed for two days, each day is considered an independent sanctity.

Rachi non traduit

ולרב ושמואל קשיא מתניתין. דקתני דחזר הדבר ליושנו:

הא לן והא להו. לבני א''י שעושין יום אחד מותרת אבל לדידן בני גולה אסורה שהרי עדיין אנו עושין שני ימים ועודנו כבתחילה מפני אותה תקנה ראשונה לא מפני ספק הלכך הואיל ולא פסקו מאצלנו משהתחלנו אין להקל ולומר אין מנהגנו זה מפני תקנה ראשונה אלא מפני הספק וביצה מותרת הא לא אמרינן דכיון דלא פסקה אותה תקנה מאצלנו שנה אחת לעשות יום אחד עדיין באיסורנו הראשונה עמדנו להיותם כיום ארוך:

Tossefoth non traduit

הא לן והא להו. פי' בקונטרס בני א''י שמקדשין החדש על פי הראייה ואין עושין אלא יום אחד ופעמים עושין שנים כשבאו עדים מן המנחה ולמעלה ואשתני בשביל תקנת רבן יוחנן בן זכאי ואין עושין אלא יום אחד אף כשבאו עדים מן המנחה ולמעלה ואפילו כשהיו עושין שני ימים כגון שלא באו עדים הרי הוא מחמת ספק והרי הן שתי קדושות לפי שאין זה מחמת המנהג לפיכך היתה מותרת להן אבל לבני חוצה לארץ אסור שהרי עדיין הם עושין שני ימים כבתחילה ואם כן לא אשתני להן מפני התקנה הואיל והתחילו לעשות שני ימים ולא פסקו בשום פעם לעשות יום אחד עדיין הם עומדים באיסורן להיותן כיום ארוך דלא נימא דמחמת ספק הן עושין דאין יודעין אם באו עדים אם לאו אלא מחמת המנהג הן עושין כיון דלא נשתנה להן המנהג וא''ת לר' יוסי דאמר בעירובין (דף לט. ושם) גבי שני ימים של ר''ה נולדה בראשון אסורה בשני והא ר' יוסי בא''י הוה לאחר חורבן וא''כ שתי קדושות הן ואמאי ביצה אסורה ואין לומר דהיינו קודם חורבן דהוו קדושה אחת דא''כ מאי נפקא מינה מאי דהוה הוה וכי תימא דהיינו לאחר חורבן והא דביצה אסורה היינו לבני בבל דלדידהו קדושה אחת הן זה אינו דר' יוסי מא''י ונקט מילתא בשביל בבל וי''ל דלעולם ר' יוסי מקודם חורבן קאמר ואין להקשות מאי דהוה הוה הואיל ואשמועינן פסק דגם עתה שייך לאחר חורבן לבני בבל:

וְרַב יוֹסֵף אָמַר: אַף מִתַּקָּנַת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְאֵילָךְ — בֵּיצָה אֲסוּרָה. מַאי טַעְמָא: הָוֵי דָּבָר שֶׁבְּמִנְיָן, וְכָל דָּבָר שֶׁבְּמִנְיָן — צָרִיךְ מִנְיָן אַחֵר לְהַתִּירוֹ.

Traduction

And Rav Yosef said: Even from the time of the ordinance of Rabban Yoḥanan ben Zakkai onward, an egg remains prohibited. The Gemara explains: What is the reason for the opinion of Rav Yosef? It is that the decree prohibiting an egg laid on the first day of Rosh HaShana on the second day of Rosh HaShana is a matter that was established by a vote of the Sanhedrin, after that occasion on which the witnesses failed to arrive on time, and any matter that was established by a vote requires another vote to permit it. A new vote must be taken to render the prohibited item permitted, as the prohibition does not lapse even if the reason for the decree no longer applies.

Rachi non traduit

הוי דבר שבמנין. ביצה זו נאסרת בקבוץ חכמים שנמנו וגמרו לעשותן שני ימים קדושה אחת אם לא באו עדים לפני המנחה וכל העושין שני ימים מחמת כן עשו שמא לא באו עדים לבית דין קודם המנחה:

צריך מנין אחר. שימנו לך ויתירוהו ולקמן פרכינן ביצה מי אתסרא במנין והלא לא נמנו אלא על קבלת עדות ובההוא חזר בו רבן יוחנן והתירו:

Tossefoth non traduit

כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו. יש שהיו רוצין לומר מכאן דאותן חרמות שעושין לזמן עד פסח או עד זמן אחר דכי יגיע הזמן צריך מנין להתיר את החרם אע''פ שעבר הזמן דהא הרי הכא דהקב''ה אסר להם תשמיש בשביל מתן תורה וממילא ידעינן דלאחר שלשה ימים דנתנה תורה דמותרין ואעפ''כ התיר להם ולא היא דהכא אין כאן שום זמן דקרא דהיו נכונים לשלשת ימים וגו' (שמות י''ט:
ט''ו) הזמינו עצמכם לדבר שיהיה לסוף שלשת ימים דאם כתיב היו נכונים שלשת ימים בלא למ''ד של לשלשת ימים הייתי מוכיח שפיר דכי היכי דצריך להתיר תשמיש צריך נמי להתיר החרם ומדלא כתיב הכי שמע מינה גבי תשמיש צריך להתיר משום דכתיב אל תגשו אל אשה וגו' דמשמע עולמית כי היכי דאסר להם קודם מתן תורה שלשת ימים אבל חרמות שמשימין לזמן מכי עבר הזמן ממילא עבר ואין צריך היתר: [ועי' תוספות סנהדרין נט: ד''ה לכל דבר]:

אָמַר רַב יוֹסֵף: מְנָא אָמֵינָא לַהּ, דִּכְתִיב: ''לֵךְ אֱמוֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם'', וְאוֹמֵר: ''בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר''.

Traduction

Rav Yosef said: From where do I say my opinion? As it is written, after the Jews received the Torah: ''Go, say to them: Return to your tents'' (Deuteronomy 5:26), where ''your tents'' is referring to your wives. And it says, before the revelation at Sinai: ''When the ram’s horn sounds long, they may come up to the mount'' (Exodus 19:13). And it is stated: ''Be ready for the third day, do not come near a woman'' (Exodus 19:15). In other words, although the original prohibition served a particular purpose, in this case the giving of the Torah, it was nevertheless necessary to explicitly render the prohibition permitted.

Rachi non traduit

מנא אמינא לה. דכל דבר הנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו ואפילו אירע דבר שאתה יכול להורות בו היתר ולומר אין תקנת מנין הראשון עומדת כי הכא אפילו הכי אסור עד שיתירוהו בפירוש בקבוץ חכמים:

לך אמור להם. לקמן מפרש לה היכי יליף:

ואומר במשוך היובל. לקמן מפרש:

(וְתַנְיָא:) כֶּרֶם רְבָעִי הָיָה עוֹלֶה לִירוּשָׁלַיִם מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד לְכָל צַד. וְזוֹ הִיא תְּחוּמָהּ: (עֵלַת) מִן (הַצָּפוֹן), וְעַקְרַבַּת מִן (הַדָּרוֹם), לוֹד מִן הַמַּעֲרָב, וְיַרְדֵּן מִן הַמִּזְרָח.

Traduction

And this idea was likewise taught in a baraita: The fruit of a fourth-year grapevine have the status of second-tithe fruits, and therefore their owner would ascend to Jerusalem and eat them there. If he was unable to do so, due to the distance involved or the weight of the load, he could redeem the fruits with money where he was, and later redeem that money for other fruits in Jerusalem. However, the Sages decreed that fruit from the environs of Jerusalem should not be redeemed, but that the owners should bring the fruit itself to Jerusalem. The environs of Jerusalem for this purpose were defined as a day’s walk in each direction. And this is its boundary: Eilat to the north; Akrabat to the south; Lod to the west; and the Jordan to the east.

Rachi non traduit

ותניא. נמי דצריך מנין אחר להתירו:

כרם רבעי. שאמרה תורה קדש הלולים (ויקרא י''ט:כ''ד) וגמרינן קדש קדש ממעשר שני דכתיב ביה קדש וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ וגו' (שם כז) שצריך להעלות הפירות לירושלים או לפדותן ולהעלות הדמים לירושלים ותקנו חכמים במהלך יום אחד לכל צד שלא יפדוהו אלא הפירות עצמן יעלם ויאכלם שם כדמפרש לקמן כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות:

וְאָמַר עוּלָּא, וְאִיתֵּימָא רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מָה טַעַם — כְּדֵי לְעַטֵּר שׁוּקֵי יְרוּשָׁלַיִם בְּפֵירוֹת.

Traduction

And Ulla said, and some say Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: For what reason did the Sages institute this ordinance, that someone who lived near Jerusalem must bring his fruit there? In order to adorn the markets of Jerusalem with fruit, as this decree ensured that there was always an abundance of fruit in Jerusalem for people to eat.

וְתַנְיָא: כֶּרֶם רְבָעִי הָיָה לוֹ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּמִזְרַח לוֹד בְּצַד כְּפַר טָבִי,

Traduction

And it was further taught in a baraita: Rabbi Eliezer ben Hyrcanus, a student of Rabban Yoḥanan ben Zakkai, had a fourth-year grapevine located between Lod and Jerusalem, to the east of Lod alongside the village of Tavi. The grapevine was within the environs of Jerusalem for the purpose of this halakha. Rabbi Eliezer could not bring the fruit to the Temple, as it had been destroyed,

Rachi non traduit

במזרח לוד. היינו בין לוד לירושלים בתוך מהלך יום דהא אמרינן לוד בתוך מהלך יום מן המערב נמצא מזרחה בין לוד לירושלים בכיצד מברכין (ברכות דף לה.) יש פלוגתא חד תני נטע רבעי וחד תני כרם רבעי:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source