Vayedaber

Simple Havroutah

'Haguigah

Daf 24a

לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לִשְׁיָרֵי מִנְחָה. דְּאוֹרָיְיתָא, צָרִיךְ לִכְלִי — הַכְּלִי מְצָרְפוֹ, שֶׁאֵין צָרִיךְ לִכְלִי — אֵין כְּלִי מְצָרְפוֹ.

Traduction

Rabbi Akiva’s testimony is not needed to teach the basic halakha that a vessel combines its ingredients, which is Torah law; it is necessary only for the remainders of the meal-offering, the part of a meal-offering left over after a fistful of it and its frankincense have been sacrificed on the altar, which is eaten by a priest. In such a case the halakha of combining applies only by rabbinic law, for by Torah law only when an item requires a vessel in order for it to be sanctified does the vessel combine it with regard to impurity, even if its parts are not touching each other. But in the case of something that does not require a vessel, the vessel does not combine it. The remainder of a meal-offering no longer requires a vessel, since it is given to a priest after the fistful is sacrificed, so the flour in a vessel would not be considered combined according to Torah law.

Rachi non traduit

לא נצרכא. להאי עדות דר' עקיבא דמדרבנן אלא לסולת של שירי מנחה:

דאלו מדאורייתא הצריך לכלי. דומיא דקטורת שבכף דאיירי בה קרא כלי מצרפו ושאינו צריך לכלי כגון שירי מנחה שהן אכילת כהן אין הכלי מצרפן:

Tossefoth non traduit

חטאת מדרבנן דאינו קודש אלא חול כדמוכח בהתכלת (מנחות דף נב. ושם) שאין מועלין באפר פרה וקתני הוסיף ר''ע דמשמע דהוי דרבנן כמו רישא כדדייק הכא והשתא מתוקמא דרשה דמייתי בכולי הש''ס והבשר לרבות עצים ולבונה כר''י דפרק המנחות והנסכים (מנחות דף קב:
ושם) דאי לרבנן הא משמע אף בשר בתר שחיטה יש לה פדיון ומיהו יכילנא לאוקומי כרבנן ובהוקדשו בכלי וכדמוקמינן לה בפסחי אך איכא לדחות דלא קאי רק אלבונה ולא אעצים וכן בריש המנחות והנסכים פי' בשם הר''י דעיקר קרא לא קאי רק אלבונה אבל אעצים לא הוי רק אסמכתא בעלמא והתם הארכתי ולא שייך הכא ואין להביא ראיה מהא דלא חשיב עצים בפרק שני דמעילה (דף ט.) כי חשיב אינך הוכשר ליפסל בטבול יום ובמחוסרי כפרה משום דלא שייך ביה פיגול אף בהולכה ובהקטרה דלא קרבן גמור הוא:

וַאֲתוֹ רַבָּנַן וּגְזַרוּ דְּאַף עַל גַּב דְּאֵינוֹ צָרִיךְ לִכְלִי — כְּלִי מְצָרְפוֹ.

Traduction

And the Sages came and decreed that even if something does not require a vessel, such as the leftover flour of the meal-offering, the vessel nevertheless combines it.

תִּינַח סֹלֶת, קְטוֹרֶת וּלְבוֹנָה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: כְּגוֹן שֶׁצְּבָרָן עַל גַּבֵּי קַרְטְבֻלָא. דְּאוֹרָיְיתָא, יֵשׁ לוֹ תּוֹךְ — מְצָרֵף, אֵין לוֹ תּוֹךְ — אֵינוֹ מְצָרֵף, וַאֲתוֹ רַבָּנַן וְתַקִּינוּ דְּאַף עַל גַּב דְּאֵין לוֹ תּוֹךְ — מְצָרֵף.

Traduction

The Gemara raises a difficulty: It works out well in the case of flour, which can be said to refer to the flour left over from meal-offerings, but with regard to incense and frankincense, what is there to say? In these cases a vessel is certainly required, but if the halakha of combining applies to them from the Torah, why did Rabbi Akiva include them in his list? Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: For example, if he piled them up on a leather board [kartavla], rather than in a containing vessel. By Torah law a vessel that has an inside combines its ingredients, but one that is flat and does not have an inside does not combine. And the Sages came and decreed that even if it does not have an inside it nevertheless combines what is placed on it.

Rachi non traduit

מאי איכא למימר. הרי צריכין לכלי:

קרטבלא. עור שלוק:

Tossefoth non traduit

דאורייתא יש לו תוך מצרף. הקשה הר''ר אלחנן אמאי לא קאמר כגון שצברו בכלי חול דאורייתא כלי שרת מצרף ולא של חול דבעינן דומיא דכף ואע''פ שיש לו תוך וצ''ע:

וּפְלִיגָא דְּרַבִּי חָנִין אַדְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא. דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מֵעֵדוּתוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא נִשְׁנֵית מִשְׁנָה זוֹ.

Traduction

The Gemara comments: And this opinion of Rabbi Ḥanin’s, that impurity by combining is derived from the Torah, disagrees with the opinion of Rabbi Ḥiyya bar Abba. For Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said in reference to our mishna: This mishna was taught based on Rabbi Akiva’s testimony. In other words, the mishna’s teaching that a vessel combines its contents follows the statement of Rabbi Akiva, indicating that it is by rabbinic law, unlike Rabbi Ḥanin, who said that it is based on a source from the Torah.

Rachi non traduit

ופליגא הא דר' חנין. דאמר לעיל צירוף דאורייתא אדר' חייא בר אבא:

הָרְבִיעִי בַּקֹּדֶשׁ פָּסוּל. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מִנַּיִן לָרְבִיעִי בַּקֹּדֶשׁ שֶׁהוּא פָּסוּל — וְדִין הוּא: וּמָה מְחוּסַּר כִּפּוּרִים שֶׁמּוּתָּר בַּתְּרוּמָה — פָּסוּל בַּקֹּדֶשׁ, שְׁלִישִׁי שֶׁפָּסוּל בַּתְּרוּמָה — אֵינוֹ דִּין שֶׁיַּעֲשֶׂה רְבִיעִי לַקֹּדֶשׁ? וְלָמַדְנוּ שְׁלִישִׁי לַקֹּדֶשׁ מִן הַתּוֹרָה, וּרְבִיעִי בְּקַל וָחוֹמֶר.

Traduction

§ It was taught in the mishna: The fourth degree of impurity, with regard to sacrificial food, is disqualified. It is taught in a baraita: Rabbi Yosei said: From where is it derived with regard to the fourth degree of ritual impurity, that with regard to sacrificial food it is disqualified? It is a logical derivation, by a fortiori: If one who is lacking atonement, an impure person who is obligated to bring an offering to complete his purification process, who is permitted to eat teruma, is nevertheless disqualified with regard to the consumption of sacrificial food, as specified in the Torah, then concerning something that is impure to the third degree of ritual impurity, which is disqualified if it is teruma, is it not right that it should engender a fourth degree of ritual impurity when it touches sacrificial food? Therefore, we have learned that there is a third degree of impurity with regard to sacrificial food from the Torah, and that there is a fourth degree of impurity from a fortiori reasoning.

Rachi non traduit

מחוסר כפורים כשר לתרומה ופסול לקדש. ביבמות ילפינן לה מקראי בפרק הערל (יבמות דף עד:):

שפסול בתרומה. כדנפקא לן ק''ו במסכת סוטה (דף כט.) ומה טבול יום שמותר במעשר אסור בתרומה שני שפסול במעשר אינו דין שיעשה שלישי בתרומה:

אינו דין שיעשה רביעי לקדש. וא''ת דיו לבא מן הדין להיות כנדון א''כ ק''ו לא צריך שהרי למדנו שלישי לקדש מן התורה והיכא דמיפריך ק''ו לא אמרינן דיו לבא מן הדין להיות כנדון כדאמרינן בבבא קמא (דף כה.) ולמ''ד נמי אמרינן דיו הני מעלות דרבנן נינהו ולאו דאורייתא והאי דנקט ולמדנו שלישי לקדש מלתא בעלמא היא דאשמעינן דשלישי לקדש מן התורה הוא:

Tossefoth non traduit

מנין לרביעי בקדש שהוא פסול. פרש''י ולמ''ד דיו הני מעלות דרבנן נינהו ולא דאורייתא והאי דקאמר ולמדנו שלישי מן התורה מילתא בעלמא הוא ולא קאמר נמי מק''ו אלא מלתא בעלמא הוא ובפ''ק דפסחים (דף יט.) פי' רש''י גבי ההיא דר' יוסי ור' שמעון דאין משקה מטמא באוכל ואין טומאה עושה כיוצא בה היכי אשכחן רביעי בקדש אלמא ודאי דרבנן הוא ומביא ראיה דמכילתין חשיב גבי מעלות דרבנן בתרייתא וקשה לר''י לר' חנין דאית ליה צירוף כלי דאורייתא וקחשיב ליה גבי מעלות דרבנן ולר' יוחנן דאית. ליה צירוף דרבנן הוא הא מוקי לה כר' עקיבא ור''ע סבר שלישי בחולין דאורייתא וא''כ רביעי בקדש נמי דאורייתא קרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל דמי לא עסקינן דנגע וכו' ותירץ הר''י דקרי להו דרבנן משום דלא משכח לה לחולין שנעשו על טהרת הקדש [דהוי דאורייתא] וכן אר''ת דמשכחת לה לרביעי בקדש [דאורייתא] ע''י עצים ולבונה דטמאין ע''י חיבת הקדש וכי מיבעי ליה לר''ל בצריד של מנחות (מנחות דף קב:) אי מונין בו ראשון ושני אי לא דאי מהני חיבת הקדש למנות בו ראשון ושני למ''ד אין אוכל מטמא אוכל פשיטא ליה האי והיה קשה להר''ר אלחנן לפר''ת דמוקי לה ע''י עצים ולבונה וכי עדיפא מאוכל גמור דלא אהני חיבת הקדש למימני ביה ראשון ושני:

שְׁלִישִׁי לַקֹּדֶשׁ מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן? דִּכְתִיב: ''וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל'', מִי לָא עָסְקִינַן דִּנְגַע בְּשֵׁנִי, וְקָאָמַר רַחֲמָנָא ''לֹא יֵאָכֵל''. רְבִיעִי מִקַּל וָחוֹמֶר — הָא דַּאֲמַרַן.

Traduction

The above baraita taught that there is a third degree of impurity for sacrificial food from the Torah. The Gemara asks: From where is this derived? As it is written: ''And the meat that touches any impure thing shall not be eaten'' (Leviticus 7:19). Is it not so that we are not dealing in that verse with meat that touches any ''impure thing'' at all, even if it touched something that is of the second degree of ritual impurity, which is also called an ''impure thing''? And yet the Merciful One states with regard to that meat, which having touched a second-degree impurity is now impure to the third degree: ''It shall not be eaten,'' meaning that it has been rendered unfit due to impurity. And as for the baraita’s statement that the fourth level of impurity is derived by an a fortiori inference – it is as we said just above, the a fortiori inference put forth by Rabbi Yosei.

Rachi non traduit

מי לא עסקינן כו'. מי לא משתמע (כו') נמי מהאי קרא:

דנגע בשני. דהא אשכחן דאיקרי שני טמא דכתיב כל אשר בתוכו יטמא וה''ל הכלי ראשון ומה שבתוכו שני וקרי ליה טמא וקאמר רחמנא והבשר אשר יגע בכל טמא בשני וה''ל שלישי לא יאכל והאי קרא בבשר שלמים כתיב:

וּבַתְּרוּמָה אִם נִטְמֵאת כּוּ'. אָמַר רַב שֵׁיזְבִי: בְּחִיבּוּרִין שָׁנוּ, אֲבָל שֶׁלֹּא בְּחִיבּוּרִין — לֹא.

Traduction

§ It was taught in the mishna: And with regard to teruma, if one of one’s hands became impure with impurity by rabbinic law that renders only the hands impure, its counterpart, the other hand, remains pure. But with regard to sacrificial food, if one hand becomes impure he must immerse them both. Rav Sheizevi said: When they said that with regard to sacrificial food a hand that is rendered impure renders the other hand impure as well, they taught this only for a situation when the pure hand is in contact with the sacrificial food when the impure hand touches it. But if the pure hand is not in contact with the sacrificial food, no, the pure hand is not rendered impure by touching the impure hand. According to Rav Sheizevi, the Sages enacted the decree that one hand renders the other impure because they were concerned that the impure hand may have touched the sacrificial food directly without being noticed. Therefore, the decree applies only when the pure hand is touching the sacrificial food.

Rachi non traduit

בחיבורין שנו. מתניתין דקתני יד מטמאה את חבירתה לקדש כגון שבעוד שהיד הטמאה נוגעת לטהורה היתה טהורה נוגעת בקדש דגזור רבנן דלמא אתי למינגע טמאה בקדש ולמ''ד פסול לקמן לפסול דמעלה בעלמא היא:

אבל שלא בחיבורין. שלאחר שפירשה מן הטהורה חזרה טהורה ונגעה בקדש טהור ואין יד מטמאה חבירתה לעשותה אפי' שלישית לפסול:

Tossefoth non traduit

בחיבורין שנו. פרש''י שבשעה שהיד טמאה נוגעת לטהורה היתה טהורה נוגעת לקדש וקשה לפי' דא''כ השניה אינה טמאה כלל והקדש טמא מחמת גזרה שמא יגע בראשונה הטמאה ואמאי קאמר ובקדש יטבול שתיהן יטבול טמאה ויש ליישבו דה''ק הא נטמאה ידו אחת חבירתה טהורה ובקדש בתחילתו הצריכו חכמים להטביל שתיהן שמא נטמאו שתיהן ועי''ל בחיבורין שנו דיד אחת נוגעת בספר הפוסלה ויד האחרת הנוגעת בה תדון כאילו נגעה בספר דגזרינן לה שמא תגע וכן הא דתנן לקמן יד מטמאה חברתה ועושה אותה שניה בקדש מוקמינן לה בשמעתין הכי לפי מאי דס''ד לדברי ר' יהושע דיד מטמאה חברתה להיות שניה ומאיזה טעם לא תהיה שלישית אלא ודאי דגזרינן שמא נגעה בספר עצמה ואפי' לא נגע ביד השניה טמאה שמא נגעה בספר ותניא בתוספתא המטביל את ידו אחת מהן כל טהרות שעשה בטהורה עד שלא הטביל את הטמאה טמאות שהיד מטמא חברתה לקדש משמע דבלא נגיעה מטמאת לה והשתא יתכן דהוי מעלה לר' יוסי שאינה אלא בכלל רביעי ליפסול בקדש אבל לא לתרומה דבתרומה אין יותר משלישי לכן אינה מטמאה רק קדש דעושה רביעי ולית ליה יד מטמאה את חברתה להיות שניה אלא מטמאה להיות שלישית והקשה הר''ר אלחנן אמאי חשיב האי מעלה במתני' הא הויא בכלל רביעי בקדש ותירץ דמ''מ מעלה אחרת היא דיד מטמאה את חברתה דס''ד כיון דאין גופו נטמא אלא מאב הטומאה גם ידיו נמי לא קמ''ל:

אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: יָד נְגוּבָה מְטַמָּא חֲבֶירְתָּהּ לְטַמֵּא לַקֹּדֶשׁ, אֲבָל לֹא לַתְּרוּמָה, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לִפְסוֹל, אֲבָל לֹא לְטַמֵּא.

Traduction

Abaye raised an objection to Rav Sheizevi from the following teaching: Even a dry hand that is impure renders its counterpart, i.e., the other hand, impure, to the extent that the second hand will now render impure any food that it touches. This is true with regard to sacrificial food but not with regard to teruma. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: The second hand is not rendered impure to such a severe extent. It can merely disqualify sacrificial food that it touches, by rendering it impure to the fourth degree, but not render it impure with third-degree impurity.

Rachi non traduit

יד נגובה. אע''פ שאין בה משקין:

לטמא את הקדש. לעשות רביעי:

ר' יוסי בר' יהודה אומר. חבירתה פוסלת את הקדש אבל לא מטמאה:

אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא שֶׁלֹּא בְּחִיבּוּרִין — הַיְינוּ רְבוּתַיהּ דִּנְגוּבָה. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ בְּחִיבּוּרִין — אִין, שֶׁלֹּא בְּחִיבּוּרִין — לָא, מַאי רְבוּתָה דִּנְגוּבָה?

Traduction

Granted, if you say that the second hand becomes impure even when it is not in contact with the sacrificial food, this would explain the noteworthiness of a dry hand rendering its counterpart impure. It teaches that even though normally a dry hand would not render another hand impure, the Sages nevertheless declared it impure with regard to sacrificial food. But if you say that when the second hand is in contact with sacrificial food, yes, the decree that the second hand becomes impure applies, lest the impure hand touch the sacrificial food directly, but when it is not in contact, no, the decree does not apply, then what is the noteworthiness of stating that it applies in the case of a dry hand?

Rachi non traduit

אי אמרת בשלמא שלא בחיבורין. קאמר דמטמאה היינו רבותא דנגובה ואע''ג דנגובה היא כשנגעה בזו ואין לחוש שמא נגעה היד הטהורה במשקין שבטמאה שהן ראשונים דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה והויא לה הך יד נמי שניה מחמת המשקין כמו חבירתה אפילו הכי מטמאה דמעלה דרבנן היא שהיד מטמאה את חבירתה להעשות שניה כמותה לקדש אלא אי אמרת לא אמרינן אלא בחיבורין וטעמא משום דלמא נגע טמא לקדש מאי רבותא דנגובה אטו יד קמייתא לא מטמיא לה לקדש בלא משקין הלא שניה היא:

Tossefoth non traduit

אלא אי אמרת בחיבורין אין וכו' מאי רבותא. ואי משום תרומה דלא מטמאה אף בחיבורין לא נחית להו רבותא אלא רבותא דקדש:

אִיתְּמַר נָמֵי, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא יָדוֹ,

Traduction

It was also stated that amora’im disputed a similar issue: Reish Lakish said: They taught that one hand renders the other impure only if the second hand is his own hand,

Tossefoth non traduit

אחד ידו ואחד יד חברו לפסול. דהואיל ומטמא יד חברו די לנו בכך. אם יפסל אבל לריש לקיש דאמר דוקא ידו מוקי טעמא משום איחלופי יד טהורה ביד טמאה לפיכך כי היכי דידו טמאה מטמאה קדש דשניה היא אף טהורה נמי וכן משמע בסמוך כי הדר ביה ריש לקיש פירש לדבריו לפסול אבל לא לטמא משמע דמעיקרא סבירא ליה לטמא בשם רבינו שמואל:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source