Vayedaber

מִקִּיבְעָא לָא מְכַפְּרָא מִקּוּפְיָא מְכַפְּרָא

Traduction

The Gemara answers: A sin offering does not atone for violating a positive mitzva by its essence, since prohibitions and positive mitzvot are not of the same type, but it atones for it incidentally.

Rachi non traduit

מקיבעא לא מכפרא. חטאת אעשה:

מקופיא מכפרא. הלכך על מי שמחוייב עולה כשרה כיון [דהפריש] עולה שייכי כולהו עשה שבידו אעולה ותו לא שייך חטאת גביה אבל מי שלא הפריש כלום ועבירות עשה בידו שייך חטאת גביה דאילו הוה מתחייב חטאת מכפר עשה מקופיא הלכך חייל שמיה אחטאתו שנשחטה לשמו לפוסלה:

וְאָמַר רָבָא עוֹלָה שֶׁשְּׁחָטָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ אָסוּר לִזְרוֹק דָּמָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ

Traduction

And Rava says: As for a burnt offering that one slaughtered not for its sake, it is still prohibited to sprinkle its blood not for its sake.

אִיבָּעֵית אֵימָא קְרָא אִיבָּעֵית אֵימָא סְבָרָא אִיבָּעֵית אֵימָא קְרָא מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְגוֹ' אִיבָּעֵית אֵימָא סְבָרָא מִשּׁוּם דְּשַׁנִּי בַּהּ כּוּ' כִּדְרֵישׁ פִּירְקָא

Traduction

Why is this so? If you wish, cite a verse; and if you wish, propose a logical argument. The Gemara elaborates: If you wish, cite a verse: ''That which has gone out of your lips you shall observe and do; according to what you have vowed freely to the Lord your God, even that which you have promised with your mouth'' (Deuteronomy 23:24). The derivation from this verse was explained in 2a. If you wish, propose a logical argument: Just because one deviated from protocol in its slaughter, shall he continue to deviate from protocol in the rest of the sacrificial process? This is as it was stated at the beginning of the chapter (2a).

וְאָמַר רָבָא עוֹלָה הַבָּאָה לְאַחַר מִיתָה שְׁחָטָהּ בְּשִׁינּוּי קוֹדֶשׁ פְּסוּלָה בְּשִׁינּוּי בְּעָלִים כְּשֵׁרָה דְּאֵין בְּעָלִים לְאַחַר מִיתָה

Traduction

And Rava says: With regard to a burnt offering that is brought by its owner’s heirs after his death, if one slaughtered it with a deviation from the type of offering, i.e., for the sake of another type of offering, it is unfit, i.e., it does not satisfy the owner’s obligation, and the heirs must therefore bring another offering. But if it was slaughtered with a deviation with regard to the owner, i.e., for the sake of another person, it is fit, as the offering has no legal owner after the owner’s death.

Rachi non traduit

לאחר מיתה. שמת בעליה והקריבה היורש:

פסולה. לא עלתה וצריך היורש להביא אחרת:

וְרַב פִּנְחָס בְּרֵיהּ דְּרַב אַמֵּי אָמַר יֵשׁ בְּעָלִים לְאַחַר מִיתָה אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב פִּנְחָס בְּרֵיהּ דְּרַב אַמֵּי דַּוְקָא קָאָמַר מָר יֵשׁ בְּעָלִים לְאַחַר מִיתָה וּבָעֵי לְאֵיתוֹיֵי עוֹלָה אַחֲרִיתִי אוֹ דִּלְמָא דְּאִי אִיכָּא כַּמָּה עֲשֵׂה גַּבֵּיהּ מְכַפְּרָא

Traduction

And Rav Pineḥas, son of Rav Ami, says that an offering has an owner after its owner’s death, specifically, the heir. Rav Ashi said to Rav Pineḥas, son of Rav Ami: Is the Master saying that an offering actually has an owner after its owner’s death, and that if it was slaughtered for the sake of the wrong owner, the heir must bring another burnt offering, contrary to the opinion of Rava? Or perhaps the Master is merely saying that if the heir has several violations of positive mitzvot, the offering atones for them, but still if it was slaughtered for the sake of the wrong owner, the heir is not required to bring another offering.

Rachi non traduit

יש בעלים. שהיורש הוא בעליה:

דוקא קאמר מר. אי פליגי אדרבא ובעי לאתויי אחריתי או דלמא דאי איכא כמה עשה גביה דיורש מכפרא אם לא שינה בה ומיהו היכא דשני לא בעי לאיתויי אחריתי דהא איהו לא נדר מידי:

אֲמַר לֵיהּ דַּוְקָא קָאָמֵינָא

Traduction

Rav Pineḥas said to him: I am saying that the heir is actually the owner, and if the offering was slaughtered for someone else, he must bring another offering.

וְאָמַר רָבָא עוֹלָה דּוֹרוֹן הִיא הֵיכִי דָמֵי אִי דְּלֵיכָּא תְּשׁוּבָה זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה וְאִי דְּאִיכָּא תְּשׁוּבָה הָתַנְיָא עָבַר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה וְשָׁב לֹא זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִים לוֹ אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ דּוֹרוֹן הוּא

Traduction

And Rava says: A burnt offering is a gift [doron] to God; its essential purpose is not atonement. Rava supports his assertion: What are the circumstances under which a burnt offering atones for violating a positive mitzva? If one brings a burnt offering without repentance for his transgression, he may not sacrifice it at all, as ''the sacrifice of the wicked is an abomination'' (Proverbs 21:27). And if there is repentance, isn’t it taught in a baraita that if one violates a positive mitzva and repents, God forgives him before he even moves from his place? If so, why is he required to bring an offering? Rather, conclude from it that a burnt offering is a gift that one brings in order to appease God even after he is forgiven.

Rachi non traduit

עולה דורון היא. אינה באה לכפר על עשה כפרה ממש אלא אחר שכפרה התשובה על העשה היא באה להקבלת פנים כאדם שסרח במלך וריצהו ע''י פרקליטין וכשבא להקביל פניו מביא דורון בידו:

היכי דמי. כלומר היכי דמי שתהא באה לכפרה:

אי דליכא תשובה. אעבירות עשה שבידו:

זבח רשעים תועבה. פסוק הוא במשלי (כא):

Tossefoth non traduit

עולה דורון היא. אע''ג דאעשה מכפרת יותר מחטאת דהא מכפרא מקיבעא:

(חַטָּאת עַל מִי מְכַפֵּר עוֹלָה לְאַחַר דּוֹרוֹן סִימָן)

Traduction

The Gemara states a mnemonic for this series of statements by Rava: A sin offering atones for who, a burnt offering after a gift.

תַּנְיָא נָמֵי הָכִי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חַטָּאת לָמָּה בָּאָה לָמָּה בָּאָה לְכַפֵּר אֶלָּא לָמָּה בָּאָה לִפְנֵי עוֹלָה לִפְרַקְלִיט שֶׁנִּכְנָס [רִיצָּה פְּרַקְלִיט נִכְנָס] דּוֹרוֹן אַחֲרָיו

Traduction

This last statement of Rava is also taught in a baraita: Rabbi Shimon said: For what purpose is a sin offering brought? The Gemara interrupts: For what purpose is it brought? Is it not brought to atone for a transgression? Rather, Rabbi Shimon clearly meant: For what reason is it brought before a burnt offering in all circumstances where both are brought? Rabbi Shimon answered: It is comparable to an advocate [lifraklit] who enters before the king to convince him to pardon the defendant. Once the advocate has appeased the king, the gift is brought in after him.

Rachi non traduit

למה באה לפני עולה. כל מקום שמביא חטאת ועולה חטאת קודם כדיליף לקמן בפרק כל התדיר (זבחים דף פט.):

פרקליט. מליץ טוב:

Tossefoth non traduit

ריצה פרקליט. אע''ג דאיכא עולת יולדת ומצורע ונזיר דלא מייתי קרבן אלא לאישתרויי בקדשים כדאמר בפרק בתרא דכריתות (דף כו.) ואפילו הם חטאתם קודמת לעולה דלא חלקה תורה:

חוּץ מִן הַפֶּסַח וְהַחַטָּאת כּוּ' פֶּסַח מְנָלַן

Traduction

§ The mishna teaches that all offerings are fit even if slaughtered not for their sake, except for the Paschal offering and the sin offering. The Gemara asks: From where do we derive that a Paschal offering is required to be slaughtered for its sake?

Rachi non traduit

פסח מנלן. בין למצוה בין לעכב דקס''ד לא אתי לן כשאר זבחים משלמים דלא כתיב בההוא קרא דזאת התורה דאיתרבי כל הזבחים מיניה למצוה:

דִּכְתִיב שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח שֶׁיְּהוּ כָּל עֲשִׂיּוֹתָיו לְשֵׁם פֶּסַח

Traduction

The Gemara answers: It is derived from a verse, as it is written: ''Observe the month of the spring and offer [ve’asita] the Paschal offering'' (Deuteronomy 16:1), teaching that all of the actions [asiyyotav] of the Paschal offering, all of its sacrificial rites, must be performed for the sake of the Paschal offering.

אַשְׁכְּחַן שִׁינּוּי קוֹדֶשׁ שִׁינּוּי בְּעָלִים מְנָלַן

Traduction

The Gemara asks: We found a source for the halakha that deviation from the type of offering is prohibited. From where do we derive that deviation with regard to the owner is also prohibited?

דִּכְתִיב וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא שֶׁתְּהֵא זְבִיחָה לְשֵׁם פֶּסַח אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְשִׁינּוּי קוֹדֶשׁ תְּנֵיהוּ עִנְיָן לְשִׁינּוּי בְעָלִים

Traduction

The Gemara answers that this is derived from a verse, as it is written: ''And you shall say: It is the sacrifice [zevaḥ] of the Lord’s Passover'' (Exodus 12:27), which indicates that the slaughter [zeviḥa] must be performed for the sake of the Paschal offering. If the verse is not necessary in order to derive the matter of deviation from the type of offering, as that halakha is derived from Deuteronomy 16:1, apply it to the matter of deviation with regard to the owner.

Tossefoth non traduit

ואמרתם זבח פסח. האי קרא כתיב ברישא ושמור את חודש האביב הוה ליה לאוקומי [בשינוי בעלים] באם אינו ענין אלא משום דכייל בה כל עבודות דכתיב ועשית פסח [דמשמע] מסתמא כל עשיות הלכך מוקי ליה לשינוי קודש:

אַשְׁכְּחַן לְמִצְוָה לְעַכֵּב מְנָלַן

Traduction

The Gemara asks: We found a source for the mitzva to sacrifice the Paschal offering for its sake and for the sake of its owner. From where do we derive that these intentions are indispensable and, if lacking, disqualify the offering?

אָמַר קְרָא וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ'

Traduction

The Gemara answers: The verse states: ''And you shall sacrifice [vezavaḥta] the Paschal offering unto the Lord, your God, of the flock and the herd'' (Deuteronomy 16:2). By repeating the mitzva to sacrifice the Paschal offering for its sake and for the sake of its owner, the Torah indicates that these two intentions are both indispensable to the sacrificial process.

Tossefoth non traduit

וזבחת פסח. בסוף התודה (מנחות פב.) דריש לה במשנה לדבר שבחובה [שהיא באה מן החולין] והתם בגמרא נמי מייתי דרשא דהכא:

מַתְקֵיף לַהּ רַב סָפְרָא הַאי וְזָבַחְתָּ לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַב נַחְמָן דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ מִנַּיִן לְמוֹתַר פֶּסַח שֶׁקָּרֵב שְׁלָמִים שֶׁנֶּאֱמַר וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר וַהֲלֹא אֵין פֶּסַח בָּא אֶלָּא מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים מִכָּאן לְמוֹתַר הַפֶּסַח שֶׁיְּהֵא לְדָבָר הַבָּא מִן הַצֹּאן וּמִן הַבָּקָר וּמַאי נִיהוּ שְׁלָמִים

Traduction

Rav Safra objects to this: Does this verse: ''And you shall sacrifice,'' come to teach this halakha? It is necessary for the statement of Rav Naḥman, as Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: From where is it derived that a leftover Paschal offering, an animal consecrated but not ultimately sacrificed on Passover eve, is sacrificed as a peace offering afterward? It is derived from that which is stated: ''And you shall sacrifice the Passover offering unto the Lord, your God, of the flock and the herd.'' The verse is difficult: But isn’t a Paschal offering brought only from the lambs and from the goats? From here it is derived that a leftover Paschal offering should be sacrificed as an offering brought both from the flock and from the herd. And what is that? It is a peace offering.

Rachi non traduit

מותר הפסח. שאבד ונתכפר באחר ונמצא הראשון:

לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר. היינו שלמים שהן באין מכל צאן ומכל בקר בין זכרים בין נקבות מה שאין כן בשאר זבחים שהוקבעו או בזכר או בנקבה עולה ואשם הוקבעו בזכרים חטאת הוקבע בנקבות והוקבע בזכרים כגון שעיר נשיא אינו בא בנקבה:

Tossefoth non traduit

ומאי ניהו שלמים. דעולה ליכא למימר דאינה באה מכל צאן ובקר כדפי' בקונטרס דאינה באה נקבה ועוד איכא לקמן תלתא קראי וההוא דאם כבש מוכח בהדיא דהוי שלמים ועוד דדוחין קדשים קלים אצל קדשים קלים ולא אצל קדשי קדשים כדלקמן (זבחים דף ט.):

אֶלָּא אָמַר רַב סָפְרָא וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לְכִדְרַב נַחְמָן שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב לְמִצְוָה בְּשִׁינּוּי קוֹדֶשׁ וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח בְּשִׁינּוּי בְּעָלִים לְמִצְוָה הוּא לְעַכֵּב בֵּין הָכָא וְהָכָא

Traduction

Rather, Rav Safra says that the verses should be expounded as follows: The verse ''And you shall sacrifice the Paschal offering'' teaches the statement of Rav Naḥman, that a leftover Paschal offering is sacrificed as a peace offering. The verse: ''Observe the month of the spring and offer the Paschal offering'' (Deuteronomy 16:1), teaches that there is a mitzva to sacrifice the Paschal offering without deviation from the type of offering. The verse: ''And you shall say: It is the sacrifice of the Lord’s Passover'' (Exodus 12:27), teaches that there is a mitzva to slaughter it without deviation with regard to the owner. The term ''it is'' in the latter verse teaches that both here and there, i.e., with regard to both the offering and the owner, proper intent is indispensable.

Rachi non traduit

למצוה בשינוי קודש. בכולהו עשיות ילפינן מיניה דהא כתיב ועשית:

הוא. משמע פסח הוא בהוייתו לשמו כשר שלא לשמו פסול:

דהכא והכא. בשינוי קודש ובשינוי בעלים דהוא משמע אתרוייהו כשהוא עשוי כמצותו משמע:

Tossefoth non traduit

וזבחת פסח לכדרב נחמן. בסיפרי פרשת עשר תעשר דריש כולהו בשנוי קודש והכי איתא התם וזבחת אין לי אלא זביחה שאר עבודות מנין ואשינוי [קודש] קאי ת''ל ועשית יכול אף הקטר חלבו ת''ל וזבחת ואין זה בסוגיא שלנו:

הוא לעכב בין הכא בין הכא. בשינוי קודש בכל עבודות בשינוי בעלים בזביחה אע''ג דהוא בזביחה כתיב בפרשת בא אל פרעה וקרא דועשית בפרשת ראה אנכי מכל מקום משמע הוא בהוייתו כשהוא עשוי כמצותו כדפי' בקונטרס והשתא הא דקאמר אשכחן זביחה שאר עבודות מנא לן אשינוי בעלים קאי עוד יש לפרש דבין בשינוי קודש בין בשינוי בעלים קבעי מנא לן לעכב דהוא קאי דוקא אזביחה ומדאפקיה רחמנא לשינוי בעלים בלשון שינוי קודש אית לן לאוקומי הא דזביחה לעכב בין בשינוי בעלים בין בשינוי קודש ושינוייא דהואיל וגלי גלי לא ניחא להאי פירושא כמו לפירוש קמא:

וְאַשְׁכְּחַן זְבִיחָה שְׁאָר עֲבוֹדוֹת מְנָלַן הוֹאִיל וְגַלִּי גַּלִּי

Traduction

Rav Safra continues: And we found a source for slaughter. From where do we derive that other sacrificial rites must also be performed for the sake of the owner or the offering is disqualified? Since the Torah revealed that this intention is indispensable to the proper slaughter of the Paschal offering, it thereby revealed that it is critical to proper performance of the other rites as well.

Rachi non traduit

ואשכחן זביחה. בשינוי [קודש ובשינוי] בעלים:

רַב אָשֵׁי אָמַר הוֹאִיל וְגַלִּי גַּלִּי לָא אָמְרִינַן אֶלָּא [עֲבוֹדוֹת] מְנָלַן דִּכְתִיב זֹאת הַתּוֹרָה לָעוֹלָה וְלַמִּנְחָה וְגוֹ'

Traduction

Rav Ashi says: We do not say that since the Torah revealed that this halakha is indispensable to slaughter, it thereby revealed that it is indispensable to the other rites as well. Rather, from where do we derive that it is indispensable to the other sacrificial rites? It is derived from a verse, as it is written: ''This is the law of the burnt offering, and of the meal offering, and of the sin offering, and of the guilt offering, and of the consecration offering, and of the sacrifice of peace offerings'' (Leviticus 7:37), indicating that all offerings must, like a peace offering, be sacrificed for their own sake.

וְתַנְיָא בְּיוֹם צַוֹּתוֹ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶת קָרְבְּנֵיהֶם זֶה בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר וָפֶסַח

Traduction

And it is taught in a baraita: In the verse: ''In the day that he commanded the children of Israel to present their offerings'' (Leviticus 7:38), this word, i.e., ''offerings,'' is referring to the firstborn animal, the animal tithe, and the Paschal offering, which are not mentioned in the previous verse.

Rachi non traduit

ביום צוותו. סמוך לזאת התורה ודרשינן סמוכין ביום צוותו להקריב את קרבניהם לרבות קרבנות שלא הוזכרו במקרא בענין שלמעלה:

הִקִּישׁוֹ הַכָּתוּב לִשְׁלָמִים מָה שְׁלָמִים בֵּין שִׁינּוּי קוֹדֶשׁ בֵּין שִׁינּוּי בְעָלִים בָּעֵינַן לְמִצְוָה אַף כָּל בֵּין שִׁינּוּי קוֹדֶשׁ בֵּין שִׁינּוּי בְעָלִים לְמִצְוָה

Traduction

The text juxtaposes all types of offerings mentioned in both verses with a peace offering, indicating that just as one who sacrifices a peace offering is required to do so with the proper intent, both concerning deviation from the offering and concerning deviation with regard to the owner, and in addition, the halakha of proper intent is only as a mitzva, not as an indispensable requirement, so too, in the case of any type of offering that must have proper intent, both concerning deviation from the offering and concerning deviation with regard to the owner, the halakha of proper intent is only as a mitzva. Therefore, the mitzva ab initio is derived from the halakha of a peace offering; and those verses mentioned earlier repeat the halakha to teach that it is indispensable with regard to slaughter.

Rachi non traduit

אף כל כו'. הלכך מצוה בפסח ילפינן משלמים דרבינן להו לעיל לשינוי קודש ולשינוי בעלים (ועשית פסח לעכב בכל עשיותיו בשינוי קדש ואמרתם זבח פסח לעכב בזביחה בשינוי בעלים):

Tossefoth non traduit

מה שלמים בין בזביחה בין בשאר עבודות לא חלקת בהן. וא''ת כיון דכתיב ועשית פסח לעכב בשינוי קודש בכל עשיות לשתוק קרא מזביחה ותיתי משלמים דמה שלמים לא חלקת בין בשינוי קודש לשינוי בעלים למצוה אף לפסח לא תחלוק לעכב:

וְכִשְׁלָמִים מָה שְׁלָמִים בֵּין זְבִיחָה בֵּין שְׁאָר עֲבוֹדוֹת לֹא חָלַקְתָּ בָּהֶן לְמִצְוָה אַף פֶּסַח לֹא תַּחְלוֹק בּוֹ בֵּין זְבִיחָה לִשְׁאָר עֲבוֹדוֹת לְעַכֵּב (מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר הוּא בִּזְבִיחָה אֵינוֹ אֶלָּא לְעַכֵּב)

Traduction

And the juxtaposition of the peace offering with the Paschal offering indicates that a Paschal offering is similar to a peace offering in another respect: Just as with regard to a peace offering, you did not distinguish between slaughter and the other rites with regard to the mitzva ab initio of proper intent, so too, with regard to the Paschal offering, do not distinguish between slaughter and the other sacrificial rites with regard to the halakha that proper intent is indispensable.

Rachi non traduit

וכשלמים. כלומ' כיון דגלי קרא עכובא בזביחה ילפינן שאר עבודות לעכובא מהיקשא דמצוה כשלמים מה שלמים כו':

אֶלָּא הוּא לְמָה לִי

Traduction

The Gemara asks: Rather, since the indispensability of proper intent with regard to the Paschal offering is derived from its juxtaposition with the peace offering, why do I need the term ''it is'' to be written in Exodus 12:27? What is derived from there?

Rachi non traduit

הכי גרסי' אלא הוא למה לי לכדתניא [וכו'] אבל אשם לא נאמר כו'. ול''ג כל מקום שנאמר בזביחה אינו אלא לעכב דהך ברייתא לקמן היא בפירקין בדינא ר' אליעזר ורבי יהושע ול''ג ליה:

Tossefoth non traduit

אלא הוא למה לי. לקמן בפרק בית שמאי (זבחים דף לז:) ובפסחים פרק מי שהיה טמא (פסחים דף צז.) דריש הוא דפסח למעוטי תמורת פסח ותרי הוא כתיבי ובפסחים בסוף תמיד נשחט (פסחים דף סב:) דריש רבי אליעזר מהוא דפסח לא הוא כשר לשם אחרים ולא אחרים כשרין לשמו ורבי אליעזר לטעמיה דאית ליה עכובא באשם ולא מוקי ליה למימר אבל אשם לא נאמר בו הוא כו':

כִּדְתַנְיָא נֶאֱמַר בְּפֶסַח הוּא בִּשְׁחִיטָה לְעַכֵּב אֲבָל אָשָׁם לֹא נֶאֱמַר בּוֹ הוּא אֶלָּא לְאַחַר הַקְטָרַת אֵימוּרִין וְהוּא עַצְמוֹ שֶׁלֹּא הוּקְטְרוּ אֵימוּרָיו כָּשֵׁר

Traduction

The Gemara answers: This is written to teach that this requirement is indispensable only in the case of a Paschal offering, and not in the case of a guilt offering. As it is taught in a baraita: Concerning the Paschal offering, the term ''it is'' is stated with regard to slaughter in Exodus 12:27 to teach that intent for the owner is indispensable. But concerning a guilt offering, the term ''it is'' is stated only after the verse mentions the burning of the sacrificial portions, and since a guilt offering itself is fit even when its portions were not burned on the altar at all, intent for the sake of the owner at this point is certainly not indispensable.

Rachi non traduit

לכדתניא. כלומר לגלויי על הוא דגבי אשם דלא ילפינן פסול מיניה כדמהדר ליה רבי יהושע לר' אליעזר לקמן בפירקין (זבחים דף י:) שהיה דורש אשם הוא לשמו כשר שלא לשמו פסול וקא מהדר ליה רבי יהושע פסח נאמר בו הוא בשחיטה לפיכך שלא לשמו פסול אבל אשם כו':

Tossefoth non traduit

כל מקום שנאמר הוא בזביחה. פירש בקונטרס ולא גרסינן ליה משום דליתיה בברייתא דלקמן ואין למחוק בשביל כך הספרים דאפשר שהיא בברייתא בשום מקום בתוספתא:

חַטָּאת מְנָלַן דִּכְתִיב וְשָׁחַט אֹתָהּ לְחַטָּאת שֶׁתְּהֵא שְׁחִיטָה לְשֵׁם חַטָּאת

Traduction

§ The Gemara asks: From where do we derive that if a sin offering is sacrificed for the sake of the wrong type of offering or one other than its owner, it is disqualified? The Gemara answers: It is derived from this verse, as it is written: ''And slaughter it for a sin offering'' (Leviticus 4:33), teaching that the slaughter must be performed for the sake of a sin offering.

אַשְׁכְּחַן שְׁחִיטָה קַבָּלָה מְנָלַן דִּכְתִיב

Traduction

The Gemara asks: We found a source with regard to slaughter. From where do we derive this with regard to collection of the blood? The Gemara answers: It is derived from this verse, as it is written: