Le texte Le vocabulaire Les révisions
Zva'him
Daf 50a
מִדְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל
Traduction
is apparent from that which the school of Rabbi Yishmael taught, discussed in the previous chapter (41a).
Rachi non traduit
מדתני דבי רבי ישמעאל. בפרק ב''ש (לעיל זבחים דף מא.) ומה במקום שלא הושוו קרבן לקרבן ואוקימנא התם דקסבר ר' ישמעאל דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בקל וחומר:
דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בְּבִנְיַן אָב אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה לָא לִכְתּוֹב צָפוֹנָה בְּאָשָׁם וְתֵיתֵי מִבִּנְיַן אָב מֵחַטָּאת לְמַאי הִלְכְתָא כַּתְבֵיהּ לָאו לְמֵימְרָא דְּדָבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ אֵין חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּבִנְיַן אָב
Traduction
The Gemara asks: What is the halakha as to whether a matter derived via a juxtaposition can teach its halakha in another context via a paradigm? Rabbi Yirmeya says: It must be that it cannot, as, if it could, let the Torah not write the requirement to slaughter an offering in the north of the Temple courtyard with regard to a guilt offering (see Leviticus 14:13), and one can derive it via a paradigm from the halakha of a sin offering, since they are both offerings of the most sacred order. For what halakha did the verse write it with regard to a guilt offering as well? Is this not to say that a matter derived via a juxtaposition cannot then teach its halakha in another context via a paradigm?
Rachi non traduit
בבנין אב. מה מצינו וכולן שאילות הללו בקדשים נשאלו וארבעה שאילות בכל מדה ומדה כגון דבר הלמד בהיקש מהו שילמד בהיקש ובגזרה שוה ובקל וחומר ובבנין אב ודבר הלמד בגזרה שוה מהו שילמד בהיקש ובג''ש וק''ו ובבנין אב ודבר הלמד בבנין אב מהו שילמד בכולן:
וְלִיטַעְמָיךְ תֵּיתֵי מִבִּנְיַן אָב מֵעוֹלָה מַאי טַעְמָא לָא אָתֵי מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְעוֹלָה שֶׁכֵּן כָּלִיל חַטָּאת נָמֵי אִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְחַטָּאת שֶׁכֵּן מְכַפֶּרֶת עַל חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת
Traduction
The Gemara questions this proof: But according to your reasoning, why not derive the halakha that a guilt offering must be slaughtered in the north from the halakha of a burnt offering, via a paradigm? What is the reason that this halakha is not derived from there? It must be because it can be refuted with the following claim: What is notable about a burnt offering? It is notable in that the Torah teaches that it is entirely burned on the altar, which is not so with regard to a guilt offering. The Gemara now states its objection: In that case, the derivation from a sin offering via a paradigm can also be refuted: What is notable about a sin offering? It is notable in that it atones for those sins liable for punishment by karet, which is not so with regard to a guilt offering. If so, there is no proof from here.
Rachi non traduit
וליטעמיך. אי משום הא כתביה לייתי מעולה דכתיב בה בהדיא:
שכן מכפרת כו'. ואין לך לפרש שאילתייהו מכאן:
חֲדָא מֵחֲדָא לָא אָתְיָא תֵּיתֵי חֲדָא מִתַּרְתֵּי
Traduction
The Gemara suggests an alternative paradigm: Although the requirement to slaughter one of these three offerings, i.e., a burnt offering, sin offering, or guilt offering, in the north cannot be derived from any one of the others, one can derive the halakha concerning one of them from the other two.
Rachi non traduit
מחדא לא אתיא כו'. מילתא באפיה נפשה היא ולאו למיפשט בעיין:
מֵהֵי תֵּיתֵי לָא נִכְתּוֹב רַחֲמָנָא עוֹלָה וְתֵיתֵי מֵחַטָּאת וְאָשָׁם מָה לְהָנָךְ שֶׁכֵּן מְכַפְּרִין
Traduction
The Gemara clarifies: From which two could one derive the third? Let the Merciful One not write the requirement to slaughter the offering in the north with regard to a burnt offering, and derive this halakha from the halakhot of a sin offering and a guilt offering. The Gemara refutes this derivation: What is notable about these two offerings? They are notable in that they atone for transgressions, whereas a burnt offering does not atone for any sin.
Tossefoth non traduit
לא נכתוב רחמנא בעולה ותיתי מחטאת ואשם. פי' ולכתוב בהדיא צפון בחטאת ואשם ואם תאמר ולכתוב בזבחי שלמי צבור ונילף עולה מינייהו וי''ל דאיכא למיפרך דמה לזבחי שלמי ציבור שכן זמנן קבוע ועוד דחטאת לא אתי מיניה שכן זכרים ואשם שכן אינו בציבור וא''ת למה לי לאקושי לקמן (זבחים דף נה.) זבחי שלמי ציבור לעולה תיפוק לי בבנין אב וכי תימא לאשמועי' שהם קדשי קדשים כעולה הוי מצי למילף מדאיתקש לחטאת וי''ל דאיכא למיפרך שכן תדיר כדמפרש בפרק תמיד נשחט (פסחים דף סה.) אי נמי מה לשם שלמים שכן אינן טעונין צפון וא''ת בפ''ק דשבועות (דף ט. ושם) דיליף שעיר דר''ח משעיר חיצון דאינו מכפר אלא על טומאת מקדש וקדשיו דקאמר הואיל וזה בא לזמן קבוע ובשעיר הנעשה בחוץ קאמר כדפירש התם בקונטרס דאי מפנימי הוה ליה למיפרך שכן נכנס דמה לפני ולפנים ועוד דאדרבה נילף משעיר המשתלח דמכפר בשאר עבירות אבל השתא אי מחיצון גמר ניחא דדמו אהדדי טפי משעיר המשתלח והשתא אי מחיצון גמר א''כ תפשוט דדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב דחיצון גופיה לא ידענא אלא מהיקשא דפנימי וי''ל דהא אמרינן התם דגילוי מילתא בעלמא הוא וא''ת והיכי גמר בפ''ב דביצה (דף כ.) סמיכה בשלמי חובה בבנין אב (משלמי נדבה) [מעולת חובה] והא עולת חובה מכמשפט ילפא דהיינו היקש וי''ל דקושיא בעלמא הוא דפריך התם ממאי דבית הלל כו' דלמא מעולת חובה גמרי כלומר אם תימצי לומר דדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב ועו''ק בהקומץ רבה (מנחות דף כא:) נאמר הבא מנחה והבא מלח ונאמר הבא מנחה והבא עצים מה עצים משל ציבור אף מלח משל ציבור ועצים גופייהו לא ידעינן אלא מדאיתקש למזבח דכתיב (ויקרא א':

ח') על העצים אשר על האש אשר על המזבח מה מזבח משל ציבור וכו':
לָא נִכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּחַטָּאת וְתֵיתֵי מֵהָנָךְ מָה לְהָנָךְ שֶׁכֵּן זְכָרִים
Traduction
The Gemara suggests: Let the Merciful One not write the requirement to slaughter an offering in the north with regard to a sin offering, and derive this halakha from the halakhot of these others, the burnt offering and the guilt offering. The Gemara refutes this derivation: What is notable about these two offerings? They are notable in that they are brought only from male animals, whereas an individual’s sin offering is a female animal.
לָא נִכְתּוֹב בְּאָשָׁם וְתֵיתֵי מֵהָנָךְ מָה לְהָנָךְ שֶׁכֵּן יֶשְׁנָן בְּצִיבּוּר כִּבְיָחִיד
Traduction
The Gemara suggests: Let the Merciful One not write the requirement to slaughter an offering in the north with regard to a guilt offering, and derive this halakha from the halakhot of these other two. The Gemara refutes this derivation: What is notable about these two offerings? They are notable in that they are brought by a community just as they are brought by an individual, whereas a guilt offering can be brought only by an individual.
דָּבָר הַלָּמֵד בִּגְזֵירָה שָׁוָה מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ אָמַר רַב פָּפָּא וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים [וְגוֹ'] אִם עַל תּוֹדָה לָמַדְנוּ לְתוֹדָה שֶׁבָּא מִן הַמַּעֲשֵׂר מִדְּאַשְׁכְּחַן שְׁלָמִים דְּאָתוּ מִמַּעֲשֵׂר
Traduction
The Gemara returns to its discussion of hermeneutical principles. What is the halakha as to whether a matter derived via a verbal analogy can teach its halakha to another matter via a juxtaposition? Rav Pappa says: The verse states: ''And this is the law of the sacrifice of peace offerings, which one may offer to the Lord. If he sacrifices it for a thanks offering, then he shall offer with the thanks offering unleavened cakes mingled with oil, and unleavened wafers spread with oil, and cakes mingled with oil, of fine flour soaked'' (Leviticus 7:11–12). From this juxtaposition we have learned that the money to purchase a thanks offering can come from money used to redeem the second tithe, since we find that the money to purchase a peace offering can come from money used to redeem the second tithe.
Rachi non traduit
למדנו לתודה. מכאן בהיקש משלמים שבאה מן המעשר אם פירש בשעת נדרו ע''מ להביאה ממעות מע''ש:
Tossefoth non traduit
אם על תודה כו'. הקשה ה''ר יעקב מאורלינ''ש בפרק דם חטאת (לקמן זבחים דף צח.) ובפ' התודה (מנחות דף פג) דאמר מה חטאת אינה באה אלא מן החולין למה לי הא שלמים ותודה שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין עוד קשה היכי יליף התם מחטאת כיון דאיכא שלמים ותודה דבאין מן המעשר דלא ילפינן בהיקשא דזאת התורה אלא דבר שיכול לנהוג בכל הנזכרים בפסוק דמהאי טעמא מיבעי לן קרא בפ''ב דביצה (דף כ.) עולת חובה טעונה סמיכה ולא ילפינן מהיקשא דזאת התורה משום דסמיכה לא בעי בכולהו דבכור ומעשר לא בעו סמיכה כדתנן פרק שתי מדות (מנחות דף צב.) וי''ל דכל חובה מקשינן לחטאת מה חטאת דבר שבחובה ואינו בא אלא מן החולין כדמוכח בפרק התודה (מנחות דף פג.) ומנחת נדבה דאינה באה אלא מן החולין מנ''ל וא''ת בפ''ק דחגיגה (דף ח.) דדריש מסת מלמד שאדם מביא חגיגתו מן החולין למה לי הלא חובה היא ותיפוק לי מהיקש וי''ל משום דקאמר התם דחגיגה באה נמי מן המעשר איצטריך מסת למימר דאינה באה הכל מן המעשר אלא מן החולין ומן המעשר מתרוייהו אי נמי משום דכתיב כאשר יברכך בסיפיה דקרא סלקא דעתך דאתיא ממעשר להכי איצטריך מסת:
שְׁלָמִים גּוּפַיְיהוּ מְנָא לַן דִּכְתִיב שָׁם שָׁם
Traduction
The Gemara asks: From where do we derive that the money to purchase peace offerings themselves can come from money used to redeem the second tithe? As it is written with regard to peace offerings: ''And you shall sacrifice peace offerings and shall eat there'' (Deuteronomy 27:7). And it is written with regard to second tithe: ''And you shall eat before the Lord your God, in the place which He shall choose to cause His name to dwell there'' (Deuteronomy 14:23). The usage of the term ''there'' in both passages serves as a verbal analogy, and demonstrates that a halakha derived via a verbal analogy, that of a peace offering, can then teach a halakha via its juxtaposition to a thanks offering.
Rachi non traduit
שם שם. בשלמים כתיב (דברים כז) וזבחת שלמים ואכלת שם ובמעשר כתיב (שם יד) ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות:
אֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי לְרָבִינָא מַעְשַׂר דָּגָן חוּלִּין בְּעָלְמָא הוּא
Traduction
Mar Zutra, son of Rav Mari, said to Ravina: This is not a proof, because the tithe of grain, including the second tithe, is merely non-sacred. Therefore, it cannot be used to prove that in the realm of consecrated matters a halakha derived via a verbal analogy can teach a halakha via a juxtaposition.
Rachi non traduit
חולין הוא. ואנן בקדשים קמיבעיא לן:
אֲמַר לֵיהּ אָמַר אָמְרַהּ לָמֵד קֹדֶשׁ וּמְלַמֵּד קֹדֶשׁ
Traduction
Ravina said to him: Does the one who said that in the realm of consecrated matters a halakha derived via one of the hermeneutical principles cannot teach via another of those principles say this only when the halakha that is derived is in the realm of consecrated matters and the halakha that teaches is in the realm of consecrated matters as well? He holds that even if that which is derived is in the realm of consecrated matters it cannot teach its halakha via one of the hermeneutical principles. Therefore, since peace offerings are in the realm of consecrated matters, the halakha derived from the juxtaposition of thanks offerings to peace offerings serves as a source that a matter derived via a verbal analogy can teach its halakha to another matter via a juxtaposition.
Rachi non traduit
אמר אמרה. האמור למד קדש ומלמד קדש בתמיה וכי שניהן צריכין שיהו בקדשים הואיל ולמד קדש כגון שלמים שפיר מיפשט בעיין דבתר למד אזלינן ומר זוטרא סבר בתר מלמד אזלינן והיינו דאמרינן בעלמא (לעיל זבחים דף מה. ולקמן זבחים דף ס:) הניחא למ''ד בתר למד אזלינן:
Tossefoth non traduit
אמר אמרה. ורבינו שמואל מפרש אימר אמרת שמא אתה רוצה לומר ששניהם בעינן קדש ורבינו תם גריס אמי אמרה ואמי שם חכם וביבמות פרק הערל (יבמות דף פ.) היינו דשמענא ליה לאמי כל שממעי אמו לקוי ובכתובות (דף מד:) אמר רבא תני אמי בתולת ישראל ולא בתולת גרים וא''ת דלמר זוטרא לא איפשיטא בעיא ובסוף אלו מנחות (מנחות עו.) אמרינן לחמי תודה ונזירות באות עשר עשר לחמי תודה בהדיא כתיב בהן פירוש דכתיב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה' ואמר בפרק התודה (מנחות דף עז:) נ כאן תרומה ונאמר להלן בתרומת מעשר תרומה מה להלן אחד מעשרה אף כאן אחד מעשרה ונזירות מהיקש דאמר מר על זבח תודת שלמיו לרבות שלמי נזיר פי' לכל דין לחמי תודה לעשרה קבין ירושלמית וחצי לוג שמן ושיהיו באות י' אלמא דין דתודה אתיא בג''ש חוזרת ומלמדת בהיקש ותו בההיא שמעתא לעיל ילפינן דכל המנחות באות עשר בבנין אב מלחמי תודה דאתיא בג''ש מתרומת מעשר ואם כן תפשוט דבר הלמד בג''ש חוזר ומלמד בבנין אב ובההיא שמעתא גופה פריך התם אי ס''ל דדבר הלמד בג''ש חוזר ומלמד בבנין אב נילף מחביתין וי''ל דתרומת מעשר דהתם חולין הוא כדקאמר הכא מעשר דגן חולין הוא ומיהו הך קשיא לרבינא דס''ל הכא בתר למד אזלינן ובסמוך אמרינן תיקו ודוחק לומר דלרבינא איפשטא ליה כמו כן בעיא דלקמן מההיא דמנחות:
דָּבָר הַלָּמֵד בִּגְזֵירָה שָׁוָה מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בִּגְזֵירָה שָׁוָה אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא תַּנְיָא סֹלֶת מֻרְבֶּכֶת לָמַדְנוּ לִרְבוּכָה שֶׁבָּאָה סוֹלֶת
Traduction
§ The Gemara asks: What is the halakha as to whether a matter derived via a verbal analogy can teach its halakha to another matter via another verbal analogy? Rami bar Ḥama says: It is taught in a baraita with regard to the types of bread that accompany a thanks offering: ''If he sacrifices it for a thanks offering, then he shall sacrifice with the thanks offering unleavened loaves mingled with oil, and unleavened wafers spread with oil, and loaves mingled with oil, of fine flour cooked with oil'' (Leviticus 7:12). We have derived from here that the poached breads accompanying the thanks offering come from fine flour.
Rachi non traduit
למדנו רבוכה. חלות מבושלות במים תחילה שבתודה שבאה סולת ולא קמח:
חַלּוֹת מִנַּיִין תַּלְמוּד לוֹמַר חַלּוֹת חַלּוֹת רְקִיקִין מִנַּיִין תַּלְמוּד לוֹמַר מַצּוֹת מַצּוֹת
Traduction
The baraita continues: From where is it derived that the loaves accompanying a thanks offering are also prepared with fine flour? The verse states: ''Loaves mingled with oil, of fine flour cooked with oil'' (Leviticus 7:12), and it also states in the same verse: ''Unleavened loaves mingled with oil.'' From where is it derived that the unleavened wafers accompanying a thanks offering are also prepared with fine flour? The verse states: ''Unleavened cakes mingled with oil'' (Leviticus 7:12), and the verse also states: ''Unleavened wafers spread with oil.'' The baraita derives via a verbal analogy that the unleavened loaves mingled with oil are prepared with fine flour, and then teaches the halakha concerning unleavened wafers using a verbal analogy from the halakha of unleavened loaves.
Rachi non traduit
חלות שבתודה מניין. ששלשה מינין מצה יש בה חלות רקיקין רבוכה חלות שבה מניין שהן סולת:
ת''ל חלות חלות. נאמר בחלות חלות ונאמר ברבוכה חלות:
מצות מצות. נאמר ברקיקין מצות ונאמר בחלות מצות וילפינן רקיקין מחלות וחלות למדו מרבוכה ושניהם בגז''ש:
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא מִמַּאי דְּמַצּוֹת מַצּוֹת מֵחַלּוֹת גָּמַר דִּלְמָא מִמַּאֲפֵה תַנּוּר גָּמַר
Traduction
Ravina said to Rami bar Ḥama: From where do you know that the tanna of the baraita learns the verbal analogy of ''unleavened'' and ''unleavened'' from loaves of the thanks offering? Perhaps the tanna learns the verbal analogy from the word ''unleavened'' stated with regard to meal offerings baked in an oven, about which the verse states explicitly that they are prepared with fine flour: ''And when you bring a meal offering baked in the oven, it shall be unleavened cakes of fine flour mingled with oil, or unleavened wafers spread with oil'' (Leviticus 2:4). If so, there is no source that a halakha derived via a verbal analogy can teach a halakha via a verbal analogy.
Rachi non traduit
וממאי. דרקיקין דתודה מצות מצות מחלות דתודה גמרי:
דלמא ממצות דכתיב גבי רקיקין מנחת מאפה גמרי. והתם סלת בהדיא כתיב סלת חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן (ויקרא ב':ד'):
אֶלָּא אָמַר רָבָא תַּנְיָא וְקִרְבּוֹ וּפִרְשׁוֹ וְהוֹצִיא מְלַמֵּד שֶׁמּוֹצִיאוֹ שָׁלֵם
Traduction
Rather, Rava says that the source is from a different baraita, as it is taught in a baraita with regard to the bull offering of a High Priest: ''And the skin of the bull and all its flesh, with its head and with its legs, and its innards, and its dung, the whole bull shall he carry out of the camp to a pure place, where the ashes are poured out, and burn it on wood with fire'' (Leviticus 4:11–12). This teaches that he brings the offering out whole.
Rachi non traduit
מלמד שמוציא את כל הפר שלם. דאי במנותח היאך הכל יוציא בהוצאה אחת הנתחים וקרבו ופרשו:
יָכוֹל יִשְׂרְפֶנּוּ שָׁלֵם נֶאֱמַר כָּאן רֹאשׁוֹ וּכְרָעָיו וְנֶאֱמַר לְהַלָּן רֹאשׁוֹ וּכְרָעָיו מָה לְהַלָּן עַל יְדֵי נִיתּוּחַ אַף כָּאן עַל יְדֵי נִיתּוּחַ
Traduction
The baraita continues: One might have thought that he should burn it whole as well. It is stated here: ''Its head and its legs,'' and it is stated there, with regard to a burnt offering: ''And he shall cut it into its pieces; and the priest shall lay them, with its head and its fats, in order on the wood that is on the fire which is upon the altar. But the innards and the legs shall he wash with water'' (Leviticus 1:12–13). Just as there, the burnt offering is burned by means of cutting the offering into pieces, as explicitly stated in the verse, so too here, it is burned by means of cutting the offering into pieces.
Rachi non traduit
נאמר כאן ראשו וכרעיו. על ראשו ועל כרעיו (שם ד):
ונאמר להלן ראשו וכרעיו. בעולת בן צאן כתיב וערך הכהן את הראש וכתיב וקרבו וכרעיו ירחץ (שם א):
מה להלן ע''י ניתוח. היה מקטירן דניתוח כתיב ביה:
אף שריפה של זה ע''י ניתוח. ובפר כהן משיח קאי:
Tossefoth non traduit
מה להלן ע''י ניתוח שלא בהפשט. ואם תאמר היכי יליף מהכא דדבר הלמד בג''ש חוזר ומלמד בג''ש דילפינן פר יום הכפורים בנתוח שלא בהפשט מפר כהן משיח וניתוח בפר כהן משיח גמרינן מעולה הלא כה''ג אפילו למד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש כיון דהוי הימנו ודבר אחר דשלא בהפשט בפר כהן משיח מדאיתקש עור ובשר לפרש יליף כדפירש בקונטרס ודבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בגזירה שוה ושמא אין זה היקש אלא גילוי מילתא בעלמא וי''ל דשלאבהפשט נקט אגב אורחיה ולא צריך למילף דמגופיה דפר יום הכפורים שמעינן דכתיב (ויקרא ט''ז:
כ''ז) ושרפו באש את עורותם ואת בשרם ואת פרשם דאיתקש עורם ובשרם לפרשם:
אִי מָה לְהַלָּן בְּהֶפְשֵׁט אַף כָּאן נָמֵי בְּהֶפְשֵׁט תַּלְמוּד לוֹמַר וְקִרְבּוֹ וּפִרְשׁוֹ מַאי תַּלְמוּדָא אָמַר רַב פָּפָּא כְּשֵׁם שֶׁפִּרְשׁוֹ בְּקִרְבּוֹ כָּךְ בְּשָׂרוֹ בְּעוֹרוֹ
Traduction
The Gemara clarifies: If these are compared, one could say that just as there, the burnt offering is prepared for being burned by first flaying it, so too here, the bull offering of a High Priest should also be prepared for being burned by first flaying it. To counter this reasoning, the verse states: ''And its innards and its dung'' (Leviticus 4:11). The Gemara asks: What is the biblical derivation? How do these words teach that there is no requirement to flay the animal? Rav Pappa says: Just as the dung remains inside the animal when the animal is burned, so the animal’s flesh remains inside its skin. In any event, the halakha that the bull offering of a High Priest is cut into pieces before it is burned is derived via a verbal analogy.
Rachi non traduit
כשם שפרשו בקרבו כו'. דאיתקש שריפת עורו ובשרו לשריפת קרבו ופרשו:
מה פרשו בקרבו. דדבר מגונה הוא להוציאו ולשורפו בעין:
וְתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר נֶאֱמַר כָּאן עוֹר וּבָשָׂר [וָפֶרֶשׁ]
Traduction
Rava continues: And it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: It is stated here, with regard to the bull and goat offered by the High Priest on Yom Kippur, the terms skin, flesh, and dung, in the verse: ''And the bull of the sin offering, and the goat of the sin offering, whose blood was brought in to make atonement in the Sanctuary, shall be carried out of the camp; and they shall burn in the fire their skin, and their flesh, and their dung'' (Leviticus 16:27).
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source