Vayedaber

Simple Havroutah

Zva'him

Daf 47b

מַתָּנָה אַחַת מֵהֶן מְעַכֶּבֶת שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן וְאִם לֹא נָתַן לֹא עִיכֵּב אֵלּוּ וָאֵלּוּ נִשְׂרָפִין אַבֵּית הַדֶּשֶׁן

Traduction

and failure to perform even one placement of their blood disqualifies the offering. As for the remainder of the blood that is left after those sprinklings, a priest would pour it onto the western base of the external altar, but if he did not pour the remainder it does not disqualify the offering. These, the bull and the goat of Yom Kippur, and those, the bulls and the goats that are burned, are then burned in the place of the ashes, a place outside of Jerusalem where the priests would bring the ashes from the altar.

Rachi non traduit

מתנה אחת מהן מעכבת. כדאמרן בפ' בית שמאי (לעיל זבחים לט.) מועשה כאשר עשה:

אלו ואלו. של יום הכפורים ושאר הנשרפין:

נשרפין אבית הדשן. למקום שמוציאין שם את הדשן של מזבח החיצון דכתיב ביה והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה (ויקרא ו) ובפרים הנשרפים כתיב אל שפך הדשן (שם ד) ושל יום הכפורים הקישו לפר העלם כדאמרינן בפרק ב''ש (לעיל זבחים לט.) לפר זה פר יום הכפורים:

Tossefoth non traduit

אלו ואלו נשרפין אבית הדשן. פירש בקונטרס דפר יום הכיפורים אתי מהיקישא דפר העלם כדאמר בפרק בית שמאי (לעיל זבחים לט.) לפר זה פר יום הכיפורים ואם תאמר והא אין דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש ופר העלם בגופיה לא כתיב ביה אל בית הדשן ומפר כהן המשיח אתי כדכתיב בפר העלם (ויקרא ד':
כ''א) כאשר שרף את הפר הראשון והיינו היקש כמו ושחט החטאת במקום העולה דקרי ליה היקש לקמן (זבחים דף מח.) ולפירש''י דפרק בית שמאי (לעיל זבחים מ.) דילפינן פר יום הכיפורים לאת בדם וטבילה מפר כהן משיח אם כן נימא דמצינו למילף נמי שריפת בית הדשן אבל לפר''ת דהתם קשיא ויש לומר דאיכא תרי היקישי בפר העלם ועשה כאשר עשה לפר דדרשינן מיניה פרק בית שמאי (גם זה שם) זה פר כהן משיח בין לעכב בהזאות כמשיח בין לאגמורי יותרת ושתי הכליות בפר העלם ממשיח הוא הדין דניגמר לענין שריפה פר העלם ממשיח וכי הדר וכתב בפר העלם וכאשר שרף (הילכך) הוה ליה כמאן דכתיב בגופיה ועוד יש לומר הא דנשרפין חוץ לג' מחנות יליף לקמן בסוף טבול יום (זבחים דף קה:) מדכתיב תלת אל מחוץ למחנה שלישית אי כתב בכולהו ואין זה אלא כגילוי מילתא בעלמא דמחוץ למחנה דכתב בכל חד וחד במחנה שלישית קאמר הילכך אתי שפיר פר יום הכיפורים מפר העלם ואייתר לו התם מחוץ למחנה דכתיב בפר יום הכיפורים לרבנן לומר לך כיון שיצא מחוץ למחנה אחת השורפו מטמא בגדים ולרבי שמעון לג''ש ללמד מפרה מה כאן שלשה מחנות אף להלן שלשה מחנות מה להלן למזרחה של ירושלים אף כאן למזרחה של ירושלים ומיהו בית הדשן ודאי קשה דנהי דשלשה מחנות הוי כמאן דכתיב בגופיה בית הדשן לא כתיב בגופיה דאפשר חוץ לג' מחנות שלא במקום דשן ואם כן הא דבעי מקום דשן הוי דבר הלמד בהיקש ואינו חוזר ומלמד בהיקש ושמא גם זה חשוב גילוי מילתא בעלמא היא דכל הנשרפין חוץ לשלש מחנות נשרפין במקום הדשן (אחר) השתא אתי שפיר שעיר יוה''כ דלא איתקש לפר העלם אי נמי כולהו ילפינן בית הדשן בג''ש דמחוץ למחנה מכהן משיח ואין לפרש דאתי מריבויא דחטאת חטאת דכתיב בפר ושעיר של יום הכפורים דדרשינן לקמן בסוף התערובת (זבחים דף פג.) ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו מה ת''ל חטאת חטאת שיכול דאין לי דמטמא בגדים ונשרפין בבית הדשן אלא אלו בלבד מנין לרבות פר כהן משיח ופר העלם דבר של ציבור ושעירי עבודת כוכבים ת''ל חטאת חטאת דברי רבי יהודה דעל כרחין נשרפין אבית הדשן כדי נסבה דהא עיקר על שפך הדשן בפר כהן משיח כתיב אלא משום מטמא בגדים נקט דלא כתיב בהו וכן מוכיח דר' מאיר פליג עליה וקאמר אינו צריך הרי הוא אומר לכפר שאין תלמוד לומר לכפר לימד על כל המתכפרים בפנים ששורפן מטמא בגדים ושמא כי היכי דיליף מריבויא דחטאת חטאת טומאת בגדים בכולהו מפר ושעיר של יום הכפורים הכי נמי הוה יליף מינייהו מההוא ריבויא גופיה בית הדשן מפר ושעיר של יום הכפורים:

גְּמָ' וְנִיתְנֵי נָמֵי וְקִיבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן כֵּיוָן דְּאִיכָּא אֲשַׁם מְצוֹרָע דְּקִיבּוּל דָּמוֹ בַּיָּד הוּא שַׁיְּירֵיהּ

Traduction

GEMARA: The mishna opens with a principle that the slaughter of offerings of the most sacred order is in the north of the Temple courtyard. The Gemara inquires: And let the mishna also teach as a principle: And the collection of their blood in a service vessel is in the north of the Temple courtyard. Since collecting the blood is an indispensable part of the service, why is it not listed in this clause of the mishna? The Gemara explains: Since there is among the offerings of the most sacred order the guilt offering of a leper, for which the collection of its blood is in the hand, the mishna could not state this as a principle. Therefore, the tanna omitted this from the requirements for offerings of the most sacred order.

Rachi non traduit

גמ' וניתני נמי ברישא. גבי סתם של קדשי קדשים וקבול דמן כי היכי דתנא שחיטתן:

אשם מצורע קיבול דמו ביד. כדיליף לקמן שמקבל דמו לתוך כפו:

שייריה. משום דלא פסיקא ליה למיתנייה בהדי כללי דשאר קדשים שכל קבול דמן בכלי:

וְלָא וְהָא קָתָנֵי לַהּ לְקַמַּן אֲשַׁם נָזִיר וַאֲשַׁם מְצוֹרָע שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן

Traduction

The Gemara challenges: And is the blood of the guilt offering of a leper not collected in a service vessel? But the mishna teaches this halakha later (54b): With regard to the guilt offering of a nazirite brought for his purification and the guilt offering of a leper brought for his purification, their slaughter is in the north of the Temple courtyard and collection of their blood in a service vessel is in the north. Apparently, the tanna maintains that the blood of the guilt offering of a leper must be collected in a service vessel.

מֵעִיקָּרָא סָבַר קִיבּוּל דָּמוֹ בַּיָּד הוּא שַׁיְּירֵיהּ וְכֵיוָן דְּלָא סַגִּי לֵיהּ אֶלָּא בִּכְלִי הֲדַר תַּנְיֵיהּ

Traduction

The Gemara answers: Initially, the tanna held that since collection of the blood of the guilt offering of a leper must also be in the priest’s hand, not exclusively in a service vessel, he omitted it. But since it is the case that it is possible for one to collect some of the blood only in a service vessel, the tanna subsequently taught it.

Rachi non traduit

וכיון דלא סגי ליה נמי. בלא קבלת כלי כדיליף לקמן שני כהנים מקבלין את דמו אחד ביד ואחד בכלי הדר תנייה בהדיא ולא כללו:

דְּתַנְיָא וְלָקַח יָכוֹל בִּכְלִי תַּלְמוּד לוֹמַר וְנָתַן מָה נְתִינָה בְּעַצְמוֹ שֶׁל כֹּהֵן אַף לְקִיחָה בְּעַצְמוֹ שֶׁל כֹּהֵן

Traduction

This is as it is taught in a baraita (Tosefta, Nega’im 9:2): The Torah states with regard to the guilt offering of a leper: ''And the priest shall take of the blood of the guilt offering, and the priest shall put it upon the tip of the right ear of him who is to be purified, and upon the thumb of his right hand, and upon the big toe of his right foot'' (Leviticus 14:14). One might have thought that he should take it in a vessel; therefore, the verse states: ''And the priest shall put.'' Just as putting the blood on the ear, thumb, and big toe must be performed with the priest’s own body, so too, taking of the blood is performed with the priest’s own body, not with a service vessel.

Rachi non traduit

ולקח. באשם מצורע כתיב ולקח הכהן מדם האשם ונתן על תנוך וגו' (ויקרא י''ד:כ''ה) מה נתינה בעצמו של כהן באצבעו דכתיב אצבע גבי שמן ויליף דם מיניה:

Tossefoth non traduit

מה נתינה בעצמו של כהן. פי' בקונטרס מדכתיב אצבע גבי שמן ויליף דם מינייהו ותימה א''כ הוי היקשא מבנין אב ולקמן (זבחים דף נא.) מיבעיא לן אי דבר הלמד בבנין אב חוזר ומלמד בהיקש ונראה לי לקיחה מנתינה נמי הוי בנין אב וילפינן מנתינה דידיה ולא מנתינה דשאר קרבנות ולקמן אמרינן דילפינן שפיר בנין אב מבנין אב. ברו''ך:

אף לקיחה ולקח מדם האשם בעצמו של כהן. תימה דגבי חטאת נמי כתיב (ויקרא ד':
כ''ה) ולקח ונתן ולא אמר מה נתינה בעצמו של כהן אף לקיחה בעצמו של כהן ושמא הכא דריש משום דמייתר דכתיב במצורע (שם יד) עשיר ועני ואע''ג דבתורת כהנים דריש מקמאי אבתרא סמיך ונראה לי דבחטאת כתיב ולקח מדם החטאת באצבעו ונתן אם כן לאו בידו מקבל דבאצבע לא אפשר לקבל אלא על כרחין בכלי קאמר ואצבעו היינו דעביד אוזן לשפת מזרק כדאמר לעיל פרק שני (זבחים דף כד.) אבל באשם לא כתיב באצבע ומשום דלא נימא ולקח באצבעו היינו וטבל דוקא ולא מיירי בקבלה להכי איצטריך לגזירה שוה דגמרינן מויקח חצי הדם וישם באגנות בת''כ. ברו''ך:

יָכוֹל אַף לְמִזְבֵּחַ כֵּן תַּלְמוּד לוֹמַר כִּי כַּחַטָּאת הָאָשָׁם הוּא מָה חַטָּאת טְעוּנָה כְּלִי אַף אָשָׁם טָעוּן כְּלִי נִמְצֵאתָ אַתָּה אוֹמֵר אֲשַׁם מְצוֹרָע שְׁנֵי כֹּהֲנִים מְקַבְּלִין אֶת דָּמוֹ אֶחָד בַּיָּד וְאֶחָד בִּכְלִי זֶה שֶׁקִּיבְּלוֹ בִּכְלִי בָּא לוֹ אֵצֶל מִזְבֵּחַ וְזֶה שֶׁקִּיבְּלוֹ בַּיָּד בָּא לוֹ אֵצֶל מְצוֹרָע

Traduction

The baraita continues: One might have thought that even with regard to the blood of the leper’s guilt offering that he presents on the altar, like the blood of other guilt offerings, it is so, that he collects the blood in his hand rather than with a vessel. To counter this, the verse states: ''For as the sin offering is, so is the guilt offering'' (Leviticus 14:13). This teaches that just as a sin offering requires a vessel for collection of its blood, so too, the blood of a guilt offering requires a vessel for collection of its blood. You consequently say: In the case of a leper’s guilt offering, two priests collect its blood; one collects the blood by hand, and the other one collects the blood in a vessel. This one, who collected the blood in a vessel, comes to the altar and sprinkles some of the blood on it. And that one, who collected the blood by hand, comes to the leper and places some of the blood on his right ear, right thumb, and right big toe.

Rachi non traduit

יכול אף למזבח. דם אשם מצורע הנזרק למזבח דמרבינן ליה לקמן בדין מתן דמים ואימורין למזבח ואע''ג דלאו בגופיה כתיבא:

כי כחטאת האשם הוא. באשם מצורע כתיב כדין חטאת דין אשם זה בעבודת הכהן מה חטאת טעונה כלי בקבלת דמה דילפינן לקיחה לקיחה בתורת כהנים כתיב בחטאת ולקח הכהן מדם החטאת (ויקרא ד':כ''ה) וכתיב בעולת סיני ויקח משה חצי הדם וישם באגנות (שמות כ''ד:ו') אף אשם זה טעון כלי אף על פי שאמרנו בו קבלה ביד:

Tossefoth non traduit

מה חטאת טעונה כלי כו'. פירש בקונטרס דילפינן לקיחה לקיחה בתורת כהנים כתיב בחטאת ולקח הכהן מדם החטאת וכתיב בעולת סיני ויקח משה חצי הדם וישם באגנות ותימה הוה ליה דבר הלמד בגזירה שוה חוזר ומלמד בהיקשא דכחטאת האשם ובעיא היא לקמן (זבחים דף נ.) ולא איפשיטא למאן דאמר בתר מלמד אזלינן ומיהו בחנם פירש בקונטרס דילפינן לקיחה לקיחה דלקמן בסוף דם חטאת (זבחים דף צז:) משמע דאתיא בהיקשא דזאת התורה מזבחי שלמי ציבור דקאמר מה עולה טעונה כלי אף כל טעון כלי מאי כלי אילימא מזרק בזבחי שלמי ציבור נמי כתיב ויקח משה חצי הדם וישם באגנות פירוש וכיון דהדר איתקש כולהו לשלמים דכתיב בהאי קרא וילפינן מיניה התם מה שלמים מפגלין ומתפגלין כלי נמי תילף משלמים דהתם נמי שלמים הוו בסיני ומיהו מכל מקום קשה עדיין דהוה ליה דבר הלמד בהיקש ואינו חוזר ומלמד בהיקש יש לומר דבההוא היקשא דוזאת התורה כתב נמי אשם ואיתקוש כמו של שלמים וכל אשמות בכלל אפילו אשם מצורע אלא דהוה אמינא דמעטיה קרא מקבלת כלי ונדרשיה ביד דבעצמו של כהן הלכך אתא כחטאת האשם לגלויי דלא בא הכתוב להוציאו מקבלת כלי לגמרי וקשה גזירה שוה דלקיחה מסיני למה לי לילף כולהו משלמים יש לומר דחטאת ילפינן משלמים לקבלת כלי מהיקשא וגזירה שוה דלקיחה לקיחה איצטריך למיהוי כמאן דכתיב בגופיה דחטאת והדר ילפינן אשם מחטאת בהיקשא דכחטאת האשם ולא גמרינן מעיקרא אשם משלמים בהיקישא דזאת התורה כדילפינן לענין פיגול דאם כן גזרה שוה דלקיחה לקיחה למה [לי]:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source