Vayedaber

Simple Havroutah

Zva'him

Daf 43b

אֵבֶר דִּמְחַבַּר אֲבָל קוֹמֶץ דְּמִיפְּרַת אֵימָא לָא קָא מַשְׁמַע לַן

Traduction

to a limb of an offering, which is all connected together so that it forms a single unit, and one can say that if fire took hold of part of it, all of it is considered the food of the altar, and therefore it is returned to the altar if it came down; but with regard to a handful, which consists of separate pieces, perhaps only the part that the fire took hold of is returned to the altar, but as for the rest you might say that it does not ascend again. Therefore, Ulla teaches us that the same halakha applies to the handful as to a limb, i.e., if it descended from the altar after fire already took hold of any part of it, it ascends once again in its entirety to the altar.

Rachi non traduit

(בחד) אבר דמחבר. איכא למ''ד כיון דמשלה האור במקצתו נקלט כולו בקדושה:

אבל קומץ דמיפרת. אימא במאי דמשלה מקומץ משלה אידך כדקאי קאי קמ''ל דכוליה כחד אבר דמי:

אָמַר רַב אַחַאי הִלְכָּךְ הַאי קוֹמֶץ פִּיגּוּל דְּפַלְגֵיהּ מַחֵית אַאַרְעָא וּפַלְגֵיהּ אַסְּקֵיהּ אַמַּעֲרָכָה וּמָשְׁלָה בּוֹ הָאוּר מַסֵּיקְנָא לֵיהּ לְכוּלֵּיהּ לְכַתְּחִלָּה

Traduction

Rav Aḥai says: Since the handful is considered one unit, therefore, in the case of this handful of piggul, half of which lies on the ground and half of which was brought up to the wood arrangement on the altar and the fire took hold of it, one brings all of it up to the altar ab initio.

Rachi non traduit

הלכך. כיון דמחשבת ליה מחובר אפי' לא העלהו אלא חציו ומשלה בו האור נקלט אף זה שעל הקרקע ומעלה דהא כי אסקיה לכוליה נמי לא היה לו להעלותו אם ירד אלא משום ההוא שמשלה בו האור וקאמרת דאם ירד השאר יעלה אלמא אהני לכוליה ואע''ג דמיפרת הלכך לא שנא עלה כולו ולא שנא לא עלה אלא מקצתו:

אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַפִּיגּוּל וְהַנּוֹתָר וְהַטָּמֵא שֶׁהֶעֱלָן לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ פָּקַע אִיסּוּר מֵהֶן אָמַר רַב חִסְדָּא מָרֵי דֵּיכִי מִזְבֵּחַ מִקְוֵה טָהֳרָה אָמַר רַבִּי זֵירָא שֶׁמָּשְׁלָה בָּהֶן הָאוּר

Traduction

Rabbi Yitzḥak says that Rabbi Yoḥanan says: With regard to piggul, notar, i.e., offerings that remain after the time allotted for their consumption, and ritually impure flesh, where one brought them up to the altar, their prohibition has left them. Rav Ḥisda said in astonishment: Teacher of this halakha, is the altar a bath of ritual purification that can render an impure item pure? Rabbi Zeira says: This is referring to a case where the fire took hold of them, and therefore the item belongs to the altar and the prohibition lapses.

Rachi non traduit

פקע איסורן מהן. איסור פיגול לכדאמרן שאם ירד יעלה ואיסור נותר וטמא נמי להכי [פקע] שלא יתחייב האוכלו מידי:

מרי דיכי. בעל השמועה הזאת:

מזבח מקוה טהרה הוא. לטהר את הטומאה משום דהעלוהו:

מֵתִיב רַבִּי יִצְחָק בַּר בִּיסְנָא אֲחֵרִים אוֹמְרִים וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו מִי שֶׁטּוּמְאָה פּוֹרַחַת מִמֶּנּוּ יָצָא בָּשָׂר שֶׁאֵין טוּמְאָה פּוֹרַחַת מִמֶּנּוּ וְאִם אִיתַאּ הֲרֵי טוּמְאָה פּוֹרַחַת מִמֶּנּוּ עַל יְדֵי הָאוּר

Traduction

Rabbi Yitzḥak bar Bisna raises an objection from a baraita. Others say: The verse states: ''But the soul that eats of the meat of the sacrifice of peace offerings, which pertain to the Lord, having his impurity upon him, that soul shall be cut off from his people'' (Leviticus 7:20). Although this can also be read as: Having its impurity upon it, referring to the meat of the peace offerings, the verse in fact is referring to one whose impurity can depart from him, i.e., a person who is currently impure, but can attain a state of ritual purity by immersing in a ritual bath. This serves to exclude the impure flesh of offerings, as its impurity cannot depart from it, since ritually impure flesh cannot be purified. And if it is so that Rabbi Yoḥanan’s statement is correct, the impurity of flesh can in fact depart from it by means of the fire of the altar.

Rachi non traduit

וטומאתו עליו כו'. לקמן מייתינן לה בשמעתין למימרא דבטומאת הגוף מדבר ואהאי קראי קאי (ויקרא ז':כ') והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו יכול טומאת הבשר דנימא דהאי עליו אבשר קאי ונימא דטהור שאכל את הטמא חייב ת''ל וטומאתו עליו משמע שעדיין היא עליו ביכולין ליטהר הכתוב מדבר וזהו הגוף שטומאה פורחת ממנו על ידי טבילה ואם איתא דבשר קדשים יכול ליטהר על ידי מזבח מהיכא ילפי אחרים דלא בבשר משתעי קרא הרי טומאה פורחת ממנו:

אָמַר רָבָא עַל יְדֵי מִקְוֶה קָאָמְרִינַן מִידֵּי מִקְוֶה כְּתִיב אֶלָּא אָמַר רַב פָּפָּא בִּבְשַׂר שְׁלָמִים עָסְקִינַן דְּלָא חֲזֵי לְהַקְרָבָה

Traduction

Rava says: When the baraita speaks of an item whose impurity cannot depart from it, we say it is referring to purification by means of a ritual bath, not through any other means. The Gemara raises a difficulty: Is the term ritual bath written in the baraita? It speaks only in general terms about impurity that can or cannot depart from an item. Rather, Rav Pappa says: In that verse we are dealing with the meat of peace offerings, which are not fit for sacrificing, as the meat of a peace offering is eaten rather than being burned on the altar. Therefore, bringing it up to the altar does not remove its impurity from it.

Rachi non traduit

בבשר שלמים עסקינן. דקרא בשלמים כתיב דאינו ראוי למזבח ואין מפריח מטומאתו:

רָבִינָא אָמַר וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו מִי שֶׁטּוּמְאָה פּוֹרַחַת מִמֶּנּוּ כְּשֶׁהוּא שָׁלֵם יָצָא בָּשָׂר דָּבָר שֶׁאֵין טוּמְאָה פּוֹרַחַת כְּשֶׁהוּא שָׁלֵם אֶלָּא כְּשֶׁהוּא חָסֵר

Traduction

Ravina says there is a different answer: Even if the impurity of flesh leaves it when it is brought up to the altar, this verse cannot be referring to the impure meat of peace offerings, as the phrase ''having his impurity upon him'' is referring to one whose impurity departs from him when he is whole; the term ''upon him'' indicates that he is in a state of wholeness. This serves to exclude sacrificial flesh, which is an item whose impurity does not depart from it when it is whole, but only when it is deficient, i.e., when fire takes hold of it on the altar.

Rachi non traduit

רבינא אמר. אף אברין הראויין למזבח כתיבי הכא דכתיב (שם) אשר לה' לרבות האימורים ואפילו הכי לא תקשה דשפיר ילפינן מיניה דטומאה לאו עלייהו קאי מדכתיב וטומאתו עליו דמשמע בראוי להפריח טומאתו כשהוא שלם כעין שקיבלה עליו בעיניה משמע:

גּוּפָא וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו בְּטוּמְאַת הַגּוּף הַכָּתוּב מְדַבֵּר

Traduction

§ The Gemara proceeds to analyze the matter itself. In the baraita the Rabbis attempt to prove that the verse: ''But the soul that eats of the meat of the sacrifice of peace offerings, which pertain to the Lord, having his impurity upon him, that soul shall be cut off from his people'' (Leviticus 7:20), is referring to a ritually impure person, and not to impure flesh. The baraita states: ''Having his impurity upon him''; the verse speaks of impurity of the body of the person, not the impurity of the flesh of the offering.

Rachi non traduit

בטומאת הגוף הכתוב מדבר. שהרי עוסק בה והולך דכתיב (שם) כל טהור יאכל בשר וסמיך ליה והנפש אשר תאכל בשר וגו' אע''פ שהתחיל להזכיר הגוף בלשון נקבה והנפש אשר תאכל וכתיב וטומאתו עליו לשון זכר דמשמע דקאי אבשר בטומאת הגוף דבר ולא בטומאת בשר:

אַתָּה אוֹמֵר בְּטוּמְאַת הַגּוּף אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּטוּמְאַת בָּשָׂר נֶאֱמַר כָּאן טֻמְאָתוֹ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן טֻמְאָתוֹ (עָלָיו) [בּוֹ] מָה לְהַלָּן בְּטוּמְאַת הַגּוּף הַכָּתוּב מְדַבֵּר אַף כָּאן בְּטוּמְאַת הַגּוּף הַכָּתוּב מְדַבֵּר

Traduction

The question may be raised: Do you say that it is dealing with impurity of the body? Or is it speaking only of impurity of the flesh, as is suggested by the fact that the term for ''meat'' [basar] is masculine, matching the masculine pronominal suffix attached to the word ''impurity,'' whereas the word for ''soul'' [nefesh] is feminine? The answer is that here it is stated: ''Having his impurity upon him,'' and there it is stated: ''Whoever touches the dead, the body of any man that has died, and does not purify himself, he has defiled the Tabernacle of the Lord; and that soul shall be cut off from Israel, because the water of sprinkling was not sprinkled upon him, he shall be impure, his impurity is yet upon him'' (Numbers 19:13). Just as there, the verse is speaking of impurity of the body, so too here, the verse is speaking of impurity of the body.

Rachi non traduit

או אינו אלא בטומאת בשר. דהא עליו לשון זכר הוא והאוכל הוזכר בלשון נקבה:

הכי גרסי' נאמר כאן טומאתו ונאמר להלן טומאתו:

הכי גרסינן טומאתו טומאתו לג''ש. ויליף מביאת מקדש דכתיב ביה עוד טומאתו בו (במדבר י''ט:י''ג):

Tossefoth non traduit

נאמר כאן וטומאתו עליו ונאמר להלן בביאת מקדש עוד טומאתו בו. כך גירסת הקונטרס ובתורת כהנים ואית ספרים דגרסי ונאמר להלן כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לה' וטומאתו עליו (ויקרא כ''ב:
ג') ויש לפרש דפשיטא ליה דאיירי בטומאת הגוף דאי בטומאת בשר הוה ליה למיכתב וטומאתם עליהן לשון רבים כדכתיב אל הקדשים לשון רבים דאף על גב דלא מסיק השתא אדעתיה חילוק לשון רבים היינו דליהוי שלמים לשון רבים אבל קדשים פשיטא ליה דלשון רבים:

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר הוֹאִיל וְנֶאֶמְרוּ קָדָשִׁים בִּלְשׁוֹן רַבִּים וְנֶאֶמְרָה טוּמְאָה בִּלְשׁוֹן יָחִיד בְּטוּמְאַת הַגּוּף הַכָּתוּב מְדַבֵּר רַבִּי אוֹמֵר וְאָכַל בְּטוּמְאַת הַגּוּף הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֲחֵרִים אָמְרוּ וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו מִי שֶׁטּוּמְאָה פּוֹרַחַת מִמֶּנּוּ יָצָא בָּשָׂר שֶׁאֵין טוּמְאָה פּוֹרַחַת מִמֶּנּוּ

Traduction

Rabbi Yosei says there is a different proof: Since in this verse (Leviticus 7:20) the sacrificial animals are mentioned in the plural form, i.e., ''peace offerings,'' but the impurity is mentioned in the singular: ''Upon him,'' evidently the verse is speaking of impurity of the body, and not impurity of the peace offerings. Rabbi Yehuda HaNasi says there is yet another proof: Since the next verse states: ''And when anyone shall touch any impure item…and eat of the meat of the sacrifice of peace offerings'' (Leviticus 7:21), this indicates that the verse is speaking of impurity of the body, as will be explained. Others say that the phrase ''having his impurity upon him'' proves that the reference here is to one whose impurity can depart from him, i.e., a person. This serves to exclude the impure flesh of offerings, as its impurity cannot depart from it. This concludes the baraita.

Rachi non traduit

הואיל ונאמרו קדשים בלשון רבים. שלמים לשון רבים הן וטומאה בלשון יחיד דכתיב וטומאתו עליו ולא כתיב וטומאתם עליהם:

רבי אומר ואכל בטומאת הגוף הכתוב מדבר. מקרא שלאחריו יוכיח על זה דכתיב בתריה (ויקרא ז':כ''א) נפש כי תגע בכל טמא וגו' ואכל מבשר זבח השלמים וגו' ולקמיה מפרש היכי משמע ליה מואכל דקרא בתרא הוכחה על ראשון שבטומאת הגוף הכתוב מדבר:

וטומאתו עליו. משמע שעדיין לא נטהר ממנו במי שטומאתו פורחת ממנו הכתוב מדבר דאי בבשר לעולם הוא עליו:

אָמַר מָר רַבִּי אוֹמֵר וְאָכַל בְּטוּמְאַת הַגּוּף הַכָּתוּב מְדַבֵּר מַאי מַשְׁמַע אָמַר רָבָא כָּל קְרָא דְּלָא מְפָרֵשׁ לֵיהּ רַב יִצְחָק בַּר אֲבוּדִימִי וְכֹל מַתְנִיתָא דְּלָא מְפָרֵשׁא לַהּ (רַב) זְעֵירִי לָא מִיפָּרְשָׁא

Traduction

The Gemara analyzes the baraita. The Master said: Rabbi Yehuda HaNasi says that the term ''and eat'' indicates that the verse is speaking of impurity of the body. The Gemara asks: From where is this inferred? How is the meaning of this verse derived from this term, which appears in a different verse? In this connection the Gemara notes that Rava said: Any verse that was not explained by Rav Yitzḥak bar Avudimi, and any baraita that was not explained by Rav Ze’eiri, was not explained, as these Sages are the most accomplished interpreters of verses and baraitot, respectively.

Rachi non traduit

מאי משמע. מקרא דבתריה דקמא בטומאת הגוף דלמא בתרא בטומאת הגוף כדכתיב נפש אשר תגע בכל טמא וקמא בטומאת בשר מדלא כתיב וטומאתה עליה דמישתמע דאוהנפש אשר תאכל בשר קאי:

וכל מתניתא דלא מפרש לה זעירי. לקמיה מפרש מאי היא:

הָכִי אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אֲבוּדִימִי הוֹאִיל וּפָתַח הַכָּתוּב בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה וְסִיֵּים בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה וּלְשׁוֹן זָכָר בָּאֶמְצַע בְּטוּמְאַת הַגּוּף הַכָּתוּב מְדַבֵּר

Traduction

Rava cites the relevant explanation of the verse referred to by Rabbi Yehuda HaNasi: This is what Rav Yitzḥak bar Avudimi says: The next verse states: ''And when anyone shall touch any impure item, whether it is the impurity of man, or an impure animal, or any impure detestable thing, and eat of the meat of the sacrifice of peace offerings, which pertain to the Lord, that soul shall be cut off from his people'' (Leviticus 7:21). The beginning of that verse: ''And when anyone shall touch,'' and the end of that verse: ''That soul shall be cut off,'' are in the feminine form, whereas the middle of the verse: ''And eat of the meat,'' is in the masculine form, and yet it is clear that the verse is speaking of impurity of the body. The same may be said about the previous verse: Since the verse begins in the feminine form and ends in the feminine form, and the masculine form is used in the middle, the verse must be speaking of impurity of the body, despite the change from the feminine to the masculine.

Rachi non traduit

הואיל ופתח הכתוב השני בלשון נקבה וסיים בלשון נקבה ולשון זכר באמצע. דכתיב (שם) נפש כי תגע בכל טמא ואכל מבשר זבח השלמים ונכרתה הנפש וגו' ולא כתיב ואכלה מבשר זבח הוי אף הראשון אל תתמה עליו אם פתח וסיים בלשון נקבה ולשון זכר באמצע אף [על פי כן] בטומאת הגוף הכתוב מדבר ומסתברא הכי שהרי בטומאת הגוף היה עוסק והולך וכבר פסק מלדבר בטומאת בשר דהכי כתיב קרא (שם) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל הרי טומאת בשר והבשר כל טהור יאכל בשר פסק מטומאת בשר והתחיל בטומאת הגוף וסמיך ליה והנפש אשר תאכל וגו' ומשום דהזכיר הכתוב את האוכלו בלשון נקבה וכתב וטומאתו עליו בלשון זכר היינו סבורים שבטומאת בשר מדבר עכשיו מקרא השני יוכיח שאף הוא בלשון הזה מדבר ואי קשיא שני כריתות בטומאת הגוף למה שלש כריתות הן בטומאת הגוף ולקמיה מפרש בהאי פירקין (דף מו.) למאי איצטריכו:

מַתְנִיתָא דְּתַנְיָא אִם נֶאֶמְרוּ קַלּוֹת לָמָּה נֶאֶמְרוּ חֲמוּרוֹת וְאִם נֶאֶמְר[וּ] חֲמוּרוֹת לָמָּה נֶאֶמְר[וּ] קַלּוֹת אִם נֶאֶמְר[וּ] קַלּוֹת וְלֹא חֲמוּרוֹת הָיִיתִי אוֹמֵר עַל הַקַּלּוֹת בְּלָאו וְעַל הַחֲמוּרוֹת בְּמִיתָה לְכָךְ נֶאֶמְר[וּ] חֲמוּרוֹת וְאִם נֶאֶמְר[וּ] חֲמוּרוֹת וְלֹא נֶאֶמְרוּ קַלּוֹת הָיִיתִי אוֹמֵר עַל הַחֲמוּרוֹת יְהֵא חַיָּיב וְעַל הַקַּלּוֹת יְהֵא פָּטוּר לְכָךְ נֶאֱמַר קַלּוֹת

Traduction

The Gemara cites the baraita, alluded to by Rava, through which the interpretative prowess of Rav Ze’eiri is demonstrated. This baraita also discusses the topic of eating consecrated food while in a state of ritual impurity. As it is taught in a baraita: If the lenient are stated, why are the stringent stated; and if the stringent are stated, why are the lenient stated? If the lenient were stated and not the stringent, I would say: For the lenient, one is liable to receive lashes for violating a prohibition, and for the stringent, one is liable to be punished with death at the hand of Heaven. Therefore, the stringent are stated. And if the stringent were stated and the lenient were not stated, I would say: Only for the stringent should one be liable to receive a punishment; but for the lenient, one should be entirely exempt. Therefore, the lenient are stated. This concludes the baraita, the meaning of which is opaque.

Rachi non traduit

מתניתא. דלא מפרש לה זעירי מאי היא איזה משנה לא פירש יפה:

אם נאמרו קלות. לענין אכילת קדשים בטומאת הגוף שנויה בת''כ לקמיה מפרש ואזיל מאי קלות ומאי חמורות ומאי הייתי אומר:

מַאי קַלּוֹת וּמַאי חֲמוּרוֹת אִילֵימָא קַלּוֹת מַעֲשֵׂר חֲמוּרוֹת תְּרוּמָה הָיִיתִי אוֹמֵר בְּמִיתָה הַשְׁתָּא נָמֵי הָא בְּמִיתָה

Traduction

The Gemara asks: What are the lenient, and what are the stringent? It is known that the baraita is discussing the broad topic of eating consecrated food in a state of impurity, but its precise meaning requires elucidation. If we say that the lenient is referring to the consumption of second tithe while one is impure, and the stringent is referring to the partaking of teruma, the portion of the produce designated for the priest, in a state of impurity, how can the baraita say that had the Torah stated only the prohibition against eating second tithe I would incorrectly have said that one who partakes of teruma is liable to be punished with death at the hand of Heaven? Now too, this is the halakha; one who partakes of teruma when he is in a state of impurity is indeed liable to be punished with death at the hand of Heaven.

Rachi non traduit

אי נימא קלות מעשר חמורות תרומה. שנאמרו שניהם בפרשה אחת (ויקרא כ''ב:ו') ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים ואוקימנא ליה במעשר במסכת יבמות (דף עד:) דכתיב כי אם רחץ הא אם רחץ יאכל ואף על פי שלא העריב שמשו הרי טמא שאכל מעשר בלאו וכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים ואוקימנא בתרומה וכתיב בההוא עניינא אצל תרומה ומתו בו כי וגו' וקאמר התנא אם נאמר מעשר מה שאמור בו ולא נאמר תרומה הייתי אומר במיתה אבל השתא דנאמרו אינו במיתה בתמיה והא מיתה כתיבא ביה:

ותו אם לא נאמרו הייתי אומר במיתה. בתמיה מהיכא תיתי לי בה מיתה הא לא מייתינן לה אלא בקל וחומר ממעשר ודיו לבא מן הדין להיות כנדון מה מעשר בלאו ולא במיתה אף תרומה בלאו ולא במיתה:

[וְתוּ] וְאִי לֹא נֶאֶמְר[וּ] הָיִיתִי אוֹמֵר בְּמִיתָה דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן

Traduction

And furthermore, is it correct to say: And if the Torah had not stated the stringent case of teruma but only the lenient case of second tithe, and I would learn the halakha in the stringent case from the halakha in the lenient case by way of an a fortiori inference, I would then say that the punishment in the stringent case is that of death at the hand of Heaven? This is impossible, as there is a principle with regard to a fortiori inferences that it is sufficient for the conclusion that emerges from an a fortiori inference to be like its source. In other words, a halakha derived by means of an a fortiori inference can be no more stringent than the source from which it is derived. In this instance, if an impure person who eats second tithe is flogged for violating a prohibition, then the punishment for partaking of teruma in a state of impurity, were it not stated in the Torah, could be no more severe than that.

אֶלָּא קַלּוֹת טוּמְאַת שֶׁרֶץ חֲמוּרוֹת טוּמְאַת מֵת

Traduction

Rather, when the baraita refers to the lenient it is referring to the impurity of the carcass of a creeping animal, while the stringent is referring to the impurity imparted by a corpse, as the Torah discusses both these cases in the context of eating consecrated foods in a state of ritual impurity: ''And whoever touches anything that is impure by the dead, or a man whose semen goes from him, or whoever touches any creeping animal'' (Leviticus 22:4–5).

Rachi non traduit

אלא קלות וחמורות דקאמר. אטומאה קאי דכתיב התם טומאת מת וטומאת שרץ דכתיב (ויקרא כ''ב:ה') והנוגע בכל טמא נפש [וגו'] או איש אשר יגע בכל שרץ דכתיב בתרווייהו אכילת מעשר ותרומה ועונשן וקאמר אם נאמרה טמא שרץ ולא נאמרה טומאת מת כו' ובמאי ועל איזה אכילה אי בתרומה על שתיהן הטומאות הוא באכילת תרומה במיתה ומאי על הקלות בלאו דקתני:

וּבְמַאי אִי בִּתְרוּמָה אִידֵּי וְאִידֵּי הוּא בְּמִיתָה וְתוּ לְכָךְ נֶאֶמְרוּ חֲמוּרוֹת דִּבְלָאו הָא בְּמִיתָה הִיא (וְאִי לֹא נֶאֶמְר[וּ] הָיִיתִי אוֹמֵר בְּמִיתָה דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן)

Traduction

The Gemara asks: But if so, to what food is this referring? If it is referring to the partaking of teruma, both this one who was rendered impure by the dead and that one who was rendered impure by a creeping animal are liable to be punished with death at the hand of Heaven. No matter how he became impure, if he partakes of teruma in a state of ritual impurity he is liable to be punished with death. And furthermore, how can the baraita state: Therefore, the stringent are stated, i.e., to teach that one is liable only to be flogged for violating a prohibition, and not to be punished with death. After all, one who partakes of teruma when impure is in fact liable to be punished with death at the hand of Heaven. Consequently, the reference to stringent and lenient cannot be referring to the partaking of teruma.

וְאִי בַּאֲכִילַת מַעֲשֵׂר

Traduction

And if the baraita is referring to the eating of second tithe, this too is difficult.

Rachi non traduit

ואי באכילת מעשר. קאמר דאם לא נאמרו חמורות הייתי אומר על טומאת שרץ בלאו על טומאת מת במיתה לכך נאמרו טומאת מת חמורות ונאמר בהו לאו דלא תימא בהו מיתה במעשר ואם לא נאמרו קלות הייתי אומר על החמורות במיתה הא מטומאת שרץ הוא דאתיא בק''ו:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source