Vayedaber

Simple Havroutah

Zva'him

Daf 2b

נֶדֶר הוּא אֶלָּא אִם כְּמָה שֶׁנָּדַרְתָּ עָשִׂיתָ יְהֵא נֶדֶר וְאִם לֹא נְדָבָה יְהֵא

Traduction

It is already referred to as a vow offering [neder]. Rather, the verse indicates that if you did what you vowed to do, i.e., you sacrificed your vow offering properly, it shall be a satisfactory vow offering; and if you did not sacrifice it properly, it shall be rendered a voluntary gift offering unrelated to the vow, and shall not satisfy the obligation of your vow.

Rachi non traduit

נדר הוא. דהא כאשר נדרת כתיב ויש חילוק בין נדר לנדבה נדר דאמר הרי עלי ונדבה הרי זו:

אם כמה שנדרת עשית. שעבד עבודותיה לשמה:

יהא נדר. ויעלה זה לנדרך:

ואם לאו יהא לנדבה. כאילו התנדבת לזה נדבה אחרת ולא לשם הראשונה:

Tossefoth non traduit

ואם לאו יהא נדבה. אע''ג דבפ''ק דר''ה (דף ו.) דריש ליה לענין בל תאחר דלא שייך לאחר שחיטה הכא דריש מפשטיה דקרא דמשמע דקרי ליה לנדר נדבה:

וּנְדָבָה מִי שְׁרֵי לְשַׁנּוֹיֵי בַּהּ

Traduction

The Gemara concludes: And is it permitted to deviate from protocol in the sacrifice of a gift offering ab initio? Clearly it is not. Evidently, even if one of the sacrificial rites was performed for the sake of sacrificing a different offering, it is still prohibited to perform any of the other sacrificial rites in the incorrect manner.

Rachi non traduit

ונדבה מי שרי לשנויי בה. וכיון דרחמנא קרייה נדבה מי שרי לשנויי בה הא אמרינן בפ' שני (לקמן זבחים ד' כט:) אסור לחשב בקדשים ויליף מקרא דלא יחשב והכי מידרש קרא אם מוצא שפתיך תשמור ועשית אז יהיה נדר אשר נדרת ואם לאו נדבה:

אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לָרַב פָּפָּא לָא הֲוֵית גַּבַּן בְּאוּרְתָּא בִּתְחוּמָא בֵּי חַרְמָךְ דְּרָמֵי רָבָא מִילֵּי מְעַלְּיָיתָא אַהֲדָדֵי וְשַׁנִּי לְהוּ

Traduction

§ Ravina said to Rav Pappa: Since you were not with us last night within the Shabbat limit of Bei Ḥarmakh, you did not hear that Rava raises a contradiction between two superior mishnaic statements and teaches their resolution.

Rachi non traduit

(מפי השמועה במנחות עד כאן)

לא הוית גבן באורתא בתחומא. כלומר חבל על שלא היית אמש בשבת אצלנו בתוך התחום שתוכל לבא לבית המדרש ולשמוע:

בי חרמך. שם מקום:

ושני להו. ופירקן:

מַאי מִילֵּי מְעַלְּיָיתָא תְּנַן כָּל הַזְּבָחִים שֶׁנִּזְבְּחוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן כּוּ' טַעְמָא דְּשֶׁלֹּא לִשְׁמָן הָא סְתָמָא עָלוּ נָמֵי לַבְּעָלִים לְשֵׁם חוֹבָה אַלְמָא סְתָמָא נָמֵי כְּלִשְׁמָן דָּמֵי

Traduction

What are these superior statements? We learned in the mishna: All slaughtered offerings that were slaughtered not for their sake are fit, but they did not satisfy the obligation of the owner. Rava infers: The reason they do not satisfy the obligation of the owner is specifically that they were slaughtered not for their sake. But if offerings were slaughtered without specification of intent, they, as well, satisfied the obligation of the owner. Apparently, if one performs any action without specification of intent, it is also considered as if he performed it expressly for its sake.

Rachi non traduit

שלא לשמן. משמע דעקר שמייהו בהדיא:

וּרְמִינְהִי כָּל הַגֵּט שֶׁנִּכְתַּב שֶׁלֹּא לְשֵׁם אִשָּׁה פָּסוּל וּסְתָמָא נָמֵי פָּסוּל

Traduction

And Rava raises a contradiction from another mishna (Gittin 24a): Any bill of divorce that was written not for the sake of the woman in question is not valid. And it is derived from the continuation of that mishna that if a bill of divorce was written without specification as to which woman it is referring, it is also not valid.

Rachi non traduit

שלא לשם אשה. האשה הזאת שנכתב לשום אחרת ששמה כשם זו פסול דכתיב וכתב לה לשמה:

וסתמא נמי פסול. כגון אם כתבו הסופר [סתם] לשם לאה שיהא מזומן לכשיבא אדם אצלו ששמו ושם אשתו (שוין) כן ויתננו לו ולקמן מפרש מנלן ממתני' דסתם פסול:

וְשַׁנִּי זְבָחִים בִּסְתָם לִשְׁמָן עוֹמְדִין אִשָּׁה בִּסְתָמָא לָאו לְגֵירוּשִׁין עוֹמֶדֶת

Traduction

And Rava resolves the contradiction: Ordinary slaughtered offerings stand designated for their own sake. From the time that the offering is consecrated, its presumed end is that it will be slaughtered for the type of offering for which is was consecrated. Therefore, even if the one slaughtering it has no particular intention, it is in effect considered slaughtered for its own sake. By contrast, an ordinary wife does not stand designated for divorce. Therefore, a bill of divorce is never presumed to be referring to a given woman unless it is specified explicitly.

Rachi non traduit

ושני. ותריץ רבא גופיה דרמינהו אהדדי:

בסתמן לשמן עומדין. הילכך כל כמה דלא עקר שמייהו בהדיא הוו לשמן:

Tossefoth non traduit

זבחים בסתם לשמן הן עומדין. ואינו פסול עד שיכוין שלא לשמן [וא''ת בפ''ק דחולין (דף יב:) בעי ר''י אי קטן יש לו מחשבה וכו' ופי' בקונטרס כגון בשחיטת קדשים דיליף בריש זבחים דבעי לשמה ושחט קטן עולה לשמה מי הוי כוונה או לא הא משמע הכא דמסתמא נמי כשר ואינו פסול עד שיכוין שלא לשמן] וי''ל דסתמא דקטן גרע דאין לו דעת להבין שהן קדשים וסבור שהן חולין והוה ליה מתעסק ופסול כדאמר בפרק בית שמאי (לקמן זבחים דף מו:) לשם חולין כשירין משום חולין פסולה והאי קטן אפילו אומר יודע אני שהן קדשים ולשמן אני מתכוין מיבעיא לן אי כוונתו כוונה או דילמא לא מהני אם אין מעשיו מוכיחין:

סתם אשה לאו לגירושין עומדת. ואפי' זינתה תחת בעלה מכל מקום לאו להתגרש בגט זה עומדת וגם אם לא ירצה הבעל לא יגרשנה אלא שלא תשמשנו ומתוך הא מילתא מיתרצא מה שמקשים בסוף פרק שני דגיטין (דף כג.) דאמר עובד כוכבים אדעתא דנפשיה עביד ואינו כשר לכתוב את הגט ובפ' שני דעבודה זרה (דף כו:) אמרי' ימול ארמאי ואל ימול כותי משום דכותי מתכוין לשם הר גריזים [והתם נמי] בעינן לשמה כדדרשינן (שם דף כז.) מלה' המול (ימול) ואפי' הכי מכשרינן ארמאי דיש לחלק בין גט למילה כמו שמחלק כאן בין זבחים לגט הא סתמא פסול משום דסתם אשה לאו לגירושין קיימא ולכך נמי [בעובד כוכבים] פסול אע''ג דעביד סתם אבל מילה סתמא לשמה קיימא כמו זבחים הילכך עובד כוכבים כשר אע''ג דעביד סתם:

וּזְבָחִים בִּסְתָמָא כְּשֵׁירִין מְנָלַן אִילֵּימָא מֵהָא דִּתְנַן כָּל הַזְּבָחִים שֶׁנִּזְבְּחוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן כּוּ' וְלָא קָתָנֵי שֶׁלֹּא נִזְבְּחוּ לִשְׁמָן גַּבֵּי גֵּט נָמֵי הָקָתָנֵי כָּל הַגֵּט שֶׁנִּכְתַּב שֶׁלֹּא לְשֵׁם אִשָּׁה פָּסוּל וְלָא קָתָנֵי שֶׁלֹּא נִכְתַּב לְשֵׁם אִשָּׁה פָּסוּל

Traduction

§ The Gemara asks: And from where do we derive that slaughtered offerings are fit and even satisfy the obligation of the owner if slaughtered without specification? If we say it is from that which we learned in the mishna: All slaughtered offerings that were slaughtered not for their sake are fit, but these offerings did not satisfy the obligation of the owner, and it does not teach this using the language: All slaughtered offerings that were not slaughtered for their sake are fit, but these offerings did not satisfy the obligation of the owner, this cannot be. One cannot infer from this language that slaughter without specification is valid, since the Mishna also teaches with regard to a bill of divorce: Any bill of divorce that was written not for the sake of the woman is not valid, and it does not teach: That was not written for the sake of the woman is not valid, and it is a given that a bill of divorce written without specification is not valid.

Rachi non traduit

מנלן. ממתני' היכי שמע ליה רבא דתיקשה ליה:

שנזבחו שלא לשמן. משמע דעקר שמן מהן:

שלא נזבחו לשמן. משמע שלא הזכיר שמן עלייהו דהיינו סתמא:

שנכתב שלא לשם אשה זו. משמע שנכתב לשם אחרת בפירוש:

אֶלָּא מֵהָא דִּתְנַן כֵּיצַד לִשְׁמָן וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָן לְשֵׁם פֶּסַח וּלְשֵׁם שְׁלָמִים טַעְמָא דְּאָמַר לְשֵׁם פֶּסַח וּלְשֵׁם שְׁלָמִים הָא לְשֵׁם פֶּסַח וּסְתָמָא כָּשֵׁר אַלְמָא סְתָמָן כְּלִשְׁמָן דְּמֵי

Traduction

Rather, perhaps it is derived from that which we learned in a mishna (13a): How are offerings slaughtered for their sake and then not for their sake? For example, one might slaughter the Paschal offering for the sake of a Paschal offering and then for the sake of a peace offering. The Gemara infers: The reason such an offering is unfit is that he says that he is slaughtering it for the sake of a Paschal offering and then he says that he is slaughtering it for the sake of a peace offering. But if he says that he is slaughtering it for the sake of a Paschal offering, and then slaughters it without specification, it is fit. Apparently, slaughtering an offering without specification is considered as if one slaughtered it for its sake.

Rachi non traduit

כיצד לשמן כו'. מתני' היא:

לשם פסח ולשם שלמים. כך חישב עליו:

הא לשם פסח וסתמא. שלא חישב אחריו לשם שלמים כשר ואע''ג דסוף שחיטה סתמא אישתחיט:

אלמא סתמן כלשמן דמי. דאי כשלא לשמן דמי הויא ליה כאילו אמר לשם פסח ולשם שלמים:

Tossefoth non traduit

הא לשם פסח וסתמא כשר. פי' בקונטרס דסוף שחיטה סתמא אישתחיט ותימה כיון דאמר בתחילת שחיטה לשם פסח וכי כל שעה יש לו לדבר עד שיגמר שחיטתו ונראה לפרש דבשתי עבודות איירי כגון דשחיט לשם פסח וקיבל סתם ומיהו בפרק תמיד נשחט (פסחים דף נט:) מיבעי לן אי בעבודה אחת תנן או בשתי עבודות ועבודה אחת היינו כדפירש הקונטרס ויש ליישב דאפילו אם תימצי לומר לשם פסח וסתמא פסול [אפ''ה] אין צריך לדבר כל שעה אלא שבתחילת שחיטה יאמר שעושה כל השחיטה לשם שחיטת פסח:

דִּילְמָא שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר כָּל הָעוֹשֶׂה עַל דַּעַת רִאשׁוֹנָה הוּא עוֹשֶׂה

Traduction

The Gemara responds: Perhaps there it is different, as the mishna is saying that anyone who performs an action performs it with his original intent in mind. Therefore, since he specified initially that he was slaughtering the offering for the sake of a Paschal offering, there are no grounds to assume that he then changed his mind. Here, by contrast, he pronounced no initial statement of proper intent.

Rachi non traduit

על דעת [ראשונה. אבל] היכא דשחטיה כוליה סתמא אימא לך דפסול:

אֶלָּא מִסֵּיפָא שֶׁלֹּא לִשְׁמָן וְלִשְׁמָן לְשֵׁם שְׁלָמִים וּלְשֵׁם פֶּסַח טַעְמָא דְּאָמַר לְשֵׁם שְׁלָמִים וּלְשֵׁם פֶּסַח הָא סְתָמָא וּלְשֵׁם פֶּסַח כָּשֵׁר

Traduction

Rather, perhaps this halakha is derived from the latter clause of that mishna: How are offerings slaughtered not for their sake and then for their sake? For example, one might slaughter the Paschal offering for the sake of a peace offering and then for the sake of a Paschal offering. The Gemara infers: The reason it is unfit is that he says he is slaughtering it for the sake of a peace offering and then he says he is slaughtering it for the sake of a Paschal offering. But if he started slaughtering it without specification and then slaughtered it for the sake of a Paschal offering, it is fit. Apparently, if one slaughters an offering without specification it still satisfies the obligation of the owner.

Rachi non traduit

הא סתמא [ולשם] פסח. תחילה שחטה סתם וסופה לשם פסח כשר ולא מיפסיל משום תחילתה אלמא סתמא כלשמן:

דִּילְמָא שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר יוֹכִיחַ סוֹפוֹ עַל תְּחִילָּתוֹ

Traduction

The Gemara responds: Perhaps there it is different, as the mishna is saying that his ultimate intent proves the nature of his original intent. Since his ultimate intent was to sacrifice a Paschal offering, that was presumably his original intent as well. Here, by contrast, there is no ultimate expression of proper intent.

אִי נָמֵי אַיְּידֵי דִּתְנָא לִשְׁמָן וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָן תְּנָא נָמֵי שֶׁלֹּא לִשְׁמָן וְלִשְׁמָן

Traduction

Alternatively, it can be explained that even if one’s ultimate intent is not considered proof of his original intent, the mishna still uses the same term in both clauses to preserve symmetry. Since in the former clause the tanna taught using the language: For their sake and then not for their sake, teaching that original intent is considered proof of ultimate intent, the tanna also taught the second clause using the language: Not for their sake and then for their sake. In any event, there is no proof from that mishna that an offering slaughtered without specification satisfies its owner’s obligation.

Rachi non traduit

א''נ איידי כו'. כלומר לעולם לא תידוק מיניה הא סתמא ולשם פסח כשר דלעולם אימא לך פסול דסתמא כשלא לשמו והאי דקתני לשם שלמים איידי דפריש בלשמן ולא לשמן לשם שלמים דהתם דווקא הוא דאילו סתמא הוי כשר דעל דעת ראשונה הוא עושה פריש נמי תנא דמתני' בשלא לשמו ולשמו לשם שלמים ולשם פסח ולאו דווקא דה''ה לסתמא ולשם פסח דמיפסל בתחילת שחיטה:

אֶלָּא מֵהָא לְשֵׁם שִׁשָּׁה דְּבָרִים הַזֶּבַח נִזְבָּח לְשֵׁם זֶבַח לְשֵׁם זוֹבֵחַ לְשֵׁם שֵׁם לְשֵׁם אִשִּׁים לְשֵׁם רֵיחַ לְשֵׁם נִיחוֹחַ וְהַחַטָּאת וְאָשָׁם לְשֵׁם חֵטְא

Traduction

Rather, perhaps this halakha is derived from that mishna (46b), which states: The offering is slaughtered for the sake of six matters: For the sake of the particular offering; for the sake of the one sacrificing the offering, i.e., the owner; for the sake of God; for the sake of consumption by the fires of the altar; for the sake of sacrificing it in a manner that gives an aroma; and for the sake of pleasing God. And the sin offering and a guilt offering are slaughtered for the sake of atonement for the sin.

Rachi non traduit

לשם ששה דברים. משנה בפרק ב''ש ומקראי יליף להו:

לשם זבח. לשם מה שהוקדש:

לשם זובח. שיתכפר בו בעליו ולא שיתכפר בו אחר:

לשם שם. (לנחת רוח) להקב''ה שאמר (ונעשה רצונו):

לשם אשים. להקטירם ולא לעשותם צלי על המזבח קרבוניי''ש בלע''ז:

לשם ריח. לאפוקי איברים שצלאן והעלן דשוב אין בהן ריח והכי מפרש להו התם:

לשם ניחוח. לשם הנחת רוח להקב''ה שאמר ונעשה רצונו:

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי אַף מִי שֶׁלֹּא הָיָה בְּלִבּוֹ לְשֵׁם אַחַת מִכָּל אֵלּוּ כָּשֵׁר שֶׁתְּנַאי בֵּית דִּין הוּא אַתְנוֹ בֵּית דִּין דְּלָא לֵימָא לִשְׁמוֹ דִּילְמָא אָתֵי לְמֵימַר שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ

Traduction

The mishna on 46b continues: Rabbi Yosei said: Even in the case of one who did not have in mind to slaughter the offering for the sake of any one of these, the offering is fit, since this is a stipulation of the court. The Gemara explains Rabbi Yosei’s opinion: The court stipulated that one should not say that he is slaughtering the offering for its sake, lest he come to say that he is slaughtering it not for its sake. Therefore one should not specify his intent at all.

Rachi non traduit

שלא היה בלבו. לשמו אלא סתם ולא הזכיר אחד מאלה:

שתנאי בית דין הוא. שישחטו סתם ולא יזכירו בשחיטתן לשמו כדמפרש טעמא ואזיל אתנו ב''ד דלא לימא לשמן כו':

Tossefoth non traduit

אתנו בית דין דלא לימא לשמה דילמא אתי למימר שלא לשמה. בשמעתא קמייתא דגיטין (דף ג.) דמפרש דלכך לא תיקנו לומר בפני נכתב לשמה למ''ד לפי שאין בקיאין לשמה משום דאי מפשת ליה לדיבורא אתי למיגזייה לא הוי מצי למימר דילמא אתי למימר שלא לשמה דמי הוא שוטה כל כך שנותן גט לאשה זו שנכתב לשמה והוא אומר שלשם אחרת נכתב אבל אדם השוחט קרבן פעמים שטועה וסבור שהוא קרבן אחר וכן המקבל ומוליך וזורק:

וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ סְתָמָא פָּסוּל קָיְימִי בֵּית דִּין וּמַתְנִי מִילְּתָא דְּמִיפְּסִיל בֵּיהּ

Traduction

The Gemara infers: And if it enters your mind that if one slaughters an offering without specification it is unfit, would the court arise and stipulate a matter that disqualifies the offering? Clearly, an offering slaughtered without specification is fit and satisfies the obligation of the owner.

Tossefoth non traduit

קיימי בית דין ומתני כו'. יש תימה למה לו להאריך כל זה הא בהדיא אמר סתמא כשר ונראה לפרש דמי שלא היה בלבו היינו שלא אמר בהדיא לשם אחד מכל אלו אבל חישב בלבו למה שדינו להיות הא סתמא פסול להכי [דייק] מתנאי בית דין וכי מתנו בית דין דלא לימא בהדיא ובמחשבה סגי ושמא אתי לידי פסול שלא יחשב כלל וישחוט סתמא ויפסל:

וְגַבֵּי גֵּט דִּסְתָמָא פָּסוּל מְנָלַן

Traduction

§ The Gemara asks: And with regard to a bill of divorce, from where do we derive that if it is written without specification as to which woman it is referring, it is not valid?

Rachi non traduit

וגבי גט דסתמא פסול מנא ליה. כלומר היכי שמע ליה רבא ממתני' דגיטין דפסול דתיקשה ליה ורמינהי אהדדי:

אִילֵּימָא מֵהָא דִּתְנַן הָיָה עוֹבֵר בַּשּׁוּק וְשָׁמַע סוֹפְרִים מַקְרִין אִישׁ פְּלוֹנִי גֵּירַשׁ פְּלוֹנִית מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי וְאָמַר זֶה שְׁמִי וְזֶה שֵׁם אִשְׁתִּי פָּסוּל לְגָרֵשׁ בּוֹ

Traduction

If we say it is inferred from that which we learned in a mishna (Gittin 24a): In the case of a man who was passing through the marketplace, and he heard scribes who write bills of divorce dictating to their students: The man so-and-so divorces so-and-so from the place of such and such, and the man said: This is my name and that is the name of my wife, and he desires to use this bill for his divorce, this bill is unfit to divorce his wife with it, that is not a proof.

Rachi non traduit

מקרין. את התלמידין שמלמדין אותן לכתוב טופסי גיטין:

דִּילְמָא כִּדְרַב פָּפָּא דְּאָמַר רַב פָּפָּא הָכָא בְּסוֹפְרִים הָעֲשׂוּיִין לְהִתְלַמֵּד עָסְקִינַן וְלָא אִיכְּתוּב לְשׁוּם כְּרִיתוּת כְּלָל

Traduction

It can be explained: Perhaps the mishna is in accordance with the explanation of Rav Pappa. As Rav Pappa says: Here we are dealing with scribes who are wont to practice writing bills of divorce; and this bill of divorce is a draft and was not written for the sake of severance, i.e., divorce, at all. But if a bill of divorce is written to be used for divorce, perhaps it is fit even if written without specifying the woman in question.

Rachi non traduit

דלא איכתוב לשם כריתות כלל. אבל היכא דאיכתב לשם כריתות שיהא מזומן לו לכשיזדמן לו מגרש ששמו ושם אשתו שוין בו כשר:

Tossefoth non traduit

בסופרים העשויין להתלמד עסקינן. ואפילו למאן דאמר בפרק קמא דעירובין (דף יג.) גבי מגילת סוטה דמוחקין אותה מן התורה אף על גב דבעינן לשמה ואף על גב דתורה להתלמד עבידא כדקאמר התם לענין גט מודה כדפרישית שם ובפ''ב דגיטין (דף כ.) וס''ת נמי פסלינן [בגט] בפ''ב דגיטין (דף יט:) כדמוכח בעובדא דההוא גברא דעל לבי כנישתא שקל ספר תורה ויהב לדביתהו:

אֶלָּא מֵהָא

Traduction

Rather, derive this halakha from the subsequent clause in that mishna:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source