Vayedaber

Simple Havroutah

Zva'him

Daf 17a

אֶלָּא אִיכָּא לְמִיפְרַךְ הָכִי וְאִיכָּא לְמִיפְרַךְ הָכִי כֹּל חֲדָא וַחֲדָא תֵּיקוּ בְּדוּכְתֵּיהּ

Traduction

Rather, one can derive this way and one can derive that way. Since these derivations contradict one another, each and every halakha shall stand in its place and not modify the other by a fortiori inference.

Rachi non traduit

דאיכא למיפרך הכי כו'. יש לדון כו' ויש להחליף ולא נדע איזה נדרוש הלכך כל חדא תיקו בדוכתה ככתיבתה סתם כשהותרה אנינות לכ''ג סתם בין ביחיד בין בצבור הותרה וכשנאסרה להדיוט בין ביחיד בין בצבור נאסרה וכשהותרה טומאה בצבור הותרה אף לכהן הדיוט וכשנאסרה בקרבן יחיד נאסרה אף לכ''ג:

Tossefoth non traduit

כל חדא וחדא תיקום בדוכתיה. צ''ע פ''ק דחולין (דף כב:) גבי ק''ו דכשר בתורים פסול בבני יונה וגבי כשר שבפרה פסול בעגלה (שם כג:) וגבי ויהיו כל הכלים מקבלין טומאה מאוירן מק''ו (שם כה.) ובפר' ואלו מנחות (מנחות עה.) גבי חלות ורקיקים וכן פר' כל המנחות (מנחות דף סב:) גשלמי יחיד שטעונין סמיכה ובפ' השוכר את הפועלים (ב''מ פח:) גבי שור אוכל במחובר ובפרק כיצד הרגל (ב''ק כה:) דקאמר ותהא שן חייבת ברשות הרבים מק''ו ובפ''ק דקדושין (דף יד.) ותהא יבמה יוצאה בגט מקל וחומר ובנזיר פרק שלשה מינין (נזיר דף מד.) גבי טמא כמיטמא ובסוף יש מותרות (יבמות פז:) דנעשה מתים כחיים מק''ו צריך לדקדק בכולן אמאי לא אמר כל חדא וחדא תיקום בדוכתיה ושמא שאני הכא משום דהני ק''ו סתרי אהדדי מה שאין כן בהנהו והטעם כמו שפירש בקונט' משום דנכתבו הכתובים סתם דכשהותרה אנינות לכ''ג סתם בין ביחיד בין בצבור הותרה וכשנאסרה להדיוט בין ביחיד בין בצבור נאסרה וכשהותרה טומאה לצבור הותרה אף לכהן הדיוט וכשנאסרה בקרבן יחיד נאסרה אף לכ''ג ואם במה שלא חלקן הכתובים נדון לחלק על ידי ק''ו אמאי פשיטא בהאי טפי מבהאי דיש לדרוש חלוף ולהחליף את כולן הלכך אמרינן כל חדא וחדא תיקום בדוכתיה:

טְבוּל יוֹם מְנָלַן דְּתַנְיָא רַבִּי סִימַאי אוֹמֵר רֶמֶז לִטְבוּל יוֹם שֶׁאִם עָבַד חִילֵּל מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר קְדֹשִׁים יִהְיוּ וְלֹא יְחַלְּלוּ

Traduction

§ The mishna teaches that sacrificial rites performed by one who immersed that day are disqualified. The Gemara asks: From where do we derive this halakha? The Gemara answers: It is derived as it is taught in a baraita that Rabbi Simai says: From where in the Torah is the allusion with regard to a priest who immersed that day, that if he performed the Temple service he desecrated that service? It is derived from a verse, as the verse states: ''They shall be sacred to their God and they shall not desecrate the name of their God'' (Leviticus 21:6).

Rachi non traduit

קדושים יהיו. גבי טומאה כתיב באמור ולא יחללו וגו' כי את אשי ה' לחם וגו' בחילול קדשים הכתוב מדבר:

Tossefoth non traduit

טבול יום מנא לן. תימה תיפוק לי מדכתיב גבי טבול יום ובא השמש וטהר מכלל שהוא טמא כדדריש לקמן מחוסר כפורים מדכתיב וטהרה מכלל שהיא טמא ותירץ ה''ר חיים דגבי טבול יום איכא למידרש וטהר טהר יומא כדדרשינן בשמעתא קמייתא דברכות (דף ב:) אבל וטהרה לא שייך למידרש הכי ואע''ג דבפ' הערל (יבמות עד:) דרשי' וטהרה לטבולת יום ארוך ההיא מחוסרת כפרה היא ועל ידי מכלל שהיא טמאה לא אתי מיניה טבול יום גרידא ומיהו קשה דאיכא קרא אחרינא בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר דמוקמינן בפרק הערל (שם) בזב בעל שתי ראיות דלאו בר קרבן הוא ולענין תרומה ונימא מכלל שהוא טמא ויש לומר דרבי סימאי דדריש הכא טבול יום מקרא אחרינא סבר לה כתנא [דפליג התם אתנא] דבי רבי ישמעאל דמוקי ליה התם בזב בעל שלש ראיות ומאי עד אשר יטהר עד דמייתי כפרה ומיהו קשה דגבי נגיעת כלי כתיב במים יובא וטמא עד הערב וטהר [מכלל שהוא טמא] וצריך לומר דאי לאו קרא דר' סימאי דהכא דדריש טבול יום מולא יחללו לא הוה דרשינן מחוסר כפרה מוטהרה מכלל שהיא טמאה ולא טבול יום מוטהר מכלל שהוא טמא משום דקלישא טומאתייהו אבל מכיון דאשכחן קרא בהדיא לטבול יום ואע''ג דקלישא טומאתיה תו דרשינן שפיר מוטהרה מחוסר כפרה ותימה במים יובא וטמא הלא מפורש בהדיא לטבול יום דאיקרי טמא וי''ל דצריך קרא גבי עבודה דלא יחללו דשמעתין וגבי אכילת תרומה וקדשים קרא אחרינא בפרק הערל (שם) ולא ילפינן מהדדי אבל וטהרה דכתיב גבי יולדת דרשינן מיניה מחוסר כפורים דאסור בקדשים פרק הערל וגבי דמחלל עבודה לקמן בפרקין דאשה כשרה לשחוט קדשים כדתנן ריש כל הפסולין א''כ שייך בה חילול עבודה ותימה דגבי זב וזבה ובעל קרי ושכבת זרע כתיבי כמה פעמים ורחץ במים וטמא עד הערב אלמא טבול יום איקרי טמא בין לעבודה בין לקדשים דקראי סתמא כתיבי ואיקרי טמא לכל מילי ועוד קשה דבפ' שלשה מינין (נזיר מה.) ובפ' אלו הן הגולין (מכות דף ח:) אמרינן טמא יהיה לרבות טבול יום עוד טומאתו בו לרבות מחוסר כפורים לענין ביאת מקדש והשתא ל''ל קרא הא איקרי טמא לענין עבודה ולאכילת קדשים וכי תימא דלא נילף ביאת מקדש מנייהו (ועוד) קשה שהרי קרא דורחץ במים וטמא עד הערב סתמא כתיב דטבול יום איקרי טמא לכל מילי ואפי' לביאת מקדש ועוד תימה כיון דדרשי' טבול יום מטמא יהיה למה איצטריך תו עוד טומאתו למחוסר כפורים תיפוק לי מוכפר עליה הכהן וטהרה כדדרשינן לקמן בפירקין מכלל שהיא טמאה לענין עבודה ובפ' הערל (יבמות דף עד:) לענין אכילת קדשים נדרוש נמי לענין ביאת מקדש דקרא בכל מילי מיירי שהיא טמאה קודם כפרה ואין לתרץ נמי דאי לאו אלא חד רבויא הוה מוקמינא ליה במחוסר כפורים משום דמחוסר מעשה ולא בטבול יום משום דשמשא ממילא ערבא דאם כן הוה ליה למימר איפכא טמא יהיה לרבות מחוסר כפורים עוד טומאתו בו לרבות טבול יום ונראה לתרץ דלענין ביאת מקדש לא הוה דרישנא מחוסר כפורים מוטהרה מכלל שהיא טמאה משום דבכרת דטומאת מקדש כתיב איש אשר יטמא ולא יתחטא דמיירי בטומאת מת אבל מחוסר כפרה דלא שייך במת לא ליהוי בכרת ועוד י''ל דצריך קרא לרבות טבול יום [משום דבכרת דטומאת מקדש כתיב ולא יתחטא] דמשמע אבל נתחטא שהזה ושנה וטבל דלאו מחוסר מעשה הוא כגון טבול יום לא הוי בכרת ומהני טעמי אתי שפיר דליכא למימר למה לי קרא הא איתקש קדש למקדש דהא קרא דביאת מקדש מישתעי לפטורא וקרא ובא השמש וטהר איצטריך משום דכתיב בשרץ דקיל טפי מנדה ושכבת זרע:

הג''ה ולמאי דפרישית דמוטהרה מכלל שהיא טמאה לא הוה מרבינן מחוסר כפורים אי לאו דאשכחן טבול יום מקרא דרבי סימאי קצת קשה הא דקאמר בסמוך דאי כתב רחמנא במחוסר כפורים טבול יום לא אתי מיניה הא לא אתי לן מחוסר כפורים אי לאו דאשכחנא קרא בטבול יום וי''ל שרוצה לומר אי כתב רחמנא מחוסר כפורים בפירוש וכי האי גוונא בפרק כיצד (יבמות דף כג.) גבי שפחה ונכרית ומיהו קשה אי להאי אתיא א''כ ניכתוב רחמנא טבול יום ומחוסר כפורים בהדיא ולא ליכתוב טמא וי''ל דכיון דלא משכחת צריכותא בהני לא חש לדקדק:

רמז לטבול יום שאם עבד חילל מנין. הוה מצי למילף מיושב או מבעל מום וחד מהנך:

אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְטָמֵא דְּנָפֵיק מִוְּיִנָּזְרוּ תְּנֵהוּ עִנְיָן לִטְבוּל יוֹם

Traduction

If this verse is not written with regard to the matter of an impure priest who performed the Temple service, as that halakha is derived for us from the verse: ''That they separate themselves from the sacred items of the children of Israel'' (Leviticus 22:2), then apply it to the matter of a priest who immersed that day who performed the Temple service. Although he is no longer impure in every sense, the priest remains impure in the sense that he is prohibited from partaking of teruma and sacrificial food, and from entering the Temple.

אֵימָא תְּנֵהוּ עִנְיָן לְקוֹרֵחַ קָרְחָה וּלְמַשְׁחִית פְּאַת זָקָן

Traduction

The Gemara asks: Why must the verse be applied to the matter of one who immersed that day? Say that one should apply it to the matter of one who creates a bald spot upon his head or to the matter of one who destroys his beard, as these matters are discussed in the preceding verse.

Rachi non traduit

ונימא תנהו ענין וכו'. דמינייהו סליק לא יקרחו קרחה וסמיך ליה קדושים יהיו: אלא לא גרס:

טְבוּל יוֹם דְּאִם עָבַד בְּמִיתָה מְנָא לַן דְּגָמַר חִילּוּל חִילּוּל מִתְּרוּמָה דְּפָסֵיל בִּתְרוּמָה מַחֵיל עֲבוֹדָה דְּלָא פָּסֵיל בִּתְרוּמָה לָא מַחֵיל עֲבוֹדָה

Traduction

The Gemara responds: This verse is already used to indicate another halakha relating to one who immersed that day: From where do we derive that if one who immersed that day performed sacrificial rites, he is liable to receive the punishment of death at the hand of Heaven? As it is derived by verbal analogy between profanation mentioned in this context and profanation from teruma, as the verse states in this context: ''And not profane the name of their God'' (Leviticus 21:6), and the verse states with regard to teruma: ''Lest they bear sin for it, and die therein, if they profane it'' (Leviticus 22:9). It can be inferred from this verbal analogy that one who disqualifies teruma, i.e., one who immersed that day, profanes the Temple service, and one who does not disqualify teruma, i.e., one who creates a bald spot or one who destroys his beard, does not profane the service.

Rachi non traduit

טבול יום דאם עבד במיתה. שינויא הוא כלומר לא מצית למיתני תנהו ענין לקורח קרחה דמיתה גבי טבול יום שעבד ילפינן לה בסנהדרין באלו הן הנשרפין (דף פג:) וגמר חילול חילול מתרומה ומחילול דהאי קרא יליף לה נאמר כאן חילול ונאמר בטמא וטבול יום שאכלו תרומה חילול ומתו בו כי יחללוהו מה להלן במיתה כו' והלכך הואיל והאי קרא לג''ש מתרומה אתא ולא מפרש ביה במאי קאי לא תתנהו ענין אלא לפסולין לתרומה דילפי' מיניה דפסול בתרומה מחיל עבודה כו':

Tossefoth non traduit

דגמר חילול חילול מתרומה. הקשה ה''ר חיים כיון דטבול יום יליף מתרומה אם כן טבול יום שאכל תרומה יהא במיתה ובפ' הנשרפין (סנהדרין פג.) לא חשיב טבול יום ושמא הוא הדין א''נ כי היכי דממעטי התם (דף פד.) רבנן בעל מום ששימש מדכתיב בו ולא בעל מום ה''ה ומתו בו דכתיב בתרומה בו ולא בטבול יום ומיהו טמא ששימש אין למעט מדכתיב בו דלהכי אהני גז''ש דחילול חילול וכן טבול יום ששימש נמי הוי במיתה כדאיתא הכא והתם והיינו טעמא דדמי לטמא טפי מבעל מום ונראה דה''ה לתרומה דלא ממעטינן טבול יום וכן פירש בקונטרס בהדיא דטבול יום שאכל תרומה במיתה ויש ליתן טעם דלא חשיב ליה התם משום דטמא וטבול יום מחד קרא נפקי דהכי כתיבי קראי בפרשת אמור אל הכהנים ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים וגו' והדר כתיב ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללוהו וקצת תימה היכי יליף התם בסנהדרין מחוסר כפורים ששימש במיתה משום דאיקרי טמא וטמא ילפינן חילול חילול מתרומה נימא דפסול בתרומה במיתה ודלא פסול בתרומה לא כדאמרינן הכא דפסול בתרומה מחיל עבודה כו' ויש לומר כיון דמחיל עבודה מטעמא דנפקא לן מוינזרו ולא יחללו כל דאיקרי טמא [סברא היא דגמרינן] בגזירה שוה דחילול חילול מתרומה פרק הנשרפין דהוי במיתה אע''ג דטהור לתרומה:

אָמַר רַבָּה לְמָה לִי דִּכְתַב רַחֲמָנָא טָמֵא וּטְבוּל יוֹם וּמְחוּסַּר כִּפּוּרִים

Traduction

§ Rabba said: Why do I need that which the Merciful One wrote, i.e., that an impure priest, and one who immersed that day, and one who has not yet brought an atonement offering all disqualify the rites they perform? Wouldn’t it have been enough to teach the halakha in only one case?

Rachi non traduit

למה לי דכתב רחמנא טמא וטבול יום כו'. אטמא לא קמיבעיא ליה דאי לאו כתב טמא לא הוה אתי לן חד מנייהו שיחלל עבודה דהא טבול יום באם אינו ענין לטמא ילפינן ואי לא הוה כתב טמא בוינזרו הוה אוקימנא לקדושים יהיו בטמא וכן מחוסר כפורים נמי לא כתב בה חילול אלא מדאיקרי טמא ילפינן ליה לקמן וכי מיבעי ליה לרבה טבול יום ומחוסר כפורים קמיבעיא:

צְרִיכִי דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא טָמֵא שֶׁכֵּן מְטַמֵּא בִּטְבוּל יוֹם מְחוּסַּר כִּפּוּרִים לָא אָתֵי מִינֵּיהּ שֶׁכֵּן פָּסוּל בִּתְרוּמָה בִּמְחוּסַּר כִּפּוּרִים טְבוּל יוֹם לָא אָתֵי מִינֵּיהּ שֶׁכֵּן מְחוּסָּר מַעֲשֶׂה

Traduction

Rabba explains: All three are necessary, as in each case there is a stringency not present in the others. Therefore, had the Merciful One written only that an impure priest desecrates the service, one might say that this is because he imparts impurity to others, and since the other two cases do not, one cannot derive them from the case of an impure priest. And had the Merciful One written the halakha only with regard to one who immersed that day, then the case of one who has not yet brought an atonement offering could not be derived from it, since the former is unfit to partake of teruma while the latter is not. And had the Merciful One written the halakha only with regard to one who has not yet brought an atonement offering, then the case of one who immersed that day could not be derived from it, since only the former has not yet performed a necessary action, while one who immersed that day must simply wait for nightfall in order to become fully pure.

Rachi non traduit

במחוסר כפורים טבול יום לא אתי מיניה שכן מחוסר מעשה. הבאת קרבן תאמר בטבול יום שאינו מחוסר הבאת קרבן ושימשא ממילא ערבא בטמא ליכא למימר דלא אתיא מיני' דהא איהו נמי מחוסר טבילה ועוד דטמא לא קמיבעיא ליה מדלא קאמר בסיפא דמילתא לא לכתוב טמא ותיתי מהנך דתו לא הוה ליה לשנויי עלה מידי:

מֵחֲדָא לָא אָתֵי תֵּיתֵי חֲדָא מִתַּרְתֵּי

Traduction

The Gemara asks: Still, why are all three necessary? Granted, from one of these cases the other two cannot be derived, but let one be derived from the other two.

בְּהֵי לָא לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא לָא לִכְתּוֹב בִּמְחוּסַּר כִּפּוּרִים וְתֵיתֵי מֵהָנָךְ מָה לְהָנָךְ שֶׁכֵּן פְּסוּלִים בִּתְרוּמָה

Traduction

The Gemara asks: Which of the three should the Merciful One not write? If one suggests: Let the Merciful One not write the halakha with regard to one who has not yet brought an atonement offering and derive it from these other two, an impure priest and one who immersed that day, one can reply: What is notable about these? They are notable in that they are unfit to partake of teruma. Since one who has not yet brought an atonement offering may partake of teruma, perhaps he does not disqualify rites he performs.

אֶלָּא לָא לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא בִּטְבוּל יוֹם וְתֵיתֵי מֵהָנָךְ דְּמַאי פָּרְכַתְּ מָה לְהָנָךְ שֶׁכֵּן מְחוּסָּרִים מַעֲשֶׂה סוֹף סוֹף קְלִישָׁא לַהּ טוּמְאָתָן

Traduction

Rather, say: Let the Merciful One not write the halakha with regard to one who immersed that day and derive it from these other two, an impure priest and one who has not yet brought an atonement offering. As, what can you say to refute this? One cannot reply: What is notable about these; they are notable since they have not yet performed a necessary action, because ultimately their impurity, i.e., the impurity of one who has not yet brought an atonement offering, is weak when compared to one who immersed that day, and relatively speaking, one who has not yet brought an atonement offering is not considered to be lacking the performance of an action.

Rachi non traduit

קלישא ליה טומאתו. דמחוסר כפורים שהרי העריב שמשו ותו ליכא פירכא דמה הצד דהוה ליה חד מינייהו נמי שאינו מחוסר מעשה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source