Le texte Le vocabulaire Les révisions
Zva'him
Daf 114b
מִילְקֵי נָמֵי לִילְקֵי אַלְּמָה אָמַר רַבִּי זֵירָא הַכָּתוּב נִתְּקוֹ לַעֲשֵׂה
Traduction
should also receive lashes for sacrificing it, just as one would for violating other Torah prohibitions. Why did Rabbi Zeira say elsewhere that one who slaughters, inside the Temple courtyard, an offering whose time has not yet arrived does not receive lashes for having violated the prohibition of: ''It shall not be accepted'' (Leviticus 22:23), which is the general prohibition against sacrificing animals that are not fit to be sacrificed. Rabbi Zeira explains that he does not receive lashes because the verse has transmuted the negative precept into a prohibition that is stated as a positive mitzva, in the verse: ''But from the eighth day forward it may be accepted'' (Leviticus 22:27). There is no punishment of lashes for violating such a prohibition. Rabbi Yirmeya is asking that one should still receive lashes for having violated the prohibition of: ''You shall not do.''
Rachi non traduit
מילקי נמי לילקי. השוחט מחוסר זמן דהא משכן דגלגל דהיא במת ציבור פנים הוא שאהל מועד של מדבר היה שם וקאמר רחמנא ביה נמי לא תעשון:
אלמה אמר רבי זירא. בפ' אותו ואת בנו (חולין פ:) דקתני קדשים בפנים סופג את הארבעים משום לאו דאותו ואת בנו והוינן בה ונילקי נמי משום לאו דמחוסר זמן דתניא מנין שכל הפסולים שבשור ושבשה שהן בלא ירצה ת''ל ושור ושה שרוע וקלוט ומחוסר זמן פסול הוא ומשני ר' זירא הנח לאו דמחוסר זמן דהכתוב נתקו לעשה דכתיב ביה עשה יתירא כדמפרש התם למימרא שהוציאו ונתקו מכלל לאו דלא קאי עליה בלאו דשאר פסולין והשתא דאמרת הכא לאו בהדיא כתיב ביה נילקי עליה:
Tossefoth non traduit
אלמה אמר רבי זירא הכתוב נתקו לעשה. אין זה כשאר לאו הניתק לעשה דבפ' בתרא דחולין (דף קמא.) ובפ' ב' דמכות (דף יד. טו. טז.) כגוץ לאו דגזילה ולקט שכחה ופיאה ונותר. ולא יוכל לשלחה כל ימיו דא''כ מאי פריך דללקי משום לאו דלא תעשון והא ניתק לעשה הוא אלא הוי כמו נתקו הכתוב מטומאה חמורה לטומאה קלה דבאותו ואת בנו (חולין פ:) דרשינן ולנדר לא ירצה לימד על כל הפסולים שבשור ושה שהם בלא ירצה וכתב רחמנא במחוסר זמן מיום השמיני והלאה ירצה להוציאו מכלל שאר פסולים שהם בלא ירצה ולומר דבהאי ליכא אלא עשה כעין דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש בסוף פ''ק דתמורה (דף יג:) וכענין זה הוי בדד ישב דמצורע בפ' אלו דברים (פסחים סז.) דאמרי' שהכתוב נתקו לעשה והוציאו מכלל שאר טמאים שהם בלאו דלא יטמאו את מחניהם ולהכי פריך דלילקי משום דמפורש בגופיה לאו בהדיא כדדרשינן מלא תעשון וכן פי' בקונטרס אבל בפרק אותו ואת בנו (חולין פא.) פירש בקונטרס דהוי כשאר לאו הניתק לעשה דעלמא דמיום השמיני והלאה ירצה משמע קודם זמנו לא ירצה והניחהו עד שיעבור זמנו וקשה מהך דשמעתא וכי תימא דהכי פריך משום דאיכא נמי לאו דלא תעשון לא אמרינן דאתי חד עשה ועקר תרי לאוי כדאמרי' בפ''ק דתמורה (דף ד:) לא דמי דהני מילי התם דסמיכי גבי הדדי הלאוין אצל העשה תדע דהא בפרק ב' דמכות (ד' טו. ושם ד''ה תנינא) חשיב לא יטמאו את מחניהם ניתק לעשה אי לאו משום דקדמו עשה אף על גב דאיכא לאו נמי דואל המקדש לא תבא ומיהו התם איכא למימר משום דאיכא תרי עשה דכתיב מחוץ למחנה תשלחום אבל אשכחן גזלה דאיכא תרי לאוי לאו דלא תעשוק ולא תגזול דבפרק המקבל (ב''מ קיא.) אמר רבא זהו עושק זהו גזל וחשבי ליה ניתק לעשה במכות (דף יד:) ובחולין (דף פ:) הלכך צריך לחלק בההיא דתמורה (דף ד:) כדפרישית דלכך סמך שני הלאוין אצל העשה לומר שאין העשה מנתקם:

הָנֵי מִילֵּי לְרַבָּנַן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן הָכִי נָמֵי
Traduction
The Gemara responds: That statement of Rabbi Zeira applies only according to the opinion of the Rabbis, who disagree with Rabbi Shimon in the mishna and hold that the verse that states: ''You shall not do,'' does not indicate that one who slaughters an animal whose time has not yet arrived is in violation of a prohibition. But according to the opinion of Rabbi Shimon, one would indeed receive lashes for slaughtering an animal whose time has not yet arrived inside the Temple.
Rachi non traduit
(דלמא) ה''מ. דמשני נמי התם דלא לקי לרבנן דפליגי עליה דרבי שמעון דלא דרשי להאי לא תעשה למחוסר זמן דההוא דאותו ואת בנו דשני ר' זירא עלה מיתוקמא התם דלא כר''ש אבל לר' שמעון ה''נ דלקי אלאו דמחוסר זמן בפנים:
רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר פְּנִים דְּגִלְגָּל לְגַבֵּי שִׁילֹה כְּחוּץ דָּמֵי
Traduction
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Rabbi Zeira’s statement is even in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who also holds that one would not receive lashes for slaughtering inside the Temple courtyard an offering whose time has not yet arrived. A prohibition cannot be derived from the prohibition stated with regard to the Tabernacle in Gilgal, since inside the Tabernacle in Gilgal, in relation to the Tabernacle in Shiloh, is considered like outside, and the prohibition: ''You shall not do,'' pertains only to sacrificing an offering whose time has not yet arrived outside the Temple courtyard.
Rachi non traduit
רב נחמן בר יצחק אמר. לר' שמעון נמי לא לקי אמחוסר זמן בפנים דגלגל לגבי שילה חוץ הוא לגבי חובות הואיל דאינו כשר להקרבתו הלכך בחוץ הוא דאשכחן ביה לא תעשה משום איסור במה ולא בפנים:
Tossefoth non traduit
רב נחמן בר יצחק אמר פנים דגלגל כו'. שינויא הוא דקמשני (התם) דאפילו לר''ש לא לקי במחוסר זמן בפנים כי אם בחוץ כדפי' בקונטרס ויש גירסא אחרת בספרים לרבי שמעון ה''נ והא גלגל פנים הוא אמר רב נחמן בר יצחק פנים דגלגל כו' וריש לקיש פריך דנפקא ליה מלא תעשון לאו במחוסר זמן דהאי קרא בגלגל קאי ופנים הוא וכי תימא קל וחומר בחוץ הא אין מזהירין מן הדין ומשני פנים דגלגל לגבי שילה כחוץ דמי:
רַבָּה אָמַר טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן כִּדְתַנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מִנַּיִן לַזּוֹבֵחַ פֶּסַח בְּבָמַת יָחִיד בִּשְׁעַת אִיסּוּר הַבָּמוֹת שֶׁהוּא בְּלֹא תַעֲשֶׂה תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח
Traduction
Rabba said: The reason of Rabbi Shimon is not based upon: ''You shall not do,'' as Reish Lakish claims, but upon another verse. As it is taught in a baraita that Rabbi Shimon says: From where is it derived that one who slaughters his Paschal offering on a private altar at a time when it is prohibited to sacrifice offerings on private altars violates a prohibition? The verse states: ''You may not sacrifice the Paschal offering within any of your gates; but at the place that the Lord your God shall choose to cause His name to dwell in, there you shall sacrifice the Paschal offering'' (Deuteronomy 16:5–6).
Rachi non traduit
בשעת איסור הבמות. קס''ד במדבר ושילה ובית עולמים:
יָכוֹל אַף בִּשְׁעַת הֶיתֵּר הַבָּמוֹת כֵּן תַּלְמוּד לוֹמַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ לֹא אָמַרְתִּי לְךָ אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִין בְּשַׁעַר אֶחָד
Traduction
One might have thought that even at a time when it is permitted to sacrifice offerings on private altars this is so. Therefore, the verse states: ''Within any [be’aḥad] of your gates,'' which indicates that I said this prohibition to you only when all of the Jewish people enter the Temple through one [eḥad] gate in order to sacrifice their offerings. When there is no permanent communal altar, it is permitted to slaughter the Paschal offering on a private altar.
אֵימַת אִי נֵימָא אַחַר חֲצוֹת כָּרֵת נָמֵי מִחַיַּיב אֶלָּא לָאו קוֹדֶם חֲצוֹת
Traduction
Rabba analyzes the baraita: When was this Paschal offering, for which one violates a prohibition for slaughtering it during a time when it is forbidden to sacrifice on private altars, slaughtered? If we say that it was after midday on the fourteenth of Nisan, which is the proper time for sacrificing the Paschal offering in the Temple, then one who sacrifices it then violates not only a prohibition, he should also be deemed liable to receive karet as well, as would anyone who slaughters a fit offering outside the Temple courtyard. Rather, is it not discussing one who slaughtered the Paschal offering on a private altar on the fourteenth of Nisan before midday, when its time had not yet arrived?
Rachi non traduit
אחר חצות. די''ד דמטי זימניה:
כרת נמי ניחייב. דהא מתקבל בפנים:
קודם חצות. דהוי מחוסר זמן לשמו:
Tossefoth non traduit
אלא לאו קודם חצות. ואע''ג דחזי בפנים שלא לשמו לא מיחייב כרת כיון דמחוסר עקירה ואין עומד האי ליעקר קודם זמנו:
לְעוֹלָם לְאַחַר חֲצוֹת וּבִשְׁעַת הֶיתֵּר הַבָּמוֹת קָאֵי
Traduction
The Gemara rejects Rabba’s explanation: Actually, the Paschal offering may have been sacrificed on a private altar after midday of the fourteenth of Nisan, and it is referring to a time when it is permitted to sacrifice on private altars, i.e., the periods of Gilgal, Nov, and Gibeon. The verse teaches that although it was permitted to sacrifice voluntary vow offerings and gift offerings on a private altar, the Paschal offering may be sacrificed only on a great public altar.
Rachi non traduit
בשעת היתר הבמות קאמר. כמו בגלגל ונוב וגבעון דהותרו במות יחיד לעולה ושלמים ואשמעינן קרא דלגבי חובות איכא לא תעשה ולאו משום מחוסר זמן דהא חזו השתא בבמה גדולה:
וְהָא בִּשְׁעַת אִיסּוּר הַבָּמוֹת קָאָמַר אִיסּוּר בָּמָה לוֹ הֶיתֵּר בָּמָה לַחֲבֵירוֹ
Traduction
The Gemara asks: But doesn’t the baraita state: At a time when it is prohibited to sacrifice offerings on private altars? The Gemara responds: The baraita means that it is prohibited for one to sacrifice the Paschal offering on a private altar, but it is permitted to use a private altar for another offering, i.e., a voluntary vow offering or gift offering.
Rachi non traduit
איסור במה לו. לקרבן זה:
היתר במה לחבירו. לעולה ושלמים דנדר ונדבה וסיפא ה''ק יכול אף בשעה שהוא מותר בבמה כגון קודם חצות שהוא לשלמים ת''ל כו' בשער אחד בבמה גדולה לשחוט פסחיהם:
Tossefoth non traduit
היתר במה לחבירו. ושעת היתר הבמות דקתני היינו קודם חצות דכשר בבמה שלא לשמו וא''ת דמשמע הכא דתורין שלא הגיע זמנן לרבי שמעון חיילא קדושה עלייהו והשוחטן בחוץ בלאו ובמעילה בפרק ולד חטאת (מעילה דף יב.) נמי אמר רבי שמעון דמועלין משום דראוין לאחר זמן ובתמורה בפרק אלו קדשים (תמורה דף יט:) גבי אשם בן שתים והביאו בן שנה אמר ר' שמעון דכל עצמן אינן קדושים משום דכל מידי דלא חזי ליה לגופיה לא נחתא ליה קדושת הגוף ופריך התם מאי שנא ממחוסר זמן דלא חזי ליה לגופיה (לא נחתא ליה קדושת הגוף) ואמר ר''ש דקדוש פירוש במתני' דהכא דתנן מחוסר זמן רבי שמעון אומר בלא תעשה ומשני דאיתקוש לבכור דקדוש לפני זמנו וקרב לאחר זמן והשתא תינח מחוסר זמן תורין שלא הגיע זמנן מאי טעמא וי''ל דדבר שאינו ראוי לשם קרבן ילפינן ממחוסר זמן שאין ראוי לשום קרבן אבל דבר שראוי לקרבן אחר ולקרבן זה שהוא מקדישו אינו ראוי לא נחתא ליה קדושת הגוף ופסח קודם חצות דקדוש לר' שמעון וכן חטאת ואשם דזב וזבה ויולדת ומצורע דקדושים קודם זמנן כדתנן בפירקין (לעיל זבחים קיב.) ולא פליג ר' שמעון ובתורת כהנים בפ' אחרי מות קאמר נמי רבי שמעון והשוחטן בחוץ בלאו הני אין מחוסר זמן בגופן ולא דמי לאשם בן שנה והביאו בן שתים בן שתים והביאו בן שנה דמחוסרי זמן בגופן וא''ת דמחוסר זמן היאך קדוש הא אמרינן לעיל בפ''ק (זבחים דף יב.) לילה לקדושה יום להרצאה אבל ביום שביעי לא ובבכורות פרק הלוקח בהמה (בכורות דף כא.) קאמר ר''ש מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר יליף מבכור דקדוש לפני זמנו ופריך ואדיליף מבכור לילף מקדשים אלמא משמע דקדשים קודם זמנן לא קדשי וי''ל דאסור להקדישם אבל אם הקדישם תוך זמנם קדושין אלא דעבד איסור דרחמנא אמר מיום השמיני אין הא קודם לכן לא אבל מעשר לרבי שמעון שרי להכניסו תוך זמנו לדיר להתעשר כדיליף התם מעשר העברה העברה מבכור והא דלא ניחא ליה למילף תחת תחת מקדשים דניחא ליה למילף העברה טפי משום דהעברה דתרוייהו משתעי שמעבירה להקדישה ויש ליתן טעם לרבא דריש תמורה (דף ד:) היאך מחוסר זמן קדוש קדושת הגוף דכל היכא דאמר. רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ושמא לענין זה יליף תחת תחת ממעשר או שמא יש טעם אחר:

מְחוּסַּר זְמַן כּוּ' וְהָנֵי בְּנֵי אֲשָׁמוֹת נִינְהוּ אָמַר זְעֵירִי תְּנִי מְצוֹרָע בַּהֲדַיְיהוּ
Traduction
§ The mishna teaches that with regard to an offering whose time has not yet arrived because it is premature for its owner, one who sacrifices it outside the Temple courtyard is exempt. This category includes a zav, a zava, and a woman after childbirth, any of whom sacrificed a sin offering or guilt offering outside the Temple courtyard during the days that they are counting toward purification. The Gemara asks: And are these individuals subject to the obligation to bring guilt offerings? Ze’eiri said: The text of the mishna should teach: Leper, together with the zav, zava, and woman after childbirth. A leper brings a guilt offering as part of his purification process.
עוֹלוֹתֵיהֶן וְשַׁלְמֵיהֶן וְהָנֵי בְּנֵי שְׁלָמִים נִינְהוּ אָמַר רַב שֵׁשֶׁת תְּנִי נָזִיר דִּזְעֵירִי קַבְעוּהָ תַּנָּאֵי דְּרַב שֵׁשֶׁת לָא קַבְעוּהָ תַּנָּאֵי
Traduction
The mishna also teaches that if those whose time has not yet arrived sacrifice their burnt offerings or their peace offerings outside the Temple courtyard, they are liable. The Gemara asks: And are these individuals subject to the obligation to bring peace offerings? Rav Sheshet said: Teach the case of a Nazirite as part of the list in the mishna. A nazirite brings a peace offering at the conclusion of his term of naziriteship. The Gemara notes that the addition of Ze’eiri to the text of the mishna, i.e., the case of a leper, was fixed by the tanna’im in the version of the mishna that they would teach, while the addition of Rav Sheshet, i.e., the case of a nazirite, was not fixed by the tanna’im in the mishna that they would teach.
Rachi non traduit
דזעירי קבעוה תנאי. למיתני במתניתין מצורע בהדיא:
דרב ששת לא קבעוה תנאי. ומיהו אנן משנינן לה בגמרא וקבעינן לה בגמ' הכי ככל חסורי מחסרא דהש''ס:
Tossefoth non traduit
דזעירי קבעוה תנאי. משום דמצורע יש בו טומאה כעין זב וזבה ויולדת אבל נזיר דלא דמי להו שייריה וכן בכריתות בפרק ארבעה מחוסרי כפרה (כריתות דף ח:) נמי אשכחן דתני זב וזבה ויולדת ומצורע והתם מפרש מאי טעמא לא תני מצורע ומצורעת כדקתני זב וזבה וניחא השתא לזעירי דבנזיר בלא מצורע סגי דאיכא תרתי בנזיר דנזיר טמא מביא אשם:
אָמַר רַבִּי חִלְקִיָּה (דְּבֵי) רַב טוֹבִי לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לִשְׁמוֹ אֲבָל שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ חַיָּיב הוֹאִיל וְרָאוּי לְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ בִּפְנִים
Traduction
§ The mishna teaches that if one whose days of purification are not complete, e.g., a leper, slaughters his guilt offering outside the courtyard, he is exempt, since the offering is not fit for sacrifice at that time. With regard to this, Rabbi Ḥilkiya, a Sage from the school of Rav Tovi, says: They taught this only with regard to one who slaughters a guilt offering outside the Temple courtyard for its own sake. But if he slaughtered it outside the Temple courtyard not for its own sake but for the sake of a different offering, he is liable for having sacrificed outside the courtyard. This is because it was fit to be sacrificed not for its own sake inside the Temple courtyard, as a guilt offering that was slaughtered not for its own sake is fit for sacrifice (see 2a).
Rachi non traduit
רב חלקיה. אאשם קאי ולא אחטאת דאילו חטאת פסולה שלא לשמו בפנים:
לא שנו. דפטור בחוץ:
אלא לשמו. ואפילו סתמא דבהאי שמא אינו מתקבל עכשיו בפנים:
אבל שלא לשמו. כגון לשם עולה ובשם זה הוא ראוי לבא לפנים דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין חוץ מן הפסח והחטאת:
אִי הָכִי לִשְׁמוֹ נָמֵי נִיחַיַּיב הוֹאִיל וְרָאוּי לְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ בִּפְנִים בָּעֵי עֲקִירָה
Traduction
The Gemara asks: If so, one who slaughtered the guilt offering for its own sake should also be liable for having slaughtered it outside the Temple courtyard, since it was fit to be slaughtered not for its sake inside the Temple courtyard. The Gemara answers: In order for a guilt offering that was slaughtered outside the Temple courtyard to be considered fit to be sacrificed inside it, it first requires uprooting of its status, i.e., the one who slaughters it should intend explicitly that it be a different sacrifice. If its status as a guilt offering has not been uprooted, it is not considered fit to be sacrificed inside.
Rachi non traduit
אי הכי כי שחיט ליה לשמו בחוץ נמי ניחייב. דהא ראוי היה לעקור שם זה ממנו ולבא לפנים:
מחוסר עקירה. וכל כמה דלא איעקר שם אשם מיניה סתמיה לאו למיעקר קאי ולא ראוי הוא:
מַתְקֵיף לַהּ רַב הוּנָא וְכִי יֵשׁ לְךָ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר לִשְׁמוֹ וְכָשֵׁר שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ וְלָא וַהֲרֵי
Traduction
Rav Huna objects to Rabbi Ḥilkiya’s statement that a guilt offering whose time has not yet arrived is fit to be sacrificed inside if it is slaughtered not for its own sake: And is there anything that is not fit if its action is performed for its own sake, but is fit if its action is performed not for its sake? The Gemara replies: And is there not? But there is
Rachi non traduit
וכי יש לך דבר שאינו כשר לשמו. לפנים:
וכשר שלא לשמו. אפי' דקי''ל לעיל (זבחים דף ב.) כל הזבחים כשרין שלא לשמן ה''מ היכא דכשרין לשמן אבל מחוסר זמן בבעלים זה שאינו כשר לשמו היאך יוכשר שלא לשמו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source