Vayedaber

Simple Havroutah

Zva'him

Daf 103b

לֹא יְהוּ כֹּהֲנִים זַכָּאִין בְּעוֹרָהּ תַּלְמוּד לוֹמַר עוֹר הֶעֱלָה מִכָּל מָקוֹם

Traduction

I might have thought that the priests have no right to its hide. Therefore, the verse states: ''The hide of the burnt offering,'' to teach that in any case where the offering is not disqualified, the priests acquire its hide, even if it did not satisfy the owner’s obligation.

עוֹר הֶעֱלָה אֵין לִי אֶלָּא עוֹר הָעוֹלֶה עוֹרוֹת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר עוֹר הָעֹלָה אֲשֶׁר הִקְרִיב יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אַף קָדָשִׁים קַלִּים תַּלְמוּד לוֹמַר עָלָה מָה עוֹלָה קָדְשֵׁי קָדָשִׁים אַף כֹּל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים

Traduction

And from the phrase ''the hide of the burnt offering'' I have derived only that the priests acquire the hide of the burnt offering. From where do I derive that they acquire the hides of all offerings of the most sacred order? The verse states: ''The hide of the burnt offering which he has offered,'' which serves to include any offering that the priests sacrifice. If so, one might have thought that I include even offerings of lesser sanctity. Therefore, the verse states: ''Burnt offering,'' and not simply: Offering, to teach that just as a burnt offering is an offering of the most sacred order, so too the priests acquire the hides only of all offerings of the most sacred order; they do not acquire the hides of offerings of lesser sanctity.

Rachi non traduit

אשר הקריב. כל הקרבנות במשמע:

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר עוֹר הֶעֱלָה אֵין לִי אֶלָּא הָעוֹלֶה עוֹרוֹת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים מִנַּיִן וְדִין הוּא וּמָה עוֹלָה שֶׁלֹּא זָכוּ בִּבְשָׂרָהּ זָכוּ בְּעוֹרָהּ קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁזָּכוּ בִּבְשָׂרָן אֵינוֹ דִּין שֶׁזָּכוּ בְּעוֹרָן

Traduction

The baraita continues: Rabbi Yishmael says there is a different derivation. From the phrase ''the hide of the burnt offering,'' I have derived only that the priests acquire the hide of the burnt offering. From where is it derived that they acquire the hides of all offerings of the most sacred order? It is based on a logical inference: Just as in the case of a burnt offering, for which the priests do not acquire its meat, the priests nevertheless acquire its hide, then in the case of offerings of the most sacred order, for which the priests do acquire its meat, is it not logical that they acquire their hides?

מִזְבֵּחַ יוֹכִיחַ שֶׁזָּכָה בְּבָשָׂר וְלֹא זָכָה בְּעוֹר מָה לְמִזְבֵּחַ שֶׁכֵּן לֹא זָכָה בְּמִקְצָת תֹּאמַר בַּכֹּהֲנִים שֶׁזָּכוּ בְּמִקְצָת הוֹאִיל וְזָכוּ בְּמִקְצָת זָכוּ בְּכוּלֵּיהּ

Traduction

One may counter: Let the altar prove that this is not a valid a fortiori inference, as it acquires the meat, and still it does not acquire the hide. One may respond: What is notable about the altar? It is notable in that it does not acquire hides in any instance. Will you say the halakha concerning the altar should teach the halakha concerning the priests, who acquire hides of some of the offerings, as the Torah explicitly grants them the hides of burnt offerings? Rather say: Since the priests acquire hides of some of the offerings, they acquire the hides of all offerings of the most sacred order.

Rachi non traduit

שזכה בבשר. באימורים:

שכן לא זכה במקצת. עורות שלא מצינו עור למזבח תאמר בכהנים שזכו במקצת בעור העולה:

רַבִּי אוֹמֵר כָּל עַצְמוֹ לֹא הוּצְרַכְנוּ אֶלָּא לְעוֹר הָעוֹלֶה בִּלְבַד שֶׁבְּכָל מָקוֹם הָעוֹר מְהַלֵּךְ אַחַר הַבָּשָׂר

Traduction

Rabbi Yehuda HaNasi says: There is no need to derive that hides of offerings of the most sacred order go to the priests. We need the verse itself only to teach that this is the halakha with regard to the hide of the burnt offering. As the Torah does not generally require that an offering be flayed, in all other cases the hide of the offering follows the flesh of the offering.

Rachi non traduit

כל עצמו כו'. אין לנו להביא ראיה לשאר עורות מעולה שפרט בה הכתוב לבדה מפני שלא הוצרכנו ללמוד על שאר עורות מה תהא עליהן אלא על של עולה בלבד:

פָּרִים הַנִּשְׂרָפִין וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִין הֵן וְעוֹרוֹתֵיהֶן [נִשְׂרָפִין] עִמָּהֶן חַטָּאת וְאָשָׁם וְזִבְחֵי שַׁלְמֵי צִיבּוּר מַתָּנָה לַכֹּהֵן רָצוּ מַפְשִׁיטִין אוֹתָן לֹא רָצוּ אוֹכְלִין אוֹתָן עַל גַּבֵּי עוֹרָן קָדָשִׁים קַלִּים לַבְּעָלִים רָצוּ מַפְשִׁיטִין אוֹתָן רָצוּ אוֹכְלִין אוֹתָן עַל גַּב עוֹרָן

Traduction

For example, bulls that are burned and goats that are burned must be burned themselves, and their hides burned with them, as the Torah states explicitly (see Leviticus 4:11–12). A sin offering, and a guilt offering, and a communal peace offering are given as a gift to the priest (see Leviticus 7:7); if the priests want, they may flay them and use the hides, and if they do not want to use the hides, they may eat the offerings together with their hides. Offerings of lesser sanctity are given to the owners; if they want, they may flay them and use the hides, and if they want, they may eat the offerings together with their hides.

Rachi non traduit

ועורותיהן עמהן. כדכתיב ואת הפר ואת עורו וגו':

רצו מפשיטין. שהרי לא הצריכו להפשיט ונתנו לכהן כמות שהן כדכתיב כחטאת כאשם תורה אחת וגו':

אֲבָל עוֹלָה נֶאֱמַר בָהּ וְהִפְשִׁיט אֶת הָעֹלָה וְנִתַּח אֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ יָכוֹל לֹא יְהוּ הַכֹּהֲנִים זַכָּאִין בְּעוֹרָהּ תַּלְמוּד לוֹמַר עוֹר הָעֹלָה אֲשֶׁר הִקְרִיב

Traduction

But with regard to a burnt offering it is stated: ''And he shall flay the burnt offering, and cut it into its pieces'' (Leviticus 1:6). One might have thought that, because all the flesh of the burnt offering is burned on the altar, the priests have no right to its hide. Therefore, the verse states: ''The priest shall have to himself the hide of the burnt offering that he has sacrificed'' (Leviticus 7:8).

Rachi non traduit

נאמר בה והפשיט. והבשר למזבח ועל העור שהזקיקו להפשיט לא אמור מה תהא עליו ולמזבח אינך יכול להביאו (זה) דבהדיא פרט לך הקטר באברים מופשטין ולא פרט לך העור עמהן:

לוֹ יִהְיֶה פְּרָט לִטְבוּל יוֹם וּמְחוּסַּר כִּיפּוּרִים וְאוֹנֵן שֶׁיָּכוֹל לֹא יִזְכּוּ בְּבָשָׂר שֶׁהוּא לַאֲכִילָה יִזְכּוּ בְּעוֹר שֶׁאֵינוֹ לַאֲכִילָה תַּלְמוּד לוֹמַר לוֹ יִהְיֶה פְּרָט לִמְחוּסַּר כִּיפּוּרִים וּטְבוּל יוֹם וְאוֹנֵן

Traduction

The phrase ''the priest shall have to himself'' serves to exclude a priest who immersed that day and a priest who has not yet brought an atonement offering, and an acute mourner, i.e., meaning that they do not receive a share of the hides, just as they do not receive a share of the meat. As one might have thought that although these priests will not acquire the meat, this is because it is for consumption, and they are not permitted to partake of it; but they will acquire the hide, because it is not for consumption. Therefore, the verse states: ''Shall have to himself,'' to exclude a priest who has not yet brought an atonement offering, and a priest who immersed that day, and an acute mourner.

Rachi non traduit

לו יהיה. רישיה דקרא המקריב את עולת איש ועליה קאי לו יהיה:

פרט לאונן כו'. דלא חזי להקרבה:

שיכול לא יזכו בבשר. כלומר אע''פ שנתמעטו מלחלוק בבשר מלאכול לערב הוצרכו למעטן מן העורות:

שיכול לא יזכו בבשר. מפני שהוא ראוי לאכילה והן אינן ראוים לאכילת היום:

וְתַנָּא קַמָּא נָמֵי תִּיפּוֹק לִי מִדִּינָא מִילְּתָא דְּאָתְיָא בְּקַל וְחוֹמֶר טָרַח וְכָתַב לַהּ קְרָא

Traduction

The Gemara asks: But let the first tanna also derive the halakha logically, as Rabbi Yishmael did. Why did he cite a verse? The Gemara answers: Often when there is a matter that can be derived through an a fortiori inference, the verse nevertheless takes the trouble and writes it explicitly.

Rachi non traduit

מדינא. כי היכי דנפקא ליה לרבי ישמעאל ולמה לי קרא לעורות קדשי קדשים:

וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל הַאי אֲשֶׁר הִקְרִיב מַאי עָבֵיד לֵיהּ פְּרָט לִטְבוּל יוֹם וּמְחוּסַּר כִּיפּוּרִים וְאוֹנֵן

Traduction

And as for Rabbi Yishmael, what does he do with this phrase: ''The hide of the burnt offering that he has sacrificed,'' from which the first tanna derives the halakha? He holds that it serves to exclude a priest who immersed that day, and a priest who has not yet brought an atonement offering, and an acute mourner, who do not receive a share in the hides.

Rachi non traduit

אשר הקריב. דיליף ת''ק מיניה עורות קדשי קדשים מאי עביד ליה:

וְתִיפּוֹק לֵיהּ מְלוֹ יִהְיֶה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל נֶאֱמַר בְּעוֹלֶה לוֹ יִהְיֶה וְנֶאֱמַר בְּאָשַׁם לוֹ יִהְיֶה מָה לְהַלָּן עַצְמוֹתָיו מוּתָּרִין אַף כָּאן עַצְמוֹתָיו מוּתָּרִין

Traduction

The Gemara challenges: But let Rabbi Yishmael derive this halakha from the phrase: ''Shall have to himself,'' as does Rabbi Yehuda HaNasi. The Gemara explains: Rabbi Yishmael conforms to his line of reasoning, that the phrase teaches a different halakha. As Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Yishmael: It is stated: ''Shall have to himself'' (Leviticus 7:8), with regard to a burnt offering, and it is stated: ''The priest that makes atonement, he shall have to himself'' (Leviticus 7:7), with regard to a guilt offering. The following verbal analogy is derived from here: Just as there, after the blood of a guilt offering is presented, its bones become permitted to the priest for any use, since only the portions intended for consumption on the altar are sacrificed whereas the rest of the animal is given to the priests, so too here, with regard to a burnt offering, its bones that are not attached to the flesh and are therefore not intended for the altar are permitted.

Rachi non traduit

תיפוק ליה מלו יהיה. כדנפקא ליה לרבי:

רבי ישמעאל לטעמיה. דדריש לו יהיה לדרשא אחריתי:

מוּפְנֵי דְּאִי לָא מוּפְנֵי אִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְאָשָׁם שֶׁכֵּן בְּשָׂרוֹ מוּתָּר לוֹ יִהְיֶה קְרָא יַתִּירָא הוּא

Traduction

With regard to this verbal analogy the Gemara comments: It must be that those terms are free, i.e., superfluous in their context and therefore available for the purpose of establishing a verbal analogy. As, if they are not free, the verbal analogy can be refuted as follows: What is notable about a guilt offering? It is notable in that its meat is permitted to the priests, unlike the flesh of a burnt offering, which is burned upon the altar, and perhaps this is why the bones of a guilt offering are also permitted. Since the phrase: ''Shall have it to himself,'' is a superfluous term in each verse, the analogy stands, because a verbal analogy based on free terms cannot be refuted logically.

Rachi non traduit

קרא יתירא הוא. דמצי למכתב עור העולה אשר הקריב לכהן ולשתוק:

מַתְנִי' כָּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁאֵירַע בָּהֶן פְּסוּל קוֹדֶם לְהֶפְשֵׁיטָן אֵין עוֹרוֹתֵיהֶן לַכֹּהֲנִים לְאַחַר הֶפְשֵׁיטָן עוֹרוֹתֵיהֶן לְכֹהֲנִים אָמַר רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי עוֹר שֶׁיּוֹצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה

Traduction

MISHNA: If any offerings of the most sacred order were disqualified prior to their flaying, their hides do not go to the priests; rather, they are burned together with the flesh in the place of burning. If they were disqualified after their flaying, their hides go to the priests. Rabbi Ḥanina, the deputy High Priest, said: In all my days, I never saw a hide going out to the place of burning.

Rachi non traduit

מתני' אין עורותיהן לכהנים. אלא נשרפים עם עורן:

לא ראיתי עור יוצא לשריפה. משהופשט הכי מפרש לה בגמרא:

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא מִדְּבָרָיו לָמַדְנוּ שֶׁהַמַּפְשִׁיט אֶת הַבְּכוֹר וְנִמְצָא טְרֵיפָה שֶׁיֵּאוֹתוּ הַכֹּהֲנִים בְּעוֹרוֹ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אִין לֹא רָאִינוּ רְאָיָה אֶלָּא יֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה

Traduction

Rabbi Akiva said: From the statement of Rabbi Ḥanina, the deputy High Priest, we learned that in a case where one flays the firstborn offering, and the animal is later discovered to have a wound that would have caused it to die within twelve months [tereifa], the halakha is that the priests may derive benefit [sheye’otu] from its hide. And the Rabbis say: The claim: We did not see, is no proof; rather, if after flaying it is discovered that the animal was unfit before it was flayed, the hide goes out to the place of burning.

Rachi non traduit

ונמצא טריפה. ואפילו שפסול זה היה בו קודם הפשט הואיל ולא ניכר עד לאחר הפשט יאותו הכהנים בעורו:

אין לא ראיתי ראיה. שמא לא אירע בימיו שימצא טריפה אחר הפשט ואם אירע ושרפוה הוא לא ראה:

אלא יצא לבית השריפה. הואיל וקודם הפשט הוה ביה:

גְּמָ' כָּל שֶׁלֹּא זָכָה הַמִּזְבֵּחַ בִּבְשָׂרָהּ לֹא זָכוּ הַכֹּהֲנִים בְּעוֹרָהּ וְאַף עַל גַּב דְּאַפְּשָׁטֵיהּ לְעוֹר קוֹדֶם זְרִיקָה מַנִּי רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְּאָמַר אֵין הַדָּם מְרַצֶּה עַל הָעוֹר בִּפְנֵי עַצְמוֹ

Traduction

GEMARA: The previous mishna (103a) teaches: In the case of any burnt offering for which the altar did not acquire its flesh, e.g., if it was disqualified prior to the sprinkling of its blood, the priests did not acquire its hide. The mishna does not state any qualification, indicating that this is the halakha even if the priest flayed the hide before the sprinkling of the blood on the altar. The Gemara posits: Whose opinion is this? It is the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, who says: The blood does not effect acceptance of the hide by itself; i.e., it effects acceptance of the hide only together with the flesh. Since the flesh is disqualified and the sprinkling does not effect its acceptance, the sprinkling does not effect acceptance for the hide either.

Rachi non traduit

גמ' ה''ג בגמ' כל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה ואע''ג דאפשטיה לעור קודם זריקה ול''ג כל שאין לו בבשר דההיא מאי בעיא לענין דם מרצה על העור הא ההיא בכהן טמא קאמר אלא רישיה דהך דלעיל מהך נקט ואותיב הכי קתני רישא כל שלא זכה המזבח בבשרה כגון שאירע בו פסול קודם זריקה דלא היה לה לבשר שעת היתר למזבח לא זכו הכהנים בעורה ולא פליג בין שהופשט קודם הפסול בין לא הופשט אלמא אע''ג דאפשטיה לעור קודם זריקה ונפסל הבשר ואח''כ זרק קאמר דלא זכו בעורה:

מני ר' אלעזר בר' שמעון היא. דאמר לקמן (זבחים דף קד.) אין הדם מרצה על עור חלוץ בפני עצמו בלא בשר כגון אם נפסל הבשר ואין הדם מרצה עליו אף העור לא יצא מידי מעילה להיות ניתר לכהנים אחר הפשטן:

אֵימָא סֵיפָא כָּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁאֵירַע בָּהֶן פְּסוּל קוֹדֶם הֶפְשֵׁיטָן אֵין עוֹרוֹתֵיהֶן לְכֹהֲנִים לְאַחַר הֶפְשֵׁיטָן עוֹרוֹתֵיהֶן לְכֹהֲנִים אֲתָאן לְרַבִּי דְּאָמַר הַדָּם מְרַצֶּה עַל הָעוֹר בִּפְנֵי עַצְמוֹ רֵישָׁא רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סֵיפָא רַבִּי

Traduction

The Gemara challenges: Say the latter clause, i.e., the mishna here: If any offerings of the most sacred order were disqualified prior to their flaying, their hides do not go to the priests. If they were disqualified after their flaying, their hides go to the priests. This indicates that once the hides are flayed, they go to the priests even if the flesh was disqualified before the sprinkling of the blood. If so, we arrive at the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who says: The blood effects acceptance of the hide, i.e., renders the hide permitted to the priests, by itself. Can it be that the former clause of the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, and the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi?

Rachi non traduit

עורותיהן לכהנים. ואפילו אירע פסול זה קודם זריקה:

אתאן לרבי. דפליג עליה דרבי אלעזר לקמן (שם) ואמר הדם מרצה על עור חלוץ בפני עצמו בלא הרצאת בשר:

אָמַר אַבָּיֵי מִדְּסֵיפָא רַבִּי הִיא רֵישָׁא נָמֵי רַבִּי הִיא וּמוֹדֶה רַבִּי שֶׁאֵין הֶפְשֵׁט קוֹדֶם זְרִיקָה

Traduction

Abaye said: Since the latter clause is the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, it must be that the former clause is also the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. And although Rabbi Yehuda HaNasi holds that in principle the priests should acquire the hides if they are removed before the flesh is disqualified, in any case Rabbi Yehuda HaNasi concedes that the flaying is not done before the sprinkling. Since the offering cannot be disqualified before the hide is removed, practically speaking, the priests will never acquire the hides unless the altar acquires the flesh, as taught in the former clause.

Rachi non traduit

ומודה רבי שאין הפשט קודם זריקה. אע''ג דאמר הדם מרצה על העור בפני עצמו היכא דאיתרמי דאיפשט קודם זריקה מודה הוא שאין כהנים רגילין בכך שאסור לשהות הדם כל כך הלכך נמי דקתני כל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה טעמא משום דפסול דקודם זריקה קודם הפשט הוא ומיהו היכא דאיתרמי דהפשיט קודם זריקה ונפסל אחר הפשט אע''פ שלא זכה מזבח בבשר יזכו הכהנים בעורה ומשנתינו דברה בהוה:

Tossefoth non traduit

ומודה רבי שאין הפשט קודם זריקה. משמע הכא דלכ''ע היכא דנולד פסול קודם הפשט וקודם זריקה אין הדם מרצה על העור ותימה דבסוף הגוזל קמא (ב''ק דף קיא.) אמר גבי נתן אשם ליהויריב וכסף לידעיה דאם קדמו בני יהויריב והקריבו את האשם זכו במה שבידם ופריך למאי חזי אשם פסול הוא אמר רבא לעורו והשתא עורו גופיה הא. לא חזי דהיינו קודם הפשט וזריקה דתחלת הבאתו בפסול וי''ל דהתם לאחר שחיטת האשם יכול להביא כסף קודם זריקה קרינא ביה מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו כיון דעדיין לא נכפר הלכך לא חשיב פסול דקודם זריקה ומיהו קשה כיון דאיכא הפסול בידם מה לי קודם זריקה ומה לי לאחר זריקה וי''ל דהוי כמו שנמצא טריפה בבני מעיים לרבי חנינא סגן הכהנים הואיל ולא הוכר פסולו קודם הפשט לרבי וקודם זריקה לרבי אלעזר מרצה על העור (הג''ה) וקשה דתניא בתוספתא דפסחים הביא את אשמו קודם גזילו לא יהא אחר ממרס בדמו עד שיביא גזילו אלא תעובר צורתו ותצא לבית השריפה אלמא אין תקנה להביא הגזל קודם שנשחט ואין לומר היינו מדרבנן הא תניא בסיפא גבי מצורע (לעיל) (. דף ה) הקדים חטאתו לאשמו לא יהא אחר ממרס בדמו אלא תעובר צורתו ותצא לבית השריפה ומהכא מוכח פ' קמא דמנחות (דף ה.) יש מחוסר זמן לבו ביום ואע''ג דמן התורה פסול צריך עבור צורה כדתניא פרק כיצד צולין (פסחים דף ס) כל שפסולו בגופו ישרף מיד בדם ובבעלים תעובר צורתו ופסולו בגופו הוי כמו פיגול וטריפה ונבלה אבל הקדמה לא. ברוך:

רָבָא אָמַר מִדְּרֵישָׁא רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סֵיפָא נָמֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מַאי קוֹדֶם הֶפְשֵׁט

Traduction

Rava said: On the contrary, since the former clause is the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, it must be that the latter clause is also the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon. When the mishna states that the priests acquire the hides if the flesh was disqualified after the flaying, it must mean that the flesh was disqualified after the sprinkling. Therefore, what does the mishna mean by the phrase: Before flaying,

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source