Le texte Le vocabulaire Les révisions
Tmourah
Daf 2b
וְיָלֵיף סוֹף הֶקְדֵּשׁ מִתְּחִילַּת הֶקְדֵּשׁ, מָה תְּחִילַּת הֶקְדֵּשׁ יוֹרֵשׁ מֵימִר, אַף סוֹף הֶקְדֵּשׁ יוֹרֵשׁ סוֹמֵךְ.
Traduction
And he derives the halakhot of the end of a consecrated animal from the initial consecration of the animal, as follows: Just as with regard to the initial state of consecration of the animal, an inheritor can effect substitution, so too, with regard to the end of the consecrated animal, an inheritor places his hands on its head.
Rachi non traduit
הכי גרסינן ויליף סוף הקדש מתחלת הקדש כו':
רַבִּי יְהוּדָה, הַאי ''וְאִם הָמֵר יָמִיר'' מַאי עָבֵיד לֵיהּ? לְרַבּוֹת אֶת הָאִשָּׁה. וְכִדְתַנְיָא: לְפִי שֶׁכָּל הָעִנְיָן כּוּלּוֹ אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא לְשׁוֹן זָכָר, שֶׁנֶּאֱמַר: ''לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ'', אִשָּׁה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ''וְאִם הָמֵר יָמִיר'' לְרַבּוֹת אֶת הָאִשָּׁה.
Traduction
The Gemara asks: According to Rabbi Yehuda, who holds that an inheritor is not able to effect substitution, what does he do with this repetitive language in the verse: ''And if he shall at all substitute''? How does he interpret it? The Gemara answers: It serves to include a woman as able to effect substitution and to incur the penalty of forty lashes for doing so. And this is as it is taught in a baraita: Since the verses concerning the entire matter of substitution speak only in the masculine, as it is stated: ''He shall not exchange it, nor substitute it'' (Leviticus 27:10), from where is it derived that a woman is included? The verse states: ''And if he shall at all substitute,'' to include a woman.
Rachi non traduit
את האשה. שתמורתה תמורה ולקיא משום לאו דלא ימיר:
אלא בלשון זכר דכתיב לא יחליפנו. דהיינו לשון זכר ולא כתיב לא תחליפנו דהוי לשון נקבה:
מה סופנו לרבות כו'. כלומר מהיכן נלמוד שסופנו לרבות את האשה:
ת''ל ואם המר ימיר. מדכתיב קרא תרי זימני:
וּלְרַבִּי מֵאִיר, אִשָּׁה מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ מִ''וְּאִם''. וְרַבִּי יְהוּדָה, ''וְאִם'' לָא דָּרֵישׁ.
Traduction
The Gemara asks: And according to Rabbi Meir, who derives a different halakha from that verse, from where does he derive that a woman is included? The Gemara answers: He derives it from the addition of the conjunction ''and'' in the verse: ''And if he shall at all substitute.'' And Rabbi Yehuda does not interpret the term ''and if'' as having any special significance.
Rachi non traduit
ולר' מאיר. דאיצטריך ליה ואם המר ימיר לרבות יורש אשה מנא ליה:
נפקא ליה מוי''ו. מדמצי למכתב אם המר ימיר וכתיב ואם:
וּבֵין רַבִּי מֵאִיר וּבֵין רַבִּי יְהוּדָה, טַעְמָא דְּרַבִּי קְרָא לְאִשָּׁה, הָא לָא רַבְּיַיהּ קְרָא — הֲוָה אָמֵינָא: כִּי עָבְדָא תְּמוּרָה לָא לָקְיָא. וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, וְכֵן תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ''אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם'' — הִשְׁוָה הַכָּתוּב אִשָּׁה לְאִישׁ לְכָל עֳונָשִׁין שֶׁבַּתּוֹרָה!
Traduction
The Gemara analyzes this dispute. And according to both the opinion of Rabbi Meir and the opinion of Rabbi Yehuda, the reason why a woman is included is that the verse explicitly includes a woman, either by adding a conjunction or by repetition of the verb. The Gemara asks: Should one infer that if the verse did not include a woman, I would say that when a woman performs an act of substitution she is not flogged? But didn’t Rav Yehuda say that Rav says, and so too the school of Rabbi Yishmael taught, that when the verse states: ''When a man or woman shall commit any sin that people commit'' (Numbers 5:6), the verse equates a woman with a man with regard to all punishments of the Torah? Why, then, is there a need for the verse to include women in the prohibition against substitution?
Rachi non traduit
לא לקיא. דאם המירה תמורתה אינה תמורה:
אִיצְטְרִיךְ, מַהוּ דְּתֵימָא: הָנֵי מִילֵּי עוֹנֶשׁ דְּשָׁוֶה בֵּין בְּיָחִיד בֵּין בְּצִבּוּר, אֲבָל הָכָא, כֵּיוָן דְּעוֹנֶשׁ שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה בַּכֹּל הוּא, דִּתְנַן: אֵין הַצִּבּוּר וְהַשּׁוּתָּפִין עוֹשִׂין תְּמוּרָה — אִשָּׁה נָמֵי כִּי עָבְדָא לָא לָקְיָא, קָא מַשְׁמַע לַן.
Traduction
The Gemara answers: It was necessary for the verse to include women specifically, lest you say that this statement that equates women with men in general refers only to a punishment that applies equally to an individual and to the public. But here, since it is a punishment that does not apply equally to all, as we learned in a mishna (13a): The public and partners do not render an animal a substitute, one could claim that a woman as well, when she performs an act of substitution, is not flogged. The verse therefore teaches us that she is in fact liable.
Rachi non traduit
ומשני ה''גהני מילי לאו שיש בו מעשה- בהני עונשין שוין זה לזה דכתיב אשר יעשו דמשמע עונשין שיש בהן מעשה כגון חילול שבת ושאר איסורים שיש בהן מעשה אבל לאו שאין בו מעשה כגון תמורה דבדיבורא תליא מילתא אימא לא תילקי קמ''ל:
ל''א כתוב בספרים הני מילי עונש דשוה בין ביחיד בין בצבור. בהאי עונש הוא דהושוו זה לזה אבל הכא בתמורה אין צבור עושין תמורה כדאמרינן באידך פירקין (דף יג.) וקא מפיק ליה ממעשר:
בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא: קָטָן מַהוּ שֶׁיָּמִיר? הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא בְּקָטָן שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְעוֹנַת נְדָרִים — לָא תִּיבְּעֵי לָךְ, דְּכֵיוָן אַקְדּוֹשֵׁי לָא אַקְדֵּישׁ, אֲמוֹרֵי מֵמַיר? אֶלָּא כִּי קָמִבַּעְיָא לֵיהּ — בְּקָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְעוֹנַת נְדָרִים.
Traduction
§ Rami bar Ḥama raises a dilemma: With regard to a minor, what is the halakha? Is he able to effect substitution or not? The Gemara clarifies: What are the circumstances where this question arises? If we say that it is referring to a minor who has yet to reach the age of responsibility for his vows, i.e., twelve years and one day, you should not raise the dilemma, as since he cannot consecrate an animal by means of a vow, can he effect substitution? Rather, when he raises this dilemma, it is with regard to a minor who has reached the age of responsibility for his vows.
Rachi non traduit
שלא הגיע לעונת נדרים. כגון דהוי פחות מי''ב שנה דהכי אמרינן במסכת נזיר (דף סב.) איש כי יפליא מה ת''ל דהכי מצי למכתב איש כי ידור נדר אלא לרבות מופלא הסמוך לאיש כגון בן י''ב שנה דכיון שיודע להפלות לשם מי נדר ולשם מי הקדיש נדרו נדר והקדשו הקדש פחות מכן אפי' ידע למי נדר ולמי הקדיש אין בדבריו כלום יותר על כן כגון בן י''ג שנה אע''פ שאינו יודע לשם מי הפליא הוו מעשיו מעשה:
אקדושי לא מקדיש. כדפרישית לעיל דאין בדבריו כלום:
אמורי מימר. בתמיה כי היכי דלילקי:
שהגיע לעונת נדרים. דהוי בן י''ב שנה דקאמרינן התם דנדריו נבדקין ואם יודע לשם מי הפליא הוו מעשיו מעשה ואי לא לא:
מִי אָמְרִינַן, כֵּיוָן דְּאָמַר מָר: ''אִישׁ'', מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ''כִּי יַפְלִיא נֶדֶר'' — לְרַבּוֹת מוּפְלָא הַסָּמוּךְ לְאִישׁ, דְּקָדְשׁוֹ קָדוֹשׁ. מִדְּאַקְדּוֹשֵׁי מַקְדֵּישׁ, אֲמוֹרֵי נָמֵי מֵמַיר, אוֹ דִלְמָא: כֵּיוָן דְּלָאו בַּר עוּנְשִׁין הוּא, בִּתְמוּרָה לָא מִיתְּפִיס?
Traduction
The Gemara explains the dilemma: Do we say that a minor can effect substitution, since the Master said with regard to consecration: The verse states: ''When a man shall clearly utter a vow'' (Numbers 30:3). What is the meaning when the verse states the unusual formulation: Shall clearly utter [yafli] a vow, instead of the more conventional term: Shall take a vow [yiddor]? This serves to include a discriminating minor [mufla] on the brink of adulthood, teaching that his consecration takes effect. Perhaps, from the fact that he can consecrate an animal, he can also effect substitution. Or perhaps, since no minor is subject to punishments, he cannot apply sanctity to an animal by an act of substitution, which would incur a punishment.
Rachi non traduit
דלאו בר עונשין הוא. עד י''ג שנה:
לא מיתפיס. בה תמורה דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר אותו והיה הוא ותמורתו כלומר מאן דאיתיה בכלל לא יחליפנו ולא ימיר כגון בר עונשין איתיה נמי בכלל והיה הוא ותמורתו יהיה קדש דמתפיס בתמורה לאפוקי קטן דלאו בר עונשין הוא:
אִם תִּימְצֵי לוֹמַר קָטָן עָבֵיד תְּמוּרָה, דְּהָא אָתֵי לִכְלַל עֳונָשִׁין, גּוֹי מַהוּ שֶׁיָּמִיר? מִי אָמְרַתְּ מִדְּאַקְדּוֹשֵׁי מַקְדֵּישׁ, דְּתַנְיָא: ''אִישׁ אִישׁ'', מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ''אִישׁ אִישׁ''? לְרַבּוֹת אֶת הַגּוֹיִם, שֶׁנּוֹדְרִים נְדָרִים וּנְדָבוֹת כְּיִשְׂרָאֵל, אֲמוֹרֵי נָמֵי מֵמַיר. אוֹ דִלְמָא: כֵּיוָן דְּלָא אָתֵי לִכְלַל עֳונָשִׁין, כִּי עָבֵיד תְּמוּרָה לָא קָדְשָׁה?
Traduction
And even if you say that a minor can perform substitution, as he will come to an age when he is subject to punishments, what is the halakha as to whether a gentile can effect substitution? Do you say that he can do so from the fact that his consecration takes effect, as it is taught in a baraita: The verse states: ''Any man [ish ish]…that brings his offering.'' What is the meaning when the verse states repetitively ''ish ish''? This serves to include gentiles, teaching that they can take vows to bring vow offerings and gift offerings as a Jew can. Since the consecration of a gentile takes effect, perhaps he can effect substitution as well. Or perhaps, since he will not come to a time when he is subject to punishments, therefore when he performs an act of substitution, the animal is not consecrated.
Rachi non traduit
ואפילו אם תמצא לומר קטן עביד תמורה כו'. רבותא אתא לאשמועינן ולא משום דאיתיה הכי:
מדאקדושי מקדיש. דהא מרבינן במנחות (דף עג:) איש איש מבני ישראל אשר יקריב קרבנו ואמרינן מה ת''ל איש איש לרבות עובדי כוכבים שנודרין נדרים ונדבות כישראל:
דלא אתי לכלל עונשין. דעובד כוכבים לא לקי לעולם אבל קטן אתי לכלל עונשין כשהוא בן י''ג שנה ויום אחד:
אָמַר רָבָא: תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא: קָדְשֵׁי גוֹיִם — לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין, וְאֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּיגּוּל, נוֹתָר וְטָמֵא, אֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה, וְאֵין מְבִיאִין עֲלֵיהֶם נְסָכִים, אֲבָל קָרְבָּנוֹ טָעוּן נְסָכִים, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן.
Traduction
Rava says: Come and hear, as it is taught in a baraita (Tosefta, Zevaḥim 5:6): With regard to animals consecrated by gentiles, one may not derive benefit from them ab initio, but if one derived benefit from them, he is not liable for misuse of consecrated property after the fact. And if one consumes them one is not liable for committing a transgression with regard to the prohibitions of piggul if they were sacrificed with the intent to consume them beyond their designated time, of notar if he consumed them beyond their designated time, and of consuming ritually impure offerings if he was impure. Gentiles cannot render a non-sacred animal a substitute for one they consecrate. And one does not bring libations for the offerings of a gentile as independent offerings, but his offering requires libations. This is the statement of Rabbi Shimon.
Rachi non traduit
לא נהנין ולא מועלין. שאם נהנה מהן לא מייתי קרבן מעילה דלא דיינינן ליה כשאר קדשים שהנהנה מהן מעל משום דלא אסור בהנאה אלא מדרבנן כדלקמן:
ואין חייבין עליהן כו'. כדמסיק לקמן:
ואין מביאין כו' ה''ג ואין מביאין נסכים ול''ג עליהן. והכי פירושא דאין מביאין נסכים של עובדי כוכבים בפני עצמן כישראל שמתנדב נסכין בפני עצמן אבל בהדי קרבנו מביאין כדאמרינן במסכת שקלים (פ''ז מ''ו) שזו אחת מן התקנות שתיקנו ב''ד דעובד כוכבים ששילח עולתו ודמי נסכיהן ממדינת הים מקבלין הימנו אבל קרבנו ודאי טעון נסכים דבהדי קרבנו מביא נסכים:
Tossefoth non traduit
ואין מביאין נסכים. פרש''י ואין מביאין של עובד כוכבים בפני עצמן כישראל שמתנדבין נסכים בפני עצמן אבל בהדי קרבנו מביאין כדאמר במסכת שקלים (דף יא עמוד ד) דזה אחת מן התקנות שהתקינו ב''ד דעובד כוכבים שמשלח עולתו ודמי נסכו ממדינת הים שמקבלין ממנו אבל ודאי קרבנו טעון נסכים דבהדי קרבנו (טעון נסכים ו) מביאין נסכים משל צבור:
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: בְּכוּלָּן אֲנִי רוֹאֶה לְהַחְמִיר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ, אֲבָל בְּקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת מוֹעֲלִין בָּהֶן. קָתָנֵי מִיהָא: אֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה!
Traduction
Rabbi Yosei said: With regard to all of them I see fit to be stringent. In what case is this statement, that Rabbi Shimon exempts animals consecrated by gentiles from liability for misuse, said? It is said with regard to animals consecrated for the altar, i.e., offerings; but with regard to animals consecrated for Temple maintenance, one who derives benefit from them is liable for misuse of consecrated property. Rava notes: In any event, the baraita teaches that gentiles cannot render an animal a substitute for his offering.
Rachi non traduit
בכולן רואה אני להחמיר. דלא נהנין ומועלין וחייבין עליהן משום פגול נותר וטמא כשאר קדשים חוץ מן הנסכים דודאי אין מביאין:
בד''א. לעיל קמהדר ואמילתיה דת''ק וה''ק בד''א דקאמר תנא קמא אינו מועלין בקדשי מזבח של עובד כוכבים:
אבל בקדשי בדק הבית. שהקדישו עובד כוכבים מועלין ובמסכת זבחים מפרש טעמא בפ' ב''ש (זבחים דף מה.) ואית דגרסי לה נמי לקמן הכא בתמורה:
קתני מיהא. דקדשי עובדי כוכבים אינן עושין תמורה ותיפשוט מהא:
Tossefoth non traduit
במה דברים אמורים בקדשי מזבח אבל בקדשי בדק הבית מועלין. פרש''י דאתאן לר''ש ור''י פירש דמסקנא דמילתא דר' יוסי וה''ק רבי יוסי אומר בכולן אני רואה להחמיר והא דקאמר ר''ש אין מועלין בהן בד''א בקדשי מזבח כו' ובתוספתא משמע כפרש''י דאיתא בהדיא אבל בקדשי בדק הבית מודה רבי שמעון:
קתני מיהת אין עושין תמורה. וא''ת ודילמא לרבי יוסי קבעי דאמר בכולן להחמיר וי''ל דניחא ליה לאוקומי הבעיא אף לר''ש עי''ל דע''כ דלרבי יוסי לא אפשר לאוקומי הבעיא דכיון דאית ליה דעושין תמורה דאפילו את''ל דהיינו על ידי ישראל ומבעיא ליה לרמי בר חמא אם העובד כוכבים עצמו אפשר לעשותה הא לא מצית אמרת דע''כ אם ישראל מתפיסה צריך שיאמר העובד כוכבים כל הרוצה להמיר יבא וימיר ואם העובד כוכבים עצמו אין עושה תמורה היאך אפשר לעשות עולה:
וְרָמֵי בַּר חָמָא, בְּהִקְדִּישׁ גּוֹי לְהִתְכַּפֵּר גּוֹי — לָא קָמִיבַּעְיָא לִי, כִּי קָמִיבַּעְיָא לִי — בְּהִקְדִּישׁ גּוֹי וּמִתְכַּפֵּר בְּיִשְׂרָאֵל: בָּתַר מַקְדִּישׁ אָזְלִינַן, אוֹ בָּתַר מִתְכַּפֵּר אָזְלִינַן?
Traduction
The Gemara responds: And Rami bar Ḥama can say: I do not raise a dilemma in a case where a gentile consecrated an animal as an offering for a gentile such as himself to achieve atonement. In this case the baraita rules explicitly that he cannot effect substitution. When I raise the dilemma, it is in a case where a gentile consecrated an animal as an offering and a Jew achieves atonement with it. In this situation, do we follow the one who consecrated it, in which case the gentile cannot effect substitution, or do we follow the one achieving atonement, in which case he can?
Rachi non traduit
אמר לו בהקדש עובדי כוכבים. כלומר אי משום הא לא איריא דמהכא ליכא למיפשט כלל דהיכא דהקדיש עובד כוכבים להתכפר עובד כוכבים שהפרישו לצורך כפרת עצמו:
לא קמיבעיא לי. דאין הקדשו עושה תמורה הואיל ולא אתי לכלל עונשין:
ומתכפר ישראל. שהפרישו עובד כוכבים לצורך ישראל שיתכפר בו ישראל:
בתר מקדיש אזלינן. והמקדיש הוי עובד כוכבים דלא אתי לכלל עונשין ואינו עושה תמורה:
או בתר מתכפר. שהוא ישראל ואיתיה בכלל מלקות:
תִּיפְשׁוֹט לֵיהּ מִדְּרַבִּי אֲבָהוּ, דְּאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַמַּקְדִּישׁ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ, וּמִתְכַּפֵּר עוֹשֶׂה תְּמוּרָה, וְהַתּוֹרֵם מִשֶּׁלּוֹ
Traduction
The Gemara suggests: Solve this dilemma by invoking a statement of Rabbi Abbahu, as Rabbi Abbahu said that Rabbi Yoḥanan says: If one consecrates an animal as an offering to be brought by another, and the animal develops a blemish disqualifying it for sacrifice, if the one who consecrated it desires to redeem it, he adds one-fifth to its value, just as he would were it his own offering. By contrast, if the one achieving atonement with the offering desires to redeem it, he does not need to add one-fifth. But the one achieving atonement with the offering can render another animal a substitute for it as if he had consecrated it. And if one separates teruma, the portion of produce designated for a priest, from his own produce
Rachi non traduit
ה''ג תיפשוט ליה מהא דאמר ר' אבהו. לקמן:
המקדיש מוסיף חומש. שאם רוצה לפדות הקדשו כגון שנפל בו מום יכול לפדותו ומוסיף חומש אבל מימר אינו מוסיף חומש דכתיב אם המקדיש וגו' (ויקרא כז) על הקדש ראשון אתה מוסיף חומש ולא על הקדש שני כגון תמורה:
ע''א שאם הקדיש בית או שדה ואתו בעלים לפדותו לא פרקי בלא חומש דכתיב (שם) ואם המקדיש יגאל ויסף חמישיתו אבל אם גאלו אחר לא חייביה רחמנא ליתן חומש:
ומתכפר עושה תמורה. שאם הפריש ישראל קרבן כדי שיתכפר בו חבירו ישראל ואמר המתכפר זו תחת זו תמורתו תמורה ולוקה דכיון שהופרש לצורכו קרינא ביה קרבנו דבתר המתכפר אזלינן ותיפשוט מהא:
והתורם. מתבואה שלו על טבלין של חבירו לפוטרו מן המעשרות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source