Le texte Le vocabulaire Les révisions
Tmourah
Daf 25b
הַמְשַׁחְרֵר חֲצִי עַבְדּוֹ יָצָא לְחֵירוּת, גִּיטּוֹ וְיָדוֹ בָּאִין כְּאֶחָת.
Traduction
With regard to a master who emancipates half of his slave, half of the slave is emancipated, and he is a half-slave half-freeman. Although a slave does not have the ability to acquire items, in this case he does acquire his freedom because his bill of manumission and his ability to acquire himself come at the same time.
Rachi non traduit
המשחרר חצי עבדו. קנה לחציו והוי חציו בן חורין ואע''פ שלא שחררו כולו יש לו יד לקבל את גיטו דגיטו וידו באין כאחד:
וְאִי אָמְרַתְּ: שִׁיְּירוֹ מְשׁוּיָּיר, עוּבָּר לָאו יֶרֶךְ אִמּוֹ הוּא, אַמַּאי זָכְתָה לוֹ? וְהָא תַּנְיָא: נִרְאִין שֶׁהָעֶבֶד זוֹכֶה לְקַבֵּל גֵּט שִׁחְרוּר שֶׁל חֲבֵרוֹ מִיָּד רַבּוֹ שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, וְלֹא מִיַּד רַבּוֹ שֶׁלּוֹ. אֶלָּא שְׁמַע מִינָּה: אִם שִׁיְּירוֹ אֵינוֹ מְשׁוּיָּיר, וּתְיוּבְתָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן תְּיוּבְתָּא.
Traduction
But if you say that if one reserved a consecration it is considered reserved, and a fetus is not considered the thigh of its mother, but the mother and the fetus are separate entities, why does the mother acquire freedom for the fetus in a case where the master freed the fetus but not the mother? The Gemara continues: And isn’t it taught in a baraita: It appears to be the case that a slave can acquire a bill of manumission for another slave from the hand of his fellow’s master who is not also his own master, but not from the hand of his own master, i.e., not if both of them are enslaved to the same person. Here too, how can the mother receive the bill of manumission for the fetus from the hand of their shared master? Rather, conclude from it that if he reserved a consecration it is not considered reserved, and the refutation of the opinion of Rabbi Yoḥanan is indeed a conclusive refutation.
Rachi non traduit
אלא אי אמרת אם שיירו משוייר. אם שחרר האם ושייר הולד משוייר הוא לעבודתו אלמא ב' גופים נינהו אמאי זכתה לו הוי כעבד המקבל גט שחרור לחבירו מיד רבו שלו ששניהם עבדים לאיש אחד ואין חבירו משוחרר שהרי הרב לא השליך גט השחרור מידו דהואיל ונתנו לעבדו כמי שנתנו בתפוסתו דמי:
דתניא נראין הדברים כו' מיד רבו של חבירו שאינו רבו שלו. דלגבי ההוא גברא יש לו יד לעבד זה שהוא שליח לקבל את הגט הואיל וזה אינו רבו:
לֵימָא אִם שִׁיְּירוֹ מְשׁוּיָּיר תַּנָּאֵי הִיא? דְּתַנְיָא: הָאוֹמֵר לְשִׁפְחָתוֹ ''הֲרֵי אַתְּ בַּת חוֹרִין וּוְלָדֵךְ עֶבֶד'' — וְלָדָהּ כָּמוֹהָ, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: דְּבָרָיו קַיָּימִין, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר ''הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדוֹנֶיהָ''.
Traduction
The Gemara suggests: Shall we say that the claim that if one reserved a consecration it is reserved is subject to a dispute between tanna’im? As it is taught in a baraita: With regard to one who says to his pregnant Canaanite maidservant: You are hereby a free woman but your offspring shall remain a slave, the offspring is emancipated like her. This is the statement of Rabbi Yosei HaGelili. And the Rabbis say: His statement is upheld. This is because it is stated: ''The woman and her children shall be her master’s'' (Exodus 21:4).
Rachi non traduit
ולדה כמוה. משוחרר:
דבריו קיימין. והולד עבד:
קְרָא מַאי תַּלְמוּדָא לְרַבָּנַן? אָמַר רָבָא: אָמַר קְרָא לְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, דְּקָתָנֵי וְלָדָהּ כָּמוֹהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: ''הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדוֹנֶיהָ'' — בִּזְמַן שֶׁהָאִשָּׁה לַאֲדוֹנֶיהָ, וְלָדָהּ לַאֲדוֹנֶיהָ.
Traduction
The Gemara expresses surprise at this ruling: What is the derivation of the verse here that indicates support for the opinion of the Rabbis, who rule in this case that the child of a freed maidservant remains a slave? Rava said: The verse does not support the opinion of the Rabbis; rather, the verse that the baraita states is cited as support for the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, as it teaches, i.e., the baraita should be understood as follows: The offspring is emancipated like her, as it is stated: ''The woman and her children shall be her master’s,'' which indicates that when the woman belongs to the master her offspring likewise belongs to the master, but if the woman is freed the offspring is also freed.
Rachi non traduit
קרא מאי תלמודא לרבנן. קרא משמע טפי כר' יוסי הגלילי דהולדות הולכין אחר האם:
מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: שִׁיְּירוֹ — אֵינוֹ מְשׁוּיָּיר, וְרַבָּנַן סָבְרִי: מְשׁוּיָּיר?
Traduction
What, is it not correct to say that the Sages disagree over this point, that Rabbi Yosei HaGelili holds that if he reserved it, it is not considered reserved, and therefore the mother and the fetus are treated as one entity, and the Rabbis maintain that it is considered reserved. If so, this would mean that Rabbi Yoḥanan’s opinion is the subject of a dispute between tanna’im.
Rachi non traduit
אינו משוייר. אלא ירך אמו הוא ומש''ה יצא לחירות כמוה:
אָמַר לָךְ רַבִּי יוֹחָנָן: דְּכוּלֵּי עָלְמָא שִׁיְּירוֹ — מְשׁוּיָּיר, וְהָכָא הַיְינוּ טַעְמָא דְּאָמַר קְרָא ''הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאֲדוֹנֶיהָ''.
Traduction
The Gemara rejects this suggestion: Rabbi Yoḥanan could have said to you that everyone holds that if he reserved it, it is considered reserved, and here this is the reason that Rabbi Yosei HaGelili rules that the offspring is freed with the mother, as Rabbi Yosei HaGelili himself explains: It is that the verse states: ''The woman and her children shall be her master’s.'' This verse teaches that the status of the offspring follows the status of the mother with regard to slavery, but not because the fetus is considered a part of its mother.
Rachi non traduit
והכא היינו טעמא. דר' יוסי הגלילי דבהדיא גלי בה קרא ולאו משום דירך אמו הוא אלא גזירת הכתוב הוא גבי שפחה:
אֶלָּא וַדַּאי לֵימָא כִּי הָנֵי תַּנָּאֵי, דְּתַנְיָא: הַשּׁוֹחֵט אֶת הַחַטָּאת וּמָצָא בָּהּ בֶּן אַרְבָּעָה חַי, תָּנֵי חֲדָא: אֵין נֶאֱכֶלֶת אֶלָּא לְזִכְרֵי כְהוּנָּה, וְאֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת אֶלָּא לְיוֹם אֶחָד, וְאֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת אֶלָּא לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים.
Traduction
Rather, certainly we shall say that the opinion that if he reserved it, it is reserved, is subject to a dispute between these tanna’im, as it is taught that there are two baraitot that discuss the case of one who slaughters a sin offering, which is assumed to have been consecrated when it was pregnant, and he found a four-month-old fetus alive inside. It is taught in one baraita: The slaughter of the mother is also considered a slaughter with regard to the fetus, and therefore the fetus is considered a sin offering. This means that its meat is eaten only by males of the priesthood, and it is eaten only for one day, and it is eaten only inside the curtains. In the Tabernacle in the wilderness this area was surrounded by curtains. The corresponding area in the Temple is the courtyard.
Rachi non traduit
השוחט את החטאת. קס''ד שהקדישה מעוברת:
וְתַנְיָא אִידַּךְ: נֶאֱכֶלֶת לְכָל אָדָם, וְנֶאֱכֶלֶת בְּכָל מָקוֹם, וְנֶאֱכֶלֶת לְעוֹלָם.
Traduction
And it is taught in another baraita: The slaughter of the mother is also considered a slaughter for the fetus to the extent that it permits it to be eaten, but the fetus is non-sacred, and therefore it may be eaten by any person, and may be eaten in any place, and may be eaten forever, with no time limit.
מַאי לָאו תַּנָּאֵי, דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר: ''שִׁיְּירוֹ'' — אֵינוֹ מְשׁוּיָּיר, וּמָר סָבַר: ''שִׁיְּירוֹ'' — מְשׁוּיָּיר.
Traduction
What, is it not correct to say that these tanna’im disagree over this point, that the first tanna holds: If he reserved it, it is not considered reserved, and therefore the mother and the fetus are considered one entity and the status of the mother applies to the fetus; and the Sage in the second baraita holds: If he reserved it, it is considered reserved, which means that the fetus is considered an independent entity and is non-sacred. If so, Rabbi Yoḥanan’s opinion is the subject of a dispute between tanna’im.
Rachi non traduit
מאי לאו בהא פליגי דת''ק. דמשוי ליה תורת חטאת קסבר אם שיירו משוייר וכיון דחשיב כבהמה באנפי נפשה כי לא שייריה נמי חיילא עליה קדושה בבטן:
ותנא בתרא. דמשוי ליה תורת חולין סבר אם שיירו אינו משוייר דלא חשיב כבהמה באנפי נפשה אלא ירך אמו הוא ומחמת אמו הוא דקדיש כשאר ולדות קדשים וההיא קדושה לא נחתא עליה עד שעת לידה דסבירא לן ולדות קדשים בהוייתן הן קדושין ולא קודם:
Tossefoth non traduit
דתנא קמא סבר אם שיירו משוייר. וכיון דאי בעי למישייריה ולמיעבדיה חולין הרשות בידו אלמא בהמה באנפי נפשיה היא וא''כ כי מקדיש ליה לאימיה בחטאת חל נמי קדושת פיו על הולד והוי נמי חטאת ומשום הכי אינה נאכלת ותנא בתרא סבר שיירו אינו משוייר אלא כירך אמו הוא וכי מקדיש ליה לאמיה הולד קדוש מטונה דאם כשאר ולדות קדשים ולא מקדושת פיו ומיהו כי שחטה לאימיה ומצא בה ולד בן ארבעה חי אינו קדוש דבהוייתו דוקא הוא דקדוש וזה שלא היה לו הוייה לא קדוש ומש''ה קאמר דנאכלת לכל אדם דאי שיירו משוייר מיד דאקדיש ליה לאימיה תחול נמי קדושת פיו על הולד והקשה מורי הרמ''ר דבמתני' תנן היא שלמים וולדה עולה הרי זה ולד שלמים ופרש''י עלה דלא שייך למימר בהוייתן הן קדושין בהקדיש' מעוברת אלמא אינו יכול לשנות הולד דמטונה דאם קדיש מיד דאקדיש ליה לאימיה ומותיב מינה לר' יוחנן דאמר שיירו משוייר ובעי למימר דאית ליה להאי מתני' שיירו אינו משוייר ואפ''ה אינו יכול לעשות הולד בחולין ואי חולין הוא כדאמר הכא למ''ד שיירו אינו משוייר אמאי אינו יכול להקדיש הולד בעולה ותירץ דצ''ל דקדושת האם מוקי לה בהכי דלא מצי לאקדושי בקדושה אחרת אלא מיד שיולד תחול עליו קדושת האם מיהו חולין הוא עד שיולד ואי שחט לאימיה בתוך כך הולד נאכל לכל אדם ואע''ג דברישא דמתני' תנן אם נקבה זבחי שלמים ואוקימנא בגמ' בבהמת קדשים אלמא יכול הוא לשנות הולד בקדושה אחרת ההוא בהקדישה ולבסוף נתעברה איירי כדפרישית בריש שמעתין וצריך לחלק בין הקדישה מעוברת להקדישה ולבסוף נתעברה ויש ספרים דגרסי איפכא ת''ק סבר שיירו אינו משוייר וחלה קדושה על הולד מטונה דאם מיד לפיכך אינו נאכל ותנא בתרא סבר שיירו משוייר והוי הולד חולין ומש''ה קתני דנאכל לכל אדם ואין אנו יכולין להעמיד דנהי נמי דלא חלה קדושת האם על הולד למ''ד שיירו משוייר מ''מ תיחול עליה קדושת פה האדם כדתנן במתני' היא שלמים וולדה עולה הרי זה ולד שלמים ועוד היכי מצינו למימר לת''ק דשיירו אינו משוייר הא בפ''ק (לעיל תמורה דף י.) גבי פלוגתא דבר פדא ור' יוחנן דקדושה חלה על העוברין מייתי הני ב' ברייתות דהכא למימר כתנאי וא''כ ע''כ ההיא דאינה נאכלת בעי לאוקומי כר' יוחנן ואיהו סבר דשיירו משוייר אלא ודאי גירסת רש''י עיקר:
אָמַר לָךְ רַבִּי יוֹחָנָן: דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִם שִׁיְּירוֹ — מְשׁוּיָּיר, וְהָנֵי תַּנָּאֵי בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּמָר סָבַר: וַלְדֵי קָדָשִׁים בַּהֲוָיָיתָן הֵן קְדוֹשִׁים, וּמָר סָבַר: וַלְדֵי קָדָשִׁים בִּמְעֵי אִמָּן הֵן קְדוֹשִׁים.
Traduction
The Gemara rejects this suggestion: Rabbi Yoḥanan could say to you that everyone holds that if he reserved it, it is considered reserved, and therefore a person can consecrate an animal while reserving the fetus as non-sacred. And these tanna’im disagree over this following point: In the case of an animal that was consecrated as a sin offering and only then became pregnant, one Sage holds: The offspring of sacrificial animals become consecrated when they are born and come into being, and as that fetus which was found alive inside the mother was never born, it never became consecrated. And one Sage holds: The offspring of sacrificial animals become consecrated in the womb of their mother, which means that the fetus that was found alive inside the mother was already consecrated.
Rachi non traduit
אמר לך ר' יוחנן דכ''ע. אי בהקדישה מעוברת עסקינן ודאי אם שיירו משוייר וכי לא שיירו קדוש הולד כחטאת גמורה אבל בהקדישה ולבסוף נתעברה פליגי ובהא פליגי דמר סבר בהוייתן ומר סבר במעי אמן:
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לָא קַשְׁיָא, כָּאן — בְּשֶׁהִקְדִּישָׁהּ וּלְבַסּוֹף נִתְעַבְּרָה,
Traduction
If you wish, say instead an alternative explanation of the dispute between these two baraitot: It is not difficult for Rabbi Yoḥanan. Everyone holds that if he reserved it, it is considered reserved, and everyone also maintains that offspring of sacrificial animals become consecrated when they are born. Rather, these two baraitot are discussing two different cases. Here, the second baraita is referring to a case where the owner consecrated the animal before it became pregnant and only afterward it became pregnant. Consequently, the offspring is non-sacred, as it was not in the womb when the mother was consecrated, and as it was never born, it was not consecrated at the moment of birth either.
Rachi non traduit
כאן בהקדישה ולבסוף נתעברה כו'. ודכ''ע בהוייתן הן קדושין ולא במעי אמן והך דקתני קדוש בחטאת דנתעברה ולבסוף הקדישה דכ''ע אם שיירו משוייר וחשיב למיקדש באנפי נפשיה והני תנאי לא פליגי מידי:
כָּאן — בְּשֶׁנִּתְעַבְּרָה וּלְבַסּוֹף הִקְדִּישָׁהּ.
Traduction
By contrast, there, the first baraita is referring to a case where the animal first became pregnant and afterward the owner consecrated it. Since the owner did not reserve the fetus from the consecration of the mother, the fetus was consecrated as a sin offering together with the mother.
מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: מִמַּאי דְּטַעְמָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן אִם שִׁיְּירוֹ מְשׁוּיָּיר? דִלְמָא הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָדָם מִתְכַּפֵּר בְּשֶׁבַח הֶקְדֵּשׁ.
Traduction
Rava objects to this claim: From where is it known that the reason for the opinion of Rabbi Yoḥanan is that if he reserved it, it is considered reserved? Perhaps Rabbi Yoḥanan maintains that if he reserved it, it is not considered reserved, and this is the reason for the ruling of Rabbi Yoḥanan: It is that one can achieve atonement with the offspring of a pregnant animal he set aside as a sin offering, as he maintains that a person can achieve atonement with the enhancement of consecrated property, and the fetus is considered an enhancement of consecrated property.
Rachi non traduit
מתקיף לה רבא. אהא דמותבינן ליה לר' יוחנן מאם היתה מעוברת זכתה לו ומוקמינן ליה בתיובתא:
מאן לימא לן דטעמיה דר' יוחנן משום דאם שיירו משוייר. דתיהוי תיובתא:
דלמא טעמא דר' יוחנן. דאע''ג דמכח אימיה קדיש לא אזיל למיתה דאדם מתכפר בשבח הקדש וכי אזיל ולד חטאת למיתה היכא דלא רצה להתכפר בו אלא באמו:
אֲמַר לֵיהּ רַב הַמְנוּנָא: רַבִּי אֶלְעָזָר תַּלְמִידֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, וְיָתֵיב לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, וְלָא אַהְדַּר לֵיהּ הַאי שִׁינּוּיָא, וְאַתְּ אָמְרַתְּ טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם דְּאָדָם מִתְכַּפֵּר בְּשֶׁבַח הֶקְדֵּשׁ?!
Traduction
Rav Hamnuna said to Rava: Rabbi Elazar was the pupil of Rabbi Yoḥanan, and he sat before Rabbi Yoḥanan, and Rabbi Elazar assumed that the reason for the opinion of Rabbi Yoḥanan was that he held that if he reserved it, it is considered reserved, and he questioned Rabbi Yoḥanan himself about his statement based on that assumption. And Rabbi Yoḥanan did not answer him with this answer, i.e., that the real reason for his opinion is that a person can achieve atonement with an enhancement of consecrated property. And if so, how can you say that the reason for the opinion of Rabbi Yoḥanan is that a person can achieve atonement with the enhancement of consecrated property? Therefore, it must be that the reason for the opinion of Rabbi Yoḥanan is that he held that if he reserved it, it is considered reserved.
Rachi non traduit
א''ל רב המנונא. לא מצית אמרת דטעמיה דרבי יוחנן לאו משום דאם שיירו משוייר דודאי משום הכי הוא דהא רבי אלעזר דאותביה לר' יוחנן לעיל מהיא שלמים וולדה עולה הרי זה ולד שלמים:
תלמידיה דרבי יוחנן הוא וקמיה הוה יתיב. ואותביה ולא אהדר ליה רבי יוחנן האי שינוייא דלימא ליה אנא סבירא לי דמכח אימיה קדוש ולא מחמתיה דנפשיה וטעמא דידי משום דאדם מתכפר בשבח הקדש:
Tossefoth non traduit
ואת אמרת טעמא דר' יוחנן משום דסבר אדם מתכפר בשבח הקדש. תימה דהכא משמע דאית ליה לרבי יוחנן אין אדם מתכפר בשבח הקדש ובפ' בתרא דכריתות (דף כז.) מיבעיא ליה ר' אלעזר לר' יוחנן אי מתכפר בשבח הקדש או לא אמר לו כמה [שנים] גדל זה בינינו ועדיין לא ידע אי מתכפר בשבח הקדש או לא אלמא דס''ל דמתכפר וצריך לחלק בין שבח הקדש דתודה לשבח הקדש דחטאת והכא בחטאת:
אִם מִשֶּׁאָמַר ''הֲרֵי זוֹ שְׁלָמִים'' נִמְלַךְ כּוּ'. פְּשִׁיטָא וְלָדָן שְׁלָמִים, אֶלָּא כֹּל אֵימַת דְּבָעֵי מִימְּלֵךְ?
Traduction
§ The mishna teaches: And if it was only after he said: This animal is hereby a peace offering, that he reconsidered and said: Its offspring is a burnt offering, that offspring is a peace offering, as before he reconsidered the offspring had already assumed the status of the offspring of a peace offering. The Gemara asks: If he reconsidered after saying: This animal is a peace offering, it is obvious that he cannot remove the status he already applied to the animal, and that the offspring remains a peace offering. Can one change his mind anytime that he wants?
Rachi non traduit
אלא כל אימת דבעי מימליך. בתמיה:
אָמַר רַב פָּפָּא: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא שֶׁאָמַר בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּיבּוּר, מַהוּ דְּתֵימָא תּוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר כְּדִיבּוּר, וְהַאי עַיּיוֹנֵי הוּא דְּקָמְעַיֵּין — קָא מַשְׁמַע לַן.
Traduction
Rav Pappa said: This halakha is necessary only in a case where he reconsidered and said: Its offspring is a burnt offering, within the time required for speaking a short phrase. Lest you say: The halakhic status of a pause that lasts less than the time required for speaking a short phrase is like that of continuous speech, and therefore the offspring is a burnt offering, and that time he was merely prolonging his thought but not changing his mind; consequently, the mishna teaches us that he changed his mind and it is not considered continuous speech.
Rachi non traduit
בתוך כדי דבור. כדי שאלת שלום רב לתלמיד ואמרי לה תלמיד לרב (ב''ק עג:):
Tossefoth non traduit
לא נצרכה שאמר תוך כדי דיבור. פי' כדי שאלת [שלום] תלמיד לרב שלום עליך רבי דהא דקיי''ל (ב''ב קכ:) תוך כדי דיבור כדיבור דמי והיינו כדי שאלת רב לתלמיד:
מַתְנִי' ''הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת עוֹלָה תְּמוּרַת שְׁלָמִים'' — הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת עוֹלָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
Traduction
MISHNA: If one had two animals standing before him, one a burnt offering and the other a peace offering, and he said with regard to a third, non-sacred animal: This animal is hereby the substitute of the burnt offering, the substitute of the peace offering, that animal is the substitute of the burnt offering. This is the statement of Rabbi Meir. Once he designated it as the substitute of the burnt offering, his initial statement takes effect and the animal assumes the sanctity of the burnt offering.
Rachi non traduit
מתני' הרי זו תמורת עולה. דר''מ אית ליה תפוס לשון ראשון:
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אִם לְכֵן נִתְכַּוֵּין תְּחִלָּה, הוֹאִיל וְאִי אֶפְשָׁר לִקְרוֹת שְׁנֵי שֵׁמוֹת כְּאַחַת — דְּבָרָיו קַיָּימִים, וְאִם מִשֶּׁאָמַר ''תְּמוּרַת עוֹלָה'' נִמְלַךְ וְאָמַר ''תְּמוּרַת שְׁלָמִים'' — הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת עוֹלָה.
Traduction
Rabbi Yosei said: If that was his intent from the outset, when he said that the animal is the substitute of the burnt offering, to state that the animal is also the substitute of the peace offering, then since it is impossible to call two designations simultaneously, i.e., one must first say one designation and then the other, his statement stands, and the animal is half a burnt offering and half a peace offering. And if it was only after he said: This animal is hereby the substitute of the burnt offering, that he reconsidered and said: The substitute of the peace offering, that entire animal is the substitute of the burnt offering.
Rachi non traduit
דבריו קיימין. וחציה תמורת עולה וחציה תמורת שלמים ותרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמי חציה תמורת עולה ובדמי חציה תמורת שלמים. ובהכי עסקינן שהיו לפניו עולה ושלמים כשהמיר את זו בהן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source