Le texte Le vocabulaire Les révisions
Tmourah
Daf 25a
אַמַּאי אֵין קְדוּשָּׁה חָלָה עֲלֵיהֶן? קָסָבַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: וַלְדוֹת קָדָשִׁים בַּהֲוָיָיתָן הֵן קְדוֹשִׁין, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מִמְּעֵי אִמָּן הֵן קְדוֹשִׁין — אַמַּאי אֵין קְדוּשָּׁה חָלָה עֲלֵיהֶן? הָא תְּפַסְתִּינְהוּ קְדוּשָּׁה דְּאִימַּיְיהוּ! אֶלָּא שְׁמַע מִינָּה: וַלְדֵי קָדָשִׁים בַּהֲוָיָיתָן הֵן קְדוֹשִׁים.
Traduction
The Gemara asks: Why aren’t they imbued with the sanctity of the mother? The Gemara answers: Rabban Shimon ben Gamliel holds that the offspring of sacrificial animals are imbued with sanctity only as they come into being, i.e., from the moment they are born. As, if it enters your mind that they are sanctified already in the womb of their mother, why are they not imbued with the sanctity of the mother? After all, the sanctity of their mother has taken hold of them. Rather, learn from it that the offspring of sacrificial animals are sanctified only as they come into being.
Rachi non traduit
אין קדושה חלה עליהן. ואפי' אמצעיתא נמי קאי דהוי ולדות קדשים ואפי' קדושת אמן אינה חלה עליהן דהא סתם אין קדושה קאמר:
בהוייתן. כשהן נולדין והלכך אין שום קדושה חלה עליהן:
הא תפסתינהו קדושת אמן. משעת התחלת יצירתה כל פורתא ופורתא קדיש:
אלא ש''מ. כולה מתני' ר''ש היא:
Tossefoth non traduit
קסבר רשב''ג ולדות קדשים בהוייתן הן קדושין. לפיכך אין קדושה חלה על טומטו' ואנדרוגינו' שהרי קודם שתחול קדושת האם עליהם היו כבר בעלי מומין לפיכך אין קדושת האם חלה עלייהו וגם בקדושת פה לא קדשי כיון שהן בעלי מומין ואין דעתו על בעלי מומין דאי קסבר ממעי אמן הן קדושין אם כן נחתא קדושת האם עלייהו משעה שנמצאו ועדיין לא היו בעלי מומין שהרי בבהמת הקדש מוקמי' לה דאי ממעי אמן הן קדושין לא חיילא קדושת הפה עלייהו והוי בקדושת האם ומטוניה דאם וא''ת מנלן דטעמא דרשב''ג משום דקסבר בהוייתן הן קדושין דלמא טעמא דרשב''ג משום דאין דעת המקדיש כי אם לזכר ודאי ולנקבה ודאית כדאיתא ריש פרק מי שמת (ב''ב דף קמ:) וי''ל דמוכח שפיר דקסבר בהווייתן הן קדושין דאי טעמא משום דאין דעת המקדיש כ''א לודאי מ''מ תקדוש בקדושת האם וקאמר דאין קדושה חלה עלייהו כלל וא''ת לרב חסדא דאמר בבכורות פ' על אלו מומין (בכורות דף מא:) דטומטום ואנדרוגינוס לא במקדש ולא במדינה רבי ישמעאל אומר אין לך מום גדול מזה וחכ''א אינו בכור ונגזז ונעבד וקאמר בגמרא עלה אמר רב חסדא מחלוקת באנדרוגינוס אבל בטומטום ד''ה ספיקא וקדושה מספיקא וישחטנו ולאחר שחיטה תבדק אם זכר הוא או נקבה ואמאי קאמר רשב''ג דאין קדושה חלה עליהם וי''ל דלרב חסדא הכי נמי קדושה חלה על טומטום והא דקאמר אין קדושה היינו קדושת הפה דאין דעתו כ''א לזכר ודאי או לנקבה ודאית כדאיתא פרק מי שמת (ב''ב דף קמ:) והא דקאמר הש''ס דאי ממעי אמן הן קדושין הא תפסתינהו קדושת אימיה לא אתיא כרב חסדא וא''ת הכא אמר דלמ''ד בהווייתן הן קדושין אין קדושה חלה על טומטום ואנדרוגינוס והרי הן כבעלי מומין דאין קדושת הגוף חלה עלייהו ובריש יוצא דופן (נדה דף מ:) מצריך קרא עלייהו דאם עלו ירדו אלמא קדישי אפילו למ''ד בהווייתן הן קדושים ולמה לי קרא מאחר דדיינינן להו כבעלי מומין דאין קדושת הגוף חלה עלייהו וה''נ קשה מפ' בתרא דזבחים (דף קיב.) הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד והאתנן והמחיר והכלאים והטריפה והיוצא דופן שהקריבן בחוץ פטור שנאמר לפני משכן ה' כל שאינו ראוי לבא לפני משכן ה' אין חייבין עליו ופריך בגמ' (שם דף קיד.) עלה תיפוק ליה מואל פתח אהל מועד עד דמסיק בוולדות קדשים וקסבר ולדות קדשים בהוייתן הן קדושין אלמא משמע דשפיר הן [ראוין] לבא לפני פתח אוה''מ ואי לאו דממעטינן להו מלפני משכן ה' לא ממעט להו מפתח אהל מועד וע''ק לפי מה דפר''י בפ' מרובה (ב''ק דף עז:) גבי הא דאמר או עז להוציא את הנדמה וקשה לר''י לשם ל''ל קרא למעוטי נדמה תיפוק ליה דבעלת מום הוא מדאישתני הוה ליה מומא כדאיתא ריש בכורות (דף ו:) ותירץ ר''י דאיצטריך קרא למעוטי נדמה דולדות קדשים דמהו דתימא דליקדשו אגב אימיה קמ''ל או עז דלא וקשה מ''מ כיון דממעטינן מאו עז למעוטי נדמה דולדות קדשים דחשבינן ליה כבעלת מום וכ''ש כלאים דגריעי טפי כדאיתא פרק מרובה (ב''ק דף עח.) דדייק השתא כלאים איתרבו נדמה מיבעי אלמא גריעי כלאים מנדמה וכיון דממעטינן אפילו נדמה דולדות קדשים מאו עז כדפר''י כ''ש כלאים דגריעי וא''כ קרא דזבחים דלפני משכן ה' דמצריך התם למעוטי כלאים למה לי הא לאו ראוין הן לפתח אהל מועד וי''ל דלעולם פשיטא לן דהני דתניא בפרק בתרא דזבחים (דף קיד.) לא קדישי כלל ואפ''ה איצטריך לפני משכן ה' למעוטינהו דאין חייבין עליהן בחוץ דלאו מפתח אהל מועד לבד לא מצי למעוטינהו שהרי הן ראוין לבא לפני פתח אהל מועד עם אמן בעודן בבטן אמן והיא בהמת קדשים אע''ג דהולדות לא קדישי כלל וה''נ ניחא ההיא דיוצא דופן דאיצטריך קרא למעוטינהו דאם עלו ירדו אע''ג דאין עליהן שום קדושה אלא שהן ראוין לבא בעזרה עם אמן כשהאם קדושה אע''ג דהן עצמן לא קדישי כלל:
וְהַאי תַּנָּא סָבַר וַלְדֵי קָדָשִׁים מִמְּעֵי אִמָּן הֵן קְדוֹשִׁים, דְּתָנוּ רַבָּנַן: אִילּוּ לֹא נֶאֱמַר ''בְּכוֹר לֹא יַקְדִּישׁ'' הָיִיתִי אוֹמֵר בְּכוֹר לֹא יַקְדִּישׁ הֶקְדֵּישׁוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר ''אִישׁ אוֹתוֹ'' — אוֹתוֹ אִי אַתָּה מַקְדִּישׁ, אֲבָל מַקְדִּישׁ אָדָם בְּכוֹר הֶקְדֵּישׁוֹת.
Traduction
And this tanna disagrees with Rabban Shimon ben Gamliel and holds that the offspring of sacrificial animals are sanctified in the womb of their mother. As the Sages taught in a baraita: It is written with regard to a firstborn: ''But the firstborn among animals, which is born as a firstling to the Lord, man shall not consecrate it'' (Leviticus 27:26). If that verse were not complete but merely stated: The firstborn shall not consecrate, I would have said that the verse is teaching that a firstborn man shall not consecrate non-sacred items. Therefore, the verse states: ''Man shall not consecrate it,'' i.e., you may not consecrate it, a firstborn animal, but a firstborn man may consecrate non-sacred items.
Rachi non traduit
אילו (לא) נאמר כו'. אהאי קרא קאי (ויקרא כ''ז:כ''ו) אך בכור אשר יבוכר לה' בבהמה לא יקדיש איש אותו:
אילו נאמר בכור אשר יבוכר לא יקדיש. ולא כתיב איש אותו ולא כתיב בבהמה הייתי אומר בכור אדם לא יקדיש שום דבר להקדש:
ת''ל אותו. מדקאמר אותו משמע דאבכור בהמה נמי קאמר וה''ק אך בכור אדם אשר יבוכר בבכור בהמה לא יקדיש אותו אותו אינו מקדיש בכור אדם לא יקדיש בכור בהמה אבל מקדיש הוא שאר קדשים ואכתי לא איצטריך בבהמה ולהך דרשא אתי דקאמרינן יכול לא יקדיש הוא בכור אדם לא יקדיש אותו בכור בהמה אבל יקדישו אותו אחרים שאר בני אדם שאינם בכורות יקדישו בכור בהמה לקדושה אחרת:
וַעֲדַיִין אֲנִי אוֹמֵר: הוּא לֹא יַקְדִּישׁ, אֲבָל יַקְדִּישׁוּהוּ אֲחֵרִים. תַּלְמוּד לוֹמַר ''בִּבְהֵמָה'' — בִּבְהֵמָה עָסַקְתִּי.
Traduction
But still, I would say that specifically a firstborn man may not consecrate a firstborn animal with a different sanctity, but others who are not firstborns may consecrate a firstborn animal. Therefore, the verse states: ''Among animals,'' indicating that I am dealing with firstborn animals, not firstborn men, i.e., the verse is teaching that all people are prohibited to consecrate a firstborn animal with a different sanctity that that of a firstborn.
Rachi non traduit
ת''ל בבהמה. דלא איצטריך ולמאי דאתא לגלויי עליה דקרא דלאו בבכור אדם מישתעי:
בבהמה עסקתי. בבכור בהמה דברתי כאן שלא יקדישנו שום אדם לקדושה אחרת ולא דברתי כאן בבכור אדם כלום:
יָכוֹל לֹא יַקְדִּישֶׁנּוּ בַּבֶּטֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר ''אֲשֶׁר יְבֻכַּר לַה''' — מִשֶּׁיְּבוּכַּר לַה' אִי אַתָּה מַקְדִּישׁ, אֲבָל אַתָּה מַקְדִּישׁ בַּבֶּטֶן.
Traduction
The baraita continues: One might have thought that one also cannot consecrate the fetus of an animal pregnant with its firstborn while the fetus is still in the womb of its mother. Therefore, the verse states: ''Which is born as a firstling to the Lord,'' indicating that from the time the animal is born and consecrated to the Lord as a firstborn you cannot consecrate it with a different sanctity, but you may consecrate it with a different sanctity while it is still in the womb.
Rachi non traduit
בבטן. שאפי' בעודו בבטן לא יוכל להקדישו לקדושה אחרת:
משיבוכר. משיקדש ברחם אבל בבטן חול הוא:
יָכוֹל אַף וַלְדֵי כָּל הַקֳּדָשִׁים כֵּן, תַּלְמוּד לוֹמַר ''אַךְ'' — חָלַק, אַלְמָא סְבִירָא לֵיהּ וַלְדֵי קָדָשִׁים מִמְּעֵי אִמָּן הֵן קְדוֹשִׁין.
Traduction
One might have thought that even with regard to the offspring of all other consecrated animals it is so, that one may consecrate them with a different sanctity when they are still in the womb. Therefore, the verse states: ''But [akh],'' which distinguished between a firstborn animal, which one may consecrate with a different sanctity while it is still in the womb, and the offspring of other consecrated animals, which one may not consecrate with a different sanctity even when they are in the womb. Evidently, this tanna holds that the offspring of sacrificial animals are sanctified in the womb of their mother.
Rachi non traduit
יכול אף ולד כל הקדשים כן. שיהא מותר לשנותו לקדושה אחרת בעודו בבטן:
ת''ל אך בכור. אך חלק דבכור התרתי לך להקדיש קודם שיבוכר אבל לא שאר קדשים בבטן דכיון דאמו קדושה כל פורתא ופורתא דמיתברי ביה מיתפיס בקדושה דולדות קדשים במעי אמן הן קדושות ולית ליה כתנא דמתני':
אֲמַר לֵיהּ רַב עַמְרָם לְרַב שֵׁשֶׁת: אָמַר עַל הַבְּכוֹר ''עִם יְצִיאַת רוּבּוֹ — עוֹלָה'', עוֹלָה הָוֵי אוֹ בְּכוֹר הָוֵי?
Traduction
§ The mishna teaches that one may employ artifice to circumvent the obligation to give the firstborn to the priest by consecrating the fetus as a burnt offering before the time of birth, which is the point at which the animal becomes sanctified as a firstborn. Rav Amram said to Rav Sheshet: If an owner said with regard to the fetus of an animal pregnant with its firstborn: This fetus will be consecrated as a burnt offering at the same time that the sanctity of the firstborn takes effect, which is when the majority of the animal leaves the womb, what is the status of the offspring? Is the offspring a burnt offering or is it a firstborn?
Rachi non traduit
אמר על הבכור. בעודו בבטן עם יציאת רובו דבעיא למיחל עליה קדושת בכור האי שעתא דתיחול עליה קדושת עולה ולא קודם דהשתא הוו תרתין קדושות למיחל בהדדי הי מינייהו חמורה וקדמא למיחל ודחי לחבירתה:
עולה הוי. שכן כליל:
או בכור הוי. שכן קדושת בכור חלה על כל הבכורות דעלמא מרחם:
Tossefoth non traduit
אמר על הבכור עם יציאת רובו יהא עולה. ודוקא עם יציאת רובו אבל אמר עם יציאת מיעוטו לא מיבעי' ליה דודאי עולה חיילא עליה דאכתי לא חל קדושת בכור עליה כלל:
עוֹלָה הָוֵי, דְּכָל פּוּרְתָּא וּפוּרְתָּא דְּקָא נָפֵיק הָוֵי כָּלִיל, אוֹ בְּכוֹר הָוֵי, דְּכָל פּוּרְתָּא וּפוּרְתָּא דְּקָא נָפֵיק בְּמִילְּתֵיהּ הוּא?
Traduction
The Gemara explains the dilemma: Is it a burnt offering, as the sanctity of a burnt offering is more stringent than the sanctity of a firstborn and therefore each and every bit that exits the womb becomes a burnt offering, which is entirely consumed upon the altar? Or perhaps it is a firstborn, because normally the sanctity of the firstborn takes effect at the moment of birth, and therefore with regard to each and every bit of the animal that exits the womb, its status is that of a firstborn.
לִישָּׁנָא אַחְרִינָא: שֶׁכֵּן קְדוּשָּׁה חָיְילָא עֲלֵיהּ, אוֹ דִלְמָא בְּכוֹר הָוֵי — שֶׁכֵּן קְדוּשָּׁתוֹ מֵרֶחֶם.
Traduction
The Gemara cites another version of the explanation of the dilemma: Is it a burnt offering because it is imbued with the more stringent sanctity of a burnt offering? Or perhaps it is a firstborn because God declared its sanctity as a firstborn upon exiting from the womb.
אֲמַר לֵיהּ: מַאי תִּיבְּעֵי לָךְ? הַיְינוּ דְּבָעֵי אִילְפָא: אָמַר עַל הַלֶּקֶט ''עִם נְשִׁירַת רוּבּוֹ — יְהֵא הֶפְקֵר'', לֶקֶט הָוֵי אוֹ הֶפְקֵר הָוֵי?
Traduction
Rav Sheshet said to Rav Amram: What is your dilemma? Your dilemma is the same as that dilemma which Ilfa raised: With regard to the gleanings left for the poor, which the wealthy may not take, if the owner of a field at the harvest time said: This grain that is now on the stalk will become ownerless property, meaning that even the wealthy can acquire it, at precisely the same time as the halakha of gleanings left for the poor takes effect, which is when the majority of the grain falls off the stalk, what is the status of the grain after it falls off the stalk? Is it gleanings left for the poor or is it ownerless property that even the wealthy may take?
Rachi non traduit
עם נשירת רובו. דבעי למהוי לקט:
להוי הפקר. אפילו לעשירים הי מינייהו חייל עליה קדושה דודאי פשיטא לן אי אפקריה מקמי הכי לכל התבואה דלא מיחייב בלקט אלא כל שהוא אוכל ונשמר:
לֶקֶט הָוֵי, שֶׁכֵּן קְדוּשָּׁתוֹ בִּידֵי שָׁמַיִם, אוֹ דִלְמָא הֶפְקֵר הָוֵי, שֶׁכֵּן זוֹכִין בּוֹ עֲנִיִּים וַעֲשִׁירִים?
Traduction
The Gemara explains the dilemma: Is it gleanings, as its sanctity is dictated by the hand of Heaven at the moment that the grain falls off the stalk? Or perhaps it is ownerless property, because that status is more inclusive, as both the poor and the wealthy may acquire the grain.
וְאָמַר אַבָּיֵי: מַאי תִּיבְּעֵי לֵיהּ? דִּבְרֵי הָרַב וְדִבְרֵי תַּלְמִיד — דִּבְרֵי מִי שׁוֹמְעִים? הָכִי נָמֵי: דִּבְרֵי מִי שׁוֹמְעִים?
Traduction
And Abaye said in response to Ilfa’s dilemma: What is your dilemma? When there is a conflict between the statement of the Master, i.e., God, who commanded that the grain become gleanings for the poor, and the statement of the student, the one who declared the grain to be ownerless property that may be acquired even by the wealthy, to whose statement should one listen? So too, with regard to Rav Amram’s dilemma, when there is a conflict between the statement of God and the statement of the student, to whose statement should one listen? Accordingly, the fetus is consecrated with the sanctity of a firstborn, not that of a burnt offering.
Rachi non traduit
ואמר אביי מאי תיבעי ליה. (לא) ודאי הואיל ובהדי הדדי אתו למיחל דברי הרב ודברי תלמיד ודאי דברי הרב קודמין וקודשא בריך הוא עבדיה לקט:
ה''נ דברי. הרב קודמין כל כך ובכור הוא:
מַתְנִי' הָאוֹמֵר ''וְלָדָהּ שֶׁל זוֹ עוֹלָה, וְהִיא שְׁלָמִים'' — דְּבָרָיו קַיָּימִים. ''הִיא שְׁלָמִים, וּוְלָדָהּ עוֹלָה'' — הֲרֵי זֶה וְלַד זִבְחֵי שְׁלָמִים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
Traduction
MISHNA: One who says: The offspring of this non-sacred animal is a burnt offering and the animal itself is a peace offering, his statement stands, i.e., is effective. If he says: The animal itself is a peace offering and its offspring is a burnt offering, then since consecration of the mother preceded consecration of the offspring, it is the offspring of a peace offering, whose halakhic status is that of a peace offering; this is the statement of Rabbi Meir.
Rachi non traduit
מתני' האומר. על ולדה של בהמה מעוברת:
ולדה עולה והיא שלמים דבריו קיימין. שהרי קדושת הולד קדמה:
אבל אם אמר היא שלמים. ברישא להאם ולכל דאית בה אקדיש וחשיב ולד למקדיש באנפי נפשיה והוי כמקדיש שתי בהמות לשלמים וכי הדר אמר ולדה עולה הוי הולד שלמים. והכא לא שייך למימר בהווייתן ובמעי אמן דכי אמרינן בהוייתן ולא במעי אמן הני מילי בהקדישה ולבסוף נתעברה דאיהו לא אתפסיה לעובר שום קדושה אלא מקדושתא דאימיה קא קדיש אבל במקדיש מעוברת חשיב עובר לקבולי קדושה. ורבי מאיר אית ליה תפוס לשון ראשון ואע''ג שמתחלה כשאמר היא שלמים לא נתכוין לולדה:
Tossefoth non traduit
היא שלמים וולדה עולה הרי זו וולדה שלמים. דמיד שאמר היא שלמים חל קדושת פיו נמי על העובר כמו על האם (ולא מיכווניה דאם אלו מכח קדושת פיו) ואפילו למאן דאית ליה שיירו משוייר מיהא אין יכול לשנות לקדושה אחרת דמיד שהקדיש האם נתכוין נמי שתחול על פיו אותה קדושה על העובר ואינו יכול לשנותו מקדושת האם אא''כ הזכיר תחלה קדושת הולד ופי' רש''י הכא לא שייך למימר בהווייתן ובמעי אמן דכי אמר בהווייתן ולא ממעי אמן ה''מ בהקדישה ולבסוף נתעברה דאיהו לא אתפסי' לעובר שום קדושה אלא בקדושתה דאימיה דאקדיש אבל במקדיש מעוברת חשיב עובר לקבולי קדושה עכ''ל וא''כ הא דאמר לעיל ואם נקבה זבחי שלמים ואוקימנא ליה בבהמת קדשים צ''ל דמיירי בהקדישה ואח''כ נתעברה:
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אִם לְכֵן נִתְכַּוֵּין תְּחִלָּה, הוֹאִיל וְאִי אֶפְשָׁר לִקְרוֹת שְׁנֵי שֵׁמוֹת כְּאַחַת — דְּבָרָיו קַיָּימִין, וְאִם מִשֶּׁאָמַר ''הֲרֵי זוֹ שְׁלָמִים'' נִמְלַךְ וְאָמַר ''וְלָדָהּ עוֹלָה'' — הֲרֵי זוֹ וְלָדָהּ שְׁלָמִים.
Traduction
Rabbi Yosei said: If that was his intent from the outset, to designate the offspring as a burnt offering when he designated the mother as a peace offering, then since it is impossible to call it by two designations simultaneously, his statement stands, and the mother is a peace offering and the offspring a burnt offering. And if it was only after he said: This animal is hereby a peace offering, that he reconsidered and said: Its offspring is a burnt offering, that offspring is a peace offering, as before he reconsidered, the offspring had already assumed the status of the offspring of a peace offering.
Rachi non traduit
הואיל ואי אפשר לקרות ב' שמות כאחד. שאין הפה יכול לדבר שני דברים כאחד:
דבריו קיימין. דאף בגמר דבריו אדם נתפס הואיל ומתחלה כשאמר היא שלמים לא נתכוין לולדה:
גְּמָ' אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הִפְרִישׁ חַטָּאת מְעוּבֶּרֶת וְיָלְדָה — רָצָה בָּהּ מִתְכַּפֵּר, רָצָה בִּוְלָדָהּ מִתְכַּפֵּר.
Traduction
GEMARA: Rabbi Yoḥanan says: In the case of one who separated a pregnant animal as a sin offering and that animal later gave birth to a female, both animals are consecrated as sin offerings. If he wishes he may achieve atonement by sacrificing the mother itself, and if he wishes he may achieve atonement by sacrificing the offspring. Since he consecrated the animal when it was already pregnant, his act of consecration took effect with regard to both the mother and the offspring.
Rachi non traduit
גמ' רצה בולדה מתכפר. דכי אמרינן ולד חטאת למיתה אזיל הני מילי בהקדישה ולבסוף נתעברה אבל הקדישה מעוברת חשיב עובר לקבולי קדושה באנפי נפשיה מכח אמו והוי כמפריש שתי חטאות לאחריות דמתכפר באיזו שירצה:
Tossefoth non traduit
רצה בולדה מתכפר. דכי אמרינן (לעיל תמורה דף כא:) ולד חטאת למיתה אזיל ה''מ כשהקדישה ולבסוף נתעברה אבל הקדישה מעוברת חשיב עובר לקבולי קדושה באנפי נפשיה ולא מכח אמו והוי כמפריש [שתי] חטאות לאחריות דמתכפר באיזה שירצה. לשון רש''י:

מַאי טַעְמָא? קָסָבַר רַבִּי יוֹחָנָן: אִם שִׁיְּירוֹ — מְשׁוּיָּיר.
Traduction
What is the reason for this halakha? Rabbi Yoḥanan holds that in the case of one who consecrated a pregnant animal, if he reserved the fetus and designated it as non-sacred, e.g., he said: The fetus is non-sacred and the animal itself is designated as a sin offering, then the offspring is considered reserved and is non-sacred, despite the fact that the mother is consecrated.
Rachi non traduit
אם שיירו. לולד שאמר ולדה חולין והיא חטאת משוייר והויא חולין וכיון דאי בעי לא קדיש אלמא לאו ירך אמו הוא כי לא משייר ליה נמי לאו ירך אמו הוא ומחמת עצמו קדוש ולא מחמת אמו ולא הוי כולד חטאת:
Tossefoth non traduit
קסבר רבי יוחנן שאם שייר לולד שאמר ולדה חולין והיא חטאת משוייר והוי חולין. וכיון דאי בעי לא קדיש אלמא לאו ירך אמו הוא כי לא משייר ליה נמי לאו ירך אמו הוא ומחמת עצמו קדיש ולא מחמת אמו ולא הוי ולד חטאת. לשון רש''י:

עוּבָּר לָאו יֶרֶךְ אִמּוֹ הוּא, דְּהָוֵה לֵיהּ כְּמַפְרִישׁ שְׁתֵּי חַטָּאוֹת לְאַחְרָיוּת — רָצָה מִתְכַּפֵּר בָּהּ, רָצָה מִתְכַּפֵּר בַּחֲבֶירְתָּהּ.
Traduction
The reason is that Rabbi Yoḥanan holds that a fetus is not considered the thigh, i.e., a part, of its mother. Therefore, just as one can reserve the fetus from being consecrated with its mother, so too, one can consecrate the fetus with a separate sanctity than that of the mother. Consequently, this case is like that of one who separates two sin offerings as a guarantee; if he wishes he may gain atonement with one of them, and if he wishes he may gain atonement with the other.
מוֹתֵיב רַבִּי אֶלְעָזָר: ''הִיא שְׁלָמִים וּוְלָדָהּ עוֹלָה'' — הֲרֵי זֶה וְלַד שְׁלָמִים, וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ שִׁיְּירוֹ מְשׁוּיָּיר, ''הֲרֵי זֶה וְלַד שְׁלָמִים'' — ''הֲרֵי זוֹ שְׁלָמִים'' בָּעֵי מִיתְנָא!
Traduction
Rabbi Elazar raises an objection from the mishna: If one says: The animal itself is a peace offering and its offspring is a burnt offering, then it is the offspring of a peace offering. And if it enters your mind that if one reserved the fetus from the consecration of the mother it is considered reserved, and its sanctity is independent from that of the mother, why does the mishna state with regard to the offspring that it is the offspring of a peace offering, which indicates that it receives its sanctity from that of the mother? The mishna should teach that the offspring is a peace offering with an independent sanctity.
Rachi non traduit
הרי זה ולד שלמים. אלמא מדקרייה ולד שלמים דמכח אימיה נחתא ליה קדושה ולא מחמת נפשיה וגבי חטאת נמי ולד חטאת מיקרי ואזיל למיתה דאי ס''ד אם שיירו משוייר דחשיב כבהמה באנפי נפשה וכי לא שיירו מחמתיה הוא דקדיש הרי הולד עצמו שלמים איבעי למיתני:
Tossefoth non traduit
הרי זה ולד שלמים. אלמא (לא) קרי ולד שלמים דמכח אימיה נחתא ליה קדושה ולא מחמת נפשיה דגבי חטאת נמי ולד חטאת מיקרי ואזיל למיתה:
דאי ס''ד דשיירו משוייר. דחשיב בהמה באפי נפשיה וכי לא שייריה מחמתיה הוא דקדיש הרי הולד עצמו שלמים איבעי ליה למיתני. לשון רש''י:

אָמַר רַב טַבְלָא: בַּר מִינַּהּ דְּהַהִיא, הָא אָמַר רַב לְתַנָּא: תְּנִי ''הֲרֵי זוֹ שְׁלָמִים''.
Traduction
Rav Tavla said: The discussion of this topic should be held apart from this version of the mishna, as it is incorrect. Didn’t Rav say to the tanna who was reciting mishnayot that he should not recite the mishna with the phrase: It is the offspring of a peace offering, but rather, he should teach: It is a peace offering.
Rachi non traduit
בר מינה דההיא. מההיא לא תיקשי דשבשתא היא דתניא ולד הרי זה שלמים:
מֵיתִיבִי: הָאוֹמֵר לְשִׁפְחָתוֹ ''הֲרֵי אֶת שִׁפְחָה, וּוְלָדֵךְ בֶּן חוֹרִין'', אִם הָיְתָה עוּבָּרָה — זָכְתָה לוֹ.
Traduction
The Gemara raises another objection to Rabbi Yoḥanan’s statement from a baraita: One who says to his Canaanite maidservant: You are hereby still a maidservant but your unborn child is a freeman, and he writes a bill of manumission for the child and places it in her hand, if she was pregnant at that time, then she acquired freedom for the unborn child.
Rachi non traduit
זכתה לו. ויצא הולד לחירות:
אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא אִם שִׁיְּירוֹ אֵינוֹ מְשׁוּיָּיר, עוּבָּר יֶרֶךְ אִמּוֹ, מִשּׁוּם הָכִי זָכְתָה לוֹ, וְהָוֵי לֵיהּ כִּמְשַׁחְרֵר חֲצִי עַבְדּוֹ. וּמַנִּי? רַבִּי מֵאִיר הִיא, כִּדְתַנְיָא:
Traduction
The Gemara explains the objection: Granted, if you say that if one reserved a certain consecration it is not considered reserved, and therefore the sanctity of the mother takes effect on her offspring, and likewise that a fetus is considered the thigh of its mother, it is due to that reason that she acquired freedom for the unborn child. And the explanation is that this case is like that of one who emancipates half of his slave, as that half is thereby emancipated. And whose opinion is this? It is the opinion of Rabbi Meir, as it is taught in a baraita:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source