Le texte Le vocabulaire Les révisions
Tmourah
Daf 11a
הָכִי קָאָמַר: מַקְדִּישִׁין אֵיבָרִין וּמְמִירִין בָּהֶן, אֲבָל לֹא מְמִירִין בָּהֶן, וְעוּבָּרִים שֶׁקָּדְשׁוּ בִּמְעֵי אִמָּן אֵין מְמִירִין בָּהֶן.
Traduction
Rabbi Zeira answered that this is what the mishna is saying: One consecrates certain animal’s limbs, and the sanctity extends to the entire animal. And therefore, one substitutes these animals despite the fact that he initially consecrated only the limbs. But one does not substitute the limbs alone of non-sacred animals for consecrated animals or their limbs, since sanctity cannot be transferred to a limb through substitution. And as for fetuses that were consecrated in their mother’s womb through consecration of the mother, one does not substitute for them as long as they are in their mother’s womb. In other words, the clause of this mishna that refers to consecration is not referring to fetuses at all.
Rachi non traduit
הכי קאמר מקדישין איברין וממירין בהן כו'. כלומר מקדישין אבר אחד וממירין אחרי כן באותה בהמה ואשמעינן האי וממירין בהן דהאי דקאמר מקדישין אברין לאו למקדיש אבר לחודיה אלא למיפשט קדושה בכולה בהמה דאי אאבר לחודיה לא מצי למימר וממירין בהן דהא אפילו רבי יוסי דאמר ממירין אברין בשלמים מודה דאין ממירין שלימין בהן וכל שכן אברין באברין ודקתני סיפא דהך ברייתא בפ' ב' אבל לא ממירין אשמעינן דאין ממירין בשלימים דאם אמר אבר בהמה זו תמורה לא אקדשיה והיינו חומר בתחילת הקדש מבתמורה דתחילת הקדש כי אקדיש חד אבר פשט בכולה ובתמורה כי אמר אבר זה תמורה תחת שלימה זו לא קדשה:
ועוברין שקדשו במעי אמן. כגון ולד קדשים אע''פ שהן קדושין אין ממירין בהמה בהן כל זמן שהן במעי אמן והא לאו משום חומר בקדשים מבתמורה קתני אלא משום דתנא וממירין בהן בבהמה שקדשה ע''י אבר תני בעוברין אין ממירין בהן ור' יהודה היא [דאמר] ולד עושה תמורה דאי רבנן אבראי נמי לא עביד תמורה:
Tossefoth non traduit
הכי קאמר מקדישין איברין וממירין. כך גירסת רש''י ור''ל אם פשטה קדושה בכל הבהמה ע''י קדושת הבהמה ממירין בכל הבהמה אבל אמר אבר זה של חולין תהא תמורה לא אמר כלום ונראה דמשום הכי דחיק רש''י לגרוס וממירין משום דפריך עלה בסמוך אברים מי קדישי דאי לא גרס וממירין היכא אשכחנא דאמר אברין קדשי אלא מדקאמר אברין ממירין ועל כרחין היינו כשהקדיש האבר ופשטה קדושה בכל הבהמה ולא נהירא לגרוס וממירין חדא דאינו ברוב הספרים ועוד דבמתניתין גבי חמור בתחילת הקדש מבתמורה תני דאי גרס וממירין אין זה חומר בתחילת הקדש מבתמורה ולכך נראה דלא גרס ליה והא דפריך עלה בסמוך אברים מי קדשי משום דקתני מקדישין עוברין ואברים ובודאי אבר לחודיה לא הקדישו אי לא דפשטה קדושה בכל הבהמה:
בְּוַלְדֵי קָדָשִׁים, בִּמְעֵי אִמָּן — הוּא דְּלָא עָבְדִין תְּמוּרָה, הָא אַבָּרַאי — עָבְדִי. וְהָא תְּנַן: אֵין הַוְּולָדוֹת עוֹשִׂין תְּמוּרָה! הָא מַנִּי? רַבִּי יְהוּדָה הִיא.
Traduction
Rabbi Yirmeya objected: If the mishna is referring to the offspring of sacrificial animals, and it is teaching that it is only when they are in their mother’s womb that one may not render a substitute for them, one can infer that once they are outside their mother’s womb, one can render a substitute for them. But didn’t we learn in the next mishna that the offspring born of a consecrated animal do not render a non-sacred animal exchanged for them a substitute? Rabbi Zeira answered: In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who disagrees and maintains that one can substitute for the offspring.
אִי רַבִּי יְהוּדָה, אֵבָרִין מִי קָדְשִׁי? הָא לְרַבִּי יְהוּדָה לֵית לֵיהּ הָאוֹמֵר ''רַגְלָהּ שֶׁל זוֹ עוֹלָה'' — כּוּלָּהּ עוֹלָה!
Traduction
Rabbi Yirmeya objected: If the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, one encounters a difficulty. According to Rabbi Yehuda, are limbs consecrated in this manner, in that the sanctity extends to the whole animal? But Rabbi Yehuda does not accept that if one says: The hind leg of this animal is a burnt offering, the entire animal is a burnt offering.
אֲמַר לֵיהּ: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — בְּדָבָר הָעוֹשֶׂה אוֹתָהּ טְרֵפָה.
Traduction
Rabbi Zeira said to him: What are we dealing with here? We are dealing with an item whose removal renders it a tereifa, i.e., will cause it to die within twelve months. Rabbi Yehuda’s ruling that the consecration of a limb does not extend to the entire animal applies only to limbs whose removal would not render the animal a tereifa. He concedes that the consecration of limbs which would render an animal tereifa were they removed does extend to the whole animal. In sum, bar Padda’s opinion that fetuses cannot be consecrated has not been refuted.
לֵימָא כְּתַנָּאֵי: הַשּׁוֹחֵט אֶת הַחַטָּאת, וּמָצָא בָּהּ בֶּן אַרְבַּע חַי, קָתָנֵי חֲדָא: אֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת אֶלָּא לְזִכְרֵי כְהוּנָּה, וְאֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת אֶלָּא לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים, וְאֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת אֶלָּא לְיוֹם אֶחָד.
Traduction
§ The Gemara suggests. Let us say that the dispute between bar Padda and Rabbi Yoḥanan is parallel to a dispute between tanna’im, as we learned: If one slaughtered a pregnant animal that was consecrated as a sin offering, and he found inside it a female fetus four months old, which is alive, despite the fact that the mother usually carries its young for five months, one baraita teaches: This animal is treated as a sin offering, and therefore it is eaten only by the males of the priesthood, and it is eaten only within the hangings, i.e., within the Temple courtyard, and it is eaten only for one day and night.
Rachi non traduit
אלא לזכרי כהונה. כדין חטאת. קא סלקא דעתך דבמפריש בהמה מעוברת עסקינן דאי במפריש ריקנית ונתעברה דכולי עלמא הואיל ומכח אימיה הוא דקדיש חולין הוא דוולדי קדשים בהווייתן הן קדושים כשהן נולדין ולא במעי אמן:
Tossefoth non traduit
השוחט את החטאת. כגון שעירה דאילו כשבה אי אפשר לילד תוך שנתה כדאיתא בבכורות (דף יט:):
ומצא בה בן ארבע חי. דאילו בן ה' בבהמה דקה אינה ניתרת לרבנן בשחיטת אמו פרק בהמה המקשה (חולין דף עד.):
וְתַנְיָא אִידַּךְ: נֶאֱכֶלֶת לְכָל אָדָם, וְנֶאֱכָלִין בְּכָל מָקוֹם, וְאֵינָן נֶאֱכָלִין בַּעֲזָרָה. מַאי לָאו תַּנָּאֵי הִיא? דְּמָר סָבַר: קְדוּשָּׁה חָלָה עַל עוּבָּרִין, וּמַר סָבַר: אֵין קְדוּשָּׁה חָלָה עַל עוּבָּרִין.
Traduction
And it is taught in another baraita that it is treated as a non-sacred animal, which means it is eaten by any person, not only priests, and such animals may be eaten anywhere outside the Temple courtyard, but they may not be eaten in the Temple courtyard. What, is it not correct that the dispute between bar Padda and Rabbi Yoḥanan is a dispute between tanna’im, as one Sage, the tanna of the first baraita, holds in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, that fetuses are imbued with sanctity, and one Sage, the tanna of the second baraita, holds that fetuses are not imbued with sanctity, as maintained by bar Padda?
Rachi non traduit
מאי לאו תנאי היא. דלתנא קמא קדושה חלה על האברין מכח עצמן כשהיא מעוברת בשעת הקדש קדיש לאלתר דלא כוולדי קדשים הוא ולתנא בתרא אין קדושה חלה עליו אלא מכח אמו וכשאר ולדי קדשים הוא דבהווייתן הוא דקדישי. ולהכי נקט חי רבותא קא משמע לן דלא אמרי' הואיל וחי הוא הווייתו חשיב ליה ואפילו לתנא בתרא ליקדש מכח אמו כשאר ולדי קדשים קא משמע לן דהואיל ולא כלו חדשיו לאו הווייתו הוא:
לָא, הָנֵי תַּנָּאֵי בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי, דְּמָר סָבַר: וַלְדוֹת קָדָשִׁים בַּהֲוָיָיתָן הֵן קְדוֹשִׁים, וּמָר סָבַר: וַלְדֵי קָדָשִׁים בִּמְעֵי אִמָּן הֵן קְדוֹשִׁים.
Traduction
The Gemara responds: No, the tanna’im of both baraitot agree that sanctity can apply to fetuses if the animal was consecrated while pregnant. Rather, the baraitot are dealing with an animal that was consecrated and then became pregnant, and these tanna’im disagree about this, as one Sage, in the second baraita, holds that with regard to the offspring of sacrificial animals, only when they come into being, at the time of their birth, are they sanctified. Since this fetus was never born, it is not sacred. And one Sage, in the first baraita, holds that the offspring of sacrificial animals are sanctified already in their mother’s womb, and therefore all the halakhot of a sin offering apply to the fetus immediately.
Rachi non traduit
לא. במפריש בהמה מעוברת לא איירי הכא כלל אלא בבהמת קדשים שנתעברה ובהא פליגי תנא קמא סבר ולדות קדשים בהוייתן הן קדושין כשהן נולדין הן קדושין ולא במעי אמן:
בהווייתן. לישנא דקרא נקט דאיתרבו ולדות מיניה דכתיב (דברים י''ב:כ''ו) רק קדשיך אשר יהיו לך וגו' ואמר מר אשר יהיו לך אלו הוולדות בפרק שני דבכורות (דף יד:):
וְאִיבָּעֵית אֵימָא, חַד תַּנָּא הוּא, חֲדָא מֵהָלֵין מַתְנְיָיתָא — בְּמַקְדִּישׁ בְּהֵמָה וְאַחַר כָּךְ נִתְעַבְּרָה, וַחֲדָא מִנְּהוֹן — שֶׁהִקְדִּישָׁהּ מְעוּבֶּרֶת.
Traduction
And if you wish, say instead that there is no contradiction between these two baraitot at all, and it is one tanna who taught both of them, in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan that fetuses are imbued with sanctity. And the second one of these baraitot is referring to a case where one consecrates an animal as a sin offering and it became pregnant only afterward. Since the fetus did not exist at the moment of consecration, it is not sacred. And the first one of the baraitot is referring to a case where he consecrated the animal when it was already pregnant, and therefore its fetus is imbued with its sanctity.
Rachi non traduit
ואיבעית אימא חד תנא הוא. הנך תרתי מתנייתא ודכולי עלמא קדושה חלה על העוברין לאלתר כר' יוחנן והך דקתני דלא קדיש עובר במקדיש בהמה ואח''כ נתעברה דוולדות קדשים בהווייתן הן קדושין והאי דקתני דקדיש ולד לאלתר ולא הוי כשאר ולדי קדשים דעובר לאו ירך אמו כשהקדישה מעוברת:
תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כִּלְאַיִם, וּטְרֵפָה, וְיוֹצֵא דּוֹפֶן, טוּמְטוּם, וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס — לֹא קְדוֹשִׁין וְלֹא מַקְדִּישִׁין. וְאָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא קְדוֹשִׁין בִּתְמוּרָה, וְלֹא מַקְדִּישִׁין לַעֲשׂוֹת תְּמוּרָה.
Traduction
§ It is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: An animal crossbred from diverse kinds, and a tereifa, and an animal born by caesarean section, and an animal whose sexual organs are indeterminate [tumtum], and an animal that is a hermaphrodite [ve’androginos] are neither sacred nor do they sanctify another animal. And Shmuel says, in explanation of the baraita: These animals are not sacred as a substitute, i.e., if one of these was non-sacred it cannot be consecrated as a substitute for a sacred animal. And they do not sanctify another animal to render it a substitute; that is, if one of these animals was sacred, no non-sacred animal can be consecrated as a substitute for them.
Rachi non traduit
לא קדושין בתמורה. שאם הן חולין והמירן בבהמת קדשים אינם נתפסין ואפילו תמורה שחלה על בעלי מומין קבועין אינה חלה עליהן וכל שכן אם הקדישם ממש אינן קדושין:
ואין מקדישין. אחר לעשותו תמורה אם הן קדושין והמיר בהמת חולין בהן. ורבי מאיר מפרש היכי משכחת לה דליהוי קדושין מאחר שהן אינן קדושין בשום קדושת הגוף מהיכן יהו הן מקדישין ועושין תמורה והא עץ בעלמא נינהו:
וְתַנְיָא, אָמַר רַבִּי מֵאִיר: מֵאַחַר שֶׁאֵינָן קְדוֹשִׁין, הֵיאַךְ מַקְדִּישִׁין? אִי אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא בְּמַקְדִּישׁ בְּהֵמָה וְאַחַר כָּךְ נִטְרְפָה, בְּמַקְדִּישׁ וָלָד וְיָצָא [דֶּרֶךְ] דּוֹפֶן. אַלְמָא קָדֵישׁ וָלָד!
Traduction
And it is taught in another baraita that Rabbi Meir said: Why is it necessary for Rabbi Eliezer to state that one cannot substitute for these animals? After all, since he has already said that they are not sanctified, how could they sanctify another animal exchanged for them? Rabbi Meir himself responded: You find that these animals can be sacred, but only in specific situations, for example, where one consecrated an animal and subsequently it became a tereifa, or where one consecrated an animal’s offspring and it was then born by caesarean section. One can infer from Rabbi Meir’s statement that evidently an offspring can be sanctified while in the womb, contrary to the opinion of bar Padda.
Rachi non traduit
אי אתה מוצא. שיהו הן קדושים דלאיצטריך למיתני לא מקדישין אלא במקדיש בהמה ואח''כ נטרפה זו והאי קדושה היא דקדם הקדשה את מומה:
במקדיש ולד. במעי אמו דחיילה עליה קדושה מיד והדר יצא דרך דופן:
אָמְרִי: בְּתָם בִּמְעֵי תְמִימָה, אֲפִילּוּ בַּר פְּדָא נָמֵי מוֹדֵי דְּקָדֵישׁ. לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בְּתָם בִּמְעֵי בַּעֲלַת מוּם. בַּר פְּדָא סָבַר: כֵּיוָן דְּאִימֵּיהּ לָא מִקַּדְּשָׁא קְדוּשַּׁת הַגּוּף, הוּא נָמֵי לָא קָדֵישׁ. וְרַבִּי יוֹחָנָן סָבַר: הָנֵי כִּשְׁתֵּי בְהֵמוֹת נִינְהוּ, אִימֵּיהּ הִיא דְּלָא מִיקַּדְּשָׁא, אֲבָל הוּא קָדוֹשׁ.
Traduction
The Sages say in response: In the case of an unblemished animal in the womb of an unblemished mother, even bar Padda concedes that it can be consecrated. Bar Padda and Rabbi Yoḥanan disagree only with regard to an unblemished animal in the womb of a blemished mother. Bar Padda maintains that since its mother cannot be consecrated with inherent sanctity, its offspring is not consecrated either. And Rabbi Yoḥanan maintains: These are considered as two separate animals; it is its mother alone that is not consecrated, but the fetus itself is consecrated.
Rachi non traduit
הני איצטריך למימר דאין מקדישין. וסיפא דמילתא מפרש בפרק יש בקרבנות (לקמן תמורה דף יז.):
לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא, אֲבָל כִּלְאַיִם וְטוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, אִי אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא בְּוַלְדֵי קֳדָשִׁים.
Traduction
The Gemara cites another version of the above discussion, which cites the continuation of Rabbi Meir’s statement: But with regard to an animal born of diverse kinds, and a tumtum, and a hermaphrodite, you find that they can be consecrated only when they are offspring of sacrificial animals, i.e., a consecrated animal impregnated by an animal of a different species, or whose fetus was a tumtum or a hermaphrodite.
Rachi non traduit
כלאים וטומטום ואנדרוגינוס אי אתה מוצא אלא בולדי קדשים. שנתעברה מהן בהמת קדשים לאחר הקדשה אלמא קדיש עובר מדקתני במקדיש עובר ויוצא דרך דופן דהאי הוא דלא קדיש לגופיה למעבד תמורה הא לא יצא דרך דופן קדיש בקדושה קמייתא קדושת הגוף ועביד תמורה וליכא לתרוצי קדושת דמים דאי קדושת דמים לא הוה עביד תמורה אפילו יצא דרך רחם:
וּכְרַבִּי יְהוּדָה, שֶׁהָיָה אוֹמֵר: הַוָּלָד עוֹשֶׂה תְּמוּרָה. הָלֵין הוּא דְּלָא קָדְשִׁי גּוּפַיְיהוּ, אֲבָל עוּבָּרִין אֲחֵרִים קְדוֹשִׁין!
Traduction
Rabbi Meir adds: And Rabbi Eliezer holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who would say that the offspring of a consecrated animal renders a non-sacred animal exchanged for it a substitute. These offspring are exceptions, as they are disqualified for the altar. The Gemara infers: It is only for these disqualified offspring that one cannot substitute, as they cannot have inherent sanctity, but other offspring that are fit for the altar, and likewise other fetuses, can be consecrated, contrary to the opinion of bar Padda.
אָמַר אַבָּיֵי: תָּם בִּמְעֵי תְּמִימָה — דִּבְרֵי הַכֹּל קָדֵישׁ גּוּפֵיהּ, אֶלָּא כִּי פְּלִיגִי בִּמְעֵי בַּעֲלַת מוּם, דְּבַר פְּדָא סָבַר: כֵּיוָן דְּאִימֵּיהּ נָמֵי לָא קָדֵישׁ גּוּפַהּ — אִיהוּ נָמֵי לָא קָדֵישׁ אֶלָּא לִדְמֵי, רַבִּי יוֹחָנָן סָבַר: עוּבָּר לָאו יֶרֶךְ אִמּוֹ הוּא, וְאַף עַל גַּב דְּאִימֵּיהּ לָא קָדְשָׁה לְגוּפַהּ — וָלָד מִיהָא קָדֵישׁ לְגוּפֵיהּ.
Traduction
Abaye said: In the case of an unblemished animal in the womb of an unblemished mother, everyone agrees that the fetus can have inherent sanctity. Rather, when bar Padda and Rabbi Yoḥanan disagree, it is with regard to an unblemished animal in the womb of a blemished mother. As bar Padda maintains: Since even its mother cannot have inherent sanctity, the offspring too can be consecrated only for its value. And Rabbi Yoḥanan maintains: A fetus is considered not the thigh of its mother but a separate entity, and therefore even though its mother’s sanctity is not inherent, the sanctity of its offspring can still be inherent.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: וַהֲלֹא בְּמוּקְדָּשִׁין, הָאוֹמֵר ''רַגְלָהּ שֶׁל זוֹ'' כּוּ'.
Traduction
§ The mishna teaches that according to the Rabbis, one cannot substitute non-sacred limbs for whole consecrated animals, but Rabbi Yosei said that one can substitute in this manner. He claims: But isn’t it so with regard to sacrificial animals, that if one says: The hind leg of this animal is a burnt offering, the entire animal is a burnt offering? The same should apply to substitution.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source