Le texte Le vocabulaire Les révisions
Mena'hoth
Daf 69a
בִּכּוּרִים לְפֵירָא קָא אָמְרִינַן לְמִזְבֵּחַ קָא אָמְרִינַן וְהָא אָכֵיל לֵהּ מִזְבֵּחַ מִפֵּירֵי דְּהָא שַׁתָּא
Traduction
that when we say the two loaves must come from the first fruits, the verse is referring to the new fruit crop grown this year? This is not so. Rather, we say that the two loaves must come from the first fruits sacrificed upon the altar this year. Therefore, even in Rabba’s case the two loaves cannot come from wheat, as the altar had already consumed from the fruit, i.e., the wheat used for the omer offering, of this year.
Rachi non traduit
בכורים לפירא. לחיטין התלויין בהם בכורים:
למזבח קאמרינן. שלא יאכל מזבח קודם להם חיטים חדשים והכא אכל ליה מזבח עומר מפירי דהא שתא דמהך שתא נינהו דבחדא שתא גדלו ביחד ועומר שרינהו לאכילת אדם ושתי הלחם שרינהו להביא בכורים מפירות האילן:
בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא שְׁתֵּי הַלֶּחֶם הֲנָצָה שָׁרְיָא אוֹ חֲנָטָה שָׁרְיָיה מַאי הֲנָצָה וּמַאי חֲנָטָה אִילֵּימָא הֲנָצָה דְּפֵירָא וַחֲנָטָה דְּפֵירָא הַשְׁתָּא הַשְׁרָשָׁה שָׁרְיָא הֲנָצָה וַחֲנָטָה מִיבַּעְיָא
Traduction
§ Rami bar Ḥama raises a dilemma: With regard to the two loaves that permit the bringing of first fruit, are all fruit that are budding at the time of the sacrifice permitted, or are only fruit that has gone through formation permitted? The Gemara asks: What is meant here by budding and what is the meaning of formation? If we say that this is referring to the budding of the fruit and the formation of the fruit, this is difficult: Now that it is taught (70a) that even in the case of the grain taking root prior to the bringing of the two loaves, that grain is permitted by their sacrifice, is it necessary to discuss the budding or formation of fruit, which corresponds to a later stage than the taking root of grain?
Rachi non traduit
הנצה שריין. שהניצו קודם להם או חנטה שריין חנטה הוי פירי יותר מהנצה:
השתא. לגבי תבואה שריין עומר ושתי הלחם בהשרשה תבואה הנשרשת קודם לעומר אף על פי שלא גדלה כלום וכדקתני מתני' הנצה וחנטה דפירי מיבעיא:
אֶלָּא הֲנָצָה דְּעָלֶה וַחֲנָטָה דְּעָלֶה מִי הָוֵי כִּי הַשְׁרָשָׁה אוֹ לָא תֵּיקוּ
Traduction
The Gemara answers: Rather, Rami bar Ḥama is referring to the budding of a fruit tree’s leaf and the formation of a fruit tree’s leaf. The question is whether the budding of the fruit tree’s leaves is like the taking root of grain, and therefore all the tree’s first fruit is permitted by the two loaves, or whether this budding is not similar to the taking root of grain, and therefore the tree’s fruit is not permitted by the two loaves. The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
Rachi non traduit
אלא הנצה וחנטה דעלה. מי הוי הנצה דעלה בפירות האילן כהשרשה דתבואה או לא:
בָּעֵי רָבָא בַּר רַב חָנָן חִטִּין שֶׁזְּרָעָן בַּקַּרְקַע עוֹמֶר מַתִּירָן אוֹ אֵין עוֹמֶר מַתִּירָן הֵיכִי דָמֵי אִי דְּאַשְׁרוּשׁ תְּנֵינָא אִי דְּלָא אַשְׁרוּשׁ תְּנֵינָא
Traduction
§ Rava bar Rav Ḥanan raises a dilemma: With regard to wheat kernels that one sowed in the ground, does the bringing of the omer offering permit them to be eaten or does the omer not permit them in consumption? The Gemara asks: What are the circumstances? If this is referring to a case where the wheat kernel has already taken root prior to the bringing of the omer offering, we already learn this in a mishna. If it is referring to a case where the wheat stalk has not yet taken root, we already learn this in a mishna as well.
דִּתְנַן אִם הִשְׁרִישׁוּ קוֹדֶם לָעוֹמֶר עוֹמֶר מַתִּירָן וְאִם לָאו אֲסוּרִין עַד שֶׁיָּבֹא עוֹמֶר הַבָּא
Traduction
The Gemara cites the source for this claim. As we learned in a mishna (70a): If crops took root before the sacrifice of the omer offering, the omer permits them to be eaten. And if not, i.e., they took root only after the sacrifice of the omer offering, they are prohibited until the next omer is sacrificed the following year.
לָא צְרִיכָא דְּחַצְדִינְהוּ וְזַרְעִינְהוּ קוֹדֶם לָעוֹמֶר וַאֲתָא עוֹמֶר וַחֲלֵיף עֲלַיְיהוּ וְקָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ מַהוּ לְנַקּוֹטֵי וּמֵיכַל מִינַּיְיהוּ כְּמַאן דְּשַׁדְיָיא בְּכַדָּא דָּמְיָא וּשְׁרִינְהוּ עוֹמֶר אוֹ דִלְמָא בַּטֵּיל לְהוּ לְגַבֵּי אַרְעָא
Traduction
The Gemara explains: No, Rava bar Rav Ḥanan’s dilemma is necessary only in a case where one reaped grain and sowed it again prior to the omer, and the time of the omer arrived and passed while the grain was in the ground but before it had taken root. And this is the dilemma that he raises: What is the halakha in such a case? Is it permitted to take these kernels and eat from them? Is their halakhic status considered like that of kernels cast into a jug, i.e., disconnected from the ground, and consequently the sacrifice of the omer offering renders their consumption permitted? Or perhaps he subordinated them to the ground, in which case their halakhic status is that of seeds that did not take root and are therefore prohibited.
Rachi non traduit
דחצדינהו וזרעינהו קודם לעומר. דלא שרינהו עומר דאתשקד ולא השרישו בשעת עומר זה:
מהו לנקוטי. ללקוט מהן קודם השרשתן:
כמאן דשדיין בכדא דמיא ושרינהו עומר. דהא דאמרן ואם לאו אסורין עד שיבא עומר הבא בגידוליהן מיירי או דלמא בטלינהו אגב ארעא וכי לקיט להו כגידולין דמו:
יֵשׁ לָהֶן אוֹנָאָה אוֹ אֵין לָהֶן אוֹנָאָה
Traduction
Rava bar Rav Ḥanan raises another dilemma with regard to grains that were reaped and then sowed again: Does the halakha of exploitation apply to them in a case of a disparity of one-sixth between their sale price and their market value, which would render the exploiter obligated to refund the difference between the purchase price and the market value, or does the halakha of exploitation not apply to them? Since the halakhot of exploitation apply only to movable property, not to land, this matter depends on whether these grains are considered like detached movable property or whether they have been subordinated to the land.
Rachi non traduit
יש להן אונאה כו'. דקיימא לן בבבא מציעא בפ' הזהב (בבא מציעא דף נו.) אין אונאה לקרקעות:
הֵיכִי דָּמֵי אִילֵימָא דְּאָמַר לֵיהּ שְׁדַאי בַּהּ שִׁיתָּא וַאֲתוֹ סָהֲדִי וְאָמְרִי דְּלָא שְׁדָא בַּהּ אֶלָּא חַמְשָׁה וְהָאָמַר רָבָא כָּל דָּבָר שֶׁבְּמִדָּה וְשֶׁבְּמִשְׁקָל וְשֶׁבְּמִנְיָן אֲפִילּוּ פָּחוֹת מִכְּדֵי אוֹנָאָה חוֹזֵר
Traduction
The Gemara asks: What are the circumstances? If we say that one said: I sowed six kav of grain in the field, and witnesses came and said that he sowed only five kav in it, that is difficult: But doesn’t Rava say: With regard to any item that is otherwise subject to the halakhot of exploitation, and it is sold by measure, or by weight, or by number, even if the disparity was less than the measure of exploitation in the transaction, the transaction is reversed. A disparity of one-sixth between the value of an item and its price constitutes exploitation only in cases where there is room for error in assessing the value of an item. In a case where the sale item is easily quantifiable, any deviation from the designated quantity results in a nullification of the transaction, even if the sale item in question is subordinate to the ground.
Rachi non traduit
שדאי בה שיתא. זרעתי בקרקע ששת כורים:
ואתו סהדי דלא שדא בה אלא חמשה. דהשתא איכא שיעור אונאה שתות בפ' הזהב (בבא מציעא מט:):
כל דבר שבמדה. כיון דקפיד לא מחיל ואפילו בפחות משתות ולא שייכא בה דין אונאה שיהא מקח קיים ויחזיר אונאה אלא כל המקח בטל וחוזר:
Tossefoth non traduit
והאמר רבא כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפי' פחות מכדי אונאה חוזר. לא שיחזיר אונאה קאמר אלא אפילו ביטול מקח הוי כדמוכח לקמן בפרק התודה (מנחות דף עז.) ובפרק המוכר את הספינה (ב''ב דף צ.) ויש לדקדק מכאן דמילתא דרבא איתמר אפילו אקרקעות וכן משמע בפ''ב דקידושין (דף מב:) דקאמר אבל פלגי במשחתא לא כדרבא כו' ורבינו שמואל לא פי' כן בפרק בית כור (ב''ב קג:) [ושם קד. ד''ה פחות] דתנן בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל פיחת כל שהוא ינכה הותיר כל שהוא יחזיר משמע כי המקח קיים ופירש רבינו שמואל כי מקח קיים דאע''פ שטעו במדה לא איתמר דרבא אלא במטלטלי ולא משמע הכי כדפרישית אלא היינו טעמא התם שיודע ומכיר בשדה שהוא מוכר לו ויודע שיש שם או פחות או יותר אלא לפי מה שיעלה לפי חשבון בית כור מצומצם יפחות וינכה:
אֶלָּא דַּאֲמַר לֵיהּ שְׁדַאי בַּהּ כִּדְבָעֵי לַהּ וַאֲתוֹ סָהֲדִי וְאָמְרִי דְּלָא שְׁדָא בַּהּ כִּדְבָעֵי לַהּ יֵשׁ לָהֶן אוֹנָאָה דִּכְמַאן דְּשַׁדְיָיא בְּכַדָּא דָּמְיָא וְיֵשׁ לָהֶן אוֹנָאָה אוֹ דִלְמָא בַּטֵּיל לְהוּ לְגַבֵּי אַרְעָא
Traduction
Rather, it is a case where the seller said: I cast kernels in the field as required, without quantifying the measure of the kernels that he cast, and witnesses came and said that he did not cast kernels in the field as required. Are they subject to the halakhot of exploitation, as the halakhic status of these kernels is like that of kernels cast into a jug, and they are subject to the halakhot of exploitation? Or, perhaps the laborer subordinated them to the ground, in which case they have the status of land, which is not subject to the halakhot of exploitation.
Tossefoth non traduit
שדאי בה כדבעי ואתו סהדי כו'. אין מכחישין אותו במה שזרע אלא שאומרים שאין לה די בכי האי שיעורא:
נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן אוֹ אֵין נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן כִּדְשַׁדְיָיא בְּכַדָּא דָּמְיָא וּכְמִטַּלְטְלֵי דָּמוּ וְנִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן אוֹ דִלְמָא בַּטֵּיל לְהוּ אַגַּב אַרְעָא וְכִמְקַרְקְעֵי דָּמוּ וְאֵין נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן תֵּיקוּ
Traduction
Rava bar Rav Ḥanan raises yet another dilemma with regard to grains that were reaped and then sowed again. The halakha is that one does not take oaths with regard to claims on land. Consequently, if one admitted to part of a claim with regard to such grain, which generally obligates him in an oath, does he take an oath with regard to the kernels or does he not take an oath with regard to the kernels? Is their halakhic status like that of kernels cast into a jug, and they are like movable property and one takes an oath with regard to them? Or, perhaps he subordinated them to the ground, and they are like land and one does not take an oath with regard to them. The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
Rachi non traduit
נשבעין עליהן. דאמר בפ' הזהב (בבא מציעא נו.) אין נשבעין על הקרקעות:
בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא חִטִּין שֶׁבְּגֶלְלֵי בָקָר וּשְׂעוֹרִין שֶׁבְּגֶלְלֵי בְהֵמָה מַהוּ לְמַאי אִילֵימָא לְטַמּוֹיֵי טוּמְאַת אוֹכָלִין תְּנֵינָא חִטִּין שֶׁבִּרְעִי בָקָר וּשְׂעוֹרִין שֶׁבְּגֶלְלֵי בְהֵמָה חִישֵּׁב עֲלֵיהֶן לַאֲכִילָה אֵין מִטַּמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִין לִקְּטָן לַאֲכִילָה מְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִין
Traduction
§ Rami bar Ḥama raises another dilemma: With regard to wheat kernels that are found in the dung of cattle, or barley kernels found in the dung of an animal, what is the halakha? The Gemara asks: With regard to what issue was this dilemma raised? If we say it was with regard to their capacity to become susceptible to the ritual impurity of food, we already learn this in a baraita, as it is taught: If one found wheat kernels in the dung of cattle or barley kernels in the dung of animals, they do not become susceptible to the ritual impurity of food. But if he collected them for eating, they do become susceptible to the ritual impurity of food.
Rachi non traduit
בקר. דרכו לאכול חיטים ושאר בהמה כגון חמור וגמל דרכו לאכול שעורין:
חישב עליהן. בעודן ברעי:
אֶלָּא לִמְנָחוֹת פְּשִׁיטָא דְּלָא הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ
Traduction
The Gemara provides another suggestion: Rather, perhaps Rami bar Ḥama’s dilemma is referring to the use of these kernels for meal offerings. The Gemara rejects this: It is obvious that they may not be used for meal offerings, as it is written with regard to those who offer inferior items to the Temple: ''Present it now unto your governor; will he be pleased with you or show you favor? Says the Lord of hosts'' (Malachi 1:8). Any item that one would not feel comfortable bringing to a governor or local ruler may certainly not be brought to the Temple.
לָא צְרִיכָא דְּנַקְטִינְהוּ וְזַרְעִינְהוּ וְקָא בָעֵי לְאֵיתוֹיֵי מְנָחוֹת מִינַּיְיהוּ מַאי מִשּׁוּם דִּמְאִיסוּתָא הוּא וְכֵיוָן דְּזַרְעִינְהוּ אַזְדָּא (לִ)מְאִיסוּתַיְיהוּ אוֹ דִלְמָא מִשּׁוּם כְּחִישׁוּתָא הוּא וְהַשְׁתָּא נָמֵי כְּחוּשָׁה תֵּיקוּ
Traduction
The Gemara explains: No; it is necessary to raise the dilemma in a case where one collected these kernels and sowed them in the ground, and now he wants to bring meal offerings from them. What is the halakha? Is the reason one may not use them initially for meal offerings because they are disgusting, and since he sowed them again their disgusting quality has left? Or perhaps they were initially disqualified because they are considered weakened after having been digested by an animal. And if so, even the grains that have now grown after they were replanted are also weakened, like the kernels that gave rise to them. The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
Rachi non traduit
וזרעינהו. ובעי לאיתויי מנחות מן הגידולין:
אזדא מאיסותייהו. דהא אחריני נינהו:
והשתא כחישי. דכיון שנתעכלו במעי הבהמה שוב אין מגדלין חטין מלאין ובריאין כדמעיקרא:
בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא פִּיל שֶׁבְּלַע כְּפִיפָה מִצְרִית וֶהֱקִיאָהּ דֶּרֶךְ בֵּית הָרְעִי מַהוּ לְמַאי
Traduction
Rami bar Ḥama raises yet another dilemma: In the case of an elephant that swallowed an Egyptian wicker basket and excreted it intact along with its waste, what is the halakha? The Gemara asks: With regard to what matter was this dilemma raised?
Rachi non traduit
כפיפה. קופה מצרית מצורי דקל:
Tossefoth non traduit
פיל שבלע כפיפה מצרית כו'. האי דבעא מיניה רב אדא בר אהבה מרב דימי מנהרדעא בפ' לא יחפור (ב''ב כב.) פיל שבלע כפיפה מצרית והקיאה דרך בית הרעי מהו לאו בכפיפה ממש בעא מיניה דאם כן אמאי לא הוה בידיה מתני' היא דאין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה אלא בהוצין ועבד להו כפיפה בעא מיניה והא דטפח ליה התם בסנדליה אע''ג דההיא נמי קיימא בתיקו מ''מ ה''ל למידק עלה כדדייקי' הכא מההיא דעולא:
אִילֵּימָא לְמִבְטַל טוּמְאָתַהּ תְּנֵינָא כָּל הַכֵּלִים יוֹרְדִין לִידֵי טוּמְאָתָן בְּמַחְשָׁבָה וְאֵין עוֹלִין מִטּוּמְאָתָן אֶלָּא בְּשִׁינּוּי מַעֲשֶׂה
Traduction
If we say that the dilemma was raised with regard to a case where the wicker basket was ritually impure and the question is if its ritual impurity is nullified by the elephant swallowing it, we already learn in a mishna (Kelim 25:9): All vessels descend into their state of ritual impurity by means of thought. Although an unfinished vessel cannot become ritually impure, if the craftsman decided not to finish it, it immediately assumes the halakhic status of a completed vessel and can become ritually impure. But they ascend from their state of ritual impurity only by means of a change resulting from an action. A ritually impure vessel, once it undergoes physical change, is no longer ritually impure. Therefore, as the wicker basket remained intact without physical change, it is clear that it remains ritually impure.
Rachi non traduit
למיבטל טומאתה. שהיתה טמאה קודם לכן:
יורדין לידי טומאתן במחשבה. כיון שחשב עליו לדבר שאין בו חסרון מלאכה כגון עור מתוקן סתמו למנעלים עומד ואינו מקבל טומאה עד שיעשו המנעלים חישב עליו לעשותו שולחן דאינו חסר שום מלאכה דהשתא מיד ראוי לשולחן מקבל טומאה מיד:
ואין עולין מטומאתן. אם נטמאו:
אלא בשנוי מעשה. כגון נשברו טהרו והכא ליכא שינוי מעשה דשלימה הקיאה:
לָא צְרִיכָא דִּבְלַע הוּצִין וְעַבְדִינְהוּ כְּפִיפָה מִצְרִית מִי הָוֵה עִיכּוּל הָוֵה לֵיהּ
Traduction
The Gemara answers: No, it is necessary to raise this dilemma in a case where the elephant had swallowed ends of palm leaves [hutzin] whole, and after the leaves were excreted one made them into an Egyptian wicker basket. The dilemma is as follows: Is this considered digestion, and therefore the basket prepared from the leaves is
Tossefoth non traduit
דבלע הוצין ועבדינהו כפיפה מי הוי עיכול כו'. תימה מי גרע מחיטין שבגללי בהמה דלעיל דלקטן לאכילה מטמאין טומאת אוכלין ואי הוו עיכול לא ליטמו טומאת אוכלין ויש לומר שאני טומאת אוכלין דתלוי בראויה לגר או לכלב והתם היא חזיא אפי' לגר אבל מזאבים שבלעו תינוקות וטהרו את הבשר וטמאו את העצמות אתי שפיר דטומאת מת לא תליא אלא בעיכולי וא''ת דהכא מסקי' דבשר דרכיך הוי עיכול ובפ''ק דבכורות (דף ז:) תנן דג טהור שבלע דג טמא אסור באכילה ולא הוי עיכול ותירץ רב האי דשאני טומאה דאפושי טומאה לא מפשינן עוד י''ל דהיכא דיצא דרך בית הרעי הוי עיכול טפי מהתם דנמצא במעיו וא''ת דבפ' י''א דאהלות תנן ומייתי לה בפרק בתרא דשבת (דף קנה:) כמה תשהה במעיו בעופות ובדגים כדי שתפול לאור ותשרף ובעודו במעיו נמי קאמר דהא מייתי לה אכלב שאכל בשר המת ומת ומוטל על האסקופה וי''ל דמתניתין דבכורות כרבי יהודה בן בתירא דאמר התם בעופות ובדגים מעת לעת ובלא שהה מיירי אי נמי דגים הנבלעים קשי טפי א''נ נהי דאיפסיל מתורת אוכל לענין טומאת אוכלין מ''מ לענין איסור לא ליהוי עיכול מידי דהוה חלב שבכפרים ונבלת עוף טהור בכל מקום (עוקצים פ''ג מ''ג) שצריך מחשבה אע''ג דלענין איסורא לקי בלא שום מחשבה וזהו כתירוצו של רב האי מיהו אין ראיה מזה דאין לך מחשבה גדולה מזו שמשים החלב בפיו ואוכלו וא''ת והאמרינן בפ''ב דיומא (דף פא.) זר שבלע שזפין של תרומה והקיא ובא אחר ובלעו הראשון משלם קרן וחומש והשני אינו משלם אלא דמי עצים לראשון אלמא לענין איסור חשיב עיכול ותירץ ה''ר חיים דהתם לאו משום דהוי עיכול אלא לפי שכבר נתחללה התרומה כדאשכחן בפ''ק דכריתות (דף ז.) כהן שסך תרומה בן בתו ישראל מתעגל בה ואינו חושש ומפרש התם טעמא משום דמחוללת כבר וטבעת דלא חשיב עיכול בפ' בהמה המקשה (חולין עא:) התם משום דאקושי טפי ונבילה דלא חשיב התם עיכול היינו בדלא שהה כדי עיכול כדקאמר מי לא עסקינן דאכל סמוך לשקיעת החמה ומתוך הסברא היה נראה בין לענין איסור בין לענין טומאה דכל דבר שהוא שלם שניכר בשלימותו שלא נתעכל ולא נלעס בפיו כגון חיטין שלימים שבגללי בקר ודגים שלימין כגון דג טהור שבלע דג טמא דלהכי נקט בלע דלא הוו עיכול וזר שבלע שזפין של תרומה אע''פ שהן שלימין ולא הוי עיכול פטור השני שכבר נתחללה וזאבים שבלעו תינוקות אע''ג דנקט שבלעו מסתברא שלא היו שלימין ואותם חיטים שנמצאו במעי תרנגולת בפסח או בשאר עופות ראוי להחמיר עליהם ולאסור אם נתבשלו או נצלו עמהן דלא הוי עיכול ויש בהן איסור חמץ דלא דמיא לההיא דבעופות ובדגים כדי שתפול לאור ותשרף דמיירי בבשר הנלעס ולא נכנס שלם בגוף או מטעם שפירשתי דחיטין קשין הן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source