Le texte Le vocabulaire Les révisions
Mena'hoth
Daf 62b
רַב פָּפָּא אָמַר דְּכוּלֵּי עָלְמָא דּוּן מִינַּהּ וּמִינַּהּ הוּא וְהַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי כִּי הָתָם מָה הָתָם דָּבָר שֶׁמַּתָּנָה לְכֹהֵן אַף הָכָא דָּבָר שֶׁמַּתָּנָה לַכֹּהֵן
Traduction
Rav Pappa said there is a different explanation of the dispute between Rabbi Yehuda HaNasi and the Rabbis: Everyone, even Rabbi Yehuda HaNasi, agrees that with regard to a verbal analogy, the guiding principle is: Infer from it and derive the details from it. And this is the reason for Rabbi Yehuda HaNasi’s ruling that after the slaughter of the communal peace offering one waves the entire body offering, not just the breast and thigh: It is done here like it is done there, in the case of individual peace offerings: Just as there, one waves the item that is a gift to the priest, as the breast and thigh are given to the priests to eat, so too here, with regard to the communal peace offerings, one waves the item that is a gift to the priest. Since the communal peace offerings are given to the priests in their entirety, they are also waved in their entirety.
Rachi non traduit
מה להלן בשלמי יחיד דבר שמתנה לכהן טעון תנופה אף כו'. והיינו כולן שלימים אבל משלמי יחיד אין לכהן אלא חזה ושוק:
Tossefoth non traduit
רב פפא אמר דכולי עלמא דון מינה ומינה. הך מילתא דרב פפא מקמי דלישמעה לההיא דסוף כל התדיר (זבחים דף צא:) דפליגי רבי ורבנן במתנדב שמן ומסקינן דפליגי בדון מינה ומינה דרבי סבר דון מינה ואוקי באתרה וקאמר רב פפא התם אי תניא תניא וכן ההיא דפסחים בפרק כל שעה (פסחים דף לב:) דיליף מזיד דמעילה פטור מקרבן מק''ו משאר מצות שיש בהן כרת ופטור מזיד וקאמר לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן מיתה כו' ופריך האי תנא מעיקרא אלימא ליה כרת ולבסוף אלימא ליה מיתה ומשני דהכי קאמר לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן מיתה בפחות מכזית תאמר במעילה דחייב בפרוטה אע''ג דלית ביה כזית ופריך מאן שמעת ליה דאמר הזיד במעילה במיתה רבי דיליף חט חט מתרומה ומינה מה תרומה בכזית אף מעילה בכזית והשתא מאי קושיא הא רבי היא דאית ליה דון מינה ואוקי באתרה ורב פפא דוחק שם לתרץ דרבי סבר לה כאבא שאול דמחייב התם בתרומה בששוה פרוטה אע''ג דלית בה כזית וצריך לומר דמקמי דלישמעה לההיא דזבחים אמרה אי נמי י''ל הכא והתם דהכי קאמר דמהני ליכא למשמע מינה:
רָבִינָא אָמַר דְּכוּלֵּי עָלְמָא דּוּן מִינַּהּ וְאוֹקֵי בְאַתְרַהּ וְהַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבָּנַן שַׁלְמֵיהֶם רִיבּוּיָא הוּא
Traduction
Ravina said an explanation which is the opposite of Rav Pappa’s: Everyone, even the Rabbis, agrees that the guiding principle is: Infer from it but interpret the halakha according to its own place. And this is the reason for the ruling of the Rabbis that one waves only the breast and thigh of communal peace offerings: The verse states with regard to individual peace offerings: ''For the breast of waving and the thigh of heaving I have taken from the children of Israel out of their sacrifices of peace offerings, and have given them to Aaron the priest and to his sons as an eternal portion from among the children of Israel'' (Leviticus 7:34). The term: ''Their sacrifices of peace offerings,'' is in the plural, despite the fact that the verse is referring to individual peace offerings. This is an amplification, which teaches that the same halakha applies to communal peace offerings, i.e., that only the breast and the thigh are to be waved.
Rachi non traduit
שלמיהם. בשלמי יחיד כתיב (ויקרא ז':ל''ד) את חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי מאת בני ישראל מזבחי שלמיהם דמשמע לשון רבים והוה ליה למיכתב לשון יחיד דביחיד משתעי ומדכתיב לשון רבים לומר על חזה ושוק של שלמי צבור שיונפו:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שְׁלֹשָׁה מִינִין טְעוּנִין שָׁלֹשׁ מִצְוֹת שְׁתַּיִם בְּכָל אֶחָד וּשְׁלִישִׁית אֵין בָּהֶן וְאֵלּוּ הֵן זִבְחֵי שַׁלְמֵי יָחִיד וְזִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר וַאֲשַׁם מְצוֹרָע
Traduction
§ The mishna teaches: Rabbi Shimon says: There are three types of offerings that require performance of three mitzvot. Two mitzvot are performed on each and every one of them, but the third mitzva is not performed in their sacrifice, meaning that each of these offerings requires two out of the same three mitzvot, but not necessarily the same two as the others. And these are the three offerings: Peace offerings brought as gift offerings by an individual, communal peace offerings, i.e., the two lambs brought with the two loaves on the festival of Shavuot, and the guilt offering of a leper.
זִבְחֵי שַׁלְמֵי יָחִיד טְעוּנִין סְמִיכָה חַיִּים וּתְנוּפָה שְׁחוּטִין וְאֵין בָּהֶן תְּנוּפָה חַיִּים זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר טְעוּנִין תְּנוּפָה חַיִּים וּשְׁחוּטִין וְאֵין בָּהֶן סְמִיכָה אֲשַׁם מְצוֹרָע טָעוּן סְמִיכָה וּתְנוּפָה חַי וְאֵין בּוֹ תְּנוּפָה שָׁחוּט
Traduction
The mishna continues: Peace offerings brought by individuals require placing hands on the head of the animals while the animals are still alive, and waving after they are slaughtered, but there is no obligation of waving them while they are alive. Communal peace offerings require waving both while they are still alive and after they are slaughtered, but there is no obligation of placing hands on them. And the guilt offering of a leper requires placing hands and waving it while it is still alive, but there is no obligation of waving it after it is slaughtered.
וְיִהְיוּ זִבְחֵי שַׁלְמֵי יָחִיד טְעוּנִין תְּנוּפָה חַיִּים מִקַּל וְחוֹמֶר וּמָה זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר שֶׁאֵין טְעוּנִין סְמִיכָה חַיִּים טְעוּנִין תְּנוּפָה חַיִּים זִבְחֵי שַׁלְמֵי יָחִיד שֶׁטְּעוּנִין סְמִיכָה חַיִּים אֵינוֹ דִּין שֶׁטְּעוּנִין תְּנוּפָה חַיִּים
Traduction
The Gemara challenges: And let peace offerings brought by an individual require waving while still alive, as this can be derived via an a fortiori inference: And if communal peace offerings, whose halakha is more lenient than that of individual peace offerings in that they do not require placing hands on the head of offerings while they are alive, nevertheless require waving when alive, then with regard to peace offerings brought by an individual, which do require placing hands while alive, is it not logical to conclude that they require waving when alive?
Tossefoth non traduit
ויהיו זבחי שלמי יחיד טעונין תנופה חיים כו'. כאן נמי שייך לדקדק אמאי צריך קרא נימא כל חד וחד תיקו בדוכתיה וי''ל דמכל מקום הוה יליף מה מצינו כדפרישית לעיל ומשום דאיקרו שלמים תדע דהא איכא למיפרך מה לשלמי צבור שכן חובה אלא אהא דאיקרו שלמים סמיך ועוד כדאמרן לעיל שלמיהם ריבויא הוא:
מִיעֵט רַחֲמָנָא גַּבֵּי זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר אַתֶּם אוֹתָם לְמַעוֹטֵי זִבְחֵי שַׁלְמֵי יָחִיד
Traduction
The Gemara answers: This a fortiori inference is not accepted, because the Merciful One excluded peace offerings brought by an individual, as the verse states with regard to communal peace offerings: ''And the priest shall wave them with the bread of the first fruits for a wave offering before the Lord, with the two lambs'' (Leviticus 23:20). The word ''them'' serves to exclude peace offerings brought by an individual from the requirement of waving while the animal is alive.
וְיִהְיוּ זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר טְעוּנִין סְמִיכָה מִקַּל וָחוֹמֶר וּמָה זִבְחֵי שַׁלְמֵי יָחִיד שֶׁאֵין טְעוּנִין תְּנוּפָה חַיִּים טְעוּנִין סְמִיכָה זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר שֶׁטְּעוּנִין תְּנוּפָה חַיִּים אֵינוֹ דִּין שֶׁטְּעוּנִין סְמִיכָה אָמַר רָבִינָא גְּמִירִי שְׁתֵּי סְמִיכוֹת בְּצִבּוּר
Traduction
The Gemara asks: And let communal peace offerings require placing hands, as this can be derived via an a fortiori inference: And if peace offerings brought by an individual, whose halakha is more lenient than that of communal peace offerings in that they do not require waving while alive, nevertheless require placing hands, then with regard to communal peace offerings, which do require waving when alive, is it not logical to conclude that they require placing hands? Ravina said: This a fortiori inference is not accepted, as it is learned as a tradition from Sinai that there are only two cases of placing hands in communal offerings: The scapegoat on Yom Kippur and the bull brought for an unwitting communal sin.
Rachi non traduit
גמירי. מסיני ב' סמיכות בצבור פר העלם דבר של צבור דכתיב (שם ד) וסמכו זקני העדה ושעיר המשתלח דכתיב (שם טז) וסמך אהרן את שתי ידיו וגו' ומצבור הוא ותו ליכא שום סמיכה בצבור:
וִיהֵא אֲשַׁם מְצוֹרָע טָעוּן תְּנוּפָה שָׁחוּט מִקַּל וְחוֹמֶר מָה זִבְחֵי שַׁלְמֵי יָחִיד שֶׁאֵין טְעוּנִין תְּנוּפָה חַיִּים טְעוּנִין תְּנוּפָה שְׁחוּטִין אֲשַׁם מְצוֹרָע שֶׁטָּעוּן תְּנוּפָה חַי אֵינוֹ דִּין שֶׁטָּעוּן תְּנוּפָה שָׁחוּט
Traduction
The Gemara further asks: And let the guilt offering of a leper require waving after the animal has been slaughtered, as this can be derived via an a fortiori inference: And if peace offerings brought by an individual, whose halakha is more lenient than that of the guilt offering of a leper in that they do not require waving when alive, nevertheless require waving after they are slaughtered, then with regard to the guilt offering of a leper, which requires waving while alive, is it not logical to conclude that it also requires waving after it is slaughtered?
Tossefoth non traduit
ויהא אשם מצורע טעון תנופה שחוט כו'. ואף על גב דאמרן לעיל (מנחות דף סא.) תנופה ולא תנופות הכא לא דמי כיון דחדא מחיים וחדא לאחר שחיטה:
מִיעֵט רַחֲמָנָא גַּבֵּי זִבְחֵי שַׁלְמֵי יָחִיד אֹתוֹ אוֹתוֹ לְמַעוֹטֵי אֲשַׁם מְצוֹרָע
Traduction
The Gemara answers: The Merciful One excluded the guilt offering of a leper, as the verse states with regard to peace offerings brought by an individual: ''His own hands shall bring the offerings of the Lord made by fire; the fat with the breast shall he bring; the breast, to wave it before the Lord'' (Leviticus 7:30). The word ''it'' serves to exclude the guilt offering of a leper from the requirement of waving after the animal has been slaughtered.
Rachi non traduit
אותו. (שם ז) ואת חזה התנופה להניף אותו וגו':
תָּנוּ רַבָּנַן חֲמִשָּׁה שֶׁהֵבִיאוּ קָרְבָּן אֶחָד אֶחָד מֵנִיף עַל יְדֵי כּוּלָּם וְהָאִשָּׁה כֹּהֵן מֵנִיף עַל יָדָהּ וְכֵן הַשּׁוֹלֵחַ קָרְבְּנוֹתָיו מִמְּדִינַת הַיָּם כֹּהֵן מֵנִיף עַל יָדוֹ
Traduction
§ The Sages taught: With regard to five people who brought one offering together, one of them waves the offering on behalf of all of them. And in the case of a woman who brings an offering, the priest waves the offering on her behalf. And similarly, with regard to one who sends his offerings from overseas, the priest waves them on his behalf.
Tossefoth non traduit
וכן השולח קרבנותיו ממדינת הים כהן מניף על ידו. תימה דבפ' כל הגט (גיטין כח.) תנן השולח חטאתו ממדינת הים מקריבין אותה בחזקת שהוא קיים ופריך בגמ' והא בעיא סמיכה אמר רב יוסף בקרבן נשים והכא לא שייך לשנויי הכי דכבר תנא ליה רישא והאשה כהן מניף על ידה וליכא נמי לשנויי כדמשני רב פפא בגיטין (גם זה שם) בחטאת העוף עסקינן דחטאת העוף לא בעי תנופה וכמו כן קשיא בפרק תמיד נשחט (פסחים דף סב.) דאמר דאילו כל הזבחים ערל וטמא משלחים קרבנותיהם וליכא לשנויי באשה דערל קתני וליכא לאוקומי נמי בחטאת העוף דזבחים קתני ובכור ומעשר ופסח נמי דלא בעו סמיכה [ליכא לאוקמי] דהא כל הזבחים קאמר וספק מצורע בפרק התערובות (זבחים עו.) דקאמר רבי שמעון למחרת מביא אשמו ולוגו עמו ומתנה בשלמים דאותו אשם טעון סמיכה ולא אפשר לסמוך אלא בהקפת יד למאן דאמר סמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא בפרק כל הפסולין (זבחים דף לג.) ובגברא איירי כדמוכח בתוספתא ובפ' בתרא דמועד קטן (דף טו:) איתא דאבל אינו משלח קרבנותיו משום דכתיב שלמים כשהוא שלם הא לאו הכי משלח ובמנודה מיבעיא לן אם משלח או לא ולא חיישינן לסמיכה ודוחק הוא לתרץ באשה או בעוף ולקמן בפרק בתרא (מנחות דף קז:) גבי ששה לנדבה אחד מהן לפר ועגל ועוד תנן בפרק דם שחיטה (כריתות כג.) ושניהם מביאין חטאת אחד ובפרק שני נזירין (נזיר נז.) שמביאין קרבן על תנאי ובפרק שני דקדושין (דף נה.) גבי בהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר זכרים עולות ולא חיישינן לסמיכה בכל הני ותירץ ה''ר שמעון דלא שייך לאקשויי אלא דוקא התם בחטאת משום דאיכא עדיין חששא אחרת דלמא הויא ליה חטאת שמתו בעליה וסמכינן להקריבה בחזקת שהוא קיים וא''ת והא בפרק התערובות (זבחים עד:
ושם) תנן בקדשים מין במינו קרב לשם מי שהוא ופריך בגמ' הא בעי סמיכה ומשני בקרבן נשים וי''ל דהתם כיון דאיכא תקנתא ברעיה אין לעשות בלא סמיכה דכי האי גוונא מפלגינן התם גבי אשם וערל וטמא איכא לאוקמי בדלית ליה תקנתא ערל שמתו אחיו מחמת מילה טמא זב ומצורע שאין רפואתו תלוייה בעצמו אי נמי בקרבן הקבוע לו זמן כגון עולת ראייה וחגיגה או שהיה עובר עליהן בבל תאחר וא''ת הרי חמשה שנתערבו עורות פסחיהן בפסחים בפרק האשה (דף פח:) ונמצאת יבלת באחד מהן דפטורין מלעשות פסח שני ולא מייתו מותר הפסח משום סמיכה ויש לומר דכיון שהוא ספק דשמא פטור הוא מלעשות פסח שני ולא עשו לו חכמים תקנה דאי אפשר לתקן אם לא יעבור מצות סמיכה וא''ת נהי דסמיכה לא מעכבא מכל מקום ערל וטמא שאין יכולין לסמוך לימא כל שאין ראוי לבילה בילה מעכבת בו וכן בההיא דשקלים (דף יא:) ודכריתות (דף כג.) ודנזיר (דף נז.) דכל הני נמי דאין יכולין לסמוך משום ספק חשיב שפיר אין ראויין לבילה כדאשכחן בפרק המוכר את הספינה (ב''ב פא:) גבי ביכורים וי''ל דנפקא לן מהא דאמרינן בפרק בתרא דמועד קטן (דף טו:) וביום בואו אל הקודש אל החצר הפנימית לשרת בקודש יקריב חטאתו זו עשירית האיפה פירוש שהכהן מביא בשעה שמתחנך לעבודה ודריש התם ר''ש בבואו יקריב בזמן שראוי לביאה ראוי להקרבה בזמן שאינו ראוי לביאה אינו ראוי להקרבה כגון טמא מת ומצורע משמע דווקא עשירית האיפה אבל שאר קרבנות משלח ומיהו אין כל כך ראיה מזה דדילמא הא דמשלח שאר קרבנות היינו בהני דלא בעו סמיכה דומיא דעשירית האיפה ויש לדקדק מהא דדרשינן בת''כ מזובו ולא מנגעו ש''מ דטמא משלח קרבנותיו דבהבאת קרבן איירי ועוד יש לדקדק מדממעטינן בפ''ק דחגיגה (דף ד:) טמא מראייה דכתיב והבאתם שמה דכל שישנו בביאה ישנו בהבאה ש''מ דשאר קרבנות משלח ולא חיישינן לענין סמיכה בראוי לסמיכה ומיהו למאן דאמר בפ' כל הפסולין (זבחים דף לג:) דטמא בר סמיכה דאפשר דמעייל ידיה וסמיך לא מצינו למידרש מהני קראי ושמא י''ל דמאן דאית ליה (שם) ביאה במקצת לא שמה ביאה קסבר כל הסומך ראשו ורובו הוא מכניס אי נמי אית ליה דמרחק צפון ומאן דסבירא ליה דלא בעינן ראשו ורובו קסבר ביאה במקצת שמה ביאה ומיהו אכתי קשה אי תיכף לסמיכה שחיטה לאו דאורייתא אם כן יכול לסמוך אבראי וי''ל דבפרק כל הפסולין (זבחים דף לג.)) מסקינן דתיכף לסמיכה שחיטה דאורייתא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source