Le texte Le vocabulaire Les révisions
Mena'hoth
Daf 55b
תֵאָפֶה חָמֵץ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ יָכוֹל לֹא יְהֵא חַיָּיב אֶלָּא אַחַת עַל כּוּלָּם תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תֵאָפֶה
Traduction
be baked with leaven'' (Leviticus 6:10). What is the meaning when the verse states this? Isn’t this requirement already stated earlier: ''No meal offering that you shall bring to the Lord shall be made with leaven; as you shall burn no leaven nor any honey as an offering made by fire to the Lord'' (Leviticus 2:11)? Rather, the phrase ''it shall not be baked with leaven'' serves to teach a different halakha. Since the prohibition concerning leaven is first stated in general terms: Shall not be made with leaven, without specification, one might have thought that one who causes a meal offering to become leaven will be liable to receive only one set of lashes for all of his actions, i.e., kneading, shaping, and baking the dough. Therefore, the verse states: ''It shall not be baked with leaven,'' which teaches that one who causes a meal offering to become leaven is liable separately for baking it, and for each stage of its preparation.
אֲפִיָּיה בַּכְּלָל הָיָתָה לָמָּה יָצָאת לְהַקִּישׁ אֵלֶיהָ מָה אֲפִיָּיה מְיוּחֶדֶת שֶׁהִיא מַעֲשֶׂה יְחִידִי וְחַיָּיבִין עָלֶיהָ בִּפְנֵי עַצְמָהּ אַף אֲנִי אָבִיא לִישָׁתָהּ וַעֲרִיכָתָהּ
Traduction
The baraita explains this derivation: Baking leaven was included in the general prohibition incorporating all of the stages involved in preparing the meal offering. Why did it emerge from the generalization to be mentioned explicitly? It emerged in order to compare the other stages to it: Just as the act of baking is notable in that it is a single, i.e., separately defined, action, and one is liable to receive lashes for it by itself if the dough is leaven, so too, I will include the other stages of the preparation of a meal offering, i.e., kneading it and shaping it, and conclude that one is liable separately for each of these actions if the dough is leavened.
Rachi non traduit
מעשה יחידי. מעשה חשוב בפני עצמו:
Tossefoth non traduit
אף אני אביא לישתה ועריכתה כו'. וא''ת אי דאתרו אכל חדא וחדא אפי' אפה ואפה נמי כמו אל תשתה אל תשתה דנזיר (מכות דף כא.) ואי דלא אתרו ביה אלא חדא התראה אמאי חייב דכי ה''ג דייק בפרק בתרא דמכות (דף כ:) גבי דחייב על כל קרחה וקרחה ומוקי לה דסך חמשא אצבעתיה נשא ויש לומר דהכא אפי' התרו על כל אחת ואחת איצטריך קרא משום דכבר נפסלה והוה אמינא דפטור כדדרשינן לקמן (מנחות דף נז.) המחמץ את הכשרה חייב ואת הפסולה פטור קא משמע לן דהכא חייב מאחר דליכא אלא פסול של חמוץ דמרבינן מהכא מחמץ אחר מחמץ שהוא חייב:
וְכָל מַעֲשֶׂה יְחִידִי שֶׁבָּהּ לְאֵיתוֹיֵי קִיטּוּף שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה יְחִידִי וְחַיָּיבִין עָלֶיהָ בִּפְנֵי עַצְמָהּ
Traduction
And the same applies to any single action involved in the preparation of a meal offering. This statement serves to include the act of smoothing the surface of the dough with water. The reason this act is included is that although it is not a significant stage in the preparation of the dough, it is a single, independent action, and therefore one is liable to receive lashes for it by itself. This baraita demonstrates that one cannot derive the prohibition against allowing the remainder of a meal offering to become leavened from the verse: ''It shall not be baked with leaven,'' as this verse is the source of a different halakha. If so, from where is that prohibition derived?
Rachi non traduit
לאתויי קיטוף. שמחליק פניה במים אע''ג דלאו מעשה כל כך הוא:
אֲנַן מֵחֶלְקָם קָאָמְרִינַן
Traduction
The Gemara answers: The verse: ''It shall not be baked with leaven,'' is required for the principle stated earlier. We say that the prohibition against allowing the remainder of a meal offering to become leavened is derived from the subsequent phrase: ''I have given it as their portion of My offerings made by fire'' (Leviticus 6:10). The remainder is the portion of the meal offering eaten by the priests.
Rachi non traduit
אנן. הך דרשא דשירים מחלקם קאמרי' מדסמוך חלקם ללא תאפה:
וְאֵימָא כּוּלֵּיהּ לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא
Traduction
The Gemara challenges: But once it has been determined that the term ''their portion'' teaches the prohibition against leavening the remainder of a meal offering, one can say this entire section of the verse comes only for this purpose, which would mean that there is no source for the halakha that one is liable separately for each stage of the preparation of a meal offering with leaven.
Rachi non traduit
אימא כוליה לשירים אתא. כדכתיב חלקם ולישה ועריכה ואפייה דליהוו חייב על הקומץ [ובשירים] מהיכא ילפת:
אִם כֵּן לִכְתּוֹב חֶלְקָם לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ מַאי לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ חֶלְקָם שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ תַּרְתֵּי
Traduction
The Gemara answers: One cannot say that this teaches only the prohibition against leavening the remainder of a meal offering, as if so, let the verse write: Their portion shall not be baked with leaven. What is meant by the fact that the verse stated it in a different order: ''Shall not be baked with leaven. I have given it as their portion''? This indicates that one should learn from this two halakhot, i.e., that there is a prohibition against leavening the remainder of a meal offering and that one is liable to receive a separate set of lashes for each stage of preparation performed with leavened dough.
Tossefoth non traduit
אם כן ליכתוב חלקם לא תאפה חמץ. תימה כי כתב נמי הכי הוה דרשינן לחלק מדכתיב לא תאפה שהזכיר אפייה ולא כתיב תיעשה שכן מתרצים אהא דדרשינן גבי שבת (דף ע.) לחלק מלא תבערו ומקשינן הא איצטריך להבערת בת כהן דלא דחיא שבת משום דכתיב בכל מושבותיכם דמשמע בית דין ואמר רחמנא לא תבערו ומתרצינן דאי לבת כהן לחודה לכתוב לא תעשו מלאכה בכל מושבותיכם והוה ידעינן נמי דמיתת בית דין לא דחיי' שבת וי''ל דלא דמי דהכא הוי אמרינן דאפייה דאסר רחמנא אשיריים דהיינו חלקם אבל לא תיעשה אקומץ כתיב דאסר כל עשיות:
וְאֵימָא אֲפִיָּיה דִּפְרַט בַּהּ רַחֲמָנָא לִיחַיַּיב חֲדָא אִינָךְ לִיחַיַּיב חֲדָא אַכּוּלְּהוּ מִשּׁוּם דְּהָוֵה דָּבָר שֶׁהָיָה בַּכְּלָל וְיָצָא מִן הַכְּלָל לְלַמֵּד לֹא לְלַמֵּד עַל עַצְמוֹ יָצָא אֶלָּא לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל כּוּלּוֹ יָצָא
Traduction
The Gemara raises another difficulty: But one can say that the act of baking is different, as the Merciful One specified it in the Torah, and therefore one should be liable to receive one set of lashes for baking the dough. As for the other stages in the preparation of a meal offering, i.e., kneading, shaping, and smoothing, which are not explicitly stated in the verse, let him be liable to receive one set of lashes for all of them. The Gemara answers that this cannot be the halakha, because baking is something that was included in a generalization but emerged from the generalization in order to teach a halakha. According to a hermeneutic principle, a case of this kind did not emerge to teach a halakha only about itself, but rather it emerged to teach a halakha about the entire generalization, in this case, about all the other stages in the preparation of a meal offering.
Rachi non traduit
ואימא אפייה. דפרט בה קרא ואפקיה מן הכלל לחיובי עלה חדא ואכולהו אינך חדא ולא ליחייב (אלא) תרתי:
וְאֵימָא לֹא תֵעָשֶׂה כָּלַל לֹא תֵאָפֶה פָּרַט כְּלָל וּפְרָט אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט אֲפִיָּיה אִין מִידֵּי אַחֲרִינָא לָא
Traduction
The Gemara further challenges: But one can say that the phrase: Shall not be made with leaven, is a generalization, as it does not mention any specific acts, and the phrase: ''It shall not be baked with leaven,'' is a detail, as it specifies one particular stage of the preparation; and there is another standard hermeneutic principle: When there is a generalization and a detail, the generalization is referring only to that which is specified in the detail. In this case, that would mean that baking, yes, is included in this prohibition, but other matters, e.g., kneading and shaping, are not included.
אָמַר רַבִּי אַפְטוֹרִיקִי מִשּׁוּם דְּהָוֵי כְּלָל וּפְרָט הַמְרוּחָקִין זֶה מִזֶּה וְכָל כְּלָל וּפְרָט הַמְרוּחָקִין זֶה מִזֶּה אֵין דָּנִין אוֹתָן בִּכְלָל וּפְרָט
Traduction
Rabbi Aptoriki said: That hermeneutic principle is not relevant here, because this is a case of a generalization and a detail that appear in the Torah distanced from one another, as the phrase: Shall not be made with leaven (Leviticus 2:11), is far from the expression: ''It shall not be baked with leaven'' (Leviticus 6:10). And for any instance of a generalization and a detail that appear in the Torah distanced from one another, one cannot derive a halakha from them by analyzing them as a generalization and a detail.
Rachi non traduit
מרוחקין. לא תעשה בויקרא לא תאפה בצו את אהרן:
Tossefoth non traduit
כלל ופרט המרוחקין זה מזה אין דנין אותו בכלל ופרט. תימה לרבא דאמר דנין בפ' בנות כותים (נדה לג.) מאי איכא למימר וי''ל דהתם דווקא דנין לפי שהוא בחדא פרשתא אבל הכא דחד בויקרא וחד בצו את אהרן הוו בתרי עניינים ומודה דאין דנין כדאמר בפ''ק דפסחים (דף ו:) אפי' למ''ד דנין ה''מ בחד עניינא אבל בתרי ענייני אין דנין והא דפי' הקונטרס בפסחים דמ''ד דנין היינו רב אדא בר אהבה דשמעתין לא דק דהכא אפי' בתרי ענייני קאמר אלא אפלוגתא דאביי ורבא קאי וא''ת בפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מה:) דדריש והומת ותלית כלל כי קללת פרט אי הוי מקרבי אין בכלל אלא מה שבפרט השתא דמרחקי אתא לרבויין עע''א לרבא דאמר דנין לא הוה ליה לרבויי מידי לאביי דאמר אין דנין לא הוה ליה למידן כלל וי''ל כיון דאיפסיק בדבר אחר שאינו מאותו ענין דכתיב (דברים כ''א:
כ''ג) כי קבר תקברנו הוה ליה כתרי ענייני ואין דנין והתם דריש מכח דמגדף היה בכלל והומת ויצא מן הכלל ורבי אלעזר נמי מכח זה הוא דן ואין להקפיד אהא דדרשינן הכא דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לאיתויי לישה ועריכה וקיטוף וכן בפרק כלל גדול (שבת דף ע.) גבי הבערה לחלק ובפ''ק דיבמות (דף ז.) דקאמר מדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל כיצד והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים וממעט קדשי בדק הבית:
מֵתִיב רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה וְאָמְרִי לַהּ כְּדִי וּכְלָל וּפְרָט הַמְרוּחָקִין זֶה מִזֶּה אֵין דָּנִין אוֹתָן בִּכְלָל וּפְרָט וְהָתַנְיָא וְשָׁחַט אֹתוֹ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט הָעֹלָה לִפְנֵי ה' חַטָּאת הוּא הֵיכָן עוֹלָה נִשְׁחֶטֶת בַּצָּפוֹן אַף זֶה בַּצָּפוֹן
Traduction
Rav Adda bar Ahava raises an objection, and some say that this objection is unattributed [kedi]: And is it correct that in the case of a generalization and a detail that appear in the Torah distanced from one another, one cannot derive a halakha from them by analyzing them as a generalization and a detail? But isn’t it taught in a baraita with regard to a goat brought by a king as a sin offering: The verse states: ''And he shall place his hand upon the head of the goat, and slaughter it in the place where they slaughter the burnt offering before the Lord; it is a sin offering'' (Leviticus 4:24). Where is the burnt offering slaughtered? On the northern side of the Temple courtyard, as it is stated: ''And he shall slaughter it on the side of the altar northward before the Lord'' (Leviticus 1:11). This sin offering of a king must consequently also be slaughtered in the north of the Temple courtyard.
Rachi non traduit
ושחט אותו. בשעיר נשיא כתיב:
בצפון. בעולה כתיב על ירך המזבח צפונה בויקרא:
וְכִי אָנוּ מִכָּאן לְמֵידִין וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת הָא לְמָה זֶה יָצָא לְקוֹבְעוֹ שֶׁאִם לֹא שָׁחַט אוֹתוֹ בַּצָּפוֹן פְּסָלוֹ
Traduction
The baraita asks: And do you learn this halakha from here? But isn’t it already stated: ''Speak to Aaron and to his sons, saying: This is the law of the sin offering: In the place where the burnt offering is slaughtered shall the sin offering be slaughtered before God; it is most holy'' (Leviticus 6:18)? If so, to what purpose was this singled out? Why does the Torah state explicitly that the sin offering of the king requires slaughter in the north? The baraita answers: It is to fix a place for it, that this is the only place where a sin offering may be slaughtered, teaching that if he did not slaughter it in the north of the Temple courtyard, he has disqualified it even after the fact.
Rachi non traduit
והלא כבר נאמר כו'. והא נמי בכלל שאר חטאות הוא:
לקבעו. דשנה עליו הכתוב לעכב:
אַתָּה אוֹמֵר לְכָךְ יָצָאת אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא שֶׁזֶּה טָעוּן צָפוֹן וְאֵין אַחֵר טָעוּן צָפוֹן תַּלְמוּד לוֹמַר וְשָׁחַט אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הָעֹלָה זֶה בָּנָה אָב לְכָל חַטָּאוֹת שֶׁטְּעוּנוֹת צָפוֹן
Traduction
The baraita asks: Do you say that it is singled out for this purpose, to teach that even after the fact a sin offering slaughtered anywhere other than in the north is disqualified? Or perhaps it is only to teach that this goat sin offering requires slaughter in the north, but no other goat sin offering requires slaughter in the north. The baraita answers: The verse states elsewhere: ''And he shall place his hand upon the head of the sin offering, and slaughter the sin offering in the place of burnt offering'' (Leviticus 4:29), and this established a paradigm for all sin offerings, that they require slaughter in the north. Therefore, the additional verse stated with regard to the sin offering of a king teaches that if he did not slaughter it in the north it is disqualified.
Rachi non traduit
או אינו. אלא לכך יצאה שזה טעון צפון ולא אחר ומה אני מקיים במקום אשר וגו' תשחט החטאת בשעיר נשיא הכתוב מדבר:
ת''ל. פסוק שלישי ושחט החטאת וגו' ללמד זה בנה אב לכל החטאות ללמד עליהן שיטענו צפון:
Tossefoth non traduit
או אינו אלא שזה טעון צפון. פירש בקונטרס וקרא דבמקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת בשעיר נשיא כתיב משמע דבעי למעוטי כולהו חטאות וקשה א''כ לא צריך לכשהוא אומר ושחט את החטאת זה בנה אב תיפוק ליה [דבגופיה כתיב בלא בנין אב] לכך נראה כמו שפירש באיזהו מקומן (זבחים מח.) דמאותו דשעיר נשיא לא אמעטי אלא זכרים כמותו כגון שעירי רגלים ראש חדש וע''ז אך יש ליישב פירוש הקונט' דזה בנה אב לאו דווקא אלא כלומר כיון דאותו חזינן דלאו דוקא הוא א''כ לא ממעטינן מיניה מידי והיינו בנין אב דקאמר (ובפ' איזהו מקומן (שם) פי' הקונט' דמהחטאת קא דריש דמרבה כל חטאות):
או אינו אלא שזה טעון צפון ואין אחר טעון צפון. כגון שעירי הרגלים או שעיר הפנימי לאו משום דהוי כלל ופרט תימה והיכי מרבה מושחט דכתיב בחטאת יחיד אכתי אימא במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת כלל והנך תרתי דחטאת נשיא וחטאת יחיד פרט הני אין אחרינא לא וי''ל דביחיד כתיב בכשבה וכתיב בשעירה ואייתר ליה חד לבנין אב ולפי המסקנא דאמרינן אותו קא קשיא ליה צריכי תרוייהו כדאמר בריש איזהו מקומן (זבחים דף מט:) למצוה ולעכב וא''ת ודקבעי לקמן השתא דנ''ל מושחט אותו למעוטי מאי תיקשי ליה למה לי דכתב רחמנא צפון כלל בשעיר נשיא דנילף מחטאת יחיד כדילפינן מינייהו שאר חטאות מזה בנה אב וצ''ל דה''נ וקצת קשיא לשון הברייתא דמשמע דלעולם איצטריך קרא דשעיר נשיא לקבעו חובה:
טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא וְשָׁחַט אֶת הַחַטָּאת הָא לָאו הָכִי הֲוָה אָמֵינָא שֶׁזֶּה טָעוּן צָפוֹן וְאֵין אַחֵר טָעוּן צָפוֹן מַאי טַעְמָא
Traduction
The Gemara analyzes the baraita. The reason that all sin offerings must be slaughtered in the north is that the Merciful One wrote: ''And slaughter the sin offering in the place of the burnt offering,'' from which it can be inferred that if not for this verse I would say that only this sin offering, the male goat brought by a king, requires slaughter in the north, but no other type of sin offering requires slaughter in the north. What is the reason for this? After all, the verse: ''In the place where the burnt offering is slaughtered shall the sin offering be slaughtered,'' appears to be referring to all types of sin offerings.
לָאו מִשּׁוּם דְּהָוֵה כְּלָל וּפְרָט וְאַף עַל גַּב דִּמְרוּחָקִין זֶה מִזֶּה דָּנִין אוֹתָן בִּכְלָל וּפְרָט
Traduction
Isn’t it because this verse is a generalization and a detail, as the verse first generalizes about all sin offerings, and then the verse concerning the sin offering of a king: ''And slaughter it in the place where they slaughter the burnt offering,'' is a detail, as it is referring to a specific sin offering? And even though the verse concerning sin offerings and the verse concerning the sin offering of a king are distanced from one another, nevertheless we would derive a halakha from them by means of the principle of a generalization and a detail. This appears to disprove the explanation of Rabbi Aptoriki.
Rachi non traduit
כלל ופרט. תשחט החטאת כלל כל החטאות בצפון ושחט אותו פרט שעיר נשיא ולא אחר דאע''ג דמרוחקין דושחט אותו כתיב בויקרא ותשחט החטאת כתיב בצו את אהרן:
מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי הַאי כְּלָל וּפְרָט הוּא פְּרָט וּכְלָל הוּא וְנַעֲשָׂה כְּלָל מוֹסִיף עַל הַפְּרָט (וְאִיתְרַבִּי) [וְאִיתְרַבּוֹ] לְהוּ כֹּל מִילֵּי
Traduction
Rav Ashi objects to this claim raised by Rav Adda bar Ahava: Is this a generalization and a detail? It is in fact a detail and a generalization, as the verse: ''And slaughter it in the place where they slaughter the burnt offering'' (Leviticus 4:24), appears in the Torah earlier than the verse: ''In the place where the burnt offering is slaughtered the sin offering shall be slaughtered'' (Leviticus 6:18). A hermeneutic principle states that in this case the generalization adds to the detail, and includes all matters.
Rachi non traduit
האי פרט וכלל הוא. דושחט אותו כתיב ברישא והדר כלל בצו את אהרן ואיתרבו להו כל חטאות ואכתי ושחט את החטאת במקום העולה למה לי אלא ודאי לאו כלל ופרט המרוחקין קא קשיא ליה [אלא אותו קא קשיא ליה] ומשום הכי איצטריך פסוק שלישי:
אֶלָּא תַּנָּא אֹתוֹ קָא קַשְׁיָא לֵיהּ וְהָכִי קָאָמַר אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא שֶׁזֶּה טָעוּן צָפוֹן וְאֵין אַחֵר טָעוּן צָפוֹן דִּכְתַב רַחֲמָנָא אֹתוֹ
Traduction
Rather, the reason that if not for the specific textual derivation we would have thought that only a sin offering brought by a king requires slaughter in the north is that the word ''it,'' which is an exclusion, is difficult for the tanna of the baraita, as it is unclear what this term serves to exclude. And this is what the baraita is saying: Or perhaps the verse is teaching that only this sin offering requires slaughter in the north, but no other type of sin offering requires slaughter in the north, as the Merciful One writes ''it,'' which is an exclusion. Therefore, the additional verse: ''And slaughter the sin offering in the place of the burnt offering,'' teaches that this halakha applies to all burnt offerings.
Tossefoth non traduit
תנא אותו קא קשיא ליה. וה''ק או אינו דלא בא לקובעו חובה והא דאיצטריך למכתב ביה צפון משום דבעי למכתב אותו דבא ללמד זה כו' ואין אחר טעון צפון:
וְהַשְׁתָּא דְּנָפְקָא לֵיהּ מִוְּשָׁחַט אֶת הַחַטָּאת אֹתוֹ לְמַעוֹטֵי מַאי לְמַעוֹטֵי (נַחְשׁוֹן וְשָׁחַט עוֹף בַּפֶּסַח סִימָן)
Traduction
The Gemara asks: And now that the tanna of the baraita derives it from the phrase: ''And slaughter the sin offering in the place of the burnt offering,'' to exclude what does the term ''it'' serve? The Gemara answers: It serves to exclude the case that emerges from the following discussion, summarized by the mnemonic: Nahshon; and slaughter; bird; on Passover.
Rachi non traduit
והשתא דנפקא ליה מושחט את החטאת. דלא אמרינן אין אחר טעון צפון אלא דנשיא אותו למה לי והא ליכא למימר דלמעוטי שאר חטאת מעיכובא קאתי דהא בשחיטת קדשים מייתי צפון לכל חטאות בין למצוה בין לעכב בפ' איזהו מקומן (זבחים מט.):
אוֹתוֹ בַּצָּפוֹן וְאֵין שָׂעִיר נַחְשׁוֹן בַּצָּפוֹן
Traduction
The Gemara explains the first suggestion: It, the goat sin offering of a king, is slaughtered in the north, but the goat offered by Nahshon, prince of the tribe of Judah, was not slaughtered in the north of the Tabernacle. He, along with all the other princes of the tribes, brought offerings to inaugurate the altar and the Tabernacle, as recorded in the Torah (see Numbers, chapter 7). The sin offerings brought at this time were unique because they were not brought to atone for any sin. The term ''it'' teaches that even though they had some characteristics of a sin offering, the offerings of the princes did not require slaughter in the north.
Rachi non traduit
שעיר נחשון. שהקריבו הנשיאים שעירי חטאות בחנוכת המזבח ולהכי נקט נחשון דהוא הראשון והנהו ממעט דאין טעונין צפון דלא באו על חטא כשאר חטאת:
סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וְאִיתְרַבִּי לְעִנְיַן סְמִיכָה לִיתְרַבֵּי נָמֵי לְעִנְיַן צָפוֹן קָא מַשְׁמַע לַן
Traduction
The Gemara explains: It might enter your mind to say that since the sin offerings of the princes are included in the requirement of placing hands, they are also included in the requirement to be slaughtered in the north. Therefore, the term ''it'' teaches us that there was no requirement of slaughter in the north for the goats brought as sin offerings by Nahshon and the other princes.
Tossefoth non traduit
הואיל ואיתרבי בסמיכה. הואיל ואיקרי חטאת לא מצי למימר שעה מדורות לא ילפינן ואע''ג דאיכא כמה קרבנות דטעונין סמיכה ולא בעו צפון הואיל ובהאי קרא גופיה דמרבינן ליה לסמיכה כתיב ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה דהיינו צפון אי לאו דכתיב ביה אותו הוה אמינא דהייתורא דהשעיר אסמיכה וצפון קאי:
וּסְמִיכָה גּוּפַהּ מְנָלַן דְּתַנְיָא וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר לְרַבּוֹת שְׂעִיר נַחְשׁוֹן לִסְמִיכָה דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר
Traduction
The Gemara asks: And from where do we derive that the requirement of placing hands on the head of the animal itself applies to the goats offered by Nahshon and the other princes? The Gemara answers: As it is taught in a baraita: The verse states with regard to the sin offering of a king: ''And he shall place his hand upon the head of the goat, and slaughter it in the place where they slaughter the burnt offering before the Lord; it is a sin offering'' (Leviticus 4:24). The verse could have stated: Upon its head. The reason it adds ''of the goat'' is to include the goat brought as a sin offering by Nahshon in the requirement of placing hands on the head of an offering. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon says:
Rachi non traduit
וסמך ידו על ראש השעיר. בנשיא כתיב ומצי למכתב וסמך ידו על ראשו טעמייהו דר' יהודה ור''ש מפרש בפרק שתי מדות (מנחות דף צב:):
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source