Le texte Le vocabulaire Les révisions
Me'ilah
Daf 8b
תְּחִלָּה לַקֹּדֶשׁ.
Traduction
until sunset he is treated as one who is impure with first-degree impurity with regard to sacrificial food. In other words, an item of sacrificial food that he touches assumes the status of second-degree impurity. A second item that comes into contact with the first item of food assumes third-degree impurity. If a third item comes into contact with the second item, it assumes fourth-degree impurity, i.e., it may not be eaten but does not impart impurity to other items.
Tossefoth non traduit
תחלה לקדש. ואם נגע באוכל קדש עושה אותו שני ושני שלישי ושלישי רביעי:
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מְטַמֵּא אֶת הַקֹּדֶשׁ, וּפוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כְּשֵׁם שֶׁהוּא פּוֹסֵל מַשְׁקֵה תְרוּמָה וְאוֹכְלֵי תְרוּמָה, כָּךְ הוּא פּוֹסֵל מַשְׁקֵה קֹדֶשׁ וְאוֹכְלֵי קֹדֶשׁ.
Traduction
Rabbi Meir says: One who immersed that day is considered impure with second-degree impurity, even with regard to sacrificial food, and therefore he renders sacrificial food impure and disqualifies teruma. And the Rabbis say: Just as he merely disqualifies teruma liquids and teruma foods, without them becoming impure to a degree that their impurity is transferred to another item, so too, he only disqualifies sacrificial liquids and sacrificial foods. Apparently, the mishna here is in accordance with the opinion of the Rabbis, not the opinions of Abba Shaul and Rabbi Meir.
Rachi non traduit
רבי מאיר אומר מטמא את הקדש. דהוא שני ומשוי לקדש שלישי:
וחכ''א כשם שפוסל כו'. אבל טמויי לא מטמא והיינו כמתניתין:
Tossefoth non traduit
מטמא את הקדש. לעשות עוד אחר ופוסל התרומה שלא תעשה יותר:
וחכמים אומרים [כו'] כך הוא פוסל כו'. דקא סברי דטבול יום אינו רק פוסל בשום דבר ואף במשקה קדש וכוותייהו מוקי מתניתין:
אָמַר רָבָא: לְאַבָּא שָׁאוּל מַעֲלָה עָשׂוּ בַּקֳּדָשִׁים, שַׁוִּינְהוּ רַבָּנַן לִטְבוּל יוֹם כָּרִאשׁוֹן,
Traduction
Rava rejects this analysis and says: The mishna can be explained even in accordance with the opinions of Abba Shaul and Rabbi Meir, as they might agree that by Torah law one who immersed that day only disqualifies the food and does not render it impure. But according to Abba Shaul, the Sages established a higher standard with regard to consecrated items, and therefore the Sages equated one who immersed that day to one who is impure with first-degree ritual impurity.
Rachi non traduit
אמר רבא לאבא שאול. נמי דאמר תחלה לקדש דקעביד לקדש שני מיתרצא נמי מתני' דודאי טבול יום מדאורייתא פוסל ואינו מטמא ורבנן עשו מעלה בקדשים דהוה טבול יום תחלה לקדש דהוי כי אוכל ראשון ועושה שני ומתני' בדאורייתא קתני דאינו אלא פוסל:
Tossefoth non traduit
לאבא שאול מעלה עשו בקדשים כו'. וא''ת הכא משמע דטבול יום מדרבנן הוא כדקאמר שוינהו רבנן לטבול יום וכו' ובסוטה פרק כשם (דף כט:) יליף רביעי בקדש מק''ו ממחוסר כפורים ומה מחוסר כפורים שאין פסול בתרומה פוסל בקודש שלישי שפסול בתרומה אינו דין שיעשה רביעי בקדש ופריך אוכל הבא מחמת טבול יום יוכיח ומשני דילמא סבר לה כאבא שאול ומאי קאמר הא דאבא שאול דרבנן הוא וצ''ל דרביעי בקדש דרבנן הוא וכן פי' רש''י בפרק קמא דפסחים (דף יט.) דלא (חשיב) [משכחת] ליה רביעי בקדש למ''ד אין אוכל מטמא אוכל אלא מדרבנן הוא מיהו ר''ת פי' דמשכחת ליה ע''י עצים ורביעי בקדש דאורייתא (ואבא שאול ה''ק ליה) היכי קאמר דילמא סבר לה כאבא שאול והא דאבא שאול מדרבנן הוא וי''ל דסוגיא דסוטה (דף כט:) לית ליה הא דרבא אלא אית ליה דטבול יום מן התורה וכדבעא הש''ס הכא לומר דמתני' רבנן היא:
לְרַבִּי מֵאִיר כְּאוֹכֶל שֵׁנִי. לְרַבָּנַן, כֵּיוָן דִּטְבַל – קְלַשׁ טוּמְאָה, פָּסוּל – מְשַׁוֵּי, טָמֵא – לָא מְשַׁוֵּי.
Traduction
Rava continues: According to Rabbi Meir, the Sages equated the impurity of one who immersed that day to food of second-degree ritual impurity, but according to the opinion of the Rabbis there is no additional impurity by rabbinic law. Their reasoning is that since he has immersed, although he is not completely pure, his level of ritual impurity is relatively weak. Therefore, he renders a sin offering disqualified, but he does not render it ritually impure.
Rachi non traduit
לר''מ. נמי מיתרצא מתני' דהאי דקאמר מטמא את הקדש דעביד ליה שלישי ופוסל את התרומה מדרבנן אבל מדאורייתא אינו אלא פוסל מאחר שטבל:
ורבנן. דאמרי כשם שפוסל וכו' ולא אמרי דמטמא קסברי כיון דטבל קלשא ליה טומאה דפסול משוי ולא טמא:
הוּזָּה דָּמָהּ – חַיָּיבִין כּוּ'. מְעִילָה הוּא דְּלֵיכָּא, אֲבָל אִיסּוּרָא – אִיכָּא. וְאַמַּאי? הָא מָמוֹנָא דְכֹהֲנִים הוּא!
Traduction
§ The mishna teaches with regard to a sin offering: Once its blood was sprinkled, one is liable to receive karet for its consumption due to violation of the prohibition of piggul, and the prohibition of notar, and the prohibition of partaking of sacrificial meat while ritually impure, but there is no liability for misuse of consecrated property. The Gemara infers: There is no liability for misuse of consecrated property, but there is a prohibition against deriving benefit from it even after the blood has been sprinkled. But why is there such a prohibition? Isn’t the meat of the sin offering the property of the priests after the blood has been sprinkled? Accordingly, they would therefore be permitted to consume this meat.
Rachi non traduit
הא איסורא איכא. כלומר איסור אכילה:
ואמאי הא ממונא דכהנים הוא. מאחר שהוזה דמה שהותרה להם באכילה:
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: לַיּוֹצְאִין, וְרַבִּי עֲקִיבָא הִיא, דְּאָמַר זְרִיקָה מוֹעֶלֶת לַיּוֹצֵא, דְּלָאו בַּת אֲכִילָה הִיא.
Traduction
Rabbi Ḥanina says in explanation: The mishna is referring to meat that has been taken out from the place where it is permitted to be eaten. And this ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who said: Sprinkling of the blood renders fit those portions that were taken out of the place where they may be eaten, i.e., the prohibition of misuse no longer applies to them, but they are not fit for consumption.
Rachi non traduit
א''ר חנינא ליוצא. כלומר שיצא דהתם איכא איסור אכילה ורבי עקיבא הוא דאמר זריקה מועלת ליוצא לאפוקיה מידי מעילה או לשריפה כדאמרינן לעיל אבל לאו בת אכילה היא כדאמרינן בסוף פירקין אבל לאכילה לא מרצה הא הזאה נהי דמהניא לאפוקיה מידי מעילה אבל להתיר היוצא באכילה לא מהניא והיינו דקא דייק אבל איסורא איכא דלאו בת אכילה היא:
Tossefoth non traduit
אמר רבי חנינא ליוצאין ור''ע היא. תימה ה''ד אי דיצא לצד הראש א''כ הל''ל מודה ר''ע כדאיתא לעיל ואי דיצא לצד רגליו מ''מ הא אמרינן פרק שני דזבחים (דף כה:) היא בפנים ורגליה מבחוץ ואח''כ חתך פסולה לפי ששמנונית של אבר שיצא חוץ מתערב עם הדם ונמצא שמקריב פסול יוצא ע''ג המזבח י''ל דמיירי שכל הדם נאסף בצואר ואח''כ יצא הרגל דהשתא ליכא למיחש לשמנונית שכל מה שעתיד לעלות בצואר מן האיברים כבר עלה א''נ כגון שיצא כולו וחתך מה שיצא עם העצם שאין זה פסול בעופות אלא א''כ מחוסר אבר ואח''כ מלקה והרב רבינו רחביה פירש דהכי פי' בזבחים (דף כו.) (קאמר) קבל ואח''כ חתך פסולה לפי שזורק את השמנונית שנפסל ביוצא ע''ג המזבח אבל אם כבר זרק כל הדם כשר שהרי קיים מצות זריקה מן הדם אע''פ שכבר עלה שמנונית היוצא שנתערב עם הדם וזרקו על המזבח והכא נמי תנן הוזה דמשמע הוזה כבר הילכך חטאת העוף כשרה דקיים בה מצות הזאה מן הדם אע''פ שעם הדם נתערב השמנונית:
אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: מִיצּוּי חַטַּאת הָעוֹף – אֵינוֹ מְעַכֵּב. דְּתָנֵי רַב: ''הוּזָּה דָּמָהּ''.
Traduction
The Gemara continues to discuss the halakha of a bird sin offering. After the nape of its neck has been pinched and the blood sprinkled, the neck of the bird is pressed onto the side of the altar so that the blood is squeezed out and trickles down to the base of the altar. Rav Huna says that Rav says: Failure to squeeze out the blood from a bird sin offering after sprinkling the blood does not invalidate the offering or prevent atonement, as Rav teaches in his version of the mishna: Once its blood was sprinkled.
Rachi non traduit
אמר רב הונא אמר רב מיצוי דחטאת העוף. דכתיב והנשאר בדם ימצה לאחר הזאה ימצה:
אינו מעכב. דכיון דהוזה אע''פ שלא מיצה נעשית מצותו ויצא מידי מעילה וחייבין עליו משום נותר וטמא ויצא נמי ידי חובתו דאינו מעכב הכפרה:
דתני רב הוזה דמה. דמדקתני במתניתין גבי חטאת העוף הוזה דמה ולא קתני מיצה דמה אלמא ס''ל לתנא דמתני' דהזאה עיקר ומיצוי לא מעכב:
Tossefoth non traduit
ותני רב הוזה דמה. דמיד שהוזה דם חטאת העוף נעשית מצותו קרינן [ביה] (כו'):
רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר רַב: מִיצּוּי חַטַּאת הָעוֹף מְעַכֵּב. וְתָנֵי רַב: ''מִיצָּה דָּמָהּ''.
Traduction
By contrast, Rav Adda bar Ahava says that Rav says: Failure to squeeze out the blood from a bird sin offering after sprinkling the blood does invalidate the offering and prevents atonement. And Rav teaches in his version of the mishna: Once its blood was squeezed out. Only after the blood has been squeezed out is the atonement complete and the bird may be eaten.
Rachi non traduit
ורב אדא בר אהבה אמר משמיה דרב מיצוי מעכב. דלא יצא ידי חובתו ולא נתכפר ולא הוקבע החטאת בפיגול ונותר וטמא אע''פ שהוזה עד דעביד מיצוי:
ותני רב מיצה דמה. במתני' גבי חטאת העוף מיצה דמה ולא קתני הוזה דמה דס''ל דמיצוי נמי עיקר מצוה הויא ומעכב:
תָּא שְׁמַע: ''וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ חַטָּאת הִיא''. בִּשְׁלָמָא לְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ''וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה... חַטָּאת הִיא'', אֶלָּא לְרַב הוּנָא, מַאי ''וְהַנִּשְׁאָר''?
Traduction
The Gemara raises a difficulty with regard to the statement of Rav Huna. Come and hear a verse in the Torah: ''And he shall sprinkle of the blood of the sin offering upon the side of the altar; and the remainder of the blood shall be squeezed out at the base of the altar, it is a sin offering'' (Leviticus 5:9). Granted, according to the opinion of Rav Adda bar Ahava, who holds that the squeezing out of the blood is essential, this is as it is written: ''And the remainder of the blood shall be squeezed out at the base of the altar, it is a sin offering.'' This clause indicates that only after the blood has been squeezed out is it considered a valid sin offering. But according to the opinion of Rav Huna, what does the verse mean when it states: ''The remainder of the blood shall be squeezed out at the base of the altar, it is a sin offering''?
Rachi non traduit
בשלמא לרב אדא היינו דכתיב והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח וגו'. דההוא דנשאר אחר הזאה דהיינו מיצוי איקרי חטאת אלמא דשיריים דהיינו מיצוי מעכב:
אלא לרב הונא. דאמר מיצוי לא מעכב מאי והנשאר כיון דלא מעכב ל''ל דכתיב והנשאר:
Tossefoth non traduit
בשלמא לרב אדא בר אהבה היינו דכתיב והנשאר בדם ימצה. אע''ג דנשאר חטאת היא כלומר אע''ג דאין דם אלא מה שנשאר מן ההזאה עדיין היא חטאת ותלויה הזייתה במיצוי שהוא מעכב:
כִּדְתַנְיָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: שֶׁאִם נִשְׁאַר. וּמַאי ''חַטָּאת הִיא''? אַרֵישָׁא.
Traduction
The Gemara answers that Rav Huna explains this verse as it is taught in a baraita of the school of Rabbi Yishmael: The verse teaches that if any of the blood remains inside the bird it must be squeezed out, but there is no requirement to ensure that blood must remain so that it can be squeezed out. Consequently, even if one does not squeeze out any blood on the side of the altar, the offering is valid. And what is the meaning of the phrase: ''It is a sin offering''? This is referring to the first clause of the verse, i.e., it is a valid sin offering only if the blood is sprinkled on the side of the altar.
Rachi non traduit
להכי כתיב והנשאר לכדתנא דבי רבי ישמעאל שאם נשאר. כלומר אם נשאר מן הדם מצוה לעשות מיצוי אבל אם לא נשאר לא מעכב דמיצוי אינו מעכב:
ומאי חטאת היא. לאו כדקא בעית למימר דאוהנשאר ימצה קאי דליהוי משמע דבשיריים דהיינו מיצוי הוי עיקר חטאת דמיצוי מעכב:
אלא ארישיה דקרא קאי. אוהזה מדם החטאת באצבעו חטאת היא לומר דהזאה מעכבת ולא מיצוי:
Tossefoth non traduit
כדתניא דבי רבי ישמעאל שאם נשאר. פי' אם נשאר ימצה ואם לאו לא ימצה וליכא עיכובא:
ומאי חטאת היא ארישא. כלומר לא קאי חטאת היא אמיצוי אלא קאי ארישא דקרא דהיינו הזאה ושאר ענייני מליקה שכתובים קודם והנשאר:
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: אֶלָּא מֵעַתָּה, גַּבֵּי מִנְחָה דִּכְתִיב: ''וְהַנּוֹתֶרֶת''. הָכִי נָמֵי שֶׁאִם נִיתּוֹתַר? וְכִי תֵּימָא: הָכִי נָמֵי,
Traduction
Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: If that is so, consider the fact that it is written with regard to a meal offering: ''But that which is left of the meal offering shall be Aaron’s and his sons’; it is a thing most holy of the offerings of the Lord made by fire'' (Leviticus 2:3). Does this also mean that if some of the meal offering remains then it is given to the priests, but there is no need to ensure that some of it remains ab initio? And if you would say this is indeed the case,
Rachi non traduit
ה''נ שאם ניתותר. שכשקמץ את המנחה אם ניתותר דאיכא שיריים למצוה שפיר ואם לא ניתותר שאם חסרו שיריים בין קמיצה להקטרה לית לן בה:
וכי תימא הכי נמי. דשיריים לא מעכבי והתניא מסלתה ומשמנה דמצי למיכתב קרא מסלת ומשמן מאי מסלתה ומשמנה שיהא כל סלתה ושמנה קיים ואפילו שיריים דהכי משמע מסלתה מן הסלת שהיה בשעת קמיצה שהיה כולו אלמא דחסרון שיריים מעכבי (גבי שיריים נמי אמרינן דחסרון שיריים מעכב) והיכי אמרינן שאם לא ניתותר לא מעכב:
Tossefoth non traduit
אלא מעתה גבי מנחה דכתיב והנותרת ה''נ שאם ניתותר. כלומר גבי מנחה דכתיב והנותרת מן המנחה יאכלו אהרן ובניו ה''נ שאם ניתותר יאכלו ואם לא ניתותרו השיריים בין קמיצה להקטרה אין בכך כלום וכ''ת ה''נ והא תניא מסלתה וכו' משמע הכא דפשיטא ליה להש''ס שיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה פסול וקשיא דפ''ק דמנחות (דף ט.) פליגי רבי יוחנן ור''ל וקסבר חד מינייהו דמקטיר קומץ עליה וי''ל דנהי דמקטיר קומץ עליה מ''מ מודה שאותן השיריים אסורין באכילה כדמשמע לישנא דוהנותרת מן המנחה יאכלו וכו' דכי לא ניתותר (כלום) [כלומר] שחסרו השיריים לא אכלו כהנים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source