Vayedaber

Simple Havroutah

Me'ilah

Daf 2a

קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בַּדָּרוֹם – מוֹעֲלִין בָּהֶן. שְׁחָטָן בַּדָּרוֹם וְקִיבֵּל דָּמָן בַּצָּפוֹן, בַּצָּפוֹן וְקִיבֵּל דָּמָן בַּדָּרוֹם,

Traduction

MISHNA: Offerings of the most sacred order that were disqualified before their blood was sprinkled on the altar, e.g., if one slaughtered them in the south of the Temple courtyard, and not in the north as required, are subject to the following halakha: One is liable for misusing them, i.e., one who derives benefit from them must bring a guilt offering and pay the principal and an additional one-fifth of their value. If he improperly slaughtered them in the south of the courtyard and properly collected their blood in the north, or even if he properly slaughtered them in the north of the courtyard but improperly collected their blood in the south, although the more significant rite was performed improperly, one is liable for misuse if he derives benefit from the animals.

Rachi non traduit

מתני' קדשי קדשים ששחטן בדרום. אע''ג דדינן לישחט בצפון לא יצאו מקדושתן לגבי מעילה שהנהנה מהן שוה פרוטה מעל. כיצד שחטן וכו' דלא תימא שחטן בדרום וקיבל דמן בצפון דהא הוי עיקר עבודה דמקבלה ואילך מצות כהונה ומקבלה ואילך הוי בצפון אלא אפילו שחטן בצפון וקיבל דמן בדרום אף על גב דקבלה דהיינו עיקר עבודה היא בדרום שלא כדינן אפילו הכי מועלין בהן:

Tossefoth non traduit

מתני' קדשי קדשים. כגון חטאת ואשם ושלמי צבור שיש בהן מעילה עד שיהא בהן שעת היתר לכהנים דהיינו לאחר זריקה דעד שעת זריקה מיקרו קדשי ה' ובאימורים אף לאחר זריקה אבל בקדשים קלים אין בהן מעילה עד לאחר זריקה שאז הוברר חלק גבוה ואז יש מעילה באימוריהן:

ששחטן בדרום. ודינן לישחט בצפון כדאי' בפ' איזהו מקומן (זבחים דף מז.) מועלין בהן בגמרא מפרש מאי רבותא וא''ת האי ששחטן בדרום היכי דמי אי דקבל בצפון הא למה לי תנינא בסמוך בסיפא ואי דקבל בדרום אם כן ברישא הוי ליה למיתני ששחטו בדרום וקבל בצפון וכן שחטו בצפון וקבל בדרום דלא הוי רבותא כל כך כמו ששחטו בדרום וקבל בדרום דסדר משנתינו כך הוא ששונה אותו שיש בו חידוש יותר בסיפא כדעביד בגמ' צריכותא ולפי זה ששונה חידוש זה ברישא א''כ תני זו ואין צריך לומר זו והדר תני לא זו אף זו ואין זו שיטת תנאים דכולל ברישא שינוי מקום דדרום והדר מפרש כיצד קתני כלומר כיצד הוי שינוי מקום דדרום שאמרו כגון ששחטן בדרום וקבל בצפון כו' אבל שחטן בדרום וקבל בדרום בהא לא מיירי מתני' ונראה לפום ריהטא דבכי ה''ג לית בהו מעילה מדלא מפרש להו במתניתין ויש טעם בדבר משום דשינה בהו כ''כ מיהו נראה למהר''ר פרץ שי' דאין זו סברא דהא בגמ' מפרש טעמא דמתניתין דמועלין בהן אע''ג דשינה ועשה בפסול משום דהוא ראוי לקדשים קלים וא''כ מה לי חד פסול מה לי תרי פסולי לכן נ''ל דהוא הדין בשחט וקבל בדרום דמועלין והא דלא תני במתניתין אע''ג דהוא רבותא טפי כך דרך משנה ולפי ששונה כל אחד בפני עצמו לא חש לשנותם ביחד כדאשכחן בפ' הבא על יבמתו (יבמות דף נג:) דקתני הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד כו' ובגמרא תני אפילו שניהם ובמשנה שייריה אע''ג דהוי רבותא טפי משום דמסתמא כיון דשמעת חדא לריעותא ה''ה בתרתי:

שחטן בדרום וקבל דמן בצפון שחטן בצפון וקבל דמן בדרום. בגמ' מפרש [הא] דתנן קבל בדרום לרבותא דאע''ג דשינה בקבלה דעיקר עבודה היא מ''מ מועלין שחט ביום וזרק בלילה שחט בלילה וזרק ביום כך הגירסא ברוב הספרים ונראה לר''י שהוא שיבוש דאית ליה למיתני אותו שהוא חידוש יותר בסיפא כמו גבי דרום אלא גרסינן איפכא שחט בלילה וזרק ביום שחט ביום וזרק בלילה דזריקה עיקר עבודה והויא חידוש יותר כששינה בזריקה דאיכא מעילה ולהכי שביק קבלה גבי לילה ונקט זריקה משום דאי אפשר לצמצם שתהא שחיטה ממש בסוף הלילה והקבלה מיד ביום דקבלה ושחיטה תכופות זו לזו:

שָׁחַט בַּיּוֹם וְזָרַק בַּלַּיְלָה, בַּלַּיְלָה וְזָרַק בַּיּוֹם, אוֹ שֶׁשְּׁחָטָן חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ – מוֹעֲלִין בָּהֶן.

Traduction

The same halakha that applies if the location of the sacrificial rites was altered likewise applies if the time of those rites was altered. Accordingly, if one properly slaughtered them during the day and improperly sprinkled their blood at night, or if he improperly slaughtered them at night and properly sprinkled their blood during the day, one is liable for misuse if he derives benefit from the animals. Or in a case where one slaughtered them with the intent to partake of their meat or sprinkle their blood beyond its designated time, rendering it piggul, or outside its designated area, disqualifying the offering, he is liable for misusing them if he derives benefit from the animals.

Rachi non traduit

וכן אם שחט ביום וזרק דמן בלילה. אע''ג דלילה לאו זמן הקרבה היא מועלין בהן:

וכן אם שחט בלילה וזרק ביום. והאי כל דכן הוא דמועלין בהן דהא זריקה דהיא עיקר עבודה הוית ביום וזו ואין צריך לומר זו קתני:

או ששחטן. בצפון ביום וחישב עליהן לאוכלן חוץ לזמנן דהיינו פיגול ויש בו כרת:

או חוץ למקומן. דהיינו פיגול ואין בו כרת אפ''ה מועלין בהן. ותרוייהו פיגול דחוץ לזמנו ופיגול דחוץ למקומו מחד קרא נפקי (זבחים דף כח.) מואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו וגו' דאיתקש חוץ למקומו לחוץ לזמנו וקרי ליה פיגול אבל לא הוי פיגול גמור דליחייב עליה כרת:

כְּלָל אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: כָּל שֶׁהָיָה לָהּ שְׁעַת הֶיתֵּר לַכֹּהֲנִים – אֵין מוֹעֲלִין בָּהּ, וְכָל שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ שְׁעַת הֶיתֵּר לַכֹּהֲנִים – מוֹעֲלִין בָּהּ.

Traduction

Rabbi Yehoshua stated a principle with regard to misuse of disqualified sacrificial animals: With regard to any sacrificial animal that had a period of fitness to the priests before it was disqualified, one is not liable for misusing it. Misuse applies specifically to items consecrated to God, which are not permitted for human consumption at all. Once the offering was permitted for consumption by the priests, it is no longer in that category. And with regard to any sacrificial animal that did not have a period of fitness for the priests before it was disqualified, one is liable for misusing it if he derives benefit from it, as it remained consecrated to God throughout.

Rachi non traduit

כלל אמר רבי יהושע כל שהיתה לה שעה היתר לכהנים. ושוב נפסלה מהם:

אין מועלין בה. דלא קרינא בה מקדשי ה' (ויקרא ה) הואיל וכבר היתה ראויה לכהנים:

Tossefoth non traduit

כל שהיה לה שעת היתר לכהנים. שנעשית בזריקה אין מועלין דלא קרינא בהו קדשי ה':

אֵיזוֹ הִיא שֶׁהָיָה לָהּ שְׁעַת הֶיתֵּר לַכֹּהֲנִים? שֶׁלָּנָה, וְשֶׁנִּטְמְאָה, וְשֶׁיָּצְאָה.

Traduction

Which is the sacrificial animal that had a period of fitness for the priests? This category includes a sacrificial animal whose meat remained overnight after its blood was presented on the altar and therefore came to have the status of notar and was therefore disqualified, and one that was disqualified when it became ritually impure, and one that left the Temple courtyard and was thereby disqualified. All of these disqualifications transpired after consumption of the sacrificial meat was permitted, and therefore one who derives benefit from these offerings is not liable for misuse.

Rachi non traduit

ואיזו היא שהיתה לה שעת היתר לכהנים שלנה ושנטמאת. דהואיל ושחיטה וזריקה הוו כראוי דהיתה ראויה לכהנים אע''ג דשוב נפסלה בלינה או ביוצא דהשתא לית בה היתר לכהנים אין מועלין בה:

שלנה. הבשר לאחר זריקה או שנטמאת או שיצאת חוץ לקלעים לאחר זריקה דאף על גב דהשתא אינה ראויה לכהנים הואיל והיתה לה שעת הכושר קודם שנפסלה:

וְאֵיזוֹ הִיא שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ שְׁעַת הֶיתֵּר לַכֹּהֲנִים? שֶׁנִּשְׁחֲטָה חוּץ לִזְמַנָּהּ, חוּץ לִמְקוֹמָהּ, וְשֶׁקִּיבְּלוּ פְּסוּלִין וְזָרְקוּ אֶת דָּמָה.

Traduction

And which is the sacrificial animal that did not have a period of fitness for the priests? It is a sacrificial animal that was slaughtered with the intent to partake of it or sprinkle its blood beyond its designated time, or outside its designated area, or one that those unfit for Temple service collected and sprinkled its blood. All of these disqualifications took effect before consumption of the sacrificial meat was permitted. The offerings therefore remain consecrated to God, and one is liable for misuse if he derives benefit from them.

Rachi non traduit

ואי זו היא שלא היתה לה כו' שנשחטה חוץ לזמנה וכו'. וה''ה לכל הני דתנא ברישא שחטה בדרום או בלילה שלא היה להן שעת היתר לכהנים. והיינו טעמא דנקיט הני תרין דחוץ לזמנו וחוץ למקומו טפי מכל הני דתנא ברישא דמועלין בהן דהני תרי איתקוש אהדדי ומחד קרא נפקי במס' זבחים (דף כח.) מואם האכל יאכל וגו':

ושקבלו פסולין וזרקו את דמה. בטמאין מיירי ובקרבנות יחיד דלא הותרה בהן טומאה:

ושקבלו פסולין. בעלי מומין וה''ה נמי דתני ברישא להא:

גְּמָ' קָתָנֵי: קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בַּדָּרוֹם – מוֹעֲלִין בָּהֶן. פְּשִׁיטָא, מִשּׁוּם דִּשְׁחִיטָתָן בַּדָּרוֹם אַפֵּיקִינּוּן מִידֵי מְעִילָה?

Traduction

GEMARA: The mishna teaches: With regard to offerings of the most sacred order that were disqualified before their blood was sprinkled on the altar, e.g., if one slaughtered them in the south of the Temple courtyard, one who derives benefit from them is liable for misusing them. The Gemara asks: Isn’t it obvious? Just because their slaughter was performed in the south, should we revoke their status as subject to the halakhot of misuse?

Tossefoth non traduit

פשיטא משום דשחטן בדרום אפקינון מידי מעילה. וא''ת לישני דהא קמ''ל דזריקה לא מהניא בהו לאפוקי מידי מעילה י''ל דהא פשיטא הוא כיון שהזריקה בפסול דלא מהניא ולא מידי ועוד י''ל דלפי מה שפירש מורי ניחא שפיר ולקמיה אפרש בעזרת השם:

אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וְאָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: קָדָשִׁים שֶׁמֵּתוּ – יָצְאוּ מִידֵּי מְעִילָה דְּבַר תּוֹרָה, הָכִי נָמֵי קָדְשֵׁי קָדָשִׁים לְגַבֵּי דָרוֹם, כְּמָה דְּחַנְקִינּוּן דָּמֵי.

Traduction

The Gemara answers: It was necessary for the mishna to mention the case of slaughtering them in the south, as it might enter your mind to say that since Ulla says that Rabbi Yoḥanan says: Sacrificial animals that died without being sacrificed are excluded from being subject to the halakhot of misuse by Torah law, so too, in the case of offerings of the most sacred order that were improperly slaughtered in the south, they are considered as though they were strangled to death, and therefore they are no longer subject to misuse.

Rachi non traduit

גמ' ס''ד אמינא הואיל ואמר עולא. לקמן בפרק ולד חטאת (מעילה דף יב.) קדשים שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה אבל מדרבנן אית בהו מעילה כדאיתא לקמן:

כמאן דחנקינון דמו. וליהוו כקדשים שמתו דיצאו מידי מעילה דלא חזו לא לגבוה ולא להדיוט דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים קמ''ל דלא:

Tossefoth non traduit

קדשים שמתו יצאו מידי מעילה כו'. דכיון שהולכין לאיבוד לא איקרו קדשי ה':

קָא מַשְׁמַע לַן: קָדָשִׁים שֶׁמֵּתוּ – לָא חֲזוּ כְּלָל. אֲבָל דָּרוֹם – נְהִי דְּאֵינוֹ רָאוּי לְקָדְשֵׁי קָדָשִׁים, אֲבָל רָאוּי הוּא לְקָדָשִׁים קַלִּים.

Traduction

Consequently, the mishna teaches us that although they were slaughtered improperly, they are not considered to have the status of sacrificial animals that died, as those are not fit at all. But with regard to slaughtering an animal in the south, although this is not fitting for offerings of the most sacred order, yet the act is still classified as slaughter of sacrificial animals, as slaughter in the south is fitting for offerings of lesser sanctity.

Rachi non traduit

קדשים שמתו וכו' אבל ראוי הוא לקדשים קלים. כדתנן באיזהו מקומן (זבחים דף נה.) קדשים קלים שחיטתן בכ''מ בעזרה:

לְמָה לִי לְמִיתְנֵי כָּל הָנֵי?

Traduction

§ The Gemara asks: Why do I need the mishna to teach all of these different cases? It could have mentioned just one case, from which one would have derived the principle that even in a situation where the rite of the offering is not performed in the proper manner, the animal can still be subject to the halakhot of misuse.

Rachi non traduit

למה לי למיתני כל הני. דתני במתניתין דמועלין בהן ליתני חדא מינייהו ואע''ג דלא נעשית כמצותו מועלין בו וממילא ידענא דה''ה לכל הני:

צְרִיכִי: אִי תְּנָא שְׁחָטָן בַּדָּרוֹם וְקִיבֵּל דָּמָן בַּצָּפוֹן, הָכָא דְּאִית בְּהוּ מְעִילָה, מִשּׁוּם דְּקַבָּלָה בַּצָּפוֹן הוּא. אֲבָל שְׁחָטָן בַּצָּפוֹן וְקִיבֵּל דָּמָן בַּדָּרוֹם, הוֹאִיל וְקִיבֵּל בַּדָּרוֹם הוּא – נָפֵיק מִידֵי מְעִילָה.

Traduction

The Gemara explains: All these cases are necessary. If the mishna had taught only the case of one who improperly slaughtered them in the south of the courtyard and properly collected their blood in the north, one might have thought that it is only here, in this case, that the animals are subject to the halakhot of misuse, as the collection of the blood was in the north. But if he slaughtered them in the north and collected their blood in the south, since the collection, which is a more fundamental rite than the slaughter, is in the south, one might think that they are removed from the status of being subject to the halakhot of misuse. Therefore, the mishna mentions that case as well.

Rachi non traduit

דקבלה בדרום היא. דהיא עיקר עבודה:

וְאִי תְּנָא הַאי, הֲוָה אָמֵינָא: יְמָמָא זְמַן הַקְרָבָה הוּא, אֲבָל שְׁחָטָהּ בַּלַּיְלָה וְזָרַק בַּיּוֹם – לַיְלָה לָאו זְמַן הַקְרָבָה, וְהַאי דְּשָׁחֵט בַּלַּיְלָה – דְּנָפֵיק מִידֵי מְעִילָה!

Traduction

And if the mishna had taught only these aforementioned cases, I would say that only in such situations is the offering subject to the halakhot of misuse, as they were at least sacrificed during the day, which is the appropriate time for sacrifice. But if one slaughtered an offering at night and sprinkled its blood during the day, it would not be subject to the halakhot of misuse, as night is not the appropriate time for sacrifice, and therefore in this case of one who slaughtered at night, the animal is removed from its status of being subject to the halakhot of misuse.

Rachi non traduit

משום דיממא זמן הקרבה הוא:

ה''ג אבל שחט בלילה וזרק ביום ובלילה לאו זמן הקרבה הוא והאי דשחט בלילה אימא וכו':

וְאִי תְּנָא שְׁחָטָהּ בַּלַּיְלָה, הֲוָה אָמֵינָא: הוֹאִיל וְקִבֵּל דָּמָה בַּיּוֹם – אִית בַּהּ מְעִילָה, אֲבָל שְׁחָטָן בַּיּוֹם וְזָרַק דָּמָן בַּלַּיְלָה, הוֹאִיל וְלָאו זְמַן הַקְרָבָה הוּא – כְּמַאן דְּחַנְקִינּוּן דָּמֵי, וְלָא אִית בְּהוּ מְעִילָה, קָמַשְׁמַע לַן.

Traduction

And if the mishna had taught only the case where he slaughtered it at night and collected the blood during the day, I would say: Since he collected the blood during the day, as required, the offering retains its status and is subject to the halakhot of misuse. But if he slaughtered animals during the day and sprinkled their blood, which is the main act of sacrifice, at night, since it is not a time fit for sacrifice, it is considered as though they were strangled, and they are not subject to the halakhot of misuse. Therefore, the mishna teaches us all of these cases.

Rachi non traduit

ואי תנא שחטה בלילה וכו' אבל שחט ביום וזרק בלילה. וה''ה אם שחט בלילה וזרק בלילה דזריקה דעיקר עבודה היא הויא בלילה:

אימא כמאן דחנקינון דמי קא משמע לן. דמועלין דלילה לאו מחוסר זמן הוא. והאי בעל הש''ס דייק ממתניתין ולא ס''ל דזו ואצ''ל זו קתני:

חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ. לְמַאי חֲזוּ?

Traduction

§ The mishna teaches: If one slaughtered sacrificial animals with the intent to partake of their meat or sprinkle their blood beyond its designated time, rendering them piggul, or outside its designated area, disqualifying them, he is liable for misusing them if he derives benefit from them. The Gemara asks: For what are these sacrificial animals fit? Since they are unfit for both sacrifice and consumption by the priests, even in the case of offerings of lesser sanctity, why are they considered as consecrated items that are subject to misuse?

Rachi non traduit

חוץ לזמנו וחוץ למקומו למאי חזו. כלומר כל הני דתני במתניתין בדין הוא דמועלין בהן דהאי דשחטן בדרום ראוי לקדשים קלים כדאמרינן לעיל ושחט בלילה נמי או זרק בלילה דין הוא דמועלין בהן דלילה לאו מחוסר זמן הוא אלא שחט על מנת להקטיר חוץ לזמנו או חוץ למקומו למאי חזיא הא שחיטה דמועלין בה הא פגול הוי ולא חזו לא אימורין [לגבוה] ולא בשר לכהנים ולא הוו קדשים ראויין כלל ואמאי מועלין בהן:

Tossefoth non traduit

חוץ לזמנו וחוץ למקומו למאי חזו. כלומר הוה ליה למימר דהוי כמאן' דחנקינהו דלא חזו למידי וקשה דמאי פריך השתא [כל הני דתני במתניתין] כיון דאיכא מ''ד אם עלו לא ירדו לא אמרינן כמאן דחנקינון כל שכן דניחא טפי חוץ לזמנו וחוץ למקומו דלא נימא כמאן דחנקינהו דהא לכולי עלמא אם עלו לא ירדו כדפרישית לקמן לכן נ''ל דגרסינן חוץ למקומו למה לי כלומר פשיטא דלא הוי כמאן דחנקינהו מטעמא דעלו לא ירדו כדפרישית דעדיף מכולהו ומשני הואיל ומרצה לפיגולו כלומר הא קמ''ל דזריקה לא מפקע מידי מעילה דסד''א דאע''ג דפסולה מ''מ מרצה לקבוע פיגול ולחייב כרת (ואע''ג) דבעינן בפיגול כהרצאת כשר וא''כ תועיל נמי להוציאה מידי מעילה קמ''ל ונראה דוחק לפרש שלא היה יודע המקשה האמת שבא לומר דזריקה לא מפקע מידי מעילה והא פי' לעיל דעל כרחיה הוא ממילתיה דר' יהושע לכן נראה למורי הכי דגרס שפיר למאי חזו כלומר ודאי ידענא דרבותא משום זריקה ע''כ כדפרישית מיהו מה חידוש יש כיון שאין שום ראויות בזריקה מהיכי תיתי דמפקע מידי מעילה ומשני הואיל ומרצה לפיגולו ולהכי סלקא דעתך דזריקה מפקע מידי מעילה קמ''ל דלא:

הוֹאִיל וּמְרַצִּין לְפִיגּוּלִין.

Traduction

The Gemara answers: Since sprinkling their blood on the altar renders them accepted in that they receive their status of being subject to piggul, therefore they have still not entirely lost their sanctified status and are subject to misuse. In other words, an offering with regard to which there was an improper intention is rendered piggul only if all its permitting factors, one of which is sprinkling the blood, are performed properly (see Zevaḥim 28b). The fact that its permitting factors are important for the purpose of rendering it subject to piggul shows that the offering has not lost its consecrated status.

Rachi non traduit

ומשני הואיל ומרצין לפיגולן. כלומר הואיל והאי שחיטת פיגול חשיבא כולי האי דלעולם לא מיקבע בפיגול לחייבו כרת עד שיקרבו כל מתירין שיזרק הדם כדאמרינן במס' זבחים (דף כח:) פגול הוא לא ירצה ואמרינן כהרצאת כשר דכתיב ביה ירצה לכפר כך הרצאת פסול דפיגול מה הרצאת כשר לא הורצה עד שיקרבו כל מתיריו לשמו כך הרצאת פסול לא נקבע פסול פיגול לחייבו כרת עד שיקרבו כל מתיריו לשם פיגול והיינו מרצין שמרצה (לצורך) הזריקה למקבעיה בפיגול וכיון דהא זריקה חשובה כל כך דצריכה מרצין לפיגול אכתי לא יצאת מקדושתה ומועלין בה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source