Vayedaber

Simple Havroutah

Kritouth

Daf 20b

כְּגוֹן שֶׁנִּתְכַּוֵּין לְכַבּוֹת וּלְהַבְעִיר, דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר: הַבְעָרָה לְלָאו יָצָאת,

Traduction

This is referring to a case where he intended both to extinguish and to kindle. The Torah singles out the labor of kindling on Shabbat, as it is written: ''You shall not kindle fire in all your dwelling places on the day of Shabbat'' (Exodus 35:3). The Sages disagree with regard to the interpretation of this verse. As the first tanna holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who says: Kindling was singled out from the general category of prohibited labors in order to teach that it is unlike other labors, teaching that it is a regular prohibition, i.e., it is punishable only with lashes and does not entail karet or stoning for an intentional transgression, or a sin offering for an unwitting transgression. Consequently, he is not liable to bring a sin offering for the kindling.

וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק סָבַר לַהּ כְּרַבִּי נָתָן, דְּאָמַר: הַבְעָרָה לְחַלֵּק יָצָאת.

Traduction

And Rabbi Eliezer, son of Rabbi Tzadok, holds in accordance with the opinion of Rabbi Natan, who says: Kindling was singled out in the Torah to divide the various primary categories of labor and to establish liability for the performance of each of them. According to this opinion, the prescribed punishments for kindling are the same as for the rest of the prohibited labors.

רָבָא אָמַר: לְהַקְדִּים אִיכָּא בֵינַיְיהוּ.

Traduction

Rava said yet another explanation of the disagreement in the baraita: The difference between them involves a case where one intended to ignite the lower coals and subsequently extinguish the upper coals, and instead he extinguished the upper ones and ignited the lower ones simultaneously. Since he performed the extinguishing first and did not perform it after he ignited as he had intended, the first tanna rules he is liable to bring only one sin offering. By contrast, Rabbi Eliezer, son of Rabbi Tzadok, maintains there is no exemption for performing the prohibited labors in a different sequence than intended.

Rachi non traduit

להקדים איכא בינייהו. שנתכוין להדליק תחלה ואחר כך לכבות והדליק וכבה בחתייה אחת תנא קמא חייש למוקדם ומאוחר הילכך לתרתי ליכא לחיוביה דשמא כבה תחילה ולמפטריה בולא כלום נמי לא דנהי דאקדומי לא אקדמיה אחורי נמי לא אחר הילכך מחייב חדא ורבי אליעזר לא חייש למוקדם ולמאוחר הילכך מחייב תרתי:

רַב אָשֵׁי אָמַר: כְּגוֹן שֶׁנִּתְכַּוֵּין לְכַבּוֹת וְהוּבְעֲרוּ מֵאֵילֵיהֶן, וְתַנָּא קַמָּא סָבַר לַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאָמַר: דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין – פָּטוּר, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין – חַיָּיב.

Traduction

Rav Ashi said another explanation: The baraita is referring to a case where he intended to extinguish a flame and he was not aware that the bottom coals would be kindled. Rather, they ignited by themselves, as he moved aside and extinguished the upper coals. And the first tanna holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who says: If one commits an unintentional act, an action from which an unintended prohibited result ensues on Shabbat, as he did not intend to perform a prohibited labor, he is exempt. And Rabbi Eliezer, son of Rabbi Tzadok, holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says: One who commits an unintentional act from which a prohibited labor inadvertently results is liable.

Rachi non traduit

רב אשי אמר שנתכוין לכבות. ולא להבעיר שלא היה יודע שסוף תחתונות להבעיר:

Tossefoth non traduit

סבירא ליה כרבי יהודה דאמר דבר שאינו מתכוין חייב. ואם תאמר לפי מה שפירש הר''י פרק קמא דכתובות (דף ה) הא דאמר ר' יהודה דבר שאינו מתכוין אסור מדרבנן דוקא ולא מן התורה קשה דהכא משמע דמדאורייתא קאמר דמחייב חטאת ויש לומר דהכא היינו טעמא דמחייב רבי יהודה משום דהוי פסיק רישיה ולא ימות ואם תאמר אם כן אפילו רבי שמעון מודה ומאי קאמר תנא קמא סבירא ליה כרבי שמעון כו' ויש לומר דהכא הוי טעמא דמלאכה שאינו צריך לגופה ורבי יהודה ורבי שמעון לטעמייהו והאי דנקט טעמא דדבר שאינו מתכוין לא נצרכה דהא מלאכה שאינו צריך לגופו הוא ועוד דסבר שאינו מתכוין הוא דאינו חפץ בהבערתן של הגחלים שאינו נהנה מהם אבל בההיא דקתני החותה גחלים להתחמם בהם לא נקט מתכוין ושאינו מתכוין שהרי להתחמם הוא עושה אבל מלאכה שאינו צריך לגופה היא ולכך פטר ר''ש דאע''ג דפסיק רישיה היא כיון דמלאכה שאינו צריך לגופה היא ופטור ואם תאמר ההיא דפרק הבונה (שבת קג.) דקאמר אפילו תימא בארעא שאינו אגם דלא מתכוין פי' ופוטר כר''ש ופריך והא אביי ורבא דאמרי תרווייהו מודה ר''ש בפסיק רישיה ולא ימות פירוש אי אפשר שלא יפה הקרקע ומאי פריך מכל מקום מלאכה שאין צריך לגופה היא ויש לומר דהתם ס''ד דהוה פסיק רישיה ולא ימות דניחא ליה ולכך משני דעביד בארעא דחבריה דהוה פסיק רישיה דלא ניחא ליה וכן מביא הערוך דפסיק רישיה דלא ניחא ליה שרי מההיא (סוכה דף לג:) דממעטין בלולב בי''ט ופריך והא מתקן לא צריכא דאית ליה הושענא אחריתי אי נמי דאין צריך לגופה אף על גב שמתקנה שרי:
[ועי' עוד תוס' שבת מא: ד''ה מיחם ומ''ש שם על צדו]:

תָּנוּ רַבָּנַן: הַחוֹתֶה גֶּחָלִים בְּשַׁבָּת לְהִתְחַמֵּם בָּהֶם וְהוּבְעֲרוּ מֵאֵילֵיהֶן – תָּנֵי חֲדָא: חַיָּיב, וְתָנֵי אִידַּךְ: פָּטוּר. הָדְתַנְיָא: חַיָּיב, קָסָבַר: מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ – חַיָּיב עָלֶיהָ. וְהָא דִּתְנָא: פָּטוּר, קָסָבַר: מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ פָּטוּר עָלֶיהָ.

Traduction

The Sages taught in a baraita: Concerning one who stokes coals on Shabbat with the intention to move them in order to be warmed by them, and they ignited by themselves; it is taught in one baraita that he is liable and it is taught in another baraita that he is exempt. The Gemara explains: The reason for that which is taught in the first baraita, i.e., that he is liable, is that this tanna holds that one who performs a labor on Shabbat that is not necessary for its own sake, i.e., he performs the labor for a purpose other than the direct result of the action, is held liable for it. And the reason for that which is taught in the second baraita, i.e., that he is exempt, is that he holds that one who performs a labor that is not necessary for its own sake is exempt from liability for it.

Rachi non traduit

שאינה צריכה לגופה. כגון זה שאינו צריך להבעירן אלא להתחמם בחתייתן ומכל מקום יודע היה שיתבערו ועל מנת כן עשה וה''ל מתכוון מיהו מלאכה שאינה צריכה לגופה הויא הך הבערה:

הֲדַרַן עֲלָךְ סָפֵק אָכַל חֵלֶב

Traduction

MISHNA: If one consumed an olive-bulk of blood that spurted during the slaughter of a domesticated animal, an undomesticated animal, or a bird, whether it is a kosher or non-kosher species; or if one consumed blood that flowed after stabbing an animal or killing it in a manner other than by ritual slaughter, or blood that spurted after ripping the animal’s windpipe or gullet, or blood that spurted during bloodletting with which the soul departs, one is liable to receive karet for consuming it intentionally or to bring a sin offering for consuming it unwittingly.

מַתְנִי' אָכַל דַּם שְׁחִיטָה, בַּבְּהֵמָה בְּחַיָּה וּבָעוֹף, בֵּין טְמֵאִין בֵּין טְהוֹרִין, דַּם נְחִירָה, דַּם עִיקּוּר, דַּם הַקָּזָה שֶׁהַנְּשָׁמָה יוֹצְאָה בּוֹ – חַיָּיבִין עָלָיו.

Traduction

But with regard to blood of the spleen, blood of the heart, blood of eggs, blood of grasshoppers, or blood of exudate [tamtzit], i.e., that oozes from the neck of the animal after the initial spurt of its slaughter concludes,one is not liable for consuming it. Rabbi Yehuda deems one liable in the case of blood of exudate.

Rachi non traduit

מתני' אכל דם שחיטה בבהמה. בין בבהמה בין בחיה בין בעופות:

בין דם נחירה ובין דם עיקור. שעקר סימניהם:

ובין דם ההקזה שהנשמה יוצאה בו חייבין עליו. כרת דדם הנפש הן. ובגמ' מפרש איזהו דם היקז שהנפש יוצאה בו:

Tossefoth non traduit

מתני' אכל דם שחיטה (נוהג) כו'. והקשה הר''י דבגמרא דריש מה בהמה חיה ועוף שמטמאין טומאה חמורה וטומאה קלה ועוף טמא אינו מטמא בגדים אבית הבליעה וא''כ אינו מטמא טומאה חמורה ומנלן דדמו אסור וי''ל דלמסקנא ניחא דמפיק ליה בכלל ובפרט וה''ק לעוף ולבהמה מה עוף ובהמה מיוחדין דאיתנהו במינייהו טומאה חמורה וטומאה קלה כגון בטהורין לאפוקי דגים וחגבים דאין במינם שום טומאה חמורה כו' וכן צריך לומר דקאמר מה בהמה ועוף כו' ויש בהן איסור והיתר ומפרש לקמן (כריתות דף כא:) איסור קמי שחיטה והיתר לאחר שחיטה א''כ עוף טמא ובהמה טמאה שאין להן היתר לאחר שחיטה מנא ליה אלא שמע מינה הכי קאמר במין בהמה ועוף איכא איסור והיתר ואפי' למ''ד אין שחיטה לעוף מן התורה נחירה מיהא בעי ואיכא איסור והיתר ומכל מקום נוכל לפרש איסור והיתר קודם מיתה איסור מן החי משום בשר מן החי ולאחר מיתה איכא היתר משום חי אבל גבי טומאה חמורה צ''ל כדפירשנו ובגמרא דקאמר אי מה בהמה שאינה באם על בנים אף עוף שאינו כו' ה''נ מצי למימר אי מה בהמה שמטמאה טומאה חמורה אף עוף כו' לאפוקי דם עוף טמא שאינו מטמא טומאה חמורה וה''נ הוה מצי לפרש אף עוף שאינו באם על הבנים כגון מזומן אבל שאינו מזומן לא:

דם עיקור. איכא דמפרש דם עיקור שנעקרו סימנין ממקום חיבורן אבל קשה כיון שאינה מתה על ידי כך והלכה למשה מסיני שיהא פסולה אבל טרפה אינה אם כן דמה אינו בכרת שאין הנשמה יוצאה בה לכן צריך לומר דם משחיטה שהיתה לאחר עיקור:

דם הקזה שהנשמה יוצאה בו. והוא הדין דבדם שחיטה ונחירה ועיקור בעינן שהנשמה יוצאה בו אלא לא איצטריך למימר רק גבי דם הקזה שאין רגילות שיקיז דם לבהמתו עד שיבא להם דם הנפש:

דַּם הַטְּחוֹל, דַּם הַלֵּב, דַּם בֵּיצִים, דַּם חֲגָבִים, דַּם הַתַּמְצִית – אֵין חַיָּיבִין עָלָיו, רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּיב בְּדַם הַתַּמְצִית.

Traduction

GEMARA: The Sages taught in a baraita: The verse states: ''And you shall consume no manner of blood'' (Leviticus 7:26). I would derive from here that even with regard to the blood of bipeds, i.e., human beings, and the blood of eggs, the blood of grasshoppers, and the blood of fish, all these are included in the prohibition against consuming blood. Therefore, the verse states: ''Whether it is of bird or of animal'' (Leviticus 7:26).

Rachi non traduit

דם ביצים. ביצי איל ושור. לשון אחר דם ביצים המוזרות שנתאדמו מחמת חמימות שישבה עליהן התרנגולת:

אין חייבין עליהן. כרת שאין כרת אלא בדם הנפש דכתיב (ויקרא י''ז:י''ד) כי נפש כל בשר דמו היא כל אוכליו יכרת:

Tossefoth non traduit

דם ביצים. פירש בקונטרס ביצת תרנגולת לשון אחר ביצי זכר וקשיא דבגמרא קאמר אוציא דם ביצים שאין מין בשר:

דם דגים אין חייבין עליו. משמע הא איסורא איכא וקשיא דבגמרא קאמר אמר רב דם דגים שכינסו אסור ומותיב ליה מברייתא ואמאי ליסייעיה ממתניתין ויש לומר אין הכי נמי הוה מצי למימר וליטעמיך תיקשי ליה ממתניתין:

גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן: ''כָּל דָּם לֹא תֹאכְלוּ'', שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִילּוּ דַּם מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם, דַּם בֵּיצִים, דַּם חֲגָבִים, דַּם דָּגִים, הַכֹּל בַּכְּלָל? תַּלְמוּד לוֹמַר: ''לְעוֹף וְלִבְהֵמָה'',

Traduction

The baraita explains the derivation from the verse: Just as birds and animals are unique in that they have the capacity for both a light form of ritual impurity, if they become impure after they are slaughtered, in which case they are considered impure food, and a severe form of impurity, if they die without valid ritual slaughter, and they have the possibility of being forbidden or permitted, and they are a type of meat, so too, everything that has the capacity for both a light form of impurity and a severe form of ritual impurity, and has the possibility of being forbidden or permitted, and is a type of meat, is included in the prohibition.

מָה עוֹף וּבְהֵמָה מְיוּחָדִין, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן טוּמְאָה קַלָּה וְטוּמְאָה חֲמוּרָה, וְיֵשׁ בָּהֶן אִיסּוּר וְהֶיתֵּר, וְהֵן מִין בָּשָׂר – אַף כֹּל שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן טוּמְאָה קַלָּה.

Traduction

I will therefore exclude the blood of bipeds, as they have the capacity for a severe form of ritual impurity, i.e., the impurity of a corpse, but they do not have the capacity for a light form of ritual impurity, since the halakhot of the impurity of food do not apply to the human body.

Rachi non traduit

גמ' טומאה קלה. טומאת אוכלין בכביצה:

טומאה חמורה. כשהיא נבלה מטמאה במשא. ויש בהן איסור קודם שחיטה והיתר לאחר שחיטה:

Tossefoth non traduit

שיש בהן טומאה חמורה וטומאה קלה ויש בהן איסור והיתר והן מין בשר. וקשיא לרבינו ברוך למה צריך לכל הני צדדין דבחד מינייהו סגי דאוציא דם מהלכי שתים שאין בהן טומאה קלה וכן בצד של היתר ואיסור סגי:

אוֹצִיא דַּם מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם – שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן טוּמְאָה חֲמוּרָה, וְאֵין בָּהֶן טוּמְאָה קַלָּה.

Traduction

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source