Le texte Le vocabulaire Les révisions
Bekhoroth
Daf 32b
יִגָּאֵל'' דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי? אִם אֵינוֹ עִנְיָן לַחֲרָמִים — תְּנֵהוּ עִנְיָן לְמַעֲשֵׂר. אֵימָא תְּנֵהוּ עִנְיָן לִבְכוֹר? מַעֲשֵׂר גְּאוּלָּה כְּמוֹתוֹ.
Traduction
be redeemed'' that the Merciful One writes, why do I need it? If it is not referring to the matter of dedications, as can be inferred from the baraita, apply it to the matter of the animal tithe offering, teaching that it may not be sold. The Gemara raises a difficulty: One can say that instead of applying it to the animal tithe offering, apply it to the matter of a firstborn offering. The Gemara rejects this possibility: The prohibition against selling extends to the animal tithe offering, concerning which the expression of redemption is written, just like dedications, which is not so concerning the firstborn offering.
Rachi non traduit
תנהו ענין למעשר. למכירה:
מסתברא דאמעשר שדינן ליה שכן גאולה כמותו כך שמעתי. ויש לי הרבה להשיב חדא דקאמר אי בבעלים הקדש נינהו והרי הקדש בר פדייה שהרי קדשי בדק הבית נפדין כקדשי מזבח כדכתיב ואם המקדיש יגאל את ביתו ובעל כרחיך איצטריך למכתב בחרמים לא יגאל ועוד דקאמר תנהו ענין למעשר ומה לנו להביא לא יגאל אמעשר הרי כבר נאמר בו לא יגאל ואם למכירה קאמר היה לו עוד לומר אם אינו ענין לגאולה תנהו ענין למכירה אי נמי הוה ליה למימר לא יגאל דחרמים למה לי ש''מ לאפנויי ולדון גזירה שוה דמה כאן מכירה עמו אף מעשר מכירה עמו. הילכך מדומה לי דהכי מיבעי לך למיגרס אמר רבא לא ימכר דחרמים לא צריך והכי פירושה רבא אמר בלא גזירה שוה נפקא לן במעשר דאינו נמכר דלא ימכר דחרמים לא צריך הקדש נינהו והקדש אין הרשות ביד בעלים למוכרו לאחרים אלא לגזבר נמסר וה''נ כל כמה דאיתנהו ביד בעלים לא מזדבן חולין נינהו ונמכרין תנהו ענין למעשר דלא ימכר וכן עיקר:
רַב אָשֵׁי אָמַר: ''לֹא יִגָּאֵל'' דְּמַעֲשֵׂר — לֹא יִמָּכֵר הוּא. אָמַר רַב אָשֵׁי: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דִּכְתִיב: ''וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ לֹא יִגָּאֵל''.
Traduction
§ Rav Ashi says that the prohibition against selling the animal tithe offering is not derived from dedications, but rather from the case of the animal tithe offering itself. The phrase ''It may not be redeemed,'' written with regard to the animal tithe offering, is to be understood as meaning: It may not be sold. Rav Ashi further says: From where do I say this? As it is written: ''Then both it and that for which it is substituted shall be holy; it shall not be redeemed'' (Leviticus 27:33).
Rachi non traduit
מנא אמינא לה. מדלא אסר ליה אלא מחיים דאי גאולה בבעלים דוקא ולמידק הא לאחר שחיטה נגאל ותופס את דמיו:
אֵימָתַי עוֹשֶׂה תְּמוּרָה — מֵחַיִּים, אֵימָתַי אֵינוֹ נִגְאָל — מֵחַיִּים, הָא לְאַחַר שְׁחִיטָה — נִגְאָל, הָא בָּעֵי הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה!
Traduction
Rav Ashi elaborates: When does the animal tithe offering render a non-sacred animal for which it is exchanged consecrated as a substitute? Only when the animal tithe offering is alive. Similarly, when may the animal tithe offering not be redeemed by its owner? Only when it is alive, which indicates that it may be redeemed after its slaughter. But when redeeming a sanctified animal, it requires standing and valuation, i.e., it has to be set standing before a priest for him to evaluate it and only then is it redeemed (see Leviticus 27:11–12). How, then, can the animal tithe offering be redeemed after having been slaughtered?
Rachi non traduit
העמדה והערכה בעי אלא. ודאי ליתיה בתורת פדיון כלל ואינו קדוש לתפוס את דמיו בקדושה והאי לא יגאל לא ימכר הוא ומשום דעביד ביה עובדא דחול קאסר ליה רחמנא הילכך מחיים דחמירא קדושתיה אסור לאחר שחיטה דאקלישא קדושתיה דהא נשחט בחוץ לאכילת זרים שרי למכור:
Tossefoth non traduit
הא לאחר שחיטה נגאל הא בעי העמדה והערכה. תימה לוקמה במפרכסת דהרי היא כחיה לכל דבריה כדאמר בפ''ב דחולין (דף ל.) מדמי פסח מי אדחי הא תנא שחט בה שנים או רוב שנים כו' וי''ל דשמא זו היתה חשובה כחיה אף לענין תמורה והרב רבי שמעון מנייביל''א זצ''ל היה מפרש דהכא דנגמרה השחיטה כהלכתה לא חשיבא מפרכסת כחיה והכל פירשתי במרובה (ב''ק דף עו.) בשמעתין דפרה מטמאה טומאת אוכלין:
אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ, ''לֹא יִגָּאֵל'' — לֹא יִמָּכֵר הוּא.
Traduction
Rav Ashi continues: Rather, conclude from this verse that the phrase ''it may not be redeemed'' is not referring to redemption. Rather, it is actually to be understood as: It may not be sold. Accordingly, the prohibition against selling the animal tithe offering is in effect only while it is alive, as is the halakha with regard to a substitute; but once it is slaughtered, it may be sold.
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ הָיוּ בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ לֹא הָיוּ בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?
Traduction
The Gemara raises a difficulty: This works out well according to the one who says that animals consecrated to be sacrificed on the altar that were disqualified due to a blemish were included in the requirement of standing and valuation. But according to the one who says that animals consecrated to be sacrificed on the altar that were disqualified due to a blemish were not included in the requirement of standing and valuation, what is there to say? According to this opinion, the phrase ''It may not be redeemed'' can be interpreted literally, in contrast to Rav Ashi’s claim.
אֲנַן הָכִי קָאָמְרִינַן: מִי אִיכָּא דְּמֵחַיִּים לָא מִיפְּרִיק, וּלְאַחַר שְׁחִיטָה מִיפְּרִיק? אַלְּמָה לָא מֵחַיִּים דְּאַלִּימָא קְדוּשְׁתֵּיהּ — לָא מִיפְּרִיק, לְאַחַר שְׁחִיטָה דְּאַקֵּיל לֵיהּ קְדוּשְׁתֵּיהּ — מִיפְּרִיק!
Traduction
The Gemara explains: This is what we said, i.e., this is what we meant. The phrase ''It may not be redeemed'' cannot be understood literally, as is there ever an instance where an animal may not be redeemed when alive, and yet it may be redeemed after its slaughter? Since such a scenario is impossible, the verse must be referring to the prohibition against selling. The Gemara asks: But why can it not be said that an animal may be redeemed only after its slaughter? One can claim that when the animal is alive, since its sanctity is strong, it is logical to say that it may not be redeemed. Conversely, after its slaughter, when its sanctity is weak, it is logical to claim that it may be redeemed. If so, the phrase can be understood literally.
וְלָא כֹּל דְּכֵן הוּא? וּמָה מֵחַיִּים דְּאַלִּים לְמִיתְפַּס פִּדְיוֹנוֹ — לָא מִיפְּרִיק, לְאַחַר שְׁחִיטָה דְּלָא אַלִּים לְמִיתְפָּס פִּדְיוֹנוֹ — מִיפְּרִיק? אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ: ''לֹא יִגָּאֵל'' — לֹא יִמָּכֵר הוּא.
Traduction
The Gemara rejects this contention: But isn’t the opposite claim, that a slaughtered animal tithe offering may not be redeemed, based on an a fortiori inference: If, when the animal tithe offering is alive and its sanctity is strong enough to transfer that sanctity to its redemption money, just as it renders a non-sacred animal consecrated as a substitute, nevertheless it may not be redeemed, then after its slaughter, when its sanctity is not strong enough to transfer that sanctity to its redemption money, as at this stage it cannot render a non-sacred animal consecrated as a substitute, should it be able to be redeemed? In other words, the fact that substitution can be effected only with a living animal indicates that a strong sanctity is more easily transferable to another item than a weak sanctity. Rather, conclude from this that the phrase ''It may not be redeemed'' is actually to be understood as meaning that it may not be sold.
וְלִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ''לֹא יִמָּכֵר''! אִי כְּתַב רַחֲמָנָא ''לֹא יִמָּכֵר'', הֲוָה אָמֵינָא: אִיזְדַּבּוֹנֵי הוּא דְּלָא מִזְדַּבַּן, דְּקָא עָבֵיד עוֹבָדִין דְּחוֹל, אֲבָל אִיפְּרוֹקֵי — מִיפְּרִיק, דְּהָא עָיְילִי דָּמָיו לְהֶקְדֵּשׁ. לְהָכִי כְּתַב רַחֲמָנָא ''לֹא יִגָּאֵל'', דְּלָא אִיזְדַּבּוֹנֵי מִיזְדַּבַּן וְלָא אִיפְּרוֹקֵי מִיפְּרִיק.
Traduction
The Gemara raises a difficulty: But if so, let the Merciful One write explicitly: It may not be sold. The Gemara answers: Had the Merciful One written: It may not be sold, I would say that the animal tithe offering only may not be sold, as one who does so performs an act of a non-sacred item, by treating the consecrated animal in the same manner as a non-sacred animal and transferring its value to non-sacred money. But I would say that it may be redeemed, as in this manner its value becomes consecrated. Therefore, in order to counter this notion, the Merciful One writes: ''It may not be redeemed,'' which teaches both that the animal tithe offering may not be sold and that it may not be redeemed.
Rachi non traduit
גאולה משמע בבעלים ותופס ליה פדיונו דאי אין תופס פדיונו למה להו לבעליו לפדותו אלא לאו ש''מ לא ימכר משום עובדין דחול קאסר ליה קרא:
להכי כתב לא יגאל. דמדאפיק מכירה בלשון גאולה שמע מינה דלא איזדבוני מיזדבן הוא ולא אפרוקי מיפריק ובגאולה גרידתא ליכא לאוקמה דא''כ לא מצינן למידק הא לאחר שחיטה נגאל:
מַתְנִי' בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: לֹא יִמָּנֶה יִשְׂרָאֵל עִם הַכֹּהֵן לַבְּכוֹר, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין, וַאֲפִילּוּ גּוֹי.
Traduction
MISHNA: Beit Shammai say: An Israelite cannot be counted with the priest to partake of a blemished firstborn. And Beit Hillel deem it permitted for him to partake of it, and they deem it permitted even for a gentile to partake of a blemished firstborn.
Rachi non traduit
מתני' לא ימנה. אפי' אם זימן כהן אורח ישראל על הבכור בעל מום לא יאכל עמו:
גְּמָ' מַתְנִיתִין מַנִּי? רַבִּי עֲקִיבָא הִיא, דְּתַנְיָא: בְּכוֹר אֵין נִמְנִין עָלָיו אֶלָּא חֲבוּרָה שֶׁכּוּלָּהּ כֹּהֲנִים, דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֲפִילּוּ זָרִים. רַבִּי עֲקִיבָא מַתִּיר אֲפִילּוּ גּוֹי.
Traduction
GEMARA: The mishna teaches that Beit Hillel deem it permitted even for a gentile to partake of a blemished firstborn offering. The Gemara says: Whose opinion is expressed in the mishna? It is the opinion of Rabbi Akiva, as it is taught in a baraita: In the case of a blemished firstborn offering, only a group constituted entirely of priests may be counted to partake of it; this is the statement of Beit Shammai. And Beit Hillel say: The group may even be constituted of non-priests. Rabbi Akiva says that Beit Hillel deem it permitted even for a gentile to partake of a blemished firstborn. Evidently, Beit Hillel’s opinion in the mishna is in accordance with Rabbi Akiva’s explanation in this baraita.
Rachi non traduit
גמ' מתני'. דשרי עובד כוכבים באכילת בכור:
מני ר' עקיבא היא. דמתיר אליבא דב''ה קאמר ר' עקיבא דבית הלל מתירין אפי' עובד כוכבים:
Tossefoth non traduit
פסק מתני' מני רבי עקיבא היא. ואומר ר''י דהלכתא כב''ה דמתניתין דשרו אפי' לעובד כוכבים ולא כב''ה דברייתא דאסרי ופליגי אר' עקיבא דהוי סתם במתני' ומחלוקת בברייתא דהוי הלכתא כסתם דמתני' כדאיתא בהחולץ (יבמות דף מב:) וכ''ש דהכא דסתם לן כלשון ברייתא דעדיף משאר סתמי כדאיתא בסוף שבת (דף קנז.) והא דפרישנא בסמוך טעמא דרבי עקיבא מדכתיב כצבי וכאיל ואמרינן דאידך מוקים לה כר' אלעזר הקפר פי' דדריש בריש פרק שני דחולין (דף כח.) מה פסולי המוקדשים בשחיטה אף צבי ואיל בשחיטה ועוף אין לו שחיטה אלא מדברי סופרים משמע דר''ע לית ליה דרבי אלעזר הקפר אלא סבר לה כרבי דדריש שחיטה מוזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה דלמא הכי קיי''ל כרבי ואע''ג דרבי יוסי בר חנינא בנזיר בפרק מי שאמר (נזיר דף כט.) סובר דאין שחיטה לעוף מה''ת אין ראיה ממנו שיהא הלכה כן דתנא הוא כדמוכח התם ועוד דר''ע מצי סבר כר' אלעזר הקפר וגמר חד מצבי וחד מאיל כדפרישית לעיל בפ' שני (בכורות דף טו.) גבי מה צבי ואיל פטורין מן הבכורה כו' ובהלכות גדולות משמע שרוצה לפסוק כב''ה דברייתא ומשמע נמי דמדרבנן היא דפליגי ארבי עקיבא דפירשו שהחלב מותר לעובד כוכבים משום דאיתקש פסולי המוקדשים לאיל וצבי והבשר אסור להאכילו לעובד כוכבים מדרבנן ואין להביא ראיה דאסור לעובד כוכבים משום דקי''ל כההוא דרשא ואכלת ולא לכלביך וה''ה לעובד כוכבים כדמוכח בפ' כל שעה (פסחים דף כט.) דאשכחן כמה סתמי כהך דאיתא הכא בפרק הלוקח בהמה (בכורות דף כא:) לעיל גבי חררת דם דתנן יקבר ובפרק עד כמה (לעיל בכורות דף כח.) מי שאינו מומחה וראה את הבכור ונשחט על פיו הרי זה יקבר ולקמן בפרקין (בכורות דף לז.) השוחט את הבכור ונודע (עד) שלא הראהו כו' הבשר יקבר ובפ' בהמה המקשה (חולין דף סט:) גבי יצא רובו ה''ז יקבר אבל היך אין ראיה דשפיר אתיא כר''ע דהא לר''ע גופיה שמעינן ליה בפרק טבול יום (זבחים דף קג:
וקד.) דאמר מדבריו למדנו שהשוחט את הבכור ונמצא טריפה שיאותו הכהנים בעורו משמע דבשרם אסור בהנאה והיינו טעמא כדפרישנא לעיל בפ' שני (בכורות דף יד.) גבי קדשים שקדם מום קבוע להקדשן דהיכא דשרי לישראל הוא דאיתקש לצבי ואיל ושרי אפילו לעובד כוכבים ולא איתסר מואכלת ולא לכלביך אבל היכא דאסור לישראל לא איתקש לצבי ואיל הילכך בכור שמת או נשחט בלא התרה או הותר ונמצא טריפה טעון קבורה כדמוכח הני סתמי ואפי' רבי עקיבא מודה כדאמר בפ' טבול יום (זבחים דף קד.) ואף ר''ע לא אמר שיהא העור מותר אפי' בגבולין אלא כשהתירו מומחה אבל לא התירו מומחה לא ובטריפה נמי ואע''ג דשרי ר''ע העור אין הלכה כמותו כדמסקינן התם והלכתא כחכמים דאמרי אין לא ראיתי ראיה אלא יצא לבית השריפה ומיהו לדידן לא בעי שריפה דהתם במקדש הוא דבעי שריפה דבמקדש קאי ומ''ש שם בספרים והלכתא כחכמים בשר בקבורה והעור בשריפה פי' שם רש''י דלא גרס ליה דרבנן דאמרי בעור אלא יצא לבית השריפה לאו אדר''ע קיימי דאיירי בבכור בגבולין אלא אדרבי חנינא דאיירי בקדשי המקדש ומיהו קשיא בברייתא דלקמן בשמעתין (בכורות דף לג.) גבי שתי חטאות אחת תמימה ואחת בעלת מום דקאמר ר' אלעזר בר''ש אפי' בשר בעלת מום בקדרה ונזרק דמה של תמימה אסורה וקתני עלה בתמורה בפ' ולד חטאת (דף כד.) יוצא לבית השריפה והשתא מאיזה טעם היא בשריפה כל עיקר פסולה לא הוי אלא משום דהויא כחטאת שכפרו בעליה דמתה וחטאות המתות דינם כשמתו ואי משום דכי נשחטו הויא ליה כעין קדשים פסולים שנפסלו אחר שחיטה שיוצאים לבית השריפה הא בבכור תנן דסבר כשנשחט שלא על פי מומחה וכשנמצא טריפה הוי בקבורה כדפרישית ושמא יש לחלק בין בזמן הזה לזמן בית המקדש ואם היינו מחלקים בין נשחט שלא על פי מומחה לשאר פסול שאירע אחר שחיטה היתה מיושבת גירסת הספרים דזבחים אלא שנגרוס אפכא והלכתא כחכמים בשר בשריפה ועור בקבורה ובזמן הזה הוא דקאמר שלא החמירו על העור לשורפו כמו הבשר וא''ת מ''ש הא במס' ערלה (פ''ג מ''ג) ומייתי לה בפ''ב דתמורה (דף לד.) האורג מלא הסיט מצמר הבכור ידלק הבגד ובכל הנך שהבאתי משמע דדינו של בכור בקבורה ואין לחלק בין שער לשער דכה''ג פריך משער נזיר ופטר חמור דתנן התם יקבר ובמס' ערלה (שם) תנן בשער ובפטר חמור ידלק ואין נראה לדחות דהתם פריך משום דמשמע ליה מתני' התם דקתני שער נזיר ופטר חמור דקאי שער אתרוייהו ועוד תניא נמי בתוספתא התולש צמר מבכור תם והניחו בחלון אע''ג שנולד לו מום לאחר מכאן ושחטו הרי זה יקבר וי''ל דאיכא לשנויי הכא כדמשני התם אפטר חמור כאן בשק כאן בשער פי' שער ממהר לכלות וסגי ליה בקבורה אבל אם עשה ממנו בגד חיישינן שמא יוציאוהו אחר שנקבר ובעי שריפה ואיכא דמשני התם ומוקי לה כר' יהודה דאמר אם רצה להחמיר על עצמו לשרוף את הנקברים רשאי:
מַאי טַעְמָא דְּבֵית שַׁמַּאי? דִּכְתִיב ''וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָךְ וְגוֹ''', מָה הָתָם כֹּהֲנִים — אִין, יִשְׂרָאֵל — לָא, אַף הָכָא כֹּהֲנִים — אִין, יִשְׂרָאֵל — לָא.
Traduction
The Gemara explains: What is the reason of Beit Shammai? As it is written in a verse discussing the firstborn offering, addressed to Aaron and his sons: ''But the firstling of an ox, or the firstling of a sheep, or the firstling of a goat you shall not redeem; they are holy …and their flesh shall be yours, as the wave breast and as the right thigh, it shall be yours'' (Numbers 18:17–18). Just as there, with regard to the breast and the thigh, priests may partake of it but an Israelite, i.e., a non-priest, may not, as the verse states: ''You shall eat in a pure place; you, and your sons, and your daughters with you'' (Leviticus 10:14), so too here, with regard to the firstborn offering, only priests may partake of it, but an Israelite may not.
Rachi non traduit
מה בחזה ושוק כהנים אין ישראל לא. דכתיב ואתה ובניך ובנותיך אתך:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source