Vayedaber

Simple Havroutah

'Houline

Daf 97a

שָׁאנֵי חֵלֶב דִּמְפַעְפַּע

Traduction

The Gemara answers: Forbidden fat is different from the sciatic nerve, because its flavor permeates throughout the animal, unlike that of the sciatic nerve.

Rachi non traduit

מפעפע. בלע''ז טרישנלש''ט מבצבץ והולך ומתפשט בכל הבשר:

Tossefoth non traduit

שאני חלב דמפעפע. לכך אסור אפילו הראש והא דאמרינן נטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יטול את מקומו ותו לא היינו משום דרוטב אינו מפעפע כל כך דציר בעלמא הוא ולא שומן וא''ת אם כן במתניתין איכא שומן הגיד דמפעפע ואפילו נצלה נמי ליתסר כוליה ונראה לר''ת דשמנו של גיד אינו מפעפע והרב ר''מ מפרש כיון דשומן הגיד לא מיתסר אלא מדרבנן דגזרו ביה אטו הגיד כשאין הגיד אוסר גם בו לא החמירו ולפירושו למאי דקיימא לן (לקמן חולין דף צט:) דאין בגידין בנ''ט אפילו נתבשל לא אוסר כמו שאין הגיד אוסר ורבינא דאסר בסמוך גבי הנהו אטמהתא צ''ל דסבר דיש בגידין בנ''ט כתנא דמתניתין:

וּבְחֵלֶב אָסוּר וְהָאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה עוֹבָדָא הֲוָה קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן בִּכְנִישְׁתָּא דְמָעוֹן בִּגְדִי שֶׁצְּלָאוֹ בְּחֶלְבּוֹ וַאֲתוֹ וְשַׁיְילוּהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן וְאָמַר קוֹלֵף וְאוֹכֵל עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְחֶלְבּוֹ הָהוּא כָּחוּשׁ הֲוָה

Traduction

The Gemara challenges Rav Huna’s statement: And in the case of a kid roasted with its forbidden fat, is the meat forbidden? But didn’t Rabba bar bar Ḥana say: There was an incident that came before Rabbi Yoḥanan in the synagogue of the town of Maon, where a young goat was roasted with its fat, and the people came and asked Rabbi Yoḥanan about the status of the meat, and he said: Peel away the meat and eat it until you reach the forbidden fat? This indicates that the flavor of the fat does not permeate the entire animal in which it is roasted. The Gemara answers: That kid was lean and had so little fat that its flavor did not permeate throughout the animal.

Tossefoth non traduit

ההוא כחוש הוה. מפרש ר''ת כחוש הוה ולכך שרי דחלב כחוש אינו מפעפע ועי''ל כחוש הוה ויש בו מעט חלב ובטל בששים:

רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה אָמַר כּוּלְיָא בְּחֶלְבָּהּ הֲוָה וְשַׁרְיַאּ רָבִין בַּר רַב אַדָּא אָמַר כִּילְכִּית בְּאִילְפָּס הֲוָה וַאֲתוֹ שַׁיְילוּהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן וַאֲמַר לְהוּ לִיטְעֲמֵיהּ קַפִּילָא אֲרַמָּאָה

Traduction

Rav Huna bar Yehuda said: That was a case of a kidney of a young goat roasted with its forbidden fat, and Rabbi Yoḥanan permitted it to be eaten because there is a membrane that separates the fat from the kidney and prevents the fat from penetrating the kidney. Ravin bar Rav Adda said: That was a case of a small, non-kosher fish known as kilkhit, which fell into a stewpot [ilpas], and they came to ask Rabbi Yoḥanan about its status. And he said to them: Let a gentile cook [kapeila] taste it in order to determine whether the flavor of the non-kosher fish has permeated the entire mixture.

Rachi non traduit

כוליא בחלבה הוה ושריא. משום דמפסיק קרמא:

כילכית. שקץ דגים קטנים:

באילפס. של בשר:

ליטעמיה קפילא. נחתום עובד כוכבים. ואשמועינן דמותר לסמוך עליו לפי תומו ולא יודיעוהו שצריכין לו לדבר איסור והיתר:

Tossefoth non traduit

כוליא בחלבא הוה ושריא. לפי שהיה הקרום מפסיק ונראה שצריך להסיר מן הכוליא כדי קליפה לפי שהקרום עצמו מובלע מן החלב כדאמרינן לעיל (חולין דף צג.) תלתא קרמי הוה וא''ת ליתסר כוליא משום דמפעפע בה לובן כוליא דרבי יוחנן גופיה אסר לעיל (חולין דף צב:) לובן כוליא כדאמרינן דממרט ליה וי''ל כיון דלא אסור אלא מדרבנן אינו אוסר את הכוליא:

אָמַר רָבָא מֵרֵישׁ הֲוָה קָא קַשְׁיָא לִי הָא דְּתַנְיָא קְדֵרָה שֶׁבִּשֵּׁל בָּהּ בָּשָׂר לֹא יְבַשֵּׁל בָּהּ חֵלֶב וְאִם בִּשֵּׁל בְּנוֹתֵן טַעַם תְּרוּמָה לֹא יְבַשֵּׁל בָּהּ חוּלִּין וְאִם בִּשֵּׁל בְּנוֹתֵן טַעַם

Traduction

Rava said: Initially that which is taught in the following baraita posed a difficulty for me: With regard to a pot in which one cooked meat, one may not cook milk in it; and if he did cook milk in it, the meat absorbed by the pot renders the milk forbidden if it imparts flavor to the milk. Similarly, if one cooked teruma in a pot, one may not cook non-sacred food in it; and if one did cook non-sacred food in it, the absorbed teruma renders the food in the pot sacred if it imparts flavor to it.

בִּשְׁלָמָא תְּרוּמָה טָעֵים לַהּ כֹּהֵן אֶלָּא בָּשָׂר בְּחָלָב מַאן טָעֵים לֵיהּ הַשְׁתָּא דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן סָמְכִינַן אַקַּפִּילָא אֲרַמָּאָה הָכָא נָמֵי סָמְכִינַן אַקַּפִּילָא אֲרַמָּאָה

Traduction

Rava explains: Granted, in the case of a pot used for teruma, a priest, who is permitted to partake of teruma, can taste the non-sacred food subsequently cooked in the pot in order to determine whether the teruma imparted flavor to the non-sacred food. But in a case where it is not known whether meat imparted flavor into milk, who can taste it? If the meat did impart flavor to the milk, it would be forbidden for any Jew to consume the milk. But now that Rabbi Yoḥanan said: We rely on a gentile cook in the case of the kilkhit, here also we rely on a gentile cook to taste it and say whether the meat has imparted flavor to the milk.

Rachi non traduit

טעים לה כהן. ששניהם מותרין לו החולין והתרומה:

Tossefoth non traduit

אבל בשר בחלב מאן טעים ליה. והא דלא פריך אמתניתין (לעיל חולין דף צו:) דירך שנתבשל בה גיד הנשה מאן טעים ליה משום דמשערינן ליה כבשר בלפת אבל קשה דאמתני' דפרק כל הבשר (לקמן חולין דף קח.) דטפת חלב שנפלה על חתיכת בשר אם יש בה בנ''ט וכו' הוה מצי למפרך וכן אמתני' דפרק בתרא דמסכת ע''ז (דף עג.) יין במים ומים ביין בנ''ט וי''ל דהתם קל לשער בס' אבל הכא אין קל לשער מה שבלוע בקדרה אלא על ידי טעימה אי נמי דמשמע ליה דהך ברייתא על ידי טעימה איירי דומיא דתרומה דטעם לה כהן:

סמכינן אקפילא. אע''ג דעובד כוכבים הוא כיון דקפילא הוא לא משקר שלא יפסיד אומנתו:

דְּאָמַר רָבָא אֲמוּר רַבָּנַן בְּטַעְמָא וַאֲמוּר רַבָּנַן בְּקַפִּילָא

Traduction

The Gemara summarizes the guidelines that determine when an item cooked with another item affects the status of the mixture. Rava said: The Sages said that there are cases where one relies on a Jew tasting the food, and the Sages said that there are some cases where one relies on a gentile cook to taste the food,

Rachi non traduit

אמור רבנן בטעמא. בכמה מקומות ששנינו בנותן טעם:

ואמור רבנן בקפילא. כדאמר רבי יוחנן:

Tossefoth non traduit

אמר רבא כו' ואמור רבנן בס'. לקמן בפ' כל הבשר פסק הקונטרס כרבי יהודה דמין במינו לא בטיל מדקם ליה רבי בשיטתיה דקאמר נראין דברי רבי יהודה ורב ושמואל נמי דאמרי תרוייהו כל איסורים שבתורה במינו במשהו ותניא כוותייהו במסכת עבודה זרה בפרק בתרא (דף עג.) ואע''ג דאיפליגו עלייהו רבי יוחנן ור''ל התם ותניא נמי כוותייהו שמעינן נמי לאביי ורבא דבתראי הוו דקמו כרב ושמואל דאיתמר חלא לגו חמרא כו' במסכת עבודה זרה פרק בתרא (דף סו.) ובמסכת פסחים (דף ל.) נמי פסיק רבא הלכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו במשהו כרב וטעמא דרב מפרש התם דרב לטעמיה דאמר כל איסורין שבתורה במינו במשהו ושלא במינו גזר רב אטו במינו בחמץ משום דלא בדילי אינשי מיניה ואתו לזלזולי ביה עד כאן לשון הקונטרס ור''ת אומר דכל זה אינו ראיה דאין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי ולא כרב ושמואל דהלכה כרבי יוחנן לגבי רב כדאמר בריש ביצה (דף ד:) וגבי שמואל כדאמר במי שהוציאוהו (ערובין מז:) ורבי יהושע בן לוי נמי אית ליה לקמן (חולין צח.) בשמעתין דמין במינו נמי בטיל דיליף מזרוע בשלה דהוי מין במינו ורבי יהושע בן לוי בר סמכא הוא והלכה כמותו בכל מקום ואפילו לגבי ר' יוחנן כדמשמע בפרק בתרא דמגילה (דף כז.) דאמר רב פפי משמיה דרבא מבי כנישתא לבי רבנן שרי מבי רבנן לבי כנישתא אסור ורב פפא משמיה דרבא אמר איפכא וקאמר התם כוותיה דרב פפי מסתברא דאמר רבי יהושע בן לוי בית הכנסת מותר לעשותו בית המדרש ואע''ג דרבי יוחנן פליג עליה כדאיתא התם מייתי ראיה מר' יהושע בן לוי ומיהו ר''ת בעצמו היה דוחה דהא דפליג רבי יוחנן התם דקאמר את הבית הגדול בית שמגדלין בו תפלה אף שמגדלין בו תפלה קאמר להכי מייתי מרבי יהושע בן לוי דלרב פפא דאמר איפכא לא הוי לא כרבי יהושע בן לוי ולא כרבי יוחנן ומ''מ יש ראיה דבסדר תנאים ואמוראים פוסק הלכה כרבי יהושע בן לוי בכל מקום וההיא דחמרא לגו חלא וחמרא חדתא בעינבי אומר ר''ת דאיכא לאוקומי בטבל ויין נסך דמודי בהו רבי יוחנן כדאמרינן במסכת עבודה זרה (דף עג:) תדע דהא רבא גופיה אית ליה הכא דמין במינו דליכא למיקם אטעמיה בס' ורבינו אפרים היה דוחה דהכא איירי בחמרא חדתא בעינבי וקרי ליה מין במינו לפי שטעמם שוה ויש להם דין מין בשאינו מינו דהא רבא אזיל בפרק בתרא דמסכת ע''ז בתר שמא ואין נראה לומר כן דכיון דאזל בתר שמא לא היה קורא אותו מין במינו ובהקומץ רבה (מנחות כג.) נמי קאמר רבא קסבר רבי יהודה כל מין ומינו ודבר אחר כו' מכלל דרבא גופיה לא סבירא ליה הכי ובפרק כל שעה (פסחים דף ל.) דאמר רבא הלכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו במשהו כרב לא גרס ר''ת במשהו כרב וכן משמע בה''ג שלא היה כתוב בספרים כרב שכתב שם מדלא יהיב רבא שיעורא למילתיה ש''מ דאסור במשהו כרב ועל פי ה''ג מוגה בספרים אלא גרסינן אסור פי' בנותן טעם כרבי יוחנן דהתם ושם מפורש אמאי לא פסיק בהדיא כר' יוחנן וכן פסק בשאלתות דרב אחאי דרבא כרבי יוחנן ומ''מ לא היה ר''ת פוסק הלכה למעשה לחמץ בפסח וכשהיו מוצאין חטה בתרנגולת רותחת בפסח היה מצריך להשהותה עד אחר הפסח ואור''ת דאע''ג דתנן באהלות (פי''א מ''ז) בעופות ובדגים כדי שתפול לאור ותשרף דברי ר''ש אפי' ילפינן איסור מטומאה דחשיב כמעוכל הא פליג התם ר' יהודה בן בתירא וקאמר בעופות ובדגים מעת לעת ובשל תורה הלך אחר המחמיר ואפי' גרס במשהו כרב דילמא שאני חמץ דחמיר טפי דעובר בבל יראה ולא בדילי מיניה ואע''ג דקא מפרש התם טעמא דקאמר רב לטעמיה כו' רבא פסיק כרב ולא מטעמיה וטעמיה דרב משום דסבר בעלמא דמין במינו במשהו וגזרינן בפסח שלא במינו אטו מינו אבל לרבא אע''ג דבכל איסורין הוי בנותן טעם אפי' במינו מחמיר לאסור בפסח במשהו אפי' שלא במינו ועוד דבספרים ישנים לא גרסינן רב לטעמיה אלא ה''ג והא רב ושמואל דאמרי תרווייהו כל איסורין שבתורה שלא במינו בנותן טעם ומשני רב גזר בחמץ שלא במינו אטו מינו והא דלא חשיב חמץ בפסח בהדי טבל ויין נסך בברייתא דמסייע לרבי יוחנן משום דטבל ויין נסך הוי שלא במינו בנותן טעם וחמץ אפי' שלא במינו במשהו ואף רבי יהודה גאון פסק דוקא בחמץ קאי רבא כרב אבל בשאר איסורין הילכתא כרבי יוחנן ור''ל ועוד הביא ר''ת ראיה דבפרק התערובת (זבחים עט:) בשמעתא דחרצן סבר רבי אליעזר בן יעקב דמין במינו בטל ומשנת ראב''י קב ונקי וסתמא דגמרא נמי קאמר הכי בשלהי ביצה (דף לח:) גבי ר' אבא דאמר מי שנתערב לו קב חיטים כו' דקאמר שפיר עבידו דאחיכו עליה דמ''ש חיטים בשעורין דלא דמין בשאינו מינו בטיל חיטין בחיטין נמי נהי דלר' יהודה לא בטיל לרבנן מיבטל בטיל משמע דהכי הלכתא ולהכי אחיכו עליה אע''ג דר' יהודה מיירי התם מכלל דרישא רבנן מ''מ רבנן התם לא איירי במין במינו ובה''ג של אספמיא פוסק דחתיכה בחתיכות בנ''ט ומילתא דרבא דאמור רבנן בס' אייתו לפסק הלכה ובקונטרס גופיה פסק בפרק בתרא דמסכת ע''ז (דף סו.) גבי פלוגתא דאביי ורבא דהלכתא כר' יוחנן דסבר בנותן טעם ויין נסך דקאמר התם במשהו אומר ר''ת דדוקא ביין שנתנסך לפני עבודת כוכבים דהא אמתניתין דיין ביין ומים במים קאי ומים במים אי אפשר להיות אלא בנתנסך ובתשובת הגאונים [בכתב יד] רבינו יוסף ט''ע מצא ר''ת יין נסך שנתנסך לפני עבודת כוכבים אסור בהנאה ואינו בטל אפילו באלף כמו ששנינו ואלו אסורין ואיסורן בכל שהוא וכו' מכלל דסתם יינם ושאר איסורין חוץ מטבל ויין נסך בין במינו בין שלא במינו בנותן טעם וקשה מתוספתא דקתני אגרדמין עובד כוכבים שטעם מן הכוס והחזיר לחבית אסור קדח במינקת ונפלה ממנו טיפה אסור מפני שטיפת יין אסורה ואוסרת בכל שהוא משמע דסתם יינם אוסר בכל שהוא וי''ל דאתיא כר' יהודה דאמר מין במינו לא בטיל וההיא דקנישקנין דקדים ופסיק עובד כוכבים אסור בפרק בתרא דמסכת ע''ז (דף עב:) אע''ג דלא מיתסר אלא טיפה הנוגעת בפיו דקסבר נצוק אינו חבור מדשרי בקדים ופסק ישראל יש לפרש דהאי אסור דקאמר היינו דאסור לכתחלה לעשות דאין מבטלין איסור לכתחלה אי נמי למ''ד מין במינו בכל שהוא קאמר דאסור:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source