Vayedaber

Simple Havroutah

'Houline

Daf 87a

הָכִי הַשְׁתָּא הָתָם מִשְׁתֵּא וּבָרוֹכֵי בַּהֲדֵי הֲדָדֵי לָא אֶפְשָׁר הָכָא אֶפְשָׁר דְּשָׁחֵיט בַּחֲדָא וּמְכַסֵּי בַּחֲדָא

Traduction

The Gemara rejects this: How can these cases be compared? There, in the incident involving the students of Rav, it is impossible to drink and recite a blessing simultaneously. Accordingly, by requesting a cup over which to recite the blessing of Grace after Meals, they demonstrated their desire to cease drinking. Here, when one covers the blood of the undomesticated animal before slaughtering the bird, it is possible to slaughter the bird with the one hand and cover the blood of the undomesticated animal with the other one. Accordingly, the act of covering the blood of the undomesticated animal is not considered an interruption of the acts of slaughter, since they could have been performed simultaneously.

Rachi non traduit

מישתא וברוכי בהדדי לא אפשר. הלכך כי אמר הב ליבריך נתנו דעתם לפסוק מלשתות אבל זה אע''פ שיודע שיכסה דם ראשון לא הסיח דעתו מן השחיטה וכל שעתא זמן שחיטה היא לו אפילו בשעת כיסוי אפשר דשחיט בחדא ידיה ומכסי בחדא ידיה:

Tossefoth non traduit

משתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר. מכאן היה אומר הר''ר יום טוב שאם עמד מאכילתו והתפלל כשחוזר ובא לאכול צריך לברך ברכת המזון וליטול ידיו ולברך המוציא משום דמיכל וצלויי בהדי הדדי לא אפשר ואין נראה דלא דמי כלל משום דהכא הב ונבריך הוי גמר דבר והוי הפסק וכן כסוי אי לאו דאפשר בהדי הדדי אבל תפלה לא הוי גמר לסעודה דאטו אם בירך בסעודה על הרעמים או אפילו בפה''ג יצטרך ליטול ידיו ולברך המוציא משום דמיכל וברוכי בהדי הדדי לא אפשר ובהדיא אמרינן בערבי פסחים (דף קב.) דאם הניחו מקצת חבירים ועקרו רגליהן לילך לבהכ''נ כשהם חוזרין אין טעונין ברכה לא למפרע ולא לכתחלה אף על פי שהתפללו בנתיים:

ומכסי בחדא ידא. יש להסתפק אם סח בין שחיטה לשחיטה אם צריך לחזור ולברך כמו גבי תפילין דאם סח בין תפילין לתפילין דמברך שתים לרש''י להניח על של יד ועל מצות על של ראש ולדברי ר''ת מברך על של ראש שתים או שמא אין צריך לחזור ולברך כמו באמצע סעודה שיכול לדבר וא''צ לחזור ולברך המוציא ומיהו אם אומר מענין שחיטה כמו תביא עוף לשחוט או הסכין פשיטא דאין צריך לחזור ולברך כמו (ברכות דף מ.) טול ברוך גביל לתורי ואם צריך לחזור ולברך כמו בתפילין אז אסור לדבר בין שחיטה לשחיטה כמו בתפילין כדאמר בהקומץ רבה (מנחות דף לו.) דעבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה ואין ראיה מתפילין דהתם היא מצוה אחת ואין לו להפסיק אבל בשחיטה אי בעי שחיט אי בעי שביק ליה ומ''מ נראה דאיסורא הוא להביא עצמו לידי לחזור ולברך כדמוכח בפרק אלו נאמרין (סוטה דף מא.) דתנן נוטל ס''ת וקורא בו אחרי מות ואך בעשור ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה ופריך בגמרא ונייתי ס''ת וניקרי ביה ומשני ר''ל משום ברכה שאינה צריכה ונראה היכא דצריך לחזור ולברך כגון שהסיח דעתו מלשחוט שצריך לכסות קודם מה שכבר שחט דהא אשכחן ר' יהודה שמצריך לכסות בין חיה לעוף אף על פי שא''צ לחזור ולברך:

מַתְנִי' שָׁחַט וְלֹא כִּסָּה וְרָאָהוּ אַחֵר חַיָּיב לְכַסּוֹת כִּסָּהוּ וְנִתְגַּלָּה פָּטוּר מִלְּכַסּוֹת (כִּסָּהוּ) [כִּסַּתּוּ] הָרוּחַ חַיָּיב לְכַסּוֹת

Traduction

MISHNA: If one slaughtered an undomesticated animal or bird and did not cover the blood, and another person saw the uncovered blood, the second person is obligated to cover the blood. If one covered the blood and it was then uncovered, he is exempt from covering it again. If the wind blew earth on the blood and covered it, and it was consequently uncovered, he is obligated to cover the blood.

גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן וְשָׁפַךְ וְכִסָּה מִי שֶׁשָּׁפַךְ יְכַסֶּה שָׁחַט וְלֹא כִּסָּה וְרָאָהוּ אַחֵר מִנַּיִן שֶׁחַיָּיב לְכַסּוֹת שֶׁנֶּאֱמַר וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אַזְהָרָה לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

Traduction

GEMARA: The Sages taught in a baraita: The verse states: ''And he shall pour out its blood and cover it with earth'' (Leviticus 17:13), indicating that the one who poured out its blood, i.e., slaughtered the animal, shall cover it. If one slaughtered the animal or bird and did not cover the blood, and another person saw the uncovered blood, from where is it derived that the person who saw the blood is obligated to cover it? It is derived from the following verse, as it is stated: ''Therefore I said to the children of Israel'' (Leviticus 17:12), which is a warning to all the children of Israel to fulfill the mitzva of covering the blood.

Rachi non traduit

גמ' ואומר לבני ישראל. בפרשת כסוי הוא:

תַּנְיָא אִידַּךְ וְשָׁפַךְ וְכִסָּה בַּמֶּה שֶׁשָּׁפַךְ בּוֹ יְכַסֶּה שֶׁלֹּא יְכַסֶּנּוּ בָּרֶגֶל שֶׁלֹּא יִהְיוּ מִצְוֹת בְּזוּיוֹת עָלָיו תַּנְיָא אִידַּךְ וְשָׁפַךְ וְכִסָּה מִי שֶׁשָּׁפַךְ הוּא יְכַסֶּנּוּ מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁשָּׁחַט וְקָדַם חֲבֵירוֹ וְכִסָּה וְחִיְּיבוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל לִיתֵּן לוֹ עֲשָׂרָה זְהוּבִים

Traduction

It is taught in another baraita: The verse states: ''And he shall pour out its blood and cover it with earth,'' indicating that with that which he poured out the blood he shall cover it, i.e., he must use his hand, and he may not cover it with his foot, so that mitzvot will not be contemptible to him. It is taught in another baraita: The verse states: ''And he shall pour out its blood and cover it with earth,'' indicating that the one who poured out the blood shall cover it. An incident occurred involving one who slaughtered an undomesticated animal or bird and another individual preempted him and covered the blood, and Rabban Gamliel deemed him obligated to give ten gold coins to the one who performed the act of slaughter.

Rachi non traduit

במה ששפך. בידו:

שלא יכסנו ברגל גרסינן:

ליתן לו. מפני שהפסידו שכר ולקמן בעי שכר מצות מעשה או שכר הברכה:

Tossefoth non traduit

וחייבו ר''ג ליתן עשרה זהובים. ולא היה יכול לפטור עצמו במה שהיה נותן לו עוף אחר לשחוט דזאת מצוה אחרת היא ומצוה ראשונה הלכה לה והוי מעוות לא יוכל לתקן ומיהו לא דיינינן השתא ליחייב עשרה זהובים דבמלתא דלית בה חסרון כיס לא עבדינן שליחותייהו כדאמר בהחובל (ב''ק דף פד:) ואחד שעמד במקום חבירו לקרוא בתורה פטור בלאו האי טעמא ואפילו תפס מפקינן מיניה משום דכולם חייבים בקריאת התורה וכן פירש ריב''א ואפילו עמד במקום כהן דהא דדרשינן (נדרים דף סב.) וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון אסמכתא היא:

אִיבַּעְיָא לְהוּ שְׂכַר מִצְוָה אוֹ שְׂכַר בְּרָכָה לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ לְבִרְכַּת הַמָּזוֹן אִי אָמְרַתְּ שְׂכַר מִצְוָה אַחַת הִיא וְאִי אָמְרַתְּ שְׂכַר בְּרָכָה הָוְיָין אַרְבָּעִים מַאי

Traduction

A dilemma was raised before the Sages: Are these ten gold coins compensation for the stolen mitzva or are they compensation for the stolen blessing recited over the mitzva? The Gemara elaborates: What is the practical difference? The difference is with regard to a similar case involving Grace after Meals. If you say the coins are compensation for the mitzva, then with regard to Grace after Meals, since all its blessings constitute one mitzva, one would be obligated to give only ten gold coins. But if you say they are compensation for the lost blessing, then with regard to Grace after Meals the compensation is forty gold coins, since Grace after Meals comprises four blessings. What is the conclusion?

Rachi non traduit

ברכת המזון. ד' ברכות הן ואיכא ארבעים זהובים ואי בתר מצוה אזלת כו' חדא מצוה היא:

תָּא שְׁמַע דַּאֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִינָא לְרַבִּי מִי שֶׁיָּצַר הָרִים לֹא בָּרָא רוּחַ וּמִי שֶׁבָּרָא רוּחַ לֹא יָצַר הָרִים דִּכְתִיב כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ אֲמַר לֵיהּ שׁוֹטֶה שְׁפֵיל לְסֵיפֵיהּ דִּקְרָא ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ

Traduction

The Gemara suggests: Come and hear a proof from an incident in which a certain heretic said to Rabbi Yehuda HaNasi: He who created mountains did not create wind, and he who created wind did not create mountains; rather, each was created by a separate deity, as it is written: ''For behold, He Who forms the mountains and He Who creates the wind'' (Amos 4:13), indicating that there are two deities: One who forms the mountains and one who creates the wind. Rabbi Yehuda HaNasi said to him: Imbecile, go to the end of the verse, which states: ''The Lord, the God of hosts, is His name.'' The verse emphasizes that God is the One Who both forms and creates.

Rachi non traduit

ה' צבאות שמו. אלמא חדא הוא דבראינהו:

אֲמַר לֵיהּ נְקוֹט לִי זִימְנָא תְּלָתָא יוֹמֵי וּמַהְדַּרְנָא לָךְ תְּיוּבְתָּא יְתֵיב רַבִּי תְּלָת תַּעֲנִיָּתָא כִּי הֲוָה קָא בָּעֵי מִיבְרָא אֲמַרוּ לֵיהּ מִינָא קָאֵי אַבָּבָא אֲמַר וַיִּתְּנוּ בְּבָרוּתִי רוֹשׁ וְגוֹ'

Traduction

The heretic said to Rabbi Yehuda HaNasi: Give me three days’ time and I will respond to you with a rebuttal of your claim. Rabbi Yehuda HaNasi sat and fasted three days of fasting while awaiting the heretic, in order that he would not find a rebuttal. When Rabbi Yehuda HaNasi wanted to have a meal at the conclusion of those three days, they said to him: That heretic is standing at the doorway. Rabbi Yehuda HaNasi recited the following verse about himself: ''They put gall into my food, and for my thirst they gave me vinegar to drink'' (Psalms 69:22), i.e., my meal is embittered with the presence of this heretic.

Rachi non traduit

נקוט לי זימנא. תן לי זמן:

כי הוה בעי רבי מיברך. כשהיה רבי רוצה לסעוד:

אמרו ליה. בני ביתיה ההוא צדוקי שקבעת לו זמן קאי אבבא:

אמר. רבי על עצמו מקרא הזה:

ויתנו בברותי רוש. בסעודתי נותנין מרה:

אֲמַר לֵיהּ רַבִּי מְבַשֵּׂר טוֹבוֹת אֲנִי לָךְ לֹא מָצָא תְּשׁוּבָה אוֹיִבְךָ וְנָפַל מִן הַגָּג וָמֵת אָמַר לוֹ רְצוֹנְךָ שֶׁתִּסְעוֹד אֶצְלִי אָמַר לוֹ הֵן לְאַחַר שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ אָמַר לוֹ כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה אַתָּה שׁוֹתֶה אוֹ אַרְבָּעִים זְהוּבִים אַתָּה נוֹטֵל אָמַר לוֹ כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה אֲנִי שׁוֹתֶה יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה שָׁוֶה אַרְבָּעִים זְהוּבִים

Traduction

When Rabbi Yehuda HaNasi came to the door he saw that it was in fact a different heretic, not the one who asked for three days to prepare a rebuttal. This heretic said to him: Rabbi, I am a bearer of good tidings for you: Your enemy did not find a response, and he threw himself from the roof and died. Rabbi Yehuda HaNasi said to the heretic: Since you have brought me good tidings, would you like to dine with me? The heretic said to him: Yes. After they ate and drank, Rabbi Yehuda HaNasi said to the heretic: Would you like to drink the cup of blessing, i.e., the cup of wine over which the Grace after Meals is recited, or would you like to take forty gold coins instead, and I will recite the Grace after Meals? The heretic said to him: I will drink the cup of blessing. A Divine Voice emerged and said: The cup of blessing is worth forty gold coins. Evidently, each one of the blessings in the Grace after Meals is worth ten gold coins.

Rachi non traduit

לבסוף אישתכח דלאו איהו הוא אלא צדוקי אחר הבא לבשרו על הראשון שעלה לגג ומת:

ארבעים זהובים. שכר ארבע ברכות שענה אחריהם אמן:

Tossefoth non traduit

או ארבעים זהובים אתה נוטל. שתיה לא שייכא לשכר ברכה אלא היה רוצה לסלקו מברכת המזון לפי שהיה צדוקי וא''ת או נ' זהובים ה''ל למימר דהא איכא ברכת בפה''ג שלאחר בהמ''ז וי''ל דסבר כמ''ד בערבי פסחים (דף קג:
ושם ד''ה לאו) דאין צריך לברך אכסא דברכתא אלא אכסא קמא ותו לא:

אָמַר רַבִּי יִצְחָק עֲדַיִין יֶשְׁנָהּ לְאוֹתָהּ מִשְׁפָּחָה בֵּין גְּדוֹלֵי רוֹמִי וְקוֹרְאִין אוֹתָהּ מִשְׁפַּחַת בַּר לוּיָאנוּס

Traduction

The Gemara adds: Rabbi Yitzḥak says: That family of the heretic who dined with Rabbi Yehuda HaNasi still exists among the prominent families of Rome, and that family is called: The family of bar Luyyanus.

Rachi non traduit

לאותה משפחה. של מבשר:

כִּסָּהוּ וְנִתְגַּלָּה אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי מַאי שְׁנָא מֵהֲשָׁבַת אֲבֵדָה דְּאָמַר מָר הָשֵׁב אֲפִילּוּ מֵאָה פְּעָמִים

Traduction

§ The mishna teaches that if one covered the blood and it was then uncovered he is not obligated to cover it again. Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: What is different about this case from the mitzva of returning a lost item, where the Master said: The verse states with regard to the obligation to return a lost item: ''You shall return them to your brother'' (Deuteronomy 22:1), even one hundred times?

Rachi non traduit

דאמר מר. באלו מציאות (ב''מ דף לא.) השב אפילו מאה פעמים משמע ותשיבם מפקינן לדרשא אחרינא. הכא נמי וכסה טובא משמע:

אֲמַר לֵיהּ הָתָם לָא כְּתִיב מִיעוּטָא הָכָא כְּתִיב מִיעוּטָא וְכִסָּהוּ

Traduction

Rav Ashi said to Rav Aḥa: There, in the verse discussing the obligation to return a lost item, a restriction is not written in the verse to limit the obligation. Here, in the verse discussing the obligation to cover the blood, a restriction is written, as the verse states: ''And he shall cover it.'' The usage of the term ''it'' indicates that one must cover the blood only one time.

Rachi non traduit

כתיב מיעוטא. אי הוה כתיב וכסה הוה משמע שיהא נכסה כל שעה ואפי' מאה זימנין אבל וכסהו מיעוטא הוא כסוי זה ותו לא:

כִּסָּהוּ הָרוּחַ אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁחָזַר וְנִתְגַּלָּה אֲבָל לֹא חָזַר וְנִתְגַּלָּה פָּטוּר מִלְּכַסּוֹת וְכִי חָזַר וְנִתְגַּלָּה מַאי הָוֵי הָא אִידְּחִי לֵיהּ אָמַר רַב פָּפָּא זֹאת אוֹמֶרֶת אֵין דִּיחוּי אֵצֶל מִצְוֹת

Traduction

§ The mishna teaches that if the wind blew earth on the blood and covered it one is obligated to cover the blood. Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: They taught this halakha only if the blood was again uncovered. But if the blood was not again uncovered one is exempt from the obligation to cover it. The Gemara asks: And when the blood was again uncovered, what of it? Isn’t it already rejected from the mitzva of covering since it was covered by the wind? Rav Pappa said: That is to say that there is no permanent rejection with regard to mitzvot. Although the wind covered the blood, the mitzva to cover it was not rendered null; rather, the mitzva simply could not be performed. Consequently, once the blood is again uncovered, the mitzva to cover the blood remains in place.

Rachi non traduit

פטור מלכסות. דהא מכוסה ועומד הוא:

הא אידחי ליה. מכסוי דהא כיסהו ונתגלה פטור מלכסות:

אין דיחוי. אין אמרינן דחוי אצל מצות וכי אמרינן דיחוי בפסול קרבן הוא דאמרינן:

וּמַאי שְׁנָא מֵהָא דְּתַנְיָא הַשּׁוֹחֵט וְנִבְלַע דָּם בַּקַּרְקַע חַיָּיב לְכַסּוֹת הָתָם כְּשֶׁרִשּׁוּמוֹ נִיכָּר

Traduction

The Gemara asks: But even if the wind covered the blood and it remained covered, why is one exempt from performing the mitzva of covering the blood? What is different about this case from that which is taught in a baraita: In a case where one slaughters an undomesticated animal or a bird and its blood is absorbed by the ground, one is obligated to cover the blood? The Gemara responds: There, the baraita is referring to a case where the impression of the blood is still recognizable, i.e., it was not entirely absorbed in the ground.

Rachi non traduit

חייב לכסות. אף על גב דלא חזר ונתגלה:

מַתְנִי' דָּם שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמַיִם אִם יֵשׁ בּוֹ מַרְאִית דָּם חַיָּיב לְכַסּוֹת נִתְעָרֵב בְּיַיִן רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִילּוּ הוּא מַיִם נִתְעָרֵב בְּדַם הַבְּהֵמָה

Traduction

MISHNA: In a case of the blood of an undomesticated animal or bird that was mixed with water, if there is in the mixture the appearance of blood one is obligated to cover it. If the blood was mixed with wine one views the wine as though it is water, and if a mixture with that amount of water would have the appearance of blood one is obligated to cover it. Likewise, if the blood of an undomesticated animal or a bird was mixed with the blood of a domesticated animal, which one does not have to cover,

Rachi non traduit

מתני' נתערב ביין. שהוא אדום ואין מראה הדם ניכר בו:

רואין אותו. יין כאילו הוא מים ואם היה מראית דם ניכר במים כשיעור הזה חייב לכסות:

נתערב בדם הבהמה. דלאו בר כסוי הוא ורובו דם בהמה:

Tossefoth non traduit

רואין אותו כאילו הוא מים. בפ' התערובות (זבחים דף עח:) אמר דלאו רואין לדם קדשים קאמר אלא רואין ליין ולדם בהמה וחיה קאמר דרואין כאילו הוא מים כדפירש בקונטרס והקשה הר''ר שמואל מוורדו''ן דבפ' הקומץ רבה (מנחות דף כב.) מפרש טעמא דרבנן ור' יהודה מדכתיב ולקח מדם הפר ומדם השעיר גלוי וידוע שדם הפר מרובה מדם השעיר מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה ור' יהודה אומר מכאן למין במינו שאינו בטל והשתא היכי מוכח דאפילו מבטלין עולין זה את זה ומין במינו בטל הכא לא בטיל שאפילו היה דם הפר היה ניכר אדמומית דם השעיר וי''ל דאם דם הפר היה מים לא יהיה בדם השעיר מראית דם גמור אלא יהיה דיהה מראהו ובטל כדאמרי' בפ' התערובות (זבחים דף עח:) דלי שיש בתוכו יין לבן וחלב ר' יהודה אומר רואין ליין וחלב כאילו יין אדום ואם דיהה מראיהן (כשר אבל) דם לתוך מים ראשון ראשון בטל וה''נ אמרינן בפ''ה דע''ז (דף עג.) כי אתא רב דימי א''ר יוחנן המערה יין נסך מחבית לבור אפילו כל היום כולו ראשון ראשון בטל ובפרק בתרא דנדה (דף עא:) גבי דם תבוסה היכא דפסק שאין הולך בלא הפסק אמרינן ראשון ראשון בטל וקשיא דאמר בפרק הלוקח בהמה (בכורות דף כב.) הלוקח ציר מעם הארץ משיקו במים וטהור ממה נפשך אי רובא מיא נינהו סלקא ואי רובא ציר נינהו ציר לאו בר קבולי טומאה הוא ואי משום מיעוטא דמים דבציר בטלי ברובא וקאמר רב דימי בשם ריש לקיש לא שנו אלא לטבל פתו אבל לקדרה חוזר וניעור אלמא דאפילו טהרה מעוררת טומאה כ''ש דטומאה מעוררת טומאה ואפילו לאביי דקאמר וכי טומאה שבטלה חזרה וניעורה היינו מחמת טהרה אבל בטומאה דמעוררת טומאה ליכא מאן דפליג וכל שכן דאיסור מעורר איסור כדאמר לעיל (חולין דף פו:) אם אמרו ספק טומאה לטהר כו' ובהערל (יבמות דף פב:) נמי אמרי' נתן סאה ונטל סאה עד רובו אלמא טפי מרובו לא אמרינן דראשון ראשון בטל אע''ג דהוי בהפסק וי''ל דבכ''מ אמרינן דחוזר וניעור אפילו בהפסק ובדם תבוסה דמפליג בין פסק ללא פסק משום דבדם תבוסה דרבנן הקילו והכא בקדשים דוקא אמרינן ראשון ראשון בטל דכיון שנדחה בקדשים שוב אינו חוזר ונראה וההיא דבפרק בתרא דע''ז (דף עג.) מפרש ר''י דראשון ראשון בטל ואין נאסר בכל שהוא עד שיהא בו נותן טעם כמו בשאר איסורין וקאי אמתניתין דקאמר ואלו אסורין ואוסרין בכל שהוא יין נסך כו' מפרש רב דימי דהיינו דוקא כי נפל היתרא לגו איסורא כדקאמר בתר הכי אבל איסורא לגו היתרא אינו אסור בכל שהוא דראשון ראשון בטל כל זמן שיש ששים בהיתר ופריך תנן ואלו אסורין ואוסרין בכל שהוא יין נסך כו' מאי לאו איסורא לגו היתרא לא היתרא לגו איסורא ת''ש יין במים בנ''ט מאי לאו חמרא דאיסורא לגו מיא דהיתרא ומהך גופה לא פריך דמודה רבי יוחנן דבנתינת טעם חוזר וניעור תדע דהא טעם כעיקר במין שאינו מינו מן התורה כדאמר בהתערובות (זבחים דף עח:) ובאלו עוברין (פסחים דף מד:) ובפ' שלשה מינין (נזיר דף לז.) אלא ה''פ מדסיפא איסורא לתוך היתרא ה''נ רישא דיין ביין בכל שהוא ומשני לא בנפל חמרא דהיתרא לגו מיא דאיסורא ופריך מדרישא במיא דאיסורא סיפא נמי במיא דאיסורא וקתני מים ביין בנ''ט פירוש וכי היכי דהך סיפא באיסורא לגו היתרא ה''ה רישא דיין ביין בכל שהוא ומשני דכולה בהיתרא לגו איסורא איירי ובנ''ט דקאמר דמשמע דכי ליכא בנותן טעם דשרי היינו כגון שנפל הרבה מן ההיתר בבת אחת לתוך האיסור שנתבטל האיסור בבת אחת וא''ת אמאי נקט מחבית לבור משום דראשון ראשון בטל בלאו הכי שרי כיון דלבסוף נשאר ששים של היתר וי''ל דדוקא נקט מחבית לבור דלא נפיש עמודיה כולי האי אע''ג דנפיש טפי מצרצור אבל היכא דנפיש עמודיה טובא לא בטיל אפילו יש ששים בהיתר:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source