Vayedaber

Simple Havroutah

'Houline

Daf 80b

קַמָּא מִיקְטָל קַטְלֵיהּ שֵׁנִי מִתְקַבֵּל בִּפְנִים הוּא כָּרֵת נָמֵי לִיחַיַּיב

Traduction

Therefore, when one slaughters a mother and its offspring that are both sacrificial animals outside the Temple courtyard, with regard to the first, it is as if he has simply killed it without ritual slaughter, since being slaughtered outside the Temple courtyard renders it unfit. Accordingly, the second would have been fit to be accepted within the Temple, and there would have been no prohibition against slaughtering it on that day. If so, when he slaughtered it outside the courtyard, why is he liable only to receive lashes? Let him also be liable to receive karet.

Rachi non traduit

קמא מיקטל קטליה. דשחיטת קדשים בחוץ שחיטה שאינה ראויה היא ונהי דלענין שחוטי חוץ להתחייב כרת הויא שחיטה דגזירת הכתוב היא אבל לכל מילי לאו שחיטה היא כדאמרינן בפ' כסוי הדם (לקמן חולין דף פה.) דגמר מטבוח טבח והכן וכיון דלאו שחיטה היא מותר לשחוט את בנה ולא מחוסר זמן הוא דבאותו ואת בנו שחיטה כתיבא ושני נמי ניחייב כרת:

חוּלִּין בִּפְנִים שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים מִכְּדֵי שָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֹא שְׁמָהּ שְׁחִיטָה קַמָּא מִיקְטָל קַטְלֵיהּ שֵׁנִי אַמַּאי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים

Traduction

Likewise, the same question may be asked with regard to what is taught in the mishna: If both animals were non-sacred and they were slaughtered inside the Temple courtyard, both of them are unfit for sacrifice. And for the slaughter of the second animal, one incurs the forty lashes. Since we have heard that Rabbi Shimon says: An act of slaughter that is unfit is not considered to have the halakhic status of an act of slaughter, with regard to the first animal, it is as if he has simply killed it without ritual slaughter, since a non-sacred animal slaughtered in the Temple courtyard is rendered unfit, as deriving benefit from it is prohibited. If so, why, for the slaughter of the second animal, does one incur the forty lashes?

Rachi non traduit

חולין בפנים כו' קמא מיקטיל קטליה. לאו דוקא דה''ה לבתרא:

קָדָשִׁים בִּפְנִים הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר וּפָטוּר וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים וּפָסוּל

Traduction

Similarly, the mishna teaches: If both animals were sacrificial animals slaughtered inside the Temple courtyard, the first is fit for sacrifice, and one who slaughters it is exempt from any punishment. But for the slaughter of the second animal, one incurs the forty lashes for the slaughter of an animal and its offspring on a single day, and it is unfit for sacrifice.

Rachi non traduit

ופסול. משום מחוסר זמן:

מִכְּדֵי שָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֹא שְׁמָהּ שְׁחִיטָה שְׁחִיטַת קֳדָשִׁים נָמֵי שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה הִיא דְּכַמָּה דְּלָא זָרֵיק דָּם לָא מִישְׁתְּרֵי בָּשָׂר שֵׁנִי אַמַּאי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים וּפָסוּל אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ דְּלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן

Traduction

Since we have heard that Rabbi Shimon says: An act of slaughter that is unfit to permit consumption of the animal is not considered to have the halakhic status of an act of slaughter. One can then raise the question: An act of slaughter of sacrificial animals is also considered an act of slaughter that is unfit, because as long as one has not sprinkled the blood, the meat is not permitted to be burned on the altar or eaten. Since slaughtering the first animal is not considered slaughtering, why, for slaughtering the second animal, does one incur the forty lashes for slaughtering an animal and its offspring on a single day, and why is it unfit? Rather, conclude from this analysis that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon.

Rachi non traduit

שחיטת קדשים שחיטה שאינה ראויה היא דכל כמה דלא זריק דם כו'. כלומר לא מיבעיא לענין מלקות דלא בעי למילקי משום שחיטת שני דאי אית ליה אותו ואת בנו נוהג בקדשים הויא ליה שחיטת שני שאינה ראויה דהא מחוסר זמן הוא ופסול אלא אפילו אותו ואת בנו נמי לר''ש לא נהיגא בקדשים דהא שחיטת ראשון אינה ראויה דאינה מותרת בלא זריקה ושני אמאי פסול להקרבה ומאי סופג נמי דקאמר:

Tossefoth non traduit

קדשים שחיטה שאינה ראויה היא. וא''ת והא בפרק כסוי הדם (לקמן חולין דף פה.) מפרש טעמא דר''ש דיליף מטבוח טבח והכן ופריך ולילף משחוטי חוץ ומשני דנין חולין מחולין ואין דנין חולין מקדשים א''כ הכא דבקדשים נילף קדשים מקדשים וי''ל כיון דעיקר אותו ואת בנו בחולין כתיבא דשור הפסיק הענין על כרחך שחיטה דכתיב ביה בשחיטה הראויה איירי משום דילפינן חולין מחולין:

שחיטה שאינה ראויה היא דכל כמה כו'. פי' הקונטרס לא מיבעיא דלענין מלקות דלא בעי למילקי משום שחיטת שני אם אותו ואת בנו נוהג בקדשים דהשתא הוי מחוסר זמן ופסול אלא אפילו אי אין אותו ואת בנו נוהג בקדשים משום דשחיטת ראשון אינה ראויה דאינה מותרת בלא זריקה שני אמאי פסול דהשתא לא הוי מחוסר זמן ומאי סופג נמי דקאמר ומטעם זה מחק ספרים לקמן שהיה כתוב בהן אין מלקות דאותו ואת בנו נוהג בקדשים משום התראת ספק דלמה לי טעם דהתראת ספק תיפוק ליה משום דלא הוה ראויה משום שהוא מחוסר זמן ואין נראה דכיון דאסר הכתוב אותו ואת בנו בקדשים מוי''ו מוסיף על ענין ראשון (לעיל חולין דף עח.) הרי גזירת הכתוב דלילקי אע''ג דלאו שחיטה ראויה היא דהוי מחוסר זמן כיון דליכא פסול אחרינא כמו שחוטי חוץ דחייב אפילו לרבי שמעון אף על גב דלשאר מילי חשיבא שחיטה שאינה ראויה ועוד דבהדיא תנן בפרק בתרא דזבחים (דף קיב:) אותו ואת בנו קדשים ומחוסר זמן רבי שמעון אומר הרי הן בלא תעשה משום דחשיבא שחיטה ועובר בלאו דלא תשחטו לכך נראה דלא מוכח הכא אלא מן הראשון דשחיטת קדשים אינה ראויה היא והרי כאילו מיקטל קטליה לקמא והשני כשר גמור הוא ולא מצי למיפרך לרבי אושעיא ואפילו לרב המנונא דבסמוך מפרק בתרא דזבחים דמשמע דלר''ש אותו ואת בנו נוהג בקדשים דאיכא לאוקומי כשהראשון הוה חולין ושני קדשים דהוי שחיטת ראשון שחיטה ראויה:

דכמה דלא זריק דם לא מישתרי בשר. ואפילו שחט שני אחר שנזרק דם הראשון חשיב שחיטה ראשונה אינה ראויה כיון דבשעת שחיטה אכתי לא היתה ראויה ואע''ג דלרבי שמעון כל העומד ליזרק כזרוק דמי היינו דווקא לאחר שנתקבל בכוס כדאמר בפ''ק דפסחים (דף יג:) ועוד כיון דעל ידי שחיטה גרידא לא משתרי בשר אלא משום דכזרוק דמי לא חשיבא שחיטה ראויה ואם תאמר דבמרובה (ב''ק עו.) משמע דשחיטת קדשים הויא שחיטה ראויה אפילו נשפך הדם דפריך אמתניתין דמחייב רבי שמעון ארבעה וחמשה בקדשים שחייב באחריותן שחיטה שאינה ראויה היא ומוקי רב דימי בשוחט תמימים לשם בעלים בפנים דהא חזרה קרן לבעלים כשנשפך הדם ופריך וכי שחיטה מתרת זריקה מתרת ומשני כל העומד ליזרק כזרוק דמי ולכך הויא שחיטה ראויה ורבי אושעיא גופיה אית ליה בפרק המנחות והנסכים (מנחות קב.) דלרבי שמעון כל העומד ליזרק כזרוק דמי גבי נותר וי''ל דדוקא להחשיב נותר אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים אית ליה לרבי אושעיא דכזרוק דמי אבל לשוייה שחיטה ראויה משום דכזרוק דמי לית ליה וההיא דמרובה הוה משני רבי אושעיא כר''ל בשוחט בעלי מומין בחוץ ומשום דכל העומד לפדות כפדוי דמי ואע''ג דלית ליה כל העומד ליזרק כזרוק דמי היינו משום דזריקה תלויה בשחיטה ושחיטה צריכה לזריקה אבל פדייה אינה תלוייה בשחיטה דאף קודם שחיטה יכול לפדותה ובמסקנא דהכא הויא נמי שחיטת קדשים שחיטה ראויה משום דכזרוק דמי כמו במרובה (ב''ק עו:) דמסיק דאותו ואת בנו נוהג בקדשים אלא דליכא מלקות משום דהתראת ספק היא שמא לא יזרוק הדם ואז הוי שחיטה שאינה ראויה ואע''ג דבמרובה אמרינן דשחיטה ראויה היא אפילו נשפך הדם דכל העומד ליזרק כזרוק דמי הכא דמחוסר זמן הוא ואינו ראוי לזרוק דאסור לזרוק לא הוי כזרוק והכי אמרינן בהמביא אשם תלוי (כריתות כד:) אימור דאמר רבי שמעון כזרוק דמי במידי דעומד לזרוק ובפרק המנחות והנסכים (מנחות דף קב:) בשלמא פרה מצוה לפדותה פירוש בשמצא נאה הימנה ולכך כפדוי דמי אלא מנחות מצוה לפדותם ואם תאמר אמאי לא פריך לרבי אושעיא כדפריך לקמן לרב המנונא וי''ל דרבי אושעיא לא אמר אלא דמתניתין דקדשים בפנים לא אתיא כרבי שמעון והש''ס הוא דקאמר שני אמאי סופג ופסול אבל לרבי אושעיא אפשר דלא דייק אלא מסופג את הארבעים לחוד אמאי סופג והא התראת ספק היא כמו שישאר במסקנא לכך לא פריך אלא לרב המנונא דאמר בהדיא דאין אותו ואת בנו נוהג בקדשים משום דשחיטת קדשים הוי שחיטה שאינה ראויה ור''ת לא גריס הכא ופסול אלא אמאי סופג ותו לא ומכח התראת ספק מדקדק כמו שהוא לפי המסקנא ואם תאמר ולימא דסופג ארבעים לאו משום לאו דלא תשחטו אותו ואת בנו אלא משום לאו דמחוסר זמן דלא תעשון דאמר בפרק בתרא דזבחים (דף קיד:) דלקי לרבי שמעון וי''ל דלא חשיב בכל מתניתין דקתני והשני סופג הארבעים אלא לאו דאותו ואת בנו:

פְּשִׁיטָא דְּהָכִי אִיתַהּ שְׁחִיטַת קָדָשִׁים אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא שְׁחִיטַת קָדָשִׁים שְׁחִיטָה רְאוּיָה הִיא דְּהָא אִי נָחַר וְזָרֵיק דָּם לָא מִישְׁתְּרֵי בָּשָׂר וְכִי שָׁחַט מִישְׁתְּרֵי בָּשָׂר וּשְׁחִיטָה רְאוּיָה הִיא קָא מַשְׁמַע לַן

Traduction

The Gemara asks: Isn’t it obvious that this is so? There is no need for this long analysis. The Gemara answers: It was necessary for Rabbi Oshaya to mention that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon due to the case of slaughtering an animal and its offspring that are sacrificial animals inside the Temple courtyard. This is because it may enter your mind to say that slaughtering sacrificial animals is considered an act of slaughtering that is fit, because if he stabbed the animal to death and sprinkled its blood, the meat is not permitted, but if he slaughtered it, the meat is permitted and it is considered slaughtering that is fit according to Rabbi Shimon. Therefore, he teaches us that it is not fit.

וְלִילְקֵי נָמֵי מִשּׁוּם לָאו דִּמְחוּסַּר זְמַן דְּתַנְיָא מִנַּיִן לְכָל הַפְּסוּלִין שֶׁבַּשּׁוֹר וְשֶׁבַּשֶּׂה שֶׁהוּא בְּלֹא יֵרָצֶה

Traduction

§ With regard to the ruling that one who slaughters an animal and its offspring that are sacrificial animals inside the Temple courtyard receives lashes for violating the prohibition of: Itself and its offspring, when slaughtering the second animal, the Gemara suggests: And let him be flogged also for violating the prohibition against sacrificing an animal whose time has not yet arrived, since it is forbidden to sacrifice it until the next day. As it is taught in a baraita: From where is it derived with regard to all of the disqualifications of the bull, i.e., any feature that disqualifies cattle brought as offerings, and of the lamb, i.e., sheep brought as offerings, that if one consecrates, slaughters, or burns on the altar an animal so disqualified, he violates the prohibition of: It shall not be accepted, and is flogged?

Rachi non traduit

ולילקי נמי. האי שני דקדשים בפנים:

משום לאו. דשוחט מחוסר זמן לגבוה דאף על גב דלא אקרביה מיחייב אשחיטה מיד דגבי כל פסולים ילפינן בתמורה (דף ו:) עובר משום חמשה שמות משום בל תקדישו ומשום בל תשחטו ומשום בל תזרקו ומשום בל תקטירו כולו ומשום בל תקטירו מקצתו:

Tossefoth non traduit

ולילקי נמי משום מחוסר זמן. תימה היכי לילקי הא הוי לאו שבכללות שאין לוקין עליו כי ההיא דלא יאכל כי קדש הם דדרשינן מיניה כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו וקרי ליה בפרק כל שעה (פסחים דף כד.) לאו שבכללות:

תַּלְמוּד לוֹמַר וְשׁוֹר וָשֶׂה שָׂרוּעַ וְקָלוּט וְגוֹ' לִימֵּד עַל הַפְּסוּלִין שֶׁבַּשּׁוֹר וְשֶׁבַּשֶּׂה שֶׁהוּא בְּלֹא יֵרָצֶה

Traduction

It is derived from the fact that, in the middle of the passage prohibiting blemished animals from being sacrificed upon the altar, the verse states: ''Either a bull or a lamb that has anything too long or too short…but for a vow it shall not be accepted'' (Leviticus 22:23). Since this passage is already discussing a bull and lamb, it is unnecessary to mention them. Rather, this verse taught about all of the disqualifications of the bull and of the lamb, including that of an animal whose time has not yet arrived, that if one offers an animal with one of those disqualifications, he violates the prohibition of: It shall not be accepted.

כִּי קָא חָשֵׁיב לָאוֵי דְּאוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לָאוֵי נוּכְרָאֵי לָא קָא חָשֵׁיב

Traduction

The Gemara answers: He receives lashes for violating that prohibition as well, but when the mishna lists the prohibitions violated by the actions described, it lists only prohibitions related to the prohibition of: Itself and its offspring, but it does not list unrelated prohibitions.

וְלָא וְהָא קָדָשִׁים בַּחוּץ דְּלָאוֵי נוּכְרָאֵי נִינְהוּ וְקָא חָשֵׁיב דְּקָתָנֵי קָדָשִׁים בַּחוּץ הָרִאשׁוֹן חַיָּיב כָּרֵת וּשְׁנֵיהֶם סוֹפְגִין אֶת הָאַרְבָּעִים

Traduction

The Gemara asks: And does the mishna not list unrelated prohibitions? But there are prohibitions with regard to sacrificial animals slaughtered outside the Temple courtyard, which are unrelated prohibitions, and it lists them. As it teaches: If both animals were sacrificial animals slaughtered outside the Temple courtyard, then for slaughtering the first animal, one is liable to receive karet. And both animals are disqualified for use as offerings, and for the slaughter of both of them one incurs forty lashes apiece.

בִּשְׁלָמָא שֵׁנִי מִשּׁוּם לָאו דְּאוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ אֶלָּא רִאשׁוֹן אַמַּאי סוֹפֵג לָאו מִשּׁוּם לָאו דִּשְׁחוּטֵי חוּץ

Traduction

Granted, with regard to the second animal one is flogged due to the prohibition of: Itself and its offspring. But with regard to the first animal, why does he incur the forty lashes? Isn’t it due to the prohibition of consecrated animals slaughtered outside the Temple courtyard? Therefore, with regard to the case of sacrificial animals slaughtered inside the Temple courtyard, the mishna should also have mentioned the unrelated prohibition of: It shall not be accepted.

כֹּל הֵיכָא דְּלֵיכָּא לָאו דְּאוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ חָשֵׁיב לָאוֵי נוּכְרָאֵי וְכֹל הֵיכָא דְּאִיכָּא לָאו דְּאוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לָא חָשֵׁיב לָאוֵי נוּכְרָאֵי

Traduction

The Gemara answers: Wherever there is no violation of the prohibition of: Itself and its offspring, for slaughtering an animal, the mishna lists unrelated prohibitions, but wherever there is a violation of the prohibition of: Itself and its offspring, the mishna does not list unrelated prohibitions, but only the prohibition of: Itself and its offspring.

רַבִּי זֵירָא אָמַר הַנַּח לִמְחוּסַּר זְמַן דְּהַכָּתוּב

Traduction

Rabbi Zeira said: Leave the prohibition against sacrificing an animal whose time has not yet arrived, as the verse

Tossefoth non traduit

הנח למחוסר זמן שהכתוב נתקו לעשה. פירש בקונטרס דלא דמי לעשה דשלוח דהוי מעיקרא אבל האי עשה על כרחך אחר הלאו הוא דהלאו הוי תוך שבעה והעשה אחר כך משמע שרוצה לפרש כמו שאר ניתק לעשה שבש''ס ותימה דלא דמי לנותר וגזלה דהתם אחר שעבר הלאו בא העשה לתקן מה שעבר אבל כי ההיא דהכא לא מצינו ומיהו מצינו לעשה כה''ג בפרק אמר להם הממונה (יומא לו:) דא''ר ירמיה בלאו דנבלה קמיפלגי אי הוה ניתק לעשה במאי דאמר קרא לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה אבל אינה ראיה חדא דאביי פליג עליה ואמר דלכולי עלמא לאו מעליא הוא ואפילו לרבי ירמיה דאיכא מאן דקרי ליה ניתק לעשה היינו התם דנכתב לעשה מיד אחר הלאו אבל עשה דמיום השמיני אינו נכתב מיד אחר הלאו דלא ירצה ונראה לפרש הנח למחוסר זמן דהכתוב נתקו מלאוי דלא ירצה ולא הוי בכלל שאר פסולים דהוו בלאו דלא ירצה אלא נתקו לעשה ולית ביה אלא עשה דמיום השמיני ירצה ולית לן למימר דאתא קרא דירצה שיש בו גם עשה עם הלאו דכל היכא דאיכא למידרש לא מוקמינן ליה בלאוי יתירי ואית לן לאוקומי הלאו בשאר פסולין והוי האי ניתק לעשה כי ההוא דפסחים דפרק אלו דברים (פסחים דף סז.) דאמרינן מצורע שנכנס לפנים ממחיצתו פטור שנאמר בדד ישב הכתוב נתקו לעשה פי' נתקו משאר טמאים דהוו בלא יטמאו מחניהם להעמיד אעשה דבדד ישב וכן החולץ ליבמתו דהוי בלא יבנה ובא להוציאו מכרת דאשת אח וכן הבערה ללאו יצתה לר' יוסי והשתא ניחא סוגיא דפ' פרת חטאת (זבחים ד' קיב:) דקאמר רבי שמעון אותו ואת בנו ומחוסר זמן בלא תעשה ומפרש בגמרא טעמא מקרא דלא תעשון ככל וגו' איש כל הישר בעיניו אמר להן משה כשתבאו לא''י ותקריבו חובות לא תקריבו מכל הישר דרך ישרות וגלגל לגבי שילה מחוסר זמן הוא ואמר רחמנא לא תעשון ופריך אי הכי מילקי נמי לילקי אלמה א''ר זירא הכתוב נתקו לעשה פי' כיון דאמרינן דאיכא בהדיא לאו במחוסר זמן א''כ לילקי עליה דליכא למימר דנתקו לעשה התם כי הכא דאתא לגלות אעשה דלא ירצה לא קאי אמחוסר זמן אלא אשאר פסולין דכיון דכתב ביה לאו בפני עצמו לא שייך למימר הכי אבל לפי' הקונטרס כי היכי דלא ירצה הוי ניתק לעשה ה''נ לא תעשון ואם כן מאי פריך והר''ר שמואל מוורדו''ן היה אומר דהכי פירושו כיון דאית ביה נמי לאו דלא תעשון לילקי דלא אתי חד עשה ומנתק הני תרי לאוי כדאמר במסכת תמורה (דף ו:) דלא אתי עשה דוהיה הוא ותמורתו יהיה קדש ועקר תרי לאוי דלא יחליפנו ולא ימיר אותו וא''א לומר כן דהיינו דוקא היכא דשני לאוין סמוכין זה לזה תדע דאמר בפרק אלו הן הלוקין (מכות דף יד:) דלא תעשה שקדמו עשה לוקין עליו ומייתי מוישלחו מן המחנה וגו' ולא יטמאו את מחניהם ותנא אלו הן הלוקין טמא הבא למקדש ומה ראיה היא דלמא התם משום דאיכא תרי לאוי לא יטמאו וגו' ואיכא נמי לאו דואל המקדש לא תבא ועוד דאמרינן בההוא פירקא דלא לקי אלאו דלא תגזול משום דניתק לעשה דוהשיב את הגזלה אשר גזל דאיכא נמי לאו דלא תעשוק דאמר רבא בפ' המקבל (ב''מ קיא.) היינו עשק היינו גזל ולמה כתביה בשני שמות לעבור עליו בשני לאוין אלא ודאי דוקא היכא דשני לאוין סמוכין קאמר דלא עקר להו חד עשה ועוד נראה הא דלא עקר תרי לאוי היינו כי ההוא דתמורה דלא הוי ניתוק גמור דאין שם מעשה לתקן הלאו דוהיה קדש לאו עשייה הוא דמאליו קדוש דאם היה אומר הכתוב ואם ימיר יקריב אז הוי ניתוק ובלאו הכי קשה שם הסוגיא וצ''ל שם דכולהו דמייתי התם לא הוי ניתוק גמור ואין להאריך כאן:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source