Vayedaber

בְּהֵמָה טְמֵאָה בִּכְלַל חַיָּה טְמֵאָה בְּהֵמָה טְהוֹרָה בִּכְלַל חַיָּה טְהוֹרָה וּבַלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמַר לִי חֲבָל עַל בֶּן עַזַּאי שֶׁלֹּא שִׁימֵּשׁ אֶת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל

Traduction

And likewise, a non-kosher behema is included in the category of a non-kosher ḥayya, and a kosher behema is included in the category of a kosher ḥayya. Accordingly, although the verse here is referring to a behema, it is understood to be referring collectively to both a behema and a ḥayya, and teaches that the carcasses of both types impart impurity. And upon hearing this, ben Azzai said to me in these words: Woe [ḥaval] unto ben Azzai, who did not serve Rabbi Yishmael.

Rachi non traduit

חבל על בן עזאי. הפסד וחבלה היא בעולם תלמיד ותיק כמותי אני בן עזאי שלא שמשתי את ר' ישמעאל. כל חבלה שבש''ס לשון חבלה והפסד הוא כמו (סנהדרין דף נט:) חבל על שמש גדול שאבד מן העולם גבי נחש:

חַיָּה בִּכְלַל בְּהֵמָה מְנָלַן דִּכְתִיב זֹאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ שׁוֹר שֵׂה כְשָׂבִים וְגוֹ' אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְגוֹ' הָא כֵּיצַד חַיָּה בִּכְלַל בְּהֵמָה

Traduction

The Gemara analyzes Rabbi Yishmael’s statement: From where do we derive that according to the Torah, a ḥayya is included in the category of a behema? As it is written: ''These are the behema that you may eat: An ox, a sheep, and a goat, a deer, and a gazelle, and a fallow deer, and a wild goat, and an oryx, and an aurochs, and a wild sheep'' (Deuteronomy 14:4–5). Despite employing the term ''behema,'' the verse also lists the deer and the gazelle, which are undomesticated animals. How is this possible? From here it is evident that a ḥayya is included by the Torah in the category of a behema.

Rachi non traduit

זאת הבהמה אשר תאכלו. ומפרש בתריה איל וצבי אלמא חיה בכלל בהמה:

בְּהֵמָה בִּכְלַל חַיָּה מְנָלַן דִּכְתִיב זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה הָא כֵּיצַד בְּהֵמָה בִּכְלַל חַיָּה

Traduction

From where do we derive that according to the Torah, a behema is included in the category of a ḥayya? As it is written: ''These are the ḥayya that you may eat, among all the behema that are on the earth. Whatever parts the hoof'' (Leviticus 11:2–3). How is this possible, that the verse mentions a ḥayya and then refers to a behema? This indicates that a domesticated animal is included in the category of a ḥayya by the Torah.

Rachi non traduit

זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ כל מפרסת פרסה. והכי משמע מכל הבהמה אכול את המפרסת ומעיקרא מתחיל לאישתעויי בחיה זאת החיה אשר תאכלו ומפרש סימני בהמה דקאמר מכל הבהמה כל מפרסת אלמא בהמה בכלל חיה ומעתה תלמוד לכל הצריך לך:

חַיָּה טְהוֹרָה בִּכְלַל בְּהֵמָה טְהוֹרָה לְסִימָנִים

Traduction

The Gemara further clarifies: The principle that a kosher ḥayya is included by the Torah in the category of a kosher behema is relevant with regard to the distinguishing characteristics of kosher animals. The Torah states with regard to a domesticated animal that only a species that chews its cud and has cloven hooves is kosher. Nevertheless, this requirement is understood as a reference to both domesticated and undomesticated animals.

Rachi non traduit

חיה טהורה בכלל בהמה טהורה כו'. והשתא מפרש לארבעה בבי דמתניתא למאי ניבעי להו:

חיה טהורה בכלל בהמה טהורה לסימנין. שלא מצינו סימנין מפורשים אלא בבהמה דכתיב בויקרא כל בהמה מפרסת פרסה ובמשנה תורה (יד) מכל הבהמה אשר על הארץ כל מפרסת פרסה סימנין אבהמה קיימי ובחיה לא ידעינן אלא משום דאשכחן חיה בכלל בהמה כדלעיל זאת הבהמה ומפרש איל וצבי ויחמור והוא הדין נמי דאצטריך לן חיה טהורה בכלל בהמה טהורה לטומאת נבלות כדבעינן לעיל נבלת חיה טהורה לא למדנו ונפקא לן מבהמה טהורה ולהרבעה נמי אצטריך דהא הרבעת כלאים בבהמה כתיב ולא בחיה אלא חדא מינייהו נקט:

חַיָּה טְמֵאָה בִּכְלַל בְּהֵמָה טְמֵאָה לְהַרְבָּעָה

Traduction

The principle that a non-kosher ḥayya is included by the Torah in the category of a non-kosher behema is relevant with regard to the prohibition against mating one species with another. The Torah states the prohibition with regard to a behema: ''You shall not let your animal [behema] mate with a diverse kind'' (Leviticus 19:19). Nevertheless, this is understood as referring to both a behema and a ḥayya.

Rachi non traduit

ה''ג חיה טמאה בכלל בהמה טמאה להרבעה וכדפרשי' דהרבעה בבהמה כתיבא ומשמע בין טמאה ובין טהורה וחיה מבהמה נפקא והוא הדין נמי דחיה טהורה להרבעה בכלל בהמה טהורה אלא בכל כללי דברייתא מפרש חדא מילתא לאשמועינן דמכולהו איכא למילף:

Tossefoth non traduit

חיה טמאה בכלל בהמה טמאה להרבעה. דכל חד משמע חידוש כלומר דמחמת דחיה בכלל בהמה שמענו שפיר איסור הרבעה ומיהו בלאו הכי ידעינן דאפי' בעופות גמרי' הרבעה בהמתך בהמתך משבת כדאמרי' בשור שנגח את הפר' (ב''ק נד:):

בְּהֵמָה טְמֵאָה בִּכְלַל חַיָּה טְמֵאָה לְכִדְרַבִּי דְּתַנְיָא

Traduction

The principle that a non-kosher behema is included by the Torah in the category of a non-kosher ḥayya is relevant with regard to that which Rabbi Yehuda HaNasi taught, as it is taught in a baraita: The verse delineates a case in which one is obligated to bring a sliding-scale offering as an atonement: ''A person who touched anything impure, or the carcass of a non-kosher undomesticated animal [ḥayya], or the carcass of a non-kosher domesticated animal [behema], or the carcass of an impure creeping animal, and is guilty, it having being hidden from him that he is impure'' (Leviticus 5:2). But the nature of the transgression for which the person requires atonement is not apparent from the verse.

Rachi non traduit

בהמה טמאה בכלל חיה טמאה לכדרבי גרסינן:

רַבִּי אוֹמֵר אֶקְרָא אֲנִי חַיָּה בְּהֵמָה לָמָּה נֶאֶמְרָה

Traduction

Rabbi Yehuda HaNasi says: Since a domesticated animal is also referred to as a ḥayya, it would be sufficient if I would read, i.e., the verse would write, only the clause about a ḥayya, and I would have known that one who touches a carcass of any non-kosher animal is impure. Why, then, is an explicit clause about a behema stated? It serves as the basis for a verbal analogy.

Rachi non traduit

אקרא אני חיה. לגבי קרבן עולה ויורד או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה (ויקרא ה) ודי היה לי בקריאת חיה ויודע אני שהבהמה בכלל חיה בהמה למה נאמרה:

נֶאֶמְרָה כָּאן בְּהֵמָה טְמֵאָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן בְּהֵמָה טְמֵאָה מָה לְהַלָּן טוּמְאַת קֹדֶשׁ אַף כָּאן טוּמְאַת קֹדֶשׁ

Traduction

It is stated here, with regard to one who is unaware that he touched an impure item: ''Non-kosher behema,'' and it is likewise stated below, with regard to one who was aware that he touched an impure item: ''Non-kosher behema,'' in the following verse: ''And when any one shall touch any impure thing, whether it is the impurity of man, or a non-kosher behema, and then eats of the flesh of a peace offering to the Lord, that soul shall be cut off from its people'' (Leviticus 7:21). Just as below, the verse is referring to the defiling of sacrificial foods, so too here, the reference is to the defiling of sacrificial foods, and therefore one must bring a sliding-scale offering as an atonement.

Rachi non traduit

נאמר כאן בהמה טמאה ונאמר. בטמא שאכל את הקדש בפרשת (אמור אל הכהנים) ונפש כי תגע בכל טמא בטומאת אדם או בבהמה טמאה:

מה להלן בטומאת קדש. כלומר בטמא שאכל את הקדש:

אף. קרבן עולה ויורד דכתיב או נפש אשר תגע וגו' ומשמע דבנגיעת טומאה מחייב ליה קרבן עולה ויורד דילפינן בהא גזירה שוה דלא מיחייב עד דאכיל קדש או יכנס למקדש ולהא מילתא איצטריך לן בהמה טמאה בכלל חיה דאי לאו דקים לן מזאת החיה דבהמה בכלל חיה לא הוה מייתר לן האי בהמה טמאה לג''ש דלא הוי מצי למימר אקרא אני חיה:

בְּהֵמָה טְהוֹרָה בִּכְלַל חַיָּה טְהוֹרָה לִיצִירָה דִּתְנַן הַמַּפֶּלֶת מִין בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף בֵּין טְמֵאִין בֵּין טְהוֹרִין אִם זָכָר תֵּשֵׁב לְזָכָר

Traduction

The Gemara clarifies the final statement: The principle that a kosher behema is included by the Torah in the category of a kosher ḥayya is relevant with regard to the formation of children. As we learned in a mishna (Nidda 21a): With regard to a woman who miscarries a fetus that appears to be in the form of a type of behema, ḥayya, or bird, whether it had the form of a non-kosher species or a kosher species, if the fetus is a male, then she observes the periods of impurity and purity required for giving birth to a male.

Rachi non traduit

בהמה טהורה בכלל חיה טהורה ליצירה. דגבי חיה כתיבא (בראשית ב) יצירה ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה וגו' ונפקא מינה למפלת מין בהמה חיה ועוף דקאמר ר''מ תורת ולד עליהן ואמן יושבת עליהן ימי טומאה וימי טהרה ואמרינן בהמפלת (נדה כב:) מ''ט דר''מ הואיל ונאמר בהן יצירה כאדם. והוא הדין דבהמה טמאה בכלל חיה טמאה נמי להאי מילתא איצטריכא אלא כבר פריש בה מלתא אחריתי לכדרבי וחדא מינייהו נקט ובכל כללי דברייתא פריש חדא מילתא:

תשב לזכר. שבעת ימי טומאה ול''ג ימי טוהר שכל דמים שהיא רואה בהן טהורין:

אִם נְקֵבָה תֵּשֵׁב לִנְקֵבָה

Traduction

The mishna continues: And if the fetus is a female, then she observes the periods required for giving birth to a female. After giving birth to a male, a woman is impure for seven days, during which it is prohibited for her to engage in intercourse. During the next thirty-three days she may immerse in a ritual bath at any time, after which she is permitted to engage in intercourse even should she then experience a discharge of uterine blood. Nevertheless, during the entire forty-day period she may not enter the Temple or be in contact with consecrated foods. After giving birth to a girl, the length of each of these periods is doubled to fourteen days and sixty-six days, respectively (see Leviticus 12:2–5).

Rachi non traduit

ותשב לנקבה. שבועים טמאים וס''ו טוהר:

אֵינוֹ יָדוּעַ תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה

Traduction

If the sex of the fetus is unknown, she observes the strictures of a woman who gave birth both to a male and to a female. Accordingly, it is prohibited for her to engage in intercourse for the fourteen days after birth, after which she immerses in a ritual bath. After that she is permitted to engage in intercourse despite any discharge of uterine blood until the fortieth day after birth, i.e., for thirty-three days following the seven days she would have been prohibited from engaging in intercourse if the fetus was male. The prohibition against entering the Temple, however, continues until eighty days have passed from the birth.

Rachi non traduit

אינו ידוע. אם זכר אם נקבה הטל עליה חומר שניהם ותשב לזכר ולנקבה שבועים טומאת לידת נקבה ואפילו אינה רואה בהן שמא נקבה ילדה ובלא ראייה איכא שבועים טומאת לידה וימי טוהר אין לה אלא עד ארבעים יום מתחלת לידתן כדין זכר שמא זכר הוא:

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר

Traduction

This is the statement of Rabbi Meir. The Gemara elsewhere (Nidda 22b) explains that Rabbi Meir derives his opinion from the fact that the term ''formation'' is used to describe both the formation of man: ''Then the Lord God formed man'' (Genesis 2:7), and the formation of animals and birds: ''The Lord God formed every animal [ḥayya] of the field, and every bird of the air'' (Genesis 2:19). Furthermore, he holds that the term ''ḥayya'' is referring to both domesticated and undomesticated animals, and concludes that a woman observes these periods of purity and impurity if the fetus has the form of any of these types of animals.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כֹּל שֶׁאֵינוֹ מִצּוּרַת אָדָם אֵינוֹ וָלָד

Traduction

And the Rabbis say: Any fetus that is not of human form is not regarded as an offspring with regard to observance of these periods of purity and impurity, and she is permitted to engage in intercourse provided she does not experience a discharge of uterine blood.

וּלְרַבָּנַן הַאי קְרָא לְמָה לִי

Traduction

§ The Gemara returns to explaining the opinion of the Rabbis, cited in the mishna, who hold that a dead fetus found inside its mother’s womb does not impart impurity, irrespective of whether it is of a kosher or a non-kosher animal. Rabbi Yosei HaGelili disagrees and holds that a dead fetus inside a non-kosher animal imparts impurity. He derives this from the verse: ''A person who touched anything impure, or the carcass of a non-kosher ḥayya, or the carcass of a non-kosher behema, or the carcass of an impure creeping animal, and is guilty'' (Leviticus 5:2), which is referring only to non-kosher animals. The Gemara asks: And according to the Rabbis, why do I need this verse?

Rachi non traduit

ה''ג לרבנן האי קרא למה לי כוליה לכדרבי אתא. ואמתניתין קאי. ולרבנן דפליגי אדרבי יוסי הגלילי הא קרא דר''נ דילפינן מיניה ואיזה זה עובר שבטמאה טמא למה לי:

Tossefoth non traduit

ולרבנן האי קרא למה לי כוליה לכדרבי אתא. כן גירסת הקונטרס ופירש דאדרבנן דרבי יוסי הגלילי בעי האי קרא דרב נחמן למה לי וקשה לפירושו למה המתין עד כאן ועוד ה''ל למבעי נמי לרבנן קרא דרבי יצחק למה להו לכן נראה כגירסת הספרים דגרסי הניחא לר''מ אלא לרבנן מא''ל כלומר אמאי איצטריך כללא דבהמה טהורה בכלל חיה טהורה דלדידהו ליכא למימר ליצירה:

כּוּלֵּיהּ לְכִדְרַבִּי הוּא דַּאֲתָא

Traduction

The Gemara answers: The entire verse comes to teach that which Rabbi Yehuda HaNasi taught in the baraita cited earlier, that the verse obligates one to bring a sliding-scale offering only in cases where one partook of consecrated foods or entered the Temple while in a state of impurity of which one was unaware.

Rachi non traduit

לכדרבי הוא דאתא. חיה טמאה לגופיה ובהמה טמאה לג''ש ואיידי דכתב טמאה בבהמה משום ג''ש כתב נמי בחיה דכל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה:

מַתְנִי' הָאִשָּׁה שֶׁמֵּת וְלָדָהּ בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ וּפָשְׁטָה חַיָּה אֶת יָדָהּ וְנָגְעָה בּוֹ הַחַיָּה טְמֵאָה טוּמְאַת שִׁבְעָה וְהָאִשָּׁה טְהוֹרָה עַד שֶׁיֵּצֵא הַוָּלָד

Traduction

MISHNA: With regard to a woman whose fetus died in her womb and the midwife extended her hand into the womb and touched the fetus, the midwife is thereby rendered impure with the seven-day impurity imparted by a corpse, and the woman remains ritually pure until the offspring emerges from the womb.

Tossefoth non traduit

והאשה טהורה עד שיצא. כשלא העגיל הראש כפיקה מיירי דאי העגיל הוי טמא עד שלא יצא הולד משנפתח הקבר דתניא באהלות (פ''ז מ''ד) ומייתי לה בהלוקח בהמה (בכורות כב.) אין לנפלים פתיחת הקבר עד שיעגילו הראש כפיקה א''נ סבר ליה כתנא דתוספתא דאהלות (ספ''ח) דאמר אין לולד טומאה עד שיצא לאויר העולם:

גְּמָ' אָמַר רַבָּה כְּשֵׁם שֶׁטּוּמְאָה בְּלוּעָה אֵינָהּ מְטַמְּאָה כָּךְ טָהֳרָה בְּלוּעָה אֵינָהּ מִיטַּמְּאָה

Traduction

GEMARA: Rabba says: Just as a ritually impure item that is encapsulated within a body does not impart impurity to an item that comes in contact with it, so too, a ritually pure item that is encapsulated within a body cannot be rendered impure if it comes in contact with an impure item. For example, if one swallowed a ring that was ritually pure and then entered a tent containing a corpse, the ring would not be rendered impure.

Rachi non traduit

כשם שטומאה בלועה אינה מטמאה. אחרים דמפרש בה קרא בהדיא כדלקמן:

כך טהרה בלועה אינה מיטמאה. כגון בלע טבעת טהורה ונכנס לאהל המת אינה מיטמאה כדיליף בקל וחומר:

טוּמְאָה בְּלוּעָה מְנָלַן דִּכְתִיב וְהָאֹכֵל מִנִּבְלָתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו מִי לָא עָסְקִינַן דַּאֲכַל סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה וְקָאָמַר רַחֲמָנָא טָהוֹר

Traduction

The Gemara asks: From where do we derive that an encapsulated impure item does not impart impurity? As it is written: ''And one who eats of its carcass shall wash his clothes, and be impure until the evening'' (Leviticus 11:40), i.e., he must immerse his body and garments in a ritual bath, and he then becomes pure at sunset. Are we not dealing even with a case where one ate from the carcass close to sunset and then immersed? And yet the Merciful One states that he is pure once the sun sets, despite the fact that his stomach still contains pieces of the carcass that have not yet been digested. If so, it is apparent that an encapsulated impure item does not impart impurity.

Rachi non traduit

מי לא עסקינן. אפילו באוכל נבלה סמוך לשקיעת החמה דעדיין היא במעיו ולא נתעכלה וקמטהר ליה קרא בהערב שמש אלמא מכיון שנבלעה הרי היא כמעוכלת לענין לטמא. והא ליכא למימר דטעמיה משום דמגע בית הסתרים לא מטמא ותוכו של אדם בית הסתרים הוא דא''כ תטמאנו במשא דאמרינן ביוצא דופן (נדה דף מב:) נהי דטומאת בית הסתרים במגע לא מטמיא במשא מיהא מטמיא אלא לאו ש''מ בליעה מעכבתה מלטמא:

Tossefoth non traduit

מי לא עסקינן דאכל סמיך לשקיעת החמה וקאמר רחמנא דטהור. וא''ת אמאי לא מדקדק מדאמעט בברייתא בפרק יוצא דופן (נדה מב:) נבלה דלא מטמאה בגדים אבית הבליעה מדכתיב בנבלת עוף טהור לטמאה בה ולא באחרת ומשם מדקדק אביי דמקום נבלת עוף טהור בלועה הויא וי''ל דודאי אליבא דאביי היה יכול לדקדק משם אבל לרבא דסבר דבית הסתרים הוי היכי מתרץ לברייתא ע''כ כשתחב לו חבירו בבית הבליעה וחזר והוציאו ובית הבליעה היה רחב ולא הסיטה כלל התם ממעט קרא דווקא נבלת בהמה ומיהו היינו יכולין לפרש אע''ג דלא חזר והוציאו דכי קאמר רבא דבית הסתרים הוי היינו תחלת הבליעה אבל לסופו מודה דבלוע הויא אבל לפי זה היה יכול לדקדק משם אף לרבא דטומאה בלועה לא מטמאה ואם תאמר והיכי מדקדק הכא מהאי קרא דהאוכל מנבלתה והא האי קרא בנבלת בהמה כתיב דלא מטמאה בבית הבליעה ובמגע איירי ולא באכילה ולא כתיב אוכל אלא ליתן שיעור אכילה דהיינו כזית לנוגע ונושא כדמפרש התם בנדה ואי איצטריך לדרשא דהכא אם כן היכי מדקדק מינייהו דשיעור נוגע ונושא באוכל ויש לומר דלא מסתבר לאוקומי כוליה לדרשא דהכא לטהר טומאה בלועה דהא משמע דאתא למימר טומאה דכתיב והאוכל יכבס בגדיו ומ''מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו דמשמע דטיהר הכתוב את האוכל כשטבל והעריב שמשו:

וְדִלְמָא שָׁאנֵי הָתָם דְּלָא חַזְיָא לְגֵר

Traduction

The Gemara challenges: But perhaps it is different there, as with regard to the prohibition against eating a carcass the Torah states: ''You shall not eat any carcass; you may give it to the gentile resident who is in your cities'' (Deuteronomy 14:21). The juxtaposition of the two parts of the verse teaches that the prohibition is limited to a carcass that is fit to be given to a gentile resident, i.e., it is fit for human consumption. Accordingly, perhaps the carcass that the person ate does not impart impurity, as it is no longer fit for a gentile resident, i.e., it is now unsuitable for human consumption.

Rachi non traduit

דלא חזיא לגר. וכתיב (דברים יד) לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך וגו' הראויה לגר קרויה נבלה שאינה ראויה לגר אינה קרויה נבלה:

הָנִיחָא לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ עַד לְכֶלֶב שַׁפִּיר

Traduction

The Gemara comments that the effectiveness of the proof depends on whether a carcass can impart impurity to a person despite its not being fit for human consumption: This proof works out well according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, who says: A carcass imparts impurity to both this, a person, and that, food, even if it is unfit for human consumption, until it is no longer fit for consumption by a dog. According to this opinion the proof is understood well, as the carcass in the person’s stomach still has the ability to impart impurity to him because it is still fit for consumption by a dog. Therefore, it is apparent that the only reason it does not impart impurity is that it is encapsulated within his body.

Rachi non traduit

הניחא. דמצית למילף טעמך מהכא:

לרבי יוחנן דאמר. במסכת בכורות (דף כג.):

אחת זו ואחת זו. בין לטמא אדם ובין לטמא אוכלים היא מטמאה עד שתיפסל מאכילת כלבים וקרא (לאתויי) [למעוטי] היכא דהסריחה מחיים הוא דאתא אבל היכא דנראית לגר בשעת מיתה (והלכה) [וחלה] עלה שם נבלה לא פקע מינה שם נבלה עד לכלב והכא קא מטהר ליה בהערב שמש:

שפיר. מצית למילף דטעמא משום בליעה הוא:

אֶלָּא לְבַר פְּדָא דְּאָמַר טוּמְאָה חֲמוּרָה לְגֵר וְטוּמְאָה קַלָּה עַד לְכֶלֶב מִשּׁוּם דְּלָא חַזְיָא לְגֵר הוּא

Traduction

But according to the opinion of bar Padda, who says a carcass has the severe form of ritual impurity, which can impart impurity to people only while it is still fit to be eaten by a gentile resident and it has the light form of ritual impurity even until the point that it is no longer fit for consumption by a dog, this proof is flawed. This is because it is possible the carcass in the person’s stomach does not render him impure simply because it is no longer fit for human consumption. Can one claim that the carcass cannot impart impurity because it is no longer fit for a gentile resident?

Rachi non traduit

אלא לבר פדא דאמר טומאה חמורה. לטמא אדם היא קרויה נבלה כל זמן שראויה לגר למאכל אדם אבל מכאן ואילך אין שם נבלה עליה להיות אב הטומאה אלא אוכלין ומשקין הוא דמטמא:

עד לכלב. דלא גריעא ממגע נבלה שהוא ראשון לטומאה ומטמא אוכלין האי דמטהר ליה קרא משום דלא חזיא לגר הוא ולא מטמיא אדם:

נְהִי דְּלָא חַזְיָא בְּפָנָיו שֶׁלֹּא בְּפָנָיו מִיחַזְיָא חַזְיָא לֵיהּ

Traduction

Granted that the carcass is not fit to be eaten by someone when it was eaten in his presence, as he is aware that it was swallowed and considers it disgusting to eat a swallowed item, but it is still sometimes fit for a person to eat when it was eaten not in his presence and he is unaware that it had been previously swallowed. This is possible where one consumed a small piece of food and did not chew it prior to swallowing. The Gemara concedes this point and therefore accepts the proof.

Rachi non traduit

שלא בפניו מיחזא חזיא ליה. אם בלע חתיכה קטנה ולא לעסה חזיא למי שלא ידע שבלעה:

אַשְׁכְּחַן טוּמְאָה בְּלוּעָה טָהֳרָה בְּלוּעָה מְנָלַן

Traduction

The Gemara asks: We found a source for the halakha that an encapsulated impure item does not impart impurity. From where do we derive that a pure item that is encapsulated within another body cannot be rendered impure if it comes in contact with an impure item?

Rachi non traduit

טהרה בלועה. דאינה מקבלת טומאה מנלן:

קַל וָחוֹמֶר וּמָה כְּלִי חֶרֶס הַמּוּקָּף צָמִיד פָּתִיל שֶׁאֵינוֹ מַצִּיל עַל טוּמְאָה שֶׁבְּתוֹכוֹ מִלְּטַמֵּא דְּאָמַר מָר טוּמְאָה רְצוּצָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה עַד לָרָקִיעַ מַצִּיל עַל טָהֳרָה שֶׁבְּתוֹכוֹ מִלְּטַמֵּא

Traduction

The Gemara explains: It is derived through an a fortiori inference: If an earthenware vessel that is closed with a tightly sealed cover, which does not shield, i.e., prevent, the impure piece of a corpse contained within it from imparting impurity to other items in the same tent as it; the Gemara interrupts the explication of the inference and clarifies: As the Master said: The impure piece of a corpse that is in a tight space; e.g., it is buried in the ground and there is not a handbreadth of hollow space above it, beneath the dirt, breaks through the earth above it and ascends up to the heavens, imparting impurity in that path. The Gemara resumes the explication of the inference: Although the tightly sealed earthenware vessel does not shield the impure item, it does shield a pure item contained within it from being rendered impure (see Numbers 19:15).

Rachi non traduit

מה כלי חרס [המוקף] צמיד פתיל שאינו מציל על טומאה שבתוכו מלטמא. שאם היה כזית המת בתוכו אין בליעת הכלי מעכבתו מלטמא את הכלי ואת כל האהל:

דאמר מר טומאה רצוצה. בקרקע שאין לה אהל טפח:

בוקעת ועולה. ומטמאה כל המאהילים עליה אפילו סמוך לרקיע. אלמא אפילו בליעת קרקע אינה מעכבת וכל שכן בליעת כלי והרי הוא מציל על טהרה שבתוכו ומעכבת מליטמא באהל המת כדאמרינן בפרק קמא (לעיל חולין דף כה.):