'Houline
Daf 22b
וּמָה בְּנֵי יוֹנָה שֶׁלֹּא הוּכְשְׁרוּ בִּגְדוֹלִים הוּכְשְׁרוּ בִּקְטַנִּים תּוֹרִים שֶׁהוּכְשְׁרוּ בִּגְדוֹלִים אֵינוֹ דִּין שֶׁהוּכְשְׁרוּ בִּקְטַנִּים תַּלְמוּד לוֹמַר תּוֹרִים גְּדוֹלִים וְלֹא קְטַנִּים
Traduction
If pigeons, which were not deemed fit when older, were deemed fit when younger, as the term ''young pigeons'' indicates that they are young, then with regard to doves, which were deemed fit when older, isn’t it logical that they were deemed fit when younger? Therefore, the verse states: ''Doves,'' meaning older and not younger.
Rachi non traduit
ומה בני יונה שלא הוכשרו בגדולים. דהא בני קטנים משמע. ועיכובא דגדולים פסולין לקמן יליף:
ת''ל תורים. לקמיה מפרש מאי תלמודא:
Tossefoth non traduit
ומה בני יונה שלא הוכשרו בגדולים. כדמפרש בסמוך דלא לישתמיט קרא דליכתוב מן היונים:
בְּנֵי יוֹנָה קְטַנִּים וְלֹא גְּדוֹלִים שֶׁיָּכוֹל וַהֲלֹא דִּין הוּא וּמָה תּוֹרִים שֶׁלֹּא הוּכְשְׁרוּ בִּקְטַנִּים הוּכְשְׁרוּ בִּגְדוֹלִים בְּנֵי יוֹנָה שֶׁהוּכְשְׁרוּ בִּקְטַנִּים אֵינוֹ דִּין שֶׁהוּכְשְׁרוּ בִּגְדוֹלִים תַּלְמוּד לוֹמַר בְּנֵי יוֹנָה קְטַנִּים וְלֹא גְּדוֹלִים
Traduction
The baraita continues: Young pigeons must be younger and not older, as one might have thought: And couldn’t this be derived through an a fortiori inference: If doves, which were not deemed fit when younger, were deemed fit when older, then with regard to pigeons, which were deemed fit when younger, isn’t it logical that they were deemed fit when older? Therefore, the verse states: ''Young pigeons,'' meaning younger and not older.
Tossefoth non traduit
ומה תורים שלא הוכשרו בקטנים. תימה כיון דאכתי לא קיימא לן דבני יונה הוי קטנים דוקא א''כ מנא ליה דתורים לא הוכשרו בקטנים דהיא גופה לא ידעינן אלא מדומיא דבני יונה ויש לומר דהכי קאמר דאי מצית למילף מדוכתא אחרינא דתורים משמע גדולים הוה אמינא מק''ו דבני יונה אפילו גדולים ובקונטרס פירש דלא בעי אלא לעיכוב מנלן דהוה לן למילף מק''ו דלא מעכבא אבל לעולם לשון תורים משמע גדולים וקשה לפירושו דאי משמע גדולים היכי בעי למדרש בק''ו לאפוקי קרא ממשמעותיה ולמימר דלא מעכב:
מַאי תַּלְמוּדָא אָמַר רָבָא לָא לִישְׁתְּמִיט קְרָא וְלִכְתּוֹב מִן בְּנֵי הַתּוֹרִים אוֹ מִן הַיּוֹנָה
Traduction
The Gemara asks: What is the biblical derivation of these matters? Rava said: It is derived from the fact that it is not found that the verse would deviate from the norm and write: Of young doves, or of pigeons; rather, the wording in the Torah is always ''of doves'' or ''of young pigeons.'' Evidently, doves must be older and pigeons must be younger.
Rachi non traduit
מאי תלמודא. כלומר מאיזה מקרא אנו לומדים נהי נמי דבני משמע קטנים מיהו עיכובא מנלן דלא מרבינן גדולים מק''ו:
לא לישתמיט קרא. אי סלקא דעתך גדולים נמי כשרים מכל הנך קראי דמשתעו בקינים כגון האי דנדבה ובשמיעת קול וביולדת ובזב ובזבה ובמצורע לא לשתמיט חד קרא דנכתוב מן בני התורים או מן היונה ומדכתיב בכולהו בני ש''מ לעכב:
Tossefoth non traduit
לא לשתמיט קרא כו'. על כרחיה לאו משום דאיכא הרבה מקראות קא דריש דאפילו לא היה כתוב אלא בחד דוכתא תורים ובני יונה הוי מצי למדרש מדכתיב בהאי בני יונה ובהאי לא כתיב בני דלמה יש לו לפסוק לייתר לשונו ולכתוב בני בחנם והא דנקט דלא לשתמיט לרבותא בעלמא נקטיה:
אֵימָא בְּנֵי יוֹנָה דִּכְתַב בְּהוּ רַחֲמָנָא בְּנֵי קְטַנִּים אִין גְּדוֹלִים לָא תּוֹרִים אִי בָּעֵי גְּדוֹלִים לַיְיתֵי אִי בָּעֵי קְטַנִּים לַיְיתֵי דֻּומְיָא דִּבְנֵי יוֹנָה מָה בְּנֵי יוֹנָה קְטַנִּים אִין גְּדוֹלִים לָא אַף תּוֹרִים גְּדוֹלִים אִין קְטַנִּים לָא
Traduction
The Gemara objects: Say instead that with regard to pigeons, since the Merciful One writes: ''Young,'' this means younger birds, yes, older birds, no; but with regard to doves, if one wishes, let him bring older birds, and if he wishes, let him bring younger birds. The Gemara responds: Since doves and pigeons are always juxtaposed to one another in the Torah, it is derived that the halakha of doves is similar to the halakha of pigeons: Just as with regard to pigeons the halakha is younger birds, yes, older birds, no, so too with regard to doves, the halakha is older birds, yes, younger birds, no.
Rachi non traduit
ואימא בני היונה דכתיב בהו בני. לעיכובא ודאי גדולים פסולין אבל תורים בין גדולים בין קטנים משמע הלכך אי בעי גדולים לייתי אי בעי קטנים לייתי:
מה בני יונה. אינם כשרים בהכשר תורים:
אף תורים. אינם כשרין בהכשר בני יונה:
תָּנוּ רַבָּנַן יָכוֹל יְהוּ כָּל הַתּוֹרִים וְכָל בְּנֵי הַיּוֹנָה כְּשֵׁרִים תַּלְמוּד לוֹמַר מִן הַתּוֹרִים וְלֹא כָּל הַתּוֹרִים מִן בְּנֵי הַיּוֹנָה וְלֹא כָּל בְּנֵי יוֹנָה פְּרָט לִתְחִילַּת הַצִּיהוּב שֶׁבָּזֶה וְשֶׁבָּזֶה שֶׁפָּסוּל מֵאֵימָתַי הַתּוֹרִים כְּשֵׁרִים מִשֶּׁיַּזְהִיבוּ מֵאֵימָתַי בְּנֵי יוֹנָה פְּסוּלִין מִשֶּׁיַּצְהִיבוּ
Traduction
The Sages taught in a baraita: One might have thought that all the older doves or all the younger pigeons would be fit for sacrifice; therefore, the verse states: ''Of doves,'' and not all doves; ''of young pigeons,'' and not all young pigeons. This serves to exclude birds at the beginning of the yellowing of their neck plumage, which are unfit as this, doves, and as that, pigeons. They are unfit as doves because they are not sufficiently old and as pigeons because they are no longer young. The tanna elaborates: From when are the doves fit? It is from when the color of their feathers turns a glistening gold. From when are the pigeons unfit? It is from when their feathers turn yellow.
Rachi non traduit
יכול יהו כל התורים כשרים. משיצאו מכלל קטנות:
ויהיו כל בני יונה כשרים. כל זמן שלא באו לכלל גדולים:
תחלת הציהוב. כשמתחילין לצהב כנפים שסביבות צוארם פסולים בזה ובזה דיצאו מכלל קטנים ונפסלו מבני יונה ולכלל גדולים לא באו שיוכשרו בתורים:
משיזהיבו. שיהא כנפי גופן גדולים ואדומים ומזהיבים כזהב:
משיצהיבו. משיתחילו לצהב:
תָּנֵי יַעֲקֹב קָרְחָה מֵאֵימָתַי בְּנֵי יוֹנָה כְּשֵׁרִים מִשֶּׁיְּעַלְעוּ הוּא תָנֵי לַהּ וְהוּא אָמַר לַהּ אֶפְרוֹחָיו יְעַלְעוּ דָם אֵימַת אָמַר אַבָּיֵי מִכִּי שָׁמֵיט גַּדְפָּא מִינֵיהּ וְאָתֵי דְּמָא
Traduction
Ya’akov Korḥa taught a baraita: From when are pigeons fit? It is from when ye’alu. He teaches the baraita and he states its explanation: The reference is to that which is stated: ''Its fledglings will suck up [ye’alu] blood'' (Job 39:30). When is that? Abaye said: It is from the stage when one plucks a feather from it and blood emerges.
Rachi non traduit
מאימתי בני יונה כשרים. דביום שנולדו מאוסים הן ומאימתי כשרים:
משיעלעו. כדמפרש לקמיה:
הוא תני לה. שונה היה המשנה מפי רבו משיעלעו והוא אמר לה מפרש המשנה מדעתו דמשיעלעו לשון אפרוחיו יעלעו דם משיהא להם דם מצוי בבשר דכי שמיט גדפא מיניה אתי מיניה דמא:
Tossefoth non traduit
יעלעו דם. צלע מתרגמינן עילעא והיינו משיעלעו דשמיט גדפא ואתי דם מצלעות ומנחם פתר במחברת יעלעו דם ענין בליעה כמו (עובדיה א) ושתו ולעו:
בָּעֵי רַבִּי זֵירָא הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי עוֹלָה מִן הַתּוֹרִים אוֹ מִן בְּנֵי הַיּוֹנָה וְהֵבִיא תְּחִלַּת הַצִּיהוּב שֶׁבָּזֶה וְשֶׁבָּזֶה מַהוּ סְפֵיקָא הָוֵי וְנָפֵיק אוֹ דִילְמָא בְּרִיָּה הָוֵי וְלָא נָפֵיק
Traduction
§ Rabbi Zeira raises a dilemma: With regard to one who says: It is incumbent upon me to bring a burnt offering of doves or of pigeons, and he brought birds at the beginning of the yellowing of their neck plumage of this, doves, and of that, pigeons, what is the halakha? Is it a case of uncertainty whether it is considered older or younger, and therefore when he brings both he fulfills his obligation, as one of the birds was fit for sacrifice; or perhaps a bird at the beginning of the yellowing is an entity in and of itself and is neither older nor younger, and he does not fulfill his obligation?
Rachi non traduit
מן התורים או מן בני היונה. מאיזה מהן שארצה והביא משניהן תחלת הציהוב מהו יצא ידי נדרו או לא. הא דתנן תחלת הציהוב פסול בשניהם משום ספיקא הוא שמא גדולים שמא קטנים הלכך הנודר תורים לא יצא שמא קטנים הם והנודר בני יונה לא יצא שמא גדולים הם אבל זה שנדר איזה שירצה והביא שניהם יצא ממה נפשך אם גדולים הם יצא משום תורים ואם קטנים הם יצא משום בני יונה:
או דלמא. לא גדולים נינהו ולא קטנים הוו אלא בריה בעלמא הוו דיצאו מכלל קטנים ולכלל גדולים לא באו:
Tossefoth non traduit
והביא תחלת הציהוב שבזה ושבזה מהו ספיקא הוי ונפיק. וא''ת כיון דממה נפשך האחד פסול היאך יכול להקריב וי''ל דמיבעיא ליה כגון דאם עבר כהן והקריב אי נמי כיון שהביאן ליד הכהן יצא ידי נדרו מאחר דמ''מ האחד מהן ראוי להקריב וי''מ דבבמה איירי דמשמע בירושלמי דמסכת מגילה שכל עופות כשרין בבמה ואפילו תרנגולים ואפילו חיה ולא מיעט אלא טמאין וליתא דהתם מיירי בבמה לבני נח דבהדיא יליף לה בסוף זבחים (דף קטו:) מויבן נח מזבח ויקח מכל הבהמה הטהורה וגומר אבל בשאר במות איכא למ''ד דאין שום עוף קרב בבמה ואפילו תורים ובני יונה ועוד דקאמר בירושלמי דעולה אינה צריכה הפשט ונתוח ובסוף זבחים (דף קכ.) חשיב דשוותה במה גדולה לבמה קטנה לענין הפשט ונתוח אלא ודאי בירושלמי איירי בבמת בני נח:
אָמַר רָבָא תָּא שְׁמַע פְּרָט לִתְחִילַּת הַצִּיהוּב שֶׁבָּזֶה וְשֶׁבָּזֶה שֶׁפָּסוּל אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בְּרִיָּה הָוֵי שַׁפִּיר אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ סְפֵיקָא הָוֵי אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְמַעוֹטֵי סְפֵיקָא
Traduction
Rava said: Come and hear proof from the baraita where it is taught that the verse: ''Of doves or of young pigeons,'' serves to exclude birds at the beginning of the yellowing of their neck plumage that are unfit as this, doves, and as that, pigeons. Granted, if you say that a bird at that stage is an entity in and of itself, that works out well, as the verse serves to ensure that a bird at that stage of development will never be sacrificed. But if you say that it is a case of uncertainty, was it necessary for the verse to exclude a case of uncertainty?
Rachi non traduit
אמר רבא תא שמע. מדאיצטריך קרא למעוטינהו:
אי אמרת בשלמא. אשמועינן קרא דבריה נינהו ואפילו היכא דליכא למיחש לספיקא כגון בבעיא דידן דפסול שפיר אתא קרא:
אלא אי אמרת ספיקא נינהו. וקרא לא פסלינהו אלא היכא דמיחייב תורין בהדיא או בני יונה בהדיא:
איצטריך קרא למעוטי. מי איכא ספיקא קמי קודשא בריך הוא אי פשיטא לך דגדולים נינהו אייתינהו בתורים ואי פשיטא לך דקטנים נינהו אייתינהו בבני יונה וכיון דלא פשיטא לן לא הא ולא הא מהיכא תיסק אדעתין לאכשורינהו:
Tossefoth non traduit
איצטריך קרא למעוטי ספיקא. תימה דגבי קפץ אחד מן המנויין לתוכו דריש פ''ק דב''מ (דף ו:) דכולן פטורין דעשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק וגבי ספק קדמה בהרת לשער לבן ספק שער לבן קדם דרשינן בסוף נזיר (דף סה:) דטהור מדפתח בה הכתוב בטהרה תחלה דכתיב לטהרו או לטמאו ומיהו מהכא לא קשיא דהכא הכי פירושו איצטריך קרא למעוטי ספיקא שלא מיעט אותם ודאי אלא מספק דקאמר ספקא הוי ונפיק כשהביא מזה ומזה אבל התם כולם פטורין ודאי ולא מספק וכן ספק קדמה בהרת לשער לבן ודאי טהור אבל גבי כוי בפרק בתרא דיומא (דף עד.) מכח פירכא מדאיצטריך קרא לרבויי ספקא קאמר דכוי בריה הויא ולא ספקא והשתא מנא ליה דלמא לעולם ספקא הוי ואצטריך לרבויי מכל חלבו לאסור ודאי חלבו ולא מספק וכן בפרק שתי מדות (מנחות דף צא:) גבי פלגס דבסמוך וי''ל דכל ספקא דאי אפשר להתברר כמו גבי בהרת ומעשר דלפעמים שהוא כך ולפעמים שהוא בענין אחר שייך למעוטי מקרא שפיר מטעם שהם ספק אבל הכא אפשר לברר ספקא זו דכל תחלת הציהוב שוין וקמי שמיא גליא אם הם קטנים או גדולים וכן בכוי ופלגס כולן שוין הלכך לא אתא קרא למעוטי מטעם שהם ספק שאינו ספקא קמי שמיא וכן בסוף על אלו מומין בבכורות (דף מא:) גבי הא דתניא כשהוא אומר למטה הזכר שאין ת''ל אלא להוציא טומטום ואנדרוגינוס ופריך מני אילימא ת''ק ספק הוא איצטריך קרא למעוטי ספקא התם נמי פריך מאנדרוגינוס שכולן שוין או כולן זכרים או כולן נקבות וקמי שמיא גליא וא''ת והא רב סבר דאנדרוגינוס ספק כדאמרינן בסוף המפלת (נדה דף כח.) מדמטמא בלובן ובאודם ובסוף הערל (יבמות דף פג.) פסיק כרבי יוסי דלא הכריעו בו חכמים אם זכר אם נקבה ובריה בפני עצמה דקא''ר יוסי בברייתא לאו דוקא ואפ''ה ממעט ליה רב לענין ביאת המקדש מדכתיב (במדבר ה) מזכר ועד נקבה תשלחו זכר ודאי נקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס והיכי אתא קרא למעוטי ספקא וי''ל דבההיא דרב תרי מיעוטי כתיבי דה''מ למכתב מזכר ועד אדם או מנקבה ועד אדם ואתי חד מינייהו לאנדרוגינוס וחד לטומטום ואם אנדרוגינוס הוא זכר אתי מזכר למעוטי מטעם שהוא משונה ואם הוא נקבה אתיא מנקבה למעוטי מטעמא שהיא משונה והא דפריך בבכורות גבי הא דממעט אנדרוגינוס מזכר הזכר יתירא דכתיב גבי עולה מני אי ת''ק ספקא הוא אתי קרא למעוטי ספקא התם פריך שפיר דאם בא למעוטי אפילו הוא זכר משום דמשונה הוא משאר זכרים א''כ מדממעט ליה מהזכר ש''מ דזכר הוא ולא ספק אלמא לא אתי כת''ק דאמר ספק הוא וא''ת והרי טומטום דיש מהן זכר ויש מהן נקבה וא''א לברר וקאמר רב חסדא בסוף על אלו מומין (בכורות דף מב.) סמי מכאן טומטום משמע דטעמא משום דספקא הוא ולא אצטריך קרא למעוטי וי''ל דקסבר רב חסדא דלא אתא קרא למעוטי מטעם ספק כיון דאם הוא זכר הרי הוא כשאר זכרים ולכך אין להעמיד המיעוט אטומטום כיון שיש להעמידו אאנדרוגינוס והכי פירושו התם מחלוקת באנדרוגינוס דלרבנן אינו בכור אבל טומטום דברי הכל קדוש מספק דהזכרים תקדיש דכתיב גבי בכור איכא לאוקומי למעוטי אנדרוגינוס ולא טומטום כדפירשנו ולכך פריך אלא מעתה בערכין יערך דלא נוקי הזכר אלא למעט אנדרוגינוס ולא טומטום אלמה תניא הזכר ולא טומטום ואנדרוגינוס ומשני סמי מכאן טומטום אע''ג דבערכין איכא תרין מיעוטי הזכר ואם נקבה צריכין תרווייהו לאנדרוגינוס דאי כתיב הזכר למעוטי ה''א דלא גרע מנקבה ויהיה בערך אשה וא''ת מאי פריך לרב חסדא מאם זכר ואם נקבה דכתיב גבי שלמים דאיכא תרי מיעוטי דאם מיעוט הוא כדאמרינן בפרק המפלת (נדה דף כח:) אם נקבה על כרחך למעוטי טומטום ויש לפרש דהתם גרסינן זכר או נקבה דכתיב בויקרא גבי שלמי צאן דהכי דרשינן להו בת''כ הנהו מיעוטי דכתיב בשלמים ובפ''ב דבכורות (דף טו:) ובתמורה (דף יז:) אבל אם זכר אם נקבה דכתיב גבי שלמי בקר דריש ליה בת''כ ובפרק ב' דבכורות (דף טו:) ובתמורה פרק אלו קדשים (תמורה דף יז:) לרבות ולד בעלי מומין ותמורת בעלי מומין והשתא פריך שפיר לרב חסדא דבההוא קרא לא כתיב אלא חד מיעוטא דהוי או למעט כמו או כשב פרט לכלאים וא''ת דלעיל אמרינן היכא דספק מחמת שאינו שוה איצטריך קרא למעוטי ובפ''ק דחגיגה (דף ד.) קאמר זכורך להוציא טומטום ופריך איצטריך קרא למעוטי ספיקא אע''ג דאין כולם שוין התם פריך משום דבלאו האי קרא הייתי פוטרו מן הראייה משום דאינו יכול לסמוך אע''ג דסמיכה לא מיעכבא מכל מקום לכתחלה צריך כדאשכחן בפסחים בפרק האשה (פסחים פח, ב) גבי חמשה שנתערבו עורות פסחיהם ונמצא יבלת באחד מהן דפטורין מלעשות פסח שני משום סמיכה ואע''ג דגבי בהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר אמרינן זכרים עולות נקבות זבחי שלמים ומקריב אותן בלא סמיכה לפי שאין מכירין מי הם בעלים שאני התם דקדושות כבר ואין להם תקנה בענין אחר וספק מצורע דמייתי אשמו ולוגו התם תיקון גברא שאני וא''ת דאשכחן קרא בשביל שלא נטעה אע''ג (דגבי) דקמי שמיא גליא בסוף אלו טרפות (חולין סו, ב) דפריך מכדי אנן אקשקשת סמכינן סנפיר דכתב רחמנא ל''ל ומשני אי כתב רחמנא קשקשת ולא סנפיר הוה אמינא מאי קשקשת סנפיר ואפילו דג טמא נמי השתא דכתב רחמנא סנפיר עד דאיכא סנפיר וקשקשת ויש לומר דלשון קשקשת משמע דבר שאינו שוה וחלק דבר שהיד מסכסכת בו וסנפיר כך הוא ונופל בו לשון קשקשת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source