Vayedaber

Simple Havroutah

'Houline

Daf 16b

תָּלוּשׁ וּלְבַסּוֹף חִבְּרוֹ לְעִנְיַן שְׁחִיטָה מַאי

Traduction

In the case of a blade that was detached and ultimately one attached it, with regard to slaughter, what is the halakha?

Rachi non traduit

לענין שחיטה מאי. ומההוא דלעיל לא משמע ליה לרבא כדמפרש ואזיל:

Tossefoth non traduit

תלוש ולבסוף חברו לענין שחיטה מאי. תימה מאי קמיבעיא ליה הא אסיקנא לעיל (חולין דף טו:) דלרבי דיעבד כשר ולרבי חייא כשר נמי לכתחלה ואי לא ידע הנהו ברייתות מכל מקום על כרחך יש להוכיח ממתניתין דתלוש ולבסוף חברו בדיעבד כשר ולא לכתחלה דאפילו מוקי מתניתין במחובר מעיקרו ואסור לכתחלה שמא ידרוס ה''נ תלוש ולבסוף חברו יאסר לכתחלה מהאי טעמא ויש לומר דאליבא דרבי מבעיא ליה דדלמא הוי כתלוש וכשרה כדאמרי' לעיל או שמא לרבי אין חילוק בין תלוש ולבסוף חברו למחובר מעיקרו ופסולה ומתניתין דמכשיר דיעבד כרבי חייא ולכתחלה לא שמא ידרוס וברייתא דמכשר לכתחלה בעופא דקליל כדמשני לקמן אע''ג דקתני בה בהמה אי נמי כרב זביד דאמר לצדדין קתני ובצואר בהמה למטה שרי לכתחלה אפילו במחובר מעיקרו וכשצואר בהמה למעלה אסור לכתחלה שמא ידרוס ובכל מחובר איירי וקא בעי למיפשט מברייתא דהיה צור יוצא מן הכותל דשחיטתה פסולה ע''כ רבי היא אבל קשה דהיכי מצי לאוקומי מתניתין כרבי חייא הא פסול צפורן במחוברת במתניתין אפילו דיעבד ואמאי דהוה בעי לאוקומי לעיל מתניתין כרבי חייא לא קשיא דלא קיימא מסקנא הכי:

תָּא שְׁמַע הָיָה צוֹר יוֹצֵא מִן הַכּוֹתֶל אוֹ שֶׁהָיָה קָנֶה עוֹלֶה מֵאֵלָיו וְשָׁחַט בּוֹ שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה

Traduction

The Gemara suggests: Come and hear proof from a baraita: If there was a flint emerging from a wall or a reed arising from the ground on its own and he slaughtered with it, his slaughter is not valid. Since the wall itself was made from stones that were detached and subsequently reattached, the slaughter is not valid.

הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בְּכוֹתֶל מְעָרָה דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי דּוּמְיָא דְּקָנֶה עוֹלֶה מֵאֵלָיו שְׁמַע מִינַּהּ

Traduction

The Gemara rejects that proof: What are we dealing with here? We are dealing with the case of the wall of a cave that was always attached. The language of the baraita is also precise in support of that explanation, as the tanna teaches the case of the flint emerging from a wall juxtaposed to, and therefore similar to, the case of a reed arising from the ground on its own, which was also always attached. The Gemara affirms: Indeed, learn from it that this is the case.

תָּא שְׁמַע נָעַץ סַכִּין בַּכּוֹתֶל וְשָׁחַט בָּהּ שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה שָׁאנֵי סַכִּין דְּלָא מְבַטֵּל לֵיהּ

Traduction

The Gemara suggests: Come and hear proof from a baraita: If one embedded a knife in a wall and slaughtered with it, his slaughter is valid. The knife was detached and then reattached, and the slaughter is valid. The Gemara rejects the proof: The reason that the slaughter is valid is that a knife is different, as he does not subsume it to the wall.

תָּא שְׁמַע בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה דִּלְמָא פָּרוֹשֵׁי קָא מְפָרֵשׁ לַהּ מַאי מְחוּבָּר לַקַּרְקַע סַכִּין דְּלָא מְבַטֵּל לֵיהּ

Traduction

The Gemara suggests: Come and hear proof from an earlier point in that baraita: If one slaughtered with an item that is attached to the ground, his slaughter is valid. This is a case where it was detached and then attached, as later in the baraita a case is cited when the blade was always attached and the slaughter is not valid. The Gemara rejects the proof: Perhaps the phrase that follows in the baraita: If one embedded a knife in a wall, is explaining the previous case. And accordingly, what is the meaning of attached to the ground? It is in the case of a knife, as he does not subsume it to the wall. But if he embedded a flint in a wall and slaughtered with it, his slaughter would be valid. Therefore, there is no proof from this baraita.

Rachi non traduit

תא שמע במחובר לקרקע כו'. ואוקימנא לעיל בתלוש ולבסוף חברו:

דלמא פרושי קא מפרש לה. בסיפא מאי מחובר לקרקע דאמינא לך כשרה כגון נעץ סכין בכותל דלאו חבור הוא דודאי לא מבטל ליה התם דהא גבי הדדי קתני להו לעיל ונעץ סכין בכותל סיפא דההוא דמחובר לקרקע הוא ואיכא למימר דפירושא דרישא הוא:

אָמַר מָר נָעַץ סַכִּין בַּכּוֹתֶל וְשָׁחַט בָּהּ שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה אָמַר רַב עָנָן אָמַר שְׁמוּאֵל לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁהַסַּכִּין לְמַעְלָה וְצַוַּאר בְּהֵמָה לְמַטָּה אֲבָל סַכִּין לְמַטָּה וְצַוַּאר בְּהֵמָה לְמַעְלָה חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא יִדְרוֹס

Traduction

§ The Master said in the baraita: If one embedded a knife in a wall and slaughtered with it, his slaughter is valid. Rav Anan says that Shmuel says: The tanna taught this halakha only in a case where the knife is above and the animal’s neck is below, and he raises the animal’s head and draws it back and forth on the blade. But in a case where the knife is below and the animal’s neck is above, the slaughter is not valid because we are concerned lest he press the knife, due to the weight of the animal, thereby cutting the simanim without drawing the knife back and forth, which invalidates the slaughter.

Rachi non traduit

לא שנו. דנעץ סכין בכותל כשרה:

אלא שהסכין למעלה. פיו כלפי קרקע:

וצואר בהמה למטה. ומוליך ומביא צואר בהמה:

חיישינן שמא ידרוס. מתוך שהצואר מכביד על הסכין:

Tossefoth non traduit

אמר שמואל לא שנו אלא שהסכין למעלה כו'. משמע דאפילו בכי האי גוונא לא מכשר אלא בדיעבד דאברייתא דנעץ סכין קאי ולא אההיא דבכל שוחטין בין בתלוש בין במחובר ואם כן בצואר בהמה למעלה וסכין למטה קא פסול אפילו בדיעבד וקשה דאם כן הוה ליה למימר חיישינן שמא דרס כיון דאתא לפסול דיעבד ויש לומר דאפילו אמר ברי לי שלא דרסתי פסולה שמא ידרוס פעם אחרת וכהאי גוונא אמרינן גבי השוחט במגל קציר דרך הליכתה בית הלל מכשירין ואמר רבי יוחנן אף בית הלל לא הכשירו אלא לטהרה מידי נבלה אבל באכילה אסורה אף על גב דלא שחט אלא דרך הליכתה דגזרינן זימנא אחריתי שמא יוליך ויביא:

וְהָא קָתָנֵי בֵּין שֶׁהַסַּכִּין לְמַטָּה וְצַוַּאר בְּהֵמָה לְמַעְלָה בֵּין שֶׁהַסַּכִּין לְמַעְלָה וְצַוַּאר בְּהֵמָה לְמַטָּה

Traduction

The Gemara asks: But isn’t it taught explicitly in the baraita: With any item that cuts, one may slaughter, whether with a blade that is attached to the ground or with a blade that is detached from the ground; whether the knife is below and the neck of the animal is above or the knife is above and the neck of the animal is below?

Rachi non traduit

והא קתני. לעיל (חולין דף טו:) גבי מחובר בין שהסכין למעלה כו':

אָמַר רַב זְבִיד לִצְדָדִין קָתָנֵי סַכִּין לְמַטָּה וְצַוַּאר בְּהֵמָה לְמַעְלָה בְּתָלוּשׁ סַכִּין לְמַעְלָה וְצַוַּאר בְּהֵמָה לְמַטָּה בִּמְחוּבָּר רַב פָּפָּא אָמַר בְּעוֹפָא דְּקַלִּיל

Traduction

Rav Zevid said: The baraita is taught disjunctively: In the case where the knife is below and the neck of the animal is above, the slaughter is valid when the blade is detached. In the case where the knife is above and the neck of the animal is below, the slaughter is valid even when the blade is attached. Rav Pappa said: The baraita that teaches that one may slaughter even when the attached knife is below is referring to slaughter of a bird, which is light, and there is no concern that the weight of the bird will cause the slaughterer to press the bird’s neck onto the knife.

Rachi non traduit

לצדדין קתני. דהא רישא דברייתא תנא תלוש ומחובר כדקתני בכל שוחטין בין בתלוש בין במחובר וכי הדר וסיים סיפא בין שהסכין למעלה כו' לאו תרווייהו אתלוש ותרווייהו אמחובר קיימי אלא חדא אתלוש וחדא אמחובר:

סכין למטה וצואר בהמה למעלה אתלוש. דאדם אוחז בסכין למטה ושוחט והבהמה תלויה באויר וזה מוליך ומביא הסכין והא דקתני סכין למעלה וצואר בהמה למטה אמחובר כלומר אף אמחובר:

רב פפא אמר. לא תוקמא בשינויא דחיקא אלא תרווייהו אתלוש ואמחובר קיימי ואפילו הכי לא תקשי לרב ענן דהא דקתני סכין למטה וצואר למעלה במחובר בעופא דקליל ובהמה דקתני לאו דוקא:

אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַבִּי יִצְחָק וְאָמְרִי לַהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא חֲמִשָּׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בִּקְרוּמִית שֶׁל קָנֶה אֵין שׁוֹחֲטִין בָּהּ וְאֵין מָלִין בָּהּ וְאֵין מְחַתְּכִין בָּהּ בָּשָׂר וְאֵין מְחַצְּצִין בָּהּ שִׁינַּיִם וְאֵין מְקַנְּחִים בָּהּ

Traduction

§ Rav Ḥisda says that Rabbi Yitzḥak says, and some say it was taught in a baraita: Five matters were said with regard to the stalk of a reed, which is used for cutting due to its sharpness. One may neither slaughter with it, due to the concern that splinters will be separated and become embedded in the simanim, invalidating the slaughter; nor circumcise with it for the same reason, due to the potential danger; nor cut meat with it, lest splinters become embedded in the meat and endanger one who eats it; nor pick one’s teeth with it, lest he wound himself; nor wipe with it after relieving oneself.

Rachi non traduit

ה' דברים כו'. כולהו משום שכשדוחקין אותם קיסמין ניתזין ומפרשים הימנה ואיכא סכנתא במילה שלא תנקוב הגיד ומשוי ליה כרות שפכה וגבי שחיטה דלמא מנקבא להו לסימנין וכן לגבי קינוח דלמא מנקבא לכרכשיה:

וְהָתַנְיָא בַּכֹּל שׁוֹחֲטִין בֵּין בְּצוֹר בֵּין בִּזְכוּכִית בֵּין בִּקְרוּמִית שֶׁל קָנֶה אָמַר רַב פָּפָּא בְּסִימוֹנָא דְּאַגְמָא

Traduction

The baraita teaches: One may neither slaughter with it. The Gemara asks: But isn’t it taught in another baraita: With any sharp object one may slaughter an animal, whether with a flint, or with glass shards, or with the stalk of a reed? Rav Pappa said: There, the reference is to a specific type of reed that grows in a marsh, which becomes a smooth, hard surface when it dries.

Rachi non traduit

בסימונא דאגמא. עשב הגדל באגמי מים וקרי לישק''א וכשהוא יבש חדוד וחותך ואין קיסמין נבדלים הימנו:

וְאֵין מְחַתְּכִין בָּהּ בָּשָׂר רַב פָּפָּא מְחַתֵּךְ בַּהּ קִרְבֵי דָגִים דְּזִיגִי רַבָּה בַּר רַב הוּנָא מְחַתֵּךְ בַּהּ עוֹפָא דְּרַכִּיךְ

Traduction

The baraita teaches: Nor cut meat with it. Rav Pappa cuts with the stalk of a reed the innards of fish, which are transparent, such that any splinters would be obvious. Rabba bar Rav Huna cuts with it the meat of a bird, which is soft and will not cause the stalk of the reed to splinter.

Rachi non traduit

דזיגי. צלולים ואם יכנס בהם קיסם נראה:

זיג. קלי''ר בלע''ז כעין מראה שקורין מירדויי''ר:

דרכיך. ואין צריך לדוחקו בחתיכתו ואין קסמין נבדלין:

וְאֵין מְקַנְּחִין בַּהּ תִּיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם דְּאָמַר מָר הַמְקַנֵּחַ בְּדָבָר שֶׁהָאוּר שׁוֹלֶטֶת בּוֹ שִׁינָּיו נוֹשְׁרוֹת אָמַר רַב פָּפָּא קִינּוּחַ פִּי מַכָּה קָאָמְרִינַן

Traduction

The baraita teaches: Nor wipe with it after relieving oneself. The Gemara objects: Derive that one may not wipe with it because the Master said: One who wipes with an object that is flammable, his lower teeth, i.e., the rectum that holds the intestines in place, fall out. Rav Pappa said in explanation: The reference in the baraita is not to wiping after relieving oneself. Rather, we are speaking with regard to wiping the blood or dirt from the opening of a wound.

Rachi non traduit

שיניו נושרות. שיני הפרק ושיני הכרכשא שהיא מחוברת בהן לעצמותיהן כעין תלתולי בשר:

הַכֹּל שׁוֹחֲטִין וּלְעוֹלָם שׁוֹחֲטִין הַכֹּל שׁוֹחֲטִין הַכֹּל בִּשְׁחִיטָה וַאֲפִילּוּ עוֹף

Traduction

§ The mishna teaches: All slaughter [hakkol shoḥatin] and one may always slaughter. The Gemara interprets the phrase: All slaughter [hakkol shoḥatin], to mean all animals are included in the mitzva of slaughter, and even a bird.

Rachi non traduit

הכל בשחיטה. והכי משמע את הכל צריך לשחוט ואפילו עוף ואע''ג דלא כתיב ביה שחיטה בהדיא:

לְעוֹלָם שׁוֹחֲטִין מַאן תַּנָּא אָמַר רַבָּה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הִיא דְּתַנְיָא כִּי יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר וְגוֹ' רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר לֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לְהַתִּיר לָהֶם בְּשַׂר תַּאֲוָה

Traduction

With regard to the statement: One may always slaughter, who is the tanna who taught this halakha? Rabba said: It is Rabbi Yishmael, as it is taught in a baraita with regard to the verse: ''When the Lord your God shall expand your border, as He has promised you, and you shall say: I will eat flesh…you may eat flesh with all the desire of your soul'' (Deuteronomy 12:20), Rabbi Yishmael says: The verse comes only to permit consumption of the non-sacrificial meat of desire to the Jewish people.

Rachi non traduit

לעולם שוחטין. לעולם מותר לשחוט ולאכול:

מאן תנא. דמתניתין דאיצטריך ליה למימר דישראל מותרין לשחוט ולאכול דהא תנא ליה רישא הכל שוחטין לאתויי כל הנך דאצטריכו לאתויי שראוין לשחוט כגון כותי ומומר וטמא בחולין:

להתיר להם בשר תאוה. כשיבואו לארץ יוכלו לאכול בשר לתאותן בלא שום הקרבה:

Tossefoth non traduit

שבתחלה נאסר להם בשר תאוה. פירש בקונטרס מדכתיב (ויקרא יז) אשר ישחט מחוץ למחנה ואל פתח אהל מועד לא הביאו וקשה דההוא קרא לא איירי אלא בקדשים ובשחוטי חוץ ולקמן נמי דקאמר אלא לרבי ישמעאל דאמר בשר תאוה איתסר להו צבי ואיל גופייהו מי הוי שרי הא פשיטא דההוא קרא לא איירי אלא בקרבן בהמה ונראה לפרש מדאיצטריך קרא להתיר להם בשר תאוה דייק מכלל דמעיקרא אסור ומהאי טעמא דייק נמי רבי עקיבא שבתחלה הותר להם בשר נחירה מדאיצטריך קרא לאסור:

שֶׁבַּתְּחִלָּה נֶאֱסַר לָהֶם בְּשַׂר תַּאֲוָה מִשֶּׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ הוּתַּר לָהֶם בְּשַׂר תַּאֲוָה

Traduction

As, at the outset, the meat of desire was forbidden to them, and anyone who wanted to eat meat would sacrifice the animal as an offering. After the priest sprinkled the blood, it was permitted for one to eat the meat. When they entered into Eretz Yisrael, the meat of desire was permitted for them, and they could slaughter and eat meat wherever they chose.

Rachi non traduit

שמתחלה. כשהיו במדבר משהוקם המשכן:

נאסר להם בשר תאוה. שאין יכולין לאכול אלא בשר שלמים ואם היו שוחטין בלא קרבן היו ענושים כרת כדכתיב (ויקרא יז) ואל פתח אהל מועד לא הביאו וגו':

נכנסו לארץ. נתרחקו מן המזבח:

הותר להם. מן המקרא הזה שיזבחו בשר לתאותן ויאכלו:

וְעַכְשָׁיו שֶׁגָּלוּ יָכוֹל יַחְזְרוּ לְאִיסּוּרָן הָרִאשׁוֹן לְכָךְ שָׁנִינוּ לְעוֹלָם שׁוֹחֲטִין

Traduction

Rabba added: And now that the Jewish people were exiled, might one have thought that they return to their initial prohibition? Therefore, we learned in the mishna: One may always slaughter non-sacrificial meat.

Rachi non traduit

ועכשיו שגלו כו'. לאו רבי ישמעאל קאמר ליה אלא רבה קאמר ליה לאוקמי דמתניתין דרבי ישמעאל היא כלומר ולהכי תנא לעולם שוחטין דלא תימא עכשיו שגלו יחזרו לאיסורן כמו שהיו קודם שנכנסו לארץ לכך שנינו כו':

מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף הַאי לְעוֹלָם שׁוֹחֲטִין לְעוֹלָם שׁוֹחֲטִין וְאוֹכְלִין מִבְּעֵי לֵיהּ וְעוֹד מֵעִיקָּרָא מַאי טַעְמָא אִיתְּסַר מִשּׁוּם דְּהָווּ מְקָרְבִי לְמִשְׁכָּן וּלְבַסּוֹף מַאי טַעְמָא אִישְׁתְּרוֹ דַּהֲווֹ מְרַחֲקִי מִמִּשְׁכָּן

Traduction

Rav Yosef objects to this. If so, this phrase: One may always slaughter, is inappropriate; the tanna should have taught: One may always slaughter and eat, as the matter of permission primarily relates to eating the meat, not to slaughtering the animal. And furthermore, initially, what is the reason that the meat of desire was forbidden? It was because in the wilderness, they were proximate to the Tabernacle and could partake of sacrificial meat from the table of God. And ultimately, what is the reason that the meat of desire was permitted? The reason was that in Eretz Yisrael they were distant from the Tabernacle.

Rachi non traduit

לעולם שוחטין ואוכלין מבעי ליה. כיון דלאו להלכות שחיטה אתי לאורויי אלא להתיר אכילת בשר חוצה לארץ ליתני לעולם שוחטין ואוכלין והיכי שבק לעיקר מילתא ונקט שחיטה לחודה ומדשבק לאכילה ש''מ לא איצטריך לאורויי לן אלא מידי דשחיטה ועוד למה ליה לאשמועינן הא וכי מהיכן תיסק אדעתין למימר יחזרו לאיסורן הראשון:

מעיקרא. במדבר:

מאי טעמא איתסר משום דהוי מיקרבי למשכן. והיו יכולין להקריב קרבנות מכל בשר תאותן ויקריבו הדם והחלב לבדו ואוכלין הבשר ולבסוף כשנכנסו לארץ והיתה ארצם רחבה והרחוקים לא היו יכולים לבא בירושלים בכל יום:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source