Le texte Le vocabulaire Les révisions
'Houline
Daf 128a
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אִם אוֹחֵז בַּקָּטָן וְגָדוֹל עוֹלֶה עִמּוֹ הֲרֵי הוּא כָּמוֹהוּ וְאִם לָאו אֵינוֹ כָּמוֹהוּ
Traduction
Rabbi Meir says: If when one grasps the small piece, the large piece ascends with it, it is considered one and the same; but if it does not ascend with it, it is not considered one and the same. This statement of Rabbi Meir is not in accordance with his statement in the mishna that a partially severed limb is part of the body of the animal and is rendered susceptible to impurity along with the body even if one lifts the partially severed limb and the body of the animal does not ascend with it.
Rachi non traduit
הרי הוא כמוהו. ואם נגע טבול יום באחד מן השברים פסל את חבירו:
ואם לאו. חבירו טהור ואע''פ שנוגעין זה בזה אין שלישי עושה רביעי בתרומה. וגבי טבול יום תנינא לה במסכת יומא (דף יט.):
Tossefoth non traduit
רבי מאיר אומר אם אוחז בקטן וגדול עולה עמו. ה''ג בספרים ובפי' ר''ת ובמסכת טבול יום (פ''ג מ''א) אינו כן דגרסינן ר''מ אומר אם אוחז בגדול וקטן עולה עמו הרי הוא כמוהו רבי יהודה אומר אם אוחז בקטן וגדול עולה עמו הרי הוא כמוהו ולהך גירסא תימה מאי פריך הכא דר''מ אדר''מ ולא מסתבר לפרש דר' יוחנן דאמר באוחז בקטן ואין גדול עולה עמו אליבא דר''מ לאו דוקא אלא גם הקטן אין עולה עם הגדול דלא משמע הכי:
וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מוּחְלֶפֶת הַשִּׁיטָה
Traduction
And Rabbi Yoḥanan resolves the contradiction and says: The attribution of the opinions in tractate Tevul Yom is reversed. Indeed, Rabbi Meir holds that even if when one lifts the smaller piece, the larger piece does not ascend with it, it is still the same item. Therefore, it is apparent that Rabbi Yoḥanan explains the dispute between Rabbi Meir and Rabbi Shimon in the mishna in accordance with the explanation of Abaye.
Rachi non traduit
מוחלפת השיטה. כאן החליף ר''מ שיטתו אבל בעלמא ס''ל אוחז בקטן ואין גדול עולה עמו הרי הוא כמוהו ומדקאמר רבי יוחנן הכי ש''מ דס''ל דבאוחז בקטן ואין גדול עולה עמו קא מיפלגי:
וּמַאי קוּשְׁיָא דִּילְמָא שָׁנֵי לֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר בֵּין טְבוּל יוֹם לִשְׁאָר טוּמְאוֹת
Traduction
With regard to the contradiction between the two statements of Rabbi Meir, the Gemara asks: What is the difficulty? Perhaps Rabbi Meir distinguishes between the impurity of one who immersed that day and other types of impurity. The impurity of one who immersed that day is a more lenient type of impurity, because he has already immersed and need only wait until the end of the day in order to consume sacrificial offerings. Therefore, there is reason to be more lenient when he touches a partially severed piece of food and to rule that the entire food item does not become impure.
Rachi non traduit
ומהדר הש''ס ומאי קשיא. ליה לרבי יוחנן דלמא אע''ג דמיקל ר''מ בטבול יום שהוא טומאה דרבנן מחמיר הוא בטומאה חמורה:
תַּנְיָא רַבִּי אוֹמֵר אֶחָד טְבוּל יוֹם וְאֶחָד שְׁאָר טוּמְאוֹת
Traduction
The Gemara answers: One cannot make such a distinction between different types of impurity because it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: With regard to both the impurity of one who immersed that day and other types of impurity, the halakhot of contact are the same; whatever is considered contact that transmits impurity with regard to one type of impurity transmits impurity for all types of impurity.
Rachi non traduit
תניא רבי אומר. תירוצא הוא כלומר הא תני רבי דלא שני ליה:
אחד טבול יום ואחד שאר טומאות. אין חילוק בנגיעתם דהקרויה בשאר טומאות נגיעה הוי בטבול יום נמי נגיעה:
וְדִילְמָא לְרַבִּי לָא שָׁנֵי לֵיהּ וּלְרַבִּי מֵאִיר שָׁנֵי לֵיהּ
Traduction
The Gemara asks: But perhaps Rabbi Yehuda HaNasi does not distinguish between the impurity of one who immersed that day and other types of impurity and Rabbi Meir does distinguish in such a manner. Therefore, there is no contradiction between the statements of Rabbi Meir.
Rachi non traduit
לדברי רבי דלא שני ליה. החליף ר''מ שיטתו דהא כל היכא דהויא נגיעה בטבול יום הויא נגיעה בשאר טומאות והא שמעינן לר''מ דמתניתין דאע''ג דאין גדול עולה עמו חבור הוא:
אָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לְדִבְרֵי רַבִּי מוּחְלֶפֶת הַשִּׁיטָה
Traduction
Rabbi Yoshiya said: This is what Rabbi Yoḥanan meant to say: According to the statement of Rabbi Yehuda HaNasi, who does not distinguish between the impurity of one who immersed that day and other types of impurity, there is a contradiction between the two statements of Rabbi Meir, and the attribution of the opinions in the mishna in tractate Tevul Yom is reversed.
רָבָא אָמַר בְּיֵשׁ יָד לְטוּמְאָה וְאֵין יָד לְהֶכְשֵׁר קָמִיפַּלְגִי
Traduction
Rava said a different explanation of the dispute between Rabbi Meir and Rabbi Shimon: The mishna is discussing a case where the blood from the slaughter came into contact with the body of the animal but not with the partially severed limb, and both tanna’im agree that an animal constitutes a handle for its limb. They disagree with regard to the principle that there is a status of a handle, i.e., a handle is considered part of the item itself, with regard to transmitting impurity to the attached food, but there is no status of a handle with regard to rendering the attached food susceptible to impurity, as in that regard the handle is considered a separate item.
Rachi non traduit
רבא אמר ביש יד להכשר. כי היכי דילפינן יד לטומאה בריש פרקין (חולין דף קיח.) קמיפלגי ודכ''ע בהמה נעשית יד לאבר:
מָר סָבַר יֵשׁ יָד לְטוּמְאָה וְאֵין יָד לְהֶכְשֵׁר וּמָר סָבַר יֵשׁ יָד לְטוּמְאָה וּלְהֶכְשֵׁר
Traduction
One Sage, Rabbi Shimon, holds that there is a status of a handle with regard to transmitting impurity, but there is no status of a handle with regard to rendering the attached food susceptible to impurity. Therefore, although the body of the animal constitutes a handle vis-à-vis the limb, it does not render the limb susceptible to impurity. And one Sage, Rabbi Meir, holds that there is a status of a handle both with regard to transmitting impurity and with regard to rendering the attached food susceptible to impurity. Therefore, the body of the animal renders the limb susceptible to impurity.
רַב פָּפָּא אָמַר בְּהֶכְשֵׁר קוֹדֶם מַחְשָׁבָה קָמִיפַּלְגִי
Traduction
Rav Pappa said a different explanation of the dispute: Both tanna’im hold that a handle renders the attached food susceptible to impurity. Yet, the mishna is discussing a case where the slaughter took place before the owner of the animal designated its meat for the consumption of a gentile. Rabbi Meir and Rabbi Shimon disagree with regard to whether an item can be rendered susceptible to impurity before intention, i.e., before one intends to use it as food. Rabbi Shimon holds that since the animal came in contact with the blood of the slaughter before the owner intended to use it as food, it is not rendered susceptible to impurity. Rabbi Meir holds that the susceptibility to impurity takes effect such that when the owner considers it as food it will be susceptible to impurity.
Rachi non traduit
בהכשר קודם מחשבה קמיפלגי. ודכ''ע יש יד לטומאה ולהכשר אלא ששחטה קודם שחישב להאכילו לעובד כוכבים דקדם הכשר למחשבה ר''ש סבר כיון דבשעת הכשר אכתי לאו בר קבולי טומאה הוא דסתמיה לאו לאכילה קאי שאף לבן נח אסור הוא הכשר נמי לא מקבל:
דִּתְנַן אָמַר רַבִּי יְהוּדָה כָּךְ הָיָה רַבִּי עֲקִיבָא שׁוֹנֶה חֵלֶב שְׁחוּטָה בַּכְּפָרִים צָרִיךְ מַחְשָׁבָה וְאֵין צָרִיךְ הֶכְשֵׁר שֶׁכְּבָר הוּכְשַׁר בַּשְּׁחִיטָה
Traduction
This dispute is also found in that which we learned in a baraita (Tosefta, Okatzin 3:2): Rabbi Yehuda says that Rabbi Akiva would teach this halakha: Fat forbidden in consumption for a Jew from an animal slaughtered in the villages requires intention, i.e., designation, for consumption, for it to become susceptible to impurity. This is because the population in such places is small and there is an abundance of meat, so people do not generally consume the fat. Consequently, unless the Jewish owner intends for a gentile to consume it, it is not considered food. But the fat does not require contact with a liquid in order to be rendered susceptible to impurity, as it was already rendered susceptible by the blood of slaughter even though it came into contact with the blood before the Jew designated it for consumption.
Rachi non traduit
חלב. אין דרכו לאוכלו בכפרים מפני שהעם מועט ויש להם בשר הרבה לצורך סיפוקן אבל בכרכים העם מרובה ואין להם בשר לכל הצורך אוכלין אותו ע''י הדחק. א''נ משום הכי אין דרכן לאוכלו בכפרים משום דעניים הם אבל בני כרכים שהם עשירים אוכלין אותו:
הוכשר בשחיטה. ואע''ג דקדם הכשר למחשבה:
אָמַרְתִּי לְפָנָיו לִמַּדְתָּנוּ רַבֵּינוּ עוּלְשִׁין שֶׁלִּקְּטָן וְהִדִּיחָן לַבְּהֵמָה וְנִמְלַךְ עֲלֵיהֶן לָאָדָם צְרִיכוֹת הֶכְשֵׁר שֵׁנִי וְחָזַר רַבִּי עֲקִיבָא לִהְיוֹת שׁוֹנֶה כְּרַבִּי יְהוּדָה
Traduction
Rabbi Yehuda continues: I said before him: You taught us, our teacher, that in a case of endives that one picked and rinsed in water for the consumption of an animal, and one later reconsidered and decided to designate them for human consumption, the endives need to come into contact with liquid a second time in order to be rendered susceptible to impurity, as food designated for animal consumption does not contract impurity. Evidently, for a food item to become susceptible to impurity, its contact with liquid must occur after one designated it as food. And Rabbi Akiva then retracted his previous statement and taught the halakha in accordance with the statement of Rabbi Yehuda.
Rachi non traduit
עולשים. עשב שקורין קרשפיל''א:
שלקטן. לבהמה והוכשרו ואח''כ נמלך עליהם לאדם צריכין הכשר שני מפני שקדם הכשר למחשבה ור''מ סבר לה כי היכי דא''ר עקיבא מעיקרא מאכל בהמה אינו מקבל טומאה:
מָר סָבַר לַהּ כְּמֵעִיקָּרָא וּמָר סָבַר לַהּ כַּחֲזָרָה
Traduction
Rav Pappa concludes: Rabbi Meir and Rabbi Shimon disagree in the same manner. One Sage, Rabbi Meir, holds in accordance with that which Rabbi Akiva taught originally, and one Sage, Rabbi Shimon, holds in accordance with that which Rabbi Akiva taught after his retraction of his original statement.
רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא אָמַר בְּנִתְקַנֵּחַ הַדָּם בֵּין סִימָן לְסִימָן קָמִיפַּלְגִי
Traduction
Rav Aḥa, son of Rav Ika, said another explanation of the dispute: The mishna is discussing a case where the blood of slaughter came into contact with a partially severed limb, and the blood of slaughter is one of the liquids that render food susceptible to impurity. But slaughter is valid only if one cuts the two simanim, the windpipe and the gullet, or the majority of the two simanim, and the tanna’im disagree with regard to a case where the blood in question was wiped off between the cutting of the first siman and the second siman.
Rachi non traduit
בנתקנח הדם כו'. ודכ''ע אין יד להכשר אבל יש יד לטומאה ופלוגתייהו בשניתז הדם על האבר וקינחו בין סימן לסימן:
מָר סָבַר יֶשְׁנָהּ לִשְׁחִיטָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף וְהַאי דַּם שְׁחִיטָה הוּא וּמָר סָבַר אֵינָהּ לִשְׁחִיטָה אֶלָּא לְסוֹף וְהַאי דַּם מַכָּה הוּא
Traduction
One Sage, Rabbi Meir, holds that slaughter is defined from the beginning to the end of its performance, and this blood that splashed on the limb is considered blood of slaughter. And one Sage, Rabbi Shimon, holds that slaughter is defined only as the conclusion of its performance, and this blood from the first siman is considered the blood of a wound and does not render the limb susceptible to impurity.
Rachi non traduit
דם מכה. אינו מכשיר דם חללים קרוי משקה ולא דם מכה:
רַב אָשֵׁי אָמַר בִּשְׁחִיטָה מַכְשֶׁרֶת וְלֹא דָּם קָמִיפַּלְגִי
Traduction
Rav Ashi said another explanation of the dispute: The case is where the blood of slaughter came in contact with the partially severed limb, but Rabbi Meir and Rabbi Shimon disagree with regard to the principle that the slaughter itself renders the limb susceptible to impurity, and not the blood of slaughter. Rabbi Shimon holds that the blood of slaughter is not one of the liquids that render food susceptible to impurity. But the slaughter itself renders the meat of the animal susceptible to impurity, because it prepares the meat for consumption. Therefore, since a partially severed limb is not prepared for consumption by the slaughter, as it remains forbidden, the slaughter does not render it susceptible to impurity. Rabbi Meir maintains that the blood of slaughter is one of the liquids that render food susceptible to impurity, and therefore, the limb is rendered susceptible.
Rachi non traduit
רב אשי אמר. דכ''ע אית יד להכשר והאי אבר אית ליה יד דבהמה נעשית יד לאבר א''נ ס''ל אוחז בקטן ואין גדול עולה עמו הרי הוא כמוהו וכשניתז הדם על האבר ולא נתקנח קא מיפלגי ר''מ סבר דם מכשיר והרי הוכשר ור''ש לטעמיה דאמר בפרק שני (לעיל חולין לו.) שחיטה מכשרת ולא דם והאי אבר כיון דלא מהניא ליה שחיטה להתירו באכילה אע''ג דמהניא ליה לטהוריה מידי נבלה לא מכשרה ליה לטומאה דטעמא דשחיטה מכשרת היינו משום דכיון דמשויא ליה אוכלא לענין היתר אכילה משויא ליה נמי אוכלא לענין טומאה והכא ליכא למימר הכי:
בָּעֵי רַבָּה בְּהֵמָה בְּחַיֶּיהָ מַהוּ שֶׁתֵּעָשֶׂה יָד לְאֵבֶר תֵּיקוּ
Traduction
§Earlier (127b), Rabba explained that Rabbi Meir and Rabbi Shimon disagree with regard to whether the body of an animal constitutes a handle for its limb. With regard to the opinion of Rabbi Meir, who holds that it does constitute a handle, Rabba raises a dilemma: What is the halakha if an animal with a partially severed limb came into contact with a source of impurity during its lifetime? In such a case, where the animal is not susceptible to contract impurity because it is alive but the partially severed limb is susceptible to contract impurity as food, does the animal constitute a handle for its limb and transmit the impurity to the limb? The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
Rachi non traduit
בעי רבה כו'. רבה אוקים פלוגתייהו לעיל בבהמה נעשית יד לאבר בעי רבה לר''מ דאמר בהמה נעשית יד לאבר בשחיטה לענין הכשר בחייה מהו שתעשה יד להכניס ולהוציא טומאה היכא דהוכשר במים לאחר דלדולו דאמרינן במתניתין דמקבלין טומאה במקומן ואם נגע טומאה בבהמה מהו שתעשה יד להביא טומאה לאבר מי אמרינן כיון דבעלי חיים לא מקבלי טומאה יד נמי לא הוו או דילמא נהי דאיהי גופה טהורה יד לאבר מיהא הויא כי היכי דאמרינן גבי עצם דבשר ואוכל עליו שהוא יד לבשר להכניס ולהוציא טומאה אע''פ שאין עצם בלא בשר מקבל טומאה:
Tossefoth non traduit
בהמה בחייה מהו שתעשה יד לאבר. תימה מאי מבעיא ליה אי משום דבהמה בחייה לאו בת קבולי טומאה היא כל ידות שבעולם נמי לא מקבלי טומאה אלא שמכניסות ומוציאות טומאה וי''ל דלא דמי לשאר ידות דמאי דלא מקבלי טומאה משום שאינן אוכל אבל בעלי חיים כי נמי הוי אוכל כגון בן פקועה איכא למ''ד פרק בהמה המקשה (לעיל חולין דף עה.) דלא מקבל טומאה:
אָמַר אַבָּיֵי הֲרֵי אָמְרוּ קִישּׁוּת שֶׁנְּטָעָהּ בְּעָצִיץ וְהִגְדִּילָה וְיָצָאת חוּץ לֶעָצִיץ טְהוֹרָה
Traduction
The Gemara introduces a similar dilemma. Abaye says: The Sages said in the mishna (Okatzin 2:9): In the case of an impure cucumber that one planted in an unperforated flowerpot, such that the cucumber is considered detached from the ground and susceptible to impurity as food, and the cucumber grew and went out beyond the edge of the flowerpot such that part of the cucumber is overlying the ground, the entire cucumber is considered attached to the ground and therefore becomes pure.
Rachi non traduit
קישות שנטעה בעציץ. שאינו נקוב כתלושה דמיא ומקבלת טומאה כשאר אוכלין או אם היתה טמאה הרי היא בטומאתה ואם הגדילה ויצאה נופה לחוץ ונוטה על הארץ ויונק מריח הארץ דרך אויר כמחובר דמיא וטהרה כל הקישות שבעציץ לפי שחוזרים ויונקין מן הנוף הנוטה חוץ לעציץ:
Tossefoth non traduit
קישות שנטעה בעציץ והגדילה ויצאה חוץ לעציץ טהורה. ואע''ג דאמר בפרק המביא גט (גיטין כב. ע''ש) אילן בארץ ונופו נוטה בחוצה לארץ בתר עיקרו אזלינן התם מרובה יניקתו במקום העיקר אבל עיקרו בעציץ אין יניקת השרשים מרובה ואין הנופות יונקות מן העציץ:

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן וְכִי מָה טִיבָהּ לְטַהֵר אֶלָּא הַטָּמֵא בְּטוּמְאָתוֹ וְטָהוֹר בְּטָהֳרָתוֹ
Traduction
Rabbi Shimon says: What is the nature of the impurity of the cucumber that it is rendered pure in such a case? Rather, the part of the cucumber that is inside the flowerpot and impure remains in its state of impurity, and the part of the cucumber that is outside the flowerpot and pure remains in its state of purity.
Rachi non traduit
הטמא בטומאתו. מה שבתוך העציץ מקבל טומאה לפי שהוא כתלוש:
והטהור. הנוף שיצא לחוץ ויונקת מריח הארץ דרך אויר כמחובר וטהורה:
Tossefoth non traduit
אלא הטמא בטומאתו והטהור בטהרתו. ואע''ג דבעציץ נקוב אמרינן בהמצניע (שבת צה:) דלרבי שמעון הוי כמחובר לענין הכשר זרעים ומסתמא הוא הדין לענין טומאה התם ע''י הנקב הוי כמחובר אבל הכא ע''י מה שיוצא לחוץ לא יהא מה שבפנים כמחובר:
בָּעֵי אַבָּיֵי מַהוּ שֶׁתֵּעָשֶׂה יָד לַחֲבֶרְתָּהּ תֵּיקוּ
Traduction
Based on this mishna, Abaye raises a dilemma according to the opinion of Rabbi Shimon: What is the halakha if the part of the cucumber outside of the flowerpot comes into contact with a source of impurity? Does the part of the cucumber outside the flowerpot constitute a handle for its counterpart inside the flowerpot and transmit impurity to it to it? The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
Rachi non traduit
לר''ש מהו שיעשה נוף הטהור יד לקישות להביא לה טומאה:
אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה הֲרֵי אָמְרוּ הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לַחֲצִי דַלַּעַת אֲסָרָהּ בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה
Traduction
The Gemara relates another dilemma based on the opinion of Rabbi Shimon. Rabbi Yirmeya says: The Sages said that one who bows down to a half of a gourd, worshipping it as a divinity, renders that half of the gourd forbidden, i.e., it is prohibited to derive benefit from it, because it was worshipped as an idol. The other half, though, is not forbidden. Based on this ruling, Rabbi Yirmeya raises a dilemma:
Rachi non traduit
המשתחוה לחצי דלעת אסרה. בהנאה משום עבודה זרה ולר''ש איסורי הנאה אין מטמאין טומאת אוכלין דנפקא ליה לקמן (חולין דף קכט.) מכל האוכל אשר יאכל דבעינן שאתה יכול להאכילו לאחרים והא הדלעת איסורי הנאה היא ותו לא מטמא טומאת אוכלין ונהי דטומאה יוצאה לה מגופה דהא עבודה זרה מטמאה כשרץ שנאמר (דברים ז) שקץ תשקצנו ולר''ע מטמאה כנדה שנאמר (ישעיהו ל) תזרם כמו דוה מיהו ההיא טומאה דרבנן היא כדאמרינן בפרק ר''ע (שבת דף פג:) וקרא אסמכתא בעלמא הוא:
Tossefoth non traduit
הרי אמרו המשתחוה לחצי דלעת אסרה בעי רבי זירא מהו שתעשה יד לחברתה. לפי' שני שבקונטרס דמבעיא ליה אי הויא חציה שלא השתחוה לה יד להוציא טומאה או לא כלום נעשה יד אוכל לאוכל אחר או לא תימה דבכולה שמעתין מוכח דאוכל נעשה יד לאוכל לקמן כוליא של נבלה בחלבה נעשה החלב יד לכוליא ולעיל נמי לא פליגי אלא בבהמה אם נעשית יד לאבר משום שהבהמה דבר גדול ואינה ראויה להיות יד אבל אם היו שוין הבהמה והאבר הויא יד לכ''ע ועוד אמאי נקט דלעת ליבעי בשתי חתיכות בשר המדובקין בעור ונטמאה אחת מהן בשרץ ואין לומר נמי דבדלעת מחוברת איירי והחצי טמא מידי דהוה אאשרה וקא מבעיא ליה אי הוי יד אידך להוציא טומאה כיון שהוא מחובר כדמבעיא ליה בקישות שנטעה בעציץ דאכתי אמאי נקט דלעת לימא המשתחוה לחצי אילן ונראה כלשון ראשון שפירש בקונטרס דבעי אם נגע שרץ בחצי שהשתחוה אם נעשית יד לחצי האחר הואיל ואין ראוי לקבל טומאה לר''ש דאמר אוכל שאין יכול להאכילו לאחרים אינו אוכל ולא דמי לשאר ידות דהתם אין מקבלות טומאה לפי שאינן ראויות לאכילה ועץ בעלמא הן אבל הכא אוכל גמור הוא אבל דבר אחר גורם לו שאין ראוי להאכילו לאחרים כדפרישית לעיל גבי בהמה בחייה מהו כו':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source