Vayedaber

Simple Havroutah

'Houline

Daf 123a

אַיְבוּ אַמְרַהּ וְאַרְבְּעֵי אֲמַר בַּהּ וַחֲדָא מִינַּיְיהוּ עֲבוֹדָה

Traduction

It was Aivu who said this statement in the name of Reish Lakish and not Rabbi Abbahu, and he said four halakhot, not three, with regard to the measure of four mil, and the fourth one of them is the halakha mentioned in the mishna: Skins that one spread on the ground and trod upon for the period required for tanning, i.e., the amount of time it takes to walk four mil, are no longer classified as flesh and are ritually pure.

Rachi non traduit

איבו אמרה. להא שמעתא משמיה דריש לקיש והשומע טעה בין איבו לאבהו:

וארבעי אמר בה. וארבעה דברים היה אומר בה בשיעור ד' מילין:

עבודה. האי כדי עבודה דמתניתין:

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְפָנָיו אֲבָל לְאַחֲרָיו אֲפִילּוּ מִיל אֶחָד אֵינוֹ חוֹזֵר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר וּמִינַּהּ מִיל הוּא דְּאֵינוֹ חוֹזֵר הָא פָּחוֹת מִמִּיל חוֹזֵר

Traduction

Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: With regard to prayer and washing one’s hands, the Sages taught that one must travel four mil to find a synagogue or water only if the synagogue or the water is ahead of him, in the direction that he is traveling. But if it is behind him, he need not return even one mil. Rav Aḥa bar Yaakov said: From this statement one may infer that it is specifically a mil that one need not return; but one must return for a synagogue or water that is at a distance of less than one mil.

תָּנוּ רַבָּנַן לִיגְיוֹן הָעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְנִכְנַס לְבַיִת הַבַּיִת טָמֵא שֶׁאֵין לָךְ כָּל לִיגְיוֹן וְלִיגְיוֹן שֶׁאֵין לוֹ כַּמָּה קַרְקִפְלִין וְאַל תִּתְמַהּ שֶׁהֲרֵי קַרְקִפְלוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מוּנָּח בְּרֹאשׁ מְלָכִים

Traduction

§The mishna states that the skin of a human corpse is impure like its flesh. The Sages taught in the Tosefta (8:16): In the case of a legion traveling for warfare from place to place, and one member of the legion enters a house, the house is impure, as there is no legion that does not have several scalps that its soldiers carry around for witchcraft. And you should not be surprised that they do so, as the scalp [karkefal] of Rabbi Yishmael was placed on the heads of kings.

Rachi non traduit

ליגיון. גדוד העוברים להלחם על בית מלחמתם:

קרקפלין. עור ראש אדם מת וזה למכשפות במלחמה:

מַתְנִי' הַמַּפְשִׁיט בַּבְּהֵמָה וּבַחַיָּה בַּטְּהוֹרָה וּבַטְּמֵאָה בַּדַּקָּה וּבַגַּסָּה

Traduction

MISHNA: The halakhic status of the hide of an animal after it was flayed is no longer like its flesh in terms of becoming impure and imparting impurity. Nevertheless, in the case of one who flays either a domesticated animal or an undomesticated animal; a ritually pure animal that was slaughtered properly and afterward came in contact with impurity, e.g., the one flaying it is impure, or a ritually impure unslaughtered carcass; a small animal, e.g., sheep, or a large animal, e.g., cattle; and even after flaying the animal’s hide is still partially attached to the flesh, the hide’s halakhic status remains that of flesh in some circumstances.

Rachi non traduit

מתני' המפשיט בבהמה ובחיה בטהורה. שחוטה והוא טמא או בטמאה נבלה והוא טהור אם מפשיטו לעשות מן העור שטיח למטה ושלחן דמפשיטו פשוט כדרך שאנו עושין:

לְשָׁטִיחַ כְּדֵי אֲחִיזָה

Traduction

These circumstances are: If he is flaying the animal for the purpose of using the hide as a carpet, a tablecloth, or to drape over a couch, in which case he would cut the hide along the length of the animal from head to tail and then remove the hide from both sides, its halakhic status remains that of flesh until he has flayed the measure of grasping the hide, i.e., two handbreadths.

Rachi non traduit

כדי אחיזה. הוי חבור יד להוציא טומאה מן הנבלה אם נוגע בו ולהכניס טומאה לבשר אם טהורה היא וטפי מהכא לא הוי יד להכניס ולהוציא טומאה. ולקמן מפרש כמה כדי אחיזה:

וּלְחֵמֶת עַד שֶׁיַּפְשִׁיט אֶת הֶחָזֶה

Traduction

And if he is flaying the animal for the purpose of crafting a leather jug, in which case he cuts a circle near the animal’s neck and removes the hide in a downward movement, its halakhic status remains that of flesh until he flays the animal’s entire breast.

Rachi non traduit

ולחמת. אם מפשיטו כפול לצורך חמת כעין אותן שעושין לצורך דבש ומתחיל מפיה והופכו כלפי זנבה:

עד שיפשיט את החזה. הוי חבור והנוגע בעור כנוגע בבשר בין ליטמא בין לטמא מפני שהחזה קשה להפשיט מכל האברים:

הַמַּרְגִּיל כּוּלּוֹ חִבּוּר לַטּוּמְאָה לִיטַּמֵּא וּלְטַמֵּא עוֹר שֶׁעַל הַצַּוָּאר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר אֵינוֹ חִבּוּר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים חִבּוּר עַד שֶׁיַּפְשִׁיט אֶת כּוּלּוֹ

Traduction

In the case of one who seeks to fashion a jug and begins flaying from the legs, until he removes the animal’s hide in its entirety, the entire hide is considered as having a connection with the flesh and its halakhic status remains that of flesh with regard to impurity, i.e., with regard to becoming impure and with regard to imparting impurity. If one removed the entire hide except for the hide over the neck, Rabbi Yoḥanan ben Nuri says: It is not considered to have a connection to the flesh, and the Rabbis say: It is considered to have a connection to the flesh until he removes the animal’s hide in its entirety, including the neck.

Rachi non traduit

המרגיל. שהתחיל לחותכו מרגליה כלפי ראשה ומפשיטה כפול לחמת כולו חבור מפני שהחזה לסוף הפשטו הוא לפיכך כולו חבור והנוגע אף בעור המופשט כנוגע בבשר:

עור שעל הצואר. מעצמו נפשט לפיכך אינו חבור לעשות המופשט הראשון חבור כדרך שהחזה עושה דהא כולו חבור דקתני לאו דוקא כולו אלא עד החזה:

גְּמָ' מִכָּאן וְאֵילָךְ מַאי

Traduction

GEMARA: The mishna teaches: If one flays an animal for the purpose of making a carpet out of it, the halakhic status of the hide remains that of flesh until he has flayed the measure of grasping the hide. The Gemara asks: From that point forward, i.e., when one has flayed more than the measure of grasping of the hide, what is the status of the hide?

Rachi non traduit

גמ' מכאן ואילך. משהפשיט כדי אחיזה בפשוט על פני כולו לאחר שסדקו מן הצואר עד הזנב באמצעית כדרך המפשיטין והפשיט כדי אחיזה סביבות כולו:

אָמַר רַב טָהוֹר הַמּוּפְשָׁט רַבִּי אַסִּי אָמַר טֶפַח הַסָּמוּךְ לַבָּשָׂר טָמֵא

Traduction

Rav says: The entire section of the hide that has been flayed is pure because it no longer serves the flesh as a handle. But the hide that is still attached to the flesh serves the flesh as protection, and therefore it transmits impurity to the flesh and from the flesh, and joins together with the flesh to constitute the requisite measure to impart the impurity of food. Rabbi Asi says: One handbreadth of the flayed hide that is next to the flesh is susceptible to impurity. Since the one who flays the hide holds this handbreadth of the hide while flaying, this section of the hide serves the flesh as a handle.

Rachi non traduit

טהור המופשט. עד מקום חבורו אבל מחבורו ואילך הוא טמא משום שומר כדאמרן בנוגע כנגד הבשר מאחוריו:

טפח. מן העור המופשט סמוך למקום חבור סביבות כולו הוי בית יד וטמא מפני שצריך לו שאוחז שם ומושך ומפשיט מאליו ולרב לאו יד חשיב ליה אא''כ מטלטלין בו את האוכל:

Tossefoth non traduit

טהור המופשט. למאי דפירש בקונטרס דסבר רב דכל יד שאין מטלטלין בו את האוכל אינו יד תימה דאמאי עד כדי אחיזה חשיב יד טפי ונראה משום דבכדי אחיזה ואילך יכול לאחוז בבשר עצמו ולטלטלו אי נמי משום דכל זמן שלא הפשיט כדי אחיזה הוא קשה להפשיטו ופעמים שמניחו כך וצריך לו לטלטלו ממקום למקום אבל משהפשיט כדי אחיזה שוב אין קשה להפשיט ואין זז משם עד שיפשיט כולו וכן בחמת עד שיפשיט את החזה לפי שהחזה קשה להפשיט ולכך לפעמים מניחו כך שעה אחת ותוך כך יצטרך לטלטלו אבל משהופשט החזה אין דרך להניחו כך ועוד יש לפרש טעמא דרב דאמר מכאן ואילך טהור המופשט מפני שכדי אחיזה צריך העור להיות יד לצורך הפשטה אבל ביותר מכדי אחיזה לא לפי שאם מחזיק בשפת העור אין יכול למשוך בכח ולהפשיט ובכדי אחיזה סמוך לבשר אין יכול להחזיק בידו העור היטב ולמשוך הלכך עד [כדי] אחיזה יכול להחזיק ולמשוך בשפת העור טפי לא כדפי' הקונט' גבי הא דמשני בסמוך ההוא בטפח ראשון שכשהפשיט שלשה טפחים שאין יכול להחזיק לא בשפת העור ולא באמצע העור וי''מ כולה מתני' משום שומר דעד כדי אחיזה הוי חבור וכ''ש פחות אם נגע שרץ בעור המופשט מכניס טומאה לבשר משום שומר ואע''ג דאמר לעיל (חולין דף קיח.) דעור כנגד הבשר דוקא הוי שומר הכא חשיב כנגד הבשר כיון דחשיב הכל כמחובר וכן לחמת כל זמן שהחזה מחובר חשיב הכל מחובר אבל משום יד אין לפרש דלרב אסי דאמר טפח סמוך לבשר טמא משום יד דלחמת אמאי כל העור חבור לא היה לטמא אלא טפח הסמוך לחזה דמאי שנא בין חזה לשאר אברים אלא ודאי משום שומר הוי דחשיב כל העור מחובר וכן לשון דהרי זה חבור משמע דהוי משום שומר דביד מה שייך לשון חבור והכי מוכח בת''כ דתניא התם בנבלתה ולא במפשיט לשטיח כדי אחיזה ולחמת עד שיוציא כל החזה יכול שאני מוציא פחות מכשיעור ת''ל יטמא אלמא דטעמא דשטיח כדי אחיזה הוי משום שומר דהא מיטמא דרשינן לעיל (שם) שומר דנבלה ויד דריש לעיל מלכם כך פי' הרב רבינו יעקב מאורלינ''ש ואין הגי' כן בת''כ ולפי פירושו לא מטמא בת''כ וגם בשמעתין אלא עד כדי אחיזה ולא כדי אחיזה בכלל דהיינו פחות מכשיעור שמזכיר לשם:

מֵיתִיבִי הַמַּפְשִׁיט כְּשִׁיעוּר הַזֶּה מִכָּאן וְאֵילָךְ הַנּוֹגֵעַ בַּמּוּפְשָׁט טָהוֹר מַאי לָאו אֲפִילּוּ בְּטֶפַח הַסָּמוּךְ לַבָּשָׂר לָא לְבַר מִטֶּפַח הַסָּמוּךְ לַבָּשָׂר

Traduction

The Gemara raises an objection to the statement of Rabbi Asi from a baraita: In the case of one who flays an unslaughtered animal carcass, once he has cut the hide along the length of the animal from head to tail and then removed this measure of the hide from both sides, then from that point forward, a person who touches the flayed hide is pure, because the flayed hide does not impart impurity of a carcass. What, is it not discussing even the handbreadth of hide next to the flesh, contrary to the opinion of Rabbi Asi? The Gemara answers: No, there is no proof from this baraita, as it may be discussing the flayed hide except for the handbreadth next to the flesh.

Rachi non traduit

כשיעור הזה. כדי אחיזה:

תָּא שְׁמַע בְּעוֹר שֶׁכְּנֶגֶד הַבָּשָׂר טָמֵא עוֹר שֶׁכְּנֶגֶד הַבָּשָׂר טָמֵא הָא בְּטֶפַח הַסָּמוּךְ לַבָּשָׂר טָהוֹר תָּנָא כָּל טֶפַח הַסָּמוּךְ לַבָּשָׂר עוֹר שֶׁכְּנֶגֶד הַבָּשָׂר קָרֵי לֵיהּ

Traduction

Come and hear a refutation of the opinion of Rabbi Asi from a baraita: Once an animal carcass has been flayed more than the measure of grasping the hide, if one touches the hide opposite the flesh before that hide was flayed he is impure. This statement indicates that the attached hide opposite the flesh is impure, but one handbreadth of the flayed hide that is next to the flesh is pure, contrary to the opinion of Rabbi Asi. The Gemara answers: There is no proof from this baraita. The tanna who taught this baraita was referring to the entire handbreadth of flayed hide next to the flesh by calling it the hide opposite the flesh.

Rachi non traduit

בעור שכנגד הבשר. שלא נפשט עדיין:

תָּא שְׁמַע הַמַּפְשִׁיט בַּבְּהֵמָה וּבַחַיָּה בַּטְּהוֹרָה וּבַטְּמֵאָה בַּדַּקָּה וּבַגַּסָּה לְשָׁטִיחַ כְּדֵי אֲחִיזָה וְטֶפַח הַסָּמוּךְ לַבָּשָׂר טָהוֹר

Traduction

Come and hear a refutation of the opinion of Rabbi Asi from a baraita (Tosefta 8:18): In the case of one who flays a domesticated animal or an undomesticated animal, a ritually pure animal or a ritually impure unslaughtered carcass, a small animal or a large animal, if he is flaying the animal for the purpose of using the hide as a carpet, the halakhic status of the hide remains that of flesh until he has flayed the measure of grasping it, and one who touches one handbreadth of the flayed hide next to the flesh remains pure, contrary to the opinion of Rabbi Asi.

Tossefoth non traduit

בפירוש ר''ח גרסינן בטפח הסמוך לבשר טמא ופריך לרב דאמר טהור המופשט ומשני הכא במאי עסקינן בטפח ראשון פירוש טפח ראשון כשמתחיל להפשיט העור עד כדי אחיזה וטפח הוי טפח כפול כמו שמפרש בסמוך ופרושי קא מפרש עד כמה כדי אחיזה היינו טפח סמוך לבשר:

הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בְּטֶפַח רִאשׁוֹן

Traduction

The Gemara answers: Here we are dealing with the first handbreadth of hide that is flayed in addition to the measure of grasping. In a case where only one handbreadth of hide has been flayed in addition to the measure of grasping, it is more comfortable for the one flaying the hide to grasp the edge of the hide rather than the handbreadth of hide that is nearest to the flesh. Furthermore, the most comfortable way to continue flaying is to do so with a knife without grasping the flayed hide at all. Therefore, Rabbi Asi concedes that the hide in this case does not serve the flesh as a handle and consequently does not impart impurity. But afterward, when one has already flayed more than three handbreadths of hide, one holds the handbreadth of hide next to the flesh while continuing to flay the animal, and since it serves the flesh as a handle it imparts impurity.

Rachi non traduit

בטפח ראשון. הסמוך לכדי אחיזה כגון שלא הפשיט אלא טפחיים דאותו טפח הסמוך לכדי אחיזה אינו אוחז בו ומושך לפי שנוח לו לאחוז בשפת העור ולמשוך ולא זה ולא זה טוב לו אלא מפשיט בסכין אבל לאחר שהפשיט קצת שלשה טפחים וארבעה והעור המופשט מכביד כלפי מטה אוחז בטפח הסמוך לבשר ומושך וכובד העור מסייעו:

תָּנָא כַּמָּה כְּדֵי אֲחִיזָה טֶפַח וְהָא תַּנְיָא טִפְחַיִים

Traduction

§The mishna teaches that the hide’s halakhic status remains that of flesh until he has flayed the measure of grasping the hide. It was taught in a baraita: How much is the measure of grasping? It is one handbreadth. The Gemara asks: But isn’t it taught in another baraita: The measure of grasping is two handbreadths?

אָמַר אַבָּיֵי טֶפַח כָּפוּל תַּנְיָא נָמֵי הָכִי כַּמָּה כְּדֵי אֲחִיזָה טֶפַח כָּפוּל

Traduction

Abaye says: The first baraita is referring to one who grasps a double handbreadth by folding the first two handbreadths together and grasping them. This explanation of Abaye is also taught in the Tosefta (8:18): How much is the measure of grasping? It is a double handbreadth.

Rachi non traduit

יש טפח ששיעורו כפול:

תְּנַן הָתָם טַלִּית שֶׁהִתְחִיל בָּהּ לְקוֹרְעָהּ כֵּיוָן שֶׁנִּקְרַע רוּבָּהּ שׁוּב אֵינוֹ חִבּוּר וּטְהוֹרָה

Traduction

§The Gemara discusses a matter similar to the previous discussion of a partially flayed hide. We learned in a mishna elsewhere (Kelim 28:8): A ritually impure garment that tears is rendered pure because it is no longer considered a useable garment. In the case of a ritually impure garment that one began to tear, once the majority of the garment is torn, the two sections are no longer considered as having a connection, and since it is no longer considered a useable garment, it is pure.

Rachi non traduit

טלית שהתחיל בה לקורעה. שנטמאה ובא לקורעה לבטלה מתורת טלית ומאחר שאינה ראויה למלאכה הראשונה ואין שמה עליה מטהרת אע''פ שיש בשיריה שלש על שלש ועדיין ראויה לקבל טומאה טהורה מטומאתה ראשונה דומיא דכלי חרס דשבירתו מטהרתו ושבריו מקבלין טומאה כדאמרי' באלו טרפות (לעיל חולין דף נד:) הן וקרקרותיהן ודופנותיהן. ואף על גב דאמר בבהמה המקשה (לעיל חולין דף עב:) שלשה על שלשה שהיה טמא מדרס ומגע הזב וחלקו טהור מן המדרס ועדיין טמא מגע הזב אלמא טומאת שלשה על שלשה דחזי ליה לא בטלה מיניה התם הוא דהוו עליה ב' טומאות טומאת מדרס חמורה וטומאת מגע קלה אהניא ליה חלוקה לבטל ממנו טומאת מדרס דתו לא חזי ליה ופשה לה טומאת מגע דחזיא לשלש אצבעות אבל הכא חד שמא הוא כולה טומאה דשלשה על שלשה היא וקריעה מהניא לבטולי שמא מינה דתו לא פש עלה מידי:

Tossefoth non traduit

טלית שהתחיל בה לקורעה כו'. פר''ת כיון שנקרע רובה הויא טהורה למפרע מתחלת קריעה ולשון שהתחיל לקורעה משמע כפירושו ומה שקשה לפירוש הקונטרס מפורש בפרק בהמה המקשה (לעיל חולין דף עב:
ד''ה בשעת):

אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּטַלִּית טְבוּלַת יוֹם

Traduction

Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: The Sages taught this halakha only with regard to an impure garment that was already immersed in a ritual bath that day, but one must wait until nightfall for the purification process to be completed in order to wear the garment while eating ritually pure food. In such a case, tearing the majority of the garment renders it pure, and the Sages did not apply the requirement that the entire garment be torn.

Rachi non traduit

לא שנו אלא בטלית טבולת יום. שנטמאה והטבילה וצריך להשתמש בה טהרות קודם שיעריב שמשה ולפיכך בא לקורעה דהכא הוא דלא גזרינן דליקרעיה כולה אבל רובא לא דילמא חייס עלה ולא אתי למקרע רובא דכיון דלא חס עליה אטבילה שהמים קשין לה ולא חס לכך לא חייס עלה נמי וקרע רובא:

דְּמִיגּוֹ דְּלָא חַס עֲלַהּ וְאַטְבְּלַהּ לָא חָיֵיס עֲלַהּ וְקָרַע לַהּ רוּבַּהּ אֲבָל טַלִּית שֶׁאֵינָהּ טְבוּלַת יוֹם לָא גְּזֵרָה דִּלְמָא לָא אָתֵי לְמִיקְרְעַהּ רוּבַּהּ

Traduction

This is because the reason for this rabbinic decree is lest one tear only half of it out of concern for the damage to the garment. And since in this case, the owner of the garment showed that he was not concerned about damage to the garment by immersing it in a ritual bath, an act which damages the garment, so too he is presumably not concerned about the garment with regard to tearing it, and he will certainly tear the majority of it. But a garment that was not immersed that day is not rendered pure by tearing the majority of the garment due to a rabbinic decree lest one come to not tear the majority of the garment but only half of it.

Rachi non traduit

אבל. טמאה ולא הטבילה ובא לטהרה בקריעה זו לא סגי לה ברובא עד שיקרענה כולה:

דילמא לא אתי. למעבד רובא אלא פלגא ואמר רובא הוא:

אָמַר רַבָּה שְׁתֵּי תְּשׁוּבוֹת בַּדָּבָר חֲדָא שֶׁמָּא יֹאמְרוּ טְבִילָה בַּת יוֹמָא עוֹלָה וְעוֹד

Traduction

Rabba said: There are two refutations of this statement. One is that the decree should apply even to a garment that was immersed that day, lest people who see one eating ritually pure food while wearing such a garment say that immersion of a garment on the same day is sufficient for the garment to be worn while eating ritually pure food, and there is no need to wait until nightfall. And furthermore, if a garment that was not immersed that day is rendered pure only by tearing the entire garment and not by tearing merely a majority of the garment, due to a decree lest one tear less than a majority of the garment,

Rachi non traduit

חדא. בטבולת יום ליכא לאוקומה ולהשתמש בה ביום שהטבילה שהרואה אינו מבין בה שנקרעה לטהר וסבור על ידי טבילתה משתמשין בה ויאמרו טבילה בת יומא עולה בלא הערב שמש ועל כרחך מתניתין לאו ביום טבילה עסקינן אלא בשלא הוטבלה כל עיקר וקרעה ביום המחרת לטומאתה דהרואהו משתמש בה אומר שהטבילה אתמול:

ועוד. דקאמרת גזירה רובה אטו חציה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source