Vayedaber

Simple Havroutah

'Houline

Daf 117a

מוֹעֲלִין בּוֹ וְחַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּדָּם

Traduction

one who derives benefit from it is liable for misuse of consecrated property. And second, one is liable for eating it due to violation of the prohibition of piggul, if it was from an offering that was slaughtered with the intent to sprinkle its blood or partake of it beyond its designated time, and due to the prohibition of notar, if it was from an offering whose period for consumption has expired. And third, if one is ritually impure, he is liable due to the prohibition of partaking of it while impure. This is not so with regard to blood, as one is not liable in these cases for violating the prohibitions of piggul, notar, and partaking of offerings while impure, but rather is liable only for violating the prohibition of consuming blood.

Rachi non traduit

מתני' מועלין בו. אם קרבן הוא דהא קדשי ה' הן ואינם לכהנים והדם אין מועלין בו כדיליף בגמרא:

וטמא. אם אכלו בטומאת הגוף חייב שתי חטאות אחת משום חלב ואחת משום טומאת הגוף שהיא בכרת:

משא''כ בדם. מפרש בגמרא:

וְחוֹמֶר בַּדָּם שֶׁהַדָּם נוֹהֵג בִּבְהֵמָה וְחַיָּה וָעוֹף בֵּין טְמֵאִים וּבֵין טְהוֹרִים וְחֵלֶב אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִּבְהֵמָה טְהוֹרָה בִּלְבַד

Traduction

And the more stringent element in the prohibition of blood is that the prohibition of blood applies to domesticated animals, undomesticated animals, and birds, both kosher and non-kosher, but the prohibition of forbidden fat applies only to a kosher domesticated animal.

Rachi non traduit

אלא בבהמה טהורה. כדכתיב (ויקרא ז':כ''ה) מן הבהמה אשר יקריבו ממנה וגו':

גְּמָ' מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר רַבִּי יַנַּאי דְּאָמַר קְרָא כַּאֲשֶׁר יוּרַם מִשּׁוֹר זֶבַח הַשְּׁלָמִים וְכִי מָה לָמַדְנוּ מִשּׁוֹר זֶבַח הַשְּׁלָמִים מֵעַתָּה

Traduction

GEMARA: According to the mishna, one who consumes forbidden fat of an offering is liable for misuse of consecrated property. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rabbi Yannai said: They are derived from a verse, as the verse states that the sacrificial portions of a bull brought for an unwitting sin of the anointed priest must be burned upon the altar: ''As it is taken off from the bull of the peace offering'' (Leviticus 4:10). But what, then, do we learn from the bull of the peace offering? Everything that is specified with regard to a peace offering is stated with regard to this bull as well (see Leviticus 4:8–9).

Rachi non traduit

גמ' מנה''מ. דחלב יש בו מעילה ולא מפליג דאפילו חלב קדשים קלים אע''ג דאין בהן מעילה בחייהן דהא ממון בעלים הן יש בו מעילה באימוריהם לאחר שנזרק דמן:

כאשר יורם. באימורי פר כהן משיח כתיב:

ומה למדנו. דקאמר ככל מה שמפרישים אימורים משלמים כך יפרשו מזה אף כאן האימורים מפורשים את החלב המכסה [על הקרב] ואת כל החלב ואת שתי הכליות וגו':

Tossefoth non traduit

אמר רבי ינאי דאמר קרא כאשר יורם כו'. בפרק איזהו מקומן (זבחים דף מט:) מוקמינן לה לדבר הלמד בהיקש דאינו חוזר ומלמד בהיקש דיותרת ושתי הכליות ילפינן בשעיר עבודה זרה מפר העלם דבר של ציבור ופר העלם מפר כהן משיח ואייתר כאשר יורם בפר כהן משיח לאוקומי בפר העלם דבר למהוי כמאן דכתיב בגופיה דלא ליהוי שעיר עבודה זרה למד מן הלמד ורבי ינאי דהכא סבר לה כמאן דיליף בפרק ב''ש (זבחים דף מא:) ית ושתי הכליות בשעירי עבודה זרה מועשה לפר כו' ועוד י''ל דרבי ינאי דהכא אסמכתא בעלמא הוא [דהא] במעילה בפרק קדשי מזבח (מעילה דף טו.) א''ר ינאי אין חייבין משום מעילה אלא קדשי בדק הבית בלבד ולא בקדשי מזבח דאית בהו לכהנים ולבעלים ופריך ליה ממשניות טובא ומוקי לה מדרבנן ופריך והא קרא קא נסיב פי' כל חלב לרבות האימורים ומשני אסמכתא בעלמא וה''ה קרא דהכא והא דתנן בפרק אמרו לו (כריתות יג:) יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות ואשם איכא לאוקומי בעולה ואע''פ דעורה לכהנים אין לחוש כיון דכל הבשר למזבח:

הֲרֵי זֶה בָּא לְלַמֵּד וְנִמְצָא לָמֵד מַקִּישׁ שׁוֹר זֶבַח הַשְּׁלָמִים לְפַר כֹּהֵן מָשִׁיחַ מָה פַּר כֹּהֵן מָשִׁיחַ יֵשׁ בּוֹ מְעִילָה אַף שׁוֹר זֶבַח הַשְּׁלָמִים יֵשׁ בּוֹ מְעִילָה

Traduction

Rather, this phrase initially comes to teach a halakha about the bull brought as an offering for an unwitting sin of the anointed priest, but it turns out that it actually derives a halakha from that case, as the verse juxtaposes the bull of the peace offering to the bull of the anointed priest. It teaches that just as the bull of the anointed priest, as an offering of the most sacred order, is subject to the prohibition on misuse of consecrated property, as offerings of the most sacred order are called ''the sacred items of the Lord'' (see Leviticus 5:15), so too the sacrificial portions of the bull of the peace offering, including its forbidden fat, are subject to misuse of consecrated property, even though it is an offering of lesser sanctity and is considered the property of the owner before slaughter.

Rachi non traduit

מה פר כהן משיח יש מעילה. באימורים דהא מחיים הוה ביה מעילה דקדשי קדשים הוא:

יש בו מעילה. בחלבו:

אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חֲנִינָא כְּעוּרָה זוֹ שֶׁשָּׁנָה רַבִּי כָּל חֵלֶב לַה' לְרַבּוֹת אֵימוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים לִמְעִילָה

Traduction

Rabbi Ḥanina said to Rabbi Yannai: Is that derivation that Rabbi Yehuda HaNasi taught unattractive, that you derive a new one? He taught that when the Torah states with regard to peace offerings, which are of lesser sanctity: ''All the fat is the Lord’s'' (Leviticus 3:16), it serves to include the sacrificial portions of offerings of lesser sanctity in the prohibition against misuse of consecrated property, even though the prohibition is stated explicitly only with regard to offerings of the most sacred order.

Rachi non traduit

כל חלב לה'. בקדשים קלים כתיב ולהכי כתיב בהו לה' למימרא דקדשי ה' קרינא ביה לענין מעילה:

אָמַר אַבָּיֵי אִיצְטְרִיךְ דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא חֵלֶב הֲוָה אָמֵינָא חֵלֶב אִין יוֹתֶרֶת וּשְׁתֵּי כְלָיוֹת לָא כְּתַב רַחֲמָנָא כַּאֲשֶׁר יוּרַם

Traduction

Abaye said: Rabbi Yannai’s derivation was necessary, as, if the Merciful One had written only the verse ''All the fat is the Lord’s,'' I would say that the fat of offerings of lesser sanctity, yes, they are included in the prohibition, but the diaphragm and the two kidneys of such offerings are not, even though they are also burned upon the altar. Therefore, the Merciful One writes: ''As it is taken off from the bull of the peace offering,'' to teach that even these portions are subject to the prohibition of misuse.

Rachi non traduit

יותרת ושתי הכליות לא. דלאו חלב איקרו:

וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא כַּאֲשֶׁר יוּרַם הֲוָה אָמֵינָא חֵלֶב אַלְיָה דְּלֵיתַהּ בְּשׁוֹר לָא כְּתַב רַחֲמָנָא כָּל חֵלֶב

Traduction

And conversely, if the Merciful One had written only the phrase: ''As it is taken off from the bull,'' I would say that the prohibition applies only to those portions that are found in a bull, and that the fat of a sheep tail, which is not found in a bull, is not included. Therefore, the Merciful One writes: ''All the fat is the Lord’s,'' to teach that the prohibition of misuse applies to all portions of offerings of lesser sanctity, including a sheep tail, which is referred to as fat in Leviticus 3:9.

Rachi non traduit

כאשר יורם. לימד על כל האימורים שהוקשו לאימורי פר כהן משיח:

אליה דליתא בשור לא. נמעלו בה כי מייתו כבש לשלמים דאלית הכבש קרינא ביה כתב רחמנא כל חלב ואשכחן אליה דאיקרי חלב דכתיב (ויקרא ג) חלבו האליה תמימה:

אֲמַר לֵיהּ רַב מָרִי לְרַב זְבִיד אִי אַלְיָה אִיקְּרַאי חֵלֶב תִּיתְּסַר בַּאֲכִילָה אֲמַר לֵיהּ עָלֶיךָ אָמַר קְרָא כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז דָּבָר הַשָּׁוֶה בְּשׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז

Traduction

Rav Mari said to Rav Zevid: If a sheep tail is called ''fat,'' it should be prohibited for consumption, like forbidden fat. Rav Zevid said to Rav Mari: With regard to your claim, the verse states: ''You shall eat no fat, of ox, or sheep, or goat'' (Leviticus 7:23). This teaches that the Torah designates as forbidden fat only an item that is found equally in an ox, and a sheep, and a goat. Since the ox and goat do not have a tail that consists of a large amount of fat, the sheep’s fatty tail is not prohibited.

Rachi non traduit

תיתסר. כל אלית כבש באכילה:

כל חלב שור וכשב ועז. לא אסרה תורה אלא הנוהג בכולן ואליה אינה נוהגת לא בשור ולא בעז:

רַב אָשֵׁי אָמַר חֶלְבּוֹ הָאַלְיָה אִיקְּרַאי חֵלֶב סְתָמָא לָא אִיקְּרַאי אֶלָּא מֵעַתָּה לֹא יִמְעֲלוּ בָּהּ אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא כִּדְרַב זְבִיד

Traduction

Rav Ashi said a different explanation: It is called ''the fat tail,'' but it is not called simply: Fat, without specification. The Gemara objects: If that is so that the addition of a modifier indicates that the tail is not truly fat, then one who derives benefit from the tail should not be liable for misuse of consecrated property either. Rather, it is clear that the correct answer is as stated by Rav Zevid.

Rachi non traduit

לא ימעלו בה. דהא מעילה מכל חלב לה' נפקא לן והא אמרת דלאו חלב איקראי:

מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּדָּם מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר עוּלָּא דְּאָמַר קְרָא לָכֶם שֶׁלָּכֶם יְהֵא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא לְכַפֵּר לְכַפָּרָה נְתַתִּיו וְלֹא לִמְעִילָה

Traduction

§ The mishna teaches: This is not so with regard to blood, as one who derives benefit from blood is not liable for misuse of consecrated property. The Gemara asks: From where are these matters derived? Ulla said: The verse states with regard to blood: ''For the life of the flesh is in the blood, and I have given it to you upon the altar to make atonement for your souls'' (Leviticus 17:11). The term ''to you'' indicates that it shall be yours, rather than consecrated property, and is therefore not subject to the prohibition of misuse of consecrated property. The school of Rabbi Yishmael taught a different derivation. By using the term ''to make atonement,'' the verse teaches that God is saying: I gave it to achieve atonement, but not to be subject to the prohibition against misuse of consecrated property.

Rachi non traduit

לכם. ואני נתתיו לכם וגו' שלכם יהא אלמא לאו קדשי גבוה הוא:

לכפרה נתתיו. ולא שיהא קרוי שלי למעול בו שאינה עומדת אלא לכפר בשבילכם:

וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אָמַר קְרָא הוּא הוּא לִפְנֵי כַּפָּרָה כִּלְאַחַר כַּפָּרָה מָה לְאַחַר כַּפָּרָה אֵין בּוֹ מְעִילָה אַף לִפְנֵי כַּפָּרָה אֵין בּוֹ מְעִילָה

Traduction

And Rabbi Yoḥanan says that this halakha is derived from the latter part of the verse, which states: ''For it is the blood that makes atonement for the soul'' (Leviticus 17:11). The term ''it is'' teaches that the status of the blood remains as it is, i.e., it is before atonement as it is after atonement. As the Gemara will state, there is a principle that once the mitzva involving a consecrated item has been performed, the item is no longer subject to the prohibition of misuse of consecrated property. Accordingly, the term ''it is'' teaches that just as after atonement, i.e., after the blood has been sprinkled upon the altar, it is not subject to the prohibition against misuse of consecrated property, as the mitzva has already been performed, so too, before atonement, i.e., before the blood has been sprinkled upon the altar, it is not subject to the prohibition against misuse of consecrated property.

Rachi non traduit

הוא. משמע בהוייתו יהא לעולם דינו שוה בין לפני כפרה ובין לאחר כפרה שנתן מתנותיו ונשארו השיריים:

מה לאחר כפרה אין מעילה. בשיריים כדלקמן דאין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו שהרי כבר נעשה צורך גבוה ממנו ולאו קדשי ה' קרינא ביה:

Tossefoth non traduit

הוא לפני כפרה כלאחר כפרה. הקשה ר''ת דבמעילה פ' ולד חטאת (מעילה דף יב:) אמרינן המקיז דם לבהמת קדשים מועלין בו אלמא יש מעילה בדם ותירץ דהתם מחיים דלא שייכא כפרה אבל לאחר שחיטה אף לפני כפרה אין מועלין וא''ת דהתם תנן (דף יא.) ומייתי לה בפרק כל שעה (פסחים דף כב.) דם בתחלה אין מועלין בו יצא לנחל קדרון מועלין בו וי''ל דמעילה דהתם מדרבנן היא וא''ת א''כ בריש מעילה (דף ב:) דדחיק לאשכוחי מעילה מדרבנן לייתי מהך משנה וי''ל דהתם אקדשים ששחטן בדרום קאי דכחנקינהו דמי וכי האי גוונא דחיק לאתויי דתקון רבנן (כמה) מעילה אע''ג דבדילי מינייהו ומייתי ראייה מר' יוחנן דאמר קדשים שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה וא''ת בסוף תמורה (דף לב:) גבי מקדיש עולה לבדק הבית קאמר אי מדרבנן אימא סיפא ומועלין בה שתי מעילות ואי מדרבנן אמאי ומאי קושיא הא איכא מעילה דרבנן בדם ובקדשים שמתו וי''ל דהתם שיש מעילה דאורייתא משום עולה אין לחכמים לתקן שם מעילה כיון דבלאו הכי בדילי מינייהו ומשני ראוי למעול בו ב' מעילות בבשר מעילה דאורייתא משום עולה ובעור דליכא מעילה דאורייתא לא בדילי מיניה ותקנו רבנן מעילה:

וְאֵימָא הוּא לְאַחַר כַּפָּרָה כְּלִפְנֵי כַּפָּרָה מָה לִפְנֵי כַּפָּרָה יֵשׁ בּוֹ מְעִילָה אַף לְאַחַר כַּפָּרָה יֵשׁ בּוֹ מְעִילָה אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁנַּעֲשָׂה מִצְוָתוֹ וּמוֹעֲלִין בּוֹ

Traduction

The Gemara objects: But if the term ''it is'' teaches that the status of the blood remains the same before and after atonement, one can say just the opposite: It is after atonement as it is before atonement. Just as before atonement the blood is subject to the prohibition of misuse of consecrated property, so too, after atonement it is subject to the prohibition of misuse of consecrated property. The Gemara responds: This cannot be the case, since as a rule, there is no item whose mitzva has been performed and is still subject to the prohibition of misusing of consecrated property.

Tossefoth non traduit

אין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו. וא''ת אדרבה לא נמעט לפני כפרה דאין לך דבר שלא נעשה מצותו שלא ימעלו בו ואע''ג דאיכא קדשים קלים היינו משום דלא אקרו קדשי שמים וי''ל דאשכחן טובא דהא דשן אין מועלין בו עד שעת תרומה ועגלה ערופה עד לאחר ירידתה:

וְלָא וַהֲרֵי תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן דְּנַעֲשָׂה מִצְוָתוֹ וּמוֹעֲלִין בּוֹ דִּכְתִיב וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ

Traduction

The Gemara asks: And is there no such case? But there is the mitzva of the daily removal of the ashes of offerings burned on the altar, the mitzva of which has been performed, and yet one who derives benefit from it is liable for misuse of consecrated property, as it is written: ''And he shall take up the ashes of what the fire has consumed of the burnt offering on the altar, and he shall put them beside the altar'' (Leviticus 6:3). The ashes must be left there, where they are absorbed into the ground, and one who removes and derives benefit from them violates the prohibition against misuse of consecrated property, even though their mitzva has been performed. This contradicts the principle posited above.

Rachi non traduit

תרומת הדשן. כל בקר תורם מדשן מזבח מלא מחתה ונותנו בצדי המזבח ונבלעת שם במקומה כדכתיב והרים את הדשן אשר תאכל האש וגו' ושמו אצל המזבח מלמד שטעון שימה וגניזה אלמא אסור בהנאה:

Tossefoth non traduit

ולא והרי תרומת הדשן. וא''ת דתנן במעילה פרק ולד חטאת (מעילה דף יא.) דישון מזבח פנימי והמנורה לא נהנים ולא מועלין וקאמר בגמרא בשלמא מזבח החיצון דכתיב ביה ושמו אלא מזבח פנימי מנלן משמע דמושמו דריש דאין מועלין ובשמעתין אדרבה משמע ליה מושמו דמועלין וי''ל דמתניתין דהתם משמע דאין מועלין בדישון הפנימי שהדישון מוציאו מידי מעילה אבל קודם מועלים א''כ מצוה לדשן ועל זה קאמר בשלמא חיצון דכתיב ושמו לכך מצוה לדשן ומ''מ אף לאחר הרמה איכא מעילה כדדרשינן בסוף מעילה (דף לד.) ושמו בנחת שלא יפזר אלא פנימי מנא לן דמצוה לדשן שאתה אומר שהדישון מוציאו מידי מעילה ומשני דאמר קרא והסיר מוראתו והשליך אותה אל מקום הדשן אם לענין מזבח החיצון לא צריך דהא כתיב ושמו אצל המזבח כו' והתם פריך והא איצטריך למזבח החיצון לקבוע לו מקום דכתיב קדמה:

מִשּׁוּם דְּהָוֵאי תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן וּבִגְדֵי כְהוּנָּה שְׁנֵי כְּתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד וְכָל שְׁנֵי כְּתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד אֵין מְלַמְּדִין

Traduction

The Gemara answers: The principle does not apply in that case, because the mitzva of the removal of the ashes and the matter of the four white priestly vestments worn by the High Priest on Yom Kippur, which may not be used again, are both specified as exceptions to the halakha that the prohibition of misuse of consecrated property does not apply after their mitzva has been performed. Consequently, they are two verses that come as one, i.e., they share a unique halakha not found elsewhere. And as a rule, any two verses that come as one do not teach their common element to apply to other cases. The principle therefore remains in place.

Rachi non traduit

בגדי כהונה. ארבעה בגדי לבן שכ''ג נכנס בהן לפני ולפנים ביום הכפורים וטעונין גניזה עולמית ואין הדיוט עובד בהן כל השנה ולא [כ''ג] ליום כפורים אחר כדכתיב ופשט את בגדי הבד והניחם שם:

Tossefoth non traduit

משום דהוי תרומת הדשן ובגדי כהונה כו'. במעילה בפרק ולד חטאת (מעילה דף יא:) מאריך יותר ומסקינן כי הכא:

הָנִיחָא לְרַבָּנַן דְּאָמְרִי וְהִנִּיחָם שָׁם מְלַמֵּד שֶׁטְּעוּנִין גְּנִיזָה אֶלָּא לְרַבִּי דּוֹסָא דְּאָמַר שֶׁלֹּא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן לְיוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֵר מַאי אִיכָּא לְמֵימַר

Traduction

The Gemara raises a further difficulty: This works out well according to the opinion of the Rabbis, who say that the verse: ''And he shall take off the linen garments, which he wore when he went into the Sanctuary, and shall leave them there'' (Leviticus 16:23), teaches that these four white garments worn by the High Priest on Yom Kippur are not fit for further use, and they require interment. But according to the opinion of Rabbi Dosa, who said that the verse teaches only that the High Priest may not use the vestments on Yom Kippur in a different year, but they are fit for an ordinary priest and do not require interment, what is there to say? If the priestly vestments are not an exception to the halakha that there is no prohibition of misuse of consecrated property after the performance of a mitzva, the removal of the ashes remains as the only exception. Why, then, does it not serve as a paradigm for other instances in the Torah?

Rachi non traduit

אלא לרבי דוסא דאמר. כשרין הן לכהן הדיוט כל השנה שכהן הדיוט משמש בהן בארבעה כלים ומה ת''ל והניחם שם מלמד שלא ישתמש הוא ליוה''כ אחר מאי איכא למימר:

אֶלָּא מִשּׁוּם דְּהָוֵאי תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן וְעֶגְלָה עֲרוּפָה שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִין כְּאֶחָד וְכָל שְׁנֵי כְּתוּבִים הַבָּאִין כְּאֶחָד אֵין מְלַמְּדִין

Traduction

The Gemara responds: Rather, it is because the cases of the removal of the ashes and the heifer whose neck is broken to atone for an unsolved murder (Deuteronomy 21:1–9) are two verses that come as one, as it is also prohibited to derive benefit from the heifer after its mitzva is performed. And any two verses that come as one do not teach their common element to apply to other cases.

Rachi non traduit

עגלה ערופה. אף על פי שנעשה מצותה אסורה בהנאה דכתיב וערפו שם שם תהא קבורתה (כריתות דף ו.):

הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר אֵין מְלַמְּדִין אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר מְלַמְּדִין מַאי אִיכָּא לְמֵימַר תְּרֵי

Traduction

The Gemara asks: This works out well according to the one who says that two verses that come as one do not teach their common element to apply to other cases, but according to the one who says that two verses that come as one do teach their common element to apply to other cases, what is there to say? The Gemara answers: Two

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source