Le texte Le vocabulaire Les révisions
'Arakhine
Daf 5b
וּלְרַבִּי מֵאִיר לְמַאי אִיצְטְרִיךְ?
Traduction
The Gemara asks: And as Rav stated his halakha in accordance with Rabbi Meir, who says that one who valuates a child less than a month old must pay his assessment, for what reason was it necessary for Rav to state his ruling? Isn’t this obvious?
Rachi non traduit
ולרבי מאיר למאי איצטריך. הואיל ורב אליבא דר''מ אמר ולא לרבנן למאי איצטריך למימר דנותן דמיו פשיטא התם דאיכא למימר דטעה ולא אמר לשם דמים אלא סבור שיש לו ערך מחייב רבי מאיר הכא דודאי יודע שאין ערך לכלי לא כ''ש:
מַהוּ דְּתֵימָא: טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר הָתָם, דְּגָזַר פָּחוֹת מִבֶּן חוֹדֶשׁ אַטּוּ בֶּן חוֹדֶשׁ, אֲבָל הָכָא דְּלֵיכָּא לְמִיגְזַר — אֵימָא לָא. קָא מַשְׁמַע לַן: טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר דְּאֵין אָדָם מוֹצִיא דְּבָרָיו לְבַטָּלָה, לָא שְׁנָא הָכָא וְלָא שְׁנָא הָכָא.
Traduction
The Gemara answers: It was necessary for him to state this halakha, lest you say that the reason that Rabbi Meir obligates him to pay the assessment there, in the case of the child, is that he decrees one must pay if the child is less than a month old, due to concern that otherwise people might mistakenly refrain from paying the valuation of a child who is a month old. But here, in the case of one who valuates a utensil, where there is no cause for such an error and therefore no need to decree, one might say that Rabbi Meir would not obligate him to pay. Therefore, Rav teaches us that since the reason of Rabbi Meir is that a person does not make his statement of consecration for naught, there is no difference between here, the case of a child, and there, with regard to a utensil. Rather, the halakha is the same in both cases.
כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַבָּה בַּר יוֹסֵף אָמַר רַב, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב יֵיבָא בַּר יוֹסֵי אָמַר רַב: הַמַּקְדִּישׁ בֶּהֱמַת חֲבֵירוֹ נוֹתֵן דָּמֶיהָ? כְּמַאן — כְּרַבִּי מֵאִיר.
Traduction
The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which Rabba bar Yosef says that Rav says, and some say that Rav Yeiva bar Yosei says that Rav says: One who consecrates the animal of another must give its assessment. In accordance with whom? It is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, that one does not issue a statement of consecration for naught. Since he knows that he cannot consecrate that which is not his, he meant to obligate himself in the animal’s assessment.
Rachi non traduit
נותן דמיה. דאדם יודע שאין הקדש חל על דבר שאינו שלו וגמר ואמר לשם דמים:
הָא אַמְרַהּ רַב חֲדָא זִימְנָא, דְּאָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: הָאוֹמֵר ''עֵרֶךְ כְּלִי עָלַי'' נוֹתֵן דָּמָיו! מַהוּ דְּתֵימָא הָתָם הוּא דְּיוֹדֵעַ שֶׁאֵין עֵרֶךְ לִכְלִי, וְגָמַר וְאָמַר לְשֵׁם דָּמִים.
Traduction
The Gemara asks: But didn’t Rav already say it once? As Rav Giddel says that Rav says: One who says: It is incumbent upon me to donate the valuation of a utensil, must give its assessment. The Gemara answers: Rav found it necessary to issue both statements, lest you say that this halakha applies only there, with regard to a utensil, as a person knows that a utensil has no valuation, i.e., that the term: Valuation, is not relevant to a utensil, and therefore it must be that he decided to donate money and says this expression as a reference to its monetary value, using the term: Valuation, imprecisely.
אֲבָל בְּהֵמָה, דְּבַת מִיקְדַּשׁ הִיא, אִיכָּא לְמֵימַר דְּהָכִי קָאָמַר: אִי אָמֵינָא לֵהּ לְמַרַּהּ מְזַבֵּין לַהּ נִיהֲלִי, תִּיקְדּוֹשׁ לַהּ מֵהַשְׁתָּא וְאַקְרְבַהּ, אֲבָל דְּמֵי לָא קָאָמַר, קָא מַשְׁמַע לַן.
Traduction
But in the case where one obligated himself in the valuation of another’s animal, which is subject to consecration, albeit not by him, there is room to say that this is what he is saying to himself: Were I to say to the owner that I want to buy it, he would sell it to me. Therefore, let it be consecrated from now, and I will sacrifice it once I purchase it from him. His intent is to consecrate the animal itself in order to sacrifice it. But since he did not say to himself that he would give its assessment, his statement is meaningless, as one cannot consecrate property that does not belong to him. Therefore, Rav teaches us that this is not the case. Rather, his statement should be interpreted in such a manner that he is obligated to give the assessment of the animal to the Temple treasury.
Rachi non traduit
תיקדוש מהשתא ואקריבנה. כשאקננה ולהקדיש גופה נתכוין דטעה בהכי אבל דמי לא קאמר הלכך לא ליתיב מידי דהא אין הקדישו חל על גופה ולדמים לא נתכוין:
קא משמע לן. דלא אמרי' דטעה אלא ודאי יודע שאין הקדישו חל על גופה ולדמים נתכוין:
אָמַר רַב אָשֵׁי: וְהוּא דְּאָמַר ''עָלַי'', אֲבָל אָמַר ''הֲרֵי זוֹ'' — לֹא.
Traduction
Rav Ashi says: And Rav’s ruling applies only in a case where one says: It is incumbent upon me to donate to the Temple treasury. But if he says: This animal is consecrated, he is not obligated to pay its assessment. This formulation clearly indicates that he intended to consecrate this animal, which he cannot do, as it does not yet belong to him.
Rachi non traduit
והוא דאמר עלי. דמי בהמת חבירו זו עלי להקריב נותן דמים דבהמה גופה לא קאמר אבל דמים קיבל עליו:
אבל אמר זו. ולא אמר עלי אלא אמר הרי בהמה זו עולה לא אמר כלום:
מַתְנִי' נָכְרִי — רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: נֶעֱרָךְ, אֲבָל לֹא מַעֲרִיךְ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מַעֲרִיךְ, אֲבָל לֹא נֶעֱרָךְ. וְזֶה וָזֶה מוֹדִים שֶׁנּוֹדְרִין וְנִידָּרִין.
Traduction
MISHNA: With regard to a gentile, Rabbi Meir says: He is valuated in a case where a Jew says: It is incumbent upon me to donate the fixed value of this gentile. But a gentile does not take a vow of valuation to donate his fixed value or the value of others. Rabbi Yehuda says: He takes a vow of valuation, but is not valuated. And both this tanna, Rabbi Meir, and that tanna, Rabbi Yehuda, agree that gentiles vow to donate the assessment of another and are the object of vows, whereby one donates the assessment of a gentile.
Rachi non traduit
מתני' עובד כוכבים נערך. אם אמר ישראל ערכו עלי נותן ערכו כפי שנים של עובד כוכבים:
אבל לא מעריך. אבל אם אמר העובד כוכבים ערכי עלי או ערך אחרים עלי לא אמר כלום:
ר' יהודה אומר מעריך. אם אמר על ישראל ערכו עלי:
[אבל] לא נערך. שאם אמר ערכי עלי אין לו ערך או אם אמר ישראל ערך עובד כוכבים זה עלי לא אמר כלום:
גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן: בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מַעֲרִיכִין וְאֵין הַגּוֹיִם מַעֲרִיכִין.
Traduction
GEMARA: The Sages taught the following in a baraita that deals with the reasoning for the rulings of Rabbi Meir and Rabbi Yehuda. It is written in the beginning of the passage in the Torah delineating valuations: ''Speak to the children of Israel'' (Leviticus 27:2). This teaches that ''the children of Israel'' can take a vow of valuation, but gentiles cannot take a vow of valuation.
יָכוֹל לֹא יְהוּ נֶעֱרָכִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ''אִישׁ'', דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
Traduction
One might have thought that this means that gentiles cannot be the object of a valuation either. Therefore, the verse states the inclusive expression: ''When a man shall clearly utter a vow of persons to the Lord, according to your valuation'' (Leviticus 27:2), to teach that in this regard, every ''man,'' even a gentile, is included in halakhot of valuations. This is the statement of Rabbi Meir.
Tossefoth non traduit
יכול לא יהו נערכין ת''ל איש. ואע''ג דאיש במעריך כתיב תרתי איש כתיבי ואם אינו ענין למעריך תנהו לענין נערך וא''ת הא ממעטינן מאיש דהכא עובדי כוכבים גבי תמורה בפ''ק דתמורה (דף ג.) וי''ל דבפרק ב''ש במסכת זבחים (דף מה.) איכא דרשא אחריתי למעוטי עובדי כוכבים דתמורה ועלה סמיך וילפינן ממעשר בהמה חובה שאין קבועה לה זמן וישראל מייתו ועובדי כוכבים לא מייתו:
אָמַר רַבִּי מֵאִיר: וְכִי מֵאַחַר שֶׁמִּקְרָא אֶחָד מְרַבֶּה וּמִקְרָא אֶחָד מְמַעֵט, מִפְּנֵי מָה אֲנִי אוֹמֵר נֶעֱרָךְ וְלֹא מַעֲרִיךְ?
Traduction
Rabbi Meir says in explanation of his opinion: Since one verse, ''a man,'' includes gentiles, and another verse, ''the children of Israel,'' excludes gentiles, for what reason do I say that a gentile can be the object of a valuation but cannot take a vow of valuation, rather than the reverse?
מִפְּנֵי שֶׁרִיבָּה הַכָּתוּב בַּנֶּעֱרָכִין יוֹתֵר מִבַּמַּעֲרִיכִין, שֶׁהֲרֵי חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן נֶעֱרָךְ, אֲבָל לֹא מַעֲרִיכִין.
Traduction
It is due to the fact that the verse included more people in the category of those who are the object of a valuation than in the category of those who take a vow of valuation. As the mishna teaches (2a): A deaf-mute, an imbecile, and a minor are the object of a vow and are valuated, but they can neither vow to donate the assessment of a person nor take a vow of valuation.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נֶעֱרָכִין וְאֵין הַגּוֹיִם נֶעֱרָכִין; יָכוֹל לֹא יְהוּ מַעֲרִיכִין? תַּלְמוּד לוֹמַר ''אִישׁ''.
Traduction
Rabbi Yehuda says that the verses should be interpreted in the reverse manner: ''The children of Israel,'' can be the object of a valuation but gentiles cannot be the object of a valuation. One might have thought that gentiles cannot take a vow of valuation either. Therefore, the verse states the inclusive expression: ''A man'' (Leviticus 27:2), to teach that in this regard, every ''man,'' even a gentile, is included in the halakha of valuations.
Rachi non traduit
גמ' איש. משמע כל דהו:
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: וְכִי מֵאַחַר שֶׁמִּקְרָא אֶחָד מְרַבֶּה וּמִקְרָא אֶחָד מְמַעֵט, מִפְּנֵי מָה אֲנִי אוֹמֵר נָכְרִי מַעֲרִיךְ וְלֹא נֶעֱרָךְ? מִפְּנֵי שֶׁרִיבָּה הַכָּתוּב בַּמַּעֲרִיכִין יוֹתֵר מִבַּנֶּעְרָכִין, שֶׁהֲרֵי טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס מַעֲרִיכִין אֲבָל לֹא נֶעֱרָכִין.
Traduction
Rabbi Yehuda says: Since one verse, ''a man,'' includes gentiles, and another verse, ''the children of Israel,'' excludes gentiles, for what reason do I say that a gentile can take a vow of a valuation but cannot be the object of a valuation? It is due to the fact that the verse included more people in the category of those who take a vow of valuation than in the category of those who are the object of a valuation. As the mishna teaches (2a): A tumtum and a hermaphrodite vow, are the object of a vow, and take vows of valuation, but they are not valuated.
אָמַר רָבָא: הִלְכְתֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר מִסְתַּבְּרָא, טַעְמֵיהּ לָא מִסְתַּבְּרָא, טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה מִסְתַּבְּרָא, הִלְכְתֵיהּ לָא מִסְתַּבְּרָא.
Traduction
Rava says: Rabbi Meir’s halakha is reasonable, but his explanation is not reasonable. Conversely, Rabbi Yehuda’s explanation is reasonable, but his halakha is not reasonable.
הִלְכְתֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר מִסְתַּבְּרָא, דִּכְתִיב: ''לֹא לָכֶם וָלָנוּ לִבְנוֹת אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ'', טַעְמֵיהּ לָא מִסְתַּבְּרָא, דְּקָא מַיְיתֵי לֵיהּ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, שָׁאנֵי חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן דְּלָאו בְּנֵי דֵעָה נִינְהוּ.
Traduction
Rava elaborates: Rabbi Meir’s halakha that gentiles cannot take a valuation vow is reasonable, as it is written that the Jews who returned to Eretz Yisrael from Babylonia rejected the Samaritans’ request to assist them in the construction of the Second Temple, saying: ''You have nothing to do with us to build a house to our God'' (Ezra 4:3). This supports Rabbi Meir’s contention that gentiles may not take vows of valuation, which are used for Temple maintenance. But his explanation is not reasonable, as he adduces proof for his halakha from the fact that a deaf-mute, an imbecile, and a minor cannot take a vow of valuation. This proof is unconvincing, since a deaf-mute, an imbecile, and a minor are different, as unlike gentiles, they lack the presumed mental competence to make a commitment.
Rachi non traduit
הלכתיה דר''מ מסתבר. דאין העובדי כוכבים מעריכין:
וטעמיה לא מסתבר. דיליף טעמא מחרש שוטה וקטן ואיכא למיפרך התם משום דלאו בני דעה נינהו דהא אין נודרין נמי ואין מקדישין אבל עובד כוכבים דנודר ומקדיש דהא ר''מ מודה דנודר ונידר אימא נמי דמעריך אי לאו דהאי קרא דלא לכם ולנו דכתיב בספר עזרא שהיו עובדי כוכבים מתנדבין ורוצין לסייען בבנין בית שני ואמר להם נחמיה בן חכליה לא לכם ולנו לבנות כי אם לנו לבדנו:
Tossefoth non traduit
שאני חרש שוטה וקטן דלאו בני דעה נינהו. ור''מ דיליף מינייהו סבירא ליה קצת הן שוין הואיל ונערכין ואע''פ שלא מעריכין הכי נמי אית ליה למימר בעובדי כוכבים:
טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה מִסְתַּבְּרָא, דְּקָא מַיְיתֵי לֵיהּ מִטּוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, דְּאַף עַל גַּב דִּבְנֵי דֵעָה נִינְהוּ מַעֲטִינְהוּ רַחֲמָנָא. הִלְכְתֵיהּ לָא מִסְתַּבְּרָא, דִּכְתִיב: ''לֹא לָכֶם וָלָנוּ לִבְנוֹת אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ''.
Traduction
By contrast, Rabbi Yehuda’s explanation is reasonable, in that he adduces proof for his halakha from the case of a tumtum and a hermaphrodite, as even though they possess the presumed mental competence to make a commitment, nevertheless the Merciful One excludes them from being valuated. Since they are comparable to gentiles, they can serve as a precedent. But his halakha that gentiles can take a valuation vow is not reasonable, as it is written: ''You have nothing to do with us to build a house to our God,'' which indicates that they may not contribute anything to Temple maintenance.
Rachi non traduit
טעמיה דר' יהודה מסתבר. דודאי מסתבר טפי לאוקמא מיעוטא דממעיט קרא בנערכין וריבויא במעריכין דהא טומטום ואנדרוגינוס דבני דעה נינהו כעובדי כוכבים ומעריכין ולא נערכין דמעטינהו קרא דכתיב הזכר מריבויא דה''י דרשינן זכר ודאי ולא טומטום ואנדרוגינוס:
והלכתיה לא מסתבר. דודאי אין מעריך משום דערכין לבדק הבית וקרא כתיב לא לכם ולנו לבנות:
וְרַבִּי יְהוּדָה, הַאי ''לָא לָכֶם וְלָנוּ'' מַאי עָבֵיד לֵיהּ? אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר אֲבִימִי: וְעֶרְכּוֹ נִגְנָז.
Traduction
The Gemara asks: And Rabbi Yehuda, who holds that gentiles can take valuation vows and that the funds go to Temple maintenance, what does he do with this verse: ''You have nothing to do with us''? Rav Ḥisda said that Avimi said: He derives from it that if a gentile takes a vow of valuation and he brings the money to the Temple, his valuation money is not utilized but rather is interred.
Rachi non traduit
אמר אבימי. הא דאמר רבי יהודה מעריכין לאו משום דליתיה לבדק הבית דהא כתיב לא לכם ולנו אלא קדוש ונגנז דאסור בהנאה:
אֶלָּא מֵעַתָּה, לֹא יִמְעֲלוּ בּוֹ, דִּתְנַן: חָמֵשׁ חַטָּאוֹת הַמֵּתוֹת, וּמָעוֹת הַהוֹלְכוֹת לְיָם הַמֶּלַח — לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין!
Traduction
The Gemara asks: If that is so, that the valuation is not utilized for the Temple, one who uses it should not be considered to have violated the prohibition of misuse. One who unwittingly derived benefit from the valuation should not be obligated to bring a guilt offering for misuse of consecrated property, as the Temple treasury does not derive benefit from it. As we learned in a baraita: With regard to the five sin offerings that may not be sacrificed and are left to die, and similarly, with regard to consecrated money that is taken and cast into the Dead Sea, as it is not fit for any purpose, one may not derive benefit from them ab initio. But after the fact, if one derived benefit from them he is not liable for misuse, as the Temple treasury has no use for them.
Rachi non traduit
אלא מעתה. הואיל ולאיבוד אזיל לא ימעלו בו דמיתהני מיניה לא ניחייב קרבן מעילה דהא תנן חטאות המתות הני חטאות דאמרי' בתמורה ולד חטאת ותמורת חטאת כו':
ומעות ההולכות לים המלח. דהוו כחטאת שמתו בעליה דאזלא למיתה ואם נהנה אדם מהם אינו חייב קרבן דלא קרינא ביה מקדשי ה' (ויקרא ה) הואיל ולאיבוד אזלי:
Tossefoth non traduit
אלא מעתה לא ימעלו בו. לרבי יהודה אלמה תניא אבל בקדשי בדק הבית מועלין בו ואמאן תרמייה דהא ודאי כרבי מאיר לא מיתוקמא דהא קא נסיב להלכתיה מלא לכם ולנו אלמא דאין עובדי כוכבים מקדישין לבדק הבית כלל וכר' יהודה מיהא לא אתיא דליכא לפרושי דלמסקנא משום רפיון ידים מיתוקמא שפיר כרבי מאיר דהא ליתא דרבי מאיר לא סבר האי טעמא דאם כן מנא ליה הלכתא דאין העובדי כוכבים מעריכין מקרא דלא לכם ולנו וצ''ע כיון דלרבי מאיר אין עובדי כוכבים מתנדבין לבדק הבית היכי תנן זה וזה מודים שנודרים הא עובדי כוכבים לא נודרין לבדק הבית לרבי מאיר ודוחק לפרש דנודרין קאמר למזבח דלכאורה מתני' דומיא דערכין דמיירי לבדק הבית ושמא טוב לפרש דרבא הדר ביה למסקנא זו מהא דאמר מעיקרא דהלכתא כרבי מאיר מקרא דלא לכם ולנו:
אַלְּמָה תַּנְיָא גַּבֵּי קָדְשֵׁי גוֹיִם: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ, אֲבָל בְּקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת מוֹעֲלִין בָּהֶן?!
Traduction
Why then is it taught in a baraita with regard to the consecrations of gentiles: In what case is this statement, that consecrations of gentiles are not subject to the halakhot of misuse, said? It is specifically with regard to consecrations for the altar. But with regard to consecrations for Temple maintenance, one who derives benefit from them is liable for misuse of consecrated property. Why is this the halakha, given the fact that the consecrations of a gentile are interred?
Rachi non traduit
ואילו גבי קדשי עובדי כוכבים תניא. בשחיטת קדשים בפ' ב''ש (זבחים מה:):
במה דברים אמורים. דאין מועלין בקדשי עובדי כוכבים היינו בקדשי מזבח משום דגמרינן מעילה חטא חטא מתרומה מה תרומה אין מיתה נוהגת אלא בתרומת ישראל דבהדיא כתיב (ויקרא כ''ב:ט''ו) ולא יחללו את קדשי בני ישראל אף מעילה אינה נוהגת אלא בקדשי ישראל:
אבל קדשי. עובדי כוכבים של בדק הבית מועלין בהן. ומפרש התם מאי טעמא דכי גמרה מעילה חטא חטא מתרומה דומיא דתרומה דקדושת הגוף אבל קדושת דמים לא גמרינן מינה וטעם זה מצאתי מפורש בזבחים והוא עיקר שהרי בפירוש נשנה שם. ומפי המורה שמעתי בקדשי מזבח דעובדי כוכבים אין מועלין בהם משום דמצינו חילוק בין קדשי מזבח דעובדי כוכבים לקדשי מזבח דישראל שאין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא כדאמרינן בשמעתא קמייתא דתמורה (דף ב:) אבל בקדשי בדק הבית דעובדי כוכבים לא מצינו חילוק הלכך מועלין בהן זה שמעתי וראשון עיקר. קתני מיהת מועלין בהן אלמא אינו נגנז מדשייכא ביה מעילה:
אֶלָּא אָמַר רָבָא: מִשּׁוּם רִפְיוֹן יָדַיִם הוּא, דִּכְתִיב: ''וַיְהִי עַם הָאָרֶץ מְרַפִּין יְדֵי עַם יְהוּדָה וּמְבַהֲלִים אוֹתָם לִבְנוֹת''.
Traduction
Rather, Rava said that actually Rabbi Yehuda maintains that the valuation of a gentile is given to Temple maintenance and is not interred. And as for that which the Jews said to the gentiles in the time of the Second Temple: ''You have nothing to do with us,'' that refusal was not for halakhic reasons. Rather, it was due to the gentiles’ attempt to foster weakening of the hands of those rebuilding the Temple. As it is written: ''Then the people of the land weakened the hands of the people of Judah, and harried them while they were building'' (Ezra 4:4).
Rachi non traduit
אלא אמר רבא. ודאי לבדק הבית אתי ובימי עזרא היינו טעמא דשלחו להם לא לכם ולנו:
משום רפיון ידים. משום שלא היו מתכוונים לטובה אלא שיסמכו גם עליהם וישמעו לעצתם והם יאחרו הבנין עד שיסיבו את לב כורש שלא לבנותו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source