Chap. 5
1
הַשֻּׁתָּפִין שֶׁנָּדְרוּ הֲנָאָה זֶה מִזֶּה, אֲסוּרִין לִכָּנֵס לֶחָצֵר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, זֶה נִכְנָס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְזֶה נִכְנָס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ. וּשְׁנֵיהֶם אֲסוּרִים לְהַעֲמִיד שָׁם רֵחַיִם וְתַנּוּר וּלְגַדֵּל תַּרְנְגוֹלִים. הָיָה אֶחָד מֵהֶם מֻדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ, לֹא יִכָּנֵס לֶחָצֵר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, יָכוֹל הוּא לוֹמַר לוֹ, לְתוֹךְ שֶׁלִּי אֲנִי נִכְנָס וְאֵינִי נִכְנָס לְתוֹךְ שֶׁלָּךְ. וְכוֹפִין אֶת הַנּוֹדֵר לִמְכֹּר אֶת חֶלְקוֹ:
R. Bartenura (non traduit)
הַשֻּׁתָּפִין. שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד מֵהֶם בַּיִת בֶּחָצֵר, וְהֶחָצֵר שֶׁלִּפְנֵי הַבָּתִּים שְׁנֵיהֶם שֻׁתָּפִין בָּהּ. וּבִזְמַן שֶׁיֵּשׁ בֶּחָצֵר דִּין חֲלֻקָּה, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה לְכָל בַּיִת וּבַיִת אַרְבַּע אַמּוֹת בֶּחָצֵר לִפְנֵי הַבַּיִת וְיִשָּׁאֵר עוֹד מִן הֶחָצֵר אַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה וְאַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה, בְּהָא מוֹדוּ כֻלֵּי עָלְמָא דִּשְׁנֵיהֶם אֲסוּרִים לִכָּנֵס בֶּחָצֵר עַד שֶׁיַּחֲלֹקוּ, הוֹאִיל וְיֵשׁ בָּהּ דִּין חֲלֻקָּה. וְלֹא אַפְלִיגוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבָּנָן אֶלָּא בֶּחָצֵר שֶׁאֵין בָּהּ דִּין חֲלֻקָּה, רַבָּנָן אָמְרֵי כָּל אֶחָד מֵהֶם בְּשֶׁל חֲבֵרוֹ הוּא נִכְנָס, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב סָבַר יֵשׁ בְּרֵרָה {א} וְהַאי בְּדִידֵיהּ קָאָזֵיל וְהַאי בְּדִידֵיהּ קָאָזֵיל:
וּשְׁנֵיהֶם אֲסוּרִים לְהַעֲמִיד שָׁם רֵחַיִם וְכוּ'. וּמוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב בְּכָל הָנֵי דְּשֻׁתָּפִים מְעַכְּבִים זֶה עַל זֶה, דְּלֹא שַׁיָּךְ לְהַתִּיר מִטַּעַם בְּרֵרָה, דְּכֵיוָן דִּבְיָדוֹ לְעַכֵּב עָלָיו וְאֵינוֹ מְעַכֵּב נִמְצָא מְהַנֵּהוּ {ב}:
וְכוֹפִין אֶת הַנּוֹדֵר לִמְכֹּר אֶת חֶלְקוֹ. דְּחָיְשִׁינַן מֵאַחַר שֶׁרוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ נִכְנָס יִשְׁכַּח וְיִכָּנֵס גַּם הוּא. אֲבָל כְּשֶׁשְּׁנֵיהֶם אֲסוּרִים לֹא חָיְשִׁינַן {ג}. וְדַוְקָא כְּשֶׁנָּדַר מֵעַצְמוֹ שֶּׁלֹא יֶהֱנֶה בְּשֶׁל חֲבֵרוֹ הוּא דְּכוֹפִין אוֹתוֹ לִמְכֹּר חֶלְקוֹ, אֲבָל אִם חֲבֵרוֹ הִדִּירוֹ שֶּׁלֹא יֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ, אָנוּס הוּא וְאֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לִמְכֹּר {ד}, דְּמַאי אִית לֵיהּ לְמֶעְבַּד, וְאִם אָמַרְתְּ כֵּן כָּל שֻׁתָּף יַדִּיר אֶת חֲבֵרוֹ שֶּׁלֹא יֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ כְּדֵי שֶׁיָּכוֹפוּ אוֹתוֹ לִמְכֹּר לוֹ חֶלְקוֹ:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{א} וּבְמַתְנִיתִין דִּלְקַמָּן פָּסַק הָרַ''ב כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, וְכֵן הוּא בַּגְּמָרָא. וְקַשְׁיָא הָא קָיְמָא לָן דְּבִדְאוֹרַיְתָא אֵין בְּרֵרָה, וְיֵשׁ לוֹמַר דְּהָכָא גַּבֵּי חָצֵר שֶׁזֶּה מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל הֶחָצֵר אֵין אֶפְשָׁר לוֹמַר הֻבְרַר הַדָּבָר שֶׁזֶּה בְּחֶלְקוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ, דַּהֲרֵי אָנוּ מַתִּירִין לוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֻלָּהּ, אֶלָּא בְּרֵרָה הָאֲמוּרָה כָּאן רוֹצֶה לוֹמַר כָּל אֶחָד בִּשְׁבִיל זְכוּת שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ, כְּלָשׁוֹן שֶׁאוֹמֵר זֶה בְּחֶלְקוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ, וּבְרֵרָה דְּנָקַט זֶה אֶחָד מִן הַלְּשׁוֹנוֹת בַּגְּמָרָא, שֶׁהַלָּשׁוֹן אֶחָד וְהַפֵּרוּשׁ מִתְחַלֵּף. הָרַמְבַּ''ן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ב} דְּאַף עַל גַּב דְּאָמְרִינַן בְּפֶרֶק חֶזְקַת הַבָּתִּים דְּשֻׁתָּפִין אַהַעֲמָדָה כְּדִי לֹא קָפְדֵי, מִכָּל מָקוֹם אִי קָפְדֵי יְכוֹלִין לְעַכֵּב זֶה עַל זֶה. וְאַף עַל גַּב שֶׁדַּרְכָּן לְוַתֵּר, וִתּוּר אָסוּר בְּמֻדָּר הֲנָאָה. הָרַ''ן: {ג} דְּכָל חַד וְחַד מִזְדְּהַר בְּאִסּוּרֵיהּ. וְכֵן בְּאוֹסֵר נְכָסָיו עַל עַצְמוֹ מֵהַאי טַעֲמָא גוּפֵיהּ לֹא הָיוּ כוֹפִין אוֹתוֹ לִמְכֹּר, דְּדַוְקָא בְּשֻׁתָּפִין כוּ', וַאֲפִלּוּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב כּוֹפִין אוֹתוֹ, דְּאִיכָּא לְמֵיחַשׁ שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁרוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ מַעֲמִיד רֵחַיִם וְתַנּוּר יִתְקַנֵּא בּוֹ וְיָבֹא לַעֲשׂוֹת כֵּן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ד} וּמַשְׁמַע נַמִּי דַּחֲבֵרוֹ הַמַּדִּיר נַמִּי לֹא כָיְפִינַן לִמְכֹּר כוּ', מִשּׁוּם שֶׁאָסַר נְכָסָיו עַל חֲבֵרוֹ. הָרַמְבַּ''ן. וְכָתַב הָרַ''ן טַעֲמָא שֶׁאֵינוֹ בְדִין לָכוֹף אָדָם לִמְכֹּר אֶת שֶׁלּוֹ מִפְּנֵי שֶׁאָסַר נְכָסָיו עַל חֲבֵרוֹ, אֲבָל לַנּוֹדֵר עַצְמוֹ רָאוּי לָכוֹף, דְּמַה הֲנָאָה יֵשׁ לוֹ לֶאֱסֹר עַל עַצְמוֹ נְכָסָיו, וְאִיכָּא לְמֵיחַשׁ שֶׁמָּא יִכָּשֵׁל:
Rambam (non traduit)
השותפין שנדרו זה מזה אסורין כו' ־ חצר נקרא רחבה של עיר שבבית. ואלו השני שותפין, אמנם הם שותפין בזה הבית, לכל אחד ואחד מהם בית ידוע, והם שותפין בזאת הרחבה שלפני הבתים, והיא הנקראת חצר. ואם אפשר שיחלקו זאת החצר, והוא שיהיה בה ד' אמות לזה וארבע אמות לזה או יותר, אחר שנניח לפני כל בית ארבע אמות כמו שיתבאר בבבא בתרא, הכל מודים שהם אסורין ליכנס לחצר עד שיחלוקו. ואמנם מחלוקת רבי אליעזר וחכמים בחצר שאין בה דין חלוקה.
וכל זמן שאחד מן השותפין נשבע הוא בעצמו שלא יהנה בו חבירו, הרי זה כופין אותו למכור. אבל אם הדירו חבירו, והוא שנשבע ראובן שלא יהנה בשמעון, הרי זה אין כופין שמעון למכור, לפי שהוא אנוס והוא אינו אותו שנדר. והלכה כרבי אליעזר בן יעקב:
2
הָיָה אֶחָד מִן הַשּׁוּק מֻדָּר מֵאֶחָד מֵהֶם הֲנָאָה, לֹא יִכָּנֵס לֶחָצֵר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, יָכוֹל הוּא לוֹמַר לוֹ, לְתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרְךָ אֲנִי נִכְנָס, וְאֵינִי נִכְנָס לְתוֹךְ שֶׁלָּךְ:
R. Bartenura (non traduit)
הָיָה אֶחָד מִן הַשּׁוּק וְכוּ'. לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב נָקַט לַהּ, דַּאֲפִלּוּ אֶחָד מִן הַשּׁוּק שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק בֶּחָצֵר שָׁרֵי לֵיהּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב לִכָּנֵס מִטַּעַם בְּרֵרָה. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב:
Rambam (non traduit)
היה אחד מן השוק ־ כבר אמרנו שהלכה כרבי אליעזר בן יעקב:
3
הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ, וְיֶשׁ לוֹ מֶרְחָץ וּבֵית הַבַּד מֻשְׂכָּרִים {ה} בָּעִיר, אִם יֶשׁ לוֹ בָהֶן תְּפִיסַת יָד, אָסוּר. אֵין לוֹ בָהֶן תְּפִיסַת יָד, מֻתָּר {ו}. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, קוֹנָם לְבֵיתְךָ שֶׁאֲנִי נִכְנָס {ז} וְשָׂדְךָ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ, מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ {ח} לְאַחֵר, מֻתָּר. קוֹנָם לְבַיִת זֶה שֶׁאֲנִי נִכְנָס, שָׂדֶה זוֹ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ, מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לְאַחֵר, אָסוּר:
R. Bartenura (non traduit)
הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ וְיֶשׁ לוֹ מֶרְחָץ וּבֵית הַבַּד וְכוּ'. רְאוּבֵן שֶׁנֶּאֱסַר עָלָיו לֶהֱנוֹת בְּנִכְסֵי שִׁמְעוֹן וְיֵשׁ לְשִׁמְעוֹן בָּעִיר מֶרְחָץ וּבֵית הַבַּד שֶׁהִשְׂכִּירָן לַאֲחֵרִים, וּבָא רְאוּבֵן לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, רוֹאִים אִם נִשְׁאָר לְשִׁמְעוֹן מָקוֹם בְּזֶה הַמֶּרְחָץ וּבֵית הַבַּד שֶּׁלֹא הִשְׂכִּירוֹ, כְּגוֹן בּוֹר בְּבֵית הַמֶּרְחָץ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, אָסוּר לִרְאוּבֵן לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם. וְאִם לָאו, מֻתָּר:
וּמֵת אוֹ שֶׁמְּכָרָם לְאַחֵר מֻתָּר. דְּכֵיוָן שֶׁאָמַר בֵּיתְךָ שָׂדְךָ, לֹא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהֵם שֶׁלּוֹ. אֲבָל אִם אָמַר בַּיִת זֶה אוֹ שָׂדֶה זוֹ, אֲסָרָם עָלָיו לְעוֹלָם:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{ה} מֻשְׂכָּרִים. פֵּרוּשׁ שֶׁהָיוּ מֻשְׂכָּרִים כְּבָר, אֲבָל הִשְׂכִּירָן אַחַר מִכֵּן לֹא, וְדַוְקָא בִּמְכִירָה תְּנַן בְּסָמוּךְ דְּשָׁרֵי אֲבָל בִּשְׂכִירוּת לֹא. הָרַשְׁבָּ''א וְהָרַ''ן: {ו} מֻתָּר. וְאַף עַל גַּב דְּקָיְמָא לָן דְּקוֹנָמוֹת מַפְקִיעִין מִידֵי שִׁעְבּוּד כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַ''ב בְּמִשְׁנָה ד' פֶּרֶק י''א, כֵּיוָן דִּשְׂכִירוּת לְיוֹמָא מִמְכָּר הוּא הֲרֵי מָכַר הֲנָאָתוֹ, וְאֵין אִסּוּר קוֹנָם שֶׁהוּא אִסּוּר הֲנָאָה שֶׁאֵינוֹ חָל עַל גּוּף הַקַּרְקַע אֶלָּא עַל הֲנָאָה יָכוֹל לֶאֱסֹר הֲנָאָתוֹ הַמֻּשְׂכָּר בְּיַד אֲחֵרִים. הָרֹא''שׁ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ז} שֶׁאֲנִי כוּ'. הָכִי גָרְסִינַן בַּגְּמָרָא בְּכֻלְּהוּ, וּפֵרוּשׁ שֶׁאֲנִי נִכְנָס כְּלוֹמַר לְמַה שֶּׁאֲנִי נִכְנָס בּוֹ, שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ כְּלוֹמַר אִם אֶקָּחֶנּוּ. הָרַ''ן: {ח} שֶׁמְּכָרוֹ. וְהוּא הַדִּין אִם נְתָנָן לְאַחֵר נַמִּי שָׁרֵי, וְנָקַט מְכָרָן לְאַשְׁמְעִינַן דְּדַוְקָא מְכָרָן לְאַחֵר, אֲבָל מְכָרוֹ לוֹ אָסוּר. הָרַ''ן:
Rambam (non traduit)
המודר הנאה מחבירו ויש לו מרחץ ובית הבד כו':תפיסת יד ־ שישאר לו תשמיש בזה הקרקע, כגון שישייר לעצמו שום דבר בזה הקרקע שלא ישכירנו, ואפילו שייר בו מים בזה המרחץ או הדומה לזה. ושאר הדברים מבוארים הם בעצמם:
4
הֲרֵינִי עָלֶיךָ חֵרֶם {ט}, הַמֻּדָּר {יא} אָסוּר {יב}. הֲרֵי אַתְּ עָלַי חֵרֶם, הַנּוֹדֵר אָסוּר. הֲרֵינִי עָלֶיךָ וְאַתְּ עָלַי, שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין. וּשְׁנֵיהֶם מֻתָּרִין בְּדָבָר שֶׁל עוֹלֵי בָבֶל, וַאֲסוּרִין בְּדָבָר שֶׁל אוֹתָהּ הָעִיר {יד}:
R. Bartenura (non traduit)
הֲרֵינִי עָלֶיךָ חֵרֶם. הֲנָאָתִי תִהְיֶה אֲסוּרָה עָלֶיךָ בְּחֵרֶם שֶּׁלֹא תּוּכַל לֵהָנוֹת מִמֶּנִּי {י}:
הַמֻּדָּר אָסוּר. אַף עַל פִּי שֶּׁלֹא עָנָה אָמֵן. שֶׁאָדָם יָכוֹל לֶאֱסֹר עַל חֲבֵרוֹ שֶּׁלֹא יֵהָנֶה מִמֶּנּוּ:
הֲרֵי אַתְּ עָלַי חֵרֶם. שֶׁאָסַר עַל עַצְמוֹ כָּל הֲנָאָה שֶׁתָּבֹא לוֹ מֵחֲבֵרוֹ, הַנּוֹדֵר אָסוּר:
בְּדָבָר שֶׁל עוֹלֵי בָבֶל. כְּגוֹן בּוֹר שֶׁל עוֹלֵי רְגָלִים שֶׁהָיוּ עוֹלִים מִבָּבֶל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לָרֶגֶל, וְהָיָה אוֹתוֹ הַבּוֹר בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ וְיָדָן שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל שָׁוָה בּוֹ, וַהֲוֵי כְּהֶפְקֵר {יג}, וְלֹא כְּדָבָר שֶׁהוּא שֶׁל שֻׁתָּפִים:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{ט} חֵרֶם. וּבַגָּלִיל מַיְרֵי, דִּסְתַם חֲרָמִים לְבֶדֶק הַבַּיִת. הָרַ''ן: {י} וְאֵין צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר כֵּן בְּפֵרוּשׁ, דְּכֵיוָן דְּאָמַר הֲנָאָתִי כוּ' אֵין צָרִיךְ לְהַתְפִּיסוֹ בְּחֵרֶם כוּ', אֲבָל כַּוָּנָתוֹ לְפָרֵשׁ הֲרֵינִי דְּקָאָמַר, שֶׁרָצָה לוֹמַר הֲנָאָתִי: {יא} הַמֻּדָּר כוּ'. שֶׁהַשְּׁבוּעָה וְהַנְּדָרִים אָדָם מְחֻיָּב לְקַיְּמָן, וַאֲפִלּוּ שֶׁהוּא אֵינוֹ הַנִּשְׁבָּע וְהַנּוֹדֵר אֲבָל נִשְׁבַּע עָלָיו זוּלָתוֹ. וְרוֹצֶה לוֹמַר בְּדָבָר שֶׁהוּא שֶׁל הַמַּדִּיר, אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ וַדַּאי לֹא אֶלָּא אִם כֵּן עָנָה אָמֵן. הָרַמְבַּ''ם: {יב} אָסוּר. אֲבָל מַדִּיר לֹא. וְאִם תֹּאמַר אַמַּאי לֹא מִתְּסַר מִשּׁוּם גְּזֵרָה כְּדִלְעֵיל פֶּרֶק ד' מִשְׁנָה ו', וְכָל שֶׁכֵּן הוּא דְּהָכָא הַמַּדִּיר פָּשַׁע בְּנִדְרוֹ וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁנִּגְזֹר עָלָיו. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּדַוְקָא בְּהָנֵי דְּהָתָם דְּאִית בְּהוּ דֶּרֶךְ הַשְׁאָלָה וּמִקָּח וּמִמְכָּר, דְּלֹא מַשְׁמַע לֶאֱינָשֵׁי דְּלִתַּסְרוּ בְּמֻדָּר הֲנָאָה, אִיכָּא לְמִגְזַר, אֲבָל בַּהֲנָאָה גְמוּרָה כַּאֲכִילַת פֵּרוֹת וְכַיּוֹצֵא בּוֹ לֵיכָּא לְמִגְזַר. הָרַ''ן: {יג} אַף עַל פִּי שֶׁהוֹצָאָה וְהַבִּנְיָן שֶׁלָּהֶם מִמָּמוֹן כָּל יִשְׂרָאֵל וְכָל אֶחָד מֵהֶן יֵשׁ בָּהֶן זְכוּת, אֵין זֶה כִּי אִם זְכוּת מֻעָט מְאֹד שֶׁאֵין לְאֶחָד מֵהֶם שׁוּם רְשׁוּת. הָרַמְבַּ''ם. וְעַיֵּן עוֹד: {יד} הָעִיר. שֶׁהֵם דָּרִים בָּהּ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לְאַנְשֵׁי עִיר אַחֶרֶת חֵלֶק בָּהֶן, שֶׁהֵם יְכוֹלִים לְמָכְרָן בְּשִׁבְעָה טוֹבֵי הָעִיר בְּמַעֲמַד אַנְשֵׁי הָעִיר. הָרַ''ן:
Rambam (non traduit)
הריני עליך חרם, המודר אסור, הרי את עלי כו' המודר אסור ־ פירוש: שאם עבר המודר על הנדר – הוא הנקרא עבריין, כגון שנשבע ראובן שלא יכנס שמעון בביתו, הרי שמחוייב שמעון שלא יכנס בבית ראובן, שהרי נשבע על מה שהיה ברשותו; לפיכך אם עבר שמעון ונכנס בביתו של ראובן, הוא הנקרא עבריין, וזהו פירוש המודר אסור, והבן זה העניין. ועשה לו היקש, שהשבועות והנדרים אדם מחוייב לקיימן, ואפילו שהוא אינו הנשבע והנודר, אבל נשבע עליו זולתו.
ודבר של אותה העיר ־ הדברים שהם בשותפות לכל אנשי המדינה, כגון הרחובות והמרחצאות ומה שמנה.
ועניין דבר של עולי בבל ־ הדבר שיש בו שותפות לעולי רגלים, והוא מה שזכר מהן. אף על פי שהיציאה והבניין שלהם ממון כל ישראל ולכל אחד מהן יש בהן זכות, אין זה כי אם זכות מעט מאוד, שאין לאחד מהן שום רשות.
5
וְאֵיזֶהוּ דָבָר שֶׁל עוֹלֵי בָבֶל, כְּגוֹן הַר הַבַּיִת וְהָעֲזָרוֹת {טו} וְהַבּוֹר שֶׁבְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ. וְאֵיזֶהוּ דָבָר שֶׁל אוֹתָהּ הָעִיר, כְּגוֹן הָרְחָבָה וְהַמֶּרְחָץ, וּבֵית הַכְּנֶסֶת {טז} וְהַתֵּבָה וְהַסְּפָרִים. וְהַכּוֹתֵב חֶלְקוֹ לַנָּשִׂיא {יז}. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֶחָד כּוֹתֵב לַנָּשִׂיא וְאֶחָד כּוֹתֵב לְהֶדְיוֹט. מַה בֵּין כּוֹתֵב לַנָּשִׂיא לְכוֹתֵב לְהֶדְיוֹט, שֶׁהַכּוֹתֵב לַנָּשִׂיא אֵינוֹ צָרִיךְ לְזַכּוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה צְרִיכִין לְזַכּוֹת. לֹא דִבְּרוּ בַנָּשִׂיא אֶלָּא בַהֹוֶה {יח}. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין אַנְשֵׁי גָלִיל צְרִיכִין לִכְתֹּב, שֶׁכְּבָר {יט} כָּתְבוּ אֲבוֹתֵיהֶם עַל יְדֵיהֶם:
R. Bartenura (non traduit)
הָרְחָבָה. הַשְּׁוָקִין שֶׁבָּעִיר:
וְהַתֵּבָה. שֶׁמַּנִּיחִין בָּהּ סְפָרִים:
וְהַסְּפָרִים. שֶׁקּוֹנִים בְּנֵי הָעִיר לִלְמֹד בָּהֶם:
וְהַכּוֹתֵב חֶלְקוֹ לַנָּשִׂיא. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא דְּהָכִי קָתָנֵי, וּמַה תַּקָּנָתָן, יִכְתְּבוּ חֶלְקָן לַנָּשִׂיא, כְּלוֹמַר אֵלּוּ שֶׁנָּדְרוּ הֲנָאָה זֶה מִזֶּה וַאֲסוּרִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר וּבַתֵּבָה וּבַסְּפָרִים, יִכְתֹּב כָּל אֶחָד מֵהֶם חֶלְקוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּרְחָבָה וּבַתֵּבָה וּבַסְּפָרִים לַנָּשִׂיא, וְאַחַר כָּךְ יוּכַל כָּל אֶחָד מֵהֶם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, שֶׁבְּמָמוֹן שֶׁל נָשִׂיא הֵם מִשְׁתַּמְּשִׁים וְאֵין אֶחָד מֵהֶם נֶהֱנֶה מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם יִרְצוּ יִכְתְּבוּ חֶלְקָם לְהֶדְיוֹט, אֶלָּא שֶׁאִם כָּתְבוּ לַנָּשִׂיא אֵין צָרִיךְ לְזַכּוֹת לוֹ עַל יְדֵי אַחֵר, דְּמִשּׁוּם חֲשִׁיבוּתוֹ שֶׁל נָשִׂיא קוֹנֶה אַף עַל פִּי שֶּׁלֹא זִכָּה לוֹ עַל יְדֵי אַחֵר, וּבַהֶדְיוֹט לֹא קָנָה עַד שֶׁיְּזַכֶּה לוֹ עַל יְדֵי אַחֵר: אַנְשֵׁי גָלִיל אֵין צְרִיכִין לְזַכּוֹת. אַנְשֵׁי גָּלִיל קַנְטְרָנִים הָיוּ וּבְכַעֲסָן הָיוּ נוֹדְרִים הֲנָאָה זֶה מִזֶּה, עָמְדוּ אֲבוֹתֵיהֶן וְכָתְבוּ חֶלְקֵיהֶן לַנָּשִׂיא, שֶׁאִם בְּנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם יִדְּרוּ הֲנָאָה זֶה מִזֶּה לֹא יִהְיוּ אֲסוּרִים בָּרְחָבָה שֶׁל עִיר אוֹ בַּתֵּבָה אוֹ בַּסְּפָרִים, דִּמְמוֹן נָשִׂיא הֵם:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{טו} וְהָעֲזָרוֹת. וְכָל הַמִּקְדָּשׁ, אֶלָּא שֶׁבְּאֵלּוּ כָּל יִשְׂרָאֵל שָׁוִין וְרַשָּׁאִים לִכְנֹס שָׁם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {טז} וּבֵית הַכְּנֶסֶת. כָּתַב הָרַ''ן רַבָּנָן הִיא וְלֹא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, דְּבֵית הַכְּנֶסֶת כֶּחָצֵר שֶׁאֵין בָּהּ דִּין חֲלֻקָּה דָּמֵי, הִלְכָּךְ כֵּיוָן דְּאִפְסַק הִלְכְתָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב לֵיתָא לְמַתְנִיתִין. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב שֶׁהֶאֱרִיךְ לְיַשֵּׁב דְּכֻלֵּי עָלְמָא מוֹדִים בָּזֶה דַּאֲסוּרָה, דְּכֵיוָן שֶׁאֶפְשָׁר לִכְתֹּב חֶלְקוֹ לַנָּשִׂיא לֹא סָמְכִינַן אַבְּרֵרָה. וְכֵן כָּתַב הָרֹא''שׁ בְּרֵישׁ פִּרְקִין אַחָצֵר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ דִּין חֲלֻקָּה דְּכֻלֵּי עָלְמָא מוֹדוּ: {יז} לַנָּשִׂיא. וְהָא דִּלְעֵיל גַּבֵּי חָצֵר לֹא קָאָמַר הַךְ תַּקַּנְתָּא, דְּחָצֵר שֶׁהוּא מְיֻחָד לָהֶם מַמָּשׁ אֵין תַּקָּנָה לָתֵת אוֹתָהּ לַנָּשִׂיא, אֲבָל הָכָא דְּמֵעִקָּרָא אֵין כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ מְיֻחָדִים לָהֶם לֹא יַפְסִידוּ אִם יִכְתְּבוּ חֶלְקָם לַנָּשִׂיא, שֶׁגַּם אַחַר כָּךְ יְכוֹלִים לֵילֵךְ וְלֵהָנוֹת, שֶׁהַנָּשִׂיא לֹא יַקְפִּיד עֲלֵיהֶם כֵּיוָן שֶׁגַּם לוֹ אֵינָהּ מְיֻחֶדֶת שֶׁהֲרֵי הִיא לְכָל בְּנֵי הָעִיר. תּוֹסָפוֹת: {יח} בַּהֹוֶה. פֵּרֵשׁ רַשִׁ''י שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ לַחֲלֹק כָּבוֹד לַנְּשִׂיאִים, וְהָרַ''ן פֵּרֵשׁ שֶׁאֵין אָדָם סוֹמֵךְ לְהַקְנוֹת לְאָדָם אַחֵר דְּמִסְתְּפֵי שֶׁמָּא יַאַסְרֶנּוּ עָלָיו, וּלְפִיכָךְ נָהֲגוּ לִכְתֹּב לַנָּשִׂיא שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱסֹר הֲנָאָתוֹ עַל הַבְּרִיּוֹת: {יט} שֶׁכְּבָר כוּ'. כְּלוֹמַר מִדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים עָמְדוּ רָאשֵׁי בֵּית אָבוֹת שֶׁלָּהֶם וְהִכְרִיחוּם שֶׁיִּכְתְּבוּ חֶלְקֵיהֶם לַנָּשִׂיא. תּוֹסָפוֹת:
Rambam (non traduit)
אבל מה שאמר: זה כותב חלקו לנשיא ־ פירוש לפי העניין: הכותב כותב חלקו לנשיא. ועניין זה הדבר, שאלו האנשים שאסר כל אחד מהן הנאה לחבירו ואסר עליו ממונו באמרו כל אחד ואחד לחבירו: ''הריני עליך ואת עלי'', הרי הם מחוייבים מפני זה שלא ישתמשו במקומות המשותפין לכל אנשי המדינה, לפי שיש לכל אחד מהם זכות בהם, ונמצא כל אחד מהם נהנה בחבירו במה שמשתמש מרשותו. וצד התחבולה שיש להן וכיצד יהיו מותרין? שיכתוב כל אחד מהן חלק[ו] לנשיא וכל זכות שיש לו באלו המקומות המשותפין לכל, ונסתלק חלקו מהם, ולא נשאר לאחד מהן זכות לא ברחובה ולא במרחץ ולא בבית הכנסת ולא במה שדומה להם, ונמצאו שניהן נהנין כל אחד מהן בממון בני אדם וממון הנשיא, לא בממון חבירו.
ור' יהודה אומר, שהם גם כן כשסילקו זכותם מאלו המקומות ונתנום לאחד מבני אדם, שזה מותר, אבל צריך שיאמר לאחד: זכה לפלוני באלו הזכויות, ויתן לו השטר. ואנשי הגליל היו כותבין לנשיא כל המקומות המשותפין והדברים המשותפין כולן, כדי שלא יבואו לעבור על הנדרים והשבועות כשהיו נשבעין זה מזה, כמו שאמרנו, ולא יהיו צריכין לכתוב לא לנשיא ולא להדיוט. והלכה כחכמים:
6
הַמֻּדָּר {כ} הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ וְאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל, נוֹתְנוֹ לְאַחֵר לְשׁוּם מַתָּנָה, וְהַלָּה מֻתָּר בָּהּ. מַעֲשֶׂה בְאֶחָד בְּבֵית חוֹרוֹן שֶׁהָיָה אָבִיו מֻדָּר הֵימֶנּוּ הֲנָאָה, וְהָיָה מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ, וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ, חָצֵר וּסְעוּדָה נְתוּנִים לְךָ בְמַתָּנָה, וְאֵינָן לְפָנֶיךָ אֶלָּא כְדֵי שֶׁיָּבֹא אַבָּא וְיֹאכַל עִמָּנוּ בַּסְּעוּדָה. אָמַר לוֹ, אִם שֶׁלִּי הֵם, הֲרֵי הֵם מֻקְדָּשִׁין לַשָּׁמָיִם. אָמַר לוֹ, לֹא נָתַתִּי אֶת שֶׁלִּי שֶׁתַּקְדִּישֵׁם לַשָּׁמָיִם. אָמַר לוֹ, לֹא נָתַתָּ לִּי אֶת שֶׁלְּךָ אֶלָּא שֶׁתְּהֵא אַתָּה וְאָבִיךָ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּמִתְרַצִּים זֶה לָזֶה, וִיהֵא עָוֹן תָּלוּי בְּרֹאשׁוֹ {כא}. וּכְשֶׁבָּא דָבָר לִפְנֵי חֲכָמִים, אָמְרוּ, כָּל מַתָּנָה שֶׁאֵינָהּ {כב} שֶׁאִם הִקְדִּישָׁהּ אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, אֵינָהּ מַתָּנָה:
R. Bartenura (non traduit)
מַעֲשֶׂה בְּבֵית חוֹרוֹן וְכוּ'. בַּגְּמָרָא מְפָרֵשׁ דְּמַתְנִיתִין חַסּוֹרֵי מִחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי, וְאִם הוֹכִיחַ סוֹפוֹ עַל תְּחִלָּתוֹ אָסוּר, וּמַעֲשֶׂה נַמִּי בְּבֵית חוֹרוֹן בְּאֶחָד שֶׁהוֹכִיחַ סוֹפוֹ עַל תְּחִלָּתוֹ וְכוּ':
וְאֵינָן לְפָנֶיךָ אֶלָּא כְדֵי שֶׁיָּבֹא אַבָּא וְיֹאכַל. אַלְמָא לֹא נְתָנָם אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיָּבֹא אָבִיו וְיֹאכַל, וְאָסוּר. אֲבָל אִם אָמַר הֲרֵי הֵן לְפָנֶיךָ וְאִם רְצוֹנְךָ יָבֹא אַבָּא וְיֹאכַל, מֻתָּר. וְאִם סְעוּדָתוֹ מוֹכַחַת עָלָיו, שֶׁהִרְבָּה בַּסְּעוּדָה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיָה צָרִיךְ וְנִכָּרִין הַדְּבָרִים שֶׁבִּשְׁבִיל אָבִיו עָשָׂה כְּדֵי שֶׁיָּבֹא וְיֹאכַל, אָסוּר:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{כ} הַמֻּדָּר כוּ'. לְעֵיל קָתָנֵי הָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְהָכָא קָא מַשְׁמַע לָן דַּאֲפִלּוּ בָּעִיר אִם אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל מֻתָּר. הָרֹא''שׁ: {כא} בְּרֹאשׁוֹ. שֶׁיְּהֵא אָבִיו מֻדָּר הֲנָאָה אוֹכֵל עַל יָדוֹ. רַשִׁ''י: {כב} שֶׁאֵינָהּ כוּ'. כְּלוֹמַר נְהִי דְּמַתָּנָה עַל מְנָת לְהַחְזִיר שְׁמָהּ מַתָּנָה, שָׁאנֵי זוֹ דְּבֵית חוֹרוֹן דַּאֲפִלּוּ לִשְׁעָתָהּ אֵינָהּ, שֶּׁלֹא נִתְכַּוֵּן לְהַקְנוֹתָהּ כְּלָל אֶלָּא שֶׁתִּקָּרֵא עַל שְׁמוֹ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אָבִיו מֻתָּר בָּהּ. וְהָכִי קָאָמַר, מַתָּנָה שֶׁאֵינָהּ כְּלוּם כָּזוֹ שֶׁהִיא בְּעָרְמָה שֶׁאִם הִקְדִּישָׁהּ כוּ' אֵינָהּ מַתָּנָה. הָרַ''ן:
Rambam (non traduit)
המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל נותנו וכו' ־ זה המעשה לא זכרו לחזק הדבר שנקדם. ואמנם זכרו, לבאר מה שאנו אומרין: ''והלה מותר בה'', שיהיה בתנאי שלא יבאר בעל המתנה שם האיש הזה. והביא ראייה ממעשה בית חורון.
ודע שהוא, אם נתן המתנה סתם בלא שום תנאי, ואחר כך אמר לו דרך מקרה: רצונך שיבא פלוני ויאכל עמנו? הרי זה אסור, לפי שהעיקר אצלנו: אם הוכיח סופו על תחילתו, אסור.
ואמרו גם כן בזה המעשה: סעודתו מוכחת עליו, רוצה לומר שריבוי הסעודה וההכנה מעיד שלא נתנה במתנה אלא שיאכל אביו ממנה:
פרק ו
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source