Chap. 6
1
אֵלּוּ דְבָרִים בַּפֶּסַח דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת, שְׁחִיטָתוֹ וּזְרִיקַת דָּמוֹ {א} וּמִחוּי קְרָבָיו וְהֶקְטֵר חֲלָבָיו {ב}. אֲבָל צְלִיָּתוֹ וַהֲדָחַת קְרָבָיו אֵינָן דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. הַרְכָּבָתוֹ וַהֲבָאָתוֹ מִחוּץ לַתְּחוּם, וַחֲתִיכַת יַבַּלְתּוֹ, אֵין דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, דּוֹחִין:
R. Bartenura non traduit
אֵלּוּ דְבָרִים בַּפֶּסַח דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. פֶּסַח דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, דְּנֶאֱמַר מוֹעֲדוֹ בַּפֶּסַח (בְּמִדְבָּר ט) וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ, וְנֶאֱמַר מוֹעֲדוֹ בַּתָּמִיד (שָׁם כח) תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ, מַה מּוֹעֲדוֹ הָאָמוּר בַּתָּמִיד דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (שָׁם) עַל עוֹלַת הַתָּמִיד, אַף מוֹעֲדוֹ הָאָמוּר בַּפֶּסַח דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת:
שְׁחִיטָתוֹ וּזְרִיקַת דָּמוֹ. אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן בַּלַּיְלָה, דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא ז) בְּיוֹם צַוֹּתוֹ לְהַקְרִיב, בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַיְלָה:
מִחוּי. קִנּוּחַ, כְּמוֹ אָכְלָה וּמָחֲתָה פִּיהָ (מִשְׁלֵי ל). מִחוּי קְרָבָיו דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, שֶּׁלֹא יַסְרִיחוּ:
צְלִיָּתוֹ וַהֲדָחַת קְרָבָיו אֵינָן דּוֹחִין. דְּאֶפְשָׁר מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ:
הַרְכָּבָתוֹ. עַל כְּתֵפוֹ לַהֲבִיאוֹ דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים לָעֲזָרָה {ג}, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא אִסּוּר שְׁבוּת, שֶׁהַחַי נוֹשֵׂא אֶת עַצְמוֹ {ד}, אֵין דּוֹחֶה, דַּהֲוָה לֵיהּ לְמֶעְבְּדַהּ מֵאֶתְמוֹל. וְכֵן הֲבָאָתוֹ מִחוּץ לַתְּחוּם וַחֲתִיכַת יַבַּלְתּוֹ שֶׁל קָרְבָּן פֶּסַח לְהָסִיר מוּמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא אִסּוּר שְׁבוּת, שֶׁחוֹתְכָהּ בְּשִׁנָּיו אוֹ בְיָדוֹ, אֵינָן דּוֹחִים. וְהָא דִתְנַן בְּשִׁלְהֵי עֵרוּבִין חוֹתְכִין יַבֶּלֶת בַּמִּקְדָּשׁ, הַהִיא בִּיבֵשָׁה דְּמִפְרָךְ פַּרְכָא, וּמַתְנִיתִין דְּהָכָא בְּלַחָה. וְאַף עַל פִּי דִּכְשֶׁחוֹתְכָהּ בְּשִׁנָּיו אוֹ בְיָדוֹ כִּלְאַחַר יָד הוּא, אֲפִלּוּ הָכִי אָסוּר בְּלַחָה, דַּהֲוָה לֵיהּ לְמֶעְבְּדַהּ מֵאֶתְמוֹל:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר דּוֹחִין. דְּסָבַר מַכְשִׁירֵי מִצְוָה דּוֹחִים אֶת הַשַּׁבָּת, בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת {ה}:
Toss. Yom Tov non traduit
{א} וּזְרִיקַת דָּמוֹ. תָּנָא אַגַּב שְׁחִיטָתוֹ. תּוֹסָפוֹת. דְּהָא זְרִיקָה מִשּׁוּם מַאי תְּהֵא אֲסוּרָה. וְכָתְבוּ עוֹד דְּלֹא אִצְטְרִיךְ לְמִתְנֵי וְהֶפְשֵׁטוֹ, מִשּׁוּם דַּהֲוֵי בִכְלַל הֶקְטֵר חֲלָבָיו, דְּאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי הֶפְשֵׁט. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ב} וְהֶקְטֵר חֲלָבָיו. בַּגְּמָרָא תַנְיָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה חֲבִיבָה מִצְוָה בִשְׁעָתָהּ, שֶׁהֲרֵי אֵבָרִים וּפְדָרִים כָּל הַלַּיְלָה וְאֵין מַמְתִּינִין עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. עַד כָּאן. וְטַעֲמָא דְמַקְדִּימִין, שֶׁהֲרֵי דָחֲתָה שְׁחִיטָה אֶת הַשַּׁבָּת כִּדְאִיתָא בִּמְנָחוֹת דַּף ע''ב. וְהַיְנוּ טַעֲמָא שֶׁהֻצְרַךְ הָרַ''ב לְפָרֵשׁ גַּבֵּי שְׁחִיטָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת כוּ', דְּאִי לָאו הַהוּא קְרָא לֹא דָחִינַן לַשַּׁבָּת כְּלָל: {ג} מַשְׁמַע דִּירוּשָׁלַיִם רְשׁוּת הָרַבִּים הִיא. וּבְמִשְׁנָה ט' פֶּרֶק י' דְּעֵרוּבִין פֵּרֵשׁ הָרַ''ב דִּירוּשָׁלַיִם כַּרְמְלִית הִיא. פֵּרְשׁוּ בַתּוֹסָפוֹת דְּהָכָא לְאַחַר שֶׁנִּפְרְצוּ בָהּ פְּרָצוֹת: {ד} אָתְיָא כְבֶן בְּתֵירָה דִלְעֵיל פֶּרֶק ד' מִשְׁנָה ג': {ה} רֵישׁ פֶּרֶק י''ט דְּשַׁבָּת, וַאֲפִלּוּ מְלָאכָה גְמוּרָה סְבִירָא לֵיהּ דְּשָׁרֵי כִּדְאִיתָא הָתָם:
Rambam non traduit
אלו דברים בפסח דוחין את השבת כו': אמר הש''י בקרבן תמיד במועדו וכמו שהיה תמיד קרב בשבת כמו שכתב בפ' על עולת התמיד יעשה ונסכו כמו כן קרבן פסח היה קרב בשבת. ומחוי קרביו פירוש שיוציאו ממנו הרעי. ומה שאסר חתיכת יבלתו הוא שיחתוך אותה בכלי אם יש שם יבלת אבל ביד מותר לחתכה בשבת כאשר נתבאר בסוף עירובין הרכבתו והבאתו הוא מלאכה לפי שהוא משאוי לדעת חכמים אבל לדעת בן בתירא אינו משוי כאשר נתבאר מדעתו בפרק הרביעי מזו המסכתא והבאתו מחוץ לתחום ג''כ אסור מדאורייתא אצל ר''ע שהוא סובר איסור תחומין דאורייתא ור''א סובר איסור תחומין דרבנן והחי נושא את עצמו ואפילו בהמה כבן בתירא ולפיכך היו אלו הדברים לפי סברתו כולן משום שבות בלבד:
2
אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַהֲלֹא דִין הוּא, מָה אִם שְׁחִיטָה שֶׁהִיא מִשּׁוּם מְלָאכָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, אֵלּוּ שֶׁהֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת לֹא יִדְחוּ אֶת הַשַּׁבָּת. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, יוֹם טוֹב יוֹכִיחַ, שֶׁהִתִּירוּ בוֹ מִשּׁוּם מְלָאכָה, וְאָסוּר בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבוּת. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מַה זֶּה, יְהוֹשֻׁעַ, מָה רְאָיָה רְשׁוּת לְמִצְוָה {ו}. הֵשִׁיב רַבִּי עֲקִיבָא וְאָמַר, הַזָּאָה תוֹכִיחַ, שֶׁהִיא מִצְוָה וְהִיא מִשּׁוּם שְׁבוּת וְאֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, אַף אַתָּה אַל תִּתְמַהּ עַל אֵלּוּ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵן מִצְוָה וְהֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת, לֹא יִדְחוּ אֶת הַשַּׁבָּת. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְעָלֶיהָ אֲנִי דָן, וּמָה אִם שְׁחִיטָה שֶׁהִיא מִשּׁוּם מְלָאכָה, דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, הַזָּאָה שֶׁהִיא מִשּׁוּם שְׁבוּת, אֵינוֹ דִּין שֶׁדּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, אוֹ חִלּוּף, מָה אִם הַזָּאָה שֶׁהִיא מִשּׁוּם שְׁבוּת, אֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, שְׁחִיטָה שֶׁהִיא מִשּׁוּם מְלָאכָה, אֵינוֹ דִין שֶּׁלֹא תִדְחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, עֲקִיבָא, עָקַרְתָּ מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, בֵּין הָעַרְבַּיִם בְּמֹעֲדוֹ (במדבר ט), בֵּין בְּחֹל בֵּין בְּשַׁבָּת. אָמַר לוֹ, רַבִּי, הָבֵא לִי מוֹעֵד לָאֵלּוּ כַּמּוֹעֵד לַשְּׁחִיטָה. כְּלָל אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, כָּל מְלָאכָה שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, אֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. שְׁחִיטָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת:
R. Bartenura non traduit
שְׁחִיטָה שֶׁהִיא. אֲסוּרָה בְחֻלִּין בְּשַׁבָּת מִשּׁוּם אִסּוּר מְלָאכָה גְמוּרָה, אַף עַל פִּי כֵן דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת בַּפֶּסַח:
אֵלּוּ שֶׁהֵם מִשּׁוּם שְׁבוּת לֹא יִדְחוּ. בִּתְמִיהָה:
יוֹם טוֹב יוֹכִיחַ. שֶׁהִתִּירוּ בוֹ שְׁחִיטָה וּבִשּׁוּל שֶׁהוּא אַב מְלָאכָה, וּמֻתָּרִין לְהֶדְיוֹט, וְאָסְרוּ בוֹ לְהָבִיא דָבָר מִחוּץ לַתְּחוּם וּלְאָכְלוֹ, הוֹאִיל וְהָיָה אֶפְשָׁר לוֹ מֵאֶתְמוֹל, וְאַף עַל גַּב דִּתְחוּמִים מִדְּרַבָּנָן:
מָה רְאָיָה רְשׁוּת לְמִצְוָה. אֲכִילַת הֶדְיוֹט רְשׁוּת הִיא, וְצֹרֶךְ גָּבוֹהַּ מִצְוָה הִיא, וְאִם הֶעֱמִידוּ חֲכָמִים אִסּוּר שְׁבוּת שֶׁלָּהֶן בִּמְקוֹם רְשׁוּת, יַעֲמִידוּהוּ אַף בִּמְקוֹם מִצְוָה. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר כָּל שִׂמְחַת יוֹם טוֹב מִצְוָה הִיא, וַאֲפִלּוּ הָכִי אֵינָהּ דּוֹחָה שְׁבוּת:
הַזָּאָה תוֹכִיחַ שֶׁהִיא מִצְוָה. בִּטְמֵא מֵת שֶׁחָל שְׁבִיעִי שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת בְּשַׁבַּת עֶרֶב הַפֶּסַח, שֶׁאִם לֹא יַזֶּה לֹא יַעֲשֶׂה פִסְחוֹ {ז}, וַאֲפִלּוּ הָכִי אֵינוֹ דוֹחֶה, דְּהָכִי קִים לֵיהּ לְרַבִּי עֲקִיבָא דְּלֹא דַּחְיָא. וְהַזָּאָה שְׁבוּת הִיא, דְּמֵחֲזֵי כְּמָאן דִּמְתַקֵּן גַּבְרָא:
וְעָלֶיהָ אֲנִי דָן. וְגַם עַל הַהַזָּאָה אֲנִי חוֹלֵק וְאוֹמַר שֶׁתִּדְחֶה וְלֹא יְעַכְּבֵהוּ מִפֶּסַח, מִקַּל וָחֹמֶר זֶה בְּעַצְמוֹ:
אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא אוֹ חִלּוּף. אוֹ אֲנִי אַחֲלִיף אֶת הַדִּין. דִּפְשִׁיטָא לֵיהּ דְּהַזָּאָה מְעַכְּבָא, וְיָלְפִינַן בְּקַל וָחֹמֶר מִנַּהּ לִשְׁחִיטָה [שֶׁתְּעַכֵּב]:
בְּמֹעֲדוֹ. וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ {ח} (בְּמִדְבָּר ט):
הָבֵא לִי מוֹעֵד לָאֵלּוּ. שֶׁיְּהֵא לָהֶם זְמַן קָבוּעַ, כְּמוֹ שֶׁקֶּבַע לַשְּׁחִיטָה, הִלְכָּךְ כֵּיוָן שֶּׁלֹא קָבַע לָהֶם זְמַן וּמָצֵי לְמֶעֱבַד מֵאֶתְמוֹל, לֹא דַחְיָא, וְהַזָּאָה נַמִּי לָאו מִגּוּפֵיהּ דְּפֶסַח הִיא, וְלֹא כְתִיב בֵּיהּ בְּמוֹעֲדוֹ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא:
Toss. Yom Tov non traduit
{ו} רְשׁוּת לְמִצְוָה. מַשְׁמַע דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מוֹדֶה דְּבִרְשׁוּת הֶעֱמִידוּ דִבְרֵיהֶם. וּבְרֵישׁ פֶּרֶק כ' דְּשַׁבָּת סְבִירָא לֵיהּ דְּנוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בְשַׁבָּת. וּבַתּוֹסָפוֹת תֵּרְצוּ דְּלֹא שָׁרֵי אֶלָּא דַוְקָא בִמְשַׁמֶּרֶת, דְּלֹא הָוֵי מְלָאכָה כֻּלֵּי הַאי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ז} וּמַשְׁמַע שֶׁאִם יַזֶּה וְיִטְבֹּל יַעֲשֶׂה פִסְחוֹ. וּלְקַמָּן בְּפֶרֶק ח' מִשְׁנָה ה' חָזַר בּוֹ הָרַ''ב, עַיֵּן שָׁם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ח} סִיּוּמָא דִקְרָא בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה בֵּין הָעַרְבַּיִם תַּעֲשׂוּ אוֹתוֹ בְמֹעֲדוֹ. וּבְסִפְרֵי דְּמִבְּמוֹעֲדוֹ קַמָּא יָלֵיף בִּגְזֵרָה שָׁוָה מִתָּמִיד דְּדָחֵי שַׁבָּת, וּמִבָּתְרָא יָלֵיף דְּדוֹחֶה אֶת הַטֻּמְאָה, לְכָךְ נִרְאֶה דְּלֹא גָרְסִינַן בֵּין הָעַרְבַּיִם בַּמִּשְׁנָה:
Rambam non traduit
אמר רבי אליעזר והלא דין הוא מה אם שחיטה שהיא כו': רבי יהושע סובר שמחת י''ט מצוה [מ''מ] מבטל שמחת י''ט כשיהיה באותה שמחה דבר שיהיה אסור משום שבות כגון הניגון בתופים ובמחולות ובכנורות ובצלצלים שכל זה אסור בי''ט אע''פ שהיא מצוה אצלו ולפיכך היה נכון אצלו להשיב ולומר י''ט יוכיח ורצה באמרו הזיה הזאת מי חטאת המחויבת לטמא מת בשלישי ושביעי כי כשיחול שלישי או שביעי שלו בשבת אין מזין עליו וכמו כן אם יחול שביעי שלו יום שלשה עשר והיה יום שבת אין מזין עליו וישאר טמא ולא יקריב קרבן פסח ורבי אליעזר סובר שמזין עליו בשבת כדי שלא יבטל עליו קרבן פסח כי אם ישאר למחרתו שהוא יום י''ד והוזה עליו וטבל אסור להקריב פסח כמו שיתבאר. והלכה כרבי עקיבא:
3
אֵימָתַי מֵבִיא חֲגִיגָה עִמּוֹ, בִּזְמַן שֶׁהוּא בָא בְּחֹל, בְּטָהֳרָה וּבְמֻעָט. וּבִזְמַן שֶׁהוּא בָא בְּשַׁבָּת, בִּמְרֻבֶּה וּבְטֻמְאָה, אֵין מְבִיאִין עִמּוֹ חֲגִיגָה:
R. Bartenura non traduit
אֵימָתַי מְבִיאִים עִמּוֹ חֲגִיגָה. עִם הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן:
בִּזְמַן שֶׁהוּא בָא בְּחֹל וּבְטָהֳרָה. דְּאַף עַל גַּב דְּפֶסַח דָּחֵי שַׁבָּת וְטֻמְאָה, חֲגִיגָה לֹא דַחְיָא שַׁבָּת {ט}:
וּבְמֻעָט. שֶׁהָיָה פֶסַח מֻעָט לַאֲכִילַת בְּנֵי חֲבוּרָה, וְאוֹכְלִין הַחֲגִיגָה תְּחִלָּה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַפֶּסַח גְּמַר שְׂבִיעָתָן {י}:
בִּמְרֻבֶּה. שֶׁהָיְתָה הַחֲבוּרָה מֻעֶטֶת וְדַי לָהֶן בַּפֶּסַח לְבַדּוֹ:
וּבְטֻמְאָה. שֶׁרֹב צִבּוּר טְמֵאִין:
אֵין מְבִיאִין עִמּוֹ חֲגִיגָה. שֶׁחֲגִיגַת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר רְשׁוּת הִיא וְלֹא חוֹבָה:
Toss. Yom Tov non traduit
{ט} וְאֶפְשָׁר דִּלְהָכִי לֹא נָקַט נַמִּי וְטֻמְאָה, דְּלֹא לֵיתֵי לְמִטְעֵי דְּתַרְוַיְהוּ כִי הֲדָדֵי לֹא דַחְיָא, לְהָכִי לֹא נָקַט אֶלָּא חֲדָא, וְהוּא הַדִּין לְאִינָךְ: {י} וְתֵחָשֵׁב לָהֶן אֲכִילָה. רַשִׁ''י:
Rambam non traduit
אימתי מביא חגיגה עמו כו': חגיגת יום ארבעה עשר היא רשות ולא חובה ולפיכך אם היה ארבעה עשר יום שבת או אם יהיה יום חול ויהיו הפסחים רבים או יהיה אותו הפסח בא בטומאה כאשר יתבאר בפרק שלאחר זה אין מביאין חגיגה עם הפסח יום י''ד:
4
חֲגִיגָה הָיְתָה בָאָה מִן הַצֹּאן, מִן הַבָּקָר, מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים, מִן הַזְּכָרִים וּמִן הַנְּקֵבוֹת. וְנֶאֱכֶלֶת לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד:
R. Bartenura non traduit
מִן הַבָּקָר. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּפֶּסַח, שֶׁאֵינוֹ בָא לֹא מִן הַבָּקָר וְלֹא מִן הַנְּקֵבוֹת:
Rambam non traduit
חגיגה היתה באה מן הצאן מן הבקר כו': יודיעך בזו ההלכה כי חגיגת ארבעה עשר אע''פ שהיא רשות ואינו יוצא בה משום חגיגה דינה ודין חגיגה שוה ואין ביניהם הפרש לא במין הקרבן ולא בזמן האכילה ועוד יתבארו הדינים המחויבים בחגיגה במסכת חגיגה:
5
הַפֶּסַח שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶּׁלֹא לִשְׁמוֹ {יא} בְשַׁבָּת, חַיָּב עָלָיו חַטָּאת. וּשְׁאָר כָּל הַזְּבָחִים שֶׁשְּׁחָטָן לְשׁוּם פֶּסַח, אִם אֵינָן רְאוּיִין, חַיָּב. וְאִם רְאוּיִין הֵן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מָה אִם הַפֶּסַח שֶׁהוּא מֻתָּר לִשְׁמוֹ, כְּשֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמוֹ, חַיָּב, זְבָחִים שֶׁהֵן אֲסוּרִין לִשְׁמָן, כְּשֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָן, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא חַיָּב. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, לֹא, אִם אָמַרְתָּ בַּפֶּסַח, שֶׁשִּׁנָּהוּ לְדָבָר אָסוּר, תֹּאמַר בַּזְּבָחִים, שֶׁשִּׁנָּן לְדָבָר הַמֻּתָּר. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אֵמוּרֵי צִבּוּר יוֹכִיחוּ, שֶׁהֵן מֻתָּרִין לִשְׁמָן, וְהַשּׁוֹחֵט לִשְׁמָן, חַיָּב. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, לֹא, אִם אָמַרְתָּ בְאֵמוּרֵי צִבּוּר שֶׁיֵּשׁ לָהֶן קִצְבָּה {יב}, תֹּאמַר בַּפֶּסַח שֶׁאֵין לוֹ קִצְבָּה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם אֵמוּרֵי צִבּוּר, פָּטוּר:
R. Bartenura non traduit
הַפֶּסַח שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶּׁלֹא לִשְׁמוֹ. בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, וְסָבוּר כְּשֵׁם שֶׁמֻּתָּר לִשְׁמוֹ כָּךְ מֻתָּר שֶּׁלֹא לִשְׁמוֹ:
חַיָּב חַטָּאת. שֶׁחִלֵּל שַׁבָּת בְּשׁוֹגֵג:
אִם אֵינָן רְאוּיִין. לְפֶסַח, כְּגוֹן עֵגֶל אוֹ אַיִל בֶּן שְׁתֵּי שָׁנִים אוֹ נְקֵבָה, חַיָּב עָלָיו חַטָּאת אִם נִתְעַלְּמָה מִמֶּנּוּ שַׁבָּת אוֹ סָבוּר שֶׁמֻּתָּר לִשְׁחֹט זְבָחִים אֲחֵרִים לְשֵׁם פֶּסַח בְּשַׁבָּת, דְּהַאי לָאו טוֹעֶה בִדְבַר מִצְוָה, דְּהַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁאֵין זֶה כָּשֵׁר לְפֶסַח:
וְאִם רְאוּיִין הֵן. כְּגוֹן שֶׂה בֶּן שָׁנָה שֶׁל שְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטוֹ לְשֵׁם פֶּסַח, דְּמִתּוֹךְ שֶׁהוּא טָרוּד וּבָהוּל לִשְׁחֹט פִּסְחוֹ טָעָה בְדָבָר זֶה וְלֹא נִזְכַּר שֶׁהִקְדִּישׁוֹ לְזֶבַח אַחֵר:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת. אַף עַל פִּי שֶׁטָּעָה בִדְבַר מִצְוָה:
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. דְּקָסָבַר טָעָה בִדְבַר מִצְוָה וְעָשָׂה מִצְוָה כָּל דְּהוּא פָּטוּר מֵחִיּוּב חַטָּאת שֶׁבָּהּ, וְזֶה עָשָׂה מִצְוָה שֶׁהִקְרִיב קָרְבָּן, דְּכָל הַזְּבָחִים שֶׁנִּזְבְּחוּ שֶּׁלֹא לִשְׁמָן כְּשֵׁרִים, וְאַף הַנִּשְׁחָטִים לְשֵׁם פֶּסַח מַכְשִׁיר לְהוּ רַבִּי יְהוּדָה בְּפֶרֶק תָּמִיד נִשְׁחָט:
מָה אִם הַפֶּסַח. שֶׁמֻּתָּר לְשָׁחְטוֹ בְשַׁבָּת לִשְׁמוֹ, שִׁנָּה אֶת שְׁמוֹ אוֹדֵית מִיהָא דְּחַיָּב חַטָּאת כִּדְקָתָנֵי לְעֵיל:
שֶׁשִּׁנָּהוּ לְדָבָר הָאָסוּר. שֶׁשְּׁחָטוֹ לְשֵׁם קָרְבָּנוֹת אֲחֵרִים שֶׁאֲסוּרִים לְשָׁחְטָן בְּשַׁבָּת:
שֶׁשִּׁנָּהוּ לְדָבָר הַמֻּתָּר. שֶׁשּׁוֹחֲטוֹ לְשֵׁם דָּבָר הַמֻּתָּר לְשָׁחְטוֹ בְּשַׁבָּת:
אֵמוּרֵי צִבּוּר. קָרְבָּנוֹת הָאֲמוּרִים בְּצִבּוּר בְּשַׁבָּת כְּגוֹן תְּמִידִים וּמוּסָפִים יוֹכִיחוּ, שֶׁמֻּתָּרִים לְשָׁחְטָן לִשְׁמָן, וְהַשּׁוֹחֵט שְׁאָר זְבָחִים לִשְׁמָן בְּשַׁבָּת חַיָּב:
שֶׁיֵּשׁ לָהֶן קִצְבָּה. שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אֲחֵרִים עֲסוּקִין בִּשְׁחִיטָתוֹ, וְכֵיוָן שֶׁנִּשְׁחַט הַתָּמִיד יוֹדֵעַ הוּא שֶׁאֵין צָרִיךְ לִשְׁחֹט עוֹד, הִלְכָּךְ אֵין זֶה טוֹעֶה אֶלָּא שׁוֹגֵג, דְּלֹא הָיָה לוֹ לִטְעוֹת בַּדָּבָר:
תֹּאמַר בַפֶּסַח שֶׁאֵין לוֹ קִצְבָּה. דְּהַכֹּל צְרִיכִין לְכָךְ, וַהֲרֵי הוּא רוֹאֶה אֲחֵרִים הַרְבֵּה עֲסוּקִים בְּכָךְ וְטָרוּד הוּא לְהִתְעַסֵּק בַּמִּצְוָה, וַאֲפִלּוּ שָׁחַט הוּא פֶסַח כְּבָר וּמָצָא זֶבַח זֶה עוֹמֵד בָּעֲזָרָה וּכְסָבוּר שֶׁהוּא פֶסַח וּשְׁחָטוֹ לְשֵׁם מִי שֶׁהוּא, טוֹעֶה בִדְבַר מִצְוָה הוּא:
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. הַשּׁוֹחֵט בְּשַׁבָּת זְבָחִים אֲחֵרִים כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה לְשֵׁם אֵמוּרֵי צִבּוּר פָּטוּר. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר:
Toss. Yom Tov non traduit
{יא} שֶּׁלֹא לִשְׁמוֹ כוּ'. וְאִם תֹּאמַר לְמַאי דְּמַסְּקִינַן בְּרֵישׁ פֶּרֶק י''ד דְּשַׁבָּת דְּחוֹבֵל אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בְצָרִיךְ לַדָּם, דְּאִי לָאו הָכִי מְקַלְקֵל הוּא, וְהָכָא נַמִּי הֲרֵי מְקַלְקֵל הוּא. וּבַגְּמָרָא פָרֵיךְ לַהּ בַּמִּשְׁנָה דִּלְקַמָּן אַשְּׁחָטוֹ שֶּׁלֹא לְאוֹכְלָיו מַאי תִּקֵּן. וּמַסִּיק תִּקֵּן לְהוֹצִיא מִידֵי נְבֵלָה: {יב} שֶׁיֵּשׁ לָהֶן קִצְבָּה. בַּגְּמָרָא פָרֵיךְ, וַהֲרֵי תִינוֹקוֹת [שַׁבָּת פי''ט נ''ד] דְּיֵשׁ לָהֶן קִצְבָּה וּפוֹטֵר רַבִּי יְהוּדָה. וּמְשָׁנֵי דְּהָכָא כְּגוֹן שֶׁקָּדַם וְשַׁחֲטִינְהוּ לְאֵמוּרֵי צִבּוּר בְּרֵישָׁא. וְהָתָם נַמִּי אִי קָדִים וּמָל שֶׁל שַׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה דְּחַיָּב:
Rambam non traduit
הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת חייב כו': מה שאמר ר' יהושע אם אמרת בפסח ששינוהו לדבר האסור רוצה בו שהוא כששחטו לשם שלמים וכיוצא בהן בשבת. וידוע כי השלמים ושאר קרבנות יחיד אסור להקריבן בשבת וכששחט שלמים וזולתה בשבת לשם פסח כבר שינה שמו לדבר מותר כי הפסח מותר להקריבו באותה שבת. ומאמר ר' אליעזר אימורי צבור יוכיחו ענינו התמידין והמוספין שמותר להקריבן בשבת לשמן אבל מי ששחט פסח בי''ד שחל להיות בשבת לשם תמיד או לשם מוסף חייב חטאת אע''פ ששינהו לדבר המותר ולא חלק ר' יהושע בזה כאשר בארנו הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת חייב עליו חטאת ולא חלק ר' יהושע בזה ופירש קצבה דבר קצוב כי התמידים והמוספין שהן קרבנות צבור אין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהם ולפי שהם ידועים במנין ואין רשות לכל אדם להקריבן יהיה השוחט לשמן חייב והלכה כר' יהושע:
6
שְׁחָטוֹ שֶּׁלֹא לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו, לַעֲרֵלִין וְלִטְמֵאִין, חַיָּב. לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו, לִמְנוּיָיו וְשֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו, לְמוּלִין וְלַעֲרֵלִין, לִטְהוֹרִים וְלִטְמֵאִים, פָּטוּר. שְׁחָטוֹ וְנִמְצָא בַעַל מוּם, חַיָּב. שְׁחָטוֹ וְנִמְצָא טְרֵפָה בַסֵּתֶר, פָּטוּר. שְׁחָטוֹ וְנוֹדַע שֶׁמָּשְׁכוּ הַבְּעָלִים אֶת יָדָם, אוֹ שֶׁמֵּתוּ אוֹ שֶׁנִּטְמְאוּ, פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁשָּׁחַט בִּרְשׁוּת:
R. Bartenura non traduit
לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו פָּטוּר וְכוּ'. דְּהָא פֶּסַח כָּשֵׁר הוּא, דְּאָמְרִינַן פֶּרֶק תָּמִיד נִשְׁחָט דְּהַשּׁוֹחֵט לַפְּסוּלִים וְלַכְּשֵׁרִים לֹא פָּסַל:
שְׁחָטוֹ וְנִמְצָא בַעַל מוּם חַיָּב. דְּשׁוֹגֵג הוּא וְלֹא אָנוּס, שֶׁהָיָה לוֹ [לְבַקְּרוֹ]:
שֶׁמָּשְׁכוּ הַבְּעָלִים אֶת יָדָם. מִמֶּנּוּ קֹדֶם שְׁחִיטָה וְנִמְנוּ עַל אַחֵר:
אוֹ שֶׁמֵּתוּ אוֹ שֶׁנִּטְמְאוּ. דְּעַכְשָׁיו לֹא נִתְּנָה שַׁבָּת לִדָּחוֹת אֶצְלָם:
פָּטוּר. שֶׁאָנוּס הוּא, דְּלֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁכָּךְ הוּא וְלֹא הָיָה לוֹ לִבְדֹּק עַל כָּךְ:
Rambam non traduit
שחטו שלא לאוכליו ושלא למנויו לערלין כו': כבר בארנו בפרק חמישי כי פסח ששחטו לכשרים ולפסולים כשר לפיכך כששחטו בשבת למולים ולערלים פטור אבל כששחטו בשבת לפסולים שהפסח פסול בשוגג הוא חייב חטאת במזיד חייב סקילה וכמו כן כשנמצא בעל מום לפי שהיה לו לבקרו ואח''כ ישחטנו בשבת וכמו כן כשנמצא בו טריפה גלויה כמו נקובת הראש וחתוך הרגלים וכיוצא בהן אבל אם היתה טריפה נסתרת ולא נודע עד לאחר שחיטה כמו נקובת הלב והריאה וכיוצא בהן פטור. וענין אמרו פטור בכל זה המאמר ר''ל שהוא פטור מהבאת חטאת:
פרק ז
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source