Chap. 2
1
כָּל שָׁעָה שֶׁמֻּתָּר {א} לֶאֱכֹל, מַאֲכִיל לַבְּהֵמָה לַחַיָּה וְלָעוֹפוֹת, וּמוֹכְרוֹ לַנָּכְרִי, וּמֻתָּר בַּהֲנָאָתוֹ. עָבַר זְמַנּוֹ, אָסוּר בַּהֲנָאָתוֹ, וְלֹא יַסִּיק בּוֹ תַּנּוּר וְכִירָיִם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין בִּעוּר חָמֵץ אֶלָּא שְׂרֵפָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אַף מְפָרֵר וְזוֹרֶה לָרוּחַ אוֹ מַטִּיל לַיָּם {ז}:
R. Bartenura non traduit
כָּל שָׁעָה שֶׁמֻּתָּר לֶאֱכֹל. מִדְּלֹא קָאָמַר כָּל שָׁעָה שֶׁאוֹכֵל מַאֲכִיל, וְנָקַט לַהּ בִּתְרֵי לִישָׁנֵי, מַשְׁמַע דְּאַתְּרֵי גַבְרֵי קָאֵי. וְהָכִי קָאָמַר, כָּל שָׁעָה שֶׁמֻּתָּר לַכֹּהֵן לֶאֱכֹל בַּתְּרוּמָה מַאֲכִיל יִשְׂרָאֵל חֻלִּין לִבְהֶמְתּוֹ. וּמַתְנִיתִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הִיא, שֶׁרַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר חֻלִּין נֶאֱכָלִין כָּל אַרְבַּע וּתְרוּמָה כָּל חָמֵשׁ. וְלֵית הִלְכְתָא כְּוָתֵיהּ, אֶלָּא בֵּין בִּתְרוּמָה בֵּין בְּחֻלִּין אוֹכְלִין כָּל אַרְבַּע וְתוֹלִין כָּל חָמֵשׁ וְשׂוֹרְפִין בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ:
מַאֲכִיל לַבְּהֵמָה לַחַיָּה וְלָעוֹפוֹת. צְרִיכֵי, דְּאִי תָנָא בְהֵמָה, הֲוָה אֲמֵינָא בְּהֵמָה דְּאִי מְשַׁיְּרָא חֲזִי לַהּ וּמְבַעֵר לֵיהּ אִין, אֲבָל חַיָּה כְּגוֹן נְמִיָּה וְחָתוּל וְחֻלְדָּה דְּאוֹרְחַהּ לְהַצְנִיעַ אֵימָא לֹא {ב}. וְאִי תָנָא חַיָּה, הֲוָה אֲמֵינָא חַיָּה דְּאִי מְשַׁיְּרָא מַצְנְעָא לֵיהּ וְלֹא עָבַר עֲלֵיהּ עַל בַּל יֵרָאֶה אֵימָא אִין, אֲבָל בְּהֵמָה זִמְנִין דִּמְשַׁיְּרָא וְלָאו אַדַּעְתֵּיהּ לְבַעֲרוֹ וְעָבַר עֲלֵיהּ עַל בַּל יֵרָאֶה {ג} אֵימָא לֹא, קָא מַשְׁמַע לָן. וְעוֹפוֹת, אַיְדֵי דְתָנָא בְּהֵמָה וְחַיָּה, תָּנָא נַמִּי עוֹפוֹת:
וּמוֹכְרוֹ לַנָּכְרִי. לַאֲפוֹקֵי מִבֵּית שַׁמַּאי דְּאָמְרֵי לֹא יִמְכֹּר אָדָם חֲמֵצוֹ לְנָכְרִי אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁיִּכְלֶה קֹדֶם הַפֶּסַח, דְּקָסָבְרֵי מְצֻוֶּה אֲנִי לְבַעֲרוֹ מִן הָעוֹלָם וְלֹא שֶׁיִּהְיֶה קַיָּם:
וּמֻתָּר בַּהֲנָאָתוֹ. בַּהֲנָאַת אֶפְרוֹ. כְּגוֹן אִם חֲרָכוֹ בָאוּר קֹדֶם זְמַן אִסּוּרוֹ מֻתָּר לֵהָנוֹת בְּאֶפְרוֹ אֲפִלּוּ לְאַחַר זְמַן אִסּוּרוֹ:
עָבַר זְמַנּוֹ. מִשֶּׁהִגִּיעַ שָׁעָה שִׁשִּׁית {ד}, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אִסּוּרוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, אָסוּר בַּהֲנָאָתוֹ כְּאִלּוּ הָיָה מֵאִסּוּרֵי הֲנָאָה שֶׁל תּוֹרָה {ה}. שֶׁאִם קִדֵּשׁ בּוֹ אִשָּׁה אֵין חוֹשְׁשִׁין לְקִדּוּשָׁיו {ו}, וַאֲפִלּוּ בְּחָמֵץ נֻקְשֶׁה, כְּגוֹן דָּגָן שֶׁנָּפַל עָלָיו דֶּלֶף וְכַיּוֹצֵא בוֹ, שֶׁבְּפֶסַח עַצְמוֹ אֵין אִסּוּרוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, אִם קִדֵּשׁ בּוֹ אִשָּׁה בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר מִשֶּׁהִגִּיעַ שָׁעָה שִׁשִּׁית אֵין חוֹשְׁשִׁין לְקִדּוּשָׁיו:
וְלֹא יַסִּיק בּוֹ תַּנּוּר וְכִירָיִם. לְרַבִּי יְהוּדָה אִצְטְרִיךְ, דְּאָמַר אֵין בִּעוּר חָמֵץ אֶלָּא שְׂרֵפָה, מַהוּ דְתֵימָא בַּהֲדֵי דְּקָא שָׂרֵיף לֵיהּ לִתְהֲנֵי מִנֵּיהּ, קָא מַשְׁמַע לָן דְּלֹא, דַּאֲפִלּוּ כְדֶרֶךְ בִּעוּרוֹ אָסוּר לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ מִכִּי מְטָא זְמַן אִסּוּרֵיהּ:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין בִּעוּר חָמֵץ אֶלָּא שְׂרֵפָה. דְּיָלֵיף מִנּוֹתָר דְּאָסוּר בַּהֲנָאָה וְעָנוּשׁ כָּרֵת כְּחָמֵץ, וּמִצְוָתוֹ בִּשְׂרֵפָה וְלֹא בְדָבָר אַחֵר. וְרַבָּנָן לֹא יָלְפֵי מִנּוֹתָר, דְּחֵלֶב שֶׁל שׁוֹר הַנִּסְקָל יוֹכִיחַ, שֶׁאָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָאָה וְעָנוּשׁ כָּרֵת, וְאֵינוֹ טָעוּן שְׂרֵפָה:
Toss. Yom Tov non traduit
{א} שֶׁמֻּתָּר. לְדִיּוּקָא אִצְטְרִיךְ, דְּתִדּוֹק הָא מִשָּׁעָה שֶׁאֵינוֹ מֻתָּר לֶאֱכֹל אֵינוֹ מֻתָּר לְהַאֲכִיל. רַשִׁ''י: {ב} וּבַתּוֹסָפוֹת הִקְשׁוּ הֵיכִי שָׁרֵי לְהַאֲכִיל, דְּהָתְנַן בְּפֶרֶק קַמָּא מִשְׁנָה ג' וּמַה שֶּׁמְּשַׁיֵּר יַנִּיחֶנּוּ בְצִנְעָא, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ''י שֶׁמָּא תִטֹּל חֻלְדָּה כוּ', וְעַיֵּן תֵּרוּצָם. וְהָרֹא''שׁ תֵּרַץ דְּהַפֵּרוּשׁ הַנָּכוֹן הוּא וּמַאֲכִיל כוּ' וְהוּא עוֹמֵד עֲלֵיהֶם וְלֹא יַעְלִים עֵינָיו מֵהֶם עַד שֶׁיֹּאכְלוּ וִיבַעֵר הַמְשֻׁיָּר, וּמַתְנִיתִין הֶתֵּר הֲנָאָה אָתֵי לְאַשְׁמְעִינַן כוּ'. וְהָכִי פֵרוּשׁוֹ, דְּאִי תָנָא בְהֵמָה דְּאִי מְשַׁיְּרָא קָא חֲזִי לֵיהּ, דְּאַף אִם מֵחֲמַת טִרְדָּא יַעְלִים עֵינָיו יַחְזֹר וִיבַעֵר כוּ': {ג} אִם לֹא בִטְּלוֹ, וְהוּא הַדִּין דַּהֲוָה מָצֵי לְמֵימַר דִּלְמָא אָכֵיל מִנֵּיהּ. תּוֹסָפוֹת: {ד} פֵּרוּשׁ מִשֶּׁמַּתְחֶלֶת כוּ': {ה} כְּלוֹמַר כְּאִלּוּ הָיָה בְשָׁעָה שֶׁאָסוּר בַּהֲנָאָה מִן הַתּוֹרָה: {ו} וְאַף עַל גַּב דְּאָתֵי אִסּוּר הֲנָאַת חָמֵץ דְּרַבָּנָן דְּשֵׁשׁ וּמַפְקַע קִדּוּשֵׁי תּוֹרָה וְשָׁרֵי אֵשֶׁת אִישׁ לְעָלְמָא, כָּל הַמְקַדֵּשׁ אַדַּעְתָּא דְרַבָּנָן מְקַדֵּשׁ. רַשִׁ''י: {ז} מַטִּיל לַיָּם. פֵּרוּשׁ שֶׁאֵינוֹ יָם הַמֶּלַח, דִּבְיָם הַמֶּלַח אֵין סְפִינָה עוֹבֶרֶת וְאֵין צָרִיךְ פֵּרוּר, וְהָכִי קָאָמַר מְפָרֵר וְזוֹרֶה לָרוּחַ מְפָרֵר וּמַטִּיל לַיָּם, כְּרַבָּה בַגְּמָרָא:
Rambam non traduit
כל שעה שמותר לאכול מאכיל לבהמה לחיה ולעופות כו': זו המשנה לרבן גמליאל שקדם לך דעתו שאמר חולין כל ארבע ותרומה כל חמש. ואמר בכאן כי כל [זמן] שהכהן אוכל תרומה מותר לישראל להאכיל לבהמה וזה אמת ר''ל שמותר לו ליהנות מן החמץ בשעה חמישית אע''פ שהוא עצמו אינו אוכל כאשר בארנו. ואמרו ולבהמה ולחיה ולעופות כדי שיכלל בכלל מיני החיות כמו שהם חלוקים בענין אכילתם כי יש מהם מצניעים מה שישאר להם ויש מהם שמפזרין אותו וכיוצא בהן ומה שפרט ואמר ומוכרו לנכרי כי ב''ש אומרים לא ימכור אדם חמצו לנכרי אלא א''כ יודע בו שיכלה קודם הפסח והודיע כי זה המאמר דחוי. ורוצה במאמר ומותר בהנאתו לפי שהוא כששרף החמץ קודם הביעור הותר לו שיהנה באפרו לאחר הפסח. ואמר עבר זמנו אסור בהנאתו אפילו בשעה ששית שהוא מדרבנן כי הוא אסור בהנאה כמו איסור הנאה דאורייתא כל כך כי אפילו קידש אשה בחמץ בשש שעות אין חוששין לקדושין אפילו היה אותו החמץ אסור מדרבנן כמו החטים שנפל עליהם מים וכיוצא בו ואמר ולא יסיק בו תנור וכירים רוצה בו כי כששרפו בזמנו לא יסיק בו תנור בעת שריפתו כדי שלא יהנה באותו הביעור והוא אינו מותר בהנאה. ופרורין ידוע ולשון העברי פתים וכמו כן נפרש פתות אותה פתים (ויקרא ב) ואין הלכה כרבי יהודה וכשהחמץ הוא יבש אין מספיק לו להטילו בנהר אלא צריך שיפרר אותו היטב מפני שיובשו חזק חלקיו [וצריך] (ו) לכתת כדי שיאבד מהר:
2
חָמֵץ שֶׁל נָכְרִי שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח, מֻתָּר בַּהֲנָאָה. וְשֶׁל יִשְׂרָאֵל, אָסוּר בַּהֲנָאָה. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג) לֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר:
R. Bartenura non traduit
מֻתָּר בַּהֲנָאָה. לָאו לְמֵימְרָא דְּבַאֲכִילָה אָסוּר, אֶלָּא אַיְדֵי דְּבָעֵי לְמִתְנָא סֵיפָא וְשֶׁל יִשְׂרָאֵל אָסוּר בַּהֲנָאָה, תָּנָא גַּבֵּי נָכְרִי מֻתָּר בַּהֲנָאָה. אִי נַמִּי מִשּׁוּם דְּאִיכָּא דְּנַהֲגֵי אִסּוּרָא בְּפַת שֶׁל נָכְרִי, מִשּׁוּם הָכִי לֹא תָּנֵי בְהֶדְיָא חָמֵץ שֶׁל נָכְרִי מֻתָּר בַּאֲכִילָה:
מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יֵרָאֶה לְךָ. כְּלוֹמַר קְנָסָא קָנְסִינַן לֵיהּ הוֹאִיל וְעָבַר עַל לֹא יֵרָאֶה לְךָ. אִי נַמִּי אַרֵישָׁא קָאֵי, חָמֵץ שֶׁל נָכְרִי מֻתָּר, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יֵרָאֶה לְךָ, וְדָרְשִׁינַן שֶׁלְּךָ אִי אַתָּה רוֹאֶה, אֲבָל אַתָּה רוֹאֶה שֶׁל אֲחֵרִים:
Rambam non traduit
חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח כו': למדנו בקבלה שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ולפי שאין אדם עובר על מצות לא יראה לך חמץ בחמץ של נכרי הוא מותר ואפילו באכילה ומה שאמר בהנאה משום שאומר חמצו של ישראל אסור בהנאה ואמרו בירושלמי כי אמרו מותר בהנאה משום שהוא מורה שהוא אסור באכילה וזה הוא במקום שאוסרין שם אכילת פת נכרים ומזה הטעם אסור באכילתו ולא משום החמץ כאשר אמרו אבל באתרא דנהיג לאכול פת נכרים מותר באכילה וזה יורה הדבר בפת של נכרים שתלוי במנהג והמנהג הוא אצלנו באיי ספרד לאכלו. ולפי שעבר הישראל על מצות השם שאמר לא יראה כשהחמץ שלו קנסינן ליה ונאסר אותה בהנאה אפילו לאחר הפסח:
3
נָכְרִי שֶׁהִלְוָה אֶת יִשְׂרָאֵל עַל חֲמֵצוֹ, אַחַר הַפֶּסַח מֻתָּר בַּהֲנָאָה. וְיִשְׂרָאֵל שֶׁהִלְוָה {ט} אֶת הַנָּכְרִי עַל חֲמֵצוֹ, אַחַר הַפֶּסַח אָסוּר בַּהֲנָאָה. חָמֵץ שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפֹּלֶת, הֲרֵי הוּא כִמְבֹעָר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל {י} אוֹמֵר, כָּל שֶׁאֵין הַכֶּלֶב יָכוֹל לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו:
R. Bartenura non traduit
נָכְרִי שֶׁהִלְוָה לְיִשְׂרָאֵל. מָעוֹת עַל חֲמֵצוֹ קֹדֶם הַפֶּסַח, וְאָמַר לוֹ הַיִּשְׂרָאֵל אִם לֹא הֵבֵאתִי לְךָ מָעוֹת עַד יוֹם פְּלוֹנִי קְנֵה מֵעַכְשָׁיו. וּכְגוֹן שֶׁהִרְהִינוֹ אֶצְלוֹ {ח} בְּבֵיתוֹ וְשָׁהָה אֵצֶל הַנָּכְרִי כָּל יְמֵי הַפֶּסַח, לְאַחַר הַפֶּסַח מֻתָּר בַּהֲנָאָתוֹ, דְּכֵיוָן דִּמְטָא זִמְנֵיהּ וְלֹא פַרְעֵיהּ לֹא הָוֵי מְחֻסַּר גּוֹבַיְנָא, דְּבִרְשׁוּתוֹ שֶׁל נָכְרִי הָיָה, אִגַּלַּאי מִלְּתָא לְמַפְרֵעַ דְּמִשָּׁעָה שֶׁהִרְהִינוֹ אֶצְלוֹ הֲוָה דִידֵיהּ:
וְיִשְׂרָאֵל שֶׁהִלְוָה לַנָּכְרִי כוּ'. אִגַּלַּאי מִלְּתָא לְמַפְרֵעַ דְּשֶׁל יִשְׂרָאֵל הֲוָה:
הֲרֵי הוּא כִמְבֹעָר. וְאַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לְבַטְּלוֹ, שֶׁמָּא יְפַקַּח הַגַּל בַּמּוֹעֵד וְנִמְצָא עוֹבֵר עָלָיו:
כָּל שֶׁאֵין הַכֶּלֶב יָכוֹל לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו. וְכַמָּה הִיא חֲפִישַׂת הַכֶּלֶב {יא}, שְׁלֹשָׁה טְפָחִים:
Toss. Yom Tov non traduit
{ח} דְּאַף עַל גַּב דְּהִרְהִינוֹ אֶצְלוֹ קַיְּמָא לָן נָכְרִי מִיִּשְׂרָאֵל אֵינוֹ קוֹנֵה מַשְׁכּוֹן, וְצָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר מֵעַכְשָׁיו, וְאַף עַל גַּב דְּאָמַר לֵיהּ מֵעַכְשָׁיו אִם לֹא הִרְהִינוֹ אֶצְלוֹ לֹא גָרַע מֵחֲמֵצוֹ שֶׁל נָכְרִי בִּרְשׁוּת יִשְׂרָאֵל וְהָאַחֲרָיוּת עַל יִשְׂרָאֵל, דְּקָיְמָא לָן דְּחַיָּב לְבַעֲרוֹ. וּמַה שֶּׁכָּתַב הָרַ''ב עַד יוֹם פְּלוֹנִי, דַּעַת הָרַמְבַּ''ם דִּקְבִיעוּת זְמַן דַּוְקָא קֹדֶם הַפֶּסַח הוּא, וְאַחַר הַפֶּסַח דִּתְנַן, אַזְּמַן הַהֶתֵּר קָאֵי וְלֹא אַזְּמַן פֵּרָעוֹן. וְדַעַת הָרַאֲבַ''ד וְהַטּוּר דַּאֲפִלּוּ לֹא הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁקָּבַע עַד אַחַר הַפֶּסַח, וְהַיְנוּ דִתְנַן אַחַר הַפֶּסַח, קָאֵי אַזְּמַן פֵּרָעוֹן. וְהָרַ''ב שֶּׁלֹא פֵרֵשׁ מַשְׁמַע שֶׁדַּעְתּוֹ כְהָרַאֲבַ''ד: {ט} וְיִשְׂרָאֵל שֶׁהִלְוָה. כָּתַב הָרֹא''שׁ דְּמַיְרֵי נַמִּי שֶׁהִרְהִינוֹ אֶצְלוֹ וְאָמַר לֵיהּ מֵעַכְשָׁיו, דְּאִי לָאו הָכִי יִשְׂרָאֵל מִנָּכְרִי לֹא קָנֵי מַשְׁכּוֹן. וּמַיְרֵי שֶׁאֵין אַחֲרָיוּת הַמַּשְׁכּוֹן עָלָיו, דְּאִם אַחֲרָיוּת מַשְׁכּוֹן עָלָיו שֶׁלּוֹ הוּא וְעוֹבֵר: {י} רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. לֹא בָא לַחֲלֹק אֲבָל בֵּאֵר דִּין הַמַּפֹּלֶת אֵיךְ הוּא. הָרַמְבַּ''ם: {יא} פֵּרוּשׁוֹ כַּמָּה יְהֵא מְכֻסֶּה וְלֹא נָחוּשׁ בּוֹ לְחִפּוּשׂ. כֶּסֶף מִשְׁנֶה:
Rambam non traduit
נכרי שהלוה את ישראל על חמצו כו' :חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער כו': התנאי בשניהם שיאמר לו אם לא הבאתי לך מעות ביום פלוני קנה מעכשיו אבל אם לא אמר לו זה הרי החמץ נחשב ברשות בעליו לא ברשות אותו שהוא ממושכן אצלו. וכל שאין הכלב יכול לחפש אחריו הוא שיהיה עליו גובה שלשה טפחים וצריך שיבטל בלבו ורשב''ג לא בא לחלק אבל באר דין המפולת איך הוא:
4
הָאוֹכֵל תְּרוּמַת חָמֵץ בְּפֶסַח בְּשׁוֹגֵג, מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ. בְּמֵזִיד, פָּטוּר מִתַּשְׁלוּמִים וּמִדְּמֵי עֵצִים:
R. Bartenura non traduit
בְּשׁוֹגֵג. שֶׁשָּׁגַג בַּתְּרוּמָה, אֲפִלּוּ הֵזִיד בֶּחָמֵץ:
מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחֹמֶשׁ. וְאַף עַל גַּב דְּחָמֵץ בְּפֶסַח אָסוּר בַּהֲנָאָה וְלֹא שָׁוֶה מִידֵי, מִשּׁוּם דִּבְאוֹכֵל תְּרוּמָה בְשׁוֹגֵג כְּתִיב (וַיִּקְרָא כב) וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ, דָּבָר הָרָאוּי לִהְיוֹת קֹדֶשׁ, שֶׁאֵין מְשַׁלֵּם לוֹ מָעוֹת אֶלָּא פֵרוֹת וְהַתַּשְׁלוּמִים נַעֲשִׂים תְּרוּמָה, הִלְכָּךְ לָאו בָּתַר דָּמִים אָזְלִינַן:
בְּמֵזִיד. שֶׁהֵזִיד בַּתְּרוּמָה, אֲפִלּוּ שָׁגַג בֶּחָמֵץ {יב}, פָּטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין:
וּמִדְּמֵי עֵצִים. אִם תְּרוּמָה טְמֵאָה הִיא {יג} אֵין מְשַׁלֵּם דְּמֵי עֵצִים שֶׁהָיְתָה רְאוּיָה לְהַסִּיק תַּחַת תַּבְשִׁילוֹ, מִשּׁוּם דְּמֵזִיד בִּתְרוּמָה אֵינוֹ אֶלָּא כִּשְׁאָר גַּזְלָן דְּעָלְמָא, וּמָעוֹת מְשַׁלֵּם לְפִי דָּמִים וְלֹא לְפִי מִדָּה, וְחָמֵץ בְּפֶסַח לָאו בַּר דָּמִים הוּא שֶׁהֲרֵי אָסוּר בַּהֲנָאָה, וְאַף לְהֶסֵּק לֹא חֲזִי, וְלֹא מִידֵי אַפְסְדֵיהּ:
Toss. Yom Tov non traduit
{יב} דְּהַשְׁתָּא אֵינוֹ לוֹקֶה וְלֵיכָּא לְמֵימַר כָּל הַלּוֹקֶה אֵינוֹ מְשַׁלֵּם. וּמִיהוּ בְּלָאו הָכִי מֵזִיד דִּתְרוּמָה נַמִּי צָרִיךְ לְאוֹקְמֵי בְּעִנְיָן דְּאֵינוֹ לוֹקֶה, דְּהַיְנוּ בְּלֹא הַתְרָאָה וְעֵדִים, דְּאִי לָאו הָכִי בְּלָאו הָכִי פָטוּר מִתַּשְׁלוּמִין, דְּאֵינוֹ לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם, וְאִם כֵּן בְּחִנָּם כָּתַב אֲפִלּוּ שָׁגַג כוּ': {יג} דְּאִלּוּ בִטְהוֹרָה לֹא שַׁיָּךְ כְּלָל דְּמֵי עֵצִים, דַּאֲסוּרָה לְהַסָּקָה דְּלֹא נִתְּנָה אֶלָּא לַאֲכִילָה כוּ', כְּדִתְנַן בְּמִשְׁנָה ב' פֶּרֶק ח' דִּשְׁבִיעִית:
Rambam non traduit
האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג כו': עוד אבאר לך במסכת מכות כי אוכל חמץ בפסח לוקה והעיקר אצלנו אין אדם לוקה ומשלם לפיכך פטור מן התשלומין. ומדמי העצים שיעורו אפילו דמי עצים אינו משלם ולא נאמר נחשוב זה החמץ כאלו הוא עץ בעלמא לפי שהוא אסור בהנאה ולפיכך אין משלם אפילו דמי עצים:
5
אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם יוֹצֵא בָהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח, בְּחִטִּים, בִּשְׂעוֹרִים, בְּכֻסְּמִין וּבְשִׁיפוֹן וּבְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל. וְיוֹצְאִין בִּדְמַאי וּבְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ, וְהַכֹּהֲנִים בְּחַלָּה וּבִתְרוּמָה. אֲבָל לֹא בְטֶבֶל, וְלֹא בְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶּׁלֹא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וְלֹא בְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי {טו} וְהֶקְדֵּשׁ שֶּׁלֹא נִפְדּוּ. חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר, עֲשָׂאָן לְעַצְמוֹ, אֵין יוֹצְאִין בָּהֶן. עֲשָׂאָן לִמְכֹּר בַּשּׁוּק, יוֹצְאִין בָּהֶן:
R. Bartenura non traduit
יְדֵי חוֹבָתוֹ. מִשּׁוּם חוֹבַת מַצָּה בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן, שֶׁהוּא מְחֻיָּב לֶאֱכֹל מַצָּה דִּכְתִיב (שְׁמוֹת יב) בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצּוֹת:
בְּחִטִּים, בִּשְׂעוֹרִים וְכוּ'. אֲבָל אֹרֶז וְדֹחַן וּשְׁאָר מִינִים לֹא, דִּכְתִיב (דְּבָרִים טז) לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת, דְּבָרִים הַבָּאִים לִידֵי חִמּוּץ אָדָם יוֹצֵא בָהֶן יְדֵי חוֹבַת מַצָּה, יָצְאוּ אֹרֶז וְדֹחַן וּשְׁאָר מִינִים שֶׁאֵין בָּאִין לִידֵי חִמּוּץ אֶלָּא לִידֵי סִרְחוֹן:
וּבִדְמַאי וּבְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ. כָּל הָנֵי לְמַאי אִצְטְרִיכוּ מְפֹרָשִׁים בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת פֶּרֶק מְפַנִּין (פי''ח מ''א):
וְהַכֹּהֲנִים בְּחַלָּה וּבִתְרוּמָה. דְּמַהוּ דְתֵימָא מַצָּה הַשָּׁוָה וּרְאוּיָה לְכָל אָדָם בָּעִינַן, וְחַלָּה וּתְרוּמָה אֵינָן רְאוּיִין לְזָרִים, קָא מַשְׁמַע לָן {יד}:
חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר אֵין יוֹצְאִין בָּהֶן. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מַצָּה גְמוּרָה, דִּכְתִיב (שְׁמוֹת יב) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת, מַצָּה הַמִּשְׁתַּמֶּרֶת לְשֵׁם מַצָּה, יָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁאֵינָן מִשְׁתַּמְּרוֹת לְשֵׁם מַצָּה אֶלָּא לְשֵׁם זֶבַח:
לִמְכֹּר בַּשּׁוּק יוֹצֵא בָהֶם. דְּכָל לִמְכֹּר בַּשּׁוּק אָמַר אִי מִזְדַּבְנָא מִזְדַּבְנָא, וְאִי לֹא, אָכֵילְנָא לַהּ אֲנָא לְמַצָּה שֶׁל מִצְוָה:
Toss. Yom Tov non traduit
{יד} מַצּוֹת מַצּוֹת רִבָּה. גְּמָרָא. וְכָתַב רַשִׁ''י אֲבָל יִשְׂרָאֵל בִּתְרוּמָה לֹא כִּדְיָלִיף לְקַמָּן, לֹא תֹאכַל כוּ', מִי שֶׁאֵינוֹ מֻזְהָר עַל חֲמֵצוֹ אֶלָּא מִשּׁוּם חָמֵץ אַתָּה יוֹצֵא בוֹ יְדֵי חוֹבַת מַצָּה, יָצָא זֶה שֶׁאָסוּר מֵחֲמַת אִסּוּר אַחֵר: {טו} בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. חוּץ לִירוּשָׁלַיִם. רַשִׁ''י. דְּאִלּוּ בִירוּשָׁלַיִם הֲרֵי שָׁם מְקוֹמוֹ לֶאֱכֹל בְּלֹא פִדְיוֹן. וּרְצוֹנוֹ לוֹמַר לַאֲפוֹקֵי מִמָּאן דְּאָמַר דַּאֲפִלּוּ בִירוּשָׁלַיִם לֹא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
Rambam non traduit
אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו כו': אכילת מצה בליל פסח מצות עשה והוא דברי השם בערב תאכלו מצות (שמות י''ב) ואמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות (דברים ט''ז) א''כ כל הזרעים שעיסתם מתחמצת אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה. ואלו החמשת מינין בלבד הם באין לידי חימוץ וזולתם כמו אורז ודוחן ודומיהן מסריחין עיסתן ואינן מתחמצין. ואם אתה זוכר למה שפירשנו בפ' שלשה שאכלו כאחד מברכות ובפרק י''ח דשבת התבאר לך זאת ההלכה והתשובה בהן אחת ומה שפרט בחלה ובתרומה שמא יאמר אדם מצה שוה לכל אדם בעינן ר''ל שתהא ראויה לכל ישראל ולזולתם הודיענו שאין הדבר כך. והטעם שאין אדם יוצא ידי חובתו בחלות תודה ורקיקי נזיר כשעשאן לעצמו להקריבן עם הקרבן שהוא חייב [בו] כמו שנצטוה אע''פ שהיא מצה גמורה לפי שאמר השם יתברך ושמרתם את המצות ובא בקבלה מצה המשתמרת לשם מצה יצתה זו שאינה משתמרת לשם מצה אלא לשם זבח:
6
וְאֵלּוּ יְרָקוֹת שֶׁאָדָם יוֹצֵא בָהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ {טז} בְּפֶסַח, בַּחֲזֶרֶת וּבְעֻלָשִׁין וּבְתַמְכָא וּבְחַרְחֲבִינָה וּבְמָרוֹר. יוֹצְאִין בָּהֶן בֵּין לַחִין בֵּין יְבֵשִׁין, אֲבָל לֹא כְבוּשִׁין וְלֹא שְׁלוּקִין וְלֹא מְבֻשָּׁלִין. וּמִצְטָרְפִין לְכַזָּיִת. וְיוֹצְאִין בַּקֶּלַח שֶׁלָּהֶן, וּבִדְמַאי {יח}, וּבְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ:
R. Bartenura non traduit
בַּחֲזֶרֶת. בַּעֲרָבִי חס''א לטוג''א בְּלַעַ''ז:
וּבָעֻלְשִׁין. בַּעֲרָבִי הנדב''י. וּבְלַעַ''ז אנדיבי''א. וְהֶעָרוּךְ פֵּרֵשׁ שֶׁהוּא יָרָק שֶׁקּוֹרִין לוֹ בְּלַעַ''ז קרשפי''ל:
וּבְתַמְכָא. סִיב הַגָּדֵל סְבִיבוֹת הַדֶּקֶל {יז}:
וּבְחַרְחֲבִינָא. אלקרצעינ''א בַּעֲרָבִי:
וּבְמָרוֹר. מִין כֻּסְבַּרְתָא הוּא מַר בְּיוֹתֵר:
בֵּין לַחִין בֵּין יְבֵשִׁין. דַּוְקָא בַּקֶּלַח שֶׁלָּהֶן, כִּדְאָמְרִינַן בַּסֵּיפָא וְיוֹצְאִים בַּקֶּלַח שֶׁלָּהֶן. אֲבָל עָלִין, לַחִין אֵין, יְבֵשִׁין לֹא:
שְׁלוּקִין. מְבֻשָּׁלִין יוֹתֵר מִדַּאי עַד שֶׁנִּמּוֹחִים:
כְּבוּשִׁין. בְּחֹמֶץ:
מְבֻשָּׁלִין. כְּדֶרֶךְ בִּשּׁוּל:
וּמִצְטָרְפִין לְכַזָּיִת. לָצֵאת יְדֵי חוֹבַת מָרוֹר. וְהוּא הַדִּין בַּחֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן שֶׁמִּצְטָרְפִין בְּכַזַּיִת לָצֵאת יְדֵי חוֹבַת מַצָּה. וְאַתַּרְוַיְהוּ קָאֵי:
Toss. Yom Tov non traduit
{טז} יְדֵי חוֹבָתוֹ. כָּתַב הָרַמְבַּ''ם דַּאֲכִילַת מָרוֹר מִצְוַת עֲשֵׂה בִּזְמַן שֶׁהַכֶּבֶשׂ נֶאֱכָל, כְּדִכְתִיב עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ. וּמִיהוּ מִדִּבְרֵיהֶם אַף בַּזְּמַן הַזֶּה: {יז} וּדְבַר תֵּימַהּ הוּא, דְּבַגְּמָרָא אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה תְּמַכְתָּא שְׁמֵיהּ, וְעַל חַרְחֲבִינָא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ אַצְוָתָא דְדִקְלָא, וְאִם אִיתָא דְתַמְכָא הוּא מֵעִנְיַן הַדֶּקֶל הֲוָה לֵיהּ לְרַבָּה בַּר חָנָה נַמִּי לְפָתְרוֹ עַל שֵׁם מַה שֶּׁהוּא בַדֶּקֶל. וְאָנוּ רְגִילִין לְפָתְרוֹ לְתַמְכָא שֶׁהִיא מַה שֶּׁקּוֹרִין בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז קְרֵי''ן, וְכֵן הוּא בְּדִבְרֵי הָאַחֲרוֹנִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יח} וּבִדְמַאי. אֲבָל בְּטֶבֶל לֹא. וְאַף עַל גַּב דְּמַעְשַׂר יָרָק דְּרַבָּנָן, הֲוָה לֵיהּ מִצְוָה הַבָּאָה בַּעֲבֵרָה. רַשִׁ''י:
Rambam non traduit
ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו כו': כמו שאכילת מצה בליל פסח מצות עשה כך אכילת מרור מצות עשה בזמן שכבש הפסח נאכל. הוא מה שאמר יתברך על מצות ומרורים יאכלוהו. ואמרו מרורים נופל על אלו שמנה. חזרת חסא. עולשין ידוע. תמכא מין ממיני עולשין אלא שהוא גדל בגנות. חרחרבינה פירש רבינו יצחק אלקרצינ''ה. מרור מין כוזברתא מר ביותר. ואמרו בין לחים בין יבשים רוצה בו הקלח שלהם כאשר הודיעך ויוצאין בקלח שלהן אבל העלין אינו יוצא בהם ידי חובתו אלא אם היו לחים:
7
אֵין שׁוֹרִין אֶת הַמֻּרְסָן לַתַּרְנְגוֹלִים, אֲבָל חוֹלְטִין. הָאִשָּׁה לֹא תִשְׁרֶה אֶת הַמֻּרְסָן שֶׁתּוֹלִיךְ בְּיָדָהּ לַמֶּרְחָץ, אֲבָל שָׁפָה הִיא בִּבְשָׂרָהּ יָבֵשׁ. לֹא יִלְעֹס אָדָם חִטִּין וְיַנִּיחַ עַל מַכָּתוֹ בְּפֶסַח, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחֲמִיצוֹת {כ}:
R. Bartenura non traduit
אֵין שׁוֹרִין אֶת הַמֻּרְסָן. בְּמַיִם קָרִים וְכָל שֶׁכֵּן פּוֹשְׁרִין כְּדֵי לָתֵת לִפְנֵי הַתַּרְנְגוֹלִים:
אֲבָל חוֹלְטִין. בְּרוֹתְחִין, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהַמַּיִם רוֹתְחִים אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחְמִיץ. וְהָאִידְנָא נָהוּג עָלְמָא אִסּוּרָא אֲפִלּוּ בַּחֲלִיטָה בְרוֹתְחִים:
לֹא תִשְׁרֶה אֶת הַמֻּרְסָן. לָשׁוּף בּוֹ בְּשָׂרָהּ, מִפְּנֵי שֶׁמַּחְמִיץ בִּשְׁרִיָּתוֹ:
אֲבָל שָׁפָה הִיא. מֻרְסָן עַל בְּשָׂרָהּ יָבֵשׁ אַף עַל גַּב שֶׁמַּיִם טוֹפְחִים עַל בְּשָׂרָהּ {יט}:
לֹא יִלְעֹס. לֹא יָכֹס בְּשִׁנָּיו:
Toss. Yom Tov non traduit
{יט} רַשִׁ''י. וְכָתַב הָרֹא''שׁ דִּרְצוֹנוֹ לוֹמַר הַזֵּעָה, אֲבָל אֵין לוֹמַר דִּרְצוֹנוֹ לוֹמַר מַיִם מַמָּשׁ וְהַיְנוּ אַחַר שֶׁנִּשְׁתַּטְּפָה בַמַּיִם, דְּהָא וַדַּאי אָסוּר: {כ} מִפְּנֵי כוּ'. שֶׁהָרֹק מַחְמִיץ. טוּר אֹרַח חַיִּים סִימָן תס''ו:
Rambam non traduit
אין שורין את המורסן לתרנגולים אבל חולטין כו': מורסן ידוע והוא קליפת החטים העבה ושורין הוא שישרו המורסן במים וישימו אותן בפני התרנגולים שיאכלו אותן כדרכן [בנחת]. וחולטין הוא שילושו הקמח במים חמין בחוזק הרתיחה. ונהגו העם לאסור זה והתלמוד התיר אותו. ושפה פירושו שהאשה מחככת בשרה במורסן. וילעוס הלעיסה בשינים:
8
אֵין נוֹתְנִין קֶמַח לְתוֹךְ הַחֲרֹסֶת אוֹ לְתוֹךְ הַחַרְדָּל, וְאִם נָתַן, יֹאכַל מִיָּד, וְרַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר. אֵין מְבַשְּׁלִין אֶת הַפֶּסַח לֹא בְמַשְׁקִין וְלֹא בְמֵי פֵרוֹת, אֲבָל סָכִין וּמַטְבִּילִין {כג} אוֹתוֹ בָהֶן. מֵי תַשְׁמִישׁוֹ שֶׁל נַחְתּוֹם, יִשָּׁפְכוּ, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחֲמִיצִין:
R. Bartenura non traduit
בַּחֲרֹסֶת. דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֹמֶץ וּמַיִם {כא} וְעָשׂוּי לְטַבֵּל בּוֹ בָּשָׂר:
וְאִם נָתַן. לְתוֹךְ הַחַרְדָּל:
יֹאכַל מִיָּד. שֶׁהַחַרְדָּל חַד וְאֵינוֹ מְמַהֵר לְהַחְמִיץ כְּמוֹ הַחֲרֹסֶת. אֲבָל בַּחֲרֹסֶת מוֹדֶה תַּנָּא קַמָּא לְרַבִּי מֵאִיר דְּאָסוּר:
וְרַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר. אַף אִם נָתַן לְתוֹךְ הַחַרְדָּל, דְּסָבַר חַרְדָּל לְאַלְתַּר מַחְמִיץ כְּמוֹ הַחֲרֹסֶת. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר:
לֹא בְמַשְׁקִין וְלֹא בְמֵי פֵרוֹת. דִּכְתִיב (שְׁמוֹת יב) וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל, מִכָּל מָקוֹם {כב}:
אֲבָל סָכִין וּמַטְבִּילִין. לְאַחַר צְלִיָּתוֹ, וְלֹא אָמְרִינַן דִּמְבַטֵּל טַעֲמוֹ. אִי נַמִּי אֲפִלּוּ קֹדֶם צְלִיָּתוֹ שָׁרֵי לָסוּךְ הַפֶּסַח בְּמֵי פֵרוֹת, דְּהָכִי תְנַן בְּכֵיצַד צוֹלִין (לְקַמָּן פ''ז מ''ג), סָכוֹ בְּשֶׁמֶן תְּרוּמָה אִם חֲבוּרַת כֹּהֲנִים יֹאכֵלוּ:
מֵי תַשְׁמִישׁוֹ שֶׁל נַחְתּוֹם. שֶׁמְּצַנֵּן בָּהֶן יָדָיו בְּשָׁעָה שֶׁמְּקַטֵּף אֶת הַמַּצָּה:
יִשָּׁפְכוּ. בִּמְקוֹם מִדְרוֹן, שֶּׁלֹא יִשָּׁאֲרוּ מְכֻנָּסִים בְּמָקוֹם אֶחָד וְיַחְמִיצוּ:
Toss. Yom Tov non traduit
{כא} מַיִם קָאֵי נַמִּי לְחַרְדָּל, וְכֵן כָּתְבוּ הָרֹא''שׁ וְהָרַ''ן. וְטַעֲמָא, דְּמֵי פֵרוֹת אֵינָן מַחְמִיצִין: {כב} וְרֵישָׁא דִקְרָא לֹא תֹּאכְלוּ וְגוֹ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כג} סָכִין וּמַטְבִּילִין. סָכִין בִּשְׁעַת צְלִיָּתוֹ וּמַטְבִּילִין בִּשְׁעַת אֲכִילָתוֹ. רַשִׁ''י:
Rambam non traduit
אין נותנין [את] הקמח לתוך חרוסת או לתוך החרדל כו': מחלוקת תנא קמא ורבי מאיר אינו אלא כשנתן לתוך החרדל אבל לתוך החרוסת דברי הכל ישרף מיד לפי שהוא ממהר להחמיץ ועוד יתבאר תערובת החרוסת מה הוא בפרק אחרון. ואמר הש''י בפסח ובשל מבושל במים ולפי ששינה איסור הבישול בלשון מקור קבלנו שבא לרמוז לאסור בישולו במי פירות אבל סכין ומטבילין אותו בהן אחר שנצלה: ומי הבצק שנוטלין בהם. הידים וכלי הבצק ישפכו כמו שזכרו ובמקום מדרון כדי שלא יתקבצו וישארו במקום נמוך ואין הלכה כרבי מאיר:
פרק ג
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source