Chap. 17
1
א מָבוֹי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁלֹשָׁה כְּתָלִים הוּא הַנִּקְרָא מָבוֹי סָתוּם. וּמָבוֹי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי כְּתָלִים בִּלְבַד זֶה כְּנֶגֶד זֶה וְהָעָם נִכְנָסִין בְּרוּחַ זוֹ וְיוֹצְאִין בְּשֶׁכְּנֶגְדָהּ הוּא הַנִּקְרָא מָבוֹי הַמְפֻלָּשׁ:
2
ב הֵיאַךְ מַתִּירִין מָבוֹי הַסָּתוּם. עוֹשֶׂה לוֹ בְּרוּחַ רְבִיעִית [א] לֶחִי אֶחָד אוֹ עוֹשֶׂה עָלָיו קוֹרָה וְדַיּוֹ. וְתֵחָשֵׁב אוֹתָהּ קוֹרָה אוֹ אוֹתוֹ לֶחִי כְּאִלּוּ סָתַם רוּחַ רְבִיעִית וְיֵעָשֶׂה רְשׁוּת הַיָּחִיד וְיִהְיֶה מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ. שֶׁדִּין תּוֹרָה בְּשָׁלֹשׁ מְחִצּוֹת בִּלְבַד מֻתָּר לְטַלְטֵל וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים הִיא הָרוּחַ הָרְבִיעִית וּלְפִיכָךְ דַּי לָהּ בְּלֶחִי אוֹ קוֹרָה:
Maguide Michneh (non traduit)
(א־ב) מבוי שיש לו שלשה כתלים וכו'. דע שדעת רבינו היא שדין מבוי שלו שלשה מחיצות דבר תורה כדין כרמלית וכבר ידעת שדין הכרמלית ד''ת הוא כדין מקום פטור ושניהם דין אחד להם מן התורה שמטלטלין בהם אפילו באלף אמות ומכניסין מתוכן לרשות היחיד ומרה''י לתוכן וכן מרה''ר וחכמים גזרו בכל זה בכרמלית. וכל זה מבואר פי''ד ולא הוצרכתי לשנותו כאן אלא מפני שראיתי רבנים מקשים בספריהם מדברי רבינו לדבריו וזה לשון אחד מהם. הגה''ה, בפי''ד כתב דלא מקרי רה''י כי אם בג' מחיצות ולחי ברוח רביעית וכאן כתב דבג' מחיצות מותר לטלטל דין תורה וכתב נמי דאם עשה לחי או קורה ברוח רביעית מיקרי רה''י ולקמן כתב במבוי שהכשרו בקורה דהזורק לתוכו פטור דלא מיקרי רה''י וצ''ע גדול ליישב דבריו, עכ''ל. ודברי רבינו מבוארים שמ''ש בכאן שדין תורה בשלשה מחיצות מותר לטלטל הוא כדין כל כרמלית שבעולם כמו שנתבאר. וכן מ''ש ויעשה רה''י ויהיה מותר לטלטל בכולו כבר הזכיר שאינה כרה''י גמורה ולא שהזורק לתוכו יהיה חייב. והענין שהחכמים שגזרו בכרמלית בזה שיש לו לחי או קורה עשאוהו כרה''י לכל דבריו אבל ד''ת אינו כרה''י להתחייב עליו עד שיהיו לו ד' מחיצות או שיהיה הכשרו בלחי שהוא עומד במקום מחיצה כמו שנתבאר פי''ד ויתבאר למטה. ואני תמה איך נפל ספק בדברים פשוטים כאלו. ומ''מ לענין הדין אפשר שאין דברי רבינו מחוורין אלא כל שיש לו ג' מחיצות ד''ת הוא כרה''י גמורה בלא שום ד''א ולמטה אבאר דעתו ודעת החולקין עליו ז''ל. ומ''ש רבינו בהכשר המבוי הסתום פ''ק דעירובין (י''א:) משנה ובהרבה מקומות:
3
ג וְהֵיאַךְ מַתִּירִין מָבוֹי מְפֻלָּשׁ. עוֹשֶׂה לוֹ צוּרַת פֶּתַח מִכָּאן וְלֶחִי אוֹ קוֹרָה מִכָּאן. וּמָבוֹי [ב] עָקֹם תּוֹרָתוֹ כִּמְפֻלָּשׁ:
Kessef Michneh (non traduit)
והיאך מתירין מבוי מפולש וכו'. פסק כרב דאמר פ''ק דעירובין (דף ו':) הלכה כת''ק דאמר כיצד מערבין מבואות המפולשין לרה''ר צורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן וכן פסק הרי''ף. וכתב הריב''ש בתשובה שמפולש לכרמלית הוי כמפולש לרה''ר:
Maguide Michneh (non traduit)
והיאך מתירין מבוי המפולש וכו'. ממה שסתם רבינו את לשונו נראה שהוא סבור שאפילו מפולש לרה''ר מכאן ומכאן הכשרו בצורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן. וזה דעת ההלכות שם אבל י''ח בזה ואומרים שאין הכשרו בכך אלא כשאחד מן הצדדין הוא מפולש לכרמלית אבל אם מפולש בשני צדדיו לרה''ר צריך דלת ראויה לנעול אע''פ שאינה ננעלת מכאן ולחי או קורה מכאן ולזה הסכים הרשב''א ז''ל. ולמטה בדין שני כותלים ברה''ר אבאר דעותיהם. ופי' מפולש לרה''ר מכאן ומכאן בשאינו רחב ט''ז אמות אבל רחב זהו רה''ר גמורה. וכבר כתבתי ריש פי''ד סברת מי שאומר שיש רה''ר גמורה בלא רוחב ט''ז כשאורך המבוי לאורך רה''ר: ומבוי עקום תורתו כמפולש. שם (דף ו') איתמר מבוי עקום רב אמר תורתו כמפולש ושמואל אמר תורתו כסתום וקי''ל כרב. ופירוש מבוי עקום עשוי כמין ג''ם כזה (עיין בסוף הספר ציור א). וכבר ידעת חלוק הסברות בדין המפולש. וכתב הרשב''א ז''ל א''צ לעקמומיתו כלום אלא בשני ראשיו ועוד כתב היה עקום ומפולש כמין חי''ת יראה לי שהוא כסתום ואינו צריך אלא לחי או קורה מכאן ומכאן ע''כ:
4
ד * מָבוֹי שֶׁהוּא שָׁוֶה מִתּוֹכוֹ וּמִדְרוֹן לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ שָׁוֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּמִדְרוֹן לְתוֹכוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לֹא לֶחִי וְלֹא קוֹרָה שֶׁהֲרֵי הוּא מֻבְדָּל מֵרְשׁוּת הָרַבִּים:
Maguide Michneh (non traduit)
מבוי שהוא שוה מתוכו וכו'. ברייתא בהזורק (שבת דף ק') מבוי שהוא שוה לתוכו ונעשה מדרון לרשות הרבים או שוה לרשות הרבים ונעשה מדרון לתוכו אותו מבוי אינו צריך לא לחי ולא קורה ר' חנינא בן גמליאל אומר תל המתלקט עשרה מתוך ארבע וזרק ונח על גביו חייב, ע''כ. וכתב הרשב''א ז''ל רישא נמי שהוא בדין מבוי במתלקט עשרה טפחים מתוך ארבע אמות הוא ובהדיא קתני בתוספתא מבוי ששוה לרה''י ועשוי מדרון לרה''ר אם יש בו גובה עשרה טפחים בתוך ד' אמות אינו צריך לחי וקורה ובכיוצא בזה שנויה שם בשוה לרה''ר ועשוי מדרון לרה''י ואח''כ הביאו דין התל דר' חנינא וזו היא הברייתא עצמה שהביאו כאן בגמרא אלא שדרך בעלי הגמרא לקצר בלשון הברייתות בהרבה מקומות ע''כ דבריו. וכן פסק בספרו דדוקא מתלקט עשרה מתוך ארבע אמות:
Raavade (non traduit)
מבוי שהוא שוה וכו'. כתב הראב''ד ז''ל דוקא במדרון המתלקט עשרה מתוך ארבע שהוא כמחיצה והכי איתא בתוספתא, עכ''ל:
5
ה מָבוֹי שֶׁצִּדּוֹ אֶחָד כָּלֶה לַיָּם וְצִדּוֹ אֶחָד כָּלֶה לְאַשְׁפָּה שֶׁל רַבִּים אֵינוֹ צָרִיךְ כְּלוּם. שֶׁאַשְׁפָּה שֶׁל רַבִּים אֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְהִתְפַּנּוֹת [ג] וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יַעֲלֶה הַיָּם שִׂרְטוֹן:
Maguide Michneh (non traduit)
מבוי שצדו אחד כלה לים וצדו אחד כלה לאשפה וכו'. פ''ק דעירובין (דף ח'.) מעשה במבוי שצדו אחד כלה לים וצדו השני כלה לאשפה ובא מעשה לפני רבי ולא אמר בו לא איסור ולא היתר איסור לא אמר ביה דהא קיימין מחיצות היתר נמי לא אמר שמא תבטל האשפה ויעלה הים שרטון. ואמר שם וחכמים אוסרין. ואמרו דאשפה דיחיד הוא דאי דרבים לא חיישינן שמא תנטל. עוד שם מרימר פסק לה לסורא באיזלי אמר לא חיישינן שמא יעלה הים שרטון. כך היא גירסת רבינו חננאל ז''ל וגרסת רבינו. ופירש סורא מבואות המפולשין שלה היו כלין מצד אחד לים ושם אין לחוש לפי שאין הים בת טלטול עם המבוי ואין לחוש שמא יעלה הים שרטון כלומר שיתרחק הים ממקומו וישאר אותו מקום רפש וטיט ויטלטלו מן המבוי לו. אבל לצד אחר היה צריך מחיצה והיה עושה אותה ברשתות והיו קלים להסירם בחול ולהניחם בערב שבת. זה נראה לי בפירוש השמועה לפי גרסתם. ולפי דבריהם כשאמרו וחכמים אוסרין לא אסרו אלא משום אשפה של יחיד שעשויה לינטל ולא משום חשש צדו של ים. אבל רש''י ז''ל והאחרונים גורסים בהא דמרימר חיישינן שמא יעלה הים שרטון. ופירשו דהוה פסיק לה לצד הים. ולזה הסכים הרשב''א ז''ל וכן פסק בספרו:
6
ו * מָבוֹי מְפֻלָּשׁ שֶׁהוּא כָּלֶה לְאֶמְצַע רְחָבָה שֶׁל רַבִּים. אִם לֹא הָיָה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד פֶּתַח [ד] הָרְחָבָה הֲרֵי זֶה כְּסָתוּם וְאֵינוֹ צָרִיךְ מִצַּד הָרְחָבָה [ה] כְּלוּם. אֲבָל אִם הָיָה כָּלֶה לְצִדְדֵי הָרְחָבָה אָסוּר. וְאִם הָיְתָה שֶׁל יָחִיד אַף לְאֶמְצָעָהּ אָסוּר. פְּעָמִים בּוֹנֶה מִצַּד אֶחָד וְנִמְצָא כָּלֶה לְצִדָּהּ שֶׁל רְחָבָה:
Kessef Michneh (non traduit)
מבוי מפולש שהיה כלה לאמצע רחבה וכו'. כתב ה''ה העולה מכלל ההלכות הוא כדעת רבינו. משמע שעל הלכות הרי''ף הוא אומר, ולא דק שהרי''ף לא כתב אלא מבוי שנפרץ במלואו לחצר ונפרץ חצר כנגדו לרה''ר חצר מותר ומבוי אסור ולא כתב שום חילוק בזה והוא עצמו כתב גבי נפרץ המבוי במילואו לחצר שההלכות לא הזכירו הסוגיא שלמעלה מזו וכו':
Maguide Michneh (non traduit)
מבוי מפולש שהיה כלה לאמצע רחבה. שם (עירובין ז' ח') משא ומתן של הלכה הרבה והעולה מכלל ההלכות היא כדעת רבינו וטעם דברים אלו כשהוא כנגד פתח הרחבה הרי זה ככלה שם. ופתח הרחבה הוא לרה''ר או לכרמלית וכשהוא כלה לצדי הרחבה כגון זה (עיין בסוף הספר ציור ב'). הרי הוא כמבוי עקום דקי''ל שתורתו כמפולש אבל כשהוא באמצע רחבה ואין פתח רחבה כנגדו אינו נראה עקום וצורתו כגון זה (עיין בסוף הספר ציור ג'). וכיון שאין כותל המבוי נמשך בשוה עם כותל הרחבה אינו נראה כעקום ואם היתה רחבה של יחיד יש לחוש כמו שכתב רבינו. ויש בדין זה הרבה חלוקין למפרשים ז''ל בין יש דיורין ברחבה בין אין דיורין. ואם יש שם דיורין בין ערבו ללא ערבו ואין דברים אלו מצויים להאריך כמו שכתבתי כמה פעמים:
Raavade (non traduit)
מבוי מפולש וכו'. כתב הראב''ד ז''ל מסתברא אם יש דיורין ברחבה ועירבו בני הרחבה או בני החצר עם בני המבוי שהכל מותר בין באמצע בין מן הצד דהלכה כרב ששת דאמר דעירוב משוי להו חד מינא ומחיצות דהכי מהני להתם, עכ''ל:
7
ז אֵין הַמָּבוֹי נִתָּר בְּלֶחִי אוֹ קוֹרָה עַד שֶׁיִּהְיוּ בָּתִּים וַחֲצֵרוֹת פְּתוּחוֹת לְתוֹכוֹ וְיִהְיֶה אָרְכּוֹ מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וּלְמַעְלָה וְיִהְיֶה אָרְכּוֹ יָתֵר עַל רָחְבּוֹ. אֲבָל מָבוֹי שֶׁאָרְכּוֹ כְּרָחְבּוֹ הֲרֵי הוּא [ו] כְּחָצֵר וְאֵינוֹ נִתָּר אֶלָּא בִּשְׁנֵי לְחָיַיִם מִשְּׁנֵי רוּחוֹתָיו כָּל לֶחִי בְּמַשֶּׁהוּ. אוֹ בְּפַס רָחָב אַרְבָּעָה מֵרוּחַ אַחַת:
Kessef Michneh (non traduit)
אין המבוי ניתר בלחי או קורה כו'. נראה שלדעת רבינו היינו טעמא משום דכל שיש בו פחות מכן אינו דומה אלא לחצר וכ''כ הרשב''א בתשובה שהטעם שאמרו אין מבוי ניתר בלחי או קורה אא''כ בתים וחצרות פתוחים לתוכו מפני שכל שהוא עשוי יותר לדירה ולתשמישי הצנע צריך יותר מחיצות גמורות ולפיכך החצרות שדרכן של בני אדם להשתמש בהם בתשמישי הצנע ולאכול בהם צריכות מחיצות יותר גמורות, וכן הדין במבואות שאין בתים וחצרות פתוחים לתוכן דיוריהם מועטים והם משתמשים בהם יותר שאינם בושים כ''כ לאכול ולהשתמש בהם ולפיכך הרי הם כחצר כי לפי ריבוי הדיורין מתמעט תשמיש המבוי ומחיצה כל דהו סגי:
Maguide Michneh (non traduit)
אין המבוי ניתר וכו'. פ''ק (שם דף ה') א''ר נחמן נקטינן אי זה הוא מבוי שניתר בלחי או קורה כל שארכו יתר על רחבו ובתים וחצרות פתוחין לתוכו. ופירוש בתים וחצרות יתבאר בסמוך. עוד שם משך מבוי בכמה רב יוסף אומר בד' טפחים אביי אמר בד' אמות וק''ל כאביי כדאיתא בהלכות. וכתב הרשב''א ז''ל אי זה הוא ארכו של מבוי זהו כניסתו ומה שאינו דרך כניסתו קרוי רחבו ואע''פ שרחבו יתר מארכו עכ''ל: אבל שארכו וכו'. מבואר (שם י''ב) הרי הוא כחצר ושם מבואר הכשר החצר או בפס ד' מרוח אחת או בשני לחיין משהו לכאן ולכאן:
8
ח חָצֵר שֶׁאָרְכָּהּ יֶתֶר עַל רָחְבָּהּ הֲרֵי הִיא כְּמָבוֹי וְנִתֶּרֶת בְּלֶחִי אוֹ קוֹרָה. וּמָבוֹי שֶׁאֵין בָּתִּים וַחֲצֵרוֹת פְּתוּחוֹת לְתוֹכוֹ כְּגוֹן שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ אֶלָּא בַּיִת [ז] אֶחָד אוֹ חָצֵר אַחַת וְכֵן מָבוֹי שֶׁאֵין בְּאָרְכּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת אֵינוֹ נִתָּר אֶלָּא בִּשְׁנֵי לְחָיַיִם אוֹ בְּפַס אַרְבָּעָה וּמַשֶּׁהוּ:
Maguide Michneh (non traduit)
חצר שארכה יתר וכו'. (שם י''ב:) אי ארכה יתר על רחבה ה''ל מבוי ומבוי בלחי וקורה סגיא וכמה אפילו משהו. ופירוש חצר זה יש לה ג' דפנות כמבוי סתום. וכתב הרשב''א אי זהו שנדון משום חצר כל שאין דרך כניסתו יתר על רחב תוכו. ויש מגדולי המורים שאמרו שאינה נדונית משום חצר אלא כל שהיא מרובעת ואין ארכה יתר על רחבה ואין רחבה יתר על ארכה, עכ''ל. והראשון נראה מדברי רבינו וכן עיקר שכל שרחבה יתר על ארכה יש לה דין חצר: ומבוי שאין בתים וחצרות וכו'. נראה שרבינו ז''ל מפרש בתים וחצרות או חצרות ולפי דבריו ז''ל י''ל דשמואל דאמר בפ' הדר (שם ע''ד) אפילו בית אחד וחצר אחת או חצר קאמר ולא ק''ל כותיה. אבל צ''ע ממ''ש פ''ה מהל' עירובין ועוד שבפירוש מוכח בשבת (ק''ל קל''א) פ' ר''א דמילה שרב בתים וחצרות קא בעי כמו שנזכר שם בסוגיא שאכתוב פ''ה מהלכות עירובין. ולפיכך נ''ל שביאור לשונו שכתב כאן כך הוא כגון שלא היה בו אלא בית אחד אע''פ שיש בו כמה חצרות או שלא היה בו אלא חצר אחת אע''פ שיש בו כמה בתים ויהיה דעת רבינו שהבתים צריך שיהו פתוחין למבוי. אבל רש''י ז''ל פי' בתים וחצרות שני בתים לכל חצר ושתי חצרות לכל מבוי. ולזה הסכים הרשב''א ז''ל. עוד כתב כל פתח ופתח מאלו צריך שיהא ברחבו ד' טפחים או יותר וכן מוכיח פ''ק בסוגיא במשך מבוי גבי פלוגתא דאביי ורב יוסף. עוד כתב צריך שיהיו דיורין אוכלין בכל בית ובית מהם שמקום הפת גורם ולא מקום לינה היה הבית האחד לאב והבית השני לבן אע''פ שהבן מקבל פרס משלחן אביו ואוכל בביתו של עצמו הרי הן נדונין כשנים וכן הרב ותלמיד המקבל פרס משלחן רבו ע''כ דבריו. הוציאם מסוגיא דפ' הדר (עירובין ע''ב ע''ג) כפי דעתו ז''ל: וכן מבוי וכו'. מבואר פרק קמא כאביי כדאיתא לעיל:
9
ט מָבוֹי שֶׁאֵין בְּרָחְבּוֹ שְׁלֹשָׁה [ח] טְפָחִים אֵינוֹ צָרִיךְ לֹא לֶחִי וְלֹא קוֹרָה וּמֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ. שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה הֲרֵי הוּא כְּלָבוּד. * מָבוֹי שֶׁהֶכְשֵׁרוֹ בְּקוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ כִּרְשׁוּת הַיָּחִיד הַזּוֹרֵק מִתּוֹכוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכוֹ פָּטוּר. שֶׁהַקּוֹרָה מִשּׁוּם הֶכֵּר הִיא עֲשׂוּיָה. אֲבָל אִם הֶכְשֵׁרוֹ בְּלֶחִי הַזּוֹרֵק מִתּוֹכוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכוֹ חַיָּב שֶׁהַלֶּחִי הֲרֵי הוּא כִּמְחִצָּה בְּרוּחַ רְבִיעִית:
Kessef Michneh (non traduit)
מבוי שאין ברחבו ג' טפחים וכו'. נראה שאע''פ שבתוכו רחב כמה אם אין בפתחו שלשה טפחים אינו צריך כלום דחשיב כסתום: מבוי שהכשירו בקורה וכו'. כתב הרמ''ך זה תימה דבגמרא (עירובין י''א:) מסיק אליבא דב''ה דמשתים הוא דמיחייב לזרוק והוא אמר דאפילו בשלשה הזורק לתוכו פטור כיון דהכשירו בקורה ואי מוקים לה בשפתוחה לרה''ר דחשבינן לה ככרמלית אפילו יש לה ג' מחיצות כמ''ש בפי''ד א''כ יהא אסור לטלטל שלא באו חכמים להקל כשתקנו עירובין אלא להחמיר כדאמרינן (שם י''ב:) וכי כבר עושה אותה רה''י וצ''ע. וע''כ משוינן חילוק בין פתוח לרה''ר לפתוח לכרמלית דבפרק כל גגות (שם צ''ד) אמרינן בחצר שנפרצה לרה''ר דלרבנן המטלטל מתוכה לרה''ר פטור נמצא שאע''פ שיש לו ג' מחיצות נקרא כרמלית ובפ''ק אמרינן דלזרוק משתים הוא דמיחייב אלמא דרה''י הוא בשתי מחיצות ע''כ:
Maguide Michneh (non traduit)
מבוי שאין ברחבו וכו'. כבר בארתי שם (י''ב) וכמה א''ר אחילאי ואי תימא רב יחיאל עד ד'. פי' ובפחות מכן אינו צריך כלום. ואחר כן אמרו ואיבעית אימא דרב אחילאי גופא תנאי היא ולזה לא פסקה רבינו אלא בפחות מג' ומדין לבוד. אבל הרשב''א ז''ל פסק וכך כתב ויש מגדולי המורים שהורו שכל שאינו רחב ד' או שאין בפתחו ד' אין צריך כלום ולזה הדעת נוטה עכ''ל: מבוי שהכשירו בקורה וכו'. כבר בארתי בראש הפ' שדעת רבינו ז''ל הוא שדין תורה הוא שכל שיש בו שלש מחיצות הוא ככרמלית ואפי' מוכשר בקורה ובמוכשר בלחי דינו כדין רה''י גמורה דבר תורה ויצא לו ממה שאמרו (שם י''ב:) הכשירו בלחי הזורק לתוכו חייב. הכשירו בקורה הזורק לתוכו פטור. לחי משום מחיצה קורה משום היכר. ומפרש רבינו בג' מחיצות ולחי ואינו גורס בסוגיא (שם י''א:) דילמא קא סברי ב''ש ארבע מחיצות דאורייתא וכו' מיחייב אלא אסור. וכך היא גרסת ר''ח ז''ל. ויש לרבינו פירוש לפי שטתו בגרסא זו והסוגיא שבפרק כל גגות (שם צ''ד) דקאמר בחצר שנפרצה ברוח רביעית דאמרו ליה רבנן לר''א מי לא מודית היכא דטלטל מתוכה לרשות הרבים דפטור מפני שהיא ככרמלית ע''כ. ופשטו של לשון זה מורה כדברי רבינו ובאמת שיש לו לידחק בפירוש הסוגיא שבפ''ק ובעלי התוס' והרשב''א ז''ל סבורים דכל שיש לו ג' מחיצות רה''י גמורה דבר תורה ונדחקו בפי' סוגיא זו דכל גגות. ויש מחלקים בין פתוח לרה''ר לפתוח לכרמלית. והר''א ז''ל בהיות פשוט אצלו דג' מחיצות כרה''י גמורה דבר תורה. כתב בהשגות א''א הא מילתא קשיא לי טובא וכו' להטעינו בקורה עכ''ל. ומדבריו נראה שלא דקדק בדברי רבינו שהוא סבור שדבר תורה הוא ככרמלית. ועוד אני תמה לפי דעתו בדברי רבינו למה לא השיגו פי''ד:
Raavade (non traduit)
מבוי שהכשירו בקורה וכו'. כתב הראב''ד ז''ל הא מילתא קשיא לי טובא כיון שמותר לטלטל בכולו אלמא במבוי שיש לו שלשה מחיצות קאמר וקי''ל דשלש מחיצות דאורייתא א''כ הכשירו בקורה אמאי פטור וכי באו חכמים להקל בשל תורה להטעינו קורה עכ''ל:
10
י שְׁנֵי כְּתָלִים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהָעָם עוֹבְרִים בֵּינֵיהֶם כֵּיצַד מַכְשִׁיר בֵּינֵיהֶם. עוֹשֶׂה דְּלָתוֹת מִכָּאן [ט] וּדְלָתוֹת מִכָּאן וְאַחַר כָּךְ יַעֲשֶׂה בֵּינֵיהֶם רְשׁוּת הַיָּחִיד. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִנְעֹל הַדְּלָתוֹת בַּלַּיְלָה אֲבָל צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיוֹת לְהִנָּעֵל. הָיוּ מְשֻׁקָּעוֹת [י] בְּעָפָר מְפַנֶּה אוֹתָן וּמְתַקְּנָן לְהִנָּעֵל. אֲבָל צוּרַת פֶּתַח אוֹ לֶחִי וְקוֹרָה אֵינָן מוֹעִילִין בְּהֶכְשֵׁר רְשׁוּת הָרַבִּים:
Kessef Michneh (non traduit)
כותלים ברה''ר והעם עוברים ביניהם וכו'. כתב הרשב''א בתשובה ר''ח פסק הלכה כשמואל (עירובין ו':) מדשקלו וטרו אמוראי אליביה אי צריך לנעול או לא וכן נראה כדבריו מדאמרינן לימא קסבר ר' נחמן דלטעמיה קאמר ולא לטעמיה דשמואל בלחוד וההיא דרב (שם ח':) דמבוי העשוי כנדל מסתבר לי דאינה ראיה כ''כ דדילמא צדו אחד פתוח לכרמלית הוה דבכי הא ודאי כ''ע מודו דאינו צריך דלת כדאיתא בסמוך וכן פסק הרמב''ם כחנניה דמצריך דלת וראויות לינעל אע''פ שאין ננעלות, אלא שאני תמה במקצת דבריו שכתב שצריך שני דלתות שכתב בפרק י''ז שני כתלים ברה''ר והעם עוברים ביניהם וכו' הנה שהרב ז''ל סבור שלא העמידו ברייתא במבואות המפולשים לרה''ר אלא משום הא דר' יוחנן הא לא דר' יוחנן ברייתא ברה''ר גמורה כפשוטה. ואיהו ז''ל סבר שאין הלכה כר''י אלא כר' אלעזר תלמידו דקאי כרבנן בפ' פסין (שם כ' כ''ב) דאמר כאן הודיעוך כחן של מחיצות כאן הודיעוך וס''ל והילכך אפילו לרה''ר מערבא ופסק נמי כחנניא דבעי דלת מכאן וכו' אלא שאני תמה היאך הצריך דלתות דהא לחנניא בדלת מכאן ולחי או קורה מכאן סגי ליה. ושמא הרב סבור דהא דאמרינן הא בדלתות מערבא בשתי דלתות קאמר דלת מכאן ודלת מכאן ואפשר דהא לתירוצא לדחנניא הוא דאמרינן הכי ואילו כן אכתי תיקשי לדחנניא דאילו לדחנניא לא בעי אלא דלת מכאן ולחי או קורה מכאן ודלתות דקאמרי רשויות בעלמא ודלתות דעלמא קאמרי ומשום דבעי לאקשויי אדר''י דאמר ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות נקט איהו נמי דלתות וצ''ע. ועוד צל''ע במה שפסק דרה''ר גמורה מערבא בלא נעילת דלתות כפשטא דברייתא דהא משמע לקמן (שם ז') דבמבואות המפולשים לרה''ר וסרטיא פליגי מדאמר רב יוסף משמיה דרב יהודה מחלוקת בסרטיא וסרטיא מכאן וכו' דאלמא לאו ברה''ר גמורה היא מתניתא אלא במבואות המפולשים לסרטיא מכאן ומכאן והרי''ף פסק כן כר''י ומתניתא לאו ברה''ר גמורה והא דרב יוסף משמיה דרב יהודה משמיה דשמואל נ''ל ראיה גמורה וכמו שכתבתי ואולי מ''ש שני כותלים ברה''ר והעם עוברים ביניהם היינו מבואות המפולשין לרה''ר וכן נראה ממ''ש בפ''א דעירובין מדינה שהיא מוקפת חומה גבוהה עשרה טפחים שיש לה דלתות וננעלות בלילה כולה רה''י היא זהו דין תורה עכ''ל אלמא נעולות בעינן כר' יוחנן עכ''ל הרשב''א:
Maguide Michneh (non traduit)
כותלים ברה''ר וכו'. שם (דף ו') ת''ר כיצד מערבין רה''ר וכו'. ושקלו וטרו בה אמר רב יהודה ה''ק כיצד מערבין מבואות המפולשין לרה''ר עושה צ''פ מכאן ולחי או קורה מכאן חנניא אומר ב''ש אומרים עושה דלת מכאן ודלת מכאן וכשהוא יוצא ונכנס נועל ב''ה אומר עושה דלת מכאן ולחי וקורה מכאן. אתמר רב אמר הלכה כת''ק ושמואל אמר הלכה כחנניא איבעיא להו לחנניא ואליבא דב''ה צריך לנעול או אין צריך לנעול. ואסיקנא ראויות לינעל אע''פ שאינן ננעלות. ובהל' פסקו כרב דפסק כת''ק דמבואות המפולשין בצ''פ מכאן ולחי או קורה מכאן סגי. וזה דעת רבינו כמ''ש בראש הפרק אבל ברה''ר גמורה צריך דלתות מכאן ומכאן. וכ''ד ההלכות. וסובר רבינו דלא בעינן ננעלות בלילה שכחן של מחיצות יפה דרבים לא מבטלו ליה וכדעת מי שאמר כן פ' עושין פסין (עירובין כ' כ''ב) וסובר שזו הסוגיא שאמרו לחנניא אליבא דב''ה וכו' היא משום דנפקא מינה לדידן בהכשר רה''ר ושערי דנהרדעא שהיו סתומים עפר ואמר להם רב נחמן פנו העפר כדי שיהו ראויין לינעל שערי רה''ר גמורה היו. אבל בהלכות דבעינן ננעלות בלילה וכר''י ולא הביאו מסוגיא דצריך לנעול כלל. ודברי רבינו עיקר לפסוק דלא כר''י מכח ההיא דעושין פסין. והרשב''א ז''ל פסק כשמואל דמבואות המפולשין לרה''ר מכאן ומכאן צריך דלת מכאן ולחי או קורה מכאן. אי זה דלת אמרו דלת הראויה לנעול. ואינו צריך לנעול. ובהכשר רה''ר כתב כיצד הוא מכשירו עושה לו דלתות ננעלות בלילה והרי זה רה''י. עוד כתב ויראה לי שא''צ דלתות ננעלות מכאן ומכאן אלא כל שיש כאן לחי או קורה ודלת ננעלת בלילה ה''ז רה''י שאין רה''ר אלא המסור לרה''ר בכל עת והואיל ויש לזה דלת ננעלת בלילה וחוסמת היא את העוברים שם בלילה אין זה רה''ר עכ''ל:
11
יא * מֻתָּר [כ] לְטַלְטֵל בְּמָבוֹי תַּחַת הַקּוֹרָה [ל] אוֹ בֵּין הַלְּחָיַיִם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהָיָה סָמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים. אֲבָל אִם הָיָה סָמוּךְ לְכַרְמְלִית אָסוּר לְטַלְטֵל תַּחַת הַקּוֹרָה אוֹ בֵּין הַלְּחָיַיִם עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לֶחִי אַחֵר לְהַתִּיר תּוֹךְ הַפֶּתַח שֶׁהֲרֵי מָצָא מִין אֶת מִינוֹ וְנֵעוֹר:
Kessef Michneh (non traduit)
מותר לטלטל במבוי תחת הקורה וכו'. כתב ה''ה שכדברי רבינו נראה מן ההלכות. ואני אומר שמדקדוק דברי הרי''ף נראה שאינם אלא כמו שפירשם הרא''ש שכתב והלכתא מותר להשתמש תחת קורת המבוי ובין לחיים נמי מותר כרבא והני מילי דפתוח לרה''ר אבל פתוח לכרמלית לא, משמע דלא קאי הנ''מ אלא אבין לחיים דאי לא כן הכי הל''ל והלכתא מותר תחת הקורה ובין לחיים כרבא והנ''מ דפתוח לרה''ר וכו':
Maguide Michneh (non traduit)
מותר לטלטל במבוי תחת הקורה או בין לחיים וכו'. שם מחלוקת אמוראים ויש בזה שטות הרבה. וכבר העלה הרשב''א ז''ל כדברי רבינו שכל שהם פתוחין לר''ה בכל עת אפי' בלחי רחב ד' מותר להשתמש בכולו וכל שפתוחין לכרמלית אפילו תחת הקורה אסור שלא כדברי הר''א ז''ל שכתב בהשגות. א''א שבוש הוא זה תחת הקורה לעולם מותר וכו' ואינו אלא כדברי רבינו וכ''נ מלשון ההלכות. וכתב הרשב''א ז''ל היתה הקורה רחבה ד' ובריאה לקבל מעזיבה אפי' פתוח לכרמלית יראה לי שמותר להשתמש תחתיה לפי שפי התקרה יורד וסותם עכ''ל:
Raavade (non traduit)
מותר לטלטל וכו'. כתב הראב''ד ז''ל שיבוש הוא זה כי תחת הקורה לעולם מותר אבל בין הלחיים פליג רבא דאי פתוח לרה''ר מותר ואיכא מאן דפסק כאביי דבין לחיים אסור, עכ''ל:
12
יב בַּכֹּל עוֹשִׂין לְחָיַיִם אֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים וַאֲפִלּוּ בְּאִסּוּרֵי הֲנָיָה. עֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ אוֹ אֲשֵׁרָה שֶׁעָשָׂה אוֹתָהּ לֶחִי כָּשֵׁר * שֶׁהַלֶּחִי עָבְיוֹ [מ] כָּל שֶׁהוּא. גֹּבַהּ הַלֶּחִי אֵין פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים רָחְבּוֹ וְעָבְיוֹ כָּל שֶׁהוּא:
Maguide Michneh (non traduit)
בכל עושין לחיים וכו'. משנה (שם ט''ו) בכל עושים לחיים אפילו בדבר שיש בו רוח חיים ור''מ פוסל. ופסק רבינו כת''ק ודוקא כשהבעלי חיים קבועין ואינם נדים אבל אם נדים לא כמו שנתבאר למעלה פרק ט''ז בבבת בכל עושין מחיצה וידוע שהלחי משום מחיצה: ואפילו באיסורי הנאה וכו'. פ' חלון (עירובין פ' ב') איתמר רב חייא בר רב אשי אמר רב עושין לחי אשרה רשב''ל אומר עושין קורה אשרה. מ''ד עושין קורה אשרה כ''ש לחי מ''ד עושין לחי אבל קורה כתותי מיכתת שיעוריה ע''כ. ופסק רבינו כמ''ד לחי דוקא וכ''פ הרשב''א ז''ל בחדושיו. ופי' רבינו דלחי כיון דעביו ורחבו כל שהוא אין אומרין כתותי מיכתת שיעוריה אבל הקורה כיון שיש לרחבה שיעור לא. וזה פירוש השמועה לפי הנראה. אבל הר''א ז''ל הרבה בזה דברים ואמר. א''א ואם עביו כל שהוא גבהו מיהת צריך שיהא י' אלא בין לחי בין קורה מותר וכו' ואע''ג דאמרי' בגמרא מ''ד לחי וכו' לאו פלוגתא היא בהדיא אלא אפשר דלא אמר בקורה ואת''ל דפליגי וכו'. ה''ק לחי אע''ג דחשבה ליה כקש נדף אפשר להעמידה בצד הכותל ע''י קשירה אבל קורה כי הוי כקש נדף לא קיימא כלל ובעינן ממ''נ דבר העומד וכיון דהאי מיכתת לא קאי כלל עכ''ל. ואיני צריך להשיב על פירושו ועל דבריו אלא במה שהקשה לדברי רבינו מגובה הלחי והתירוץ בזה שיש נקודות וקוים ושטחים וכל זה לקוח בדמיון ואין מציאות בפועל לנקודה אלא בקו והקו לא ימצא אלא בשטח והשטח לא ימצא אלא בגולם והגולם הוא שיש לו ג' רחקים שהם ששה צדדים וזה מבואר. ולפיכך כל מה שיצטרך לרחקיו שיעור כקורה ושופר וכיוצא בהן אין עושין אותו מאשרה לפי שהוא כמכותת וחסרת השיעור. וכל מה שאין צריך לרחקיו שיעור אלא לארכו בלבד הרי הוא כקוים ומותר בכל דבר. וזה דעת רבינו ז''ל ועיקר ודברי הר''א ז''ל מן המתמיהין: גובה הלחי אין פחות מעשרה טפחים וכו'. משנה פ''ק (שם י''ד ב') לחיים שאמרו גבהן עשרה טפחים רחבן ועביין כל שהוא ר' יוסי אומר רחבן ג' טפחים, ואין הלכה כר''י כדמסיק בגמרא. וכתב הרשב''א ז''ל הגביהו למעלה מן הקרקע פחות מג' טפחים שאין בארכו אלא ז' טפחים ומשהו כשר שכל לבוד רואין אותו כמלא עכ''ל:
Raavade (non traduit)
שהלחי עביו כל שהוא וכו'. כתב הראב''ד ז''ל אם עביו כל שהוא גבהו מיהת צריך שיעור שיהא גבהו י' אלא בין לחי בין קורה מותר דמשום היכר הוא והאיכא היכר והרי אם עשה לאשירה סולם בין שתי חצרות מערבין אחד דכל שאיסור דבר אחר גרם לו מותר והכי איתא פרק חלון ואע''ג דאמרינן בגמרא מ''ד עושים לחי אשרה אבל קורה כתותי מיכתת שיעורא לאו פלוגתא היא בהדיא אלא אפשר דלא אמר בקורה ומשום אפשר לא מדחיא מימרא דאמורא. ועוד דאיתנהו להנך טעמי דכתבינן ואת''ל דפליגי לאו מטעמא דכתב איהו דהא גבי לחי נמי שיעורא בעינן לגבהה כדכתיבנא אלא ה''ק לחי אע''ג דחשבת לחי כקש נדף אפשר להעמידו בצד הכותל ע''י קשירה אבל קורה כי הויא כקש נדף לא קיימא כלל ובעיא ממ''נ דבר העומד וכיון דהוי מיכתת לא קאי כלל:
13
יג בַּכֹּל עוֹשִׂין קוֹרָה אֲבָל לֹא [נ] בַּאֲשֵׁרָה לְפִי שֶׁיֵּשׁ לְרֹחַב הַקּוֹרָה שִׁעוּר. וְכָל הַשִּׁעוּרִין אֲסוּרִים מִן הָאֲשֵׁרָה. וְכֵן רֹחַב הַקּוֹרָה אֵין פָּחוֹת מִטֶּפַח וְעָבְיָהּ כָּל שֶׁהוּא. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה [ס] בְּרִיאָה לְקַבֵּל אָרִיחַ שֶׁהוּא חֲצִי לְבֵנָה שֶׁל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. וּמַעֲמִידֵי קוֹרָה צְרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ בְּרִיאִין כְּדֵי לְקַבֵּל קוֹרָה וַחֲצִי [ע] לְבֵנָה:
Kessef Michneh (non traduit)
וכן רוחב הקורה אין פחות טפח. אע''ג דבפ''ק דעירובין (דף י''ד) גבי שתי קורות המתאימות קתני אם מקבלות אריח טפח ומחצה אין צריך להביא קורה אחרת. כתב רבינו אין פחות מטפח משום דאמאי דתנן בההוא פרקא הקורה שאמרו רחבה לקבל אריח והאריח חצי לבינה של ג' טפחים דיה לקורה שתהא רחבה טפח כדי לקבל אריח לאורכו פריך טפח טפח ומחצה בעי ומשני כיון דרחבה לקבל טפח אידך חצי טפח מלבין ליה בטינא משהו מהאי גיסא ומשהו מהאי גיסא:
Maguide Michneh (non traduit)
בכל עושין קורה אבל לא באיסורי הנאה. כבר נתבאר זה בסמוך: וכמה רוחב הקורה וכו'. במשנה (שם י''ג:) קורה שאמרו רחבה לקבל אריח והאריח חצי לבינה של שלשה טפחים דיה לקורה שתהא רחבה טפח כדי לקבל אריח ובריאה לקבל אריח ר' יהודה אומר רחבה אע''פ שאינה בריאה ואין הלכה כר' יהודה, ובירושלמי נראה שצריך שתהא בריאה כדי לקבל דימוס של אריחין שוכבין ארכו לאורך הקורה ואילו קורה של עשר אמות צריך שתהא בריאה כדי לקבל כ' אריחין שאורך האריח ג' טפחים ורחבו טפח וחצי וכ''כ הר''א ז''ל. ולזה הסכים הרשב''א ז''ל. עוד כתב ויראה לי שדי אם יכולה לקבל י''ח אריחין לפי שקורה ט' אמות ושני משהויין מתרת מבוי רחב י' אמות מדין לבוד ע''כ. ואין בגמ' שלנו מכל זה כלל ולזה לא כתב רבינו רק לשון המשנה: ומעמידי קורה וכו'. מחלוקת אמוראי בגמרא (שם י''ד) ופסק כרב חסדא דאמר מעמידי קורה צריכין שיהיו בריאין לקבל קורה ואריח. וכן פסקו ז''ל. ויש מי שפי' שמעמידין הכותל שהקורה עומדת עליו. ויש מי שפירש יתדות היוצאות מן הכותל שאין ברחבן טפח ולא בארכן שלשה והקורה קצרה ונשענת עליהם וזה עיקר. ויש מן המפרשים שכתבו שאם היתה הקורה רחבה ד' אינו צריך שתהא בריאה והוכיחו כן לדעתם מן הסוגיא. ואין נראית כן דעת רבינו ז''ל וההלכות ולראשון הסכים הרשב''א ז''ל:
14
יד כַּמָּה יִהְיֶה פֶּתַח הַמָּבוֹי וְיִהְיֶה דַּי לְהַכְשִׁירוֹ בְּלֶחִי אוֹ קוֹרָה. גָּבְהוֹ אֵין פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים וְלֹא יֶתֶר עַל עֶשְׂרִים אַמָּה וְרָחְבּוֹ עַד עֶשֶׂר אַמּוֹת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ צוּרַת פֶּתַח. אֲבָל אִם הָיָה לוֹ צוּרַת פֶּתַח אֲפִלּוּ הָיָה גָּבוֹהַּ [פ] מֵאָה אַמָּה אוֹ פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה אוֹ רֹחַב מֵאָה אַמָּה הֲרֵי זֶה מֻתָּר:
Maguide Michneh (non traduit)
כמה יהיה פתח מבוי כו'. דע שהמבוי שהכשרו בלחי אין גובה יתר על כ' אמה פוסלו, שהרי הלחי סמוך לקרקע הוא ואין גבהו אלא י' ומה לנו אם המבוי גבוה כמה. וזה פשוט. ורבינו ז''ל שכתב ויהיה די להכשרו בלחי או קורה לא הזכיר לחי אלא מפני פסול גבוה פחות מעשרה ורחבה יתר מעשר. והדינין האלו הם במשנה ובגמ'. שנינו שם (ב') מבוי שהוא גבוה למעלה מכ' אמה ימעט ר' יהודה אומר אינו צריך הרחב מעשר אמות ימעט אם יש לו צ''פ אע''פ שרחב מעשר אינו צריך למעט ובגמרא היה פחות מעשרה טפחים חוקקין בו להשלימו לעשרה: בד''א בשלא היה לו צורת פתח וכו'. כבר נתבאר במשנה שהזכרתי למעלה הכשר הצ''פ ברחב יתר מעשר. ובגמרא (דף י''א) תניא מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה ימעט ואם יש לו צורת פתח אינו צריך למעט. ומתוך כך סובר רבינו שה''ה לפחות מעשרה שצורת פתח מועילה בו ונחלקו עליו ואמרו שאין מחיצה פחותה מעשרה טפחים וכ''ש צורת פתח וזה דעת הרשב''א ז''ל:
15
טו וְכֵן אִם הָיָה בְּקוֹרָה שֶׁל מָבוֹי כִּיּוּר וְצִיּוּר עַד שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּל מִסְתַּכְּלִין בָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה כְּשֵׁרָה. שֶׁהַקּוֹרָה [צ] מִשּׁוּם הֶכֵּר עֲשׂוּיָה וְאִם הָיְתָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אֵינָהּ נִכֶּרֶת וְאִם יֵשׁ בָּהּ צִיּוּר וְכִיּוּר מִסְתַּכְּלִים בָּהּ וְנִמְצָא שָׁם הֶכֵּר:
Kessef Michneh (non traduit)
ואם יש בה ציור וכיור וכו'. בגמרא (עירובין י''א) איבעיא לן אי מהניא לרחב יותר מעשר ולא איפשיטא ואף על גב דמידי דרבנן הוא נקטי לה הפוסקים לחומרא משום דמסתברא טעמא לאיסורא כמ''ש הרא''ש דאמלתרא מהניא בגבוה משום דדבר חידוש הוא ומסתכל כלפי מעלה לראותה ואגב זה רואה הקורה והאי טעמא לא שייך ברחבה וזהו דעת רבינו שלא הזכיר אמלתרא ברחבה:
Maguide Michneh (non traduit)
וכן אם היה בקורה וכו'. זה כתב רבינו בפירוש אמלתרא שהוזכר בגמ' (דף ג') ואמרו עלה בגמרא מאי אמלתרא ר' חמא אמר קיני במערבא אמרי פסקי דארזא מ''ד פסקי דארזא כ''ש קיני ומ''ד קיני אבל פסקי דארזא לא. ופסק רבינו כמ''ד קיני. פירוש צורת קיני יונים וכיוצא בהן. והרשב''א ז''ל פסק כמ''ד פסקי דארזא וכן כתב היתה למעלה אם עשה בסמוך לה חתיכות ארזים חשובים כשר שכל שיש לה דבר חשוב יש לו קול וכן אם עשה לה צורות נאות וכיורין כשרה שהכל מסתכלין בה עכ''ל. עוד כתב חתיכות ארזים וכיורים אלו בלא קורה אע''פ שיש להם היכר אין מתירין את המבוי ע''כ. ופשוט הוא:
16
טז מָבוֹי שֶׁהָיָה גָּבְהוֹ מִן הָאָרֶץ עַד קַרְקָעִית קוֹרָה עֶשְׂרִים אַמָּה וָעֳבִי הַקּוֹרָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים כָּשֵׁר [ק]. הָיָה גָּבְהוֹ יֶתֶר מֵעֶשְׂרִים וּבָא לְמַעֲטוֹ בַּקּוֹרָה שֶׁמַּנִּיחַ אוֹתָהּ לְמַטָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּרָחְבָּהּ טֶפַח כְּקוֹרָה. הָיָה גָּבְהוֹ פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה חוֹקֵק בּוֹ מֶשֶׁךְ אַרְבַּע עַל אַרְבַּע אַמּוֹת [ר] וּמַעֲמִיק כְּדֵי לְהַשְׁלִימוֹ לַעֲשָׂרָה:
Maguide Michneh (non traduit)
מבוי שהיה גבוה מן הארץ וכו'. מחלוקת אמוראים שם (ג') ומסקנא כרבא דאמר חלל מבוי תנן. וכן פסקו ז''ל דכל שאין חלל המבוי מקרקעיתו ועד קרקעית הקורה יותר מעשרים כשר: היה גובהו יותר מכ' וכו'. בגמרא (ד':) היה גבוה מכ' אמה ובא למעטו כמה ממעטו. והקשו כמה ממעט כמה שצריך לו אלא רחבו בכמה רב יוסף אמר טפח אביי אמר ד'. ובהלכות פירשו בא למעטו ממעטו בקורה שרחבה טפח ודיו דקורה משום היכר הוא והיכר של מטה כהיכר של מעלה כדתנן (י''ג:) דיה לקורה שתהא רחבה טפח עכ''ל. וזה דעת רבינו ז''ל. והרשב''א ז''ל כתב שכונתם ז''ל שמשים קורה למעלה מי' טפחים ולמטה מכ'. והקשה א''כ היאך יאמר אביי בד' תיפוק ליה משום קורה תחתונה ועוד קושיות אחרות ובאמת שאין סוגית הגמרא מתישב לפירוש זה ולפיכך פי' הוא ז''ל שמגביה את המבוי ועושה אצטבא על פתח מבוי רחבה טפח כדעת רב יוסף וכן מפורש בירושלמי. ואני אומר כבודו במקומו מונח שלא נתכוון בכונת הרב אלפסי ז''ל שלא היתה כונתו וכונת רבינו ז''ל אלא קורה שמשים על שפת המבוי כדי שיהא מעליונית קורה זו עד קרקעית הקורה פחות מעשרים ועל זה אמרו בהלכות שהיכר של מטה די ברחב טפח כהיכר של מעלה ואם על קורה אחרת למעלה מעשרה מה היינו צריכין להיכר של מעלה. וסעד לדברי מצאתי בספר העתים שהוא מחזר אחר דברי ההלכות בכ''מ וכותב לשונו וכתב כך צריך שיהא באותה אצטבא או באותה הקורה שמניח על שפת המבוי למטה בקרקע טפח עכ''ל. עוד שם היכר של מטה כהיכר של מעלה כשם של מעלה דיה טפח כך הקורה שממעט בה למטה דיה טפח עכ''ל, וזה מבואר: היה גבוה פחות מי' וכו'. (שם דף ה') היה פחות מעשרה חוקק בו להשלימו לעשרה וכו' משכו בכמה רב יוסף אמר בד' טפחים אביי אמר בד' אמות וק''ל כאביי כדאיתא בהלכות:
17
יז נִפְרַץ [ש] בּוֹ פִּרְצָה מִצִּדּוֹ כְּלַפֵּי רֹאשׁוֹ אִם נִשְׁאַר עוֹמֵד בְּרֹאשׁוֹ פַּס רֹחַב אַרְבָּעָה טְפָחִים מֻתָּר וְהוּא שֶׁלֹּא תִּהְיֶה הַפִּרְצָה יֶתֶר עַל עֶשֶׂר. וְאִם לֹא נִשְׁאַר פַּס אַרְבָּעָה אָסוּר אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה הַפִּרְצָה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה כְּלָבוּד:
Maguide Michneh (non traduit)
נפרץ בו פרצה מצדו כלפי ראשו וכו'. שם איתמר מבוי שנפרץ מצדו כלפי ראשו איתמר משמיה דרב אמי ורב אסי אם יש שם פס ד' מתיר בפרצה עד י' ואם לאו פחות מג' מתיר ג' אינו מתיר ע''כ. ונ''ל שכונת ההל' ורבינו שאותה מימרא שהזכירו שם (ה' ו') מבוי שנפרץ מצדו בעשר מראשו בד' ואמרו שם כגון שנפרץ בקרן זוית וכו' חולקת היא על הא דרב אמי ורב אסי וכלה סוגיא דאיתא התם ליתא לענין הלכתא. ופירוש קרן זוית הנזכר שם לדעתם ז''ל מן הצד כנזכר פט''ז. וכן גידודי שאמרו שם פירוש לדעתם פסין ועל כן לא נכתב זה בהל' ולא הזכירו רבינו ז''ל, והרשב''א ז''ל הטיל שלום ביניהם וכתבן בספרו בפנים אחרים:
18
יח נִפְרַץ הַמָּבוֹי בִּמְלוֹאוֹ לֶחָצֵר וְנִפְרְצָה חָצֵר כְּנֶגְדּוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים הֲרֵי זֶה אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מָבוֹי מְפֻלָּשׁ. וְהֶחָצֵר מֻתֶּרֶת שֶׁהֶחָצֵר שֶׁרַבִּים בּוֹקְעִין בָּהּ וְנִכְנָסִין בָּזוֹ וְיוֹצְאִין בָּזוֹ הֲרֵי הִיא רְשׁוּת הַיָּחִיד גְּמוּרָה:
Kessef Michneh (non traduit)
נפרץ המבוי במילואו לחצר וכו'. כתב ה''ה שם גופא אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב מבוי שנפרץ במילואו לחצר וכו' ובהלכות ומבוי אסור משום דה''ל מבוי המפולש לרה''ר וזהו דרך רבינו ולא הזכירו כלל מסוגיא שהיא למעלה מזו שהיא מחלקת בין עירבו ללא עירבו ובתנאים אחרים עכ''ל. ותמהני עליו שנראה מפשט לשונו שגם רבינו לא הזכיר התנאים האחרים והא ליתא שכבר הזכירם בראש הפרק גבי מבוי מפולש שהיה כלה לאמצע רחבה ומה שלא חילק בין עירבו ללא עירבו הוא מפני שאין אותו פרק מקום דין חצר ומבוי אם אוסרים זה על זה אם לא וממ''ש בהלכות עירובין הוא נלמד:
Maguide Michneh (non traduit)
נפרץ המבוי במלואו וכו'. שם (ח') גופא אמר רבי ירמיה בר אבא אמר רב מבוי שנפרץ במלואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו חצר מותרת ומבוי אסור ומפורש שם חצר מותרת אפי' היכא דקא דרסי בה רבים דתניא חצר שהרבים נכנסין לתוכו בזו ויוצאין בזו רה''י לשבת. ובהלכות ומבוי אסור משום דה''ל מבוי מפולש לרה''ר וזה דרך רבינו ולא הזכירו כלל הסוגיא שלמעלה מזו שהיא מחלקת בין עירבו ללא עירבו ובתנאין אחרים. והרבה מן המפרשים ז''ל פסקום. והרשב''א ז''ל הזכירם בספרו ואין דברים הללו מצויין כדי להאריך בהם:
19
יט מָבוֹי שֶׁהָיוּ [ת] לוֹ שְׁבִילִים מִצַּד זֶה וּשְׁבִילִים מִצַּד אַחֵר שֶׁנִּמְצְאוּ מְפֻלָּשִׁין לִרְשׁוּת הָרַבִּים אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מְכֻוָּנִין זֶה כְּנֶגֶד זֶה הֲרֵי כָּל אֶחָד מֵהֶן מָבוֹי מְפֻלָּשׁ. כֵּיצַד מַכְשִׁירִין אוֹתוֹ. עוֹשֶׂה צוּרַת פֶּתַח לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִן הַשְּׁבִילִים שֶׁבַּצַּד הָאֶחָד. וְכֵן לַפֶּתַח הַגָּדוֹל. וְעוֹשֶׂה לְכָל הַשְּׁבִילִים שֶׁבַּצַּד הַשֵּׁנִי לֶחִי אוֹ קוֹרָה:
Maguide Michneh (non traduit)
מבוי שהיו לו שבילין מצד זה וכו'. שם (ח':) איתמר מבוי שהוא עשוי כנדל פירוש שרץ הוא שהוא בהרבה רגלים אמר אביי עושה צורת פתח לגדול ואינך כלהו משתרו בלחי או קורה א''ל רבא כמאן כשמואל דאמר מבוי עקום תורתו כסתום והא ההוא מבוי עקום דהוה בנהרדעא וחשו לה לדרב דאמר תורתו כמפולש אלא אמר רבא עושה צ''פ לכולהו מחד גיסא ואינך כולהו משתרו בלחי וקורה ע''כ. וכבר הזכרתי למעלה שדעת רבינו שאפי' מבוי המפולש בשני צדדיו ברשות הרבים די להכשירו בצורת פתח מכאן וקורה או לחי מכאן וזו היא צורת המבוי (עיין בסוף הספר ציור ד'). אבל הרשב''א ז''ל כתב שאם היו מפולשין כאן וכאן לרה''ר צריך דלת מצד אחד ולחי או קורה מכאן כמו שפירשתי למעלה בדין מבוי מפולש:
20
כ מָבוֹי שֶׁצִּדּוֹ אֶחָד אָרֹךְ וְצִדּוֹ הַשֵּׁנִי קָצָר מַנִּיחַ [א] אֶת הַקּוֹרָה כְּנֶגֶד הַקָּצָר. הֶעֱמִיד לֶחִי בַּחֲצִי הַמָּבוֹי הַפְּנִימִי שֶׁהוּא לִפְנִים מִן הַלֶּחִי מֻתָּר לְטַלְטֵל בּוֹ וְהַחֵצִי הַחִיצוֹן שֶׁהוּא חוּץ מִן הַלֶּחִי אָסוּר:
Maguide Michneh (non traduit)
מבוי שצדו האחד ארוך וצדו השני קצר. שם איתמר מבוי שצדו אחד ארוך וצדו הב' קצר פחות מד' אמות מניח את הקורה באלכסון ד' אמות מניח את הקורה כנגד הקצר ורבא אמר אחד זה ואחד זה אינו מניח את הקורה אלא כנגד הקצר וק''ל כרבא וכן פסקו ז''ל וכתב הרשב''א ז''ל בא להתיר כנגד האלכסון אין לו תקנה אלא או במחיצה או בצ''פ עשה צורת הפתח אפי' באלכסון מותר שהפתח משום מחיצה עכ''ל: העמיד לחי בחצי מבוי וכו'. (עירובין י''ד:) תנא עשה לחי לחצי מבוי יש לו חצי מבוי פשיטא מהו דתימא דילמא אתי לאשתמושי בכוליה קמ''ל. וכתב הרשב''א ז''ל וה''ה לקורה ובהדיא תנו בתוספתא העמיד לחי או קורה באמצע מבוי אין לו אלא עד מקום לחי וקורה. ומיהו דוקא בשיש באותו חצי מבוי המוכשר תורת מבוי שלא יהא ארכו פחות מארבע אמות ושיהא ארכו יתר על רחבו ושיהיו בתים וחצרות פתוחין לתוכן הא לאו הכי צריך לחי מכאן ולחי מכאן א''נ פס ארבע כחצר עכ''ל:
21
כא מָבוֹי שֶׁהוּא רָחָב עֶשְׂרִים אַמָּה עוֹשֶׂה פַּס גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים בְּמֶשֶׁךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁהוּא שִׁעוּר מֶשֶׁךְ הַמָּבוֹי וּמַעֲמִידוֹ בָּאֶמְצַע וְנִמְצָא כִּשְׁנֵי מְבוֹאוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּפֶתַח כָּל אֶחָד מֵהֶן עֶשֶׂר אַמּוֹת. אוֹ מַרְחִיק [ב] שְׁתֵּי אַמּוֹת מִכָּאן וּמַעֲמִיד פַּס שָׁלֹשׁ אַמּוֹת וּמַרְחִיק שְׁתֵּי אַמּוֹת מִכָּאן וּמַעֲמִיד פַּס שָׁלֹשׁ אַמּוֹת מִכָּאן וְנִמְצָא פֶּתַח הַמָּבוֹי עֶשֶׂר אַמּוֹת וְהַצְּדָדִין הֲרֵי הֵן כִּסְתוּמִין שֶׁהֲרֵי עוֹמֵד מְרֻבֶּה עַל הַפָּרוּץ:
Maguide Michneh (non traduit)
מבוי שהוא וכו'. שם (דף י') תני לוי מבוי שהוא רחב עשרים אמה נועץ קנה באמצעיתו ודיו רב ושמואל ולוי דאמרי אין הלכה כאותה משנה אלא היכי עביד אמר אביי עושה פס גבוה עשרה במשך ד' אמות ומעמידו לארכו של מבוי פירוש ונעשה כשני מבואות ונותן קורה על שניהם או לחי בזה ולחי בזה. וכתב הרשב''א ז''ל ואם הכשירו בקורה צריך שתהא הקורה נתונה על הפס ההוא אמצעו או למעלה ממנו תוך ג' הא לאו הכי לא משום דבעינן קורה על גבי מבוי זהו דעתו ז''ל. עוד כתב וכן צריך שיהא בכל מבוי ומבוי משני אלו שהפס מפסיק ביניהם בתים וחצרות פתוחים לתוכו וכל תנאי מבוי ע''כ דבריו ז''ל: או מרחיק שתי אמות וכו'. שם (י':) עביד כדרב יהודה דאמר רב יהודה מבוי שיש לו ט''ו אמה מרחיק שתי אמות ועושה פס שלש אמות. ובהלכות והיכא דרחב עשרים אמה עביד הכי מהאי גיסא ומהאי גיסא ע''כ. וכתב הרשב''א ז''ל וכן הדין אף במרחיק שתי אמות ושני טפחים ועושה פס שתי אמות וארבעה טפחים מצד זה ומצד זה שכל שהפס רבה על האויר שבינו ובין הכותל נדון משום עומד ומכאן אתה דן לכל כיוצא בזה עכ''ל ודבר פשוט הוא:
22
כב לֶחִי הַבּוֹלֵט מִדָּפְנוֹ שֶׁל מָבוֹי כָּשֵׁר. [ג] וְלֶחִי הָעוֹמֵד מֵאֵלָיו אִם סָמְכוּ עָלָיו מִקֹּדֶם הַשַּׁבָּת כָּשֵׁר. וְלֶחִי שֶׁהוּא נִרְאֶה מִבִּפְנִים לֶחִי וּמִבַּחוּץ [ד] אֵינוֹ נִרְאֶה לֶחִי. אוֹ שֶׁהָיָה נִרְאֶה מִבַּחוּץ לֶחִי וּמִבִּפְנִים נִרְאֶה שֶׁהוּא שָׁוֶה וּכְאִלּוּ אֵין שָׁם לֶחִי. הֲרֵי זֶה נִדּוֹן מִשּׁוּם לֶחִי. לֶחִי שֶׁהִגְבִּיהוֹ מִן הַקַּרְקַע שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אוֹ שֶׁהִפְלִיגוֹ מִן הַכֹּתֶל שְׁלֹשָׁה לֹא עָשָׂה כְּלוּם. אֲבָל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים כָּשֵׁר שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה כְּלָבוּד. לֶחִי שֶׁהָיָה רָחָב הַרְבֵּה. בֵּין שֶׁהָיָה רָחְבּוֹ פָּחוֹת מֵחֲצִי רֹחַב הַמָּבוֹי בֵּין שֶׁהָיָה רָחְבּוֹ כַּחֲצִי רֹחַב הַמָּבוֹי כָּשֵׁר וְנִדּוֹן מִשּׁוּם לֶחִי. אֲבָל אִם הָיָה יָתֵר עַל חֲצִי רֹחַב הַמָּבוֹי נִדּוֹן מִשּׁוּם עוֹמֵד מְרֻבֶּה עַל הַפָּרוּץ:
Maguide Michneh (non traduit)
לחי הבולט מדפנו של מבוי כשר וכו'. שם (ה') אמר רב הונא לחי הבולט מדפנו של מבוי פחות מד' אמות נדון משום לחי ואינו צריך לחי אחר להתירו ד' אמות נדון משום מבוי וצריך לחי אחר להתירו, אותו לחי היכן מעמידו אמר רב פפא מוקים לה באידך גיסא רב הונא בריה דרב יהושע אמר אפי' תימא דמוקים ליה בהדיה דמטפי ביה או דמבצר ביה ולא אמרן אלא במבוי שמנה אבל במבוי שבע ניתר בעומד מרובה על הפרוץ רב אשי אמר אפי' תימא במבוי שמנה אין צריך לחי מה נפשך אי עומד נפיש ניתר בעומד מרובה על הפרוץ אי פרוץ נפיש נדון משום לחי מאי אמרת דכי הדדי נינהו ה''ל ספק דדבריהם וספק דדבריהם להקל. עכ''ל ההלכות מן הגמרא. עוד שם והלכתא כרב אשי. ומשמעה של שמועה מורה שבמבוי תשע לחי של ד' אמות אינו כשר בו לפי שאינו נדון משום לחי כל שיש בו ד' אמות ואינו מכשיר משום עומד שהרי הוא מועט מן הפרוץ. ואין כן דעת רבינו שסתם דבריו בכאן ובסמוך כתב לחי שהיה רחב הרבה וכו' נראה מדבריו שהוא סובר דרב אשי לאו דוקא נקט מבוי שמנה אלא ה''ה לכל מבוי ומשום דרב הונא נקט שמנה וכ''ש לדידן דקי''ל דעומד כפרוץ כשר ולא אמר רב אשי מאי אמרת כי הדדי נינהו אלא להכשירו אפי' למ''ד עומד כפרוץ אסור ואין זה מתישב אצלי שאם כך היתה סברת רב אשי היל''ל אפי' יתר מד' אמות נדון משום לחי ויחלוק על מימרא דרב הונא דאמר ד' אמות נדון משום מבוי ודברי רבינו צל''ע. והרשב''א ז''ל כך פסק דכל שאין עומד כפרוץ ויש בעומד ד' אמות אינו נדון משום לחי וצריך לחי אחר להתירו. ורש''י ז''ל פירש דהא דלחי הבולט כשלא נעשה לשם לחי הוא דאמרינן דכי הוי ד' אמות אינו נדון משום לחי אבל עשאו לשם לחי קול יוצא עליו כיון שהלחי משום מחיצה משום דרבה בסתימתו לא גרע. וזה מסכים בדין רבינו בלחי שאינו עומד מאליו. ועם כל זה היה לו ז''ל לחלק. ויראה לי שרבינו מפרש שצריך לחי אחר להתירו לאותו לחי הבולט ולא למבוי וקסבר ההוא מותר להשתמש בין לחיים ואף זה צ''ע. ופי' לחי הבולט שהוא בולט מחודו של כותל לרחבו של מבוי: ולחי העומד מאליו וכו'. (שם ט''ו) ובהלכות לחי העומד מאליו אביי אמר הוי לחי רבא אמר לא הוי לחי בדלא סמכו עליה כ''ע ל''פ דלא הוי לחי כי פליגי בדסמכו עליה מאתמול וקי''ל כאביי דאמר הוי לחי ע''כ. וכתב הרשב''א ז''ל כיצד העמיד לחי במבוי וניטל בשבת אפי' היה שם אילן וכיוצא בו ואפי' נטעו הוא בידים אינו מועיל כיון שלא סמך עליו מע''ש לא העמיד שם לחי אחד או שהיה שם ונפל מע''ש אילן זה מתיר משום לחי וכן כל כיוצא בזה. ויראה לי שהקורה העומדת מאליה כאותן שנותנין קורה מכותל לכותל לחזק את הכותלים אינה קורה שהקורה משום היכר ואין כאן היכר ע''כ דבריו: ולחי שהוא נראה מבפנים לחי וכו'. שם (ט' י') נראה מבפנים ושוה מבחוץ נדון משום לחי והוא כגון זה (עיין בסוף הספר ציור ה). שבחוץ אינו מובדל מן הכותל כלל. נראה מבחוץ ושוה מבפנים נחלקו בו והלכתא משום לחי והוא כזה (עיין בסוף הספר ציור ו). שבפנים נראה שהוא ממשך הכותל: לחי שהגביהו מן הקרקע וכו'. (שם י''ד) אמר רבה עשה לחי למבוי והגביהו מן הקרקע שלשה או שהפליגו מן הכותל ג' לא עשה ולא כלום. ופי' אם הגביהו פחות מג' אע''פ שאין בו אלא ז' ומשהו כשר שכל לבוד רואין אותו כמלא. וכן כתב הרשב''א ז''ל ופשוט הוא: לחי שהיה רחב הרבה וכו'. כבר בארתי זה בסמוך בדין לחי הבולט:
23
כג קוֹרָה שֶׁפֵּרֵס עָלֶיהָ מַחְצֶלֶת הֲרֵי בִּטְּלָהּ שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ נִכֶּרֶת. לְפִיכָךְ אִם הָיְתָה הַמַּחְצֶלֶת מְסֻלֶּקֶת מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אוֹ יֶתֶר אֵינָהּ מְחִצָּה. נָעַץ שְׁתֵּי יְתֵדוֹת בִּשְׁנֵי כָּתְלֵי מָבוֹי מִבַּחוּץ וְהִנִּיחַ עֲלֵיהֶן הַקּוֹרָה לֹא עָשָׂה כְּלוּם. שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת הַקּוֹרָה עַל גַּבֵּי הַמָּבוֹי לֹא סָמוּךְ לוֹ:
Maguide Michneh (non traduit)
קורה שפרס עליה מחצלת וכו'. (שם דף י''ז) אמר רב ששת הניח קורה על גבי מבוי ופרש עליה מחצלת והגביה מן הקרקע ג' קורה אין כאן דהא מכסיא מחיצה אין כאן דהויא לה מחיצה שהגדיים בוקעין בה ע''כ: נעץ שתי יתדות וכו'. (שם ח':) ובהלכות נעץ שתי יתדות בשני כותלי מבוי מבחוץ והניח קורה על גביהן לא מהני ולא מידי משום דבעינן קורה ע''ג מבוי וליכא והוא כזה (עיין בסוף הספר ציור ז):
24
כד קוֹרָה הַיּוֹצְאָה מִכֹּתֶל זֶה וְאֵינָהּ נוֹגַעַת בַּכֹּתֶל הַשֵּׁנִי וְכֵן שְׁתֵּי [ה] קוֹרוֹת אַחַת יוֹצְאָה מִכֹּתֶל זֶה וְאַחַת יוֹצְאָה מִכֹּתֶל זֶה וְאֵינָן מַגִּיעוֹת זוֹ לָזוֹ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת. הָיָה בֵּינֵיהֶן שְׁלֹשָׁה צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת:
Maguide Michneh (non traduit)
קורה היוצאה מכותל זה ואינה נוגעת בכותל השני וכו'. ברייתא (שם י''ד) כלשון רבינו, ופירושו אפילו רחוקה מכל אחד מן הכותלים בג' וכגון שסמוכה ע''ג יתדות שאין ברחבן טפח כשרה שיש דין לבוד אפילו משני צדדים וזה פשוט:
25
כה * וְכֵן שְׁתֵּי קוֹרוֹת הַמַּתְאִימוֹת לֹא בָּזוֹ כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ וְלֹא בָּזוֹ כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ אִם יֵשׁ [ו] בִּשְׁתֵּיהֶן כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת. הָיְתָה אַחַת לְמַטָּה וְאַחַת לְמַעְלָה רוֹאִין [ז] אֶת הָעֶלְיוֹנָה כְּאִלּוּ הִיא לְמַטָּה וְהַתַּחְתּוֹנָה כְּאִלּוּ הִיא לְמַעְלָה. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִּהְיֶה עֶלְיוֹנָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים וְלֹא תַּחְתּוֹנָה לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה. וְלֹא יִהְיֶה בֵּינֵיהֶן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים כְּשֶׁרוֹאִין אוֹתָהּ שֶׁיָּרְדָה זוֹ וְעָלְתָה זוֹ בְּכַוָּנָה עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ זוֹ בְּצַד זוֹ:
Kessef Michneh (non traduit)
וכן שתי קורות המתאימות וכו'. היתה א' למטה וא' למעלה וכו'. כתב ה''ה מתוך דברי רבינו נראה שכל שהן תוך כ' אמה ולמעלה מעשרה וכו' וק''ל בזה וכו' עד וצ''ע. נראה שהוא מפרש ז''ל מ''ש רבינו ולא יהיה ביניהם שלשה טפחים במרחק משך דוקא קאמר כדמשמע סיפא דלישניה וע''כ הקשה עליו מדאותביה מהאי ברייתא לרבא דאמר כי לית ביה טפח לא אמרינן חבוט רמי ושני תריץ ואימא הכי ובלבד שלא תהא תחתונה למטה וכו'. ואני אומר שאפשר לדחוק ולומר שבכלל מ''ש ולא יהיה ביניהם ג' טפחים הוא שגם במרחק הגובה לא יהיה יותר מג' ואם זאת היתה כוונתו יפה עשה שפסקה כיון דלא קאמר ר''י בר' יהודה רואין אלא בפחות מג' ליכא מאן דפליג בהא ואע''ג דאביי אמר בפ''ק דעירובין (דף י''ד) דר''י בר' יהודה סבר לה בהא כאבוה דאית ליה רואין נקטינן כרבא דפרק הישן דאוקמה בפחות משלשה ואם נפשך לומר שלא נתכוון אלא למרחק המשך ולא למרחק הגובה אכתי איכא למימר דשפיר פסק כר''י ב''י דאע''ג דאמר אביי דסבר לה כאבוה דאית ליה רואין ולא קי''ל כאבוה שאני התם שהקורה פסולה מחמת עצמה שהיא של קש או של קנים הילכך לא אמרינן רואין אותה כאילו היא של מתכת אבל בדר''י בר''י שאין פיסולה מחמת עצמה אלא מחמת מקומה אפשר דאמרינן בה רואין וכדאמרינן בעלמא גוד אסיק גוד אחית והא דאוקימנא לה בפרק שני דסוכה (שם כ''ב) בפחות מג' לרווחא דמילתא הוא דתריץ הכי אבל הוה אפשר ליה לתרוצי דכי אמר רבא דלא אמרינן חבוט רמי אלא ביש בגגה טפח ה''מ כשהוא צריך לאהל כגון גבי סוכה או גבי טומאה אבל כשאינו צריך אלא להיכר בעלמא כגון גבי קורה אפילו אין בו אמרינן ביה חבוט רמי:
Maguide Michneh (non traduit)
וכן שתי וכו'. שם וכן שתי קורות המתאימות לא בזו לקבל אריח ולא בזו לקבל אריח אם מקבלות אריח לרחבו טפח א''צ להביא קורה אחרת אם לאו צריך להביא קורה אחרת. פי' רבינו אם יש בין שתיהן רחב טפח ובשאין בין זו לזו ג' טפחים. ופירוש אחר יש: היתה אחת וכו'. שם היתה אחת למעלה ואחת למטה ר' יוסי בר''י אמר רואין את העליונה כאילו היא למטה ואת התחתונה כאילו היא למעלה ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מכ' אמה והתחתונה למטה מי'. וכתב רבינו ולא יהא ביניהם ג', לפי שאפי' במתאימות אם היה ביניהם מרחק ג' אין מצטרפות זו לזו. ומתוך דברי רבינו נראה שכל שהן תוך כ' אמה ולמעלה מי' אפי' יש ביניהם במרחק גובה יותר מג' מצטרפות. וקשה לי בזה שהרי רבינו פסק פרק ה' מהלכות סוכה כרבה דאמר פרק הישן (סוכה כ''ב) דכל דבר שאין בגגו טפח אין רואין אותו כאילו ירד. ושם הקשו עליו מברייתא זו. ואמר תריץ ואימא הכי ובלבד שלא תהא תחתונה למטה מעשרה אלא למעלה מעשרה והעליונה סמוכה לה פחות מג' א''נ ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מעשרים אלא בתוך כ' והתחתונה סמוכה לה פחות מג' אבל ג' כיון דלית ביה טפח לא אמרינן חבוט רמי עכ''ל הגמרא שם והיאך הביא רבינו ברייתא כפשטא ולא כתב אוקימתא זו וצ''ע. והרשב''א ז''ל פסק בספרו כדברי האוקימתא ועיקר:
Raavade (non traduit)
וכן שתי קורות וכו'. כתב הראב''ד ז''ל לשון הגמרא אם מקבלות אריח לרחבו. פירוש דבעינן שיהיו סמוכות בתוך טפח ומחצה עכ''ל:
26
כו הָיְתָה הַקּוֹרָה [ח] עֲקֻמָּה רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא פְּשׁוּטָה. עֲגֻלָּה רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא מְרֻבַּעַת. וְאִם הָיָה בְהֶקֵּפָהּ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים יֵשׁ בָּהּ רֹחַב טֶפַח. הָיְתָה הַקּוֹרָה בְּתוֹךְ הַמָּבוֹי וַעֲקֻמָּה חוּץ לַמָּבוֹי. אוֹ שֶׁהָיְתָה עֲקֻמָּה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אוֹ לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה. רוֹאִין כֹּל שֶׁאִלּוּ יִנָּטֵל הָעִקּוּם וְיִשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ אֵין בֵּין זֶה לָזֶה שְׁלֹשָׁה אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת. וְאִם לָאו צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת:
Maguide Michneh (non traduit)
היתה הקורה וכו'. שם (עירובין י''ג:) במשנה עקומה וכו' כלשון רבינו וכתב הרשב''א ז''ל דדברי הכל היא וכן דעת רבינו לפסוק כמשנה זו ושלא לומר שהיא כר''י ואין הלכה כמותו. ודע שמה שאמרו אם היה הקיפה ג' טפחים יש בה רחב טפח אינו מדוקדק בחשבון אלא פחות מטפח הוא כחלק מכ''ב על דרך הקרוב ולא דקדקו בשל דבריהם והקילו בו: היתה הקורה וכו'. (שם י''ד) א''ר זירא היא בתוך מבוי וכו' כלשון רבינו:
27
כז בְּאֵר שֶׁעָשָׂה לָהּ שְׁמוֹנָה פַּסִּין מֵאַרְבַּע זָוִיּוֹת שְׁנֵי פַּסִּין דְּבוּקִין בְּכָל זָוִית הֲרֵי אֵלּוּ כִּמְחִצָּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַפָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד בְּכָל רוּחַ וָרוּחַ. הוֹאִיל וְאַרְבַּע הַזָּוִיּוֹת עוֹמְדוֹת הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְמַלְּאוֹת מִן הַבְּאֵר וּלְהַשְׁקוֹת לִבְהֵמָה. וְכַמָּה יִהְיֶה גֹּבַהּ כָּל פַּס מֵהֶן עֲשָׂרָה טְפָחִים וְרָחְבּוֹ שִׁשָּׁה טְפָחִים וּבֵין כָּל פַּס לְפַס כִּמְלֹא שְׁתֵּי רִבְקוֹת שֶׁל אַרְבָּעָה אַרְבָּעָה בָּקָר אַחַת נִכְנֶסֶת וְאַחַת יוֹצְאָה. שִׁעוּר רֹחַב זֶה אֵין יֶתֶר עַל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה וּשְׁלִישׁ:
Maguide Michneh (non traduit)
באר שעשה וכו'. שם פ' שני (י''ז) עושין פסין לביראות ד' דיומדין נראין כשמנה דברי ר''י ר''מ אומר וכו' וידוע שהלכה כר''י. עוד שם במשנה גבהן עשרה טפחים ורחבן ו' ועביין כל שהוא וביניהן כמלא שתי רבקות של שלשה שלשה בקר דברי ר''מ ר''י אומר של ארבעה ארבעה קשורות ולא מותרות אחת נכנסת ואחת יוצאה. ובארו שם בגמ' (דף י''ט:) ששיעורו של ר' יהודה הוא שלש עשרה אמה ושליש:
28
כח הָיָה בְּמָקוֹם אֶחָד מִן הַזָּוִיּוֹת אוֹ בְּכָל זָוִית מֵאַרְבַּעְתָּן אֶבֶן גְּדוֹלָה אוֹ אִילָן אוֹ תֵּל הַמִּתְלַקֵּט עֲשָׂרָה מִתּוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת אוֹ חֲבִילָה שֶׁל קָנִים. רוֹאִין כֹּל שֶׁאִלּוּ יֵחָלֵק וְיֵשׁ בּוֹ אַמָּה לְכָאן וְאַמָּה לְכָאן בְּגֹבַהּ עֲשָׂרָה נִדּוֹן מִשּׁוּם זָוִית שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁנֵי פַּסִּין. חֲמִשָּׁה קָנִים וְאֵין בֵּין זֶה לָזֶה שְׁלֹשָׁה וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶן שִׁשָּׁה טְפָחִים לְכָאן וְשִׁשָּׁה טְפָחִים לְכָאן נִדּוֹנִים מִשּׁוּם זָוִית שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁנֵי פַּסִּין:
Maguide Michneh (non traduit)
היה במקום אחד וכו'. (שם) היתה שם אבן מרובעת רואין אותה כל שאילו תחלק ויש בה אמה מכאן ואמה מכאן נדון משום דיומד ואם לאו אינו נידון משום דיומד, עוד שם היה שם אילן או גדר או מחיצת קנים נדון משום דיומד: חמשה קנים ואין בין זה לזה שלשה וכו'. שם בעא מיניה אביי מרבה מחיצת קנים קנה קנה פחות משלשה נדון משום דיומד או לא ופשט ליה רבה דנדון משום דיומד ואף ע''ג דדחי ליה אביי קיימא לן כפשיטותיה דרבה. ופירוש דיומד דו עמוד כלומר שני עמודין אחד לכאן ואחד לכאן לשני רוחות וסמוכין זה לזה:
29
כט מֻתָּר לְהַקְרִיב אַרְבַּע הַזָּוִיּוֹת הָאֵלּוּ לִבְאֵר. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה פָּרָה רֹאשָׁהּ וְרֻבָּה לִפְנִים מִן הַפַּסִּין וְשׁוֹתָה. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יֹאחַז רֹאשׁ הַבְּהֵמָה עִם הַכְּלִי שֶׁבּוֹ הַמַּיִם הוֹאִיל וְרֹאשָׁהּ וְרֻבָּה בִּפְנִים מֻתָּר אֲפִלּוּ לְגָמָל. הָיוּ קְרוֹבִים יֶתֶר מִזֶּה אָסוּר לְהַשְׁקוֹת מֵהֶן אֲפִלּוּ לִגְדִי שֶׁהוּא כֻּלּוֹ נִכְנָס לִפְנִים. וּמֻתָּר לְהַרְחִיק כָּל שֶׁהוּא וּבִלְבַד שֶׁיַּרְבֶּה בְּפַסִּים פְּשׁוּטִים שֶׁמַּנִּיחִין אוֹתָן בְּכָל רוּחַ וְרוּחַ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין פַּס לַחֲבֵרוֹ יוֹתֵר עַל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה וּשְׁלִישׁ:
Maguide Michneh (non traduit)
מותר להקריב ארבע הזויות אלו וכו'. משנה (שם י''ז:) מותר להקריב לבאר ובלבד שתהא פרה ראשה ורובה בפנים ושותה. ושם (דף י''ט) אמרו בגמרא כמה ראשה ורובה של פרה שתי אמות. ומ''ש רבינו אע''פ שלא יאחוז ראש הבהמה עם הכלי. בעיא שניה בגמרא (דף כ':) ולפום בעיא קמייתא פשוט הוא שאינו צריך לאחוז וכדברי רבינו. ומ''ש ואפי' של גמל. מפורש בירושלמי כשיעור הזה ואפי' גמל וכלו מבחוץ מותר פחות מכשיעור אפי' גדי וכולו מבפנים אסור ע''כ: ומותר להרחיק כל שהוא וכו'. משנה (שם י''ז י''ח) מותר להרחיק כל שהוא ובלבד שלא ירבה בפסים. פי' כל שהוא כל כמה שהוא רוצה. ובגמרא (דף י''ט:) בעא מיניה אביי מרבה יותר מי''ג אמה ושליש לר' יהודה מהו פשוטין עביד או בדיומדין מאריך א''ל תניתוה דפשוטין עביד ודחה אביי הראיה. מיהו קי''ל כמאי דהוה פשיט רבה. ופי' פשוטין שהוא משים בין הפסים שבזויות פסים פסים פשוטים גבהן עשרה ורחבן מבואר בירושלמי כל שהוא כדי שלא יהא ביניהם לזוית יותר מי''ג ושליש:
30
ל לֹא הִתִּירוּ הַפַּסִּים הָאֵלּוּ אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּלְבֶהֱמַת עוֹלֵי רְגָלִים בִּלְבַד וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בְּאֵר מַיִם חַיִּים שֶׁל רַבִּים. אֲבָל בִּשְׁאָר אֲרָצוֹת אָדָם יֵרֵד לַבְּאֵר וְיִשְׁתֶּה אוֹ יַעֲשֶׂה לוֹ מְחִצָּה מַקֶּפֶת לַבְּאֵר גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים וְיַעֲמֹד בְּתוֹכָהּ וְיִדְלֶה וְיִשְׁתֶּה. וְאִם הָיָה הַבְּאֵר רָחָב הַרְבֵּה שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לֵירֵד בּוֹ הֲרֵי זֶה יִדְלֶה וְיִשְׁתֶּה בֵּין הַפַּסִּין:
Maguide Michneh (non traduit)
לא התירו הפסין האלו וכו'. במשנה (שם כ''ב:) ר' יהודה בן בבא אומר אין עושין פסין אלא לבאר הרבים בלבד ולשאר עושין חגורה גבוהה עשרה טפחים. ופי' באר מים חיים ובור מים מכונסין. ומפורש בגמרא (דף כ''ג) הלכה כריב''ב. עוד שם לא הותרו פסי ביראות אלא לבאר מים חיים בלבד. עוד שם (דף כ' כ''א) לא הותרו פסי ביראות אלא לבהמה בלבד. ופירשו מאי בהמה בהמה של עולי רגלים אבל אדם מטפס ועולה מטפס ויורד. אם היו רחבין אפי' לאדם נמי ע''כ:
31
לא וְכֵן בּוֹר הָרַבִּים וּבְאֵר הַיָּחִיד אֲפִלּוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵין מְמַלְּאִין מֵהֶן אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לָהֶן מְחִצָּה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים:
32
לב הַמְמַלֵּא לִבְהֶמְתּוֹ בֵּין הַפַּסִּים מְמַלֵּא וְנוֹתֵן בִּכְלִי לְפָנֶיהָ. וְאִם הָיָה אֵבוּס רֹאשׁוֹ נִכְנָס לְבֵין הַפַּסִּים וְהָיָה גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה לֹא יְמַלֵּא וְיִתֵּן לְפָנֶיהָ שֶׁמָּא יִתְקַלְקֵל הָאֵבוּס וְיוֹצִיא הַדְּלִי לָאֵבוּס וּמִן הָאֵבוּס לְקַרְקַע רְשׁוּת הָרַבִּים אֶלָּא מְמַלֵּא וְשׁוֹפֵךְ וְהִיא שׁוֹתָה מֵאֵלֶיהָ:
Maguide Michneh (non traduit)
הממלא לבהמתו וכו'. (שם דף כ':) ברייתא לא ימלא אדם מים ויתן לפני בהמתו אבל ממלא הוא ושופך והיא שותה מאליה. והקשו א''כ מה הועילו ראשה ורובה של פרה. ותירצו אמר אביי הכא באבוס העומד ברה''ר עסקינן גבוה עשרה ורחב ארבעה וראשו אחד נכנס לפסים גזרה דילמא חזי ליה לאבוס דמקלקל ומפרק ודרי לדוולא בהדיה וחזי לאידך גיסא דמקלקל ומנח ליה וקא מפיק מרה''י לרה''ר. והקשו וכה''ג מי מיחייב. והא לא היתה עקירה משעה ראשונה לכך וכל שאין בו חיוב מן התורה אין ראוי לגזור מחמתו ותירצו דילמא הדר מעייל ליה וקא מעייל מרה''ר לרה''י ע''כ. ורבינו ז''ל תפס החשש הראשון שהיא הסבה הקודמת לאיסור ולא רצה להאריך:
33
לג הַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְבֵין הַפַּסִּין חַיָּב הוֹאִיל וְיֵשׁ בְּכָל זָוִית וְזָוִית מְחִצָּה גְּמוּרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גֹּבַהּ עֲשָׂרָה וְיוֹתֵר מֵאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה וַהֲרֵי הָרִבּוּעַ נִכָּר וְנִרְאֶה וְנַעֲשָׂה כָּל שֶׁבֵּינֵיהֶם רְשׁוּת הַיָּחִיד. וַאֲפִלּוּ הָיָה בְּבִקְעָה וְאֵין שָׁם בֵּינֵיהֶם בְּאֵר שֶׁהֲרֵי בְּכָל רוּחַ וְרוּחַ פַּס מִכָּאן וּפַס מִכָּאן. וַאֲפִלּוּ הָיוּ רַבִּים בּוֹקְעִין וְעוֹבְרִין בֵּין הַפַּסִּין לֹא בָּטְלוּ [ט] הַמְּחִצּוֹת וַהֲרֵי הֵן כַּחֲצֵרוֹת שֶׁהָרַבִּים בּוֹקְעִין בָּהֶן וְהַזּוֹרֵק לְתוֹכָן חַיָּב. וּמֻתָּר לְהַשְׁקוֹת הַבְּהֵמָה בֵּינֵיהֶן אִם הָיָה בֵּינֵיהֶן בְּאֵר:
Maguide Michneh (non traduit)
הזורק מרה''ר לבין הפסין וכו'. (שם:) א''ר אלעזר הזורק לתוך פסי ביראות חייב והקשו פשיטא ותירצו לא צריכא דעבד כעין פסי ביראות בר''ה וזרק לתוכו והקשו הא נמי פשיטא. ותירצו לא צריכא אף ע''ג דקא בקעי בה רבים ע''כ: ומותר להשקות הבהמה ביניהן אם היה ביניהן באר וכו'. שם (כ''ב) במשנה רבי יהודה אומר אם היתה דרך הרבים מפסקת יסלקנה לצדדין וחכ''א אינו צריך. ובגמרא ר''י ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו כאן הודיעך כחן של מחיצות דלא אתו רבים ומבטלי להו ואמרי שם דר''י אמר כאן ולא ס''ל דאיהו בעי דלתות ננעלות בלילה אבל רבי אלעזר ס''ל הכי ורבינו פסק כמותו:
34
לד חָצֵר שֶׁרֹאשָׁהּ אֶחָד נִכְנָס לְבֵין הַפַּסִּין מֻתָּר לְטַלְטֵל מִתּוֹכָהּ לְבֵין הַפַּסִּין וּמִבֵּין הַפַּסִּין לְתוֹכָהּ. הָיוּ שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת אֲסוּרִין עַד שֶׁיְּעָרְבוּ. יָבְשׁוּ הַמַּיִם בְּשַׁבָּת אָסוּר לְטַלְטֵל בֵּין הַפַּסִּין שֶׁלֹּא נֶחְשְׁבוּ מְחִצָּה לְטַלְטֵל בְּתוֹכָן אֶלָּא מִשּׁוּם הַמַּיִם. בָּאוּ לוֹ מַיִם בְּשַׁבָּת מֻתָּר לְטַלְטֵל בֵּינֵיהֶן. שֶׁכָּל מְחִצָּה שֶׁנַּעֲשֵׂית בְּשַׁבָּת שְׁמָהּ מְחִצָּה. מָבוֹי שֶׁנִּטְּלָה קוֹרָתוֹ אוֹ לֶחְיוֹ בְּשַׁבָּת אָסוּר [י] לְטַלְטֵל בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁנִּפְרַץ לְכַרְמְלִית:
Maguide Michneh (non traduit)
חצר שראשה אחד וכו'. ברייתא שם (כ') חצר שראשה אחד נכנס לבין הפסים מותר לטלטל מתוכה לבין הפסים ומבין הפסים לתוכה ושתים אסורות ואם עירבו מותרות ואע''ג דרב הונא עביד בה אוקימתא רבינו ז''ל פסק כרבה דפליג עליה וכפשט הברייתא: יבשו המים בשבת וכו'. שם בעא מיניה אביי מרבה יבשו מים בשבת מהו א''ל כלום נעשית מחיצה אלא משום מים אין כאן מים אין כאן מחיצה. עוד שם אמר אביי באו מים נמי לא קא מיבעיא לי דהא תניא כל מחיצה שנעשית בשבת בין בשוגג בין במזיד שמה מחיצה ע''כ. ופי' באו מים אפי' יבשו מערב שבת ופשוט הוא: מבוי שנטלה קורתו או לחיו וכו'. פ' כל גגות (עירובין צ''ד) משנה וכן מבוי שניטלה קורתו או לחיו מותרים באותה שבת ואסור לעתיד לבא ד''ר יהודה. ר' יוסי אומר אם מותרין וכו'. ופי' בגמרא (דף צ''ה) ר' יוסי אומר כשם שאסורים לעתיד לבא אסורין לאותה שבת אמר רב הלכה כר' יוסי. ושמואל אמר הלכה כר' יהודה ופירשו שם דשמואל דאמר הלכה כר' יהודה לא אמר אלא בנפרץ לכרמלית וקי''ל כרב ואפילו נפרץ לכרמלית אסור ולפיכך סתם רבינו ז''ל וכן בהלכות לא הביאו אלא הא דרב:
35
לה * אַכְסַדְרָה בַּבִּקְעָה מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלָּהּ וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא בַּת שָׁלֹשׁ מְחִצּוֹת וְתִקְרָה. שֶׁאָנוּ רוֹאִין כְּאִלּוּ פִּי תִּקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם רוּחַ רְבִיעִית. וְהַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכָהּ פָּטוּר כְּזוֹרֵק לְמָבוֹי סָתוּם שֶׁיֵּשׁ לוֹ קוֹרָה. בַּיִת אוֹ חָצֵר שֶׁנִּפְרַץ קֶרֶן זָוִית שֶׁלָּהּ בְּעֶשֶׂר אַמּוֹת הֲרֵי זֶה אָסוּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁכָּל פִּרְצָה שֶׁהִיא עַד עֶשֶׂר אַמּוֹת כְּפֶתַח. אֵין עוֹשִׂין פֶּתַח בְּקֶרֶן זָוִית. וְאִם הָיְתָה שָׁם קוֹרָה מִלְּמַעְלָה עַל אֹרֶךְ הַפִּרְצָה רוֹאִין אוֹתָהּ שֶׁיָּרְדָה וְסָתְמָה וּמֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ וְהוּא שֶׁלֹּא תִּהְיֶה בַּאֲלַכְסוֹן:
Kessef Michneh (non traduit)
בית או חצר אחר שנפרץ וכו'. כתב ה''ה פירש''י בשיפוע וכו' ויש מי שפי' בהפך וכו' וכוונת רבינו אינה מבוארת עכ''ל. ול''נ בדברי רבינו דמדלא כתב שנפרץ בקרן זוית וכתב שנפרץ קרן זוית שלה נראה שאינו מפרש קרן זוית שאוכל בשתי רוחות כדברי רש''י אלא שנפרץ מן הצד קרי ליה קרן זוית וכמ''ש הרי''ף בפ''ק דעירובין, ומדכתב שנפרץ קרן זוית שלה וע''ז כתב והוא שלא תהיה באלכסון נראה עוד דקרן זוית לאו היינו אלכסון כפי' התוס' שהרי על שהפרצה היא בקרן זוית כתב שאם היתה קורה מלמעלה לאורך הפרצה מותר והוא שלא תהיה הקורה באלכסון ולפירושם כיון שהפרצה היא בקרן זוית א''א להיות קורה לאורך הפרצה כי אם בקרן זוית דסתם חצר אינו מקורה, גם אינו כיש מי שפירש שכתב ה''ה שהרי גם אחצר נמי קאי כדכתב בהדיא ודברי דיש מי שפירש לא שייכי אלא בבית ומה''ט נמי יש להוכיח מטעם אחר שאינו מפרש כפירש''י דא''כ הל''ל והוא שלא יהיה הקירוי באלכסון דבקורה לא שייכי דברי רש''י, אלא נראה לי שהוא מפרש דקירוי באלכסון היינו שהקורה מונחת לאורך הפרצה באלכסון:
Maguide Michneh (non traduit)
אכסדרה בבקעה. שם (צ''ד:) אכסדרה בבקעה רב אמר מותר לטלטל בכולה ושמואל אמר אין מטלטלין בה אלא בד'. בעשר כ''ע לא פליגי כי פליגי ביותר מעשר. איכא דאמרי ביותר מעשר כ''ע ל''פ כי פליגי בעשרים. ומן ההלכות נראה שפוסקין כלשון הראשון וכרב דהלכתא כותיה באיסורי. והביאו הא דרב בלבד בסתם משמע דאפי' יתר מעשר וזה דעת רבינו. והטעם לדבריהם הוא לפי שמחלוקת לשונות אלו הוא בשל דבריהם כמבואר פ' י''ד שאיסור הכרמלית מדבריהם והולכין בו אחר המיקל ויש מי שפוסק כלשון אחרון דכל שנפרץ מלואו ברוח אחת והוא יתר מעשר אין אומרים בו פי תקרה יורד וסותם וכן פסק הרשב''א ז''ל בספרו. ודעת ההלכות ורבינו נראה עיקר וגם בספר העתים לא הביא אלא דברי רב כפשטן: והזורק מרשות וכו'. כבר הזכרתי בפרק זה דעת רבינו בכ''מ שיש לו ג' מחיצות שאינו רה''י גמור דבר תורה כיון שאין לו לחי ואף כאן נמשך אחר שטתו ז''ל וכבר כתבתי שיש חולקין עליו ולזה כתב בהשגות א''א זה שבוש ע''כ: בית או וכו'. (שם צ''ד) במשנה חצר שנפרצה משתי רוחותיה וכן בית שנפרץ משתי רוחותיו ר' יוסי אומר אסורין אפי' לאותה שבת כדאיתא התם ובגמרא הקשו גבי חצר שסתמו אינו מקורה. במאי עסקינן אילימא בעשר מ''ש מרוח אחת דאמרינן פתחא הוא משתי רוחות נמי לימא פתח הוא אלא ביתר מעשר א''ה אפי' מרוח אחת נמי אמר רב לעולם בעשר וכגון שנפרץ בקרן זוית דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי. עוד הקשו גבי בית מ''ש מרוח אחת דאמרינן פי תקרה יורד וסותם משתי רוחות נמי לימא פי תקרה יורד וסותם אמרי בי רב משמיה דרב כגון שנפרץ בקרן זוית וקירויו באלכסון דליכא למימר פי תקרה יורד וסותם ע''כ בהלכות מלשון הגמרא. ופירש''י ז''ל דהא דאמרי בי רב אפי' בעשר הוא באוקימתא דחצר דאי משום פתחא אין עושין אותו בקרן זוית ואי משום פי תקרה כגון שקירויו באלכסון, ופירוש בקרן זוית שהפרצה אוכלת בשני רוחות. כך פירש''י ז''ל ורוב המפרשים. ופירוש קירויו באלכסון, פירש''י ז''ל בשיפוע כעין גגי רעפים שלנו. והקשו עליו. ופירשו כגון שנפרץ גם הקירוי עם הפרצה ונשאר מקורה באלכסון. ויש מי שפירש בהפך שאם נפרץ גם הקירוי אמרינן פי תקרה יורד וסותם אבל הכא הוא שהתקרה נשארה שלימה ולא אמרינן אמצע התקרה שהוא באלכסון יורד וסותם. אלו דבריהם ז''ל ולשון הגמרא נאות יותר לפירוש השני וכוונת רבינו אינה מבוארת:
Raavade (non traduit)
אכסדרה בבקעה וכו'. כתב הראב''ד ז''ל כל זה שבוש, עכ''ל:
36
לו הָאֶצְבַּע שֶׁמְּשַׁעֲרִין בָּהּ בְּכָל מָקוֹם הִיא רֹחַב הַגּוּדָל שֶׁל יָד. וְהַטֶּפַח אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת. [כ] וְכָל אַמָּה הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם בֵּין בְּשַׁבָּת בֵּין בְּסֻכָּה וְכִלְאַיִם הִיא אַמָּה בַּת שִׁשָּׁה טְפָחִים. וּפְעָמִים מְשַׁעֲרִין בְּאַמָּה בַּת שִׁשָּׁה טְפָחִים דְּחוּקוֹת זוֹ לְזוֹ. וּפְעָמִים מְשַׁעֲרִין בְּאַמָּה בַּת שִׁשָּׁה שׂוֹחֲקוֹת וְרוֹוְחוֹת וְזֶה וָזֶה לְהַחֲמִיר. כֵּיצַד. מֶשֶׁךְ מָבוֹי בְּאַרְבַּע אַמּוֹת שׂוֹחֲקוֹת וְגָבְהוֹ עֶשְׂרִים אַמָּה עֲצֵבוֹת. רֹחַב הַפִּרְצָה עֶשֶׂר אַמּוֹת עֲצֵבוֹת. וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לְעִנְיַן סֻכָּה וְכִלְאַיִם:
Maguide Michneh (non traduit)
האצבע שמשערין וכו'. שיעור הטפח מפורש במנחות (דף מא:) פרק התכלת ארבע בגודל חמש באצבע שש בקטנה: וכל אמה וכו'. פ''ק דעירובין (דף ג':) אמר אביי משמיה דרב נחמן אמת מבוי ואמת סוכה באמה בת חמשה אמת כלאים בת ששה ואמרו שם שכונתו להחמיר והקשו והא איכא מינייהו שהשיעור המיעוט הוא קולא ותירצו רוב אמות קאמר. ורבא משמיה דר''נ אמר אחד זה ואחד זה באמה בת ששה. אלא הללו שוחקות והללו עצבות. ומפרש רבינו אחד זה ואחד זה בין מבוי בין סוכה בין כלאים בת ששה אלא שהללו של כלאים שוחקות שהוא חומרא ואף במבוי. והסוכה אם השוחקות חומרא משערין בהם שלא כוונו אלא להחמיר וזה דעת הר''ז הלוי ז''ל ועיקר. וכתב הרשב''א ז''ל ושיעור יתרון השוחק על העצב יראה לי שהוא חצי אצבע לאמה והביא סמך לדבריו מפרק כיצד צולין בפסח שני והאריך בזה בספרו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source