Chap. 14
1
א אַרְבַּע רְשׁוּיוֹת לְשַׁבָּת. רְשׁוּת הַיָּחִיד וּרְשׁוּת הָרַבִּים וְכַרְמְלִית וּמְקוֹם פְּטוֹר. אֵי זוֹ הִיא רְשׁוּת הָרַבִּים מִדְבָּרוֹת וַעֲיָרוֹת וּשְׁוָקִים וּדְרָכִים הַמְפֻלָּשִׁין לָהֶן. וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה רֹחַב הַדֶּרֶךְ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה וְלֹא יִהְיֶה עָלָיו תִּקְרָה. וְאֵי זוֹ רְשׁוּת הַיָּחִיד תֵּל שֶׁגָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְרָחָב אַרְבָּעָה טְפָחִים עַל אַרְבָּעָה טְפָחִים אוֹ יֶתֶר עַל כֵּן. וְכֵן חָרִיץ שֶׁהוּא עָמֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אוֹ יֶתֶר עַל כֵּן. וְכֵן מָקוֹם שֶׁהוּא מֻקָּף אַרְבַּע מְחִצּוֹת גָּבְהָן עֲשָׂרָה וּבֵינֵיהֶן אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אוֹ יֶתֶר עַל כֵּן אֲפִלּוּ יֵשׁ בּוֹ כַּמָּה מִילִין אִם הֻקַּף לְדִירָה כְּגוֹן מְדִינָה הַמֻּקֶּפֶת חוֹמָה שֶׁדַּלְתוֹתֶיהָ נִנְעָלוֹת בַּלַּיְלָה וּמְבוֹאוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶן שְׁלֹשָׁה כְּתָלִים וְלֶחִי בְּרוּחַ רְבִיעִית. וְכֵן חָצֵר וְדִיר וְסַהַר שֶׁהֻקְּפוּ לְדִירָה כֻּלָּן רְשׁוּת הַיָּחִיד גְּמוּרָה הֵן:
Kessef Michneh (non traduit)
אי זהו רשות הרבים וכו'. כתב הרב המגיד מ''ש רבינו המדברות והיערים בכלל ר''ה הוא דבר מתמיה וכו' ע''כ בזמן שהיו ישראל שרויים במדבר וכו'. כתב ה''ר אברהם בנו של רבינו שי''מ בזמן שישראל חונים במדבר והיו מחנותיהם סדורים בו היה לגבן כמו בקעה ושדה ומאי דדמי להו ובזמן הזה שאין ישראל דרים בו אלא כל מי שירצה הולך ועובר בתוכו הוא רה''ר וטעמא דמסתברא הוא, ולענין יערים לא דמי לים ובקעה שהים אין תשמישו נוח כיער והבקעה והאצטוונית וקרן זוית אע''פ שיש רשות לרבים להכנס לתוכן אין להם צורך בהם כיער שהכל צריכים לעצים ולהם דרך עליו כמדבר: ואי זהו רה''י וכו' וכן מקום שהוא מוקף ד' מחיצות וכו' אפי' יש בו כמה מילין אם הוקף לדירה וכו'. לאו למימרא שאם לא הוקף לדירה לא הוי רה''י כלל דהא גרסי' בפ''ק דשבת (דף ז') א''ר יוחנן קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה ואפי' כור ואפי' כורים הזורק לתוכו חייב וכתבו רבינו ברפי''ו, אלא היינו לומר שכל שלא הוקף לדירה אם הוא יותר מבית סאתים אסור מדרבנן לטלטל בו אלא בד' ככרמלית אע''פ שהוא רה''י גמור לחייב הזורק לתוכו וכך הם דברי רבינו בפי''ו אבל פה מיירי ברה''י גמורה כלומר שמותר לטלטל בתוכה אפי' מדרבנן ולפיכך כתב שאם הוא רחב הרבה כלומר שהוא יותר מבית סאתים צריך שיהא מוקף לדירה כדי שיהא מותר לטלטל בכולו: ומ''ש כגון מדינה המוקפת חומה שדלתותיה נעולות בלילה. איכא למידק דבפרק בתרא דעירובין (דף ק''א) אמתניתין דלא יעמוד אדם ברה''י ויפתח ברה''ר פריך ורבנן אמר ר''מ רה''ר ומהדרו אינהו כרמלית דאמר רבה בב''ח ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבים עליה משום רה''ר. ומשמע דהשתא דנעולות בלילה הוי כרמלית י''ל דאה''נ דכי דלתותיה ננעלות בלילה הויא רה''י גמורה אפילו להתיר לטלטל בכולה אם לא היו דרים בה רבים ולא קרי לה כרמלית אלא משום דכיון דדיירי בה רבים הויא לה חצר של רבים שלא עירבו שאסור לטלטל מתוכה לבתים ומבתים לתוכה כשם שאסור לטלטל מכרמלית לבתים ומבתים לכרמלית וכן פירש''י שם. ומשמע לי דהא דבעינן שיהו דלתותיה ננעלות בלילה דוקא בשיש לה שני פתחים זה כנגד זה שנמצא מדינה זו מפולשת משער לשער שאם אין לה אלא פתח אחד מה צורך שינעלו בלילה בלאו הכי הויא רה''י כדין כל חצרות שבעולם דלא מצרכינן שיהו דלתותיהם ננעלות בלילה וכן נראה מדברי רש''י בריש עירובין. ונראה דה''ה נמי אם יש לה כמה פתחים אלא שאינם מכוונים זה כנגד זה דכל שאינו מפולש משער לשער לאו רה''ר הוא והא פשיטא שלא הצריכו לינעל דלתותיה בלילה אלא כדי להוציאה מדין רה''ר כדאמרינן אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רה''ר וכיון דכשאינו מפולש משער לשער לא הוי רה''ר כשאין הפתחים מכוונים זה כנגד זה בלא נעילת דלתות בלילה הוי רה''י ומה''ט נ''ל עוד דלא מצריכינן דלתותיה נעולות בלילה אלא כשאותו דרך שבתוך העיר המכוון משער לשער יש לו כל דיני רה''ר אבל אם חסר אחד מהם הוי רה''י גמור אע''פ שאין דלתותיה נעולות בלילה: כתב הרמ''ך ואיזה רה''י וכו' עד גמורה. תימה הוא כיון שיש לו ג' מחיצות רה''י גמורה היא בלא לחי והרי מפורש בהדיא אינו צריך אלא לחי הזורק לתוכו חייב עכ''ל: ומ''ש וכן חצר וכו'. נ''ל שהוצרך לכתבם לאשמועינן דסתמם מוקפים הם לדירה וכדפירש''י בפ''ב דעירובין (דף י''ח) אמאי דתנן ר' יהודה אומר עד בית סאתים וכו' אבל אם היה דיר או סהר או חצר או מוקצה אפילו בית חמשה כורין אפי' בית עשרת כורין מותר:
Le'hem Michneh (non traduit)
איזו היא רשות הרבים וכו'. כתב ה''ה והרשב''א ז''ל כתב וכו' לפיכך מבוי וכו'. ביאור לפיכך דכיון דמבוי שנתקצר הוי כרשות הרבים האי נמי כמבוי שנתקצר דמי:
Maguide Michneh (non traduit)
ארבע רשויות לשבת וכו'. ברייתא (שבת דף ו') כלשונו: אי זהו רה''ר המדברות והיערים והשווקים וכו'. מ''ש רבינו המדברות והיערים בכלל רה''ר הוא דבר מתמיה אצלי שהרי פ''ק [ו'.] שנינו אי זהו רה''ר סרטיא ופלטיא גדולה ומבואות המפולשין זו היא רה''ר גמורה והקשו וליחשב נמי מדבר דהא תניא אי זהו רה''ר סרטיא וכו' והמדבר ותירץ אביי לא קשיא כאן בזמן שהיו ישראל שרויים במדבר כאן בזמן הזה. ופירש''י ז''ל בזמן ההוא חשובה רה''ר בזמן הזה אינו מקום הלוך לרבים עכ''ל. ופירוש ברייתא דקתני בה המדבר הא קמ''ל דאי איכא רבים מצויין עכשיו במדבר תדיר ג''כ הוא בכלל רה''ר וא''כ רבינו ז''ל לא היה לו להזכיר מדברות ויערים בסתם ואין כן דעת רש''י ז''ל שפירש [ג:] כרמלית לשון יער וכרמל שאינו לא הלוך תדיר לרבים ולא תשמיש ליחיד עכ''ל. והרשב''א ז''ל כתב בכלל כרמלית מדברות והיערות ודברי רבינו צ''ע. ומ''ש רבינו ובלבד שיהא רחב הדרך ט''ז אמה מבואר בהזורק (שם דף צ''ט) דקי''ל ר''ה ט''ז אמה דגמרינן לה ממשכן והרשב''א ז''ל כתב מבואות הרחבים ט''ז אמה אע''פ שמקצתן מתקצרין ואין בו ט''ז אמה הרי זה רה''ר שא''א לרה''ר להתלקט במלקט. לפיכך מבואות המפולשין לרה''ר וארכן לאורך רה''ר אע''פ שאין ברחבן ט''ז אמה הרי הן רה''ר גמורים היה ארכן מפולש לרחב רה''ר אין זה רה''ר עכ''ל. וסברא זו שכשארכה לאורך רה''ר הרי הן כמוהו אע''פ שאין רחבן ט''ז אמה היא סברת התוס' ואינה מוכרחת בגמ'. ודע שיש מן הגאונים והאחרונים סוברין שאין רה''ר אלא במקום שבוקעין בו ששים רבוא כדגלי המדבר. ואין לזה רמז בגמ' ואינו עיקר וכ''כ הרמב''ן והרשב''א ז''ל. ומ''ש רבינו ולא יהיה עליו תקרה. מימרא בהזורק (שם דף צ''ח): ואי זו היא רה''י וכו'. כל אלו החילוקים שכתב רבינו בביאור רה''י גמורה הם במקומות חלוקים בגמ' מהם בברייתא הנזכרת בפ''ק (שם דף ו') ובעירובין יארך לכתבם בפרט וכולם מוסכמים לענין טלטול שאינו נקרא רה''י להיות מותר גמור לטלטל בו אלא אלו שהזכיר וכיוצא בהן. ובענין חיוב ההוצאה מרה''ר להם יש מי שכתב שמבואות שיש להם שלש כתלים אפילו בלא לחי הזורק לתוכן מרה''ר חייב ואין כן דעת רבינו ויתבאר לפנינו:
2
ב אֲפִלּוּ כֵּלִים כְּגוֹן [א] סְפִינָה אוֹ מִגְדָּל שֶׁל עֵץ וְכַוֶּרֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אִם יֵשׁ בָּהֶן אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה בְּגֹבַהּ עֲשָׂרָה אוֹ יֶתֶר עַל זֶה הֲרֵי הֵן רְשׁוּת הַיָּחִיד גְּמוּרָה:
3
ג עֳבִי הַכְּתָלִים שֶׁל רְשׁוּת הַיָּחִיד כִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. לַאֲחֵרִים עוֹשֶׂה מְחִצָּה לְעַצְמוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן. אֲוִיר רְשׁוּת הַיָּחִיד כִּרְשׁוּת הַיָּחִיד עַד לָרָקִיעַ. אֲבָל אֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים אֵינוֹ כִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֶלָּא עַד עֲשָׂרָה טְפָחִים. וּלְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה בַּאֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים מְקוֹם פְּטוֹר הוּא:
Maguide Michneh (non traduit)
עובי הכותלים של וכו'. בפ' הזורק (דף צ''ט) קל וחומר לאחרים עושה מחיצה לעצמו לא כל שכן: אויר רה''י כרה''י וכו'. פ''ק דשבת (דף ז') מפני שרה''י עולה עד לרקיע ואויר רה''ר שאינו תופס למעלה מעשרה אלא מקום פטור הוא שם מבואר:
4
ד אֵי זוֹ הִיא כַּרְמְלִית תֵּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אוֹ יֶתֶר עַל כֵּן וְגָבְהוֹ מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד עֲשָׂרָה. שֶׁהַכַּרְמְלִית אֵינָהּ תּוֹפֶשֶׂת אֶלָּא עַד עֲשָׂרָה וְאֵינָהּ רְחָבָה פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה. וְכֵן חָרִיץ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אוֹ יֶתֶר עַל כֵּן וְעָמֹק מִשְּׁלֹשָׁה עַד עֲשָׂרָה. וְכֵן מָקוֹם שֶׁהֻקַּף בְּאַרְבַּע מְחִצּוֹת גָּבְהָן מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד עֲשָׂרָה וּבֵינֵיהֶן אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אוֹ יֶתֶר עַל כֵּן. וְכֵן קֶרֶן [ב] זָוִית הַסְּמוּכָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהוּא הַמָּקוֹם שֶׁמֻּקָּף שָׁלֹשׁ מְחִצּוֹת וְהָרוּחַ הָרְבִיעִית רְשׁוּת הָרַבִּים כְּגוֹן מָבוֹי שֶׁאֵין לוֹ לֶחִי אוֹ קוֹרָה בְּרוּחַ רְבִיעִית וְכֵן הַיַּמִּים וְהַבִּקְעָה בֵּין בִּימוֹת הַחַמָּה בֵּין בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים כָּל אֵלּוּ כַּרְמְלִית הֵן:
Maguide Michneh (non traduit)
אי זהו כרמלית וכו'. חלקי הכרמלית כולן מהן מבוארים (שם דף ו') בברייתא הנזכרת ובגמרא וכולן מוסכמים חוץ ממקום שהוקף בשלש מחיצות שדעת הרבה מהמפרשים ז''ל שדבר תורה הוא רשות היחיד והזורק לתוכו חייב ופירשו קרן זוית הסמוכה לרשות הרבים בית הסמוך לרה''ר וקרן אחד נכנס לרה''ר וקרן אחד יוצא מפני שהקרן היוצא מעכב מלעבור שם אלא דרך אלכסון ע''כ. ופי''ז אבאר דעותיהם ז''ל. ופירוש בקעה שדות שאינן מוקפין מחיצה עשרה:
5
ה אֲוִיר הַכַּרְמְלִית הֲרֵי הוּא כְּכַרְמְלִית עַד עֲשָׂרָה טְפָחִים. וּלְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים בַּאֲוִיר הַכַּרְמְלִית הֲרֵי הוּא מְקוֹם פְּטוֹר. לְפִיכָךְ מֵעַל פְּנֵי הַמַּיִם שֶׁבַּיַּמִּים וְשֶׁבַּנְּהָרוֹת עַד עֲשָׂרָה טְפָחִים כַּאֲוִיר כַּרְמְלִית. וּלְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה מְקוֹם פְּטוֹר. אֲבָל כָּל הָעֹמֶק הַמְּלֵאָה מַיִם הֲרֵי הוּא כְּקַרְקַע עָבָה:
Maguide Michneh (non traduit)
אויר כרמלית וכו'. (שם דף ז') ותופסת עד עשרה דעד עשרה הוא דהויא כרמלית טפי מי' לא הויא כרמלית. ופי' כרמלית כבר הזכרתי למעלה לשון רש''י ז''ל שכתב שהוא מלשון כרמל ויש שפירשו מלשון ארמלות שר''ל אלמנות שזהו כאשה אלמנה שאין לה בעל ואין לה שלמות גדרים. ובירושלמי תני ר' חייא כרמלית כרמל רך מל לא לח ולא יבש אלא בינוני והכא אינה לא כרה''י ולא כרה''ר: לפיכך מעל פני המים וכו'. מחלוקת אמוראים בהזורק (שם ק':) ופסק כרב חסדא ורבה בר רב הונא דסברי כרמלית משפת מיא משחינן ומיא ארעא סמיכתא היא וכן פסקו בהלכות משום דהוו להו תרי לגבי רב הונא דפליג עלייהו התם:
6
ו * בּוֹר שֶׁבְּכַרְמְלִית הֲרֵי הוּא כְּכַרְמְלִית אֲפִלּוּ עָמֹק מֵאָה אַמָּה אִם אֵין בּוֹ אַרְבָּעָה. רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁהָיְתָה עָלֶיהָ [ג] תִּקְרָה אוֹ שֶׁאֵין בְּרָחְבָּהּ ט''ז אַמָּה הֲרֵי הִיא כְּכַרְמְלִית. [ד] אִצְטַבָּא שֶׁבֵּין הָעַמּוּדִים הָעוֹמְדִים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הֲרֵי הִיא כְּכַרְמְלִית. וְצִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים כְּכַרְמְלִית. אֲבָל בֵּין הָעַמּוּדִים הוֹאִיל וְרַבִּים דּוֹרְסִין בֵּינֵיהֶן הֲרֵי הֵן רְשׁוּת הָרַבִּים:
Kessef Michneh (non traduit)
בור שבכרמלית וכו'. כתב ה''ה ואף זה צ''ע מאין לו לרבינו שלא יהא דינו כמקום פטור וכו' עד וזו הקושיא הקשה עליו הרשב''א. ול''נ דיש לתרץ שדעת רבינו דבכרמלית ליכא מקום פטור משום דמצא מין את מינו ונעור וכמ''ש הר''ן בפ''ק בשם קצת מפרשים:
Le'hem Michneh (non traduit)
אצטבא שבין העמודים העומדים ברשות הרבים הרי היא כרמלית. כתב ה''ה ועוד שבברייתא לא הזכירו בכלל הכרמלית אלא האסטוונית וכו' כלומר האסטוונית שהוא אצטבא הזכירו אבל מה שבין העמודים לא ואע''ג דלא הזכירו ג''כ צידי רשות הרבים מ''מ היה להם להזכיר מה שבין העמודים כיון דנחית להזכיר האצטבא:
Maguide Michneh (non traduit)
הבור שבכרמלית וכו'. בספרי רבינו הראשונים שבאו בארץ הזאת היה כתוב כך הבור שבכרמלית הרי הוא ככרמלית ואפי' עמוק מאה אמה ורחב ד' ונוסחא זו נזדמנה לו לר''א ז''ל ולפיכך השיג עליו דודאי עמוק י' ורחב ד' בכ''מ שיהיה רה''י גמור הוא והזורק מרה''ר לתוכו חייב. וכבר שאלו חכמי לוני''ל דבר זה מרבינו והשיב להם שעיקר נוסחאתו כך הבור שבכרמלית הרי הוא ככרמלית אפילו עמוק מאה אמה אם אין בו ד'. ואף זה צ''ע מאין לו לרבינו שלא יהא דינו כמקום פטור כדין חריץ שאין בו ד' על ד' ועמקו מג' ועד התהום שנזכר לפנינו שהוא מקום פטור וכי יהיה דינו חמור משאם היה ברה''ר וזו הקושיא הקשה עליו הרשב''א ז''ל וצ''ע: ר''ה שהיתה עליו תקרה וכו'. בהזורק (שם צ''א) אמר רב המעביר ד' אמות ברה''ר מקורה פטור לפי שאינו דומה לדגלי מדבר ומדקאמר פטור משמע אבל אסור כדין הכרמלית וכן כשאין בו ט''ז אמה אי אפשר לדונו כרה''י שהרי אינו מוקף מחיצות ולא כמקום פטור שהרי יש ברחבו יותר מד' על ד' ויתבאר לפנינו שאין זה מקום פטור א''כ בהכרח דינו ככרמלית וזה פשוט. ובהשגות א''א נ''ל במקום [שאין רשות] הרבים קבוע בו ודבריו סתומים ודברי רבינו פשוטים: אצטבא שבין העמודים וכו'. (שם דף ז') א''ר יוחנן בין העמודים נדון ככרמלית מ''ט כיון דלא מסתגי להו בהדיא ככרמלית דמיא אמר רב יהודה אצטבא שלפני העמודים תדון ככרמלית אצטבא הוא דלא ניחא תשמישתיה אבל בין העמודים כרה''ר דמיא. ופסק רבינו כרב יהודה דהוא בתרא ועוד שבברייתא לא הזכירו בכלל הכרמלית אלא האסטוונית. אבל הרשב''א ז''ל פסק כר' יוחנן וכ''כ אצטבאות שברה''י שהתגרין יושבים בהם ולפניהם עמודים שהתגרין תולין בהם פרקמטיא העומדת לימכר אין האצטבאות ולא מה שבין העמודים נדונים משום רה''ר, עכ''ל. וצדי רה''ר הוא מחלוקת חכמים ור''א פ' כל גגות בעירובין (דף צ''ד) ופסק כחכמים. וכתב הרשב''א ז''ל אי זהו צדי רה''ר בית הסמוך לרה''ר וכותליו בולטין ונכנס ובנה והניח בין הכותלים קצת מקום פטור סמוך לרה''ר, עכ''ל:
Raavade (non traduit)
בור שבכרמלית הרי וכו'. א''א ברייתא זו הטעתו דתניא פרק הזורק הזורק מן הים לסרטיא או מסרטיא לים פטור ר''ש אומר אם יש מקום עמוק עשרה ורחב ד' חייב. הוא סבר מדפליג את''ק מכלל דת''ק אכל כרמלית קאמר. ולא היא לא אמר ת''ק אלא בבור שבים דכוליה ים כרמלית הוא הואיל והמים צפים על פיו אבל בור שביבשה ועל שפתו כרמלית רה''י גמורה היא משמעתא דפרק בכל מערבין נתנו בבור אפילו עמוק מאה אמה ע''ש. ולא עוד אלא אפילו סלע שבים גבוה ד' ורחב ד' אין מטלטלין מתוכה לים ולא מן הים לתוכה וכן ספינה שבים, ע''כ:
7
ז אֵי זֶהוּ מְקוֹם פְּטוֹר. מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה [ה] וְגָבְהוֹ שְׁלֹשָׁה עַד לָרָקִיעַ שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה הֲרֵי הוּא כָּאָרֶץ. אֲפִלּוּ [ו] קוֹצִים וּבַרְקָנִים אוֹ גְּלָלִים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבְהָן שְׁלֹשָׁה וְאֵין רָחְבָּן אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה הֲרֵי הֵן מְקוֹם פְּטוֹר. וְכֵן חָרִיץ שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה וְעָמְקוֹ מִשְּׁלֹשָׁה עַד הַתְּהוֹם. וְכֵן מָקוֹם הַמֻּקָּף שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אֲפִלּוּ הָיָה אָרְכּוֹ אֶלֶף מִיל וְרָחְבּוֹ אַרְבָּעָה פָּחוֹת שְׂעוֹרָה וְגָבְהוֹ מִשְּׁלֹשָׁה וּלְמַעְלָה הֲרֵי זֶה מְקוֹם פְּטוֹר. וְכֵן אֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ אֲוִיר כַּרְמְלִית לְמַעְלָה [ז] מֵעֲשָׂרָה הֲרֵי הוּא מְקוֹם פְּטוֹר:
Le'hem Michneh (non traduit)
שכל פחות משלשה וכו'. כלומר לא מבעיא כל הני דבעינן גבוהים ג' אלא אפילו קוצים וברקנים דלא דרסי רבים עלייהו והוה ס''ד דאפי' פחות מג' הוי מקום פטור קמ''ל דבעינן ג'. וזה מוכרח בגמרא דאין לומר דאשמעינן דאפילו הני הוו מקום פטור דאדרבה כל הני ראוי להיות מקום פטור טפי מאחריני כמבואר שם: וכן מקום המוקף שאין בו ד' על ד' וכו'. כתב ה''ה וכן מוכיח בבירור בשמועה דזרק כוורת, כלומר שאין הכוונה תשבורת של ד' על ד' שהם ט''ז אמות מאמה אורך ואמה רוחב כשתעשה אותם לט''ז ואם לא יהיו מרוחב יש למוד אותם מן האורך שאם יהיו ד' על ד' מן האורך דהוי כמו ד' באורך על ד' מרוחב דא''כ אמאי אמרו בגמרא (דף ח') דאורך בת ו' טפחים בת ד' לבד סגי אלא ודאי בעינן שיהיה ד' על ד' מרובע באורך ורוחב והוא פשוט:
Maguide Michneh (non traduit)
אי זהו מקום פטור מקום שיש בו פחות מד' וכו'. מפורש שם (שבת ח') פחות מג' מדרס דרסי לה רבים. ודין קוצים וברקנים וגללים ג''כ מסקנא שם דפחות משלשה אינן חולקין רשות לעצמן. ודע שמקום פטור אינו אלא כשהוא ברה''ר או בכרמלית אבל אם הוא תוך רה''י כיון שרה''י מקיפו הרי הוא כמוהו שאויר רה''י עולה עד לרקיע כמו שנתבאר: וכן חריץ שאין בו ד' וכו'. לדעת רבינו שכתב למעלה בדין הבור שהוא בכרמלית שהוא ככרמלית אין דין זה אלא בחריץ שברה''ר בדוקא ואי אפשר לעשותו כרה''ר לחייב הזורק מרה''י לתוכו. אבל לדעת הרשב''א ז''ל הוא בין בכרמלית בין ברה''ר אבל ברה''י דברי הכל אינו חולק רשות וזה פשוט: וכן מקום המוקף ושאין בו ד' וכו'. זה יצא לרבינו ז''ל ממה שאמרו (שבת ח':) אסקופה מקום פטור וכגון דלית ביה ד' על ד' וכי הא דכי אתא רב דימי א''ר יוחנן מקום שאין בו ד' על ד' מותר לבני רה''י ולבני רה''ר לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו. ופירש רבינו שאין ד' ברחב וד' באורך וכן מוכיח בסוגיא במ''ש באסקופת מבוי. ואין ספק שארכה יותר מד' אלא שאין רחבה ד' וכן נראה פ' חלון (עירובין ע''ז) גבי כותל שבין שתי חצרות. זהו פירוש רבינו וכן מוכיח בבירור בשמועה דזרק כוורת דפ''ק (שבת דף ח') שאינו ר''ל תשבורת ד' על ד' אלא שיש בו ממש רחב ד' על ד'. ודע שאם המקום עגול אם אפשר לרבע בו ד' על ד' הרי זה רה''י ואם לאו אע''פ שיש בו בתשבורת יותר מכן אינו רה''י כמבואר באותה שמועה וכן הדין בשאר התמונות כמשולשות וכיוצא בהן, וכל מקום שהזכיר רבינו עמוד רחב ד' אם הוא עגול ר''ל שיש באלכסונו חמשה ושלשה חומשין כדי לרבע בו ד' על ד' ואם הוא מרובע כבר יש באלכסונו כן: וכן אויר רה''ר וכו'. מבואר (שם פ''ק):
8
ח מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בְּגָבְהוֹ תִּשְׁעָה טְפָחִים מְצֻמְצָמִים לֹא פָּחוֹת וְלֹא יֶתֶר בִּרְשׁוּת [ח] הָרַבִּים הֲרֵי הוּא כִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וְאֵין מַשְׁגִּיחִין עַל מִדַּת אָרְכּוֹ וּמִדַּת רָחְבּוֹ בֵּין רָחָב בֵּין קָצָר מִפְּנֵי שֶׁרַבִּים מְכַתְּפִין עָלָיו. אֲבָל אִם הָיָה יֶתֶר עַל תִּשְׁעָה אוֹ פָּחוֹת אִם הָיָה בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אוֹ יֶתֶר הֲרֵי הוּא כַּרְמְלִית. וְאִם אֵין בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה הֲרֵי הוּא מְקוֹם פְּטוֹר:
Maguide Michneh (non traduit)
מקום שיש בגבהו ט' טפחים וכו'. אמר עולא עמוד ט' בר''ה ורבים מכתפין עליו וזרק ונח על גביו חייב מ''ט פחות מג' מדרס דרסי ליה רבים משלשה ועד ט' לא מדרס דרסי ליה ולא כתופי מכתפי עילויה תשעה ודאי מכתפי עלויה. ופירש''י ז''ל וכיון דצריך לרבים הוא רה''ר הוא בין רחב בין קצר וזה דעת רבינו ומוכרח כן ממה שלא הזכיר שיעור הרוחב כלל. אבל הראב''ד ז''ל כתב בפירושיו דוקא ברחב ד' ודוקא שמכתפין עליו אבל בשאין מכתפין עליו ואע''ג דראוי לכתף עליו לא. וכתב הרשב''א ז''ל שראוי לחוש לדברי רבינו:
9
ט גַּג הַסָּמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה טְפָחִים הוֹאִיל וְרַבִּים מְכַתְּפִין עָלָיו אָסוּר לְטַלְטֵל בַּגַּג עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ סֻלָּם קָבוּעַ לְהַתִּירוֹ. עַמּוּד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה הֲרֵי זֶה רְשׁוּת הַיָּחִיד. * נָעַץ בְּגָבְהוֹ יָתֵד כָּל שֶׁהוּא אֲפִלּוּ אֵינָהּ גְּבוֹהָה שְׁלֹשָׁה הוֹאִיל וְרָאוּי לִתְלוֹת בַּיָּתֵד וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ הֲרֵי זֶה מְמַעֲטוֹ וְנַעֲשָׂה כַּרְמְלִית. וְאֵין מוֹדְדִין לוֹ אֶלָּא מִן הַיָּתֵד וּלְמַעְלָה. וַאֲפִלּוּ מִלְּאָהוּ כֻּלּוֹ יְתֵדוֹת הֲרֵי זֶה מְמַעֵט גָּבְהוֹ. שֶׁהֲרֵי תּוֹלִין בְּאוֹתָן הַיְתֵדוֹת וּמִשְׁתַּמְּשִׁים בָּהֶן:
Kessef Michneh (non traduit)
נעץ בגבהו יתד כל שהו וכו' עד בהם. כתב הרמ''ך לא הבנתי פירושו וגירסתו לא מצאתי כן עכ''ל:
Le'hem Michneh (non traduit)
גג הסמוך לר''ה וכו'. וא''ת לא יהיה מט' מצומצמים היה ראוי להיות כרמלית אם רחב ארבעה כמ''ש למעלה גבי עמוד וצ''ל דשאני גג דלעולם תוך עשרה ראוי לכתף עליו. א''נ דהאי תוך י' ר''ל ט' מצומצמים: עמוד ברה''ר גבוה י' ורחב ד' ה''ז רה''י. כתב ה''ה בסוף דבריו היכא שמילא כולו יתדות וכו' א''נ שלא מיעטו אלא עד שלשה בדוקא. פירוש דשאלו לרב אשי (עירובין דף ע''ח) דאמר דטעם המיעוט הוא מפני שבני רה''ר משתמשין בו היכא שמילא כל העמוד מלמטה עד ראשו אין כאן טעם זה דהרי א''א לבני רה''ר להשתמש ואין קושיא זו תפול בכל העמוד אלא אם נאמר דטעמא של רב אשי דאמר מפני שבני רה''ר כו' הוא אפי' לגבוה יותר מג' ולפי זה ודאי שמקשה לו דאין כאן כלל מיעוט בכל העמוד כיון דטעם המיעוט אינו אלא מפני טעמו של רב אשי אבל אם אין אלא למטה מג' אין קושיא זו אלא למטה מג' דלגבוה מג' אע''פ שא''א להשתמש ממעט מפני שהוי רשות בפני עצמו כמ''ש הרב קודם. ומתחלה היה סבור ה''ה קודם א''נ שטעמו של רב אשי הוא לכל העמוד ואח''כ אמר א''נ כלומר אע''ג דתאמר דטעמו של רב אשי אינו אלא למטה מג' אבל יותר מג' מודה רב אשי דטעמא הוא מפני שהוא רשות בפני עצמו י''ל דמאי דאמרו בגמרא מלאו כולו לאו דוקא כל העמוד אלא כל המקום מלמטה עד ג' אבל ביותר משלשה ודאי מודה רב אשי דממעט מטעם דהוי רשות בפ''ע. עוד י''ל דה''ק א''נ אע''פ דהך מלאהו כולו קאי אכל העמוד כדקאמינא דמאי דקאמר בגמ' דלדברי רב אשי אינו ממעטו אלא מעשרה ועד שלשה מפני דהוי רשות בפ''ע ומעשרה ועד ג' ודאי ממעטו אבל משלשה ולמטה אינו ממעטו מפני דאין הטעם אלא מפני השמוש ואין כאן שמוש כלל ואין הפרדה אלא למטה מג' ולא לכל העמוד כדהוה קס''ד לפירוש ראשון. ופירוש זה עיקר בלשון דא''ש מיעטו שכתב ה''ה ומתיישב יותר:
Maguide Michneh (non traduit)
גג הסמוך לרה''ר וכו'. מימרא בכיצד משתתפין (עירובין פ''ד). וכתב הרשב''א ז''ל גג הסמוך לר''ה בתוך י' ולמעלה מי' לחצר ורבים משתמשין בו ומורגלין להניח שם כלים קטנים כובעין וסודרין וכיוצא בזה הרי זה כרה''ר ואסור לבעל הגג להשתמש בו מחצרו עד שיעשה לו סולם קבוע מחצרו. עשה לו סולם קבוע הרי זה מיוחד לו וסלק את הרבים ממנו ומותר להכניס ולהוציא לחצר ולבית ומהם לו אי זהו סולם קבוע כל שקבעו שם בין לחול בין לשבת קבעו לשבת ולא לחול אין זה קבוע ומה בין זה לעמוד ברה''ר שאינו גבוה י' וגג זה גבוה מצד החצר י' למה הדבר דומה לבור ברה''ר עמוק ז' וחוליא ג' משלימתו לי' שהחוליא נדונת רה''י אע''פ שאינה גבוהה מרה''ר יותר מג' עכ''ל. ורבינו כתב איסור טלטול הוא בד''א: עמוד בר''ה וכו'. פ' חלון בעירובין (דף ע''ח) אמר רב הונא עמוד ברה''ר גבוה י' ורחב ד' ונעץ בו יתד כל שהוא מיעטו אמר רב אדא בר אהבה ובגבוה ג' אביי ורבא דאמרי תרווייהו אע''פ שאין גבוה ג' מ''ט לא משתמש ליה רב אשי אמר אפי' שגבוה ג' מ''ט אפשר דתלי ביה מידי אמר ליה רב אחא לרב אשי מלאו כולו ביתדות מהו א''ל לא שמיע לך הא דאר''י בור וחוליתה מצטרפין לעשרה אמאי והא לא משתמש ליה אלא מאי אית לך למימר דמנח ביה מידי ומשתמש ה''נ דמנח ביה מידי ומשתמש ע''כ. ואין דברי רבינו עולין לפי גירסא זו ונראה שהוא גורס במימרא דרב אשי אפי' אין גבוה ג' וזה פירוש השמועה נעץ בו בגבהו ובגבוה ג' כשגבוה היתד מן הקרקע ג' הוא שממעט לפי שהוא רשות בפ''ע שהוא מקום פטור אבל פחות מג' כיון שהוא ברה''ר אינו ממעט אע''פ שאין גבוה ג' ממעט לפי שאין נוח לו להשתמש בעמוד ואין חושבין לו אלא מן היתד ולמעלה. ורב אשי נתן טעם אחר שדין הוא שימעט היתד שהרי בני רה''ר משתמשין בו ותולין בו והרי הוא כאילו קרקע רה''ר מגעת עד שם. מילאו כולו ביתדות מהו לדידך דאמרת דטעמא משום תשמיש בני רה''ר היכא שמילא כולו יתדות אין נוח לתלות בו דבר א''נ שלא מעטו אלא עד שלש בדוקא ואמר לו שממעט לפי שמניח דף ביתדות ומשתמש בו. זהו פירושה לדעת רבינו בדוחק ולפי גירסת הספרים רב אשי חולק על כולם והלכה כמותו ופירושה בשנעץ ברוחב היתד על גבו וזהו פסק הדין אם נעץ ברחב גבו יתדות בין יתד אחד בין הרבה בין גבוהין שלש בין אינן גבוהין אין ממעטין את רחבו שעדיין ראוי להשתמש בו אם יתד יחידי הוא לתלות בו אי זה דבר אם יתדות הרבה להניח דף עליהם ולהשתמש על גביו עכ''ל רשב''א ז''ל. וזה דעת הראשונים והאחרונים ז''ל:
Raavade (non traduit)
נעץ בגבהו יתידות וכו'. א''א לא כיון יפה לפרש השמועה כי השמועה בשנעץ על ראש העמוד והוא מפרש מן הצד. ואין שמועתו עולה יפה לפי הגמ' שלנו וגם לשונו אין יפה לו שהוא אמר אפילו אינו גבוה שלשה טפחים ולדברו מאי גבוה ארוכה מבעי ליה, ע''כ:
10
י חוֹרֵי רְשׁוּת הַיָּחִיד הֲרֵי הֵן כִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. [ט] אֲבָל חוֹרֵי רְשׁוּת הָרַבִּים אֵינָם כִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֶלָּא הֲרֵי הֵן כְּפִי מִדָּתָן. כֵּיצַד. חוֹר בְּצַד רְשׁוּת הָרַבִּים אִם יֵשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה וְגָבוֹהַּ עֲשָׂרָה הֲרֵי הוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד. וְאִם אֵין גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה הֲרֵי זֶה כַּרְמְלִית. וְאִם אֵין בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה הֲרֵי זֶה מְקוֹם פְּטוֹר. וְהוּא שֶׁגָּבוֹהַּ שְׁלֹשָׁה. שֶׁכָּל הַפָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה הֲרֵי הוּא כָּאָרֶץ:
Kessef Michneh (non traduit)
חורי רה''ר וכו'. וכתב הרשב''א ומהו שיקרא חור רה''ר, טעות סופר הוא וצריך להגיה ומהו שיקרא חור רה''י:
Maguide Michneh (non traduit)
חורי רה''ר וכו'. פרק קמא דשבת (דף ז':) איתמר חורי רה''י כרה''י דמו חורי רה''ר אביי אמר כרה''ר דמו ורבא אמר לאו כרה''ר דמו ע''כ. וקיי''ל כרבא. ומ''ש רבינו כיצד חור בצד רה''ר וכו', פשוט ומבואר בהלכות. וכתב הרשב''א ז''ל ומהו שיקרא חור רה''י חור שבכותלים של רה''י ועוברים כלפי פנים עכ''ל. וחורי הכרמלית הרי הן נדונין לפי גבהן ורחבן כדין חורי רה''ר:
11
יא רְשׁוּת הַיָּחִיד וּמְקוֹם פְּטוֹר מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלָּן אֲפִלּוּ הָיָה אֹרֶךְ כָּל אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן כַּמָּה מִילִין מְטַלְטֵל בְּכֻלָּהּ. אֲבָל רְשׁוּת הָרַבִּים וְהַכַּרְמְלִית אֵין מְטַלְטְלִין בָּהֶן אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת. וְאִם הֶעֱבִיר אוֹ הוֹשִׁיט אוֹ זָרַק חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים חַיָּב וּבְכַרְמְלִית פָּטוּר. שֶׁאִסּוּר הַכַּרְמְלִית מִדִּבְרֵיהֶם מִפְּנֵי שֶׁהִיא דּוֹמָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁמָּא תִּתְחַלֵּף בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. לְפִיכָךְ אִם לֹא הָיָה צָרִיךְ לְגוּף הַהוֹצָאָה כְּגוֹן שֶׁהֶעֱבִיר קוֹץ בְּכַרְמְלִית כְּדֵי שֶׁלֹּא יִזּוֹקוּ בּוֹ רַבִּים הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וַאֲפִלּוּ הֶעֱבִירוֹ כַּמָּה אַמּוֹת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
Le'hem Michneh (non traduit)
לפיכך אם לא היה צריך לגוף ההוצאה וכו'. אע''ג דהוא פסק למעלה דמלאכה שאצ''ל חייב כמו מלאכה הצריכה מ''מ יש הפרש בין צריכה לשאינה צריכה להא מילתא:
Maguide Michneh (non traduit)
רשות היחיד ומקום פטור מותר לטלטל בהן וכו'. זה פשוט בהרבה מקומות ומבואר בברייתא פ''ק (שם ו'): לפיכך אם לא היה צריך לגוף ההוצאה וכו'. מימרא שם פ' כירה (שם מ''ב) אמר רבינא הילכך קוץ ברה''ר מוליכו פחות פחות מד' אמות ובכרמלית אפילו טובא ע''כ. ופירוש דוקא כגון קוץ שיש בו היזק לרבים אבל דבר אחר אע''פ שאינו צריך לגוף ההוצאה אסור וכל שכן לדעת רבינו שפסק כרבי יהודה לחיוב במלאכה שאינה צריכה לגופה וכן נראה מפירש''י ז''ל:
12
יב כְּשֵׁם שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטֵל בְּכָל מְקוֹם פְּטוֹר כָּךְ מֻתָּר לְהַכְנִיס מִמֶּנּוּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְכַרְמְלִית. וּמוֹצִיאִין לוֹ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד וּמֵרְשׁוּת הָרַבִּים וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִן הַכַּרְמְלִית:
Maguide Michneh (non traduit)
כשם שמותר לטלטל וכו'. ברייתא שם פרקא קמא (דף ו') ומימרא אמר ר''י מקום שאין בו ד' על ד' מותר לבני רה''י ולבני רה''ר לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו, ע''כ: כשם שאסור לטלטל וכו'. פרקא קמא (שם ו') בברייתא הנזכרת:
13
יג כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לְטַלְטֵל בְּכָל הַכַּרְמְלִית כָּךְ אָסוּר לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לְהַכְנִיס לְכַרְמְלִית מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים. וְאִם הוֹצִיא אוֹ הִכְנִיס פָּטוּר:
Maguide Michneh (non traduit)
המוציא מרה''י לרה''ר וכו'. זה פשוט ויתבארו דינין אלו ממה שאכתוב למטה. ופירוש כשהוא פטור במוציא מרה''ר לרה''ר וכרמלית באמצע דוקא כשלא העבירו בין שתי רשויות הרבים ד' אמות הא לאו הכי חייב לפי שהן מצטרפות כל זמן שלא נח החפץ בכרמלית כמבואר פי''ג: וכן המושיט וכו'. כל זה פשוט לפי שהכרמלית דבר תורה הרי היא כמקום פטור ואין איסורה אלא מדבריהם:
14
יד הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְכַרְמְלִית בָּאֶמְצַע פָּטוּר. וְכֵן הַמּוֹשִׁיט אוֹ הַזּוֹרֵק מִזּוֹ לְזוֹ וְכַרְמְלִית בָּאֶמְצַע פָּטוּר. הַמּוֹצִיא חֵפֶץ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְכַרְמְלִית וְהִנִּיחוֹ שָׁם וְחָזַר וַעֲקָרוֹ מִכַּרְמְלִית וְהִכְנִיסוֹ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד. אוֹ שֶׁהוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לְכַרְמְלִית וְהִנִּיחוֹ שָׁם וְחָזַר וַעֲקָרוֹ מִכַּרְמְלִית וְהוֹצִיאוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים הֲרֵי זֶה פָּטוּר:
15
טו הַמּוֹצִיא [י] מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְעָבַר עַל מְקוֹם פְּטוֹר שֶׁהָיָה בֵּינֵיהֶן בַּהֲלִיכָתוֹ חַיָּב. שֶׁמְּהַלֵּךְ אֵינוֹ כְּעוֹמֵד. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּזוֹרֵק שֶׁעָבַר הַחֵפֶץ בִּמְקוֹם פְּטוֹר שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב כְּמִי שֶׁנָּח שָׁם. [כ] הָיָה עוֹמֵד בִּמְקוֹם פְּטוֹר וְנָטַל חֵפֶץ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ מֵאָדָם הָעוֹמֵד שָׁם וְהִנִּיחוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ בְּיַד אָדָם הָעוֹמֵד שָׁם פָּטוּר. וְכֵן אִם הִכְנִיס מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד וְעָמַד בִּמְקוֹם פְּטוֹר, פָּטוּר:
Maguide Michneh (non traduit)
המוציא מרה''י וכו'. פ''ק (שם ה' ו') ת''ר המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב ובן עזאי פוטר ואמרי שם טעמא דרבנן משום דמהלך לאו כעומד דמי אבל עמד בסטיו פטור. ופי' חנות הוא רה''י ופלטיא רה''ר וסטיו הוא כרמלית כמו שנתבאר בדין האצטבאות למעלה. ורבינו ז''ל כתב מקום פטור לרבותא ולא מבעיא כרמלית ושם אמרו אחד המכניס ואחד המוציא ואחד המושיט ואחד הזורק חייב ומכלל דברים אלו דוקא מרה''י לרה''ר דרך כרמלית הא מרה''י לרה''י דרך כרמלית פטור. ודבר פשוט הוא לא ניתן ליכתב: היה עומד במקום פטור וכו'. במימרא (שם ח':) שהזכרתי למעלה ובלבד שלא יחליפו ולפיכך כתב רבינו פטור אבל אסור:
16
טז עַמּוּד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה וְאֵין בְּעִקָּרוֹ אַרְבָּעָה וְיֵשׁ בַּגֹּבַהּ הַקָּצָר שֶׁלּוֹ שְׁלֹשָׁה הֲרֵי הוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד וְאִם זָרַק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים וְנָח עַל גַּבָּיו חַיָּב. תֵּל הַמִּתְלַקֵּט גּוֹבֶה עֲשָׂרָה טְפָחִים מִתּוֹךְ אֹרֶךְ אַרְבַּע אַמּוֹת הֲרֵי הוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד וְאִם זָרַק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים וְנָח עַל גַּבָּיו חַיָּב:
Maguide Michneh (non traduit)
עמוד בר''ה וכו'. עיקר הנוסחא האמתית בספרי רבינו כך היא. עמוד ברה''ר גבוה י' ורחב ד' ואין בעיקרו ד' ויש בגובה הקצר שלו ג' הרי הוא רה''י וכו' וברייתא היא בהזורק (שם ק''א) עמוד ברה''ר גבוה עשרה ורחב ארבעה ואין בעיקרו ארבעה ויש בקצר שלו שלשה וזרק ונח על גביו חייב. ופירש''י ז''ל ויש בקצר שלו שלשה גובה שלשה ואפי' שלשה קאמר וכל שכן פחות מכן דהוה ליה כלבוד. והרשב''א ז''ל כתב אמרו בתוס' שלא יתכן שא''כ ה''ל כנעץ קנה ברה''ר דפליגי רבנן עליה דר' יוסי משום דה''ל מחיצה שהגדיים בוקעין בה. והם ז''ל פירשו דבעובי קאמר כלומר אם בצד הקצר שלו יש לו ג' טפחים בעובי ע''כ. ודברי רבינו הם כפירש''י ז''ל ויש לחלק בין זו לההיא דנעץ קנה. והרשב''א ז''ל הסכים לדעת התוס' בספרו דדוקא יש בעובי הקצר ג' הא פחות מכן אינו כרה''י: תל המתלקט גובה י' טפחים מתוך אורך וכו'. בהזורק (שם דף ק') אמר רב תל המתלקט י' מתוך ד' וזרק ונח על גביו חייב. ופירש''י ז''ל כל שהוא מדרון ומתלקט והולך גבהו מעט מעט עד שמגיע לעשרה מתוך ארבע אמות הרי הוא זקוף והוי רה''י במקום גבהו ודוקא נקט מתוך ארבע אמות דאי מתוך חמש אמות הרי הוא כשאר רה''ר דניחא תשמישתיה להלוך עכ''ל:
17
יז נָעַץ קָנֶה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אֲפִלּוּ גָּבוֹהַּ מֵאָה אַמָּה וְזָרַק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים וְנָח עַל גַּבָּיו חַיָּב. שֶׁרְשׁוּת הַיָּחִיד עוֹלָה עַד לָרָקִיעַ. אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְנוֹפוֹ נוֹטֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְזָרַק וְנָח עַל נוֹפוֹ פָּטוּר. שֶׁאֵין הַנּוֹף הוֹלֵךְ [ל] אַחַר הָעִקָּר:
Le'hem Michneh (non traduit)
אילן שהוא עומד ברה''י וכו' (אלא) אחר העיקר. הך אלא הוא ט''ס דרבינו פסק כרבנן דאמר שדי נופו בתר עיקרו לכך צריך להגיה שאין הנוף הולך אחר העיקר:
Maguide Michneh (non traduit)
נעץ קנה ברה''י וכו'. בפ''ק (שם דף ז':) אמר רב חסדא נעץ קנה ברה''י וזרק ונח על גביו אפי' גבוה מאה אמה חייב מפני שרה''י עולה עד לרקיע ואמרו עלה לימא רב חסדא דאמר כרבי וכו'. ואמר אביי ברה''י דכ''ע לא פליגי כדרב חסדא וכו' ומימרא זו בהלכות. ויש שהקשו והא בעינן הנחה ע''ג מקום ד' כמבואר ריש פי''ג. ומדברי רש''י ז''ל וקצת הגאונים ז''ל נראה דברה''י אע''ג דבעינן עקירה מע''ג מקום ד' הנחה ע''ג כל שהוא הוי הנחה. וזה דעת הרמב''ן והרשב''א ז''ל. ותמה על רבינו שלא ביאר זה ריש פי''ג: אילן שהוא עומד ברה''י וכו'. שם (דף ח':) תשלום מימרא דאביי שהזכרתי בסמוך הכא באילן העומד ברה''י ונופו נוטה לרה''ר וזרק ונח על נופו דרבי דמחייב סבר שדי נופו בתר עיקרו ורבנן פטרי דלא אמרינן שדי נופו בתר עיקרו והלכה כרבנן:
18
יח נָעַץ קָנֶה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבְרֹאשׁוֹ טְרַסְקַל וְזָרַק וְנָח עַל גַּבָּיו פָּטוּר שֶׁאֵין רְשׁוּת הָרַבִּים אֶלָּא עַד עֲשָׂרָה. הַזּוֹרֵק אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְנָח הַחֵפֶץ בַּכֹּתֶל. כְּגוֹן שֶׁזָּרַק חֵלֶב אוֹ בָּצֵק וְנִדְבַּק בַּכֹּתֶל. אִם נִדְבַּק לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים כְּזוֹרֵק בַּאֲוִיר. שֶׁלְּמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מְקוֹם פְּטוֹר הוּא. נִדְבַּק לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים כְּזוֹרֵק בָּאָרֶץ וְחַיָּב. זָרַק לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה וְנָח בְּחוֹר כָּל שֶׁהוּא פָּטוּר:
Maguide Michneh (non traduit)
נעץ קנה ברה''ר וכו'. בהזורק (שם ק''א) תניא ר' יוסי בר' יהודה אומר נעץ קנה ברה''ר ובראשו טרסקל וזרק ונח על גביו חייב. ותני עלה וחכמים פוטרין. ופי' בין זרק מרה''ר לתוכו בין זרק מרה''י פטור. והטעם לפי שזה אפי' גבוה הקנה י' והטרסקל רחב ד' אינו כרה''י אלא אמרי' גוד אחית מחיצתא במחיצה שהגדיים בוקעין בה וכן מבואר שם. ועל מ''ש רבינו שאין רה''ר תופסת אלא עד י', כתוב בהשגות א''א אפי' עד י' בזה פטור דרה''י לא הוי דלא אמרינן גוד אחית מחיצתא דהויא לה מחיצה שהגדיים בוקעין בה ורה''ר נמי לא הוי אלא כרמלית הוי דאין ראוי לכתף עליו ע''כ. ואני אומר שלא נתכוין רבינו לחלק בדין בין אם הטרסקל תוך י' או למעלה שא''כ היה לו לכתוב נעץ קנה גבוה יותר מעשרה. אלא נתינת טעם כתב למה אין דין קנה זה כשהוא ברה''ר כרה''ר כמו שהוא כרה''י בהיותו שם כנזכר למעלה ואמר שאין אויר רה''ר עולה עד לרקיע אלא עד י' וכיון שאין האויר תופס אלא עד י' בדין הוא שכל דבר גבוה יתר מג' יחלוק בו רשות בין תוך י' בין למעלה מעשרה. וכבר הזכיר רבינו דין זה בבאור הכרמלית ומקום פטור כנ''ל: הזורק ד''א ברה''ר. משנה (שם דף ק':) הזורק ד''א בכותל למעלה מעשרה טפחים כזורק באויר למטה מעשרה טפחים כזורק בארץ. והזורק בארץ ד''א חייב. ובגמרא והא לא נח א''ר יוחנן בדבילה שמינה שנו ע''כ. ופי' ודוקא בדבילה שמינה שכיון שהוא תוך י' על פני הכותל חייב אבל אם נחה בחור שבר''ה כ''ש פטור שחורי רה''ר אינן כר''ה כמבואר למעלה: זרק למעלה מעשרה ונח בחור כל שהוא פטור וכו'. ברייתא שם זרק למעלה מעשרה והלכה ונחה בחור כל שהוא ר''מ מחייב וחכמים פוטרין ומפרש התם דטעמא דר''מ משום דס''ל חוקקין להשלים והרי חור זה כאילו רחב ד' ודינו כדין רה''י והזורק מרה''ר לתוכו חייב וחכמים לית להו חוקקין ולפיכך פטור:
19
יט זָרַק קָנֶה אוֹ רֹמַח מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד וְנִתְקַע בִּרְשׁוּת הָרַבִּים כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד פָּטוּר. שֶׁהֲרֵי מִקְצָתוֹ בִּמְקוֹם פְּטוֹר. זָרַק כְּלִי מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהָיָה אוֹתוֹ [מ] כְּלִי גָּדוֹל וְיֵשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה בְּגֹבַהּ עֲשָׂרָה פָּטוּר. מִפְּנֵי שֶׁכְּלִי זֶה רְשׁוּת הַיָּחִיד גְּמוּרָה וְנִמְצָא כְּמוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד:
Maguide Michneh (non traduit)
זרק קנה או רומח וכו'. זה מבואר פ''ק (שם דף ח') בשמועה דזרק כוורת דאמר רבא אפי' אינה רחבה ו' פטור אי אפשר לקרומית של קנים שלא יעלו למעלה מי' ע''כ. ופירש''י ז''ל שהוא אויר מקום פטור וכיון דלא ניחא כולה ברה''ר לא הויא הנחה לאיחיובי עכ''ל. וזה מבואר: זרק כלי מרה''י לרה''ר וכו'. זו היא מימרא דזרק כוורת שהזכרתי ושם אמרו שאם לא היה גבוה עשרה בין כפאה על פיה בין זרקה ופיה למעלה חייב. ולפיכך סתם רבינו:
20
כ בּוֹר תִּשְׁעָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְעָקַר חֻלְיָא מִקַּרְקָעִיתוֹ וְהִשְׁלִימוֹ לַעֲשָׂרָה. אַף עַל פִּי שֶׁעֲקִירַת הַחֵפֶץ וַעֲשִׂיַּת הַמְּחִצָּה בָּאִין כְּאַחַת פָּטוּר. מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה הַמְּחִצָּה עֲשָׂרָה בַּתְּחִלָּה. הָיָה הַבּוֹר עֲשָׂרָה וְהִשְׁלִיךְ בּוֹ חֻלְיָה וּמִעֲטוֹ מֵעֲשָׂרָה פָּטוּר. שֶׁהֲרֵי הַנָּחַת הַחֵפֶץ וְסִלּוּק הַמְּחִצָּה בָּאִין כְּאַחַת:
Maguide Michneh (non traduit)
בור ט' ברה''ר וכו'. בהזורק (שם דף צ''ט:) בעי רבי יוחנן בור תשעה ועקר הימנה חוליא והשלימה לעשרה מהו עקירת חפץ ועשיית מחיצה בהדי הדדי קאתו ומיחייב או לא מיחייב ואת''ל כיון דלא הויא עשרה מעיקרא לא מיחייב בור י' ונתן לתוכה חוליא ומיעטה מהו הנחת חפץ וסלוק מחיצה כהדדי נינהו ומיחייב או לא מיחייב ולא איפשיטא. ופירש''י ז''ל עקר הימנה חוליא והניחה בר''ה: היה הבור עשרה וכו'. בעיא דלא איפשיטא הזכרתיה בסמוך. וכבר כתבתי שרבינו כותב פטור באלו הספקות וכ''ש בזו שאביי פוטר כמו שאזכיר בסמוך. ומפרש בגמ' דדוקא חוליא פטור משום דמבטל ליה התם אבל חפץ אחר דלא מבטל ליה התם ודאי חייב ובסמוך אבאר זה:
21
כא הַזּוֹרֵק דַּף וְנָח עַל גַּבֵּי יְתֵדוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְנַעֲשָׂה רְשׁוּת הַיָּחִיד אֲפִלּוּ הָיָה כְּלִי עַל גַּבֵּי הַדַּף [נ] פָּטוּר. שֶׁהֲרֵי עֲשִׂיַּת הַמְּחִצָּה עִם נוּחַת הַכְּלִי בָּאִין כְּאַחַת:
Maguide Michneh (non traduit)
הזורק דף ונח ע''ג יתדות וכו'. שם בעי רבא זרק דף ונח ע''ג יתדות וחפץ על גביו מאי כיון דבהדי הדדי קא אתו כהנחת חפץ ועשיית מחיצה דמי או דילמא כיון דלא אפשר דלא מדליא פורתא והדר נייח כעשיית מחיצה והנחת חפץ דמי תיקו. וכתב הרשב''א ז''ל צריך לי תלמוד שהרי הוא מחיצה שהגדיים בוקעין בה ואינה מחיצה ע''כ. ובספרו העמידה בכותל המוקף לרשות היחיד ואין בקיעת גדיים מבטלת שהרי הוא כחורי רשות היחיד:
22
כב בּוֹר שֶׁהוּא עָמֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב שְׁמוֹנָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְזָרַק מַחְצֶלֶת מֵרְשׁוּת הָרַבִּים וְחִלְּקָה הַבּוֹר בְּרָחְבּוֹ לִשְׁנַיִם פָּטוּר. שֶׁהֲרֵי עִם הַנָּחַת הַכְּלִי בָּטְלוּ הַמְּחִצּוֹת וְנַעֲשָׂה כָּל מָקוֹם מֵהֶן פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה:
Maguide Michneh (non traduit)
בור שהוא עמוק י' וכו'. (שם דף ק') אמר אביי בור ברה''ר עמוקה עשרה ורחבה שמונה וזרק לתוכה מחצלת חייב חלקה במחצלת פטור לאביי דפשיטא ליה דמחצלת מבטלא מחיצתא כ''ש חוליא (דמבטל לה) דמבטלא מחיצתא לר' יוחנן דמיבעי ליה חוליא מחצלת פשיטא דלא מבטלא מחיצתא ע''כ. ורבינו ז''ל פסק כאביי דהוא בתראה. וכתב הרשב''א ז''ל דדוקא דמבטל ליה המחצלת התם הא לאו הכי אפילו אביי מודה ורישא דקתני חייב ה''ה דאי מבטל ליה וממעטו מעשרה דפטור אלא דאורחא דמלתא נקט דאדם עשוי לעשות מחיצה במחצלת ואינו עשוי למעט העומק במחצלת עכ''ד. ורבינו ז''ל לא חילק בין מבטל ליה ללא מבטל ליה וכתב המחוור שבגמרא כלשונו:
23
כג בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים עָמֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה מָלֵא מַיִם וְזָרַק לְתוֹכוֹ חֵפֶץ וְנָח עַל גַּבֵּי הַמַּיִם חַיָּב. שֶׁאֵין הַמַּיִם מְבַטְּלִין הַמְּחִצּוֹת. הָיָה מָלֵא פֵּרוֹת וְזָרַק לְתוֹכוֹ פָּטוּר. שֶׁהֲרֵי מִעֲטוּ הַפֵּרוֹת אֶת שִׁעוּרוֹ:
Maguide Michneh (non traduit)
בור ברה''ר וכו'. שם אמר אביי בור ברה''ר עמוקה עשרה ורחבה ארבעה מלאה מים וזרק לתוכה חייב מלאה פירות וזרק לתוכה פטור מאי טעמא מיא לא מבטלי מחיצתא פירות מבטלי מחיצתא ע''כ. ויש מן הגאונים שכתבו שאין פירות מבטלין מחיצות אלא דוקא כשבטלן שם ואין דעתו לפנותו, ואין זה עיקר אלא בכל גונא מבטלין מחיצות כיון שהם היו שם קודם זריקה נמצא שכשזרק לא היו שם מחיצות ניכרות וזה דעת רבינו וכן העלה הרמב''ן. והרשב''א ז''ל כתב דדוקא בפירות של טבל שא''א לטלטלן בשבת וכן כתב בספרו. וחלוק המים והפירות נראה שה''ה בכל דבר שאדם מסתכל ורואה בתוכו דינו כמים והם הדברים הלחים הרבה והדברים היבשים דינן כפירות. והטעם בזה לפי שאין המחיצות ניכרות:
24
כד רְקַק מַיִם שֶׁהוּא עוֹבֵר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְרַבִּים מְהַלְּכִין בּוֹ. אִם אֵין בְּעָמְקוֹ עֲשָׂרָה טְפָחִים הֲרֵי הוּא כִּרְשׁוּת הָרַבִּים. בֵּין שֶׁהָיָה רָחָב אֲפִלּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת בֵּין שֶׁלֹּא הָיָה בְּרָחְבּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים. שֶׁהֲרֵי רֹב הָעָם מְדַלְּגִין עָלָיו וְאֵין מְהַלְּכִין בְּתוֹכוֹ. הוֹאִיל וְאֵין בְּעָמְקוֹ עֲשָׂרָה הֲרֵי הוּא רְשׁוּת הָרַבִּים. וְאִם יֵשׁ בְּעָמְקוֹ עֲשָׂרָה אוֹ יֶתֶר הֲרֵי הוּא כְּכַרְמְלִית כִּשְׁאָר הַיָּמִים . וְהוּא שֶׁיֵּשׁ בְּרָחְבּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים אוֹ יֶתֶר עַל כֵּן. שֶׁאֵין כַּרְמְלִית פְּחוּתָה מֵאַרְבָּעָה:
Maguide Michneh (non traduit)
רקק מים שהוא עובר ברשות הרבים וכו'. משנה (ק':) וסוגיא דגמרא בב' אוקימתות כדברי רבינו ז''ל והדברים פשוטים שם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source