Chap. 13
1
א * הַמַּחְלִיף כֵּלִים בְּכֵלִים אוֹ בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה אֲפִלּוּ מַחַט בְּשִׁירַיִם אוֹ טָלֶה בְּסוּס אֵין לוֹ הוֹנָיָה. שֶׁזֶּה רוֹצֶה בְּמַחַט יוֹתֵר מִן הַשִּׁירַיִם. אֲבָל הַמַּחְלִיף פֵּרוֹת בְּפֵרוֹת בֵּין שֶׁשָּׁמוּ אוֹתָם קֹדֶם הַמְּכִירָה בֵּין שֶׁשָּׁמוּ אוֹתָם אַחַר מְכִירָה יֵשׁ לָהֶן הוֹנָיָה:
Kessef Michneh (non traduit)
אבל המחליף פירות וכו' בין בפירות ששמו אותם קודם וכו'. נראה דמדקאמר גבי פירות בין ששמו אותם קודם מכירה בין שמו אותם אח''כ יש להם אונאה משמע דדכוותה בכלים אין להם אונאה ומדהזכיר שומא בפירות משמע דאם לא שמו אותם לא קודם מכירה ולא אח''כ אלא אמר צבור פירות זה בצבור פירות זה אני מחליף אין לו אונאה: כתב ה''ה בשם הרמב''ן דחליפין ומקפיד עליהן יש לו אונאה אבל תלמידי הרשב''א כתבו שכדברי רבינו נראה עיקר שאין אונאה בחליפין לעולם אלא במכר דממכר כתיב:
Maguide Michneh (non traduit)
המחליף כלים בכלים וכו' אבל המחליף פירות בפירות וכו' יש להם אונאה. בהשגות א''א לא ידענא מנין לו וכו'. והרמב''ן ז''ל כתב בפ' זה ז''ל חליפין ומקפיד עליהן מאי אע''ג דאסקי דחליפין נינהו נ''ל שיש לו אונאה וכי אמרינן דאין אונאה לחליפין בחליפין שאינו מקפיד עליהן אבל במקפיד יש לו אונאה וכן אני אומר במחליף כלי בכלי וראה אותו שיש לו אונאה ולא אמרו אין לו אלא במי שניכר שאינו מקפיד כגון מכור לי באלו אבל בכל חליפין דעלמא יש לו אונאה. ויש מי שחולק ואומר לעולם אין אונאה לחליפין עכ''ל. ודעת המחבר נ''ל שהוא מפרש הירושלמי ביש בו אונאה אבל באין בו אונאה אפילו פירות בפירות קנה דחליפין כי הנך אפילו בפירות נינהו כמ''ש בפ''ה. ואע''פ שהירושלמי בפשוט אינו כשיש בו אונאה אפשר דאנן דקי''ל לפי סברתו דחליפין כי הנך דאיתנהו אפילו בפירות לענין אונאה יש חילוק בין כלים לפירות כמו שהיו מחלקין בירושלמי לענין קנייה. והטעם שכלי מתקיים יותר מפירות. ומתוך דבריו אתה למד דבכלים אפילו מקפיד אין לו אונאה שהרי הזכיר בפירות שומא וזהו שמקפיד עליהם ונראה שכיוצא בזה בכלים אין לו אונאה:
Raavade (non traduit)
המחליף כלים בכלים וכו'. א''א דבר זה לא ידעתי מאין לו ואולי טעה בירושלמי דפרק הזהב תמן תנינן כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה כו' אמר ר''י לא שנו אלא שור בפרה וכו' הא צבור בצבור לא קנה ונראה לו כמו שחילקו בין חמור לפרה לצבור פירות בצבור פירות לענין קנייה כך חילקו לענין אונאה. ואין זה מחוור דלענין קנייה אילו בתורת חליפין נתן לא קנה דסבירא לן פירות לא עבדי חליפין ואם לא קנה אונאה היכן היא ואם בתורת מכר ומקפיד על דמיהן אפי' סוס בפרה קנו ומחזירין אונאה דהא מכור לי קאמר. עכ''ל:
2
ב הַלּוֹקֵחַ בְּדָמִים [א] אַכְסָרָה כְּגוֹן שֶׁחָפַן מִמָּעוֹת וְאָמַר לוֹ מְכֹר לִי פָּרָתְךָ בְּאֵלּוּ. אַף עַל פִּי שֶׁקּוֹנֶה בַּחֲלִיפִין קָנָה וּמַחֲזִיר הוֹנָאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְהוּא הַדִּין לְלוֹקֵחַ פֵּרוֹת אַכְסָרָה בְּסֶלַע אוֹ בִּשְׁתַּיִם שֶׁקָּנָה וּמַחֲזִיר אוֹנָאָה. בַּעַל הַבַּיִת [ב] שֶׁמָּכַר כְּלֵי תַּשְׁמִישׁוֹ אֵין לוֹ הוֹנָיָה. שֶׁאִלּוּלֵי לֹא הִרְבּוּ לוֹ הַדָּמִים לֹא הָיָה מוֹכֵר לוֹ כְּלֵי תַּשְׁמִישׁוֹ:
Kessef Michneh (non traduit)
הלוקח בדמים אכסרה וכו' קנה ומחזיר אונאה. הדין מחלוקת ופסק כרבה משמיה דרב הונא דאמר קנה ומחזיר אונאה וכן פסק הרי''ף והפליא רבינו לעשות כסדרו לחלק המימרא ובפ''ה שבו הזכיר דיני הקניין כתב קנה ובפרק זה שבו הזכיר דיני האונאה כתב שמחזיר אונאה ואמרינן בגמרא קנה אף על גב דלא משך דכיון דלא קפיד קנה דכי חליפין דמי ומחזיר אונאה דמכור לי באלו קאמר ליה פירש לשון ממכר ולא לשון חליפין, נראה מכאן שאם לא הזכיר לשון מכירה אלא א''ל החלף פרתך באלו אין לו עליו אונאה:
Maguide Michneh (non traduit)
הלוקח בדמים אכסרה וכו'. נתבאר מלה זו פ''ה. והדין מחלוקת פ' הזהב (דף מ''ו מ''ז) ופסק כפסק ההלכות דיש לו אונאה: בעל הבית שמכר כלי תשמישו אין לו אונאה וכו'. פירוש דוקא כלי תשמישו דיקרי ליה אבל סחורה וכל דבר העשוי למכור יש לו אונאה כדאיתא בגמרא. וכתבו המפרשי' ז''ל דוקא כשנתאנה הלוקח בין שתות בין ביותר מכאן אז אין הלוקח יכול לתבוע אונאה אבל אם נתאנה מוכר הרי הוא כשאר מוכרין דעלמא ולזה נתכוון המחבר שכתב שאילולא הרבו לו הדמים וכו' ואין זה הטעם אלא כשנתאנה הלוקח:
3
ג הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ עַל מְנָת שֶׁאֵין לְךָ עָלַי אוֹנָיָה יֵשׁ [ג] לוֹ עָלָיו הוֹנָיָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּסְתָם שֶׁאֵין יוֹדֵעַ כַּמָּה הוֹנָיָה יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי שֶׁיִּמְחֹל. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם אָמַר לוֹ עַל מְנָת שֶׁאֵין בּוֹ הוֹנָיָה שֶׁהֲרֵי יֵשׁ בּוֹ. אֲבָל בִּמְפָרֵשׁ אֵין לוֹ הוֹנָיָה שֶׁכָּל תְּנַאי שֶׁבַּמָּמוֹן קַיָּם:
Maguide Michneh (non traduit)
האומר לחבירו ע''מ שאין וכו'. בד''א בסתם שאינו יודע וכו'. הדין הזה הוא מחלוקת בגמרא (דף נ''א:) אבל כך העלה רבא שם הא בסתם הא במפרש תניא כוותיה בד''א בסתם אבל במפרש וכו' ואיתא בהלכות. ותפש המחבר לשון הברייתא האמורה שם ואע''פ שאומרין קצת המפרשים שאינה בדוקא וזה עיקר. ומ''ש ואצ''ל אם א''ל ע''מ שאין בו אונאה וכו'. כלומר שלא אמר אין לך עלי אלא אין בו שאינו כלום:
4
ד כֵּיצַד. מוֹכֵר שֶׁאָמַר לַלּוֹקֵחַ חֵפֶץ זֶה שֶׁאֲנִי נוֹתֵן בְּמָאתַיִם יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה אֶלָּא מָנֶה עַל מְנָת שֶׁאֵין לְךָ הוֹנָיָה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ אֵין לוֹ עָלָיו הוֹנָיָה. וְכֵן לוֹקֵחַ שֶׁאָמַר לַמּוֹכֵר חֵפֶץ זֶה שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ מִמְּךָ בְּמָנֶה יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁשָּׁוֶה מָאתַיִם עַל מְנָת שֶׁאֵין לְךָ עָלַי הוֹנָיָה אֲנִי לוֹקֵחַ מִמְּךָ. אֵין לוֹ עָלָיו הוֹנָיָה:
Maguide Michneh (non traduit)
כיצד מוכר שאמר ללוקח וכו'. לשון הברייתא שם: וכן לוקח וכו'. באותה ברייתא שם:
5
ה הַנּוֹשֵׂא וְהַנּוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה אֵין לוֹ עָלָיו אוֹנָיָה. כֵּיצַד. חֵפֶץ זֶה בְּכָךְ וְכָךְ לְקַחְתִּיו כָּךְ וְכָךְ אֲנִי מִשְׂתַּכֵּר בּוֹ. אֵין לוֹ עָלָיו הוֹנָיָה:
Maguide Michneh (non traduit)
הנושא ונותן באמונה וכו'. שם ברייתא בהזהב ובהלכות: כיצד חפץ זה בכך וכך לקחתיו וכו'. כך פר''ח נושא ונותן באמונה במביא סחורתו ומצאו חבירו הרוצה ללקחו ונתרצו לתת לו סך ידוע מריוח והלה אומר בכמה קני וכן הוא האמת אין לו אונאה לפי שלא סמך משעה ראשונה על השוויא אלא על הדמים שלקח זה:
6
ו וְהַנּוֹשֵׂא וְהַנּוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה אִם לָקַח כֵּלִים רַבִּים אוֹ בְּגָדִים בְּמִמְכָּר אֶחָד. לֹא יַחְשֹׁב אֶת הָרַע בֶּאֱמוּנָה וְאֶת הַיָּפֶה בְּשָׁוֶה אֶלָּא זֶה וְזֶה בֶּאֱמוּנָה אוֹ זֶה וְזֶה בְּשָׁוִין. וְיֵשׁ לוֹ לְהַעֲלוֹת עַל הַמִּקָּח שְׂכַר הַכַּתָּף. וּשְׂכַר הַחַמָּר. וּשְׂכַר פֻּנְדָּק. אֲבָל שְׂכַר עַצְמוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּפוֹעֵל אֵינוֹ מוֹסִיף אוֹתוֹ עַל הַמִּקָּח. אֶלָּא מְפָרֵשׁ וְאוֹמֵר לוֹ כָּךְ וְכָךְ אֲנִי מִשְׂתַּכֵּר:
Maguide Michneh (non traduit)
הנושא והנותן וכו'. כאותה ברייתא שם וזו היא הכוונה הרי שלקח י' כורים חטים כור בדינר ה' מהם יפים וה' מהם רעים ובא חבירו ואמר אני רוצה ה' כורים של חטים ואתן לך מעה ריוח לכל כור לא יתן לו הה' כורים הרעים ויאמר הרי לקחתים בדינר ואינו משקר לו כלום ואחר כך ימכור היפה בשווי אלא נותן לו מן הטובים ומן הרעים לפי שלא לקח הוא הרעים אלא מפני היפים וכן פר''ח ז''ל: ויש לו להעלות וכו'. באותה ברייתא שם, ופי' שמלבד סך המקח אמר כך וכך הוצאתי ומחשב הכל כמה עולה:
7
ז הָעַכּוּ''ם אֵין לוֹ הוֹנָיָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה־יד) 'אִישׁ אֶת אָחִיו'. וְעַכּוּ''ם שֶׁהוֹנָה אֶת יִשְׂרָאֵל מַחְזִיר הוֹנָיָה בְּדִינִין שֶׁלָּנוּ. לֹא יִהְיֶה זֶה חָמוּר מִיִּשְׂרָאֵל:
Maguide Michneh (non traduit)
העכו''ם אין לו הונייה שנאמר איש את אחיו. מפורש בבכורות (דף י''ג) בסוגיא בפ' הלוקח עובר פרתו של עכו''ם: ועכו''ם שהונה וכו'. יצא לו ממאי דאמרי' התם ואיתא בעבודה זרה פרק השוכר (דף ע''א) דבבטול מקח יחזיר העכו''ם וה''ה לאונאה:
8
ח אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם הוֹנָיָה. [ד] הַקַּרְקָעוֹת וְהָעֲבָדִים וְהַשְּׁטָרוֹת וְהַהֶקְדֵּשׁוֹת. אֲפִלּוּ מָכַר שְׁוֵה אֶלֶף בְּדִינָר אוֹ שְׁוֵה דִּינָר בְּאֶלֶף אֵין בָּהֶן הוֹנָיָה. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה־יד) 'אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ'. דָּבָר הַנִּקְנֶה מִיָּד לְיָד. יָצְאוּ הַקַּרְקָעוֹת וְיָצְאוּ עֲבָדִים שֶׁהֻקְּשׁוּ לְקַרְקָעוֹת. וְיָצְאוּ שְׁטָרוֹת שֶׁאֵין גּוּפָן קָנוּי אֶלָּא לִרְאָיָה שֶׁבָּהֶן. עֲמִיתְךָ וְלֹא הֶקְדֵּשׁ:
Maguide Michneh (non traduit)
אלו דברים שאין להם אונאה וכו'. משנה פרק הזהב (ב''מ דף נ''ז). ומה שכתב אפילו שוה אלף בדינר או שוה דינר באלף אין בהם אונאה. הוא כפי מסקנת ההלכות שם לפי שיש מן הגאונים ז''ל מי שהיה אומר בקרקעות יש להם בטול מקח כשמכר על חד תרין אבל כך העלו בהלכות דבשום צד אין בהם אונאה והביאו ראיות לזה: שנאמר או קנה מיד עמיתך וכו'. מדרש זה הוא בברייתא שם בהזהב:
9
ט בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמוֹכֵר נִכְסֵי עַצְמוֹ. אֲבָל הַשָּׁלִיחַ שֶׁטָּעָה בְּכָל שֶׁהוּא בֵּין בְּמִטַּלְטְלִין בֵּין בְּקַרְקָעוֹת [ה] חוֹזֵר. וְנִרְאֶה לִי שֶׁכֵּן הַדִּין בְּאַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁטָּעָה בְּכָל שֶׁהוּא. בֵּין בְּמִטַּלְטְלִין בֵּין בְּקַרְקָעוֹת חוֹזֵר. וְאֵינוֹ דּוֹמֶה לְבֵית דִּין מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָחִיד:
Maguide Michneh (non traduit)
בד''א במוכר נכסי עצמו אבל השליח וכו'. בקדושין פרק האיש מקדש (דף מ''ב:) אבל שליח מצי א''ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ובפרק אלמנה ניזונית (דף ק') אמרו שליח כאלמנה ובכל שהוא מכרה בטל וכן פסקו בהלכות ורוב המפרשים פירשוה בשליח בית דין כ''ש בשאר שלוחין: ונראה לי שכן הדין באפוטרופוסים וכו'. לפי מה שפירשו דשליח בית דין הרי הוא כאלמנה אפוטרופוס שמינוהו בית דין הרי הוא כשלוחה ויהיה זה פשוט. אבל אפי' את''ל דההוא שליח אינו כשליח בית דין סברא הוא שאין כח אפוטרופוס יפה מכח השליח. וזה דעת הרמב''ן ז''ל בקדושין פרק האיש מקדש:
10
י בֵּית דִּין שֶׁמָּכְרוּ נִכְסֵי יְתוֹמִים וְטָעוּ בֵּין בְּקַרְקָעוֹת בֵּין בְּמִטַּלְטְלִין. אִם טָעוּ בְּפָחוֹת מִשְּׁתוּת הֲרֵי זוֹ מְחִילָה כְּהֶדְיוֹט. טָעוּ בִּשְׁתוּת בָּטֵל הַמִּקָּח. וְאִם רָצוּ שֶׁלֹּא לְבַטֵּל הַמִּמְכָּר וְיַחְזִירוּ הַהוֹנָיָה מַחֲזִירִין. לֹא יִהְיֶה כֹּחַ הֶדְיוֹט חָמוּר מֵהֶן:
Maguide Michneh (non traduit)
ב''ד שמכרו נכסי יתומים וכו'. שנינו בכתובות (דף צ''ט) פרק אלמנה ניזונית שום היתומים שפחתו שתות או שהותירו שתות מכרן בטל וקי''ל הכי אע''ג דרשב''ג פליג עלה כבר פסק רב נחמן (שם ק') כחכמים וכן בהלכות. ומ''ש ואם רצו שלא לבטל וכו'. לא ידעתי זה מבואר אבל נראה שסברא הוא שהרי בשאר מקומות יפו כח היתומים כמו שנתבאר פרק ט''ו ואיך יגרע כחן בכאן:
11
יא * נִרְאֶה לִי שֶׁבֵּית דִּין שֶׁמָּכְרוּ קַרְקַע אוֹ עֲבָדִים שֶׁל יְתוֹמִים שְׁוֵה מָנֶה בְּמָאתַיִם. אֵין הַלּוֹקֵחַ יָכוֹל לַחְזֹר בָּהֶן. לֹא יִהְיֶה כֹּחַ הֶדְיוֹט חָמוּר מִכֹּחַ הַיְתוֹמִים. וְכֵן הַדִּין בְּאַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁמָּכַר קַרְקַע וַעֲבָדִים שֶׁאֵין הַלּוֹקֵחַ יָכוֹל לַחְזֹר בְּהוֹנָיָה כְּדִין הַהֶדְיוֹט:
Maguide Michneh (non traduit)
נראה לי שב''ד שמכרו קרקע וכו'. בהשגות א''א לפי ענין דבריו הלוקח אינו יכול לחזור וכו'. וז''ל הרמב''ן ז''ל באותה משנה הא דתנן שום היתומים שפחתו שתות או שהותירו שתות מכרן בטל ודאי בקרקעות הוא ואם פחתו הדין נותן לחזור אבל אם הותירו ונתאנה לוקח למה חוזר לא יהא כח הדיוט חמור מכח ב''ד. ונ''ל דשום ששנינו כאן שהורידוהו לבעל חוב בשומא שב''ד תחלה יורדין לשום ומכריזים שמא ימצאו יותר משומן אם לא מצאו אלא כדי שומא מוכרין ואם לא מצאו אפילו שומן אין מוכרין בפחות אלא אומרין לב''ח להפרע ממנה בשומן והיינו שטרי חליטאתה וכיון שב''ח בשומתן הוא יורד אם פחתו לו הדין נותן להחזיר אבל לוקח מדעת עצמו הרי הוא כשאר הלוקחין בקרקע שאין להם אונאה, כך נ''ל וכן דעת הרמב''ם ז''ל עכ''ל. גם הרשב''א ז''ל הביא לשון זה בחדושיו. ועוד כתב ויש מי שאומר דהכא טבא להו ליתמי עבדי להו דזמנין דמצטריך להו זוזי וליכא דזבין מיניה דומה לאותה שאמרו בגיטין פ' הנזקין הא ריעא להו ליתמי עכ''ל. וזאת בעיני טענה חלושה שלא נאמרה טענה זו אלא שלא ליפות כחן משאר הדיוטות כמבואר פ' ט' והיה דומה לזה אם אמרו שאפילו נתאנו הם בקרקע אין ב''ד חוזרין. אבל לומר שכשנתאנה לוקח יחזור והורע כח היתומים משאר הדיוטות לא נמצא כזה ודברי המחבר והרמב''ן ז''ל עיקר ודין בעל חוב יתבאר פי''ב מהלכות מלוה ולוה: וכן הדין באפוטרופוס שמכר וכו'. נראה שאפילו הר''ח ז''ל שחילק בשמכרו ב''ד מודה באפוטרופוס שאין מקום לטענתו בשמכר אפוטרופוס:
Raavade (non traduit)
נראה לי וכו' אין הלוקח יכול לחזור בהן. א''א לפי ענין דבריו הלוקח אינו יכול לחזור ולא לתבוע האונאה. וכשתעיין יפה אין הדבר כן שהרי מה ששנינו שום הדיינין וכו' העמידו אותו בגמרא בדברים שמכריזין עליהם והכריזו [כגון קרקעות] ואפ''ה הותירו שתות מכרן בטל או יחזירו ההונאה כפי דבריו. והטעם כל מי שקונה בשומת בית דין לא עלה בדעתו שיתאנה ויהיה שם שום טעות הילכך אפילו בקרקעות קפיד אינש:
12
יב הָאַחִין וְהַשֻּׁתָּפִין שֶׁחָלְקוּ הַמִּטַּלְטְלִין הֲרֵי הֵן כְּלָקוֹחוֹת. פָּחוֹת מִשְּׁתוּת נִקְנֶה מִקָּח וְאֵין מַחְזִיר כְּלוּם. יֶתֶר עַל שְׁתוּת בָּטֵל מִקָּח. שְׁתוּת קָנָה וּמַחֲזִיר אוֹנָאָה. וְאִם הִתְנוּ בֵּינֵיהֶם שֶׁיַּחְלְקוּ בְּשׁוּם הַדַּיָּנִין וְטָעוּ בִּשְׁתוּת בָּטְלָה חֲלוּקָה. שֶׁהַדַּיָּנִין שֶׁשָּׁמוּ וּפָחֲתוּ שְׁתוּת אוֹ הוֹתִירוּ שְׁתוּת [ו] מִכְרָן בָּטֵל:
Maguide Michneh (non traduit)
האחין והשותפי' שחלקו מטלטלי' וכו'. מימרא ר''פ האיש מקדש בקדושין (דף מ''ב) האחין שחלקו (מטלטלי') הרי הן כלקוחות והיא בהלכות. ודוקא מטלטלין כמו שכתב וכן מבואר שם: ואם התנו ביניהם שיחלקו בשום הדיינין וטעו בשתות החלוקה בטלה וכו'. כך היא גירסת הגאונים שם וכן בהלכות והיא גירסא נכונה וכ''כ הרמב''ן ז''ל והרשב''א ז''ל:
13
יג הַבְּהֵמָה וְהַמַּרְגָּלִית וְהַסַּיִף. וְסֵפֶר תּוֹרָה הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר מִטַּלְטְלִין וְיֵשׁ [ז] בָּהֶן הוֹנָיָה. אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ הוֹנָיָה חוּץ מֵאַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה מוֹכֵר קוֹנֶה בְּנִכְסֵי עַצְמוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:
Maguide Michneh (non traduit)
הבהמה והמרגלית וכו'. דברים אלו מחלוקת במשנה (דף נ''ו) ובריי' (דף נ''ח:) פ' הזהב ופסק כרבנן דמתני' וכן דעת ההלכות: אין לך דבר שאין בו הונייה וכו'. זהו לשון המשנה לא אמרו את אלו:
14
יד כְּשֵׁם שֶׁאֵין לְקַרְקְעוֹת הוֹנָיָה כָּךְ שְׂכִירוּת קַרְקַע אֵין לוֹ הוֹנָיָה. אֲפִלּוּ שָׂכַר טְרַקְלִין גָּדוֹל בְּדִינָר בְּשָׁנָה אוֹ רֶפֶת קְטַנָּה בְּדִינָר בְּכָל יוֹם אֵין לוֹ הוֹנָיָה:
Maguide Michneh (non traduit)
כשם שאין לקרקעות אונאה כך שכירות וכו'. בעיא דאיפשיטא שם בהזהב (דף נ''ו:) בענין שכירות מטלטלין שיש להם אונאה ואמרינן טעמא מי כתיב וכי תמכרו ממכר לעולם ממכר [סתמא] כתיב ליומיה נמי מכירה הוא. זה לשון הגמרא, ומהטעם הזה אין אונאה בשכירות הקרקע ופשוט הוא. וכ''כ המפרשים ז''ל:
15
טו הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בֵּין בְּקַרְקַע בֵּין בְּמִטַּלְטְלִין אֵין לוֹ הוֹנָיָה. מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּקוֹנֶה אוֹתוֹ לִזְמַן. וַעֲבָדִים אֵין בָּהֶם הוֹנָיָה:
Maguide Michneh (non traduit)
השוכר את הפועל וכו'. גם זה נלמד מהטעם האמור בסמוך לפי שהוא מכירה ליומה. ולשון הרמב''ן ז''ל ובשכירות ישראל כגון ששכר פועלים י''א דאין להם אונאה וכו' וכן בקבלנות ע''כ. וכ''כ הרשב''א ז''ל אבל המחבר חלוק בקבלנות כמו שיתבאר:
16
טז שְׂכָרוֹ לִזְרֹעַ לוֹ [ח] קַרְקַע וְאָמַר זָרַעְתִּי בָּהּ זְרִיעָה הָרָאוּי בָּהּ וּבָאוּ עֵדִים שֶׁזָּרַע בָּהּ פָּחוֹת מִן הָרָאוּי לָהּ. הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם יֵשׁ לוֹ הוֹנָיָה מִפְּנֵי הַזֶּרַע אוֹ אֵין לוֹ הוֹנָיָה מִפְּנֵי הַקַּרְקַע. לְפִיכָךְ אֵין מוֹצִיאִין מִיַּד נִתְבָּע. וְכֵן אֵין מַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ אֶלָּא שְׁבוּעַת הֶסֵּת מִפְּנֵי צַד הַקַּרְקַע שֶׁיֵּשׁ כָּאן:
Kessef Michneh (non traduit)
שכרו לזרוע לו קרקע ואמר זרעתי בה וכו'. נראה ששכרו בקבלנות ואע''פ שכתב רבינו בסוף הפרק שקבלן יש לו אונאה ה''מ בקבלן דמטלטלין אבל לא בקבלן דקרקע וזה ששכרו לזרוע לו קרקע מספקא לן אם הוא כקבלן דקרקע או כקבלן דמטלטלין. ופירוש השמועה לדעת זו כך היא היכי דמי אילימא דאמר שדאי בה שית ואתו סהדי ואמרי דלא שדא אלא חמש והאמר רבא כל דבר שבמדה וכו' ואפילו היה קרקע היה צריך להחזיר וכן כאן מנכה לו שכר זריעת אותה סאה ומאי תיבעי לך אלא דאמר שדאי בה כדאיבעי לה ואיגלאי מילתא דלא שדא בה כדאיבעי לה מי אמרינן דהוי כקבלן דארעא כיון שהמלאכה נעשית בגוף הקרקע או דילמא הוי כקבלן דמטלטלין כיון שהדבר הנזרע הוא מטלטל. ומ''ש הרמב''ן ואם לא זרע בה כראוי הפסידה והפסיד שכרו ומה מקום לאונאה. י''ל שאין מקום להפסד שכרו שהרי עכ''פ שבחה בזריעה אלא שלא שבחה כראוי לה ולא דמי לאם אוביר ולא אעביד שלא שבחה כלל וכיון שכן שכר יש לו ומיבעי לן אי נותן לו כל מה שפסק עמו דהוי כקבלן דקרקע או ינכה לו מה שהיה ראוי הקרקע להשביח אילו זרעה כראוי דהוי כקבלן דמטלטלין:
Maguide Michneh (non traduit)
שכרו לזרוע לו קרקע ואמר זרעתי בה וכו'. זו בעיא בגמרא בעי רבא (בר רב חנן) חטין וזרען בקרקע יש להם אונאה או אין להם אונאה ואמרי' ה''ד אילימא דאמר וכו' ואסיקנא אלא דאמר איהו שדאי בה כדאבעי לה ואגלאי מילתא דלא שדא לה כדאבעי לה זו היא גיר' הספרים. והראב''ד ז''ל פירשה כפי' המחבר. והקשה הוא ז''ל וליהוי נמי כקרקע ליהדר תו וליזרע עד כדי שראוי לה כי עדיין לא נגמרה מלאכתו. וניחא ליה מפני שתוספת הזרע אינו מועיל לה שמא למקום שנפל הראשון יפול השני ויתקלקל זע''ז אלו דברי הר''א ז''ל. והם מסכימין לדברי המחבר והרמב''ן והרשב''א ז''ל דחו פירוש זה וזה לשון הרמב''ן ז''ל וזה הפירוש אין לו רגלים וכי מפני שהוא קרקע לא ישלים תנאו ואם לא זרע בה כראוי הפסידה ואם קבל עליו לשלם ישלם כדתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא ואם אין עליו תשלומים הפסיד שכרו ומה מקום לאונאה ע''כ. ובסוף הדברים כתב הרשב''א ז''ל ור''ח ז''ל לא גריס ואשתכח דלא שדא בה כדבעי אלא ה''ג וא''ל שדאי בה כמה דבעיא מאי וז''ל מי שזרע חטים בקרקע ומכרן לחבירו וא''ל שדאי בה כמה דבעיא מאי הני חטי כמאן דשדיא בכדא דמי ואית ליה אונאה או בטלי לגבי קרקע וקרקע אין לו אונאה. ונראה שהוא ז''ל מפרש שאין האונאה כאן אלא ביוקרא וזולא והוא הנכון ע''כ. ולזה נראה שהסכים הרמב''ן ז''ל וכתב והוא הדין לאומר זרעתי בה כך וכך שהדין אחד ודשכיח ליה נקט ע''כ. ופירש יוקרא וזולא שכתבו אם מכרן ביותר מדמים או בפחות והשמועה צ''ע: וכן אין משביעין וכו'. ג''ז מבואר באותה סוגיא בעיא דלא איפשיטא שם ויתבאר בהל' טוען ונטען שאין שבועת התורה בקרקעות ושם יתבאר:
17
יז הַשּׂוֹכֵר אֶת הַכֵּלִים אוֹ אֶת הַבְּהֵמָה יֵשׁ לָהֶם אוֹנָיָה. שֶׁהַשְּׂכִירוּת מְכִירָה בַּת יוֹמָהּ הִיא. וְאִם יֵשׁ בָּהּ הוֹנָיָה שְׁתוּת אוֹ יוֹתֵר. בֵּין שֶׁנִּתְאַנָּה שׂוֹכֵר בֵּין שֶׁנִּתְאַנָּה מַשְׂכִּיר. הֲרֵי זֶה מַחְזִיר הוֹנָיָה וַאֲפִלּוּ לְאַחַר זְמַן מְרֻבֶּה:
Kessef Michneh (non traduit)
השוכר את הכלים או את וכו'. נראה שהוא שוה ממש למכר פחות משתות מחל שתות קנה ומחזיר אונאה יתר על שתות בטל השכירות ושניהם יכולים לחזור בהם דכיון דמפקינן לה מדכתיב ממכר סתמא ושכירות ליומיה ממכר הוי דומה הוא למכר בכל ענייניו:
Maguide Michneh (non traduit)
השוכר את הכלים וכו'. כבר נתבאר למעלה דבעיא דאפשיטא היא: ומ''ש ה''ז מחזיר את האונאה אפילו לאחר זמן מרובה. דבר נכון הוא שאין זמן קצוב אלא בלוקח שמקחו בידו ומראה לתגר או לקרובו ואין כך דרך בשכירות גם בגמרא לא נזכר זמן שכירות:
18
יח נִרְאֶה לִי שֶׁהַקַּבְּלָן יֵשׁ לוֹ הוֹנָאָה. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁקִּבֵּל עָלָיו לֶאֱרֹג בֶּגֶד זֶה בַּעֲשָׂרָה זוּזִים. אוֹ לִתְפֹּר חָלוּק זֶה בִּשְׁנֵי זוּזִים. הֲרֵי זֶה יֵשׁ לוֹ הוֹנָיָה. וְכָל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם בֵּין קַבְּלָן בֵּין בַּעַל הַבֶּגֶד חוֹזֵר לְעוֹלָם כְּמוֹכֵר:
Maguide Michneh (non traduit)
נראה לי שהקבלן יש לו הונייה וכו'. כבר כתבתי למעלה דעת המפרשים החלוקין עליו וטענת הרב ז''ל שכיון שאין זה שכירות ימים כשאר פועלים יש בה אונאה, וצריך לי עיון דהא קי''ל דאין אומן קונה בשבח כלי וקבלנות הרי הוא כשכירות לענין בל תלין כמו שיתבאר פי''א מהלכות שכירות ואיתא בהמקבל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source