Chap. 7
1
א גֵּט שִׁחְרוּר צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה עִנְיָנוֹ דָּבָר הַכּוֹרֵת בֵּינוֹ לְבֵין אֲדוֹנָיו וְלֹא יִשָּׁאֵר לָאָדוֹן בּוֹ זְכוּת. לְפִיכָךְ הַכּוֹתֵב לְעַבְדּוֹ עַצְמְךָ וְכָל נְכָסַי קְנוּיִין לְךָ חוּץ מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי אוֹ חוּץ מִטַּלִּית פְּלוֹנִית אֵין זֶה כּוֹרֵת וְהַגֵּט בָּטֵל וּמִתּוֹךְ שֶׁאֵינוֹ גֵּט אֵין הָעֶבֶד מְשֻׁחְרָר וְלֹא קָנָה מִן הַנְּכָסִים כְּלוּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
Kessef Michneh (non traduit)
גט שיחרור צריך שיהיה עניינו דבר הכורת וכו' לפיכך הכותב לעבדו וכו'. בפ''ק דגיטין (דף ח' ע''ב) מייתי הא דתנן הכותב כל נכסיו לעבדו יצא בן חורין שייר קרקע כל שהו לא יצא בן חורין ר''ש אומר לעולם הוא בן חורין עד שיאמר כל נכסיי נתונים לאיש פלוני עבדי חוץ מאחד מריבוא שבהם ואיפסיקא הלכתא בגמרא כת''ק ואמר רב אשי דטעמא דת''ק משום דלאו כרות גיטא הוא ופירש הרי''ף דכיון דשייר ליה קרקע כל שהו וכתב הכי בגיטא ה''ל לרביה זכותא בגויה דגיטא וכגון זה אינו כריתות דבעינן דליהוי גיטא דחירותא כוליה לעבדא וליכא וכך הם דברי רבינו והתוספות והרא''ש פירשו בע''א ואמרינן בפרק מי שמת (דף קמ''ט) דשייר קרקע דתנן לאו דוקא דה''ה לשייר מטלטלין:
2
ב עֶבֶד שֶׁהֵבִיא גֵּט וְכָתוּב בּוֹ עַצְמְךָ וּנְכָסַי קְנוּיִין לְךָ עַצְמוֹ קָנָה וַהֲרֵי הוּא בֶּן חוֹרִין אֲבָל הַנְּכָסִים לֹא קָנָה עַד שֶׁיִּתְקַיֵּם הַגֵּט בְּחוֹתְמָיו כִּשְׁאָר הַשְּׁטָרוֹת. וְכֵן אִם הָיָה כָּתוּב בּוֹ כָּל נְכָסַי קְנוּיִין לְךָ קָנָה עַצְמוֹ וְלֹא קָנָה הַנְּכָסִים עַד שֶׁיִּתְקַיֵּם הַגֵּט בְּחוֹתְמָיו שֶׁחוֹלְקִים הַדִּבּוּר וְאוֹמְרִים עַצְמוֹ קָנָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא נֶאֱמָן לְהָבִיא גֵּט שִׁחְרוּרוֹ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְקַיְּמוֹ אֲבָל הַנְּכָסִים שֶׁאֵין אָדָם קוֹנֶה אוֹתָם אֶלָּא בִּרְאָיָה בְּרוּרָה לֹא יִקְנֶה אוֹתָם עַד שֶׁיִּתְקַיֵּם הַשְּׁטָר:
Kessef Michneh (non traduit)
עבד שהביא גט וכו'. ברייתא שם (דף ח' ע''ב) ופירש''י עצמו קנה דנאמן הוא על שיחרורו לומר בפני נכתב ואין צריך עדים לקיימו. נכסים לא קנה דבעי עדים כשאר קיום שטרות. ומ''ש וכן אם היה כתוב בו כל נכסי קנויים לך וכו'. שם בעיא ופשטה רבא הכי:
3
ג הַמְשַׁחְרֵר שְׁנֵי עֲבָדִים בִּשְׁטָר אֶחָד לֹא קָנוּ עַצְמָן אֶלָּא כּוֹתְבִין שְׁטָר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. לְפִיכָךְ הַכּוֹתֵב כָּל נְכָסָיו לִשְׁנֵי עֲבָדָיו בִּשְׁטָר אֶחָד אַף עַצְמָן לֹא קָנוּ. וְאִם כָּתַב בִּשְׁנֵי שְׁטָרוֹת קָנוּ וּמְשַׁחְרְרִין זֶה אֶת זֶה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁכָּתַב בְּכָל שְׁטָר מִשְּׁנֵיהֶם כָּל נְכָסַי נְתוּנִים לִפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עַבְדִּי. אֲבָל אִם כָּתַב חֲצִי נְכָסַי לִפְלוֹנִי עַבְדִּי וַחֲצִי נְכָסַי לִפְלוֹנִי עַבְדִּי אַף בִּשְׁנֵי שְׁטָרוֹת לֹא קָנוּ כְּלוּם שֶׁהָעֶבֶד מִכְּלַל נְכָסִים וַהֲרֵי שִׁיֵּר בּוֹ חֶצְיוֹ וְאֵין זֶה שִׁחְרוּר וְכֵיוָן שֶׁלֹּא נִשְׁתַּחְרֵר לֹא קָנָה מִן הַנְּכָסִים כְּלוּם:
Kessef Michneh (non traduit)
המשחרר שני עבדים בשטר וכו'. בפרק השולח (דף מ''ב) תני חדא הכותב נכסיו לשני עבדיו קנו ומשחררין זה את זה ותניא אידך האומר כל נכסי נתונים לפלוני ופלוני עבדי אף עצמן לא קנו ואוקימנא הא דאמר כולו הא דאמר חצי חצי והא מדקתני סיפא אם אמר חצי חצי לא קנו מכלל דרישא דאמר כולו פרושי קא מפרש אף עצמן לא קנו כיצד כגון דאמר חצי חצי וכו' ואיבעית אימא לא קשיא כאן בשטר אחד כאן בשני שטרות בשטר אחד מאי איריא [דאמר] חצי חצי אפילו אמר כולו נמי לא קני ה''נ קאמר אף עצמן לא קנו בד''א בשטר אחד אבל בשני שטרות קנו ואם אמר חצי חצי אף בשני שטרות נמי לא קנו וכתב הר''ן דהיינו טעמא דחצי חצי לא מהני לפי שאין העבד משתחרר אלא מחמת השטר שנמסר בידו ובעינן שלא יהא בו שיור כלל ואף על פי ששטר חבירו מוכיח דליכא שיורא גבי נותן הרי הוא אינו משתחרר בשטר חבירו שלא זכה בו עכ''ל וכך הם דברי רבינו והמפרשים פירשו בענין אחר:
4
ד הַמְשַׁחְרֵר חֲצִי עַבְדּוֹ בִּשְׁטָר לֹא קָנָה הָעֶבֶד חֶצְיוֹ וַהֲרֵי הוּא עֶבֶד כְּשֶׁהָיָה. אֲבָל אִם שִׁחְרֵר חֶצְיוֹ בְּכֶסֶף כְּגוֹן שֶׁלָּקַח חֲצִי דָּמָיו עַל מְנָת לְשַׁחְרֵר חֶצְיוֹ קָנָה וְנִמְצָא חֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁשִּׁחְרֵר חֶצְיוֹ בִּשְׁטָר וְהִנִּיחַ חֶצְיוֹ. אֲבָל אִם שִׁחְרֵר חֶצְיוֹ וּמָכַר חֶצְיוֹ אוֹ שֶׁשִּׁחְרֵר חֶצְיוֹ וְנָתַן חֶצְיוֹ בְּמַתָּנָה הוֹאִיל וְיָצָא הָעֶבֶד כֻּלּוֹ מֵרְשׁוּתוֹ קָנָה הָעֶבֶד חֶצְיוֹ וַהֲרֵי זֶה חֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין. וְכֵן עֶבֶד שֶׁל שְׁנֵי שֻׁתָּפִין וְשִׁחְרֵר אֶחָד מֵהֶן חֶלְקוֹ בֵּין בְּכֶסֶף בֵּין בִּשְׁטָר קָנָה הָעֶבֶד חֶצְיוֹ וַהֲרֵי הוּא חֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין:
Kessef Michneh (non traduit)
המשחרר חצי עבדו בשטר וכו'. שם ת''ר המשחרר חצי עבדו רבי אומר קנה וחכמים אומרים לא קנה אמר רבה מחלוקת בשטר וכו' דרבנן גמרי לה לה מאשה מה אשה חציה לא אף עבד חציו לא אבל בכסף ד''ה קנה. ומ''ש בד''א בששחרר חציו בשטר וכו'. שם (דף מ''ב) אמר רבה מחלוקת בששחרר חציו והניח חציו אבל שחרר חציו ומכר או נתן במתנה חציו כיון דקא נפיק מיניה כוליה ד''ה קנה ופירש''י והניח חציו דבעינן דניפוק כוליה מיניה כי אשה אבל שחרר חציו ומכר תחלה חציו או בבת אחת וכ''כ הר''ן וכי אמרינן בשחרר חציו ונתן במתנה חציו קנה כגון שנתן תחלה דהשתא ליכא שיורא בשיחרור דיליה או כגון שהוא כותב בשטר שיחרור עצמו שהוא נותן חציו האחר לאותו אחר ומזכה השטר לאחד בשביל שניהם וכיון דליכא שיורא בשטר שיחרור קני. ומ''ש וכן עבד של שני שותפים וכו'. שם מימרא דרבינא ופירש''י דכיון דאין לו בו אלא חציו אפילו רבנן מודו דקנה כי שחרריה לפלגיה דהא לא שייר מידי והוי כאשה דנפקא מיניה לגמרי:
5
ה * הַכּוֹתֵב לְשִׁפְחָתוֹ מְעֻבֶּרֶת הֲרֵי אַתְּ בַּת חוֹרִין וּוְלָדֵךְ עֶבֶד דְּבָרָיו קַיָּמִין. הֲרֵי אַתְּ שִׁפְחָה וּוְלָדֵךְ בֶּן חוֹרִין לֹא אָמַר וְלֹא כְּלוּם שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁמְּשַׁחְרֵר חֶצְיָהּ:
Kessef Michneh (non traduit)
הכותב לשפחתו מעוברת וכו'. ברייתא בתמורה בפ' כיצד מערימין (כ''ה:) ובקידושין פ' האומר (דף ס''ט) וכתבה הרי''ף בפרק השולח האומר לשפחתו הרי את בת חורין וולדך עבד ולדה כמותה דברי ר' יוסי הגלילי וחכ''א דבריו קיימים והלכה כחכמים. ומ''ש הרי את שפחה וולדך ב''ח וכו'. שם הרי את שפחה וולדך ב''ח אם היתה עוברה זכתה לו ומוקי לה כרבי דאמר המשחרר חצי עבדו קנה כולו ואנן קי''ל כרבנן דפליגי עליה ואמרי לא קנה: כתב הראב''ד קשיא רישא אסיפא וכו'. ודבריו אינם השגה אלא פירוש וטעם ושפתים ישק:
Raavade (non traduit)
הכותב לשפחתו מעוברת הרי את בת חורין וכו' עד שזה כמי ששחרר חציה. א''א קשיא רישא אסיפא סיפא קאמר דעובר ירך אמו הוא א''כ רישא אמאי דבריו קיימין אלא רישא דבריו קיימים דעובר לאו ירך אמו הוא וסיפא לא אמר כלום או משום דאינו בא לעולם או משום דאין העבד מקבל גט לחבירו מיד רבו שלו עכ''ל:
6
ו * שִׁפְחָה חֲרוּפָה אִם רָצָה לְשַׁחְרֵר חֶצְיָהּ הַנִּשְׁאָר וְתֵעָשֶׂה אֵשֶׁת אִישׁ גְּמוּרָה הֲרֵי זֶה מְשַׁחְרֵר בֵּין בְּכֶסֶף בֵּין בִּשְׁטָר שֶׁאַף הַכֶּסֶף גּוֹמֵר שִׁחְרוּרָהּ:
Kessef Michneh (non traduit)
שפחה חרופה אם רצה לשחרר וכו' ותיעשה א''א גמורה. כך היא הגירסא הנכונה והוא בפרק השולח (דף מ''ג ע''ב) איתמר חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לראובן ונשתחררה וחזרה ונתקדשה לשמעון רב יוסף בר חמא אר''נ פקעי קידושי ראשון ר' זירא אמר ר''נ גמרו קידושי ראשון ופירש''י גמרו קידושי ראשון ע''י השיחרור גמרו ומשמע שפוסק רבינו כרבי זירא ועיין בפ''ד מהלכות קידושין בדברי רבינו ובדברי ה''ה: כתב הראב''ד פירוש המאורסת לע''ע וכו':
Raavade (non traduit)
שפחה חרופה. [א''א] פירוש המאורסת לעבד עברי והיא חציה שפחה וחציה בת חורין:
7
ז מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין הוֹאִיל וְאֵינוֹ מֻתָּר לֹא בְּשִׁפְחָה וְלֹא בְּבַת חוֹרִין כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין וְכוֹתֵב שְׁטָר עָלָיו בַּחֲצִי דָּמָיו. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּעֶבֶד מִפְּנֵי שֶׁהָאִישׁ מְצֻוֶּה עַל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה. אֲבָל הַשִּׁפְחָה תִּשָּׁאֵר כְּמוֹת שֶׁהִיא וְעוֹבֶדֶת אֶת רַבָּה יוֹם אֶחָד וְאֶת עַצְמָהּ יוֹם אֶחָד. וְאִם נָהֲגוּ בָּהּ הַחוֹטְאִים מִנְהַג הֶפְקֵר כּוֹפִין אֶת רַבָּה לְשַׁחְרֵר וְכוֹתֵב עָלֶיהָ שְׁטָר בַּחֲצִי דָּמֶיהָ:
Kessef Michneh (non traduit)
מי שחציו עבד וכו'. משנה בפרק השולח (דף מ''א). ומ''ש בד''א בעבד וכו' אבל השפחה וכו' ואם נהגו בה החוטאים מנהג הפקר וכו'. שם בגמרא:
8
ח * מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין שֶׁעָמַד רַבּוֹ וְהִקְנָה חֶצְיוֹ לִבְנוֹ הַקָּטָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יָכֹפוּ אוֹתוֹ בֵּית דִּין לְשַׁחְרְרוֹ מַעֲמִידִין בֵּית דִּין לַקָּטָן אַפּוֹטְרוֹפּוֹס וְכוֹתֵב לוֹ הָאַפּוֹטְרוֹפּוֹס גֵּט שִׁחְרוּר וְכוֹתֵב לוֹ שְׁטַר חוֹב בַּחֲצִי דָּמָיו. וְאִם נִצְטָרֵךְ הַקָּטָן בְּעֶבֶד וְיֵשׁ לוֹ גַּעְגּוּעִין עָלָיו מַפְלִיגִין אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ בְּמָעוֹת שֶׁדַּעְתּוֹ שֶׁל קָטָן קָרוֹב אֵצֶל מָעוֹת:
Kessef Michneh (non traduit)
מי שחציו עבד וחציו ב''ח וכו'. שם (דף מ') ההוא עבדא דבי תרי קם חד מינייהו ושחרריה לפלגיה אמר אידך השתא שמעי בי רבנן ומפסדו ליה מינאי אזל אקנייה לבנו קטן שלחה רב יוסף בריה דרבא לקמיה דרב פפא שלח ליה כאשר עשה כן יעשה לו וכו' אנן קים לן בינוקא דמקרבא דעתיה לגבי זוזי מוקמינן ליה אפוטרופוס ומקרקש ליה בזוזי וכתב ליה גיטא דחירותא על שמיה. ופירש''י מפסדי ליה מינאי כדאמרינן במתניתין כופין את רבו ועושה אותו ב''ח. אקנייה לבנו קטן שאין ראוי לכופו בב''ד. מוקמינן ליה אפוטרופוס לינוקא לברור לו דמים יפים כמו שהוא נישום בשוק שהרי צריך העבד לכתוב שטר על חצי דמיו ומקרקש ליה עבדא זוזי דבר מועט לינוקא ולא יצטרכו ב''ד לכופו שהוא ישחררהו מדעתו בשביל זוזי ובלאו קרקושי זוזי לא אפשר דינוקא לאו בר כפייה הוא ואפוטרופסין אין רשאין להוציא עבדים לחירות ולא לחוב ליתומים כדאמרינן בהניזקין ותינוק זה מקחו מקח וממכרו ממכר במטלטלין וכו' ואפוטרופוס מוקמינן לעיין בתקנתו ולשומו בדמים מעולים והתוספות כתבו דלא נראה לר''ש פירש''י דמפרש כתב ליה גיטא דחירותא על שמיה דקטן שאין מעשה קטן כלום להתירו בבת חורין אלא נ''ל לפרש דכתב ליה גיטא על שמיה דאפוטרופוס ואע''ג דבעלמא אין האפוטרופסין רשאים להוציאם לחירות הכא כיון שלא עשה כהוגן הפקירוהו בית דין ונתנוהו לאפוטרופוס לשחררו וכו' ובלא קרקושי זוזי לא רצו ב''ד ליתן רשות לאפוטרופוס לשחררו דאין נכון לעבור על דעתו של תינוק ור''ת מפרש דלאו קנסא הוא וכו' דבדין יכול האפוטרופוס לשחררו בכך כדאמרינן בהניזקין וכו' ואפילו בלא קרקושי אלא משום דמיחזי כחוכא ואיטלולא שהתינוק עומד וצווח שלא למכור לפי שאביו מלמדו לצווח ואיכא לזות שפתים אבל כי קא מקרקש ליה זוזי לא יחוש לדברי האב וגיטא דחירותא נמי לא הוה צריך דכסף גומר בלא שטר וכו' אלא שלפי שעושה בע''כ של אב צריך גיטא דחירותא מדרבנן שלא יאמר לו עבדי אתה וגם הרשב''א והר''ן תמהו על פירש''י והעלו שהאפוטרופוס כותב השטר וכן דעת הרי''ף וכן נראה שהוא דעת הרא''ש וכתב הרי''ף יש שואלים וכי מאחר דמוקמינן אפוטרופוס למאי הלכתא אמרינן ידעינן בינוקא דמקרבא דעתיה לגבי זוזי ומהדרי רבנן משום דחיישינן דילמא מסתביך ביה ינוקא בההוא עבדא וכיון דמקרקשינן ליה בזוזי לא אתי לאיסתבוכי ביה עכ''ל. והראב''ד כתב על דברי רבינו נשתבש כאן שיבוש גדול וכו'. ואיני יודע למה כתב שנשתבש שיבוש גדול והרי נתבאר שהרי''ף ורוב המפרשים סוברים כדברי רבינו:
Raavade (non traduit)
מי שחציו עבד וחציו וכו' עד וכותב לו האפוטרופוס גט שיחרור. [א''א] נשתבש כאן שיבוש גדול וכי האפוטרופוס כותב גט שיחרור ואינו אדון אלא ב''ד מעמידין לו אפוטרופוס כדי לדקדק על חצי דמיו והכסף גומר בו ומקרקשין ליה בזוזי לינוקא כדי שיכתוב לו גט שיחרור בשמו ולא צריך שיחרור אלא כדי שלא יסתבך בו ויאמר לו עבדי אתה עכ''ל:
9
ט שְׁכִיב מֵרַע שֶׁכָּתַב כָּל נְכָסָיו לְעַבְדּוֹ וְעָמַד חוֹזֵר בַּנְּכָסִים וְאֵינוֹ חוֹזֵר בָּעֶבֶד שֶׁהֲרֵי יָצָא עָלָיו שֵׁם בֶּן חוֹרִין:
Kessef Michneh (non traduit)
שכ''מ שכתב כל נכסיו לעבדו ועמד וכו'. מימרא פירקא קמא דגיטין (דף ט'):
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source