Chap. 7
1
א הַתּוֹבֵעַ חֲבֵרוֹ בְּמָמוֹן שֶׁאִם הוֹדָה בּוֹ יִהְיֶה חַיָּב לְשַׁלֵּם וְכָפַר וְנִשְׁבַּע. אוֹ שֶׁהִשְׁבִּיעוֹ הַתּוֹבֵעַ וְכָפַר. הֲרֵי זֶה הַנִּתְבָּע הוּא חַיָּב בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן אַף עַל פִּי שֶּׁלֹא עָנָה אָמֵן. שֶּׁבִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן אֶחָד הַנִּשְׁבָּע מִפִּי עַצְמוֹ וְאֶחָד שֶׁהִשְׁבִּיעוֹ אַחֵר וְכָפַר אַף עַל פִּי שֶּׁלֹא עָנָה אָמֵן חַיָּב. שֶׁכְּפִירָתוֹ אַחַר שֶׁהִשְׁבִּיעוֹ הַתּוֹבֵעַ כַּעֲנִיַּת אָמֵן:
Kessef Michneh (non traduit)
התובע חבירו בממון וכו'. לקמן בסמוך יתבאר. ומ''ש שבשבועות הפקדון אחד הנשבע מפי עצמו אחד שהשביעו אחר וכפר וכו' משנה פ' שבועת הפקדון (דף ל''ו:) וכחכמים:
Le'hem Michneh (non traduit)
שבשבועת הפקדון אחד הנשבע וכו' שכפירתו אחר שהשביעו התובע כעניית אמן. אע''ג דבשבועת העדות נמי כן כדכתב רבינו ז''ל לקמן בריש פ' תשיעי התם דוקא בשכפר בב''ד אז הוי הכפירה כעניית אמן אבל הכא בין בב''ד בין שלא בב''ד וז''ש שבשבועת הפקדון וכו' כלומר דין זה שהכפירה כעניית אמן בכל גוונא אינו אלא בשבועת הפקדון דוקא:
2
ב תְּבָעוֹ בְּמָמוֹן שֶׁאִם יוֹדֶה לוֹ וְיֹאמַר כֵּן הַדָּבָר לֹא יִהְיֶה חַיָּב לְשַׁלֵּם. כְּגוֹן שֶׁתְּבָעוֹ בִּקְנָס שֶׁאֵין אָדָם מְשַׁלֵּם קְנָס עַל פִּי עַצְמוֹ. וְכָפַר וְנִשְׁבַּע. הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן וְחַיָּב מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּטּוּי:
Kessef Michneh (non traduit)
תבעו בממון שאם יודה לו וכו'. משנה שם גבי אנסת ופתית את בתי וכו':
3
ג וְכֵן אִם תְּבָעוֹ בְּקַרְקַע אוֹ בְּעֶבֶד אוֹ בִּשְׁטָר וְכָפַר וְנִשְׁבַּע פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן וְחַיָּב בִּשְׁבוּעַת בִּטּוּי שֶׁהֲרֵי נִשְׁבַּע עַל שֶׁקֶר:
Kessef Michneh (non traduit)
וכן אם תבעו בקרקע וכו'. גם זה שם:
4
ד וְלָמָּה נִפְטָר מִשּׁוּם שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן וַהֲרֵי זֶה אִלּוּ הוֹדָה חַיָּב הָיָה וּמְשַׁלֵּם מַה שֶּׁכָּפַר. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה־כא) 'בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְּגֵזֶל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ' (ויקרא ה־כב) 'אוֹ מָצָא אֲבֵדָה' הַכֹּל מִטַּלְטְלִין שֶׁאִם יוֹדֶה בָּהֶן יוֹצִיא מָמוֹן מִתַּחַת יָדוֹ. וְיָצְאוּ קַרְקָעוֹת שֶׁאֵין מִטַּלְטְלִין וַהֲרֵי הֵן לִפְנֵי בַּעֲלֵיהֶן וּבְחֶזְקָתָן. וְיָצְאוּ עֲבָדִים שֶׁהֻקְּשׁוּ לְקַרְקָעוֹת. וְיָצְאוּ שְׁטָרוֹת שֶׁאֵין גּוּפָן מָמוֹן:
Le'hem Michneh (non traduit)
ויצאו קרקעות וכו'. נראה דרבינו ז''ל דריש כלל ופרט כרבנן דאמרי הכי בפ' שבועת הפקדון (ל''ז:) ודלא כר' אליעזר דדריש רבויי. ויש לעורר על זה דרבינו ז''ל פסק לעיל בפ''א כר''ע דמחייב קרבן להבא ולשעבר ובפ''ג דשבועות אמרינן דדריש רבויי ומעוטי ובסוגיא דפ''ק דשבועות משמע דמאן דדריש כללי ופרטי פליג אר''ע. גם יש באותה סוגיא גבי נרצע כללי ופרטי דרבינו ז''ל פוסק כן בה' עבדים והדברים האלו נראים כסותרים והדברים ארוכים ובביאורי לפ''ק דשבועות שם הארכתי ליישב הסוגיא לדעת רבינו ז''ל:
5
ה אֶחָד הַנִּשְׁבָּע אַחַר שֶׁתְּבָעוֹ בַּעַל הַמָּמוֹן. אוֹ הַנִּשְׁבָּע מֵעַצְמוֹ אַף עַל פִּי שֶּׁלֹא תְּבָעוֹ. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁקָּדַם וְאָמַר לָמָּה אַתָּה הוֹלֵךְ אַחֲרַי כְּלוּם יֵשׁ לְךָ בְּיָדִי מָמוֹן שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְּיָדִי מָמוֹן. הֲרֵי זֶה חַיָּב בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן הוֹאִיל וְכָפַר וְנִשְׁבַּע וְאַף עַל פִּי שֶּׁלֹא תְּבָעוֹ זֶה:
Kessef Michneh (non traduit)
אחד הנשבע אחר שתבעו בעל הממון וכו'. בריש פרק שבועת הפקדון משנה שבועת הפקדון כיצד א''ל תן לי פקדון שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי או שא''ל אין לך בידי משביעך אני ואמר אמן חייב. ומ''ש אף ע''פ שלא תבעו כיצד כגון שקדם ואמר למה אתה הולך אחרי וכו'. בפ' שבועת העדות עלה ל''ב ראוהו שבא אחריהם אמרו לו מה אתה בא אחרינו שבועה שאין אנו יודעים לך עדות פטורים ואם בפקדון חייבים:
6
ו אֶחָד הַנִּשְׁבָּע לְבַעַל הַמָּמוֹן עַצְמוֹ אוֹ לִשְׁלוּחוֹ הַבָּא בְּהַרְשָׁאָתוֹ. שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ:
Kessef Michneh (non traduit)
אחד הנשבע לבעל הממון עצמו או לשלוחו וכו'. נראה דיליף לה מדגרסינן בפ' שבועת העדות (דף ל''ה) ת''ר שלח ביד עבדו או שא''ל הנתבע משביעני עליכם שאם אתם יודעים לו עדות שתבואו ותעידוהו יכול יהו חייבים ת''ל אם לא יגיד ונשא עונו מאי תלמודא אמר ר' אלעזר אם לוא יגיד כתיב אם לו לא יגיד ונשא עונו ואם לאחר לא יגיד פטור משמע דבפקדון דלא כתיב אם לא יגיד חייב כדקי''ל בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו:
7
ז וְאֵינוֹ חַיָּב בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן עַד שֶׁיַּשְׁבִּיעוֹ בְּלָשׁוֹן שֶׁהוּא מַכִּירָהּ:
Kessef Michneh (non traduit)
ואינו חייב בשבועת הפקדון וכו'. (סוטה דף ל''ב) ר''פ אלו נאמרין בכל לשון פרשת סוטה וידוי מעשר ק''ש ותפלה וברכת המזון ושבועת העדות ושבועת הפקדון ובגמרא (דף ל''ג) שבועת העדות דכתיב נפש כי תחטא ושמעה קול אלה בכל לשון שהיא שומעת שבועת הפקדון אתיא תחטא תחטא משבועת העדות:
Le'hem Michneh (non traduit)
אחד הנשבע לבעל הממון עצמו וכו'. כתב הרב כ''מ ז''ל דנפקא ליה הא לרבינו ז''ל ממאי דאמרינן בפ' שבועת העדות (דף ל''ה) שלח ביד עבדו או שאמר להם הנתבע משביע אני עליכם שאם אתם יודעים לו עדות פטורים עד שישמעו מפי התובע ונפקא ליה בברייתא מקרא דואם לא יגיד משמע דדוקא התם גלי קרא אם לא יגיד אבל בשבועת הפקדון דליכא קרא הדרינן לכללין דבכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו. וקשה לי טובא דלעיל מיניה (דף ל''ג:) גבי מתניתין דמשביע אני עליכם שאיש פלוני כהן הקשו שם בגמ' טעמא דאיש פלוני כהן כו' הא מנה לפלוני ביד פלוני חייבין הא קתני סיפא עד שישמעו מפי התובע ותירצו אמר שמואל בבא בהרשאה והקשו והא אמרי נהרדעי לא כתבינן אורכתא אמטלטלי ותירצו ה''מ היכא דכפריה אבל לא כפריה כתבינן ע''כ. וכתבו שם התוס' ז''ל דאע''ג דקי''ל במרובה דמורשה שליח שוייה מ''מ אע''ג דשליח לא מהני ליחייב גבי שבועת העדות מ''מ בא בהרשאה שיש לו כח להוציא הממון מהני וא''כ איך כתב כאן רבינו ז''ל דשליח שבא בהרשאה בעינן אפילו לא בהרשאה נמי דאי בא בהרשאה אפי' בשבועת העדות דאיכא קרא דאם לא יגיד מהני ובשבועת הפקדון כיון דליכא קרא ודאי דשלוחו של אדם כמותו ואפילו בלא הרשאה והדרינן לכללין כדכתב הרב כ''מ ז''ל ותו קשיא דרבינו ז''ל כתב לקמן בפרק תשיעי אין העדים חייבים בשבועת העדות עד שיכפרו וישבעו אחר תביעת בעל דין עצמו או שלוחו משמע דשליח מהני גבי שבועת העדות והוא הפך הנאמר בגמרא ושלח ביד עבדו לא מהני. ותו קשיא בדברי רבינו ז''ל אמאי נקט למילתיה הכא גבי שבועת הפקדון שהיה בא אחריו שכתב כיצד כגון שקדם ואמר למה אתה הולך אחרי וכו' דבהא איכא למטעי ולומר דדוקא משום דרץ אחריו דהוי כתבעו מהני אבל לא רץ לא כדהוה ס''ד בגמרא וכדאמרינן בפ' שבועת העדות ולפי האמת אינו כן מדקאמר ברישא דלישנא הנשבע מעצמו אע''פ שלא תבעו משמע דבלא שום תביעה כלל מהני לחייבו וכיון שכן היה לו לשום המשל אפילו שלא היה בא אחריו לתבוע אלא מאליו פגע לו ואמר כן. מיהו לזה יש לומר דרבינו ז''ל אורחא דמילתא נקט ולא נטעי בהכי שכבר גלה הדבר בלשונו שכתב הנשבע מעצמו כדכתיבנא. אבל לתרץ הקושיות הראשונות נראה לי מלבד דברי הרב כ''מ ז''ל דרבינו ז''ל לא נפיק ליה הא משבועת העדות דרבינו ז''ל סובר בשבועת העדות דשלוחו מהני ודלא כפירוש התוס' ז''ל ומ''ש שם היכא דשלח לו ביד עבדו דלא מהני הוא משום דלא שלח העבד לתבוע לו הממון אלא שלח לו העבד להשביעו לבד דומיא דחלוקה דנתבע שהביא שם דלא הוי אלא דמשביע את העדים גם העבד הוא כן וכיון שאינו שליח לתבוע הממון לא קרינן ביה אם לא יגיד דכיון דאינו תובע הממון לא קרינן ביה לו דבעינן שישמע מפי התובע אבל אם עשאו שלוחו לגבות הממון ודאי דתובע קרינן ביה דבכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו וזהו שכתב רבינו ז''ל לקמן בפרק תשיעי דשלוחו מהני ומאי דאמרו גבי מתניתין דפלוני כהן וכו' בבא בהרשאה אין הכונה לומר דדוקא בא בהרשאה ולא שליח דהוא הדין שליח כיון שבא לגבות הממון אבל הכוונה היא לומר דהוא שליח לגבות הממון ולזה אמר בא בהרשאה להורות שכיון שבא לגבות ממון הוי כתובע גמור והוא הדין אם עשאו שליח בעדים ומה שכתב רבינו ז''ל כאן דשליח הבא בהרשאה דמהני הכא הוא משום דאית ליה דאע''ג דאין צריך שישביעו התובע או שיתבע לו משום דאמר קרא וכחש בעמיתו וכל דהו משמע כדאמרינן בפ' שבועת העדות מ''מ בעינן שיהא השבועה בפני בעל הדבר דוכחש בעמיתו משמע שהוא עומד שם וכחש בו ולכך בעינן שיעמוד שם או שלוחו דהוי כמותו וזהו שכתב דכיון דהוי שלוחו הבא לגבות ממונו ולזה קורא רבינו ז''ל בא בהרשאתו כלומר דאינו שליח לענין להשביעו לבד אלא שליח בענין הממון ודאי דהוי כבעל הדבר עצמו כי היכי דאמרינן בשבועת העדות ואין חילוק בין פקדון לעדות אלא דשם צריך שיתבענו או הוא או שלוחו וכאן צריך שיהיה שם או הוא או שלוחו וכתב רבינו ז''ל בא בהרשאה ולא פירש שיהיה ההרשאה במטלטלי דלא כפר כנהרדעי דאמרי הכי שם בגמרא וכדפסק רבינו ז''ל כותייהו בהלכות שלוחין משום דשם כתב רבינו ז''ל דכבר תקנו לכתוב הרשאה על הכל ואע''ג דהרשאה גרועה הוא מ''מ לא גרע משליח שעשאו בעדים כדכתב שם רבינו ז''ל וכיון דרבינו ז''ל סובר דשליח שעשאו בעדים לגבות הממון מהני לענין שבועת העדות לחייבו ה''ה הבא בהרשאה גרועה ולפי פירוש זה ניחא ג''כ מה שהקשו התוס' ז''ל דלמ''ד במרובה דאפילו היכא דלא כפריה לא כתבינן היכי מוקי מתני' לרבינו ז''ל לאו דוקא הרשאה אלא הוא הדין שליח שעשאו בעדים גם כן ולא נקט הרשאה אלא לדוגמא דאיירי שהוא שליח לגבות הממון ואף על גב דאי הוה נקיט שליח שעשאו בעדים הוה אתי שפיר טפי דהוה אתי תירוצא לכולהו לישני לא חש הגמרא אלא לפי הלשון שתפס אמת כדכתבו שם התוס' ז''ל ג''כ הם לסברתם:
8
ח הַנִּשְׁבָּע שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן בְּמֵזִיד אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁבַּע לַשֶּׁקֶר וְהִתְרוּ בּוֹ עֵדִים בִּשְׁעַת שְׁבוּעָתוֹ אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא מֵבִיא אֲשָׁמוֹ בִּלְבַד. שֶׁהֲרֵי הַכָּתוּב מוֹצִיאוֹ מִכְּלַל חַיָּבֵי מַלְקוֹת וְחִיְּבוֹ אָשָׁם בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:
Kessef Michneh (non traduit)
הנשבע שבועת הפקדון במזיד וכו'. ומ''ש וחייבו אשם בין במזיד בין בשגגה כמו שביארנו, בפ''א:
Le'hem Michneh (non traduit)
והתרו בו עדים בשעת שבועתו וכו'. קשה דהך הוי בעיא בפ' שבועות הפקדון (דף ל''ו ל''ז) הזיד בשבועת הפקדון והתרו בו אי מחייב מלקות לחוד או קרבן לחוד או שניהם ולא איפשיטא וכיון שכן אמאי מחייב רבינו ז''ל להביא קרבן על הספק דנמצאו חולין בעזרה. וי''ל דשם פשטוה מברייתא דקאמרה תאמר בשבועת הפקדון שאינו לוקה וע''כ בהתראה איירי דאי לא ליכא מלקות ואף על גב דדחו שם פשיטות זה ואמרו מאי אינו לוקה אינו נפטר מכל מקום כבר פשטוה דמלקות לחודיה בלא קרבן לא סגי ונשאר הספק אי הוי קרבן לחודיה או קרבן עם מלקות ואין מלקין על הספיקות ולכך כתב רבינו ז''ל קרבן לחודיה דע''כ בשני צדדי הספק שנשארו קרבן מייתי ואין להמלט ממנו. וא''ת דהתרו בו עדים בשעת השבועה ודאי דשם היו א''כ היכי אמרינן בגמרא (דף ל''ז) דר' יוחנן דאמר גבי כופר ממון שיש עליו עדים שחייב משום דעדים עבידי דמייתי משמע דאי לא מייתי דפטור והא הכא דלא מייתי דשם היו וחייב. וי''ל דהרי כתב רבינו ז''ל בסוף הפרק שלאחר זה דשמא יפסלו ולא יתקיים עדותם ועוד דהך התראה שהתרו בו לא בעת השבועה בב''ד היה דאם היו שם עדים לא היו מניחים ב''ד להשבע אלא חוץ לב''ד הוא שהיה נשבע ועדים התרו בו ואם כן איכא למיחש דילמא קודם שיבואו להעיד לפני ב''ד ימותו:
9
ט כָּפַר וְנִשְׁבַּע אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ פְּעָמִים. אוֹ שֶׁהִשְׁבִּיעוֹ הַתּוֹבֵעַ אַרְבַּע וְחָמֵשׁ פְּעָמִים וְהוּא כּוֹפֵר עַל כָּל אַחַת וְאַחַת בֵּין בְּבֵית דִּין בֵּין שֶּׁלֹא בְּבֵית דִּין הֲרֵי זֶה חַיָּב קָרְבַּן אָשָׁם עַל כָּל שְׁבוּעָה וּשְׁבוּעָה. שֶׁאִלּוּ הוֹדָה אַחַר שֶׁכָּפַר הָיָה חַיָּב לְשַׁלֵּם אַף עַל פִּי שֶׁכָּפַר בְּבֵית דִּין וְנִמְצָא פּוֹטֵר עַצְמוֹ בְּכָל כְּפִירָה וּכְפִירָה מִן הַתַּשְׁלוּמִין. לְפִיכָךְ חַיָּב עַל כָּל שְׁבוּעָה וּשְׁבוּעָה:
Kessef Michneh (non traduit)
כפר ונשבע ארבע או חמש פעמים וכו' עד לפיכך חייב על כל שבועה ושבועה. משנה בפרק שבועת הפקדון (שבועות דף ל''ו):
Le'hem Michneh (non traduit)
שאילו הודה וכו'. כלומר מפני שבשבועת העדות אמרו שהיכא שכפר בב''ד אפי' השביעם אח''כ אינו חייב דאינו יכול לחזור ולהודות קאמר הכא דאינו כן דאע''פ שהכפירה בב''ד מ''מ חייב לשלם היה ונקט לשון אע''פ בערך שבשבועת העדות ואינו כן:
10
י הָיוּ חֲמִשָּׁה תּוֹבְעִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִין לוֹ תֵּן לָנוּ פִּקָּדוֹן שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בְּיָדְךָ. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לָכֶם בְּיָדִי אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְּיָדִי לֹא לְךָ וְלֹא לְךָ וְלֹא לְךָ חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת:
Kessef Michneh (non traduit)
היו חמשה תובעים אותו וכו'. יתבאר בפרק רביעי מהלכות נדרים:
Le'hem Michneh (non traduit)
שבועה שאין לך בידי לא לך וכו'. רבינו ז''ל נראה דפוסק כר' יוחנן (דף ל''ח) דקאמר אליבא דר''מ דלא שאני בין היכא דאמר לא לך בלא וי''ו או בוי''ו דתרוייהו פרטי הוו דסתם מתני' כר''מ וכרבי דאמר לא שנא כזית כזית או כזית וכזית הוי פרטא וכמו שאכתוב בפ''ד דנדרים בע''ה בדברי הרב כ''מ וכמו שאפרש שם בס''ד:
11
יא אָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ תֵּן לִי פִּקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד גֵּזֶל וַאֲבֵדָה שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְּיָדִי אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. וַאֲפִלּוּ הָיָה לוֹ פְּרוּטָה אַחַת מִכֻּלָּן הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין וְחַיָּב:
Kessef Michneh (non traduit)
ומ''ש אמר לו חבירו תן לי פקדון ותשומת יד. גם זה משנה שם: ומ''ש ואפילו היה לו פרוטה אחת מכולן הרי אלו מצטרפין וחייב. שם מימרא דר' יוחנן (דף ל''ח) ומשמע התם דהוא הדין לחטים ושעורים וכוסמין דאפילו אין לו אלא פרוטה אחת מכולן הרי אלו מצטרפין:
12
יב שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְּיָדִי פִּקָּדוֹן תְּשׂוּמֶת יָד גֵּזֶל וַאֲבֵדָה חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת:
13
יג תֵּן לִי חִטִּים וּשְׂעוֹרִים וְכֻסְּמִין שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְּיָדִי אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְּיָדִי חִטִּים וּשְׂעוֹרִין וְכֻסְּמִין חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת:
Kessef Michneh (non traduit)
ומ''ש תן לי חטים ושעורים וכוסמין וכו'. גם זה שם במשנה:
14
יד הָיוּ חֲמִשָּׁה תּוֹבְעִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִין לוֹ תֵּן לָנוּ פִּקָּדוֹן גֵּזֶל וַאֲבֵדָה וּתְשׂוּמֶת יָד שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בְּיָדְךָ. וְאָמַר לָאֶחָד מֵהֶן שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְּיָדִי פִּקָּדוֹן וְגֵזֶל וַאֲבֵדָה וּתְשׂוּמֶת יָד וְלֹא לְךָ וְלֹא לְךָ וְלֹא לְךָ הֲרֵי זֶה חַיָּב עַל כָּל טַעֲנָה וְטַעֲנָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד וְנִמְצָא זֶה חַיָּב עֶשְׂרִים אָשָׁם:
Kessef Michneh (non traduit)
היו חמשה תובעים אותו. שם בעיא דאיפשיטא:
Le'hem Michneh (non traduit)
ונמצא זה חייב עשרים אשם וכו'. רבינו ז''ל פסק כמ''ד בפרק שבועת הפקדון אפרטי מיחייב אכללי לא מיחייב ולכך אינם אלא עשרים דלמ''ד אכללי מיחייב עשרים וחמשה הויין גבי תשומת יד וגזל ואבידה כמבואר שם וטעמו דהוי פלוגתא דרב אחא ורבינא וקי''ל כרבינא לקולא:
15
טו טָעַן שֶׁאָבַד הַפִּקָּדוֹן אוֹ כָּפַר בּוֹ וְנִשְׁבַּע וְאַחַר כָּךְ הוֹדָה. וְחָזַר וְטָעַן שֶׁאָבַד וְנִשְׁבַּע וְחָזַר וְהוֹדָה. מְשַׁלֵּם הַקֶּרֶן הָרִאשׁוֹן וְחֹמֶשׁ אֶחָד עַל כָּל שְׁבוּעָה וּשְׁבוּעָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה־כד) 'וַחֲמִשִׁתָיו'. הַתּוֹרָה רִבְּתָה חֳמָשִׁין הַרְבֵּה עַל קֶרֶן אֶחָד. כֵּיצַד. הָיָה הַקֶּרֶן אַרְבָּעָה וְכָפַר וְנִשְׁבַּע וְהוֹדָה וְחָזַר וְטָעַן שֶׁאָבַד וְנִשְׁבַּע וְחָזַר וְהוֹדָה וְחָזַר וְטָעַן שֶׁאָבַד וְנִשְׁבַּע וְהוֹדָה מְשַׁלֵּם שִׁבְעָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
Kessef Michneh (non traduit)
טען שאבד הפקדון או כפר בו ונשבע וכו'. פ' הגוזל קמא עלה ק''ח בעיא דאיפשיטא:
16
טז פָּחוֹת מִפְּרוּטָה אֵינוֹ מָמוֹן לְפִיכָךְ הַתּוֹבֵעַ חֲבֵרוֹ בְּפָחוֹת מִפְּרוּטָה אוֹ בְּפָחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה וְכָפַר וְנִשְׁבַּע פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן וְחַיָּב בִּשְׁבוּעַת בִּטּוּי:
Kessef Michneh (non traduit)
פחות מפרוטה אינו ממון וכו'. משנה פ' הגוזל קמא (דף ק''ג) נתן לו את הקרן ונשבע לו על החומש ה''ז משלם חומש על חומש עד שיתמעט הקרן פחות משוה פרוטה ומפשטיה דקרא משמע דכל שאינו משלם חומש אינו חייב להביא אשם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source