Chap. 3
1
וַיִּגַּע֙ הַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י וּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בֶּעָרִ֑ים (ס) וַיֵּאָסְפ֥וּ הָעָ֛ם כְּאִ֥ישׁ אֶחָ֖ד אֶל יְרוּשָׁלִָֽם: (ס)
A l’arrivée du septième mois, les enfants d’Israël étant installés dans les villes, tout le peuple se rendit ensemble, comme un seul homme, à Jérusalem.
Rachi (non traduit)
וַיִּגַּע. כְּמוֹ וְהִגִּיעַ:
הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. הוּא חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ בֶּעָרִים מַה עָשׂוּ וַיֵּאָסְפוּ כּוּלָּם כְּאֶחָד לִירוּשָׁלַיִם:
M. David (non traduit)
בערים. היו בערי נחלתם : כאיש אחד. ר''ל חיש מהר כביאת איש אחד :
M. Tsion (non traduit)
ויגע. כמו והגיע :
2
וַיָּקָם֩ יֵשׁ֨וּעַ בֶּן־יֽוֹצָדָ֜ק וְאֶחָ֣יו הַכֹּהֲנִ֗ים וּזְרֻבָּבֶ֤ל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵל֙ וְאֶחָ֔יו וַיִּבְנ֕וּ אֶת־מִזְבַּ֖ח אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לְהַעֲל֤וֹת עָלָיו֙ עֹל֔וֹת כַּכָּת֕וּב בְּתוֹרַ֖ת מֹשֶׁ֥ה אִישׁ־הָאֱלֹהִֽים:
Alors Yêchoua, fils de Joçadak, et ses frères les prêtres, Zorobabel, fils de Chealtiël, et ses frères se mirent à bâtir l’autel du Dieu d’Israël, pour y offrir des holocaustes, comme cela est prescrit dans la Loi de Moïse, l’homme de Dieu.
M. David (non traduit)
בן שאלתיאל. בן בנו היה כמ''ש (בד''ה) : להעלות עליו עולות ככתוב וגו'. המה עולות התמיד :
Ralbag (non traduit)
ויבנו את מזבח אלהי ישראל וגו'. למדנו מזה שמקריבין על המזבח אע''פ שאין בית כי כבר אמר אחר זה (לקמן ז') והיכל ה' לא יוסד. גם למדנו מזה שאר הדברים הדומים לזה והוא שאוכלים קדשי קדשים לפנים מן הקלעים אע''פ שאין קלעים ; (ד) ועולת יום ביום במספר וגו'. ר''ל כל העולות שהיו מקריבין יום ביום בחג הסכות :
3
וַיָּכִ֤ינוּ הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ עַל־מְכ֣וֹנֹתָ֔יו כִּ֚י בְּאֵימָ֣ה עֲלֵיהֶ֔ם מֵעַמֵּ֖י הָאֲרָצ֑וֹת (ויעל) וַיַּעֲל֨וּ עָלָ֤יו עֹלוֹת֙ לַֽיהוָ֔ה עֹל֖וֹת לַבֹּ֥קֶר וְלָעָֽרֶב:
Ils rétablirent l’autel sur son [ancien] emplacement, bien qu’ils eussent à redouter les populations des pays [voisins], et ils offrirent des holocaustes à l’Éternel, les holocaustes du matin et du soir.
Rachi (non traduit)
וַיָּכִינוּ הַמִּזְבֵּחַ עַל מְכוֹנֹתָיו. כְּדֵי לְהַקְרִיב עָלָיו קָרְבָּנוֹת שֶׁהֲרֵי הָיוּ יְרֵאִים מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת שֶׁלֹּא יְקַנְתְּרוּם וְשֶׁלֹּא יַלְשִׁינוּם לַמֶּלֶךְ וּבָנוּ הַמִּזְבֵּחַ לְהַעֲלוֹת עָלָיו עוֹלוֹת לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וְיָבִינוּ הָעַמִּים בַּדָּבָר אֲשֶׁר עָשָׂהוּ ע''פ הַמֶּלֶךְ וְעַל כֵּן יִמְנְעוּ מִלְּקַנְתְּרֵם לְבִנְיַין הַבַּיִת:
לַבֹּקֶר וְלָעָרֶב. תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר וְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם:
M. David (non traduit)
כי באימה. כי בעבור האימה והפחד שהיה עליהם מעמי הארצות מהרו בבנין המזבח להקריב בו לה' ולשאול מעמו העזר בעת הבאת הקרבנות : עולות לבקר ולערב. הם התמידין :
M. Tsion (non traduit)
מכונותיו. מל' כן ובסיס :
4
וַֽיַּעֲשׂ֛וּ אֶת־חַ֥ג הַסֻּכּ֖וֹת כַּכָּת֑וּב וְעֹלַ֨ת י֤וֹם בְּיוֹם֙ בְּמִסְפָּ֔ר כְּמִשְׁפַּ֖ט דְּבַר־י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ:
Ils célébrèrent aussi la fête des cabanes, comme cela est prescrit ; et jour par jour ils offrirent la quantité d’holocaustes requis pour chaque jour ;
Rachi (non traduit)
וְעֹלַת יוֹם בְּיוֹם בְּמִסְפָּר. קָרְבְּנוֹת הֶחָג בְּמִסְפָּרָם כְּמִשְׁפָּטָם:
M. David (non traduit)
את הג הסוכות. ר''ל קרבנות החג : ועולות יום וגו'. העולות הראויות לכל יום במספר הראוי כמשפט התורה הביאו של כל יום ביומו :
5
וְאַחֲרֵיכֵ֞ן עֹלַ֤ת תָּמִיד֙ וְלֶ֣חֳדָשִׁ֔ים וּלְכָל־מוֹעֲדֵ֥י יְהוָ֖ה הַמְקֻדָּשִׁ֑ים וּלְכֹ֛ל מִתְנַדֵּ֥ב נְדָבָ֖ה לַיהוָֽה:
puis successivement les holocaustes pour le sacrifice perpétuel, pour les néoménies et toutes les saintes solennités de l’Éternel, et au nom de tous ceux qui faisaient des offrandes volontaires à l’Éternel.
Rachi (non traduit)
וְאַחֲרֵיכֵן. וּלְאַחַר הַסּוּכּוֹת הָיוּ מַקְרִיבִים קָרְבָּנוֹת בְּכָל יוֹם לַבֹּקֶר וְלָעֶרֶב:
וְלֶחֳדָשִׁים. וּלְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים הָיוּ מַקְרִיבִים קָרְבָּנוֹת שֶׁל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים:
וּלְכָל מוֹעֲדֵי ה'. וְלִשְׁאָר מוֹעֲדוֹת קָרְבְּנֵיהֶם:
וּלְכָל מִתְנַדֵּב. וּלְכָל אוֹתָם הַמִּתְנַדְּבִים נִדְבוֹתֵיהֶם הָיוּ מְקַבְּלִים הַכֹּהֲנִים אוֹתָם לְהַקְרִיבָם וּמִיּוֹם אֶחָד בְּתִשְׁרֵי הִתְחִילוּ לְהַקְרִיב קָרְבְּנוֹת וַעֲדַיִין לֹא נִבְנֶה יְסוֹד הַבַּיִת:
M. David (non traduit)
ואחרי כן. אחר סוכות הקריבו בו עולות תמיד בתמידות מבלי הפסק ועולות לחדשים וכו' : ולכל מתנדב. הקריבו לכל מי אשר התנדב קרבן :
6
מִיּ֤וֹם אֶחָד֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י הֵחֵ֕לּוּ לְהַעֲל֥וֹת עֹל֖וֹת לַיהוָ֑ה וְהֵיכַ֥ל יְהוָ֖ה לֹ֥א יֻסָּֽד:
A partir du premier jour du septième mois, ils commencèrent à offrir des holocaustes à l’Éternel, sans qu’on eût encore posé les fondations du temple de l’Éternel.
M. David (non traduit)
החלו. אז התחילו להעלות וכו' אבל לא הקריבו בתמידות עד אחר הסוכות : לא יסד. עדיין לא בנו היסוד :
7
וַיִּ֨תְּנוּ־כֶ֔סֶף לַחֹצְבִ֖ים וְלֶחָרָשִׁ֑ים וּמַאֲכָ֨ל וּמִשְׁתֶּ֜ה וָשֶׁ֗מֶן לַצִּֽדֹנִים֙ וְלַצֹּרִ֔ים לְהָבִיא֩ עֲצֵ֨י אֲרָזִ֤ים מִן־הַלְּבָנוֹן֙ אֶל־יָ֣ם יָפ֔וֹא כְּרִשְׁי֛וֹן כּ֥וֹרֶשׁ מֶֽלֶךְ־פָּרַ֖ס עֲלֵיהֶֽם: (פ)
Ils donnèrent de l’argent aux carriers et aux charpentiers, des vivres, de la boisson et de l’huile aux Sidoniens et aux Tyriens, pour amener du bois de cèdre du Liban à la mer de Joppé, en vertu de l’autorisation à eux accordée par Cyrus, roi de Perse.
Rachi (non traduit)
לַצִּדֹנִים וְלַצֹּרִים. בְּנֵי צוֹר וְצִידוֹן שֶׁהָיוּ אוֹמָּנִים לִבְנוֹת הַבַּיִת:
אֶל יָם יָפוֹא. דֶּרֶךְ הַיָּם הָיוּ מְבִיאִים אוֹתָם:
כְּרִשְׁיוֹן. כַּאֲשֶׁר הָיָה רְשׁוּת הַמֶּלֶךְ עֲלֵיהֶם לִבְנוֹת הַבַּיִת, כְּרִשְׁיוֹן לְשׁוֹן רְשׁוּת מִגִּזְרַת רשה שֶׁהֲרֵי מִן אבה יֹאמַר אֶבְיוֹן וּמִן צבה יֹאמַר צִבְיוֹן וּמִן חזה חִזָּיוֹן וּמִן רעה רַעְיוֹן מִן חבה חֶבְיוֹן וּמִן רשה יֹאמַר רְשׁוּת כְּמוֹ מִן ענה עֲנוֹת וּמִן שבה שְׁבוּת וּמִן ראה רְאוֹת וּמִן זנה זְנוּת נִמְצְאוּ רְשׁוּת וְרִשְׁיוֹן בָּאִין וְיוֹצְאִין מִגִּיזְרָה אַחַת לְפִי שַׁעַר הַדִּקְדּוּק וּלְשׁוֹן א' הֵם, וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ ל' אֲרֶשֶׁת שְׂפָתֵינוּ וְלֹא דִּקְדֵּק בְּגִּיזְרָתוֹ ואעפ''כ שְׁנֵי פָּנִים הַלָּלוּ קְרוֹבִים זֶה לָזֶה בְּמַשְׁמָעוּתָם:
M. David (non traduit)
לחוצבים. המה כורתי האבנים ממקום מחצבם : ולחרשים. הם האומנים בוני הקיר : לצדונים ולצורים. כי יודעים המה לכרות העצים כמ''ש (במ''א) בבנין שלמה : אל ים יפוא. להשיטם עליו ולבוא לירושלים : כרשיון. כרשות כורש אשר היה עליהם לבנות את הבית :
M. Tsion (non traduit)
לצדונים ולצורים. אנשי צידון וצור : כרשיון. הוא מל' רשות הידוע בדרז''ל :
Ralbag (non traduit)
ויתנו כסף לחוצבים ולחרשים. ר''ל לחצוב האבנים ולפסלם ולכרות העצים ולתקנם : לצדונים ולצורים. כי הם היו היותר בקיאים בזאת המלאכה כמו שנזכר בדברי שלמה : כרשיון כורש. ר''ל ברשות כורש :
8
וּבַשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית לְבוֹאָ֞ם אֶל־בֵּ֤ית הָֽאֱלֹהִים֙ לִיר֣וּשָׁלִַ֔ם בַּחֹ֖דֶשׁ הַשֵּׁנִ֑י הֵחֵ֡לּוּ זְרֻבָּבֶ֣ל בֶּן־שְׁ֠אַלְתִּיאֵל וְיֵשׁ֨וּעַ בֶּן־יֽוֹצָדָ֜ק וּשְׁאָ֥ר אֲחֵיהֶ֣ם | הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּ֗ם וְכָל־הַבָּאִים֙ מֵהַשְּׁבִ֣י יְרֽוּשָׁלִַ֔ם וַיַּעֲמִ֣ידוּ אֶת־הַלְוִיִּ֗ם מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה לְנַצֵּ֖חַ עַל־מְלֶ֥אכֶת בֵּית־יְהוָֽה: (פ)
Dans la deuxième année de leur arrivée près du temple de Dieu à Jérusalem, dans le deuxième mois, Zorobabel, fils de Chealtiël, Yêchoua, fils de Joçadak, et leurs autres frères, les prêtres, les Lévites et tous ceux qui étaient revenus de captivité à Jérusalem se mirent à l’œuvre, et chargèrent les Lévites âgés de vingt ans et plus de diriger les travaux du temple de l’Éternel.
Rachi (non traduit)
בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי. הוּא חֹדֶשׁ אִיָּיר:
מֵהַשְּׁבִי. כָּל אוֹתָן שֶׁבָּאוּ מֵהַשִּׁבְיָה לִירוּשָׁלַיִם:
וַיַּעֲמִידוּ. הֶעֱמִידוּ הַלְוִיִּם הַמְשׁוֹרְרִים לְנַצֵּחַ וְלוֹמַר שִׁירָה לִפְנֵי הַבּוֹנִים בִּשְׁעַת בִּנְיַין יְסוֹד הַבַּיִת:
לְנַצֵּחַ. שְׁנֵי נִצּוּחוֹת הַלָּלוּ הֵם נִיצּוּחֵי שִׁירָה כְּמוֹ לַמְנַצֵּחַ (בִּנְגִינוֹת) מִזְמוֹר לְדָוִד (תְּהִלִּים ד'):
M. David (non traduit)
בחדש השני. הוא אייר : החלו זרובבל וגו'. התחילו בבנין : לנצח. לומר שירה ולנגן בעת הבנין :
M. Tsion (non traduit)
לנצח. ענינו נצוח השיר ע''ש שדרך בעלי השיר לנצח זא''ז בהרמת הקול ובהכרעת הנעימה :
Ralbag (non traduit)
ויעמידו את הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת בית ה'. ר''ל להתחזק על המלאכה כי היו יראים מעמי הארצות שישביתו מלאכתם ולזה העמידו שם את הלוים מבן עשרים שנה ומעלה גם שמו שם מנצחים על עושי המלאכה למהר המלאכה ולהתחזק עליה. והנה זכר שאחר שיסדו הבונים את היכל ה' העמידו הכהנים מלובשים בגדי כהונה בחצוצרות כי היה זה יום שמחתם והעמידו הלוים בני אסף עם מצלתים צנבא''ש בלע''ז, להלל את ה' על ידי שירי דוד מלך ישראל והלוים היו עונים בהלל ובנתינת הודאה לה' כי טוב כי לעולם חסדו והוא מזמור אחד מס' תהלים. והנה מרוב השמחה הריעו כל העם תרועה גדולה להלל ה' ית' אשר עזרם על בנית יסוד בית ה' :
9
וַיַּעֲמֹ֣ד יֵשׁ֡וּעַ בָּנָ֣יו וְ֠אֶחָיו קַדְמִיאֵ֨ל וּבָנָ֤יו בְּנֵֽי יְהוּדָה֙ כְּאֶחָ֔ד לְנַצֵּ֛חַ עַל עֹשֵׂ֥ה הַמְּלָאכָ֖ה בְּבֵ֣ית הָאֱלֹהִ֑ים (ס) בְּנֵי֙ חֵֽנָדָ֔ד בְּנֵיהֶ֥ם וַאֲחֵיהֶ֖ם הַלְוִיִּֽם:
Yêchoua, ses fils et ses frères, Kadmiël et ses fils, descendants de Iehouda, se mirent simultanément en devoir de diriger ceux qui travaillaient au temple de Dieu ; [de même] les enfants de Hènadad, leurs fils et leurs frères, en qualité de Lévites.
Rachi (non traduit)
וַיַּעֲמֹד יֵשׁוּעַ. עָמְדוּ וְאָמְרוּ שִׁירָה בְּיַחַד סָבִיב עוֹשֵׂי מְלָאכָה יְסוֹד הַבַּיִת:
M. David (non traduit)
לנצח על עושה המלאכה. לנגוש עליהם לבל ירפו ידיהם מן המלאכה : בני חנדד וגו'. גם הם היו נוגשים על עושי המלאכה :
M. Tsion (non traduit)
ואחיו. חבריו ורעיו : לנצח. ענינו נגישה וכפיה והיא מל' נצחון והתגברות :
10
וְיִסְּד֥וּ הַבֹּנִ֖ים אֶת־הֵיכַ֣ל יְהוָ֑ה וַיַּעֲמִידוּ֩ הַכֹּהֲנִ֨ים מְלֻבָּשִׁ֜ים בַּחֲצֹֽצְר֗וֹת וְהַלְוִיִּ֤ם בְּנֵֽי־אָסָף֙ בַּֽמְצִלְתַּ֔יִם לְהַלֵּל֙ אֶת־יְהוָ֔ה עַל־יְדֵ֖י דָּוִ֥יד מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵֽל:
Lorsque les maçons jetèrent les fondations du sanctuaire de l’Éternel, on disposa les prêtres, revêtus de leurs habits [pontificaux], avec des trompettes, et les Lévites, fils d’Assaph, avec des cymbales, pour célébrer l’Éternel par les cantiques de David, roi d’Israël.
Rachi (non traduit)
וְיִסְּדוּ. מִשְׁקַל חָזָק מִן יְסוֹד כְּמוֹ וְיִסְּדוּ טִירוֹתֵיהֶם כֵּן וְיִשְּׁבוּ מִן יָשַׁב וְיִסְּדוּ מִן יָסַד, וּמַשְׁמָעוּתָן וְיָסְדוּ וְיָשְׁבוּ, בְּמִשְׁקָל חָזָק בִּשְׁתֵּי יודי''ן אַחַת פְּעוּלָּה וא' שֶׁל יְסוֹד וּפִתְרוֹנָן הָיוּ מְיַיסְּדִים מְיַישְּׁבִים:
וְיִסְּדוּ הַבֹּנִים. וְהַבּוֹנִים מְיַיסְּדִים אֶת יְסוֹד הֵיכַל ה', בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ מְנַצְּחִים בְּשִׁירָתָם וְהֶעֱמִידוּ הַכֹּהֲנִים מְלוּבָּשִׁים בִּגְדֵי כְּבוֹד וַחֲצוֹצְרוֹת בִּידֵיהֶם לִתְקוֹעַ בָּהֶם:
וְהַלְוִיִּם בְּנֵי אָסָף. הָיוּ מְשׁוֹרְרִים:
בַּמְצִלְתַּיִם. כְּמוֹ (תְּהִלִּים קנ) צִלְצְלֵי שָׁמַע כְּלֵי שִׁיר הֵם:
עַל יְדֵי דָּוִיד. שֶׁהָיוּ מְנַצְּחִים וּמְשׁוֹרְרִים שִׁירוֹת וְהוֹדָיוֹת שֶׁל דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:
M. David (non traduit)
מלובשים. בבגדי כבוד ובידם החצוצרות : על ידי דוד. בההלול האמור ע''י דוד :
M. Tsion (non traduit)
במצלתים. עשוי הוא משני כלי נחושת להשמיע קול גדול בהקשתן זה בזה וכן בצלצלי שמע (תהלים קו) :
11
וַֽ֠יַּעֲנוּ בְּהַלֵּ֨ל וּבְהוֹדֹ֤ת לַֽיהוָה֙ כִּ֣י ט֔וֹב כִּֽי־לְעוֹלָ֥ם חַסְדּ֖וֹ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְכָל־הָעָ֡ם הֵרִיעוּ֩ תְרוּעָה֙ גְדוֹלָ֤ה בְהַלֵּל֙ לַֽיהוָ֔ה עַ֖ל הוּסַ֥ד בֵּית־יְהוָֽה: (ס)
Ils entonnèrent des hymnes et des actions de grâces en l’honneur de l’Éternel, [chantant] "car il est bon ; car sa bienveillance s’étend éternellement sur Israël". Et tout le peuple poussait de grandes acclamations, au moment où l’on rendait gloire à l’Éternel pour la fondation de son temple.
Rachi (non traduit)
וַיַּעֲנוּ. לְשׁוֹן עֲנִיַית זֶמֶר כְּמוֹ וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם (שְׁמוֹת טו):
וּבְהוֹדֹת. וּבְהוֹדָיוֹת:
כִּי טוֹב. לְהוֹדוֹת לה':
וְכָל הָעָם. שְׁאָר עַם יִשְׂרָאֵל:
עַל הוּסַד. כָּל הַשְּׂמָחוֹת הַלָּלוּ הָיוּ עוֹשִׂים עַל בִּנְיָן הַיְסוֹד אֲשֶׁר הוּסַד בְּבֵית ה':
M. David (non traduit)
ויענו בהלל. הרימו קול בהלל וכו' לומר כי טוב להודות לה' כי לעולם מושך חסדו על ישראל : על הוסד. כל השמחות הללו היו על אשר הניחו היסוד מבית ה' :
M. Tsion (non traduit)
ויענו. ענין הרמת קול כמו וענו הלוים וגו' קול רם (דברים כז) :
12
וְרַבִּ֡ים מֵהַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּם֩ וְרָאשֵׁ֨י הָאָב֜וֹת הַזְּקֵנִ֗ים אֲשֶׁ֨ר רָא֜וּ אֶת־הַבַּ֤יִת הָֽרִאשׁוֹן֙ בְּיָסְד֔וֹ זֶ֤ה הַבַּ֙יִת֙ בְּעֵ֣ינֵיהֶ֔ם בֹּכִ֖ים בְּק֣וֹל גָּד֑וֹל וְרַבִּ֛ים בִּתְרוּעָ֥ה בְשִׂמְחָ֖ה לְהָרִ֥ים קֽוֹל:
Mais beaucoup de prêtres, de Lévites et de chefs de famille, avancés en âge, qui avaient encore vu l’ancien temple, lorsqu’ils furent témoins de la fondation de ce [nouveau] temple, pleurèrent hautement, tandis que beaucoup d’autres faisaient retentir des cris de triomphe et de joie.
Rachi (non traduit)
בְּיָסְדוֹ. בִּיסוֹד שֶׁלּוֹ מִן שֵׁם דָּבָר שֶׁל יוּסַד וּמִן יָסַד יֹאמַר בְּיָסְדוֹ, כְּמוֹ מִן חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ מִן קֹדֶשׁ בְּקָדְשׁוֹ:
זֶה הַבַּיִת. כְּשֶׁהָיוּ רוֹאִין בִּנְיַין בַּיִת זֶה הָיוּ בוֹכִין מִתּוֹךְ שֶׁהָיוּ זוֹכְרִים אוֹתוֹ בִּנְיַין גָּדוֹל שֶׁל בַּיִת רִאשׁוֹן:
וְרַבִּים. אֲשֶׁר לֹא רָאוּ בִּנְיַין בַּיִת רִאשׁוֹן הָיוּ שְׂמֵחִין וּמְרִיעִין בְּשִׂמְחָה בְּקוֹל גָּדוֹל מֵרוֹב שִׂמְחָתָן שֶׁיָּצְאוּ מִגָּלוּתָן:
M. David (non traduit)
את הבית הראשון. שבנה שלמה : ביסדו. בעת יסדו הבית הזה : בעיניהם. ר''ל והמה רואים : בוכים. היו בוכים על כי היה קטן הרבה מן הבית הראשון : ורבים. אשר לא ראו הבית הראשון הם היו מריעים בשמחה להרים קול גדול על שמחת הבנין :
Ralbag (non traduit)
ביסדו זה הבית בעיניהם בוכים בקול גדול. ידמה שהיסוד הזה לא היה נעשה מאבנים גדולות כל כך כמו שהיה בבנין שלמה שהיו בשעור עשר אמות או שמנה אמות וזה כי לולא זה הנה לא היה הבדל בין יסוד זה הבית ליסוד הבית הראשון כי שיעור ההיכל היה מסכים לשיעורו הראשון :
13
וְאֵ֣ין הָעָ֗ם מַכִּירִים֙ ק֚וֹל תְּרוּעַ֣ת הַשִּׂמְחָ֔ה לְק֖וֹל בְּכִ֣י הָעָ֑ם כִּ֣י הָעָ֗ם מְרִיעִים֙ תְּרוּעָ֣ה גְדוֹלָ֔ה וְהַקּ֥וֹל נִשְׁמַ֖ע עַד־לְמֵרָחֽוֹק: (פ)
Les gens ne pouvaient distinguer les clameurs joyeuses des sanglots bruyants du peuple ; car le peuple poussait de grands cris, dont l’écho se faisait entendre au loin.
Rachi (non traduit)
וְאֵין הָעָם מַכִּירִים. אוֹתָן הַשּׁוֹמְעִים לֹא הָיוּ מַכִּירִים קוֹל תְּרוּעָה שֶׁל שִׂמְחָה מִפְּנֵי קוֹל בְּכִי הָעָם שֶׁהֲרֵי הָעָם הַשְּׂמֵחִים הָיוּ מְרִיעִים תְּרוּעָה גְּדוֹלָה וְקוֹל הַבֶּכִי נִשְׁמַע יוֹתֵר וְיוֹתֵר עַד לְמֵרָחוֹק:
M. David (non traduit)
ואין העם מכירים. אותן השומעים לא היו מכירים קול תרועת השמחה מפני קול הבכי : כי העם. עם כי העם השמחים היו מריעים תרועה גדולה אבל קול הבכי נשמע עד למרחוק ובטל קול השמחים :
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source